יום ראשון, 21 באפריל 2019

הספורט היהודי בגרמניה הנאצית בראי העיתונות היהודית הגרמנית


ספרי יד ושם

 

לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2019




סדרת העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית: מקורות ומחקר |
עורך הסדרה: גיא מירון
הספורט היהודי בגרמניה הנאצית בראי העיתונות היהודית הגרמנית | מאת: דניאל פרנקל
כרך מס' 3 – 144 עמ', 56 ₪
הבית היהודי בגרמניה הנאצית בראי העיתונות היהודית הגרמנית 1933-1938 |
מאת: דורון נידרלנד  כרך מס' 7 – 128 עמ', 56 ₪

העיתונות היהודית בגרמניה בתקופה הנאצית היא מקור ייחודי לתולדות היהודים בתקופה. דחיקתם של היהודים מחיי הציבור מחד וההיתר שנתנו השלטונות להמשך הוצאתה לאור של עיתונות יהודית של הזרמים הפוליטיים והתרבותיים השונים ביהדות גרמניה מאידך הביאו לפריחתה בשנים 1938-1933.
העיתונות היהודית שינתה את אופייה, תפוצתה עלתה באופן דרמטי, היא החלה לפנות לקהלים מגוונים יותר (ילדים ונוער, נשים) ולהוציא לאור מגוון רחב של מוספים. נוסף על התכנים המרתקים של המאמרים שפורסמו בה, ניתן למצוא בעיתונות היהודית הגרמנית שהתפרסמה בשנים אלו גם איקונוגרפיה מעוררת עניין – קריקטורות, תמונות, פרסומות ואיורים בתחומים שונים.
מ"עיתונות משלימה" – מקור מידע והתייחסות משני עבור ציבור שעיקר חיי התקשורת והתרבות שלו התנהלו בזירות אחרות – הפכה העיתונות היהודית בגרמניה ל"מרחב הציבורי" המובהק ביותר של היהודים בשעתם הקשה והיוותה תשתית מרכזית לעיצוב חייהם הקהילתיים והפוליטיים.
משלהי 1938, לאחר סגירת כל העיתונים היהודיים, ועד ראשית קיץ 1943 הופיע כתב העת האחרון של יהדות גרמניה לפני השואה – ביטאון החדשות היהודי Jüdisches Nachrichtenblatt.
הנגשתם של מקורות שהופיעו בעיתונות היהודית בגרמניה הנאצית בשנים 1933–1943 והארתן של סוגיות הנוגעות לתחומי פעילותה השונים פותחות לקורא העברי צוהר להתבוננות בלתי אמצעית בעולמם המורכב של יהודי גרמניה תחת המשטר הנאצי.
סדרת העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית חושפת בפני הקורא העברי מחקרים המנתחים היבטים שונים המשתקפים בעיתונות זו, בליווי המקורות הרלוונטיים. בכך משלבת הסדרה בין מחקר ותיעוד.

בסדרה ראו אור עד כה שבעה כרכים (להלן נרחיב על הכרך השלישי ועל הכרך השביעי):
שנת 1933 כקו פרשת המים? אופייה ותפקידה של העיתונות היהודית הגרמנית לפני עליית
 הנאצים לשלטון ואחריה (מיכאל נאגל)
ביטאון החדשות היהודי – נושא דגל ההגירה היהודית מגרמניה 1941-1938 (רבקה אלקין)
הספורט היהודי בגרמניה הנאצית בראי העיתונות היהודית הגרמנית (דניאל פרנקל)
הפרקטיקה הדתית של יהודי גרמניה בימי השלטון הנאצי (1933-1938) והשתקפותה בעיתונות היהודית הגרמנית (יעקב בורוט)
העיתונות לילדים ולבני נוער יהודים בגרמניה בשנים 1938-1933: אזהרה או הרגעה? (חנה לבנת)
נדפס תחת מכבש הלחצים: פרסומות של עסקים יהודיים בעיתונות בגרמניה הנאצית בשנים
1942-1933 (כריסטוף קרויצמילר)
הבית היהודי בגרמניה הנאצית בראי העיתונות היהודית הגרמנית 1938-1933 (דורון נידרלנד)

פרופ' גיא מירון, היסטוריון, חבר סגל המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה וראש המרכז לחקר יהודי גרמניה בתקופת השואה במכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם. כיום עוסק במחקר על חווית המרחב והזמן של יהודי גרמניה תחת המשטר הנאצי. מחקריו עוסקים בתולדות יהודי גרמניה ומרכז אירופה במאה ה-20, בהיסטוריה של יהודי הונגריה ובהיסטוריוגרפיה יהודית. בין ספריו: מ'שם' ל'כאן' בגוף ראשון: זיכרונותיהם של יוצאי גרמניה בישראל (מאגנס 2004), בסתיו ימי האמנציפציה: זיכרון היסטורי ודימויי עבר תחת איום הפשיזם – גרמניה, צרפת, הונגריה (מרכז זלמן שזר 2011), שראה אור בעברית ובאנגלית.

לפרטים נוספים:
https://www.openu.ac.il/personal_sites/guy-miron/index-heb.html

סיפור שלא סיפרתי: מקובנה ודכאו לחיים חדשים


ספרי יד ושם

לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2019




סיפור שלא סיפרתי: מקובנה ודכאו לחיים חדשים
מאת: אורי חנוך ויהודית חנוך | עורכת: בלה גוטרמן
248 עמ', 80 ₪

בשעת בין ערביים של תחילת יולי 1945 נעצרה ליד הבית [בלנדסברג] מכונית ספורט אדומה עם גג פתוח... מהמכונית יצא אדם לבוש בגדים אזרחיים ושאל: אולי אתה יודע איפה גר פה מישהו בשם אורי חנוך?" הסתכלתי בו מופתע והשבתי, זה אני. יש לי בשורה טובה, אמר והוציא מכיסו דף עם רשימה ארוכה של שמות. האחרון שבהם היה דני חנוך. זה אחי הקטן, הוא חי? איפה הוא? ראית אותו? לא, אני לא מכיר אותו, אבל נשלחתי לומר לך שהוא חי.

בגעגועים ובאהבה מתאר אורי חנוך, יליד 1928, את ימי ילדותו בקובנה. חייו השתנו ללא הכר עם כניסתם של הכוחות הסובייטיים לליטא בשנת 1940 ולאחר מכן תחת הכיבוש הגרמני בקיץ 1941. אורי גורש לגטו ושרד לאחר שנות רעב, אקציות ומוות. באביב 1944 שולח למחנה הריכוז דכאו קאופרינג ושרד שנה נוספת של עבודות פרך בתנאים לא אנושיים.
הבשורה הנפלאה שקיבל אורי ביולי 1945 על הישרדותו של אחיו הצעיר דני, היחיד ממשפחת חנוך הקרובה שנותר בחיים, פתחה את תהליך שיקומו. אורי ואחיו, שדיברו עברית שוטפת וחונכו לציונות, עלו לארץ בעלייה בלתי-לגלית ונקלטו בה במהרה. בדצמבר 1947 התנדב אורי לפלמ"ח, לחם בקרבות קשים לשחרור ירושלים וניצל בנס. עם שחרורו מצה"ל הקים בית ומשפחה והיה לאיש עסקים מצליח.
על-אף מוראות השואה, קורותיו של אורי חנוך הם מסע אופטימי של אהבת אדם ודאגה לאחר. כעבור שנים, מפגש עם גרמני צעיר החזיר את אורי לאירופה, ואת העשורים האחרונים של חייו הוא ייחד לשיפור חייהם של הניצולים ולשימור זיכרון השואה בארץ ובגרמניה. על פעילות זו הוענק לו אות הצטיינות גבוה מנשיא גרמניה.
סיפור שלא סיפרתי: מקובנה ודכאו לחיים חדשים הוא סיפור של צער ושמחה, של כאב ואושר. את הספר כתבה מפיו יהודית חנוך, רעייתו של אורי, בחודשי חייו האחרונים. אחרי מותו מילאה את בקשתו להשלימו ולהוציאו לאור.
לספר מצורף מבוא "קובנה היהודית בשברונה", מאת: ד"ר בלה גוטרמן.

יהודית חנוך, נולדה בשנת 1932 בתל אביב. היא הייתה כתבת האופנה של מעריב למעלה משלושים שנה ובמשך עשור בעלת תכנית קבועה בקול ישראל. למדה במכללת אף.איי.טי בניו יורק ושלוש שנים עסקה בעיצוב אופנה לחברות בגדים ידועות במנהטן.
את אורי, אהבתה הראשונה, פגשה ב-1958 כשחזרה לארץ דרך אירופה. לאחר חזרתה ארצה עיצבה בגדים אופנתיים (במקום בגדי החאקי) לרשת חנויות הכל-בו הראשונה בארץ – "המשביר לצרכן". במסגרת שנות עבודתה ככתבת אופנה ביקרה פעמים רבות בבירות אירופה (פריז, לונדון ועוד), וראיינה את גדולי מעצבי האפנה. אורי נלווה אליה לרבים מביקורים אלה, ובזכות הרוסית שלו זכתה ל"סקופ" בינלאומי – ראיון עם מעצב האופנה הסובייטי סלבה זיידב שהלביש את ראיסה גורבצ'וב והופיע בתצוגת האופנה הראשונה של מעצב רוסי במערב. הריאיון שפורסם במעריב הועתק לרבים מהעיתונים הבינלאומיים. עם פרישתה ממעריב, פנתה לפיתוח נדל"ן ועיצוב אדריכלי והחלה להתלוות לאורי במסעותיו ברחבי אירופה לפגישות עם ניצולי שואה, ראשי ממשלה ונשיאים.

ד"ר בלה גוטרמן, הייתה מנהלת המכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם, ולפני כן שימשה כמנהלת והעורכת הראשית של ההוצאה לאור ביד ושם. שירתה במפקדת חיל החינוך ונמנתה עם צוות הפיקוח על מורי צה"ל בקורס השכלת יסוד לחיילים. ד"ר גוטרמן למדה היסטוריה כללית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, וקיבלה את התואר ד"ר לפילוסופיה ב-1996. היא סיימה לימודי תעודה בעיתונאות ובעריכה באוניברסיטת תל אביב ועסקה שנים רבות בעריכת כתבי עת וספרים. היא מרצה ועורכת מדעית של ספרי מחקר, תיעוד וזיכרונות.
ד"ר גוטרמן זכתה בפרסים על מחקריה, ביניהם פרס ע"ש ראול ולנברג ופרס ע"ש רפאל למקין. בין ספריה: ונתתי להם יד ושם (יד ושם 2013), צביה האחת: סיפור חייה של צביה לובטקין (הקיבוץ המאוחד ויד ושם 2011) (עברית ואנגלית), גשר צר אל החיים: יהודים במחנה הריכוז גרוס-רוזן ובמחנות העבודה שלו (יד ושם 2000) (עברית ואנגלית), לשתות עם המוות לחיים: סיפורו של מחנה ינובסקה בלבוב (אוניברסיטת תל אביב ומשואה 1993).





נביא ולא נביא מאת אליעזר היון


ספר חדש:

נביא ולא נביא מאת אליעזר היון

מאחורי הקלעים של הדרמה החברתית בתנ"ך





האם ייתכן שילדיו הקטנים של פושע יהודי נשרפו עמו בחסות המשפט העברי? למה התנקש אהוד בן גרא בחייו של 'המלך השמן' בחשאי? מה עשה המלך יהוא מיד אחרי שאיזבל הושלכה מהחלון? מי היה חיאל בית האלי, שסיפור חייו מתואר בפסוק אחד בלבד? מה הפך את אחאב לגדול מלכי ישראל?

הספר "נביא ולא נביא – מאחורי הקלעים של הדרמה החברתית בתנ"ך" מאת אליעזר היון בהוצאת אלומות מבית "דני ספרים", מבקש לפענח את הסודות שמסתתרים מאחורי הדמויות המרתקות, שלקורא הפשוט בתנ"ך ניכרות רק פניהן הגלויות. כקודמו, מלך ולא מלך – רב המכר שזכה לשבחים רבים – טוען ספר זה שקריאה חוזרת ונשנית בדרמות החברתיות, שטלטלו את הדמויות התנ"כיות, עשויה לחשוף משמעויות נסתרות בעולם של גיבוריו.

אין בספר זה אירועים מחוץ לעולם התנ"ך, אך הקריאה המחודשת של הסיפורים תיטע בקורא הרגשה של היכרות ראשונית – כאילו זו לו הפעם הראשונה שבה הוא נתקל בדמותם של גיבוריו, גיבורי התנ"ך.

אליעזר היון, בוגר ישיבות ליטאיות, דוקטורנט ומרצה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, עיתונאי ובעל טור זה כ-11 שנים באתר ynet יהדות.


"נביא ולא נביא – מאחורי הקלעים של הדרמה החברתית בתנ"ך" מאת אליעזר היון. הוצאת אלומות מבית "דני ספרים". 208 עמודים, מחיר לצרכן 98 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים ובחנות המקוונת של ההוצאה: www.siman-kria.co.il          





"תחזית לתכנית פעולה"


"תחזית לתכנית פעולה"

מאת: ינון יהל



משורר ותיק שהיה ידוע עד היום רק בשיריו האהובים מאתר "במה חדשה" בו צבר אלפי מעריצים, מוציא סוף סוף את ספר השירה הראשון שלו.
ינון יהל הוא לא עוד משורר מבוגר שמוציא ספר. אף על פי שהוא בן 65 (יליד 1954) הוא מצליח להביע בספרו הראשון "תחזית לתכנית פעולה" יכולות שירה וירטואוזיות ומקוריות שהובילו מאות אלפי קוראים לעקוב אחר כתיבתו בפלטפורמה האינטרנטית המוכרת "במה חדשה".
הספר מורכב מחלקי חייו יוצאי הדופן: בגיל 4 היגרו הוריו לארצות הברית והתגרשו שם. בגיל צעיר (8) חזר לארץ וגר בקיבוץ לבדו, כשעוד התמודד עם גמגום קשה ואף לא ידע עברית. בגיל 12 עבר לחיפה, שם התגלו כישרונותיו והוא סיום בהצטיינות את בית הספר "הריאלי" בעיר. לאחר מכן נלחם בסיני במלחמת יום כיפור וטעם מטעם הפצצות מקרוב. מות אמו ניצולת אושוויץ ופלאשוב בתאונת רכבת בשנה שאחרי ועוד שלל אירועים בחייו, השפיעו רבות על כתיבתו והפכו את אותה שנה קשה לשגשוג ופוריות יצירתית. כך ניכר בשיריי הספר "תחזית לתכנית פעולה". ("וְהָאֵם הַבּוֹכִיָּה הַזּוֹעֶקֶת שֶׁבֶר/אֵלֵי קֶבֶר כָּרוּי/טוֹבַעַת בִּזְרוֹעוֹת צַנְחָן חָסוֹן/תּוֹבַעַת בִּקְרִיאָה מְפַלַּחַת מֵרִבּוֹן הַכֹּל/לָמָּה, לָמָּה הוּא/לָמָּה הוּא, לָמָּה/וְלֹא אַתָּה" - מתוך השיר: "למוות עיניים משלו")
בדומה ליהודה עמיחי שהצטרף בראשית דרכו כמשורר, בגילו המבוגר, אל חבורת "לקראת" כך גם יהל חובר לחבורת השירה הצעירה מ"הוצאה עצמית – הוצאה לאור". הקשר שלו לחבורת "לקראת" המיתולוגית הינו גם בכך שהוא למעשה היה האדם האחרון ששוחח בטלפון עם המשורר דוד אבידן. כמו כך, גם ניהל חלופת מכתבים ודיאלוג ממושך עם נתן יהונתן. שירתו משלבת את דורות העבר יחד עם הגל החדש שבשירה העברית שנוגע בתחומים כגון: מוות, סקס, רוקנרול וחלומות שלא מתגשמים.


וְשׁוּב סִפְרִיָּה
אַךְ הַפַּעַם
(וְעֶשְׂרִים שָׁנָה מְאֻחָר יוֹתֵר)
וְשׁוּב הַנַּעֲרָה מִתְגָּרָה
וְרַק הַזְּמַן שֶׁעָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ
וְעֶרֶב הַפִּרְסוּם
הַכֹּה דָּחוּי
עוֹד נִשְׁבַּעְתִּי
תִּתְגַּעְגֵּעַ גַּם תִּתְגַּעְגֵּעַ
לִפְסֶבְדּוֹ אַלְמוֹנִיּוּתְךָ. 

חלש לבוא/ינון יהל

אִלּוּ אֶתְנַחְתָּא לִיצֹר יָכֹלְתִּי
לָבוֹא חַלָּשׁ אֲבָל רָצוּי
לֹא, לֹא דָּחוּי

וְאַתְּ תְּחַבְּקִי
וְתֹאהֲבִי אוֹתִי
חָזָק חָזָק חָזָק

לוּ, לוּ יָכֹלְתִּי חַלָּשׁ לָבוֹא
וְלֹא לְפַחֵד כְּלָל
לוּ רַק יָכֹלְתִּי

וְאַתְּ שָׁם הָיִית מְצַפָּה
חוֹבֶקֶת, אוֹהֶבֶת, מְקַבֶּלֶת
לוּ, לוּ רַק יָכֹלְתִּי



אפשר לאהוב/ינון יהל
אֶפְשָׁר לֶאֱהֹב
אֶרֶץ זוֹ
מִבְּלִי לִהְיוֹת
קַנַּאי לְכָל רְגָבֶיהָ



מחריביך ומהרסיך/ינון יהל

בְּדָמָם זוֹרֵם
טֶמְפֶּרַמֶנְט
הַקַּנָּאִים
הָאַחְרָאִים

לְחֻרְבָּנָם
שֶׁל
שְׁנֵי הַבָּתִּים
הָרִאשׁוֹנִים

וְלוּ בִּידֵיהֶם
הַדָּבָר
יַחְרִיבוּ
 
גַּם הַבָּתִּים
הַבָּאִים

וְאֵלֶּה שֶׁאַחֲרֵיהֶם



תפוז מדי מכני/ינון יהל

הַזּוּלָת מְשַׁמֵּשׁ יוֹתֵר וְיוֹתֵר
כְּמִדְרָךְ, מְשִׁסָּה
שְׁטִיחַ ־ חֲבִיטָה
לְרִימוּם אֵגוֹ זְעֵיר־אַנְפִּין
(בְּאַמּוֹת מִדָּה אַבְּסוֹלוּטִיּוֹת)

דְּבַר־מָה מְשַׁעְשֵׁעַ / מַעֲבִיר זְמַן
בְּיוֹם עֲבוֹדָה רֵיק
מַאֲכַל עֲרֵב מֵאֵין כָּמוֹהוּ
עַד בּוֹא הַקָּתַרְזִיס הַמְזֻיָּף
בּוֹ זָר מֵעֵז שְׁלֹחַ טַלְפּוֹ – הוּא
לְזֶה־מַעֲדַנֵּנוּ  - -  הָכֵּיצַד?

הֲלֹא זֶהוּ לֶחֶם עָנְיֵנוּ
בַּמֶּה נְשַׁעְשֵׁעַ עוֹד נַפְשׁוֹתֵינוּ
הֲלֹא טֶרֶם דֵּי הָרַגְנוּ
בְּזוֹ דֶּרֶךְ

כמובן לאנתוני ברג'ס וסטנלי קובריק




בין לבין/ינון יהל

נֶאֱחָז בְּפֵרוּרֵי מִלִּים

לְהַצְדִּיק  עֻבְדַּת  קִיּוּמִי

לְלֹא הַצְלָחָה  אוֹ  כִּשָּׁלוֹן

כִּי בְּלִי  נִסָּיוֹן

אֵין  אֶלָּא..

       חִדָּלוֹן?

(מתוך הספר "תחזית לתכנית פעולה" הוצאה עצמית הוצאה לאור.)


ינון יהל. "תחזית לתכנית פעולה". הוצאה עצמית הוצאה לאור. עורך: יואב סרוסי גלבוע. יכולות כתיבה וירטואוזית שהמתינו עד גיל 65, כדי לפרוץ.
על הכריכה: וינסנט ואן גוך, שדה חיטה עם עורבים (1890) עימוד: אלף עד תו, יבנה.
 62  עמ' מחיר: 49 ₪. להשיג בחנויות הספרים העצמאיות.


יום רביעי, 17 באפריל 2019

לא אמות, כי אחיה ואספר!


ספרי יד ושם

לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2019





לא אמות, כי אחיה ואספר!

שלהי המלחמה והחזרה לחיים ביומנו של איש רוח מקובנה
    מאת: ישראל קפלן | עורכת: ד"ר עדה שיין | פענח את מחברות אביו: שלום אילתי

    301 עמ', 91 ₪

ליהודי פולני אחד [...] יש טענות חמורות כלפי. בגללי חשבו אותו כאן שקרן, הוזה [...]. הוא היה בלנדסברג (כ-60 קילומטרים ממינכן) ופגש שם כמה ליטאים מקובנה. באחת השיחות הוא סיפר להם שפגש לא מזמן קובנאי אחד, מורה, סופר, ישראל קפלן. נו, הם התנפלו עליו: מה אתה מבלבל את המוח, הקפלן הזה כבר מזמן שוכב לו על הגב באדמה! ולא עלה בידו בשום אופן לשכנע אותם שעודני חי [...] אני כבר אינני [...] גם לפי השכל הישר עצמו [...] לא ייתכן שישראל קפלן עדיין יהיה היום בחיים במקום כלשהו... ואילו הסיסמה שלי הייתה דווקא: לא אמות, כי אחיה ואספר!
יומיים לאחר השחרור מעול הנאצים, בשעה שעדיין שהה במחנה אלאך שבקרבת מינכן, השיג ישראל קפלן נייר ועיפרון זעיר בתמורה למנת המזון הדלה שלו, ומיד החל לכתוב את יומנו.
קפלן, היסטוריון ואיש חינוך יליד קובנה, העלה על הכתב את קורותיו בצעדת המוות בשלהי המלחמה, את שמחת השחרור ואת תלאות השיקום הארוך והמייגע במחנות העקורים בגרמניה. תיאוריו, מקצתם ביידיש עסיסית וקולחת ומקצתם בעברית מליצית על שלל מכמניה, שופעים הומור נפלא היונק מתוך מקורות יהודיים ומתכתב עימם. על דפי היומן גם שפך את מר ליבו כשנודע לו על גורלן המר של אשתו לאה ושל בתו יהודית. עד מהרה התמסר קפלן לאיסוף עדויות בקרב הניצולים והיה לאחד מראשי הוועדה ההיסטורית המרכזית שהקימו הניצולים היהודים במינכן. לצד הכתיבה האישית תיאר קפלן גם את המתרחש במרחב הציבורי במחנות, ציין שמות של פעילים בקרב שארית הפליטה ואף מתח ביקורת נוקבת על התנהלות הציבור היהודי במחנות העקורים.
לא אמות, כי אחיה ואספר! הוא מסמך מרגש ורב-ערך המתעד את גבורת ההישרדות ואת השמירה על צלם אנוש בתנאים בלתי אפשריים.
ישראל קפלן, ההיסטוריון והסופר בעל השם, החל לכתוב את רשימותיו ביידיש ובעברית מיד לאחר שחרורו סמוך לדכאו. התיעוד הראשון הוא מיום 2 במאי 1945, יומיים בלבד לאחר שחרורו, והאחרון מיום 1 בדצמבר 1946. החלק הראשון של כתב היד, שנכתב במאי 1945, משחזר את החודש האחרון של המלחמה ומתאר את צעדת המוות, הציפייה לשחרור ואת חוסר הוודאות והכאוס ששררו בשלבי המלחמה האחרונים. בהמשך עוסק קפלן ברשימותיו בתיאור תהליך שיקומו האיטי וקשיי החלמתו, בקושי להשיג מזון, בחזרה לפעילות ספרותית ולכתיבה ובמפגשים רבים עם ניצולים שונים המתרכזים בגרמניה לאחר השחרור. במהלך מפגשים אלה הוא דולה כל העת מידע על נספים ומתעד שמות רבים ברשימותיו, ובמקביל מתאר את ניסיונותיו להשיג מידע על גורל בני משפחתו הקרובה ומספר על הגילוי כי אשתו ובתו נספו ובנו שרד. דרך רשימותיו של קפלן אנו למדים במידה מסוימת גם על פעילות הוועד היהודי המרכזי במינכן ועל ראשית פעילות תרבותית וספרותית בקרב העקורים.
שלום קפלן-אילתי, נולד ב-1933 בקובנה, ליטא, להוריו ישראל קפלן, מורה, סופר והיסטוריון, ולאה גרינשטיין, אחות ומשוררת. ב-1937 נולדה אחותו יהודית וב-1941 נכלאו בגטו. בפברואר 1942 הוגלה אביו לגטו ריגה ולמחנות הריכוז בלטביה. ביוזמת אמו הועברה אחותו בסוף 1943 למסתור אצל ליטאים בעיר, ובאפריל 1944, לאחר הישרדותו מאקציית הילדים, הוברח גם הוא למסתור, ובסוף יולי שוחרר על ידי הצבא האדום. אמו נספתה בעת פינוי גטו קובנה ואחותו נמסרה לגסטאפו על ידי נותני החסות. בשנה הראשונה לאחר השחרור אומץ בקובנה ע"י משפחת דינר, ולאחר מכן עבר לבית הילדים ובית הספר היהודי בעיר. עם סיום מלחמת העולם נודע לו שאביו שרד את מחנות הריכוז, והוא פעיל במחנות הפליטים של מערב גרמניה באיסוף עדויות הניצולים ותיעודם. קרן שיזם הצ'פליין קלויזנר מצבא ארה"ב בגרמניה סייעה להבריח אותו בתחילת 1946 מבריה"מ, ולאחר מכן דרך נתיבי בריחה נוספים הועבר למינכן, שם פגש את אביו.
בסוף אפריל 1946 עלה שלום אילתי ארצה במסגרת עליית הנוער באנייה שמפוליון. עד אחרי מלחמת העצמאות התגורר אצל דודיו בת"א ומשם עבר לקיבוץ תל-יוסף, סיים את לימודיו והפך לחבר הקיבוץ. ב-1961 סיים לימודי חקלאות באוניברסיטה העברית וב-1962 לאחר נישואיו הצטרף לקיבוץ יטבתה, סיים את הדוקטורט בפקולטה לחקלאות ברחובות ומונה למרצה. ב-1974 עבר לירושלים בה הוא מתגורר עד היום. היה חבר הצוות הבכיר בשירות לשמירה על איכות הסביבה במדינה. מ-1981, במשך 13 שנה, עבד ביד בן-צבי כמרכז מערכת הרבעון "קתדרה". ב-1995 פרש לגמלאות ומאז הקדיש את מירב זמנו לכתיבה ואיסוף חומר היסטורי הקשור להוריו.

