ספר
שירים חדש:
ועכשיו
תורי מאת חיה מילוא-גלאובר
"ועכשיו תורי" מאת חיה מילוא-גלאובר, בהוצאת "ספרי ניב", הוא ספר שירה מתומצת
של אישה בת שבעים שמתאר מצבים מצחיקים בזיקנה. הוא מכיל 117 שירים
קצרים יפהפיים שמבוססים על חוויות אישיות. אלה
יכולים להיות מתסכלים, אך מתקבלים בהשלמה, ולאו דווקא בכניעה או בייאוש. השירים
הם קצרים, סרקסטיים ולועגים לחולשת המבוגר בהומור ובחן, נותנים פתרונות רגשיים
ומרככים את המסע בסוף מסלול החיים.
בספר שלה מתארת חיה סדרה של מצבים מצחיקים בזיקנה,
כמו אובדן השמיעה שיכול להיות מאוד מתסכל, אבל אם הוא מתקבל בהבנה ולא בכניעה או
בייאוש הוא יכול להיות גורם מצמיח ולא מדכא.
בכישרון
רב וייחודי פותחת המשוררת בפני הקוראים צוהר ונותנת כלים חיוניים להשלמה עם הזִיקנה,
קבלתה והוקרתה כשלב בחיים וכחלק בלתי נפרד מהיקום.
סִיַּרְתִּי
בְּבָתֵּי אָבוֹת.
בָּרִאשׁוֹן
אָמְרוּ לִי:
"אַתְּ
צְעִירָה מִדַּי",
בְּאַחֵר:
"אַתְּ זְקֵנָה מִדַּי".
אֶשָּׁאֵר
בִּמְקוֹמִי! (שיר מתוך הספר)
חיה
מילוא-גלאובר מתגוררת
בכפר הנוער בן שמן, נולדה עם קום המדינה, עסקה בחינוך בלתי פורמאלי וכיום חווה את החיים
על מורכבותם. היא עובדת כספרנית בכפר הנוער בן שמן.
"ועכשיו
תורי" מאת
חיה מילוא-גלאובר. הוצאת "ספרי ניב", 117 עמודים. מחיר לצרכן 69 ש"ח,
להשיג בחנויות הספרים הדיגיטליות
ברשת או באתר ההוצאה https://nivbook.co.il/.
שירים
מתוך הספר:
"וחכמת המסכן בזויה"
(קהלת ט טז )
שתיקותיי היו רבות
בחיי.
היום, חכמתי
נוכחת בעוצמה רבה יותר,
אל מול ראשיהם של האנשים
הרכונים אל מול המסכים.
רושם מוטעה
כשלגוף שלי
נדמה,
שאני מוזמנת
לישיבה של מעלה,
אני מגלה,
שזהו רק
שרטוט –
מפת הגעה.
החמצה
מילים שנולדו בהקיצי
ולא הועלו על הכתב,
הן כקמח בכף ידי
שהרוח נשאו.
האדמה הטובה
עדיין עומדת זקופה
על האדמה.
מצליחה גם לשבת עליה,
ואפילו לשכב עליה
ולעשות איתה אהבה.
היא רכה אליי.
אני יודעת,
יבוא יום
ונתאחד.
אין אני אוחזת
אין אני אוחזת
דבר בכוח.
מה שיש – יש.
מה שבא – בא.
מה שאין –אין.
אין אני אוחזת
דבר בכוח,
למעט
חלומות לנגן,
לקרוא ולכתוב,
לבקר בגינתי,
להתפלל – ולאהוב.
לא אני
כשנעלם לי
שמו של נכדי,
אני יודעת
שזה לא אני,
זה הנוירון
שאבד לעד.
שמיכת פלאים
כששמיכה שחורה
מכסה את נפשי,
עליי רק לחורר אותה
חור אחר חור,
ולאסוף אלי את
הכוכבים הנחשפים,
אחד ועוד
אחד,
ועוד
אחד,
ועוד
אחד.
בהוראת הרופא
הרופא אומר לי:
"תצעדי כל יום,"
ואני שואלת אותו:
"לאן ולמה,
הרי הדרך
צועדת לקראתי?"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה