יום רביעי, 26 בדצמבר 2012

עיר פנימית


ספר שירה חדש: עיר פנימית


כתבה: ליאורה בן יצחק

הוצאת אבן חושן

98 עמ' 54 ₪

*****

שירתה של ליאורה בן יצחק פוגשת בהגדרות מדויקות למצבים דרמטיים ההופכים מפואטיקה למשהו "אמיתי" (עמ' 12) "רֶגַע לִפְנֵי הַהִתְעוֹרְרוּת / כַּדּוּר הָאָרֶץ  זָז וַאֲנִי אִתּוֹ..." ועוד, (עמ' 16) "הַמַּחְשָׁבָה לָקוּם וְלָלֶכֶת מְשַׁתֶּקֶת..."
אצל כל אדם קיים הצורך למתן ביטוי אבל אצל המשוררת ניתן להבחין כי הוא הכרחי, כמעט כמו הקיום עצמו וכך השירים מועברים. נחוץ היה לה לבטא את אותו פרק קריטי 'בלתי הפיך' בחייה בו הושם קץ לתקופה, והחל תהליך ההתמודדות: תחילה האבחון, הידיעה, (עמ' 39) " אוּלַי כְּשֶׁהַבָּרָק הוֹלֵם – הַתּוֹבָנָה מִתְבַּהֶרֶת." ולאחריה ההתפכחות, הבאה לידי ביטוי בהומור מקאברי (עמ' 41), " אֲנִי הוֹלֶכֶת יָשָׁר, אֲבָל הַצֵּל צוֹלֵעַ,/ רֶגֶל יָמִין חוֹרֶקֶת."

שם הספר; "עיר פנימית", ואכן, מהשירים למדתי על העיר הפנימית של המשוררת, עיר מלאת כאב והשלמה, אבל מה שבולטת יותר, היא ההתייחסות להתבוננות של האחרים עליה, ועל עולמה, כפי שזו באה לידי ביטוי, ואולי זה רק פרי דמיונה. 

כתיבתה של ליאורה מוקפדת מאד ונדמה כי המשוררת אשר נקרעת בין שני עולמות: מחד, ההשלמה עם המחלה ומאידך עם היכולת להמשיך בקו ישר ולתת רק לצל לצלוע, ללבוש ולפשוט צורה, כל אימת שהגוף ממושמע. נדמה כי המשוררת מנהלת מסע עיקש לשמר את שניהם לבל ישמטו מאחיזתה. היא מבינה כי אין בידיה לשנות דבר ועליה לקבל את הדין להביט קדימה. אך מותר לה להתרפק על חלומות (עמ' 44) " כְּשֶׁהַגּוּף מְמֻשְׁמָע, הוּא מִתְפַּנֶּה לַחֲלוֹמוֹת."  את עברה וגעגועיה היא משמרת בצורת 'חלומות' עליהם היא נשענת בעתות מצוקה כדי להזין את 'הרוח' וכך היא כותבת  בשירה  "חולמת אותי" (עמ' 10) ובשירים אחרים.

מורכבות השירים הכלולים בספר נותנים ביטוי רב-גוני במסע אותה עוברת המשוררת בחיפוש אחר הנוסחה לדו-קיום  עם המצב הבריאותי שלה. המאבק המתמיד מתנהל בין האישה תאוות החיים, השורדת את ההווה, לבין עברה שעדיין חי וקיים בה , וזו המציאות המתישה והכמעט בלתי נתפסת הבאה לידי ביטוי בשיריה. הכל מתרחש  ומתקיים לחילופין בין המשוררת לבין עצמה ובינה  לבין סביבתה הקרובה והרחוקה. וככל שמעמיקים בתוואי המסע, מבחינים בגעגועים אל העבר השבים ומציפים את המשוררת – המנסה להפליג שוב ושוב אל אותן המראות והמחוזות, כדי לשאוב מהם חיזוקים.


ספר השירה "העיר הפנימית" של ליאורה בן יצחק הוא מפנה שבו משורטטות במכחול רגיש ובוטח קואורדינטות מורכבות של נופי נפש, הלכי רוח והרהורי לב.
יצירתה השירית טבועה בחותם הקשב העמוק. המשוררת קשובה למרחב הפנימי שלה ולמרחב החיצוני הסובב אותה, ומיטיבה לתרגם לשפת השיר ניואנסים של התנסויות, מאוויים, זיכרונות ורגשות. הטבע, גם בהקשר הביתי והעירוני שלו (פרחים, עצים, ציפורים, עונות השנה החוזרות ונשנות), מלווה רבות משורות  שיר אלה ומתואר בחדות, בססגוניות רבה.  מרגשים במיוחד הם השירים המתארים את מכאובי מחלתה ואת ההתמודדות הפיזית והמנטלית איתה. "הכאב הפך לדייר משנה", היא כותבת בבוטות, ובשיר אחר הכאב לובש את דמות הציפור של יאיר  הורביץ, הנמצאת "על גשר הנשמה החסרה". נוגעים ללב הם השירים העוסקים בזיכרונות ילדותה וביחסיה עם הוריה שהלכו לעולמם. כאן היא יודעת לטפל  בנושאים במינון נכון של תיאור ואמירה תוך התרפקות על העבר שאינה גולשת להתלהמות.
קסם הפשטות והכנות שורה על השירים האלה, המישירים מבט אל הקורא, בגובה העיניים, ומזמינים אותו לחלוק עם המשוררת מסע אל נבכי עולמה העשיר.

עודד פלד    

ליאורה בן יצחק, בת קיבוץ וצ'לנית בעברה. הרוחניות בעצמותיה. אוהבת מאד מוסיקה על כל גווניה. משוררת ומנחה סדנאות ל "כתיבה יוצרת" רב תחומית. אמא לשני בנים בוגרים, ולספר הילדים "גולה גילגולה", ולספריי השירה "כרית סביונים", "ידיים חולמות מילים". חברה באגודת הסופרים ובאיגוד הסופרים.







המאמץ להתעוררות


ספר שירה חדש: המאמץ להתעוררות

מאת: נעמה ארז



הוצאת ספרי עיתון 77

61 עמ', 65 ₪

בספר השירה "המאמץ להתעוררות", השירים נוגעים ברגעים ייחודיים בחייה של המחברת, בהתבוננות פנימה והחוצה ובאים לידי ביטוי בפרשנות של המחברת, פרשנות שלעתים היא כואבת ולעתים נאחזת בשיר. ובין השיר והפרשנות מתקיימת מעין סימביוזה.

בחלק מן היצירות מצאתי דו-שיח פנימי או עם דמויות, ובאחרות העיסוק הוא בדמויות הקרובות לחייה של המשורר או לליבה,  בעוד יצירות אחרות מביאות לידי ביטוי מרכיבים מודרניים ויומיומיים מהמציאות הסובבת אותנו.

לא מצאתי בספר מאמץ או ניסיון ליצור הרמוניה בין הנושאים, מצאתי יצירות חופשיות המשתלבות בסגנונן השונה, חלקן בלשון יותר פיוטית, חלקן ניחנו בשנינות ואחרות ייחודיות ועומדות בזכות החשיבה הפילוסופית ו/או הדיאלקטית.

השירים בספר מקיימים ביניהם "מגעים" לא מכוונים, אבל מעניינים. ניתן למצוא בכמה את המודעות הפנימית הגבוהה, ובאחרים את האחיזה בחיים , ונדמה כי המחברת שוקלת את עולמה ובוחנת אותו.
בסחרור בלתי פוסק של תמונות וצבעי רקע המשתנים במהירות משיר לשיר, מצליחה המשוררת לסחוף את הקורא אל המציאות שלה, ולהותיר מקום לקורא, לתהות על עולמה. אני דימיתי את הקריאה ב"המאמץ להתעוררות" כנסיעה בשביל פתלתל בו עליות ומורדות, אך לעתים הנסיעה במישור.  מ"נשיפה" (עמ' 9) דרך "הנחיתויות שלי" (עמ' 17)  ו"אולי אני אמות בתאונת דרכים" (עמ' 18) ועד "על הגדה המצולקת" (עמ' 35).



אין משוררים גדולים פה (עמ' 31)

אֵין  מְשׁוֹרְרִים גְּדוֹלִים פֹּה בַּגֶּטוֹ
אֲבָל יֵשׁ דֻּגְמָנִית עֲנָקִית
וְזַמֶּרֶת עֲנָקִית
וַאֲפִלּוּ פָּגַשְׁתִּי עֲנָק  רוּחָנִי  אֶחָד
יָשְׁבוּ סְבִיבוֹ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן 
הִבִּיטוּ בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת
וְלֹא הֵבִינוּ חֲצִי מִלָּה מִדְּבָרָיו הָרוּחָנִיִּים.

אֵין  מְשׁוֹרְרִים גְּדוֹלִים פֹּה
אֲבָל יֵשׁ מְסִבָּה מַדְהִימָה
וְשֶׁפִית מַדְהִימָה
וְגַם פָּגַשְׁתִּי מְשׁוֹרֵר מַדְהִים
 ...
(השיר מובא באופן חלקי)

·        אולי פה "בגטו" אין משוררים גדולים, אבל בהחלט שיש משוררים טובים.

על המחברת: נעמה ארז (לוין) ילידת ירושלים, 1952. בוגרת אוניברסיטת תל אביב בלימודי ספרות, פילוסופיה, לשון וחינוך ומוסמכת בפסיכולוגיה וסוציולוגיה בחינוך.
את חייה של נעמה ארז מנחה חיפוש מתמיד, שהוביל לעיסוקים שונים: מחקר, פיתוח תכניות לימודים, עבודה עם נוער במצוקה וייעוץ חינוכי; כיום היא פסיכותרפיסטית קוגניטיבית התנהגותית (בזיקה בודהיסטית).
אסכולות רוחניות כקבלה, בודהיזם ו'הדרך הרביעית', ובעיקר תרגול של מדיטציה במשך שנים רבות – הותירה חותם בשיריה, ואף ההוויה הישראלית שלה, שמקורותיה בירושלים, נוכחת בהם ומוסיפה להם עומק.
נעמה ארז נשואה ואם לבת.

ספריה הקודמים:

טיפות נשם : שירים (תל אביב : אל"ף, תשל"ט 1979)
פתאם לא הכל ברור מאליו (תל אביב : אל"ף, תשמ"ו 1986) <שירים ואגדות>
רחוקים מן החוף (תל אביב : י' גולן, 1988) <בחתימת ל. נעמה> <סיפור>
העברה נגדית : שירים (תל אביב : גוונים, תשס"ז 2007)
איפה הכובע של מר נחליאלי? (רמת גן : רימונים, תשע"א 2011) <איורים - שלי ארז ; עריכה וניקוד - יעל שכנאי>




יום חמישי, 6 בדצמבר 2012

סבא פגסוס קראתי לו





סבא פגסוס קראתי לו


מאת: רינה עוזיאל בלומנטל


הוצאת כרמל

* * * * * *
  

256 עמודים, 84 ₪

                                                                                     

    הלכתי לאורך המעקה החלוד ששרט מעט את כף ידי. הרוח דחפה   
     בחוזקה. היא השיגה את צעדיי, עצרה לצדי ונטלה את כף ידי
     בידה. המים היו ירוקים. שמש של שעת שקיעה שוטטה בין קרעי
     עננים שחורים. הצבעים ריצדו עד שמצאו את מנוחתם בשערה,
     בשפתיה ובעיניה.     "כבר לא נתראה עכשיו?" שאלתי מבלי להמיש את מבטי מן המים.     "אולי כן."


שתי נשים צעירות מקיימות ביניהן דיאלוג אינטנסיבי – הן מגוללות את סיפור חברותן ובמובלע את סיפורי חייהן והתבגרותן.
שתי דמויות-שתי מספרות, נטולות שם (את והיא), ברומן שאין בו כלל "מספר כל-יודע", הבנוי מדיאלוגים פנימיים וחיצוניים. חיי שתיהן שזורים אלה באלה והחיבור ביניהן בונה את סיפורן, באוסף של נקודות מבט המסופרות על-ידי שתיהן - לכל אירוע שתי נקודות מבט. זהויותיהן נפרדות ומתמזגות. סיפורן הוא תיאור של התרחשות נפשית עשירה שנעה בין שני מוקדי מתח: השתיים זקוקות זו לזו ונרתעות זו מזו כדי להיות שלמות, ולרגעים נדמה שקיומן נעשה ממשי רק בשעה שהן מתבוננות זו בזו.

מדובר בסיפור ישראלי: שתי נערות, ואחר-כך שתי נשים, דור שני למהגרים, בנות יחידות להוריהן שהיגרו לפלשתינה, מתוך בחירה או מתוך כורח או כפליטי שואה. הן נפגשו בגימנסיה יוקרתית בתל-אביב של סוף שנות החמישים תחילת שנות השישים. אחת בעלת כשרון מוסיקלי, נשלחה לתיכון הממוקם הרחק ממקום מגוריה כדי שתוכל למצות את יכולותיה. לחברתה, בתו של רופא ושל אם בעלת נפש מעורערת, יש נטיות ריאליות. נרקם ביניהן קשר שביר שנפרם ונרקם כל הזמן, בכאב, בזעם, באהבה ובחמלה. הן מספרות לסירוגין את סיפור חברותן בן עשרות השנים. בדבריהן מסתתרת חתירה עיקשת אחר זהות, ניסיון מאומץ לחצוב את קולו של ה"אני" מתוך הקול הקולקטיבי.

כמו ברומן הקודם של רינה עוזיאל בלומנטל, "המצאה, זיכרון", גם כאן הנושא המרכזי הינו מצבו של המהגר היהודי בארץ-ישראל, בין שתי מלחמות העולם.

"שתי הגיבורות שעומדות במרכזו (של הרומן) אינן נזכרות בשמן, ובכך נדמה שהעלילה אינה עוסקת ביחסיהן של שתי חברות ספציפיות, אלא על שתי חברות בכלל. בכך טמונה עוצמתו הסוחפת של הספר."                                              עלית קרפ, הארץ ספרים

"דיאלקטיקת הסובייקטיביות המודעת לעצמה, שאינה אפשרית אלא באמצעות אישור העצמיות עצמה "מבחוץ", זוכה ברומן של רינה עוזיאל בלומנטל לצורה ספרותית מפעימה... ויכולה להיחשב להישג ייחודי, מעורר השתאות..."          פרופ' משה צוקרמן

"סבא פגסוס קראתי לו יצא בהוצאת "כרמל" שהיא הוצאת בוטיק איכותית.
הספר וההוצאה מתאימים וראויים זה לזו מאד.. הרומן באמת מרגש ועדין מאד. כתוב בשפה מרוכזת מאד ויפה להפליא."                                מירי פז, בילוי נעים, גל"צ


רינה עוזיאל-בלומנטל, ילידת תל אביב (1944), בוגרת ה"סטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב" במחזור הראשון, אוניברסיטת תל אביב בחוג לתיאטרון ולספרות עברית ולימודי חינוך יצירתי בסמינר הקיבוצים.
בין השנים 1968 1969 עבדה שנה אחת בתיאטרון הקאמרי ועד 1992 בקבוצות תיאטרון ניסיוניות ועם ילדים חריגים בנושאי חינוך באמצעות תיאטרון.
בתחילת שנות השבעים השתתפה כשחקנית בקבוצת "אסקוריאל" באוניברסיטת תל אביב, בניהולו האמנותי ובימויו של (היום) פרופסור יעקב רז.
בתחילת שנות השמונים עבדה עם תיאטרון רחוב: "מהברטה", עם הבמאי אברהם דנא.
ב 1992 השתתפה בהצגת יחיד העבודה האחרונה על הבמה -  "לדבר עם טנגו", מונודרמה מאת קרלו טרון בבימויה של רחל שור.
סיפורים קצרים פרי עטה פורסמו ב"פרוזה", "עיתון 77" ו"מאזניים".
ספרה הראשון - "האצבעות של אלוהים"   קובץ סיפורים קצרים -  יצא לאור בשנת 1997 בהוצאת מעריב ובעריכת איתן בן נתן.
ספרה השני, "המצאה, זיכרון" – רומן – זכה בפרס "נוצת הזהב" של אקו"ם לכתב יד בעילום שם. הספר ראה אור ב-2002 בהוצאת "זמורה-ביתן" בשיתוף עם הוצאת "סצנה", ובעריכת תרזה בירון-פריד. היה מועמד לפרס ספיר ויצא לאור ביוון, ב-2008.
ביוני 2002 לקראת סוף שנת הלימודים האקדמאית, שימש הפרק הראשון של הרומן כחומר לימודי לתלמידי מ.א. בקורס של פרופסור עליזה ג'ינאו, אשר עמדה אז בראש החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב.
פרופסור משה צוקרמן, שהיה אז ראש המכון להיסטוריה גרמנית באוניברסיטת תל אביב, אמר שיכולותיה של רינה עוזיאל בלומנטל לשלב אפוס, אשר מייצג תהליכים היסטוריוגרפים ותאולוגים שמשפיעים על דורות, עם פרטי אירועים בשעה שהם מתקיימים, מזכירים את אלה של תומס מאן.
בחודש מרץ 2003 הוזמנה הסופרת לכנס בינלאומי בנושא: יהדות הבלקן בספרות המודרנית, אשר התקיים בסורבון בפאריס בשיתוף עם אוניברסיטת סטנפורד. לכנס הוזמנו אחד עשר סופרים מן העולם כולו, וכן אנשי אקדמיה. רינה עוזיאל בלומנטל הייתה הסופרת היחידה מישראל. לצורך הכנס תורגמו חלקים מן הרומן "המצאה, זיכרון" לצרפתית ונקראו שם על ידי שחקני תיאטרון צרפתיים.


רינה עוזיאל-בלומנטל, ילידת תל אביב (1944), בוגרת ה"סטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב" במחזור הראשון, אוניברסיטת תל אביב בחוג לתיאטרון ולספרות עברית ולימודי חינוך יצירתי בסמינר הקיבוצים.
בין השנים 1968 1969 עבדה שנה אחת בתיאטרון הקאמרי ועד 1992 בקבוצות תיאטרון ניסיוניות ועם ילדים חריגים בנושאי חינוך באמצעות תיאטרון.
בתחילת שנות השבעים השתתפה כשחקנית בקבוצת "אסקוריאל" באוניברסיטת תל אביב, בניהולו האמנותי ובימויו של (היום) פרופסור יעקב רז.
בתחילת שנות השמונים עבדה עם תיאטרון רחוב: "מהברטה", עם הבמאי אברהם דנא.
ב 1992 השתתפה בהצגת יחיד העבודה האחרונה על הבמה -  "לדבר עם טנגו", מונודרמה מאת קרלו טרון בבימויה של רחל שור.
סיפורים קצרים פרי עטה פורסמו ב"פרוזה", "עיתון 77" ו"מאזניים".
ספרה הראשון - "האצבעות של אלוהים"   קובץ סיפורים קצרים -  יצא לאור בשנת 1997 בהוצאת מעריב ובעריכת איתן בן נתן.
ספרה השני, "המצאה, זיכרון" – רומן – זכה בפרס "נוצת הזהב" של אקו"ם לכתב יד בעילום שם. הספר ראה אור ב-2002 בהוצאת "זמורה-ביתן" בשיתוף עם הוצאת "סצנה", ובעריכת תרזה בירון-פריד. היה מועמד לפרס ספיר ויצא לאור ביוון, ב-2008.
ביוני 2002 לקראת סוף שנת הלימודים האקדמאית, שימש הפרק הראשון של הרומן כחומר לימודי לתלמידי מ.א. בקורס של פרופסור עליזה ג'ינאו, אשר עמדה אז בראש החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב.
פרופסור משה צוקרמן, שהיה אז ראש המכון להיסטוריה גרמנית באוניברסיטת תל אביב, אמר שיכולותיה של רינה עוזיאל בלומנטל לשלב אפוס, אשר מייצג תהליכים היסטוריוגרפים ותאולוגים שמשפיעים על דורות, עם פרטי אירועים בשעה שהם מתקיימים, מזכירים את אלה של תומס מאן.
בחודש מרץ 2003 הוזמנה הסופרת לכנס בינלאומי בנושא: יהדות הבלקן בספרות המודרנית, אשר התקיים בסורבון בפאריס בשיתוף עם אוניברסיטת סטנפורד. לכנס הוזמנו אחד עשר סופרים מן העולם כולו, וכן אנשי אקדמיה. רינה עוזיאל בלומנטל הייתה הסופרת היחידה מישראל. לצורך הכנס תורגמו חלקים מן הרומן "המצאה, זיכרון" לצרפתית ונקראו שם על ידי שחקני תיאטרון צרפתיים.

רינה עוזיאל בלומנטל מתגוררת בתל אביב. נשואה, אם לשלושה וסבתא לארבעה.
בימים אלה שוקדת על רומן שלישי.




משבחי הביקורת על "המצאה, זיכרון"


"המצאה זיכרון" הוא ספרה הראשון של עוזיאל-בלומנטל. ואולם, משום בחינה אין הוא נראה כספר ראשון. הקטע הפותח, מכניס את הקורא מיד לסיפור, לאווירה, לדרמה ולעולם הלשוני. אכן, המפגש הראשוני הוא עם האסתטיקה של הספר, עם צורתו. שפתה של עוזיאל-בלומנטל עשירה וחיונית ומשרתת את הסיפור בלי להעמיד את עצמה במרכז ההתרחשות
... הכותבת מצליחה להחיות דמויות וזמנים וגם לבנות עולמות אמינים שיש בהם מינון ספרותי נכון בין האוניברסלי והספציפי. בזה היא מפנה את מרכז הבמה לעיקר, שהוא הסיפור ועם הכבוד לסיפור, בא גם הכבוד לקורא, ההבנה שאין צורך למרוח את המסך באותה מרקחת מוכרת כדי לתת לרומן המוצלח הזה נוכחות, כי הקורא נשאב לסיפור מעצם כוחו ואיכותי
...יתרונו ויחודו של "המצאה, זיכרון" הוא המבט הפנורמי המפוכח על הציונות, על מעלותיה וגם על הפגיעות שפגעה בנשמות יהודיות מסוימות
...מכלול החומרים מגויסים כדי לצייר פיסות חיים אמיתיות במורכבותן. כך יכולה המחברת להביא להנאת הקורא וגם להציג לנו עמדה חפה מפאתוס, ואתה גם חומר למחשבה

                                                           יורם מלצר "ספרות וספרים" מעריב 2002


סאגה משפחתית סוחפת...הספר מצליח לסחוף ולרתק, ולא רק זה – אלא גם לשרטט חלק מספור העם היהודי במאה העשרים
....בתוך הרצף הסיפורי שתולים רסיסי זיכרונות והבלחות מן העתיד, כך שהקריאה היא דו כיוונית- אחורה וקדימה בזמן. בסוף הספר כל אלא חוברים למקשה אחת, ומתגלה האריג שנשזר מכל החוטים גם יחד.

                                                                  ענת בר-לב אפרתי  "לאשה"  2002


בעידן שבו נכתבים רומנים בתפרים גסים, נעים לחזור ולקרוא רומן שהוא כולו מלאכת רקמה עדינה. רינה עוזיאל-בלומנטל כותבת כמו רוקמת התחרה: היא שוזרת סיפור עם רסיסי תודעה, או נכון יותר רסיסי חיים, והשזירה כולה נראית כמו מפה רקומה
....סאגה מרתקת ועצובה הכתובה באהבה רבה... היא גם יודעת לכתוב סאגה כמו שצריך
....מי שאוהב כתיבה מעודנת, לא צעקנית, ייהנה מקריאת הרומן הזה...

                                                                       ירון אביטוב "כל הזמן" שבועון ירושלים 2002


...למרות שלל הדמויות בספר, עוזיאל-בלומנטל יצרה גיבורים חזקים בעלי נוכחות, שמהדהדים בראש גם אחרי העמוד האחרון בספר. אפילו הדמויות שמראש נועדו להיות יותר חיוורות ונחבאות בסאגה המשפחתית הכאובה של בני מבורך, הופכות לבלתי נשכחות. כשהן שותקות, השתיקה שלהן רועמת. כשהן מתוסכלות, התסכול שלהן מחלחל.
...השפה של עוזיאל-בלומנטל בעלת עוצמה מענגת...רומן יהודי עצוב ויפהפה.
                                                                                              

                                                                                       חגית מהלא "זמן השרון" 2002








שלושה חבלים לתלייה



שלושה חבלים לתלייה


מאת: ד"ר דניאל דנה

הוצאת אוריון

* * * * * * 

255 עמודים, 85 ₪

-      הוא פעיל פוליטי נגד איראן.
-      נגזרו עליו שלושה פסקי דין מוות באיראן.
-      עמד בראש הארגון המיליטנטי הראשון נגד המשטר האיראני, בצרפת.
-      ניהל את מבצע לכידת ספינת הטילים Tabarzin, בספרד.
-      גדל כמוסלמי שיעי, התנצר, ולאחרונה נודע לו שהוא יהודי.
-      גורש מאוסטרליה לאחר שתרגם לפרסית את "פסוקי השטן" של סלמן רושדי.
-      מומחה עולמי לאיראן ולתרבות הפרסית-איראנית.
-      משפטן בעל קריירה מצליחה בתחום המשפט הבינלאומי.
-      צלף בעל מדליות.
-      ייסד את התנועה הבינלאומית לשלום ואהבה ועומד בראשה – תנועה המאמינה בשינוי תרבותי ולא צבאי באיראן, שיוביל להפלת השלטון הנוכחי.

ד"ר דניאל דנה יוצא, בימים אלה, עם רומן אוטוביוגרפי, "שלושה חבלים לתלייה", המגולל את סיפור חייו המרתק על מלחמתו ללא פשרות במשטר השיעי הקנאי באיראן ועל המחיר הכבד אותו נאלץ לשלם – שלושה גזרי דין מוות שהוצאו נגדו, מהם ניצל באורח פלא.
זהו ספרו הראשון בעברית. בעבר פרסם ספרים באנגלית ובפרסית.

דניאל דנה, פעיל פוליטי נגד איראן, מומחה לאיראן ולתרבות הפרסית-איראנית, משפטן בתחום המשפט הבינלאומי, חוקר ומרצה, עומד היום בראש "הארגון הבינלאומי לשלום ואהבה" (PLIM) אותו ייסד ב-1995. ארגון זה מאמין בשינוי תרבותי ולא צבאי באיראן, שיוביל להפלת השלטון הנוכחי המהווה איום על העולם. הארגון יוזם כנסים העוסקים בעתיד היחסים בין איראן לישראל ואיראן  ומדינות המערב, אליהם מוזמנים מנהיגי אופוזיציה איראנים מרחבי העולם, הוגים, אנשי רוח ואנשי דת איראנים, ישראלים ואחרים, שהנושא קרוב לליבם. (עמ' 238 – 246 בספר). האמצעי שבו בחר הארגון הוא ארגון צעדה ענקית סביב איראן שתקרא לשמירה על שלום ולהפסקת הטרור וכל סוג של אפלייה באיראן (עמ' 242-246).
התיזות שלו לתואר השני ולדוקטורט כוללות מעל 150 מאמרים וראיונות שנערכו ע"י התקשורת המערבית, המביעים את הסכנה בתפיסות השיעיות האנטי הומניטריות כנגד תרבות המערב.

דניאל דנה יליד איראן, 1945, גדל כמוסלמי שיעי, בשם ג'משיד חסאני. לאחר מכן התנצר, וכיום הוא חי בישראל כיהודי לכל דבר.

במסגרת מאבקו נגד שלטון האייתולות, היה הראשון שהתנגד לחומייני, שהגיע ב-1978 לפריז כדי להמשיך את המהפכה השיעית בתמיכת מדינאים מערביים. כצלף בעל מדליות, הציע למלכה פארה פהלווי לקחת על עצמו את ההתנקשות בחומייני, אך הצעתו לא התקבלה. הוא הקים באירופה ארגון התנגדות מיליטנטי ראשון, "ג'וואן", נגד המשטר האיראני, שזקף לזכותו מס' מבצעים ידועים.

ב-1986 חזר לאיראן, למרות שלושת פסקי דין-מוות שעמדו מולו ועבד כעורך דין מכובד, תחת ידם של שירותי המודיעין האירניים. ב-1989 עזב לאוסטרליה שם קיבל אישור למקלט מדיני. ב-1990 התנצר ולמד שלוש שנים לימודי הסמכה לכמורה באוני' מלבורן. כשתרגם לפרסית את ספרו של סלמן רושדי  "פסוקי השטן", נתקל מספר פעמים ביחס עוין מצד שירותי המודיעין האוסטרלי.

הוא הגיע לארץ בפעם הראשונה ב-1994 בעקבות מלגת מחקר באוניברסיטה העברית בירושלים. כשהגיש בקשה לשגרירות האוסטרלית בארץ להאריך לו את האשרה ואת אישור היותו בעל מקלט מדיני באוסטרליה, הוחרם על ידם והוגדר כסיכון ישיר לביטחון הלאומי של אוסטרליה. הוא נותר ללא דרכון, ללא תעודת זהות וללא מקלט מדיני, ולכן נאלץ להישאר בישראל. חלפו עשר שנים עד שהפך לאזרח ישראלי וקיבל אישור לעסוק בעריכת דין. בין היתר היה יועץ משפטי לפליטים המחפשים מקלט מדיני, בעיקר לפליטים אירניים. ב-1995 הוא נישא בפעם השלישית לאישה ישראלית שהכיר בארץ. מנישואיו הראשונים יש לו בן ובת שמאבקו הפוליטי גרם לקרע ביניהם.
ב-2007, כשהיה כבר בהליכי גיור, נפגש עם בת דודתו במהלך אירוע משפחתי בארה"ב. היא ספרה לו, כבדרך אגב, על שיחתה האחרונה עם אביה – דודו מוסא – לפני מותו, בה גילה לה שהם יהודים ושם משפחתם היה אבאייף. כשהגיעו לאיראן מרוסיה, נאלצו לשנות את שם משפחתם ולהציג את עצמם כמוסלמים שיעיים.
בעקבות גילוי זה החליט דניאל לסיים את הליך הגיור.

כיום, מתגורר דניאל דנה בירושלים ושוהה תקופות ארוכות בחו"ל לרגל עסקיו. במשך הזמן יצר קשרים תרבותיים הדוקים עם ארגונים של קהילת יוצאי איראן בישראל כדי לרתום אותם לפעילותו הפוליטית נגד איראן.

פושקר


פושקר

מאת: טל נויברגר

הוצאת רימונים

* * * * * *
 
204 עמודים, 88 ₪

הספר רואה אור גם במהדורה דיגיטלית באתר "מנדלי מוכר ספרים"

איתמר מתעורר לפנות בוקר באכסניה בהודו ומנסה להיזכר בחלומות שהטרידו אותו. הוא מחליט לא להעיר את דניאל ויוצא מהחדר בלעדיה. כך מתחיל זמן ההווה של הסיפור, המתרחש כולו בעשרים וארבע השעות הבאות.

איתמר, ירושלמי ממשפחה דתית-שמאלנית, חזר בשאלה כנער יחד עם אמו בעקבות גירושי הוריו. רגע לפני הסטאז' במשפטים, הוא נענה לבת-הזוג שלו, דניאל, ויוצא לשחזר אתה את חוויית הטיול הקודם שלה בהודו. החודש האינטנסיבי יחד חידד את מורכבות היחסים, ואת הפער בין החיפוש הרוחני שלה ואובדן האמונה שלו ביכולתו להשתייך. הוא מקווה שיום אחד בלעדיה, יאפשר לו הבנה צלולה יותר של המילים שלא נאמרות ביניהם. מפגש מקרי אחד מחזיר אותו דווקא לירושלים של שנות השמונים והתשעים, להתמודדות כילד חריג בקבוצה קטנה ומגובשת, להתפוררות הקהילה הדתית-פלורליסטית של שכונת בקעה בירושלים ולכאב שביחסיו הטעונים עם ליאור, אחיו הבכור שירד מהארץ.

הספר מתייחס לאופן בו נסיעה לטיול מאפשרת בחינה של תבניות ישנות ואימוץ נקודות מבט חדשות, אך גם מטיל ספק ביכולת הטיול לחולל שינוי אמיתי ועמוק, ומנהל דיאלוג ביקורתי עם הקלישאות בתרבות הישראלית על אודות המסע הגדול להודו.

טל נויברגר, בן 35, יליד תל אביב, גדל בעיקר ברעננה, היום מתגורר בירושלים. בעל תואר שני בעבודה סוציאלית, עבד שנים עם נפגעי נפש והיום עוסק בהנחיית קבוצות מובטלים, והדרכת עובדים סוציאליים. נשוי ואב טרי לבת. זהו ספרו הראשון.

שלוש פעמים נסע למזרח-אסיה ושהה שם תקופות ארוכות. כל נסיעה הייתה משמעותית מאד   בחייו – לכל נסיעה משמעות אחרת. בפעם הראשונה נסע אחרי הצבא – טיול תרמילאים סטנדרטי שמבחינתו של טל היה היציאה הסופית לעצמאות וההוכחה שיכול להסתדר בכל מקום לבד, למרות המוגבלות שלו (אפרקסיה-הפרעה ביכולת לתכנן ולבצע פעולות מוטוריות עדינות). בגיל 27 נסע שוב לבדו לתקופה בלתי מוגבלת בזמן, במטרה להישאר תקופות ארוכות במספר מקומות. חודשיים עבד כמורה לאנגלית בסין, למד שלושה חודשים יוגה ומדיטציה באשרם-הודו התחיל לכתוב באינטנסיביות סיפורים קצרים, אחרי שנים רבות שלא כתב, ולאחר מכן, המשיך לטייל עם בחורה שבדית שפגש והפכה לבת-זוגו. הפעם השלישית שיצא למזרח-אסיה הייתה לפני כשנתיים, כשהוא ואשתו, מעיין, נסעו לירח-דבש של 10 חודשים. לאורך כל הטיול המשיך לכתוב ולערוך את "פושקר", שהתבסס על סיפור קצר שכתב בטיול הקודם. את הכתיבה של הספר סיים זמן קצר לאחר חזרתם לירושלים.

יום רביעי, 5 בדצמבר 2012

הקמע של אונידל


הקמע של אונידל


מאת: עינת צפון

איורים: סקוט פינדלאי

סדרת קוראים צעירים

הוצאת רימונים
* * * * * *  

146 עמודים, 74 ₪  מנוקד. כריכה קשה

גיל יעד: כיתות א'-ג'


הספר רואה אור גם במהדורה דיגיטלית ב"מנדלי מוכר ספרים ברשת".
כתובת האתרhttp://mendele.co.il



פנטסיה לראשית קריאה ספר כובש לילדים בכיתות הראשונות של בית הספר

איל, רוני ורביב יוצאים להרפתקה לילית בעקבות אבן קריסטל מופלאה שמצאה רוני בגן השעשועים. באבן מצוייר דרקון יורק אש. בעזרת האבן הם מגיעים לארץ הלטאות ופוגשים שם חרדון זקן שמוליך אותם דרך חידות מסתוריות, להציל את אונידל עם הקמע שבידיהם.

איל, רוני ורביב לומדים בבית-הספר, בכיתה ג', ולאורך כמה לילות, בתקופה שבה שוגרו טילי קסאם לעבר יישובי הדרום, הם נסחפים להרפתקה בה הם נאלצים להתגייס לעזרת ארץ הלטאות הקסומה.
זהו סיפור על עוצמה וגבורה של חבורת ילדים צעירים, שמצליחים, בעזרת הרבה תקווה ואמונה בכוחם ובעזרת הקשר החזק שבין שלושתם, לנצח את כוחות הרשע.

הסיפור מתנהל בשני עולמות מקבילים המתערבבים ומשתלבים זה בזה – עולם המציאות (אזור הדרום תחת מתקפת טילים) ועולם הדמיון, ועלילת הספר נעה בין הממ"ד לבין עולם הפנטסיה.
שלושת גיבורי הספר הם איל, בנה של עינת, ושתי חברותיו , רוני ורביב, שמופיעים בספר בשמותיהם האמיתיים. מערכות היחסים ביניהם, משחקיהם בחדר המוגן, הפחדים שלהם וההתמודדות איתם, צורך ההורים לגונן עליהם – כל אלה מעוגנים במציאות.

"הקמע של אונידל" הוא סיפור פנטסיה לילדים צעירים, על עולם מקביל בו קיימים דרקונים, לטאות ענק וקסמים. אבל "הקמע של אונידל" אינו רק ספר פנטסיה על גיבורים צעירים הנכנסים להרפתקה בעקבות מציאת אבן של דרקון, זהו ספר על ילד עם קשיים המנסה להשתלב בין ילדים בני גילו, תוך ידיעה שהוא שונה מהם ועל יכולת ההתמודדות שלו עם עובדה זו.
זהו ספר על חיי היומיום של ילדים במשפחה החיה באזור המותקף טילים כמו כל חבל הדרום בארץ שלנו; על ההתמודדות שלהם עם הפחדים מהטילים ועל הניסיונות הכושלים של המבוגרים להסביר להם את המציאות.
זהו ספר על חוסר האונים שמרגישים ילדים מול מחלת חום פשוטה או מול מציאות מאיימת או מול העובדה שהם שונים.
סיפור הפנטסיה מלווה את כל אלה, משתלב בהם ומנסה לעודד ולפצות.

מאחורי כתיבת הספר: כשבנה איל הראה קשיי קריאה בכיתה א', חיפשה עינת ספרים מעניינים לבנים – ספרי פנטסיה עכשווית לראשית קריאה – שאייל יתחבר אליהם. כיוון שלא מצאה, החליטה לכתוב בעצמה. את ההשראה לספר קיבלה כשצפתה יום אחד באיל, רוני ורביב משחקים במשחקי דמיון, הכוללים דרקונים וכלי מלחמה קסומים.


ד"ר עינת צפון, ילידת נצרת עלית, 1970. וטרינרית בעלת קליניקה משלה הסמוכה לביתה במושב ביצרון שבדרום. נשואה ואמא לשלושה ילדים.
עינת כתבה למגירה כשהייתה ילדה והפסיקה כשהפכה לווטרינרית בבגרותה, עד הספר הנ"ל...
הקמע של אונידל הוא ספרה הראשון הרואה אור.

כפירה


אמן החושים בפנטסיה סוחפת וכובשת לב!


כפירה

מאת נמרוד הראל

הוצאת אסטרולוג
* * * * * *

623 עמודים, 98 ₪



"...לורד לנגפורד לא ראה את החרב, רק סערה סגולה שאפפה את הזר ולאחריו אותו. בהתפרצות הראשונה נשברה חרבו של הלורד באמצעה, שבב ברזל הניתז ממנה כמעט ומנקר את עינו השמאלית. בהתפרצות השנייה כבר שכב לורד לנגפורד על האדמה החשופה, מתבוסס בשלולית דם הולכת וגדלה. כל המחזה לא ארך יותר מהזמן שבין שאיפה לנשיפה. הלורד, שחייו ניגרו ממנו במהירות, צרח בייסורים. גופו בותר במספר מקומות והכאב היה עז מכדי לכלאו. הזר קרב אל הלורד המפרכס לרגליו ללא שליטה, ובהינף חרב ערף את הראש המצווח. לא היה זה אות לרחמים או קוד של כבוד בין לוחמים, כלל וכלל לא. הצרחות האיומות פשוט הכאיבו לאוזניו הרגישות והוא ביקש להפסיקן. רגע עוד הביט בלורד הערוף, ואז הרים מבטו והסתכל בששת החיילים שעמדו מולו בפיק ברכיים, המומים. הם נראו מוכנים להגיע להסדר כלשהו, וליתר דיוק לכל הסדר שהוא. "אין ברירה", נאנח והסתער על השישה."

פנטסיה עתירת קרבות, הרפתקאות ותשוקות, פרי עטו של אמן החושים נמרוד הראל, פותחת עידן חדש בספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני בישראל. מהרגע בו תקראו את העמודים הראשונים בספר, תלכדו בכבלי הקסם ותצטרפו למסע שסופו לא ידוע.
נמרוד הראל, כוכב תכניות טלויזיה מאז "נמרוד הראל – מחשבות נסתרות", בוחן באמצעות אפוס פנטסטי רחב יריעה את גבולות האמונה והדמיון. כשם שאי אפשר להתיק את המבט מאמן החושים הנודע בזמן הופעתו, כך לא ניתן להפסיק את הקריאה באפוס מרתק זה.


נמרוד הראל-הערות ביוגרפיות

נמרוד הראל עוסק באמנות חושים (מנטליזם) כחמש עשרה שנים. עם נסיון של אין ספור הופעות ברחבי הארץ ובחו"ל, במגזר הפרטי ובמגזר העסקי, נמרוד נחשב כיום לאחד מאמני החושים המובילים בעולם. בהופעותיו מציג נמרוד תופעות מדהימות הקשורות למוח, לגוף, למה שביניהם, ולמה שמעבר להם. המופע זכה לתשבחות ותגובות נלהבות בכל מקום בו הוצג.
נמרוד הוא גם יוצר ומנחה סדרת תוכניות הטלויזיה המצליחה "בלתי נתפס" (ערוץ 10) ו"פסיכו" (ערוץ 2) המהלכות על הגבול הדק שבין פסיכולוגיה לפרה-פסיכולוגיה, ו"העוקץ" (ערוץ 10), סדרת תוכניות החושפת את הטכניקות והפסיכולוגיה שמאחורי תרגילי עוקץ מפורסמים.
במקביל לתחום הבידורי נמרוד הינו מרצה מבוקש לחברות וגופים מסחריים בתחום ההשפעה והסוגסטיות. בהרצאתו "כוח ההשפעה" הוא סוקר שיטות מודרניות להגברת ההשפעה והשכנוע בסביבה עסקית ובין אישית.
בימים אלו מעלה נמרוד את מופע אמנות החושים הגדול בארץ "פרדוקס", באולם אריסון בתל אביב (תיאטרון הבית של המופע). כל מי שראה את נמרוד בטלויזיה ולא האמין, מוזמן לבוא ולחוות את התופעות המדהימות על בשרו.
נמרוד פעיל בתחום החשיבה הביקורתית, עוסק בכתיבת פרוזה ותסריטים לטלויזיה, ומחזיק בתואר B.Sc. בהנדסת תוכנה.

המופע החדש "פרדוקס" עוסק בשאלה כיצד לגרום לבני אדם להאמין בבלתי יאומן. תחום האמונה האנושית והטכניקות השונות ליצירתה עומדים בבסיס פועלו של נמרוד, וספר הפנטזיה "כפירה" שכתב עוסק בדיוק בשאלות המהותית האלו: מדוע אנחנו מאמינים בכוחות עליונים? האם אמונה באשליה יכולה להפוך את האשליה לאמיתית? וכיצד ניתן לגרום לאדם כופר להתחיל להאמין ולהיפך - למאמין לכפור באמונתו? שאלות אלו עומדות בבסיסה של עלילה מותחת השומרת תמיד על קריצה עצמית, והמתארת מלחמה אפית דתית בין אלי שקר ובני האדם הנלחמים בשמם. ויש כמובן גמדים. אי אפשר בלי גמדים.


יום שלישי, 4 בדצמבר 2012

ריגול וגורלות


ריגול וגורלות


מאת: שריי יוספה גלב
עורכת: דורית זילברמן
הוצאת אלרום
*****

183 עמ', 78 ש"ח


הספר רואה אור גם במהדורה דיגיטלית ב"מנדלי מוכר ספרים ברשת".
כתובת האתרhttp://mendele.co.il


שריי יוספה גלב, מפקדת מחלקה ראשונה בצה"ל בכלא 6 לבנים גוייסה בגיל 21 ליחידה חשאית בתפקיד שטח מבצעי עבדה במשך 20 שנה כחוקרת פרטית מהמובילות בענף כשמאחוריה מספר חקירות מתוקשרות רקדנית מקצועית עטורת פרסים בינלאומים מזה 12 שנה מרצה ומנחה בכירה במכון אדלר בתחום זוגיות, נישואין והורות, ובעלת קליניקה פרטית להדרכה משפחתית מעורבת בפרוייקטים רבים שמטרתם לעזור לאוכלוסיות חלשות, ביניהם קורסים לזוגיות בשלט רחוק בבתי סוהר לגברים ברחבי הארץ מקדישה הרבה מזמנה לעבודות התנדבותיות: דרך הריקוד, המלווה כל פן בחייה, היא עוזרת לחולות במחלקה סגורה בבית חולים לפגועי נפש "שלוותא"  ולחולות סרטן-שד צעירות רוקדת עם נכי צה"ל המרותקים לכסאות גלגלים ומופיעה איתם בתחרויות ברחבי העולם בחודש שעבר חזרה מעבודת התנדבות בבית מחסה בהודו לנערות שעברו התעללות מינית לסוגיה, בניסיון להחזיר להן, דרך הריקוד, את הכבוד והאהבה לגופן.

שריי יוספה גלב היא אישה בעלת עוצמה ואומץ,  שלא חיה לפי קונבנציות מקובלות. אישה שרקדה טנגו עם הסכנה, הריגוש, האתגרים וההליכה על הקצה. אשה שחיה את חייה, במלוא העוצמה והתשוקה, מבלי לחשוש ממחיר של כאב, אובדן ובדידות.

אחרי 25 שנה בהן חייתה מאחורי הקלעים ותחת מסווה, כשהיא מופיעה בפני קהל בשם בדוי ובתחפושת, נחשפת המחברת יחד עם ספר חדש, המבוסס על סיפורה-שלה. היא מנצלת את החומרים המרתקים מהם בנויים חייה - פעילותה המיוחדת בצה"ל, עבודתה כאשת מודיעין ביחידה מבצעית וחשאית, תיקי החקירות שבטיפולה, הגברים בחייה והאהבות הבלתי אפשריות - כהשראה לספר בו המציאות והדמיון נמהלים זה בזה עד לבלי הפרד, ורוקחים סיפור סוחף ומרגש. כל פרק מבוסס על סיפור אמיתי ומוכיח שהמציאות עולה על כל דמיון.