ב-1999 ראתה אור האוטוביוגרפיה הספרותית לחצות את הנהר (כרמל ויד ושם) – זיכרונותיו מתקופת השואה – שכתיבתה ארכה 20 שנה. הספר יצא בארבע מהדורות. בעקבות יציאת הספר התארגנה קבוצת ילדים ניצולי מסתור יוצאי ליטא שערכה שורה של מפגשים ויזמה מפקד של "ילדים" כמוהם ברחבי העולם. את הרשימה המפורטת, בת 165 שמות של ילדי מסתור שניצלו בליטא, מסרו כאות הוקרה סמלי למוזיאון היהודי בווילנה, ליד ושם ולמוסד המקביל בארה"ב. במקביל הוציא בהוצאת כרמל שירים, מכתבים ורשימות על חייה ויצירתה של אמו (2010). שלום אילתי נשוי למרים לבית כוכבי, אב לשלושה ילדים וסב לחמישה נכדים, הוא מתגורר בירושלים מ-1974.
ד"ר אלה פלורסהיים, עורכת ראשית בהוצאת יד ושם, שימשה בעבר עורכת משנה של כתב העת תכלת, וכן הייתה רכזת הפרסומים של מרכז צ'ריק לתולדות הציונות, היישוב ומדינת ישראל באוניברסיטה העברית. במחקרה עוסקת בניצולי השואה במחנות העקורים בגרמניה ובגילויים של עיסוק בלשון יידיש בקרבם. את עבודת הדוקטור כתבה במסגרת האוניברסיטה העברית.



להציל את רובי מאת אירית שטייף-שושני


ספר נוער חדש:

להציל את רובי מאת אירית שטייף-שושני



"הנער הושיט את ידו לנוצה, וברגע שנגע בה, צבעה הפך מלבן לזהוב. 'אני מרגיש כוח ברגליים,' התרגש. 'אני יכול לקום, וכלום לא כואב לי!' קרא ונעמד על רגליו. 'את באת והבאת אתך נס גדול!' התמוגג.
'איך קוראים לך?' שאל את הילדה.
'קרא לי נסיה,' ענתה. 'ואיך קוראים לך?' שאלה.
'קראי לי דרור, אני ציפור דרור עכשיו!'"

להציל את רובי מאת אירית שטייף-שושני בהוצאת דני ספרים, הוא ספר מקסים לבני נוער, המביא את סיפורה של עידית החוזרת עם משפחתה משהות ארוכה בניו יורק, והיא נאלצת להתמודד עם אתגרים רבים בבית הספר החדש שלה. בניו יורק אהבה עידית לכתוב סיפורים באנגלית, אך כעת היא מתקשה לקרוא ולכתוב בעברית. לעזרתה נחלצת עמליה, גם היא תלמידה חדשה בבית הספר, והיא מציעה לה להצטרף לחוג לכתיבה יוצרת. עידית מתחילה לכתוב סיפורי פנטזיה ושולחת אותם לרובי, אחיה של עמליה המרותק לכיסא גלגלים לאחר שנפגע בתאונת דרכים. האם יצליחו הסיפורים לעודד את הנער הפצוע ויגרמו לו לצאת מהדכדוך שבו הוא שרוי? את עידית, עמליה ורובי ואת סיפורי הפנטזיה הטוויים בעלילה תוכלו להכיר בספר מרתק זה.  

