יום שלישי, 19 באוגוסט 2014

לְמָעַן הֵעָלֵם מְאֹד

לְמָעַן הֵעָלֵם מְאֹד


בין השורות: ישוע ביצירות ביאליק, טשרניחובסקי ואחרים

מאת: אודי (יהודה) צופף

הוצאת ראובן מס ירושלים

396 עמודים,  מחיר מומלץ 98 ₪

"המשורר הלאומי לאמיתו – מיהו? זה שמזוגים בו הלאומי והאוניברסאלי. ובמקום שאתה מוצא את לאומיותו – שם תמצא תמיד גם יסוד אוניברסאלי". (ביאליק בשיחה עם נתן ביסטריצקי).
עיון בין השיטין של יצירת ביאליק, טשרניחובסקי וסופרים ומשוררים אחרים בני זמנם יעלה שלדידם של היהודים המשכילים, שביקשו להשתלב במרחב האירופאי, הפך ישוע  לציר המחבר בין ישראל לעמים בין הלאומי לאוניברסאלי. אחרי דורות רבים של ריחוק ועוינות  הכירו רבים מסופרי ומשוררי ההשכלה, כמו גם ההיסטוריונים, הוגים ומנהיגי היהדות המתקדמת, שעל מנת להכשיר  בדעת העם את הגשר לאוניברסאלי – ובאותה השעה להרחיק את סכנת ההתבוללות  וה"שמד" – יש להשיב את ישוע לחיק הלאומי. ביאליק יצטייר כאן כציר מרכזי במהלך הזה,  שהיה כמעט בלתי אפשרי בתנאי הזמן והמקום, ועל כן נדחק ביצירתו לנתיבים נעלמים, בין השורות.
"לכן יתגל, למען העלם מאד מעיניכם ולמען התעותכם",  כתב המשורר באחד משיריו האחרונים, בנימה חריפה של תוכחה ולעג כלפי הציבור היהודי. זהו אחד משלל ביטויים ל"סוד ביאליק", ולאמנות ה"גילוי וכיסוי בלשון" שנקט בה כדי לומר בין השורות דברים שהתקשה לומר בגלוי. כמה  חוקרים כבר נדרשו ל"חידת ביאליק" והציעו לה פתרונות שונים. כאן מוצע פתרון חדש,  הקושר את סוד ביאליק עם הקרבה היתרה שחש כלפי דמותו של ישוע, וכלפי הרעיון המשיחי  של ספר הברית החדשה, המסתמן כאחד מן המקורות החשובים שעיצבו את סוף דעתו בכל הנושאים הרוחניים והלאומיים שעמדו על הפרק באחת משעות המשבר הקשות שפקדו את העם היהודי בעידן המודרני. מבט לרוחב יצירת התקופה יעלה שביאליק לא היה לבדו בעניין זה.

***
ביאליק עצמו כתב כך: "הרי הדבר ברור, שהלשון על כל צירופיה אינה מכניסה אותנו כלל למחיצתם הפנימית, למהותם הגמורה של הדברים, אלא אדרבא, היא עצמה חוצצת בפניהם." מדוע אם כן אנחנו מתחבאים מאחורי המילים? "אין זה אלא מגודל פחדו [של האדם] להישאר רגע אחד עם אותו ה'תוהו' האפל, עם אותה ה'בלימה' פנים אל פנים בלי חציצה". (גילוי וכיסוי בלשון, חיים נחמן ביאליק).
היות והאדם ירא מקשר ישיר עם אלוהיו הוא מעדיף לתקשר איתו באמצעות הכומר, הרב או הכהן, כדי שאלו יהוו הפרדה מגוננת בינו לבין האל, ובזה כוחם של "המתווכחים", הם מסוגלים לבוא במגע ישיר עם הכוח העליון הגדול, המאיים, ועם מה שאנחנו בני האדם יכולים רק להגות או לכתוב אודותיו. כך בהגות ובשירה חוזר שוב ושוב מוטיב המכוון אל הידיעה, אל ביאור או אל ביטוי של מה שלא ניתן להבין, לא ניתן לבאר אותו ואף לא ניתן לבטא אותו. משוררים והוגים מחזיקים בתפיסה כי מהות קיומנו אינו שווה אלא למען הגעה או הצצה אליהם.

נהניתי מאד מהניתוחים המעמיקים והמרתקים שבספר, ואציין את האחד שהרשים אותי במיוחד, אודות השיר "המכונית" של ח.נ. ביאליק;

"קוֹל מֵעֵמֶק, קוֹל מֵהָר,
קוֹל מֵעִיר  וְקוֹל מִכְּפָר.
קוֹל יָרִיעַ כַּשּׁוֹפָר!
קוֹל פּוֹלֵחַ הָאֲוִיר,
מַר צוֹרֵחַ וּמַזְהִיר.
מַר צוֹרֵחַ, מִתְיַפֵּחַ,
בַּעֲנַן אָבָק פּוֹרֵחַ:
תְּרוּ-עָה, תְּרוּ-עָה, טְרוּ-טוּ-טוּט –
מִי יָרִיעַ, מִי יָעוּט?

הַמְּכוֹנִית הִיא בִּמְעוּפָהּ,
הָרוֹדֶפֶת, הָרְדוּפָה,
גַּלְגִּלֶּיהָ כַּסּוּפָה.
נַחַל, גֶּשֶׁר, חֹרְשָׁה, גָּיְא –
טוּסָה, נֶשֶׁר, אֵין לִי פְּנָי!
טוּסָה, נֶשֶׁר! קַל, מְהִיר פֶּשֶׁר,
מֶרְחַקִּים תָּבִיא בְּקֶשֶׁר.
חֲתֹר וְשׁוּט בִּתְנוּעַת טוּט,
עִיר אֶל עִיר תַּחֲרֹז בְּלִי חוּט..."

ניתן להניח כי השיר עולה מהרובד הילדותי העליז לאמירה הנוגעת לתקופה של אחרי המהפכה התעשייתית, לדורסנות של הקידמה והקפיטל הגלומים במכונית. אבל בהצלבה עם מקורות מקראיים תואמים נחשף רובד משמעותי גבוה אפילו מזה, רובד שאינו שולל את הרובד הקפיטליסטי אליבא דה קרל מרקס אבל ניתן להניח שתפיסתו של ביאליק מושפעת יותר מנביאי ישראל, ובעזרת ציטוטים רבים מן המקורות מקבלים את הרקע ההופך את המכונית לתבנית נוף ה"קורפוס כריסטי", כלומר הגוף המשיחי, והחיזוק לכך מצוי במילות השיר המסבירות את ריבוי הקולות בפתיח כי ההיכל החדש יקום על חורבות ההיכל הישן.  וכך ממשיך ההסבר המרתק. והעירוב בין הנרות ליהדות בין הנבואה והאמונה מרתקת. (עמ' 292-293).
חיזוק לכתוב בספר מצאתי בין השיטין בשיר "אני מאמין" (או בשמו האחר "שחקי שחקי") של טשרניחובסקי. עיקרי הרמב"ם כולם מתחילים ב"אני מאמין באמונה שלימה ש..." כך גם במיסה הנוצרית (הקרדו) המתחילים ב"אני מאמין באלוהים אחד...".

 אני מאמין/ שאול טשרניחובסקי

"שחקי שחקי על החלומות,
זו אני החולם שח.
שחקי כי באדם אאמין,
כי עודני מאמין בך.

כי עוד נפשי דרור שואפת,
לא מכרתיה לעגל פז,
כי עוד אאמין באדם,
גם ברוחו, רוח עז...."

ביהדות, עיקר האמונה התפתחו בימה"ב ואילו בנצרות הם התפתחו עוד קודם, היות והיה צורך להגדיר באופן ברור במה מאמין האדם הנוצרי – כך נקבע הקרדו – "אני מאמין" והוא נקרא בכנסיות הקתוליות בתפילת יום ראשון. ההתפתחות המוקדמת התבססה על השאלה, במה מאמין האדם הנוצרי, ביהדות לא עלה הצורך הזה היות וההתבססות הייתה על קיום המצוות, בנוסף על כך, שהנצרות רצתה להדגיש את הבידול מדתות אחרות.
שאלה שכדאי לדון בה היא;  האם קיים דמיון בין "אני מאמין" של טשרניחובסקי לבין עיקרי הדתות, הנוצרית והיהודית ?

בספר, טקסטים עשירים בציטוטים מהמקרא ומוטמעים בהם ציטוטים ממבחר שיריו של ביאליק ואחרים, ערוכים כמלאכת מחשבת מופלאה. מאז האנתולוגיה – שירת ח.נ. ביאליק שליקט וערך חיים אורלן (מבחר דברי-פשר, הערכות, מסות, דברי לוואי וזכרון על כל שירי ביאליק), לא קראתי ספר העוסק בשירת ח.נ. ביאליק באופן כה מעמיק.

על המחבר:
על המחבר אין לומר אלא זאת שהוא גולם, על מרחב משמעויותיה של המילה, של דוקטרינה חינוכית שהרחיקה ממנו את השירה לשנים רבות. ואף על פי כן, הגורם המחולל של עבודת מחקר זו נטוע, ככל שאפשר להעריך בדיעבד, בשיעור ספרות אחד בימי בית הספר התיכון, שבו התבקשו התלמידים לזהות את החוט המקשר בין שניים משירי ביאליק. בפתק ששיגר לחברו  לכיתה ניסח המחבר השנה מפוהקת, שהצטיירה לו באותה שעה ככליל השנינה, שזהו חוט של קורי שינה. המאורע נצרב בזיכרון הודות ליירוט מוצלח של הפתק בידי המורה: מכל העונשים הראויים לנעורים חסרי ח"ן שכאלה, אחד לא עלה בדעתה: שירי ביאליק עוד עתידים לייסר את הפרחח החצוף ולהדיר קורי שינה מעיניו למשך עשרים שנות עבודת פרך ופחד משתק מפני הכישלון. הספר המוגש בזה, גמר נקמתו הצודקת של השר הממונה על השירה , מסמן אפוא סגירת מעגל, ומבחינת המחבר גם סגירת חשבון. 

יום ראשון, 17 באוגוסט 2014

אל העצמי

אל העצמי

תהליכי אינדיבידואציה ומעברי חיים

בעריכת דבורה נוב וברוך כהנא

604 עמודים, ירושלים 2014, כריכה קלה;

סדרת "נשמה" – פסיכולוגיה יהודית.

על הספר:
תרבויות, הוגים ומטפלים חצבו במשך הדורות דרכים רבות ומגוונות להתהוות האדם והתפתחותו, מתוך ניסיון לחקור את התהליכים וההתמודדויות בתוכנו ומסביבנו בדרכנו להיות אנו עצמנו.
ספר זה בא להתמודד עם שאלה קיומית זו החוצה תרבויות, דתות ומגזרים. הוא חושף את ריבוי פניו של האדם בן-דורנו המחפש את דרכו האותנטית להיות ולהתהוות, לקראת חיים אנושיים מלאים.

בספר אל העצמי מתמודדת קבוצת כותבים מגוונת וייחודית עם שאלת היצירה העצמית ותהליך האינדיבידואציה כמסע אישי והיסטורי/תרבותי. אנשי רוח והגות, טיפול ואמנות, מביאים מעולמם הפנימי, ממחקריהם ומניסיונם, כל אחד בדרכו וממהלך חייו. ובין אלה, עולם המחשבה היהודי מעניק אוצרות רבי-ערך לשאלה קיומית זו.

מגוונים שונים אלה נוצר ויטראז' מאיר ומרתק של נתיבים, המשליכים אור ומרמזים לקוראם על הצפוי לו בדרכו האישית אל מחוז החפץ הנעלם ... הוא עצמו.
הספר פורס בפני הקורא מגוון רחב של גישות שונות לנושא היצירה העצמית ותהליך האינדיבידואציה כמסע אישי והיסטורי/תרבותי.

מושג העצמי מארגן את כל הידע הקשור לנו, כלומר, כל מה שאנחנו יודעים על עצמנו וכל מה שהפנמנו עם השנים, מתוך ההתרחשויות סביבנו, מתוך התגובות והמשוב שקיבלנו מהחברה ומהניסיון שצברנו עם השנים מהחוויות שחווינו. למעשה זוהי תפישת הזהות שלנו.

מקורות תפיסת העצמי/ הידע העצמי
אנשים בונים את תפיסת העצמי שלהם במידה רבה באותו האופן שבו הם בונים את ההתרשמות שלהם לגבי אחרים- על ידי שימוש בצורות אינפורמציה ותהליכי פרשנות דומים. לעיתים קרובות אנשים מסיקים לגבי עצמם מההתנהגות, התחושות והמחשבות שלהם ותגובותיהם של אחרים אליהם. כמו כן, אנשים משווים את עצמם לאחרים כדי ללמוד מה המאפיינים המייחדים אותם מאחרים. תפיסת העצמי היא סכמה של כל האמונות של האדם לגבי האיכויות שלו. אנו מלקטים את הידע העצמי שלנו מתוך פרשנותנו להרבה פיסות אינפורמציה שונות לאורך זמן. הספר מספק הסברים לגבי תהליכי ההתהוות של האינדיבידואציה (אבי באומן), על המסע הפנימי-רוחני ומסעו של הפרט בתהליך האינדיבידואציה, 
בפסיכותרפיה אנתרופוסופית (דני אמן).

עורכי הספר; דבורה נוב, פסיכותרפיסטית המשלב טיפול בגוף ונפש, וד"ר ברוך כהנא, פסיכולוג קליני יונגיאני, וסביבם אנשי רוח נוספים, מרביתם מהתחום הטיפולי ובעלי ניסיון, חלקם באים מעולם המסורת היהודית, ומהמיזוג הזה ניתן למצוא בספר. מאז הופעת הפסיכולוגיה עלתה השאלה לגבי שילוב הרוחני בטיפול הנפשי, רבות משאלות אלו נענות בעיקר מן ההיבט הנפשי. אולם, כוליות המטופל, ובפרט עולם הרוח שלו לא מקבלים בהכרח ביטוי בתפיסות פסיכולוגיות אלו. במקביל, בימינו, אנשים רבים פונים אל תרגולים ושיטות רוחניות בחיפוש אחר מזור למצוקותיהם הנפשיות והפיזיות. המטפל הנפשי בן זמננו, המעוניין לתת מענה שלם למטופליו, ניצב, אם כן, בפני אתגר חדש: שילוב ההיבט הרוחני בטיפול הפסיכולוגי. בספר זה ההתייחסות מתמקדת בהתפתחות האינדיבידואציה של הפרט, שלפי יונג, אם זו תתפתח באופן תקין, האדם יגיע לשילוב בין המרכיבים המנוגדים באישיותו. המרכיבים המנוגדים יכולים להיות מודעים וגם לא מודעים. הנטייה הגרעינית של האדם הוא לעשות אינטגרציה בין המרכיבים. למשל, אצל הגבר מדובר ב-2 מרכיבים: האחד הוא ביטוי של ארכיטיפ של המסכה הגברית אותה הוא מציג כלפי חוץ, והשני הוא של האנימה הגברית, זהו החלק המעודן (הנשי) אצל הגבר. "המשימה" של האינדיווידואציה היא להגיע לשילוב בין הביטוי של הפרסונה ושל האנימה 
      .(למשל משבר אמצע החיים של הגבר)

כבוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה, הקריאה הייתה "נוחה" לי, שפת הכתוב לא הייתה זרה, כמו גם 
המושגים ושמות החוקרים. הספר יכול לעניין גם מי שלא למד פסיכולוגיה או אינו מהתחום, אך אני מניחה שאולי הוא יהיה זקוק לפרוש המושגים, ואני הייתי מצפה שבסר שאינו מיועד רק לקוראים מהתחום המקצועי, שיהיה מילון מונחים. אך גם הקורא שאינו מהתחום ושלא למד פסיכולוגיה יכול ללמוד מהעומק המצוי בספר על הדרך בה מתפתחת האישיות ומגיעה אל הגרעין ב"עצמי" של כל אחד מאתנו

על הכותבים (חלקי):

דני אמן: יועץ ביוגרפי, מורה לאנתרופוסופיה, מייסד ביה"ס ליועצים ביוגרפיים בירושלים.
ד"ר אבי באומן: פסיכולוג קליני בכיר ואנליטיקאי יונגיאני. מגלה עניין מרכזי בהתפתחות הנפש והאישיות לאורך החיים.
פרופ' איתן בכר: פרופסור לפסיכולוגיה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. פסיכולוג ראשי בבתי  החולים האוניברסיטאיים הדסה בירושלים.
ברוך ברנר: בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב. במאי, שחקן וזמר. מלמד שנים רבות בבית המדרש קולות ובסטודיו למשחק ניסן נתיב.
פרופ' יעקב גולומב: פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים ומופקד על הקתדרה לפילוסופיה ע"ש אחד העם.
חן חלמיש: בוגר ישיבת מרכז הרב. שימש שנים רבות כר"מ בישיבת ההסדר בית אורות שבהר הזיתים, וכיום ראש בית המדרש לתורה ולחינוך בישיבת חורב בירושלים.
ד"ר אביעזר כהן: מלמד מחשבת ישראל בדגש על ההגות החסידית במכללת הרצוג, בבית המדרש לנשים שבמגדל עז ובעוד מגוון בתי מדרש בארץ ובחו"ל.
ד"ר ברוך כהנא: פסיכולוג קליני, אנליטיקאי יונגיאני, מלמד במרכז רוטנברג לפסיכולוגיה יהודית, במכללת הרצוג ובאוניברסיטה העברית.
מתי ליבליך: ממרכזי התכנית לתרפיה מבוססת מיינדפולנס באוניברסיטת בר אילן ואחת העורכות של הרבעון לפסיכולוגיה ממזרח ומערב.
ד"ר זוהר מאור: מרצה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בר אילן ובמכללת הרצוג.
ד"ר אליעזר מלכיאל: מלמד פילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון ובאוניברסיטה העברית.
דבורה נוב: תרפיסטית אינטגרטיבית המשלבת טיפול גוף, נפש, רוח, יצירה וטבע. עוסקת בטיפול ובהכשרת מטפלים בפסיכותרפיה הוליסטית וחסידות, ובתרפיה בתנועה ובשילוב אמנויות. מרצה למחשבת ישראל, מתכננת פרמקלצ'ר ומנחה סדנאות במגוון תחומים.
רות נצר: פסיכולוגית קלינית, אנליטיקאית יונגיאנית ומדריכה בכירה. מלמדת במכללת סמינר הקיבוצים ובהכשרות היונגיאניות למיניהן בארץ.  אמנית חוקרת ספרות ומשוררת.
פרופ' חביבה פדיה: משוררת, סופרת ומבקרת תרבות, משמשת כפרופסור מן המניין במחלקה להיסטוריה של עם ישראל, באוניברסיטת בן גוריון בנגב וראש מרכז אליישר לחקר יהדות ספרד והמזרח.
ד"ר אסתר פלד: מחברת הספרים פסיכואנליזה ובודהיזם – על היכולת האנושית לדעת (רסלינג 2005), להרבות טוב בעולם (רסלינג 2008), לאורה הצח של המציאות (בבל 2012).
דניאל שליט: ד"ר למוסיקה ולפילוסופיה. כותב ומרצה על היחסים בין היהדות והתרבות המערבית.





תבונה ורגישות

תבונה ורגישות


מאת ג'יין אוסטן
תרגום מאנגלית: שי סנדיק
הוצאת סנדיק ספרים
349 עמ' מחיר 65 ₪

"לא הזמן ולא הנסיבות קובעים את מידת הקרבה, אלא אופי הקשר בלבד. יש אנשים ששבע שנים לא יספיקו להיכרות ביניהם, ויש כאלה ששבעה ימים יהיו עבורם די והותר".

מריאן דשווד איננה מהססת להצהיר על רגשותיה בגלוי, וכשהיא מתאהבת בווילובי, היא מתעלמת לחלוטין מאזהרותיה של אלינור אחותה בנוגע לסכנות הטמונות בהתנהגותה הפזיזה ומתייחסת באדישות ובזלזול  לכל הסובבים אותה, לרבות קולונל ברנדון. אלינור, אשר דבקה במוסכמות החברתיות, מתמודדת עם רגשותיה כלפי אדוארד פררז ועם כל המכשולים הנערמים לפני אהבתם. האחיות מיטלטלות בנתיבי אהבה מקבילים בחברה שבה המעמד, הממון והגינונים מושלים ברגשות, ומגלות את החשיבות שבמציאת שביל הזהב בין תבונה לרגישות בדרכן אל האושר.

תבונה ורגישות הוא הרומן הראשון פרי עטה של ג'יין אוסטן שיצא לאור בשנת 1811, ובשעתו פורסם בעלום שם. ראשיתו כרומן מכתבים ששמו אלינור ומריאן וכתיבתו התפרשה על פני חמש עשרה שנה. הספר זכה להצלחה רבה לאורך השנים ועובד פעמים רבות לקולנוע, לטלוויזיה ולתיאטרון.
מאתיים שנה לאחר צאתו לאור מוגש הרומן האהוב בתרגום חדש וקולח מאת שי סנדיק, ובליווי אחרית דבר שנכתבה במיוחד למהדורה העברית על-ידי ד"ר מרי ברואר.

את הגרסה המודפסת ניתן להשיג בחנויות הספרים, כמו כן, ניתן להזמין את הספר באתר שכתובתו: sendikbooks.co.il.

הערות ביוגרפיות:
שי סנדיק הינו מתרגם ספרי סיפורת ועיון מאנגלית וצרפתית לעברית, סנדיק בוגר ישיבת ההסדר בשעלבים וסיים לימודי ספרות אנגלית וצרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים. סנדיק נמנה על מעריציה האדוקים ביותר של אוסטן ותרגומו של הרומן (ורומנים נוספים שיבואו אחריו) מהווה עבורו פרויקט חיים, שהגיע לשיאו בהוצאה עצמית של הספר הנוכחי. סנדיק חש כי התרגומים לעברית, בני השלושים שנה לערך, אינם עומדים בקנה אחד עם עומק הניואנסים בתרגום המקורי של הספר וזקוקים לריענון ותרגום עכשווי, כך שקוראיו בגרסתו העברית יזכו ליהנות ממנו באופן מלא.
לדבריו הספר תבונה ורגישות משתייך לזן נדיר של רומנים, עליהם לא חלה התיישנות והוא נותר רלוונטי גם 200 שנה אחרי שראה אור לראשונה. הרומן, שעוסק במעמד האישה, כסף ורכוש, שיוון חברתי וכמובן תבונה ורגישות, היה ונשאר אחד הספרים האהובים והמשפיעים בעולם.
שי סנדיק תירגם מספר רב של ספרים עבור הוצאות הספרים הגדולות, ובנוסף לכך הוא מלמד אנגלית בתכניות לשילוב חרדים במעגל התעסוקה של מפת'ח ובאוניברסיטה הפתוחה. בין תרגומיו של שי סנדיק: "הדוח של ברודק" ו"הנכדה של מר לין" מאת פיליפ קלודל (מודן), "המורה לפסנתר" מאת ג'ניס י"ק לי(מודן), "להיות גולה" מאת ויקטור הוגו(נהר ספרים) ו"אני קהלת" מאת ארנסט רנן (נהר ספרים).

התרשמותי: גם אני, כמו המחבר, מעריצה את ספריה של ג'יין אסטן, וגמעתי את הספר כמעט בלגימה אחת, היה קשה לי להניח אותו מהיד. הספר, התרגום מצטיין בשנינות מעודנת, אירונית ורגישות בנוגע למתחים החברתיים.  כשסיימתי לקרוא הרגשתי שחסר לי משהו בסדר היום שלי. מצאתי את אחרית הדבר כחלק חשוב מאד בקריאת הספר. ניתן להבין דברים מסוימים, לדוגמא: "על רקע רוב הרומנים הסנטימנטליים, כיום מכירים רוב המבקרים באופיין המתקדם של ההשקפות שמציגה אוסטן בתבונה ורגישות. אוסטן בוחנת באופן מעודן יותר ושונה במקצת הליכות של גברים ונשים, ולכן אינה עוסקת במוסרנות מוגזמת או נוזפת בדמויותיה הנשיות ובכך מתרחקת  מהמוסכמות הספרותיות ששלטו בז'אנר הסנטימנטלי. באופן זה היא מפגינה עצמאות  מחשבתית בנוגע לדיון פילוסופי חשוב נוסף שעיצב את ההשקפה המקובלת  על נשים בסוף המאה השמונה-עשרה – השקפה שהלכה והתפשטה  בעיקר באמצעות הוצאה לאור של ספרי נימוסים והליכות. מטרתם של הספרים האלה, שנכתבו בידי גברים ונשים, הייתה לחנך נשים צעירות להתנהג כיאות לפי המוסכמות החברתיות השולטות, והם היו ז'אנר ספרותי חשוב באנגליה של המאה השמונה עשרה. אוסטן עושה שימוש בשיח הזה  של נימוסים והליכות בעיקר לעיצוב דמותה של אלינור. מגלמת רבות מהתכונות ומההתנהגויות שעיצבו את תפיסת הנשיות האידיאלית במאה השמונה עשרה:  היא נוהגת בצניעות, בדיסקרטיות, בחן, בענווה ובנימוס, ועם זאת, אוסטן גם  זונחת את הנשיות שמכתיבים ספרי הנימוסים וההליכות בכך שהיא  מעניקה לאלינור אינטלקט חד וחיבה עזה לסאטירה". (עמ' 343).





אהבתה של ברניקי


אהבתה של ברניקי

רומן היסטורי



מאת: חבצלת פרבר-שפר

הוצאת פרדס
* * * * * *  
(474 עמודים, 79 ₪)

זהו סיפורה של המלכה ברניקי. נכדתו של המלך הורדוס הגדול ובתו של אגריפס הראשון, שזכור כמלך היהודי האחרון על ארץ ישראל.
המלכה שחוותה את שריפת בית המקדש השני וחורבן ירושלים, נדחקה לשולי ספריו של יוסף בן מתתיהו והושכחה מן ההיסטוריה היהודית, אך הונצחה בסיפורי "הברית החדשה". בת, אחות ורעייה למלכים,  שפסליה ניצבו בערי הקיסרות הרומית, אך היא סיימה את חייה שבורת לב, לבדה בארמון על חוף ים גינוסר. האישה שהייתה נשואה שלוש פעמים, אלמנה פעמיים וגרושה פעם אחת. אהובתו של טיטוס, האויב הגדול של עמה, שרצח והשמיד, החריב את ירושלים ושרף את בית המקדש. הרומאי שהותיר אחריו עיי חורבות והרס חסר תקדים.

זו הייתה ברניקי היפה.
היהודים קראו לה בוגדת, מלכה צינית ותככנית, שכל מה שעשתה – עשתה למען עצמה. אבל אלפיים שנה אחר כך – אולי זה לא כל הסיפור?
אולי הייתה מדינאית מבריקה שטובת עמה הייתה לנגד עיניה. שבמבט פוליטי קר וכוונות טובות, הימרה הימור כושל והרה-אסון?
ואולי הייתה פשוט אשהה צעירה ובודדה, שנסחפה בסערת האהבה בלי להתחשב בתוצאות? 

את כל התשובות – אמתיות, משוערות או דמיוניות – תמצאו בין דפי "אהבתה של ברניקי" – רומן היסטורי מרתק ומעורר תהיות וסימני שאלה, פרי תחקיר מעמיק ודמיון פורה של סופרת ישראלית.

על הסופרת


חבצלת פרבר-שפר ילידת ירושלים 1942. מבקרת ספרות ב"מקור ראשון". ספרה הראשון "לאן נעלמה מדאם סזאן" על חייו ויצירתו של הצייר הצרפתי פול סזאן ועל הזוגיות שלו לצד הורטאנס - המאהבת שלו ואם בנו, יצא לאור בהוצאת כרמל, ירושלים 2006.

בוגרת האוניברסיטה העברית בסוציולוגיה ומוסמכת בלימודים עירוניים (בהתמחות תכנון עירוני מזווית חברתית). עבדה שנים רבות בצוותים מקצועיים שהכינו את תכניות הפיתוח לערים קריית גת ויבנה.

במקביל כתבה בירחון "את" בעריכת יוסף לפיד ושרה ריפין. הקימה בירחון את מדור הצרכנות, ומילאה במשך כשנתיים את מקומה בעיתון של "הכוהנת הגדולה" של הבישול באותם ימים, רות סירקיס.

ב-1981 החלה לעבוד בעיריית ירושלים, כמנהלת שכונות וכעוזרת ליועץ לראש העירייה טדי קולק. בתפקידה האחרון בעירייה הייתה אחראית השיווק של הספריות העירוניות ומנהלת ספריית האמנות ב"בית טיכו". העבודה ב"בית טיכו" סיפקה לה את הידע והדחף לכתיבת ספרה "לאן נעלמה מדאם סזאן".

ב-2002 החלה לעבוד כמבקרת ספרות בעיתון "מקור ראשון", תפקיד אותו ממלאה עד היום. בתקופה ש"מעריב" היה בבעלות משותפת עם "מקור ראשון",  התפרסמו כתבות הביקורת שלה במקביל בשני העיתונים.

מאז שפרשה מעיריית ירושלים, היא שבה אל אהבתה הישנה ושוקדת על לימודי היסטוריה של עם ישראל והיסטוריה כללית באוניברסיטאות בר אילן ותל אביב. את המשיכה העזה שלה לתולדות בית-שני היא חבה למורה שלה בביה"ס התיכון, פרופ' אליעזר שטרן המנוח, ממקימי המחלקה לחינוך באוניברסיטת בר-אילן.

לאחר עשרות שנות חיים בירושלים, היא גרה כיום ברעננה. יש לה שלושה בנים  ואחד עשר נכדים ונכדות.

התרשמותי:
אהבתי, אהבתי מאד. העלילה מרתקת, במיוחד למי שאוהב לפסוע בין שבילי ההיסטוריה. המלכה ברניקי הייתה אחת הנשים המרשימות והיו לה חיים מסעירים, וכמעט שאינה מוזכרת במקורות של העם היהודי, בספר זה ניתן אולי להבין את הסיבות לכך. על-כן, מודה המחברת שבמקומות ובמאורעות מסוימים, יש מעט מן הדמיון, תוך שמירה על העובדות.

מצאתי מעט מקבילות לקורה אותנו היום. חלק מעמנו קרוי "בוגד" רק בשל דעותיו האחרות ונטיות לבו השונות משל חברו. בעיקר מצאתי את השלהוב של הקהל שרוצה "מלחמה עד מוות!". התקופה אחרת, הנסיבות שונות, והמראות אותן מראות. חייל סיפר על מראות הזוועה בעזה, גם בסיפור ההיסטורי שלפנינו "מראה הדם והאיברים הכרותים והגופות המשוסעות, גרם לה לקבס." לספר נלווים מפת א"י בתקופת אגריפס השני, ומפת ירושלים בימי הבית השני. 

יום רביעי, 13 באוגוסט 2014

האמת על הזמנים המשונים האלה


הוצאת "אחוזת בית" שמחה לבשר על צאת הרומן

האמת על הזמנים
המשונים האלה



מאת

אדם פוֹלדס


מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי

 (358 עמ', 88 ש"ח)


"האמת על הזמנים המשונים האלה" הוא הרומן הראשון שפרסם אדם פולדס, מכוכביה הבולטים של סצנת הספרות והשירה בבריטניה ומי שספריו זכו בשנים האחרונות לפרסים ולשבחי הביקורת.

זהו סיפור על חברות אמיצה ויוצאת דופן שנקשרת בין שני אנשים שונים בתכלית. הראשון הוא האוורד מקנאמי, גבר סקוטי שמן מאוד, בודד מאוד וקצת מוזר, שמתקשה להתגבר על מות אמו ונוהג לשוחח עם ארון הבגדים שלה. הוא מחליף עבודות, גורם לאסונות וחווה השפלות, עד שהוא נלקח תחת חסותם של בני זוג עשירים מלונדון, עובר להתגורר בביתם ומכיר את בנם היחיד: סול, ילד גאון ורגיש בעל זיכרון פנומנלי, שעתיד להשתתף (בעידודם הנמרץ יתר על המידה של הוריו) באליפות העולם בזיכרון.

הילד הגאון והגבר הבודד מתיידדים במהרה ומוצאים זה בזה תמיכה ונחמה מלחצי העולם שסביבם. באחד מרגעי הקִרבה האלה האוורד מחליט לחלץ את סול מהמתח הרב שבו הוא מצוי, ונעזר בכמה מחבריו החדשים, בהם משפחת מהגרים רוסים חובבי וודקה. אלא שהצעד הזה מסבך את הגבר גדול הממדים עם הורי הילד, עם המשטרה, ועם זיכרונותיו שלו מאביו המתעלל ומילדותו הקשה.

"האמת על הזמנים המשונים האלה" הוא רומן עדין ויפהפה שבמרכזו מערכת יחסים בלתי אפשרית לכאורה. למרות השוני הגדול בין הגבר הלא-יוצלח והדחוי לילד החכם והיפה, יש להם הרבה מהמשותף: אבות תובעניים ואלימים, טראומות ילדות, תחושות בידוד ופחד, ורצון עז להשתחרר ממגבלות הגוף והמחשבה. יחד יוצאים האוורד וסול למסע אל הלא נודע, שבסיומו חייהם ישתנו לחלוטין.

אדם פולדס, יליד לונדון, נכלל בשנת 2013 ברשימת "20 הסופרים הצעירים הטובים ביותר" של כתב העת הספרותי "גרנטה", לצד זיידי סמית, קמילה שאמזי ואחרים.

אדם פוֹלדס: הערות ביוגרפיות

אדם פוֹלדס, יליד לונדון 1974, הוא מכוכביה הבולטים של זירת הספרות והשירה בבריטניה בשנים האחרונות. הוא בוגר בית הספר בנקרופט שבלונדון, ובעל תואר שני בחוג לכתיבה יוצרת מטעם אוניברסיטת איסט אנגליה. כיום פולדס מתגורר בדרום לונדון.

רומן הביכורים של פולדס, "האמת על הזמנים המשונים האלה", ראה אור ב-2007 וזיכה אותו בפרס בטי טראסק. בהמשך פרסם פולדס פואמה בשם  Broken Word The  (2008) ורומן נוסף בשם The Quickening Maze (2009), שזכו אף הם לשבחי הביקורת, לפרסים ולמועמדויות (בהם פרס קוסטה ופרס סומרסט מוהם לשירה, ומועמדות לפרס מאן בוּקר על הרומן).

בשנת 2013 נכלל פולדס ברשימת 20 הסופרים הצעירים הטובים ביותר של כתב העת הספרותי "גרנטה", לצד זיידי סמית, שרה הול והלן אוימי.


התרשמותי: הסיפור על מפגש מוזר בין שתי דמויות השונות אחת מהשנייה, האחת משונה עם התנהגות מוזרה וגאונית והדמות השנייה  היא חסרת מזל מכל הבחינות, נטולת חכמה ויופי, דמות שהחברה דוחה מעליה. בין שתי הדמויות, סול (הגאון) והאוורד (חסר המזל) נרקם קשר  וחברות אמיצה. האחד נשען על השני, מתנחם בחברו והשניים עוברים חוויות מעניינות יחד, עד להסתבכות עם החוק. 
במהלך הקריאה הבנתי כי למרות שסול  נחשב בר מזל, בעלי זיכרון פנומנלי וממשפחה נורמטיבית, גם לו הייתה ילדות קשה  אך הוא נשא את הסבל בשקט, אבל בחברות שלו עם האוורד, קרה משהו והדברים החלו לפרוץ החוצה. הסיפור כתוב טוב לטעמי, אין בו נקודות מתח גבוהות, הקריאה נינוחה, הקריאה מהנה. אפשר ליהנות חוץ מתיאור הידידות המשונה בין סול והאוורד מתמונות רקע נוספות המוסיפות עניין.


יום שלישי, 12 באוגוסט 2014

פריסות קלפי הטארוט




פריסות קלפי הטארוט



המדריך המלא לקריאת קלפים 

מאת: אילנה הראל

הוצאת "ספרי טארוט"

* * * * * *   

(303 עמודים, 98 ₪)

המסע האמיתי של גילוי מתרחש לא בחיפוש אחר שטחים חדשים, אלא בהסתכלות על אותם הדברים בעיניים אחרות.

קלפי טארוט הם סמלים חזותיים שהשפעתם על התודעה ועל ההכרה היא חזקה – התדר האנרגטי של הצורות, הצבעים, הפרופורציות והפרטים שמופיעים בהם אינם משאירים אותנו אדישים. קלפי הטארוט מכילים סמלים עתיקים שמקורם במגוון רחב של תרבויות עתיקות, החל ממצרים הקדומה וכלה באלמנטים קבליים.

בקלפי הטארוט אנו נעזרים כדי לקבל עזרה בפתרון בעיות רגשיות, כלכליות ואתיות וכדי לדעת על מניעים נסתרים של מעשינו והסיבות העמוקות של הלבטים או הבלבול בו אנו שרויים.

כשאנחנו שואלים את הקלפים שאלה ומבקשים לדעת את התשובה אנו נעזרים בתהליך מובנה, שמותאם לסוג השאלה או המידע שדרוש לנו. תהליך זה נקרא פריסת קלפים. פריסת קלפי הטארוט היא סידור מערך קלפים בצורה קבועה מראש. בספר זה תמצאו עשרות מערכים כאלה המותאמים לנושאים שונים החל מזוגיות, עבודה, מערכות יחסים, אישיות, התפתחות אישית, אסטרולוגית, מצב בריאותי ועוד. הפריסה היא בעלת מתכונת קבועה וספציפית ומותאמת לסוג השאלה. לאותו הקלף יכולות להיות משמעויות שונות בפריסות שונות ובאותה פריסה בהתאם למקומו ולשכנות בה הוא נמצא לקלפים אחרים.

הקלפים עצמם הם כמו שחקנים בהצגה, היוצרים יחד את הסצנה "ומשחקים" את המשמעות שלה.

אילנה הראל, בוגרת חוגים לפילוסופיה, ספרות וחינוך באוניברסיטת חיפה, לומדת וחוקרת את נושא קלפי הטארוט מזה עשרים שנה. פרסמה מספר ספרים בנושא זה למבוגרים, ספרי ילדים וקובץ סיפורים.

יום שני, 11 באוגוסט 2014

גיבור דורנו



הוצאת "אחוזת בית" גאה לבשר על צאת תרגום חדש לרומן הקלאסי

גיבור דורנו


מאת

מיכאיל לרמונטוב


בתרגומה של כלת פרס ישראל

נילי מירסקי


 (208 עמ')


מיכאיל יוּרְייֶביץ' לֶרמוֹנטוֹב, שנהרג בדו-קרב בהיותו בן 27 בלבד, הוא מענקי השירה הרוסית במאה ה-19. בשנותיו האחרונות פנה לכתיבת פרוזה, ובמרכז הרומן היחיד שכתב, "גיבור דורנו", העמיד מעין דיוקן עצמי: פֶּצ'וֹרין הוא "גבר פטאלי" אפוף חידה, ציני, אדיש, שׂבע תענוגות, המפיג את שעמומו באהבהבים ובהרפתקאות. אך למרות האגוצנטריות של פֶּצ'וֹרין (המוצגת מתוך חדירה דקה לנבכי עולמו הפנימי המפותל), בוחר הסופר לצייר מבעד לעיניו של זה דווקא, ובמבט אירוני, תמונה רבגונית של החברה, וזאת בלי לוותר פה ושם על התבוננות אירונית לא פחות גם בדמותו של הגיבור עצמו. מורכבות זו של הרומן היא מן הסתם הסיבה לכך שג'יימס ג'ויס, בעודו שוקד על ספרו האוטוביוגרפי הלא גמור, Stephen Hero (שלימים התגלגל ב"דיוקנו של האמן כאיש צעיר"), התייחס אליו כך: "מכל הספרים המוּכרים לי, היחיד הדומה לספרי הוא 'גיבור דורנו' של לרמונטוב."

