יום חמישי, 3 ביוני 2021

תסביך האהבה - נטלי גוטמן

 

 

ספר חדש מאת נטלי גוטמן

 


נתליתי בך/אולי, עדיין, נפשי נצלית/אוחזת בכבודך/אבל מדיר עצמי להערות שוליים/כבר לא יפרע דבר את רצונך/נתליתי בך/בלי דעת או תקווה/ נתקפתי דאגה עלייך/בין רגעי פליאה או מבוכה/נבראתי בעינייך! /אין לי מושג איך זה קרה/עלייך סמכתי/מילת תודה זולה מול הרגשה/כל כך מבין וכן נותרתי!/ייתן לך אלוהים/ אדם אחר לעולמים שכך יאהב אותך.

תסביך האהבה

רומן בסיפורים – ושמונים ידידים ליריים

 

פרוזה לירית שנכתבה במשך שני עשורים, תוך הוראת פילוסופיה ליהודים ולערבים בדואים, מתכנסת בלקט של יוצרת, שמאז שהתחילה לתרגם את עצמה לשירה וליצור בעברית.

"תסביך האהבה - רומן בסיפורים ושמונים ידידים ליריים" מאת נטלי גוטמן, חושף קיום המאוהבת מיסודה כנפש בכלא החושני. וחייה פרוזה לירית, ומצבה תסביך האהבה. בעלילה לא כרונולוגית, אבל מחוברת היטב מסיפורים הנמזגים ביניהם.

בספר חמישה שערים המתחברים יחד לרומן, המשלבים פנטזיות בגרות, ואף שירה של משוררים מחוג מכריה שהם הידידים הליריים ,משוררים והוגים עכשויים שיצירותיהם נמזגים ומחברים בין הסיפורים של יוצרת הספר.

וכמו כן, שירה שתירגמה מרוסית בזרם תודעה אחיד עם משוררים גדולים כמו מרינה צויטאיבה וסרגיי יסנין.

בפרק חמישי החותם.לספר מתווספים יצירות אמנות של ליזה זברסקי, ניצה ליואי, אנטון בידרמן ועדנה דאלי המתכתבות עם הטקסט הנכתב מגוף ראשון של כל ארץ מהגריה וילידיה, להם אוטוביוגרפיה אחת.

נטלי גוטמן נולדה ב1960בסנט פטרבורג, היא פילוסופית, פיזיקאית, משוררת, סופרת, מתרגמת שירה, עורכת יצירות אמנות. עלתה לישראל ב-1991 ולמדה באוניברסיטת בן-גוריון בחוגים לפילוסופיה ולספרות עברית, עם תעודת הוראה. פתחה מגמות לפילוסופיה בתיכונים בבירת הנגב ובישובים הסמוכים ובשני העשורים האחרונים הצמיחה דורות של פילוסופים צעירים, והם נושאי אסתטיקה מעשית של מורתם, ממשיכי שיטתה הפסיכותרפויטית.

ספרה הראשון "סרגי יסנין - מכתב לאימא", כרמל {2006}. מנהלת בלוג "אוצרות יומי".

"תסביך האהבה" מאת נטלי גוטמן, רומן בסיפורים ו80 ידידים ליריים.  עריכה: טל איפרגן ושחר בוגנים. בין סגול ובין תכלת הוצאה לאור. 460 עמודים,  מחיר: 87 ₪.  ציור בכריכה: ליזה זברסקי

עיצוב ועימוד: סיגלית עשת. 

המגביה - יוסף אוחנה

 

 

 

המגביה




ספר, אלבום וסרט בפרויקט ספרותי חדש ושאפתני!

סיפור על אלוהים, חטאים והאני הפנימי שנכתב בידי צעיר אשדודי שיצא בשאלה, עבר לשינקין בתל אביב והפך לחלק מקהילת הלהט"ב.

 

׳המגביהי', ספרו של יוסף אוחנה הוא לא רק אגדה על הדרך להצלחה ועל השגת מטרות, אלא גם סיפור מרתק על אלוהים, על חטאים, ועל החיפוש אחר משמעות החיים ובעקבות האני האלוהי הפנימי שקיים בכל אחד מאיתנו.

האם חטאים מובילים אותנו לכישלון? ומהו הסוד הגדול שההיסטוריה לא מספרת לנו ושנמצא  מאחורי האמונה ש״מחשבה יוצרת מציאות״?

תשובות לשאלות קיומיות ותובנות נוספות נותן למצוא בין השורות ובגלוי על גבי דפי הספר ׳המגביהי׳. יוסף אוחנה, צעיר מאשדוד, יוצא בשאלה ולהט"ב מוצהר,, שיצא למסע הגשמה עצמית בתל אביב, מעיר החוף, אל עיר האורות:  נע בין הקצוות דת וחילוניות, חטאים והמרדף אחרי האנרגיה העילאית של אלוהים.

הספר מלווה בפסקול מוסיקלי באנגלית (שניתן להשיג בכל חנויות המוסיקה הדיגיטליות וספוטיפיי) הנושא את אותו שם הספר שירים אותם שר והלחין אוחנה שלמד משחק בלונדון ואיך להגיש שיר.

לדבריו:  "אני מתייחס לכל שיר כאל מונולוג ומשחק דמות מול המיקרופון באולפן"

הספר ראה אור באנגלית. מהדורה דיגיטלית עלתה באמזון על ידי הוצאה לאור גרמנית.

המילה הכתובה לא זרה ליוסף אוחנה, הוא מחבר שירים מאז שידע לכתוב, בהמשך ילדותו למד דרמה בספרייה העירונית של אשדוד, בה טופח כסופר בהמשך. ספר זה הוא פרי עבודה של למעלה מעשרים שנה, בהן חקר את כוח ה"מחשבה יוצרת מציאות", אוחנה לא מצא את האמת שלו באף ספר, לכן החליט לכתוב את הספר שכל כך רוצה לקרוא בעצמו. כך נולד "המגביהי", ספר על הצלחה לתושב כדור הארץ של שנות האלפיים, עכשיו הוא חשוף בתוך סיפוריו, שם מתגלים מחקריו על המוטיבים המשמעותיים ביותר לשגשוג ובאמצעות סיפורים פשוטים מרתקים ומרגשים הוא מביא את האמת מאחורי סודות ההגשמה העצמית אל עולם הספרים!

בימים אלו מעבד אוחנה את הספר לתסריט שיפיק בעזרת אנשי מקצוע וקולגות.

יוסף אוחנה, בן 42, מסרב לחיות את הגיל, ועושה מדיטציה ״בה אני מרגיש חסר גיל״, הוא מניח תפילין, למד שיעורי תורה, ונע בין הקונפליקט שבין היותו יהודי, לבין מהותו כגיי מחוץ לארון. הוא לא פעיל בגריינד ובטינדר, אבל אוהב את החיים מחוץ לעולם הדיגיטלי. הוא אוהב טבע, לקרוא את הספרים של פאולו קואלו, להאזין למייקל ג׳קסון, ולצפות ללא הרף בג׳וליה רוברטס, היא הסיבה בזכותה החליט ללמוד משחק. אחרי שהשתתף בכמה סרטים קצרים שהוקרנו בפסטיבלים בארץ ובעולם, ושיחק תפקידים קטנים בכמה פרסומות, הוא החליט לצאת לדרך עצמאית של יצירה, מוסיקה, ספרים ומשחק. את הסרטונים שלו הוא מעלה לרשתות החברתיות, פייסבוק, יוטיוב ואינסטגרם. ומפרסם מוסיקה בספוטיפיי.

הוא גר בדירת חדר קטנה וצנועה בתל אביב, ונוסע לפעמים לאשדוד, העיר בה גדל, כדי להתרחק מהעיר ללא הפסקה ובעיקר להתבונן בחייו כי לצמוח רוחנית להתפתח ולשנות את מה שלא מוביל אותו להצלחה

יוסף אוחנה חי חיים רוחניים,  את הספר "המגביהי" גנז מספר פעמים כי הרגיש שהוא מונע על ידי הרצון להפוך אותו לרב מכר  וכתב אותו רק כשהיה זה מתוך השראה להעביר מסר גדול ולא מתוך הרצון להתפרנס מהספר

גם אל עולם היהדות הוא מתייחס באופן רוחני, הוא שומר שבת, אך לא באופן קיצוני, בדרך זו הוא חי את חיי היהדות שלו, באיזון בין החילוני לדתי-רוחני.

הוא ממשיך ליצור מוסיקה באומץ. בעבר הביקורת אפילו העצימה אותו, אבל היום, אחרי 20 שנות יצירה מוסיקלית, הוא מברך ביקורות שליליות, כי הן מסמנות לו שלא מתעלמים ממנו, וזוהי המטרה שלו ביצירה, ״לעבור דרך לב האדם ולא לשעמם אותו, אם לא היה לאף אחד מה להגיד הייתי בבעיה״.

 

יוסף אוחנה "המגביהי". הוצאת בוקבייבי. עיצוב עטיפה: אווקסוויזן . 100עמודים מחיר:  מחיר, ספר מודפס: 40 ₪ ספר אלקטרוני: 20 ש"ח ספר מודפס ניתן להשיג באמזון: https://tinyurl.com/4dhvftmw ספר דיגיטלי ניתן להשיג באתרים גטבוקס וב"עברית", בלינק: https://tinyurl.com/64pkd662

 

יום שני, 29 במרץ 2021

ספר ריפוי חדשני שיריפוי – כוחה המרפא של השירה

 

ספר חדש

ספר ריפוי חדשני

שיריפוי – כוחה המרפא של השירה

208 עמודים, 88 ₪


 

המשוררת, הסופרת והמנטורית ציפי שחרור מוציאה לאור ספר פורץ דרך שהוא יצירה תרפויטית מעמיקה של ריפוי באמצעות שירה. הספר מאגד 151 בתי שיר מרפאים המלווים ב-151 ציטוטים חכמים שליקטה שחרור מחכמי זן, כתבי קודש, פילוסופים ועוד, ובסיום כל שיר הנחיה למשימות מדיטטיביות לריפוי. במבוא הספר המתפרש על פני 30 עמודים מנחה שחרור את הקוראים כיצד להשתמש ב"שיריפוי" ככלי טיפולי.

 

הספר נפתח במאמר חשוב המלמד ומפרט כיצד מומלץ להשתמש בספר ואיך כדאי לקרוא נכון את השירים ולהתכוונן לריפוי. את הספר היא חותמת המאמר מרתק על כוחן המרפא של מלים.

כל אחד מ-151 בתי שיר מרפאים שבספר נפתח בציטוט מאיר עיניים של פילוסופים, מדענים,  משוררים, סופרים, חכמי זן, אמנים, מאסטרים, רופאים ומכתבי קודש שונים. כל שיר מסתיים בהנחיה לנשימה מדיטטיבית להעצמת כוח החיים.

המשורר והסופר רוני סומק כותב על ספרה: "דמיינו שכל שיר ב"שיריפוי – כוחה המרפא של השירה" הוא עץ. על כל גזע חרטה ציפי שחרור שורה מצוטטת ואחריה שורות שלה. ביחד נוצר יער. ההזמנה  לקורא היא לשוטט, לחלום, לתלוש עלים ובעיקר לדמיין את הרוח המנענעת את הענפים. הרוח הזאת היא גם הנשיקה שמעניקות לנו, בספר זה, שפתי השירה".

המשורר והסופר  והמחזאי ד"ר חיים נגיד: "שיריפוי הוא ספר חדשני בסוגו בשירה העברית העכשווית. ייחודו לא רק באמירותיו התבוניות מאירות העיניים אלא גם בנמענים שאליהם הוא מכוון.  הוא נועד לא רק לקורא התר אחר הנאה אסתטית, , וכזו יש בספר זה בשפע, אלא גם למבקש שלווה, ומזור לנפשו ולגופו, שהרי מן המפורסמות היא השפעתה של הנפש על הגוף". 

חוקר הספרות העברית ד"ר ליליאן דבי-גורי: "שירי הריפוי בספר מלווים ציטוטים המוצאים דרך לריפוי הנפש והגוף ונוסקים למעלה של הודיה. הקורא הנושם אחר כל שיר ריפוי, מקבל על עצמו את השליחות להפיץ את הדבר, להיות מנטור מרפא לאדם ולעולם. זו קבלה ושליחות נעלות, נושמות, מעדנות ומרפאות, באמצעי הביטוי המטיבים, ובמעלות הגבוהות של אהבה לאדם".

 

ציפי שחרור, משוררת, סופרת ומנטורית, שימשה במשך כעשור עורכת כתב העת "מאזנים", מטעם אגודת הסופרים. ציפי שחרור זכתה פעמיים בפרס ראש הממשלה, פרס אקו"ם, פרס חומסקי ופרס קוגל לספרות יפה.