אירית שטייף־שושני היא סופרת ומשוררת. פרסמה ספרים לבני נוער ולמבוגרים. מבין ספריה לנוער: מבוכים, כוכב ניצל פעמיים, מחול השפירית, לפרוש כנפיים, לאמץ אחות.

"להציל את רובי" מאת אירית שטייף-שושני, הוצאת "דני ספרים", 168 עמ'. מחיר לצרכן 78 ש"ח. להשיג בכל חנויות הספרים ובחנות המקוונת של ההוצאה: www.siman-kria.co.il       


"לפעמים האדם יודע" מאת תמרה סלע



"לפעמים האדם יודע" מאת תמרה סלע




"חשתי התרוממות רוח בלתי מוסברת, שמחת חיים - כך סתם. לא כתבתי, לא הפקתי, לא הפגנתי מצוינות, לא מיוחדות, לא גרמתי גאווה למשפחתי, לחבריי, למולדתי גם לא לבוראי. לא התאמצתי, לא כיכבתי, לא עשיתי עבודה פנימית במודע, רק הייתי אני בלא לתת הדעת על משמעות קיומי".  כך מדברת אלינו תמרה סלע, אישה שמסע חייה המרתק נפרש בפנינו בספר הפיוטי "לפעמים האדם יודע", שיצא בהוצאת ספרי ניב.

תחילת המסע בוורשה רגע לפני המלחמה, ימים זוהרים של תינוקת במשפחה צעירה ובעלת אמצעים. רק שנה אחת של בטחון וחום שלאחריה התהפך העולם : האב גויס לצבא הפולני ועקבותיו נעלמו. האם החלה בנדודים עם התינוקת שלה אל הלא נודע. הוריה הופכים כל אחד בדרכו למאורות הגדולים של חייה. אמה, אשה מופלאה, אמיצה ובעלת תושייה ויושרה שאין כמותן, מצליחה לצאת מכל מצב חסר תקווה ולשרוד את הגרמנים ואת הרוסים. אביה שאבד "פוגש" את תמרה במדבר והופך להיות השראה לעולמה הרוחני העשיר, שמאפשר לה הסתכלות מאד חד פעמית על חיינו, משמעותם ומה שקורה מעבר להם.

שלא כדבריה, הופכת תמרה לאשה כותבת, מפיקה אירועים רוחניים ואחרים, מפגינה מצוינות, מהווה מקור גאווה לכל מי שהתמזל מזלו לפגוש בה, ועוסקת תדיר במשמעות הקיום. לאחרונה עשתה מסע שורשים אל ערש חייה, התחברה לחוויות נשכחות והאירה בתוכה את השנים האבודות
שבעת חלקיו של הספר מאופיינים בתחושת ידיעה פנימית הנובעת מקשר מופלא בין תמרה לבין אנשים, אירועים ועולם הרוח.

כמו אישיותה, כך גם כתיבתה של תמרה מלאה באור פנימי, במוסיקה שמימית ובטוהר. שוב אנו נוכחים כי גורל מאתגר יכול גם להצמיח אהבת אדם, שמחת חיים ויכולת יצירה.  

"אני יוצאת לשחזר ולתאר את המסע שלי. הולכת לאור העקבות שהשארתי, אשר הותירו חותמם בדרכי. לעיתים עומדת באי-ידיעה מאפשרת, הנפתחת לגילויים חדשים, המייצרת קשרים עם עולמות אחרים. חיי ניזונים מזיכרונות, ממגע עם העולם המוחש ועם ממדים שמעל. יום אחד, אמא הנמצאת איתי, התינוקת, במסתור בדיר חזירים, רואה מרחוק חיילים גרמנים מכתרים נערים יהודים וחובטים בהם באלות. אמא... רצה לכיוון האירוע ונעמדת בתווך במלוא נוכחותה. המפקד עוצר, מרים ידו ושואל: ״מי את?״ - ״mench eine been Ich״ ״אני אדם״. לימים שאלתי את אמא: ״איך העזת לחדור אל לב הסכנה?״ ואמא, במבט מהורהר אמרה: ״לפעמים האדם יודע״. (מתוך הספר)

תמרה סלע, לומדת, מלמדת, מחנכת: פילוסופיה, פסיכולוגיה, תיאטרון, תנועת הגוף, ייעוץ חינוכי, עבודה פנימית, מודעות, תודעה ו״איזון חיים״. מטפלת רב תחומית בממדים משתנים, ולעיתים כותבת, כותבת גם שירים.  "לפעמים האדם יודע" הוא ספרה השני. ״ספירלה״, ספר שיריה הראשון יצא לאור בשנת 2015 בהוצאת פרדס.


"לפעמים האדם יודע" מאת תמרה סלע. הוצאת ספרי ניב. 182 עמודים, כריכה קשה, מחיר לצרכן 78 ש"ח. להשיג בחנויות הספרים המקוונות במהדורה מודפסת או אלקטרונית.