הפרוזה של לרמונטוב, למרות עיסוקה בחומרים "רומנטיים" מסורתיים – נופים אקזוטיים, גיבור "שטני" נוסח ביירון, אהבות טרגיות – בסגנונה היא דווקא "קלאסית" לעילא: לשונו של המספר צלולה, "מתורבתת", בניגוד ל"פראות" האפלה של הרומנטיקה. ואולם מרכזיותו של "גיבור דורנו" בספרות הרוסית היא בעיקר בכך שמתוך המיזוג הזה של הקלאסי והרומנטי נולד הריאליזם דווקא: "גיבור דורנו" הוא מאבני הפינה של הפרוזה הריאליסטית הגדולה, הן משום שיש בו עיסוק חריף ואינטנסיבי בחברה בת הזמן, והן משום שגיבורו נהיה אב-טיפוס לשורה שלמה של דמויות ברומן הריאליסטי הרוסי, אלה הנמנות עם טיפוס "האדם המיותר", שסופרים רבים כל כך (ובראשם גוֹנצ'רוֹב, טוּרגנייב, צ'כוֹב) העמידוהו לימים, בוואריאציות שונות, במרכז יצירתם: מדובר בדמות של אדם מחונן, יוצא דופן, בעל כוחות נפש גדולים ושאיפות נשגבות, ההולך לאיבוד בתוך החברה הצארית המאובנת, שאינה מאפשרת לו להגשים את הפוטנציאל הטמון בו; או כמו שאמר אחד החוקרים על פֶּצ'וֹרין, "נפשו החֲרֵבה כמוה כהר געש כבוי". 

מיכאיל לרמונטוב: הערות ביוגרפיות

מיכאיל יוּרייֶביץ' לֶרְמוֹנְטוֹב (1841-1814) נולד במוסקבה להורים בני מעמדות חברתיים שונים: אביו היה קצין-צבא מבני האצולה הזוטרה, אמו הייתה נצר למשפחת אצולה רמת יחס ועתירת נכסים. לפני שמלאו לו שלוש התייתם מאמו, וסבתו, בעלת-אחוזה עשירה, הרחיקה אותו מאביו וגידלה אותו באחוזתה.
מגיל צעיר גילה לרמונטוב כישרונות יוצאי דופן ואף החל בכתיבת שירה. "המלאך", שיר שכתב בגיל חמש-עשרה, נחשב  לאחת הפנינים היותר נפלאות של השירה הרוסית. ב-1827 עבר עם סבתו למוסקבה, להשלמת לימודיו; בתום תקופה קצרה כסטודנט באוניברסיטה, פנה לקריירה צבאית ונעשה קצין הוּזארים. ב-1837, לאחר שגדול משוררי רוסיה, אלכסנדר פושקין, נהרג בדו-קרב והוא בן שלושים ושבע, כתב לרמונטוב את שירו המפורסם "מות המשורר", שבו הטיח האשמות חריפות באנשי חצרו המושחתת של הצאר ניקולאי הראשון ובחברה הגבוהה בכלל, שרדפה את פושקין ואף עודדה את הדו-קרב הקטלני (שבו מצא לבסוף לרמונטוב את מותו). בעקבות השיר הוּרד לרמונטוב בדרגה והוגלה לקווקאז, להצטרף לחילות הצאר שיצאו להכניע את השבטים המוסלמיים המורדים. ב-1841, והוא בן עשרים ושבע בלבד, נהרג המשורר בדו-קרב.
שיריו של לרמונטוב, ובהם הפואמות הגדולות "מְצִירִי" ו"דֶמוֹן", נמנים עם פסגות השירה הרוסית. אך לשיא הישגיו הגיע דווקא ברומן היחיד שכתב בשנותיו האחרונות, "גיבור דורנו".
תרגומה של נילי מירסקי, כלת פרס ישראל בספרות לשנת 2008, הוא התרגום החמישי בעברית ליצירת המופת הזאת. הרומן תורגם עד כה בידי דוד שמעוני (1921), דב גפונוב (1972), צבי ארד ופטר קריקסונוב (1995), ויעקב בסר (2012).

התרשמותי: רומן מעניין ומסקרן, למרות שהקריאה מתחילה באופן פחות ברור לגבי אופיו ותכונותיו של הגיבור פצ'ורין. במהלך הקריאה מתנהלת מערכת יחסים מעניינת בין הגיבור לקורא, מעין "דו-קרב פסיכולוגי". הגיבור הוא דמות צבעונית ומעניינת ומהלך קסם על קורבנותיו, ובדרך זו גם על קוראיו ובכך הוא רוחש את קרבתם אליו.  מה שמעניין הוא שהגיבור בספר זה מעיד על עצמו יותר מאשר המחבר מתאר אותו או מעיד עליו, אולי זו הסיבה שבגינה נתקלתי לא אחת במעברים לא חלקים בכתיבה עצמה. ספר שדורש יותר מאמץ בקריאה, התעמקות ופענוח רמזים חבויים, אך הכתיבה מדויקת ותואמת רומן קלאסי.   


יום ראשון, 10 באוגוסט 2014

סוף קיץ




סוף קיץ


מאת: אירית ר. קופר


הוצאת ספרי מקור

 

* * * * * *   
(222 עמודים, 68 ₪)


חיים, צעיר יהודי, נאה ורב תושייה, ניצול אושוויץ, נצר יחיד למשפחה ענפה שהושמדה בשואה… נצר שלא ישאיר אחריו צאצאים. חיים יוצא ממחנה הריכוז חי — אך את העיקור שעבר אי אפשר להחזיר לאחור.
כניצולים רבים אחרים, פנה לחפש שרידים ממשפחתו, קרובים ומכרים. הוא הצטרף לקהילה היהודית החדשה שנבנתה מתוך ההריסות, תפס בה את מקומו והיא הפכה להיות משפחתו. גם אהבה מצא. אחת… ועוד אחת… ועוד אחת…
חיים עולה לישראל עם חנה, חברתו מילדות, ובונה איתה כאן את חייו מחדש… אולם עברו לא מרפה ממנו. הוא רודף נשים — ונשים רודפות אחריו. ובכל פעם, שוב ושוב, האהבה הגדולה הופכת למעשה שפלות, ל״נקמה״ מעוותת באותם צוררים אשר פגעו בו
האם בכיו הראשון של התינוק שנולד לחנה, אשתו, יביא מרפא לפצעיו, וישבור את מערבולת הבגידות, ההשפלות והנקמות?
זהו סיפורו של גבר הנושא את צלקתו ועלבונו בכל צעד וצעד בחייו, וסיפורן של הנשים האהובות/שנואות המתאהבות בו ונופלות ברשתו.
אירית קופר נוגעת בספרה זה, בנושא רגיש, נוגע ללב ומעורר מחשבה - בבעיה שרבים מתחמקים מלהזכירה.

