יום שלישי, 21 ביוני 2011

חדש בהוצאת "אבן חושן"

מאחורי המלחמה רואים את הים

שירים 

מאת: נילי דגן

בליווי צילומים של גדי דגון

*****
עיצוב הספר: דוד ויוסף, תקשורת חזותית, סטודיו לעיצוב

(80 עמודים   80 ₪ )

שירתה של נילי דגן מצלמת פיסות מציאות ומתרגמת אותן לאירועים בעלי משמעות: מלחמה, אובדן, מחלה, ידידות, נסיעה, היזכרות, שמחת חיים.
חיבורה למצלמה של ממש הוא כמעט מתבקש מאליו. בספרה השני "מאחורי המלחמה רואים את הים" היא משתפת פעולה עם הצלם גדי דגון ביצירת השתקפות כפולה של מושאי שיריה בכך היא ממשיכה דרך שהתוותה בספרה הראשון "בכל אדם יש ארבעה בנים" (אבן חושן 2008) שבו שיתפה פעולה עם מוסיקאים, שחקנים ואמנים פלסטיים בפרוייקט ייחודי שכלל ספר, תקליטור ומיצג אמנותי.

שירתה של נילי דגן חורגת מגבולות עצמה כדי לגעת באמנויות אחרות וכדי להגיע לקהלים רחבים ומגוונים. זוהי שירה מעורבת בנושאיה ובטכניקה שלה, המרחיבה את גבולות החוויה האמנותית שהיא מעניקה לקוראיה.
ביום ה-27 לחודש דצמבר, יום השנה למבצע "עופרת יצוקה"- שיר הנושא של הספר, "רואים את הים", נכתב בהשפעת המלחמה;

                                         רואים את הים

                                         אֶת הַשִּׂנְאָה קִבַּלְנוּ בִּירֻשָּׁה
                                         אֶת הַחֶמְלָה בְּתוֹרָשָׁה
                                         אֹמֶץ הַלֵּב מֻשְׁאָל.

                                         מִישֶׁהוּ סִמֵּן גְּבוּל
                                         וּמִישֶׁהוּ אַחֵר יָרָה.

                                         צֶבַע אָדֹם יוֹרֵד עַל שָׂדוֹת חֲרוּשִׁים,
                                         עַנְנֵי עָשָׁן מִסְתַּבְּכִים
                                         לְאֹפֶק חָדָשׁ.

                                         מֵאֲחוֹרֵי הַמִּלְחָמָה
                                         רוֹאִים אֶת הַיָּם.

ראו קישור ליוטיוב ,בו מקריא דודו אלהרר את השיר:


"מאחורי המלחמה רואים את הים"מכיל 46 שירים בשישה שערים:

שיר הנושא הפותח את הספר"רואים את הים" , (עמ' 5) נכתב בינואר2009 בימי המלחמה בעזה במבצע "עופרת יצוקה": שירים מלסטובו, (עמ' 7-18) כפר באי לסטובו שבקרואטיה, נכתבו בעקבות מסע בחבלים מוכי המלחמה ביוגוסלביה לשעבר;שישה שירים ללאה(עמ' 21-27)הם תיעוד שירי חשוף מימיה האחרונים של חברה שהלכה לעולמה ממחלה סופנית;גם המחזוראומרים רק מה שמוכרחים, (עמ' 61-66)החותם את הספר, מורכב משירי פרידה מידיד שהלך לעולמו;שיריביני לביני(עמ' 29-34) קולטים ברזולוציה גבוהה פכים קטנים מחיי היומיום;שיריטרולוסים (עמ'37- 48) הם שלל תמונות צבעוניות מעיר תיירות ונמל דרומית בה חייתה המחברת שנים רבות;גלויה מבורנו,(עמ' 51-59)בדומה לשירים מלסטובו גם הם שירים בעקבות נסיעה. אין אלה נופים מוכי מלחמה אולם דבר מה קודר ומאיים מהלך גם בהם.
וכך השירים והקוראים "משייטים בין התרחשויות, אין לדעת לאן נגיע"...כנאמר באחד מהם;בין מלחמה, מה שמאחוריה, ומה שלפניה.
המשורר אשר רייך על הספר: ספרה של נילי דגן "מאחורי המלחמה רואים את הים" מגובש בשל ומפתיע... לקורא נכונה חוויה אותנטית המטופלת בפיוט מעודן."
הצילומים המלווים את הספר לקוחים מתוך הפרוייקט של גדי דגון "רחובות רג'יו אמיליה", איטליה. הוצאת "אבן חושן" מוציאה לאור במקביל גם מהדורה מצומצמת בת 180 עותקים מלווה בצילום חתום בידי גדי דגון.

נילי דגן

על הדרך אל השירה היא הגיעה אל השירה בגיל 50+ לאחר קוצב לב שהושתל בחזה ושינה את חייה, ומעיסוקיה הקודמים עברה לכתיבה, יצירה ולימודים. למעשה, הכל החל בצפייתה בלוויה של נעמי שמר ששודרה בטלוויזיה, ובה שר דודו אלהרר ארבעה שירים שנעמי ציוותה לו. נילי מצאה עצמה חורזת פזמון לזכרה ושלחה אותו לאלהרר שבחר לקרוא אותו בתוכניתו בגל"צ בשלושים לנעמי שמר.
בעקבות פגישה עם המשורר והעורך עמוס לויתן, החלה לכתוב שירה לירית אמנותית. אהבת השירה החזירה אותה לספסל הלימודים ללימודי ספרות בשלוחת אוניברסיטת בן-גוריון באילת, ופילוסופיה באוניברסיטת ת"א, ולסדנאות שירה בבית אריאלה בהדרכת המשוררים מאיה בז'רנו, רחל חלפי, אורי ברנשטיין ואחרים. מאז פורסמו שיריה במוסף לספרות של ידיעות אחרונות, בכתבי העת "מאזניים", "עיתון 77", "שבו" ו"גג".

על ספר השירים הראשון "בכל אדם יש ארבעה בנים" הוא פרוייקט ייחודי אמנותי בארבעה ממדים – שירה, תרגום, מוסיקה וקריאה, בליווי תקליטורים בהפקת דודו אלהרר. הספר ראה אור בעברית ובאנגלית בהוצאת "אבן חושן" (2008), וגם במהדורה ביבליופילית מצומצמת בעיצוב אמן הספר עידו אגסי, שהכין מארז מיוחד, כרך את הספרים בעור, כשביניהם חוצצת מגזרת המתכת "רביעייה" של האמן דוד גרשטיין. היצירה נבחרה להיות מוצגת בין ספרי האמן המיוחדים בשדרת ספרי האמנות של יריד הספרים ה-60 בפרנקפורט (באוקטובר 2008) .
משירי הספר תורגמו לאנגלית על ידי סוזן ואד קודיש, לערבית ע"י המשורר פרופ' נעים עריידי, ולספרדית על ידי קלאודיה אסא. התרגומים הובילו לפרוייקט מוסיקלי "קונצרט שירה בארבעה קולות" הכולל שמונה קטעים אינסטרומנטאליים מקוריים שהלחין והפיק דודו אלהרר ועיבד קן ברג'ס, המשלבים קריאה אמנותית של טקסטים מספר השירים, בביצוע ארבע שחקניות ובארבע שפות.

על מיזמי שירה מעבר להיותה משוררת ויוצרת בזכות עצמה, משקיעה נילי דגן את כישוריה העסקיים והניהוליים במיזמי שירה: ב-2009 שימשה כחברת מערכת בעיתון המקוון "עיין ערך שירה" והגישה מדור סיקורת על משוררים ושירתם. בפסטיבל מטולה ה-12 יזמה "הפקה אינטרנטית" של הפסטיבל בשיתוף עם המנהל האמנותי של הפסטיבל, רפי וייכרט, המשורר והעורך של הוצאת "קשב לשירה". היה זה ניסיון ראשון מסוגו לתעד פסטיבל שירה שלם, חגיגת שירה וצליל בהשתתפות כ-60 משוררים ויוצרים, בגיליון בן 75 עמודים של כתב העת המקוון "עיין ערך שירה" בעריכת שרית שץ.
בימים אלה היא שוקדת על פרוייקט חדש שיזמה עבור איגוד כללי של סופרים בישראל, העוסק בהנצחת זכרו של המשורר והעורך פסח מיילין שהלך לעולמו ביולי 2010 , וכיהן כסגנו של ד"ר חיים נגיד יו"ר האיגוד.

על כתיבה לילדים לאחרונה השלימה ספר שירי ילדים "ילדה של פעם", בעריכת נורית זרחי, המספר על ילדותה בבית המשפחה החקלאית בכפר סבא, במשק של סבה. את הספר יאייר מישל קישקה והוא יראה אור ב- 2011, ובהכנה ספר ילדים חדש.
בין כתיבת השירה, כתיבה לילדים וייזום פרוייקטים לשירה, היא ממשיכה בשנה שנייה של לימודי מחזאות בבית הספר לכתיבת דרמה שבסמינר לוינסקי, בניהולו של יובל המון, שותפה בהפקה באנסמבל למחזאים צעירים, ושוקדת על כתיבת מחזה. 

ביוגרפיה - נולדה ב-1953 למשפחה בעלת משק חקלאי בכפר סבא, שאבותיה עלו ארצה בעלייה הרביעית. אמה ז"ל, ילידת נהלל, הייתה מוסיקאית ומורה לפסנתר. אביה היה איש צבא, שעלה ארצה מליטא לדגניה . את משפחתה הקימה נילי באילת. ב-1986 נישאה שנית בחתונה הראשונה שנערכה בטאבה לפני שהועברה בהסכמי השלום למצריים. במשך כ-25 שנה עבדה לצד בעלה לואיס דגן בניהול עסקי המשפחה באילת שכללו בנייה, נדל"ן ויזמות.

 גדי דגון

יליד 1957, מלבורן, אוסטרליה. מהצלמים הבולטים בישראל, אמן ואוטודידקט. בעל מנעד מקצועי נדיר. מצלמי הפרסום המובילים, צלם עתונות ומגזינים, צלם ספורט, צלם אופנה, מאסטר בצילום דיוקנאות – מדינאים, אישי ציבור, ספורטאים ובכירי שוק ההון.
מתמחה בצילום אמנויות הבמה: תיאטרון, אופרה ומחול. משמש צלם הבית של להקת בת-שבע (כעשרים שנה), תיאטרון החאן, תיאטרון תמונע ותיאטרון גשר.

זכה בפרסים רבים והשתתף בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות ביניהן:

"העמדת פנים" – מוזיאון רמת-גן, אוצרת נעמי אביב (1990);
"גרפיטי בכיכר רבין" – מוזיאון תל-אביב, אוצר מוטי עומר (1995);
"רוקד עם מצלמה" – גלריית ברוורמן, אוצרת נעמי אביב (2008);
"אני כישלון של ישבן – דיבור אודות אלוהים", – תיאטרון תמונע.

הוציא שלושה ספרי צילום:

"גרפיטי בכיכר רבין", בהוצאת מוזיאון תל-אביב
"אבות ובנות", בהוצאת דניאלה די-נור
"אחד מי יודע", בהוצאת עם עובד.
גדי דגון חי ועובד ביפו.

התרשמותי: כאשר אני מחזיקה ביד ספר שירה אני מתרגשת, כאשר אני מחזיקה ספר שירה בהוצאת "אבן חושן" אני מתעטפת בהדרת קודש. ההוצאה מכבדת את יוצריה ויצירותיה באופן  מעורר הערכה.
את נילי דגן ראיינתי בשנת 2008 בהוצאת ספר שיריה הראשון "בכל אדם יש ארבעה בנים", כבר אז היא הרשימה אותי ביכולות שלה "לצלם" רגעים מהזיכרון, מהמציאות, מהכאב מהחיים ולהעביר אותם במלים.

ספר מצוין ומומלץ מאד !!!

את לא נראית בכלל

את לא נראית בכלל

רומן

מאת: ד"ר רבקה נרדי

 

עורך: דוד כהן

 

הוצאת "הדים"

*******
(286 עמ',  85 ₪)

באומץ וביושר לב, מספרת רבקה נרדי את סיפורה של חנה, "אישה מבוגרת" הפוגשת בפליאה ובצער את  אובדניה, אהבותיה, פחדיה, תקוותיה וגם מרידתה בסדר הקיים של הדברים.  התאהבותה הנאיבית-מפוקחת בגבר צעיר ממנה הם המנוע המעורר אותה,  ממנו תשאב תעצומות נפש לחיפוש אחר נקודת אחיזה בסתיו חייה. היא סוקרת את מי שהיא הייתה ולא תהיה עוד. על אף החריצים הקטנים ליד העיניים היא עדיין כמהה לאהבה באותו עיוורון של נעוריה, ובאותה התלהבות של הימים ההם היא מתריסה נגד פחדיה וכאבי הלב שלה, מורדת בסביבתה, ונותנת ביטוי למאוויים העמוקים ביותר בנפשה.
את סיפור חייה של חנה עוטפת המחברת, ברכות, בחמלה ובכנות, במסגרת סיפורית אישית. נרדי מקיימת סוג של דיאלוג עם גיבורת ספרה, המבטאת קול נשי מסתורי משהו אך כזה הנוגע ומעורר אותה לראות את מה שהלב מסרב. זהו מפגש יוצא דופן בין שתי נשים – בין מציאות לעלילה דמיונית. על קו התפר הזה נרקם לו סיפור התבגרותן-הזדקנותן של נשים בחדרי חדרים אך גם לאורה הבהיר-אכזרי של חברה הסוגדת לנעורים.
שם הרומן "את לא נראית בכלל" הוא בעל כפל משמעות - לא רואים עליך את גילך... לא רואים אותך... הרומן  מחבר את הקוראים לנרטיב הנשי על גיל והזדקנות שאינו עוד "נושא נשי" זניח אלא סוגיה חברתית-מגדרית רלבנטית  לכולנו, בכל גיל.
בהשראת הספר מפיקה רבקה נרדי יחד עם בתה טל, שחקנית וזמרת, מופע משותף – שיח בין אם ובת, בין אישה מבוגרת ואישה צעירה, על גיל, על התבגרות, על אהבה ותשוקה, על זוגיות, אימהות וחלומות קריירה. מופע הבכורה עתיד להתקיים בעוד מספר חודשים.
זהו ספרה השנים עשר של ד"ר רבקה נרדי, והרומן השלישי שלה.
ד"ר רבקה נרדי: סופרת ומטפלת אישית וזוגית. בעלת תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם UNION INSTITUTE, סינסינטי ארה"ב, עם התמחות בפסיכולוגיה חברתית ובמגדר (1999), מנהלת ומקימת מכון "דיאלוג" (1990). נמנית עם אנשי המקצוע הבכירים בתחום העצמת נשים, יחסי הורים ילדים, זוגיות ויחסי נשים גברים בעולם האישי והמקצועי. הייתה שותפה בהקמת "התנועה לשוויון ושלום בין המינים" (2004). בין ספריה האחרים: "שיחה זוגית: על מה שקשה לדבר", (נכתב במשותף עם ד"ר חן נרדי), "הדים" 2010, "זר יקר שלי" (רומן), פרדס, 2008. "נשים חסרות מנוח: שיח נשים בדרכן לשוויון", פרדס, 2007. "להיות דולפין: התמודדות עם תוקפנות וחולשה בזוגיות, בהורות, בעבודה ובצבא" , (נכתב במשותף עם ד"ר חן נרדי), מודן, 2006. "ליאורה" (רומן), ברקאי ספרים, 2004.  "זוגיות בסערה", הקיבוץ המאוחד, 2003. "איתך בגובה העיניים", מודן, 1996. "נישואים שניים", מודן, 1994, 2005. "בין העונות: על נשים באמצע החיים", מודן, 1991. "אשה בזכות עצמה", מודן, 1989. 

יום ראשון, 19 ביוני 2011

הקרוסלה של קוראלי

הקרוסלה של קוראלי


כתבה: קייט וסטרלנד
אייר: רוברט אינגפן
נוסח עברי: נורית זרחי
הוצאת פלא
*****
גיל יעד 4-7
(לא ממוספר, 64 ₪)


לילי היתה משועממת.
"למה לא תקראי בספר?" שאל קול.
"מי אומר את זה?" שאלה לילי.
"אני, כמובן."
"אבל אני לא רואה אותך!"
"איפה הדמיון שלך?" שאל הקול. "למה את לא קוראת?"
"כבר קראתי."
"אפשר לקרוא פעמיים. ככה תמצאי את הספר שבתוך הספר."
"את מה?"
"כשאת קוראת בספר שוב, או אפילו חושבת עליו, הדמיון שלך מוביל אותך לסיפורים חדשים."

כך פגשה לילי את קוראלי, גמד הבר.  קוראלי עזר לה לגלות את כוחו של הדמיון, לימד אותה להפעיל את דמיונה בזמן הקריאה ולהגיע לעולם הספר.

בעזרת הספר "הקרוסלה של קוראלי", לומדים גם הקוראים את כוחו של הדמיון, בעזרתו אפשר להפליג למרחקים, להפגש עם גמדי בר, פיות, דרקונים ואפילו לרחף על גבו של סוס מעופף.
כל מה שאתם צריכים לעשות הוא, לפתוח ספר, להתחיל לקרוא בו ולתת לדמיון להוביל אתכם הרחק הרחק, לעולם קסום ומלא מסתורין והפתעות. ואם קשה לכם להגיע לבד אל עולם הספר,  קראו לקוראלי והוא יבוא מיד לעזרתכם.

שם הספר מורכב משתי מילים המקפלות בתוכן מספר משמעויות: "קרוסלה" היא כיף, גירוי, מהירות, הנאה מתחושת הסחרור. "קוראלי" יכול להיות חיבור של שתי מילים : קורא+לי, מישהו מקריא לי סיפור, מישהו (הדמיון) קורא לי לבוא אליו, ועוד.


רוברט אינגפן , ילדי 1936, גילונג, אוסטרליה, נחשב לאחר המאיירים הגדולים בעולם ספרות הילדים ואחד המאיירים , המעצבים וסופרי הילדים הנודעים והפוריים ביותר שהעמידה היבשת החמישית. לפני כחמישים שנה החל ללמוד איור, אמנות ועיצוב בקולג' המלכותי הטכני בלבורן. מאז 1970 אייר וכתב יותר ממאה ספרי פנטזיה וספרים אחרים, לילדים ולבוגרים. יצר פסלים ועיצב בולים ושטיחי קיר והציג תערוכות. הוא זכה בשפע פרסים בארצו ומחוצה לה. ב-1986 הוענקה לו מדליית הנס כריסטיאן אנדרסן - אות הכבוד הגבוה ביותר - על תרומתו ארוכת השנים לספרות הילדים הבינלאומית.
אייר בין השאר, קלאסיקות כ"פינוקיו" מאת קרלו קולודי, "אליס בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול, "הרוח בערבי הנחל" מאת קנת גרהם, "פיטר וונדי" מאת ג'יימס מאתיו בארי, "הרפתקאות טום סוייר" מאת מרק טוויין, "סוד הגן הנעלם" מאת פרנסס הודג'סון ברנט ו"אי המטמון" מאת רוברט לואיס סטיבנסון.
הוא ורעייתו אנג'לה חיים היום באנג'לסי סמוך לגילונג. יש להם ארבעה ילדים, שישה נכדים ונין אחד.
בהוצאת "פלא" ראה אור ספר נוסף שלו, "שומר החלומות".

התרשמותי: האיורים גם בספר זה יפהפיים, כמו בכל ספרי "הוצאת פלא" שקיבלתי עד היום. בספר הזה האיורים מזכירים (באווירה הכללית) את האיורים שליוו את סיפורי האגדות של פעם, עם סוסים מעופפים, טירות ודרקונים וקרוסלות יפהפיות. מתנה מומלצת וקנייה מומלצת לילדים, ספר מומלץ !!!!

מומו וביצי החלומות

מומו וביצי החלומות

כתבה ואיירה: מומו טאקאנו
נוסח עברי: נורית זרחי
הוצאת פלא


*****
גיל יעד 4-7
(לא ממוספר, 64 ₪)


עולם החלומות הוא עולם נפלא, אך איך מגיעים אליו? ומה זה בעצם "ביצת-חלום"? לאדון הקטן יש תמיד "ביצי חלומות", שהוא מוכן להחליף תמורת מחשבות רעות ופחדים מציקים. הספר מתאר את משאלות לבה של ילדה קטנה בשם מומו שהבינה שאם מטפלים ב"ביצי החלומות", במסירות, באהבה, בזהירות ובאחריות, כל משאלה יכולה להתגשם. "למדו לחלום!", אומר האדון הקטן, "והחלום שלכם יהפוך למציאות".

הקוראים הצעירים יהנו מהאיורים המדהימים של המאיירת מומו טאקאנו, ויחד עם גיבורת הספר ילמדו לחלום ולהאמין בחלומותיהם.

הספר מזמין את הקוראים לדבר על משאלות לבם. מהי משאלה? מהו ההבדל בין משאלה לבין רצון, דמיון, בקשה וחלום? כיצד ניתן להגשים את המשאלות שלנו? כיצד אנחנו מרגישים כאשר המשאלה מתגשמת?

מומו טאקאנו, מאיירת וסופרת לילדים. נולדה ביפן בשנת 1983. היא למדה כלכלה, אבל תמיד רצתה להיות מאיירת ספרי ילדים. למדה אומנות בכוחות עצמה. אהבתה לספרות, תשוקתה לעולם הפנטזיה, כשרונותיה ונחישותה בבחירת הדרך והסגנון, מצאו במהרה הכרה בעולם הספרות וכבשו את לבם של אלפי קוראים צעירים. מומו קיבלה פעמים אות-הוקרה בתערוכת ספרי ילדים בינלאומית בבולוניה.


התרשמותי: ספר יפהפה עם איורים יפהפיים. הסיפור כ"כ מתוק, ומצאתי אותו מתאים גם למבוגרים האוהבים סיפורי וספרי ילדים. מומלץ מאד !!!

יום שלישי, 14 ביוני 2011

"לקרוא את" סדרה חדשה בעריכת פרופ' אריאל הירשפלד

חדש באחוזת בית
"לקרוא את"

בעריכת פרופ' אריאל הירשפלד

סדרה חדשה שהיא בסיס לכל ספרייה

 

*******
(מחיר כל ספר 88 ₪)

הספרים הראשונים שרואים אור לקראת שבוע הספר הם:

לקרוא את ש"י עגנון מאת פרופ' אריאל הירשפלד
לקרוא את אורלי קסטל-בלום מאת אורי ש. כהן
לקרוא את דן צלקה מאת אורי הולנדר


על הסדרה:

כל קורא שנהנה מקריאת ספר פרוזה יכול להעמיק את הנאתו בעזרת התבוננות במנגנון הספרותי הייחודי, שעומד בבסיס הכתיבה של כל סופר. סדרת "לקרוא את" נועדה לאפשר לכל הקוראים – חובבים ומקצועיים, תלמידים ומורים, אך בעיקר אלה שלא למדו ספרות – להתוודע אל המנגנון הנסתר הזה ולגלות את התחבולות הספרותיות של הסופרים העבריים.

מטבע הדברים, כל יצירה מזמינה כמה אפשרויות של קריאה ופענוח, כך שכל אחד מספרי הסדרה הוא בבחינת הצעת קריאה ביצירותיו של סופר מסוים, ולא חלילה הוראה חד-משמעית באשר לאופן שיש להבין אותן. בספרי הסדרה ייבחנו יצירותיהם של סופרים עבריים מדורות שונים, במטרה לשרטט  ציר היסטורי-ספרותי שיספק מבט כולל על היצירה הספרותית העברית.

את הסדרה עורך פרופ' אריאל הירשפלד, שגייס כותבים שונים – ממיטב החוקרים ואנשי הספר בארץ – שיכתבו כל אחד על אופי הכתיבה של סופר מסוים. היכרותו העמוקה של פרופ' הירשפלד עם הספרות העברית, ויכולתו להנחות כל כותב כך שספרי הסדרה יתלכדו לכלל אוסף עקבי ואחיד, הן שעושות את הסדרה הזאת למה שהיא.

והחשוב מכול: אם סדרת "לקרוא את" תאיץ בקוראים לשוב ולקרוא את יצירותיהם של מיטב הסופרים העבריים, הרי שאנו בהוצאת "אחוזת בית" עשינו את שלנו.




על כותבי שלושת הספרים הראשונים בסדרה:

אריאל הירשפלד נולד בפרדס־חנה ב-1953. חוקר, מבקר ספרות ואמנות ומרצה בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית )החל מ-2009 עומד בראש החוג). מספריו: "אתן היודעות - שיח האהבה באופרות של מוצרט ")זמורה־ביתן", 1994), "רשימות על מקום" ("עם עובד", 2000), "אל אחרון האלים - מסה על מזרקות רומא" ")כתר", 2003), "רישומים של התגלות" ("חרגול / עם עובד", 2005) ו"כינור ערוך - לשון הרגש בשירת ח"נ ביאליק" ")עם עובד", 2011).

אורי ש. כהן מלמד ספרות עברית באוניברסיטת קולומביה, ומתמחה בספרות ותרבות עברית ואיטלקית. פירסם את הרומן "על מקומו בשלום" ("ידיעות ספרים", 2004) ויצר סרט דוקומנטרי על חייה של הסופרת אידה פינק ("רישומים לקורות חיים", 2004). ספרו "הישרדות - על תפיסת המוות בין מלחמות העולם בארץ ישראל ואיטליה" ")רסלינג", 2007) עוסק בדינמיקה של התרבות העברית והאיטלקית באמצעות בחינה של תפישת המוות בתנועה בין הספרות לשיח הפוליטי. כמו כן, תירגם מאיטלקית את ספרו של ארי דה לוקה, "היפוכו של אחד" ("הספריה החדשה", 2006); וערך והקדים את ספרו של ג'ורג'יו אגמבן, "מה שנותר מאושוויץ" ")רסלינג", 2007) ואת ספרו של פייר פאולו פאזוליני, "מסות על קולנוע" ("רסלינג", 2009). תחומי המחקר העכשוויים שלו עוסקים בין השאר בתרבות המלחמה העברית, ביצירתו של פרימו לוי, ובחקירה של המבט הישראלי בקולנוע ובאמנות הפלסטית.  ב־2011 עתיד לראות אור בעריכתו קובץ מסיפורי ג'ון אוארבך.

אורי הולנדר נולד בתל־אביב בשנת 1979. משורר, מתרגם ומבקר במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ". כתב עבודת דוקטור באוניברסיטה העברית על המוזיקה בשירתו של נתן זך, ומשמש עמית מחקר במרכז ללימודי היהדות של אוניברסיטת הרווארד. ספרי מסותיו ("מרשומות יריד הקסמים", 2003; "דיוקן בקצה החשכה - על שירת ישראל הַר", 2007) כמו גם תרגומיו לשירת מקס ז'קובּ ("נִסים אמִתיים", 2006) וא"א קאמינגס ("שירים", 2003) ראו אור בהוצאת "קשב לשירה". נמנה עם חברי המערכת של הוצאת "קשב לשירה" משנת 2003. לספר שיריו האחרון, "ימי הקונסרבטוריון התל־אביבי"
(2007) צורף תקליטור ובו מבצע הולנדר יצירות לפסנתר המוזכרות בשמן או ברוחן בין
השירים.

מהכתוב על גב הספרים: סדרה שתאפשר לכל קורא, גם לאלה שלא למדו ספרות, להתוודע אל אופי הכתיבה הייחודי של סופרים עבריים מרכזיים.
כל ספר בסדרה עוסק בסופר בולט אחר מהספרות העברית לדורותיה. כל אחד מהם בוחן בספרו את מאפייני היצירה, את מקורות ההשראה ואת סגנונו של הסופר הנבחר.

התרשמותי: סדרה מצוינת, המיטב של הספרות העברית ולדעתי חובה לפנות לה מקום בארון הספרים שלנו. מומלץ ביותר !!!


מות העיירה

מות העיירה

 

 

 

מאת: פרופ' יהודה באואר

 

בעריכת עדינה דרכסלר

תרגום מאנגלית: עטליה זילבר
הוצאת יד ושם
* * * * * 

"אנחנו יודעים שהיהודים נרצחו... ידוע לנו באופן מפורט למדי מי רצח אותם, היכן, איך ומתי... אבל מה שאנחנו רוצים לדעת, ואיננו יודעים, הוא איך חיו היהודים לפני שנרצחו..." ואת החלל הזה בא יהודה באואר למלא בספרו מוֹת העיירה המתעד בפירוט את חייהן של שבע עיירות בסְפָר המזרחי ועוד כמה עיירות בצורה מפורטת פחות, ואת מוֹתן – מוות שבא להן תחילה מידי הסובייטים (1939-1941) שחיסלו את העיירות כתופעה תרבותית-סוציולוגית-היסטורית ואחר כך מידי הגרמנים שהשמידו פיזית את העיירות ואת יושביהן היהודים בשנים 1941-1942 בעיקר. זהו ספר חלוצי מפני שהמחקר על השואה במזרח אירופה מתרכז בעיקר בקהילות הגדולות ועד היום לא נכתב שום מחקר העוסק בעמידתן של העיירות היהודיות בפולין. באואר מעמיד במרכז ספרו שאלות רבות, כגון: מה הייתה השפעת הסובייטיזציה על הקהילות היהודיות? מה עלה הגורלם של הפליטים היהודים מפולין הכבושה שהגיעו אל הסְפָר המזרחי? האם סיפרו ליהודי המקום מה עבר עליהם בשלטון הגרמנים? מה קרה למוסדות היהודיים בשלטון הסובייטים? איך הסתדרו היהודים מבחינה כלכלית? האם שמרו הקהילות היהודיות על מידה לכידות קודם שנשמדו ונרצחו? מה היה טיבם של היודנרטים ואיך הגיבו בשלטון הגרמנים? האם הייתה "עמידה" כפי שהייתה בקהילות הגדולות? לא על כל השאלות אפשר לענות תשובות מלאות ומספקות, אבל ספרו של יהודה באואר שב ומאיר להרף עין את העיירות היהודיות על חייהן התוססים רגע לפני שנעלמו לבלי שוב.


פרופ' באואר-הערות ביוגרפיות
פרופ' יהודה באואר, מחשובי ההסטוריונים של השואה, חתן פרס ישראל בתחום חקר ההיסטוריה של עם ישראל, נולד בפראג בשנת 1926. ב-1939 היגר עם הוריו לפלשתינה.
ב-1960 קיבל את תואר הדוקטור לפילוסופיה של האוניברסיטה העברית על חיבורו "ההגנה והפלמ"ח על רקע המדיניות הציונית במלחמת העולם השנייה". את הקריירה האקדמית שלו התחיל כשנה מאוחר יותר במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית. בין השנים 1973-1975 ו-1977-1979 שימש ראש המכון ובשנים 1984-1994 היה יושב ראש אקדמי. במקביל ייסד את המרכז הבין-לאומי לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון באוניברסיטה העברית ועמד בראשו.
בשנים 1980-1995 שימש יושב ראש חוג הבית בבית נשיא המדינה שעסק ביהודים בגולה ובארץ ישראל, ובין השנים 1986-1995 גם היה העורך של Journal of Holocaust and Genocide Studies.
פרופ' יהודה באואר היה פרופ' חבר באוניברסיטת ברנדייס ובסמינר התיאולוגי היהודי JTS בניו יורק, היה פרופ' אורח באוניברסיטת ייל והונולולו, פרופסור בקתדרה ע"ש קינג בסטוקטון קולג' ג'רסי ובאוניברסיטה UCLA של קליפורניה.
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת 1998 נאם פרופ' יהודה באואר בפני חברי הבונדסטאג. באותה השנה זכה בפרס ישראל.
בשנת 2000 נאם פרופ' באואר בפני הוועדה הבין-לאומית בשטוקלהום בנושא השואה. בשנה זו גם התמנה לחבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
פרופ' באואר היה ראש המכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם בין השנים 1996-2000. ומשנת 2000 הוא משמש יועץ אקדמי של יד ושם. הוא חבר במועצת יד ושם, בהנהלת המכון הבין-לאומי לחקר השואה, בוועדה המדעית של יד ושם, ובמערכת יד ושם – קובץ מחקרים. וכן הוא משמש יועץ אקדמי בכוח המשימה הבין-לאומי לחינוך, זיכרון וחקר השואה.
בין פרסומיו:
American Jewry and the Holocaust (1981)
השואה: היבטים היסטוריים (1982)
תגובות בעת השואה (1983)
יהודים למכירה? משא ומתן בין יהודים לנאצים 1933-1945 (2001)
הרהורים על השואה (2008)


תוכן עניינים:
פתח דבר

פרק ראשון

רקע

פרק שני

שנות השלושים
פרק שלישי

הכיבוש הסובייטי

פרק רביעי

השואה בסְפָר המזרחי

פרק חמישי

קהילת העיירה היהודית ומנהיגותה, 1941-1943
פרק שישי
השכנים
פרק שביעי

מורדים ופרטיזנים

פרק שמיני
מוֹת העיירה

התרשמותי: מות העיירה הוא לא עוד ספר העוסק בנושא השמדת היהודים, הוא ספר המתעד, תיעוד מפורט על חיי היהודים בעיירה היהודית במזרח אירופה (כמה עיירות), ואיך הלכה העיירה וגוועה אט אט אל מותה. תחילה אל מותה התרבותי ומאוחר יותר הפיזי, בידי הגרמנים. הספר כתוב ומתאר את התקופה כמעט באותם "צלילים" של גוויעה, הוא מתחיל בתיאור ותיעוד חיי היהודים ועד להשמדתם.

יום ראשון, 5 ביוני 2011

למה בכה הלימון ?

למה בכה הלימון?
כתבה וצילמה: אורה גולדנברג

אייר: דורון רוזנבלט

הוצאת תאומים
******
גיל יעד: 5-7
(לא ממוספר, 54 ₪)

בימים אלה רואה אור ספרה הראשון לילדים של אורה גולדנברג .

אורה גולדנברג עוסקת וחוקרת מזה שנים את הקשר שבין עולם העסקים לאמנויות. בעלת מוניטין ורקורד עשיר בעשייה התנדבותית מקורית בתחום האמנות והתרבות. הקימה, עמדה בראש וניהלה את: אגודת ידידי תיאטרון הבימה, עלמ"א (עסקים למען אמנויות בישראל) וקרן התרבות אנגליה-ישראל. כיהנה כיו"ר פרויקט חילופי תרבות בין ישראל לתפוצות, בחגיגות ה-40 למדינה ועוד. כתבה שני ספרים: "אמנות כל ההקשרים" (בהוצאת ידיעות ספרים) ו"הסיפור של עלמ"א – תיעוד 10 שנות בניית הקונספט של בניית הקשר בין אמנות לעסקים". עורכת דין במקצועה אך מעולם לא עסקה במקצוע למעט גישור.
אלמנתו של המשפטן הנודע ד"ר אמנון גולדנברג.
ילידת רמת גן, אם לשלושה ילדים וסבתא לארבעה נכדים. כיום מתגוררת בתל אביב.

למה בכה הלימון? הוא סיפורה של הילדה עלמא, שעל מרפסת ביתה גדלו שלושה עצי לימון עמוסים בלימונים. תהליך לידת הלימונים שבה את ליבה של עלמא. היא עקבה מרותקת במשך שעות – איך הם נולדים, גדלים ומשתנים. בראשה עלו המון שאלות. איך זה בכלל להיות לימון? איך זה להיות סחוט? איך זה לבלות את החיים חמוץ כל כך? ועוד שאלות. אבל הלימון שהכי אהבה היה קופי. בוקר אחד הבחינה שהוא בוכה ותהתה "על מה כבר יכול לימון לבכות?" דרך התבוננות בסיפור חייו של קופי מנסה עלמא להבין מהו קשר, מהי חברות, איך מתמודדים עם פרידה ובדידות וכמה מרגש לפרוח מחדש ולהתחיל הכל מההתחלה.
זהו סיפור על אהבה, חמלה, הזדהות ובעיקר תקווה.
הספר שכריכתו ודפיו הם בצבעו של הלימון, מלווה בצילומי לימונים של המחברת המשמשים רקע לטקסט.
למה בכה הלימון? הוא ספר ראשון בסדרת ספרי ה"למה" לילדים פרי עטה של אורה גולדנברג. הספר השני בסדרה "למה נבהל השטיח?" בשלבי  עבודה.

הספר ילווה בתערוכה:
באוגוסט תיפתח בתיאטרון גבעתיים תערוכה בעקבות הספר. אוצר התערוכה הוא דורון פולק - אוצר בינלאומי המשלב אמנות עם עסקים ותעשייה. התערוכה תכיל את עשרת האיורים המקוריים מתוך הספר שאוירו ע"י דורון רוזנבלט ולצידם עשרה צילומי לימונים של המחברת/מספרת, המופיעים בספר. מתחת לכל צמד של צילום ואיור יופיע הטקסט המתאים מתוך הספר.
בעקבות יציאת הספר, עיריית חולון, המפעילה את הפרויקט "גן-סיפור", שוקלת עיבוד היצירה לגן פסלים פעיל מלווה בסדנאות והפעלות.

על מאחורי כתיבת הספר
חמש שנים לאחר מותו של בעלה ד"ר אמנון גולדנברג ז"ל, הפיקה אורה, בעזרת צוות מקצועי, סרט דוקומנטרי "גם האמת היא אופציה" המספר את סיפור חייו יוצאי הדופן של אמנון ושל בני המשפחה (הסרט הוקרן בסינמטק ת"א ב-4.7.10).
מספר חודשים לאחר מכן ערכה אורה לזכרו את הספר "המילים נשארות" – אסופה של מאמרים, מכתבים, הרצאות באוניברסיטה, נאומים ועוד.
בעקבות יצירת הספר והסרט עברה מסע אישי לא קל, צללה למקומות עמוקים והתחבטה בשאלות רבות שעל חלק גדול מהן לא הצליחה לקבל תשובה, ופתאום ללא כוונה ובאופן לא מודע מצאה את עצמה כותבת על לימון בוכה שהילדים עלמא ועומר מנסים להבין את מצוקתו, שואלים את כל השאלות ומעלים את כל ההשערות באופן כל כך טבעי, ישיר ואמין. עולם הדמיון שלהם מספק תשובה אפשרית לכל שאלה. לפעמים יותר מתשובה אחת. הספר נכתב בהשראת לימון אמיתי הגדל יחד עם שלושה עצי לימון נוספים על מרפסת ביתה, שאחרי תהליך צמיחתם היא עוקבת בעניין רב. יום אחד אחרי שירד גשם, הבחינה בטיפה במרכזו של הלימון. היא החליטה שזו דמעה, וכך נולד הספר.

התרשמותי: הספר נכתב בהמון רגש, זה יוצא מתוך המלים. אהבתי מאד את השילוב של צילום + איור, האיורים הצבעוניים יפהפיים. הספר בכריכה קשה, והמוצר כמוצר מכובד מאד. זה כבר ספר שני שאני פוגשת, בהוצאת תאומים, וגם הוא יצירת אמנות, מלבד הטקסט.