ריגול וגורלות הוא סיפורה של ירדן – בת דמותה של המחברת – שהגורל שאב אותה לעולם המודיעין, ליחידה מבצעית וחשאית. לאחר שירות בצה"ל, כמפקדת ראשונה בכלא 6 לבנים וחוקרת צבאית שהוגנבה ללבנון בתפקיד סודי, היא יוצאת לחיים אזרחיים ומגוייסת לשירות הביון החשאי-הישראלי.
ירדן, אישה יפה ומושכת בעולם של גברים מצ'ואיסטים, הופכת למרגלת מתוחכמת. אחת ממשימותיה היא יציאה למדינה ערבית עוינת. היא מגייסת את  הריקוד המלווה אותה מילדותה ומתחזה לרקדנית בטן כדי להסתנן למועדון גברים אקסלוסיבי, וכך מצליחה ללכוד רב-מחבלים. לאחר שחרורה היא מנצלת את הכשרתה והופכת לחוקרת פרטית מהמובילות בענף.

ריגול וגורלות הוא ספר על נשיות פראית, משוחררת ויצרית של אישה המנסה למצות את החיים עד תום. הוא מאפשר לנו ללוות אישה מרתקת המתמודדת באומץ עם עולם גברי שסירב לקבלה כאחת ממנו, כשהמוטו המלווה אותה: "לא תקבלו אותי כאחת מכם, תאלצו לקבל אותי מנהלת אתכם". מאבק זה איתגר את חיי הזוגיות שלה, דרך בחירות בלתי מתפשרות ורומנים בלתי אפשריים.

מכל פרק בספר המקרין על חייה הפרטיים, לומדת הגיבורה משהו על עצמה. בעקבות כל משימה משתנים גורלות של אחרים ושלה; כל פרק בספר מספר על גורל המנפץ חיים ומוליד חיים אחרים; בכל פרק יש משבר שבעקבותיו יש צמיחה; כל סוף הוא התחלה של משהו חדש. מכאן גם שמו של הספר - ריגול  וגורלות.

חלקו הראשון של הספר נקרא כמו ספר מתח, העוקב אחר חייה של הגיבורה. חלקו השני של הספר העוסק בחיי הגיבורה כחוקרת פרטית, עשוי פרקים פרקים, כשכל פרק הוא יחידה עצמאית המתארת חקירות שונות.
בין החקירות המופיעות בספר:  סחר בעוברים, מעקב אחרי אישה חרדית שבילתה את לילותיה כפרוצה בתל-ברוך, זיופים בעולם הבידור, חטיפה והיעלמות ילדים, ועוד.

ריגול וגורלות הוא ספר החומק מהגדרה ז'אנרית. הוא לא רומן-אוטוביוגרפי, למרות שהוא מתאר את דרכה וחייה של המחברת. הוא לא ספר מתח למרות שעלילתו מותחת, והוא לא רומן בדיוני כי יש בו יסודות חזקים של תיעוד ריאליסטי.

פרטים נוספים ניתן למצוא באתר המחברת   www.saraygelb.com

גן השעשועים לכל הצורות והצבעים




גן השעשועים לכל הצורות והצבעים

מאת: ורדה אליעזר


איורים: ליה קורץ
הוצאת ראובני ספרי צמרת
* * * * * *

לא ממוספר, 58 ₪



                   בבית ריבועי בצבע לבן
                             שהיו לו חלונות ריבועיים ווילונות לבנים,
                             דלת לבנה ריבועית וגג לבן ריבועי,
                   גרה משפחה ריבועית:
                             אבא ריבוע
                             אמא ריבועית
                             וריבועוני הקטן
                            
יום אחד ריבועוני הקטן חזר מהגן
                             קצת עצוב, ואמר:
                             "אמא, איפה אפשר לקנות אף אחר?
                             ואיפה אפשר למצוא צבע אחר?"
                            

"גן השעשועים לכל הצורות והצבעים" פותח בפני כל ילד וילדה, עולם של צבעים וצורות בחווית קריאה צבעונית ומהנה.
בבילוי מעניין המגרה את הדימיון, בצורות ובצבעים שונים, לומדים הילדים לאהוב ולקבל את עצמם ואת השונה מהם.


ורדה אליעזר, נולדה בפתח תקוה (1957) ומתגוררת בה גם היום. יועצת זוגית ואישית, מגשרת, בוגרת מדעי ההתנהגות ובעלתM.A  בלימודי עבודה (מסלול יעוץ ארגוני וניהול כח אדם). החלה לכתוב סיפורים לילדים לפני כ-18 שנים, ואף למדה כתיבה יוצרת אצל הסופר גדעון תלפז.
סיפור הילדים הראשון שלה נוצר בניסיון לשכנע את אחייניתה לאכול ארוחת ערב. לאחר שראתה את מידת שיתוף הפעולה של הילדה במהלך הסיפור, העלתה אותו על הכתב.
 רוב הסיפורים שכתבה הם תוצאה של אינטראקציה מתמשכת וקרובה שיש לה עם אחייניה ועם ילדים בכלל. הסיפורים עוסקים בתחומים שנוגעים לחיי היום יום של הילדים, לערכים שהם נחשפים אליהם ולראיה שלהם את העולם. לדוגמה: כשאחיינה היה בגן ורצה ללמוד לשרוך שרוכים, הסבירה לו בקלות רבה, באמצעות סיפור את טכניקת שריכת השרוכים.

עד שנת 2005 עבדה במשרד עורכי דין, ונאלצה לעזוב עקב פגיעה בהולכה העצבית בידיים ובצוואר, פועל יוצא מעבודתה. ב-2007 חלתה בסרטן השד. מצבה הבריאותי, התהליכים הרפואיים שעברה וההתמודדות עם ההבנה שכל בוקר שמגיע הוא לא דבר ברור מאליו, האיצו בה לממש חלומות ששמרה בצד מתוך מחשבה שיש לה את כל הזמן שבעולם להגשים אותם.
במקביל לתהליך הוצאת הספר התמחתה בגישור ובייעוץ זוגי ואישי, מתוך רצון לרכוש ידע וטכניקות שיכולים לעזור לאנשים למצוא את האיזון והעניין בתוך המסגרת הזוגית שלהם, או לבנות את עצמם בחיפוש אחר זוגיות.

ורדה כתבה עוד מספר רב של סיפורים לילדים, והם מתוכננים לצאת לאור. היא בחרה  לפרסם את "גן השעשועים לכל הצורות והצבעים"  כספר הילדים הראשון שלה, בגלל המסר שהוא מעביר: "אהוב את עצמך כפי שהינך". היא עצמה למדה על בשרה (תרתי משמע)  כמה קשה אך חשוב להילחם על אהבת עצמך, בכל מצב, גם כשאתה כאוב.

בנוסף לכתיבת סיפורים לילדים, ורדה יוצרת בתחומי אומנות שונים, ביניהם כתיבת שירה, ציור ועיצוב תכשיטים.

הספר רואה אור גם במהדורה דיגיטלית ונמכר בחנויות מקוונות שונות, ביניהן "מנדלי מוכר ספרים". הוא צפוי להימכר בקרוב גם ב"אפסטור".