"לא. הוא לא רוצה גירושים. חשוב לו הבית, ובכל מחיר ינסה לשמור על הזוגיות; בלי לוותר על ההרפתקאות הקטנות, גם אם אינו מייחס להן כל חשיבות. אז מה העניין? הוא נהנה מן ההצלחה שיש לו אצל נשים, וממראה חבריו בתחנת האוטובוס מהנהנים בראשם ורומזים לו 'בהצלחה', אבל יותר מכך הוא זקוק לשמחה לאיד על ייאושן כשהוא קם והולך.
התנהגותו הגלויה והחצופה של חיים הייתה ידועה לכול. התלחשו עליו, ורק לעתים רחוקות טרח מישהו להגיד לחנה. התחלת רומן הפכה להרגל, דפוס קבוע. בכל פעם שעלתה נוסעת צעירה, היה נסחף מיד לחזר אחריה.
"חיים, אני מבינה מה אתה עושה," אמרה חנה בשקט שהקפיא את דמו. "אני רק רוצה שתסביר לי למה אתה נוהג כמו... כמו פושע. אתה הורס משפחות, גורם סבל לנשים ומאמלל אותן, וכל זה בכוונה תחילה. יותר מכול זה נראה לי נקמה; נקמה במי שלא פגעה בך."



אירית ר. קופר נולדה (1929) בעיר מינסק מזובצקי השוכנת כארבעים קילומטר מזרחה לוורשה. באביב 1942, בהיותה כבת שלוש עשרה, הוציאה אותה אִמה מהגטו, מסרה אותה לאיכר פולני, והסבירה לה כי עליה להישאר בכפר עד אשר תבוא לקחתה חזרה, בסתיו. אך לאחר שבועות אחדים, מפחד הגרמנים, אמר לה האיכר לחזור לגטו. לתומה חשבה אירית שהגטו עדיין קיים ובני־משפחתה מחכים לה בבית. בדרך נודע לה מילד יהודי בן–גילה שהגטו חוסל, ושניהם החלו לנדוד בין האיכרים. בשלב מסוים דרכיהם נפרדו, ואירית הגיעה בנדודיה למנזר, שבו שהתה בזהות בדויה עד סוף המלחמה. איש מבני משפחתה לא שרד. בשנת 1946בהיותה בת 16, עלתה ארצה במסגרת חברת–נוער ונקלטה בקיבוץ דן שבצפון־הארץ, בו שהתה גם בתקופת מלחמת העצמאות. ב-1950 עזבה את הקיבוץ ועברה להתגורר בעיר. סיימה סמינר למורים בבן שמן ועבדה שנים רבות בתור מורה, עד צאתה לגמלאות.
בין השנים 1971-1975 סיימה את לימודי התואר הראשון בספרות עברית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.
אירית מרצה בנושא השואה בפני תלמידי בית ספר, חיילים וספרנים.  עבודות נכתבו בהשראת הרצאותיה, עדותה ובעקבות קריאת ספריה. במשך שנים רבות מוסרת בקביעות עדות ב"מכון משואה". סיפוריה הופיעו במוספי הספרות של העיתונות היומית, בעיתוני ילדים ובספרי לימוד.
הקימה משפחה יחד עם בעלה מארק רומנו. אם לשתי בנות וסבתא לנכדים. מתגוררת בהרצליה.


אירית ר. קופר פרסמה עד היום 20 ספרים, ביניהם יצירות המיועדות לבני נוער. ספרה הראשון "בקצה היער" ראה אור ב-1977.  ספריה, המבוססים על סיפור חייה וכתובים ברגישות רבה, מעלים את תמונת העבר הקודר והתקומה המשקמת של קהילה בת מיליוני יהודים.

התרשמותי: לאחרונה סיימתי לקרוא את הספר "המחבוא", ספר נוסף שכתבה אירית ר. קופר, אהבתי מאד את הכתיבה והאותנטיות ריתקה אותי. "סוף קיץ" אף הוא ספר הכתוב ברגישות רבה, וגם בו ניכרים שרידי החוויה העצומה שחוותה המחברת בעברה, בתקופת השואה. ב"סוף קיץ", עוצמת החוויה עוברת לקורא, על כן הוא קל לקריאה וקשה להיפרד ממנו. כשסיימתי לקרוא נשארה לי התחושה, כמה חבל שנגמר, תרתיי משמע.  

ספריה:
  • בקצה היער (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ז) <קורות המחברת בזמן השואה>
  • כחלוף הכל (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תש"ם>
  • בטרם יבוא האביב (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1990) <"הספר מתאר את חיי הגיטו דרך עיניה של ילדה בת עשר">
  • שער עלייה (תל אביב : עם עובד, תשנ"א 1990)
  • התזכריני קריסטינה? (תל אביב : ספרית פועלים, תשנ"ד 1994)
  • אל אותם הכפרים (תל אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1997)
  • אמא, תגידי: זה נכון? (קרית גת : דני ספרים, 1998)
  • שלום, יוסל'ה! (קרית גת : דני ספרים, 1998>
  • בלילות שבת (תל אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2000) <רומן>
  • נעלה בכל הדרכים (קרית גת : דני ספרים, 2000) <סיפור מסע>
  • את כועסת עליי? : רומאן (הוד השרון : אסטרולוג, 2001)
  • החצר שלי : רומאן (הוד השרון : אסטרולוג, 2003)
  • הכול בגלל המלחמה (קרית גת : דני ספרים, 2004) <רומן לבני הנעורים על מסע חיפוש של בת אחר אמה שנעלמה מחייה בעקבות מלחמת העולם השנייה>
  • תרמיל וזוג נעליים (הוד השרון : אסטרולוג, 2004)
  • נשיט סירות נייר (ירושלים : כרמל, תשס"ו 2005) <"מסע ... של שלושה צעירים המלווים את סבתם" במסע לפולין>
  • בטרם בוא המבול (ירושלים : כרמל, תשס"ח 2008)
  • למחרת היום (ירושלים : כרמל, תש"ע 2010)
  • טנגו באחד במאי (ירושלים : כרמל, תשע"ב 2011)
  • בין עצי היער (קרית גת : דני ספרים, 2012)