יום שלישי, 16 באפריל 2019

פתאום הכול השתנה" מאת ליאת לידה-סנדומיר



"פתאום הכול השתנה" מאת ליאת לידה-סנדומיר




"פתאום הכול השתנה" מאת ליאת לידה-סנדומיר הוא ספר לבני נוער המבוסס על סיפור אמיתי. בסוף שנת 1985 תלמידי כיתה ז' 12 מחטיבת הביניים 'ברנר' בפתח תקווה יצאו לטיול וכשהגיעו לצומת הבונים, אירעה תאונה ורכבת פגעה באוטובוס בו נסעו. תשעה עשר תלמידים, מורתם, אם מלווה, ונהגת האוטובוס נספו. הסיפורים המוצגים בספר מתארים את קורות הילדים ואלו מבוססים על הדמויות האותנטיות של ילדי הכיתה ומורתם כפי שעולים מתחקיר עם בני משפחותיהם ועם חבריהם בני השכבה.

הכל התחיל במריבה הסוערת בין נטע-לי לאלון, מסוג המריבות האלה שאחריהן הכל משתנה ודבר לא נותר כפי שהיה. איש זר ומוזר, הנקלע לחורשה הסודית של השניים, שעד כה הייתה שלהם בלבד, מנסה לעזור להם להתפייס באמצעות סיפוריהם של נערים שאת זהותם אינו מסכים לחשוף. "אתם בני שתים עשרה. הם היו בני שתים עשרה... הם למדו בכיתה ז 12,  בדיוק כמוכם", הוא ממלמל ומתנשם בכבדות. הוא שולף מתיקו עשרים מחברות תלמיד חומות וישנות ובהן סיפור על הילדים ההם" (מתוך הספר).

אלון ונטע-לי שבים למקום הסודי שלהם ופוגשים באיש המוזר מדי שבוע. הדרמה המתחוללת ביניהם נבנית פרק אחר פרק, כאשר בכל פעם הם מגוללים בפני האיש פן אחר לקונפליקט ביניהם, והוא מצידו מוצא בכל פעם 'חולייה מקבילה' לזאת בעלילות כיתה ז' 12 שעוזרת להם להתמודד עם ה'משוכה' שלפניהם.

ואולם, מימדיה של המריבה הניטשת ביניהם גדלים ומתרחבים לאורך הספר עד שהופכת להיות 'מלחמה' של 'מחנה' הבנים ו'מחנה' הבנות בכיתתם. מלחמה זאת נפתרת רק בסיום העלילה, כאשר מתגלה סודו של האיש המספר.

המפגשים עם האיש הופכים למסע אחורה בזמן אל הנערים והנערות מכיתה ז' 12 בפתח תקווה, והשניים נשבים בקסמם של הסיפורים על הכיתה ההיא שהכל התקנאו בה, המצטיינים, הילדים שעזרו לזולת, הרקדניות והספורטאים. דרך עלילותיהם של הנערים, החברויות האמיצות, ההרפתקאות וההתאהבויות, נטע-לי ואלון מוצאים דרכים להתמודד עם המעבר לחטיבת הביניים ועם התחושות והלבטים המציפים אותם.

על אף קסמם של הסיפורים, סימני השאלה אינם מניחים להם - מיהו איש זר זה? מדוע הוא מבקש לבוא לעזרתם? מה הוא מסתיר מפניהם אודות הילדים מכיתה ז' 12? היעלמותו הפתאומית של האיש מובילה אותם למסע חיפוש כפול – אחר האיש ובנפשם שלהם, מסע המוביל לגילויים מפתיעים ומרגשים.

דרך הדיאלוגים בין נטע-לי ואלון למספר עולים הפערים התרבותיים בין ההווה לבין שנות השמונים (החל מהבדלים טכנולוגיים - טלפון חוגה, משחקי אטארי, ערוץ 1 בטלוויזיה בשחור לבן, טייפ עם קסטות, דרך המוזיקה - עפרה חזה, להקות הפופ ויתר תחביבי ילדות ועד מלחמת לבנון) אשר הופכים מעניינים ולרגעים משעשעים, דרך הפריזמה של האייפון/ווטס-אפ/פייסבוק דה-היום. סדר הפרקים כרונולוגי – החל מן החופש הגדול שלפני תחילת כיתה ז' (הפרקים על עודד ואמיר, דביר ושלומי) ועד למסיבת בר המצווה של ערן ופלורין לקראת סוף השנה.

"פתאום הכל השתנה" הוא ספרה השני של ליאת לידה-סנדומיר, תרפיסטית בהבעה ויצירה, בעלת תואר שני בספרות עברית במסלול כתיבה יוצרת מאוניברסיטת בן-גוריון. רומן הביכורים פרי עטה, "איש ללא בית", ראה אור בהוצאת פרדס (2015).


"פתאום הכול השתנה" מאת ליאת לידה-סנדומיר. איורים: מירית פירז-ברייטר, הוצאה עצמית. 297 עמודים, מחיר לצרכן 96 ש"ח. להשיג בחנויות הספרים ברחבי הארץ.