 

להשיג בחנויות הספרים ובאתר הוצאת פוקוס: www.focus.co.il

 

 

 

 

 

יום חמישי, 25 במרץ 2021

ספר שירה חדש: ילד קורא לי בחלום

 

ספר שירה חדש:

ילד קורא לי בחלום

כתב: עופר ירמינובסקי

הוצאת ספרא



 

ילד קורא לי בחלום הוא ספר שיריו השני של עופר ירמינובסקי, קדמו לו ספר השירה אושר חמקמק מדי, וכן קובצי סיפורים ורומן. כותבת על ספרו החדש המשוררת תיפי שחרור, העורכת של הספר ועורכת הסדרה דלת.

בספרו החדש של עופר ירמינובסקי השירים אינם מניחים לנפש, הם חושפים את צפונות ליבו ומחשבותיו. כדבריו בשיר: "הַיְּקוּם לוֹחֵשׁ לִי לִחְיוֹת, לִיצֹר עֵמֶק יָרֹק / בּוֹ חָפֵץ הַלֵּב לִחְיוֹת. / אַךְ אִישׁ נֶחְבָּא בֵּין סְדָקִים אָנוֹכִי, / וּזְרִיעַת שְׂעוֹרָה כִּזְרִיעַת כּוֹכָבִים  (עמ' 7).

באמצעות שירתו הוא מטפס ללא מורא בסולם המלים עד מרום תחושותיו הראשוניות. בביטחון של מי שאמון על מלאכת הכתיבה, הוא נותן להן דרור להציף אותו ולהגיע עד תחתיות נפשו, שם הוא שם פעמיו לפתוח בפני הקורא  את חדרי הלב להראות לו את דם הרגשות בזרימתו. זאת דרכו: לשתף עצמו בשלמותו ובשברונו, שהם סך כל חלקיו, העשויים שסעים והרהורים ומלווים בחיפוש אחר אהבה ונפש תאומה. לצד שירים כאלה, שזורים בספרו שירים המצליפים והמוקיעים את הפוגעים ואת המפגעים באיכות הסביבה, נושא שעופר גם דן בו רבות ברומן פרי עטו ארץ השמש, העולם על פי קיונו (2019): ולצידם שירים חברתיים שמוקיעים את פרנסי הקהילה שאינם מיטיבים עם אזרחיה.

בלהט כתיבתו נמהלים זה בזה – שירה אישית – לירית ושירה חברתית נוקבת. אין מחסום בין הז'אנרים, הוא מניח לשירה לשרת את דעותיו ומחשבותיו, מתריס וכואב את תחלואי החברה והזמן. בספרו ילד קורא לי בחלום מתגלה עופר ירמינובסקי כמשורר אמיץ, בעל דעה נחרצת, וגם כמשורר לירי, וזה גם ייחודו של ספרו החדש.  

עופר ירמינובסקי נולד בשנת 1973 ומתגורר ברמת-גן, פרסם עד כה שלושה ספרים: "אושר חמקמק מדי" (2016) – שירה, "נסיעה אחרונה" (2017) – סיפורים קצרים, "ארץ השמש, החיים על-פי קיונו (2019) – רומן. כמה מיצירותיו התפרסמו באנתולוגיות ובבמות שונות.

עופר ירמינובסקי החל לכתוב בילדותו, ומאז זהו עיסוקו העיקרי. הוא מקדיש שעות רבות לכתיבה, קריאה ולימוד. במגירתו כתבי יד, שאחדים מהם יראו אור בשנה הקרובה.

 

 

ספר שירה חדש: נבטי חמלה

 

ספר שירה חדש:

נבטי חמלה

כתבה: סיליה קסטין

 




נבטי חמלה הוא ספר השירים השלישי של סיליה קסטין. כותבת על הספר המשוררת ציפי שחרור, עורכת הספר והסדרה "דלת".

בנבטי חמלה ממריאה שירתה של סיליה קסטין אל פסגה חדשה. אלה שירים נוקבים ומעוררי עניין והשתאות. השירים הם לכאורה סוריאליסטיים במבעם, ונדמה כי הם עפים באוויר, אך באמצעות המלים נחשפות פיסות חיים מרתקות. גם בפשטותם וגם במורכבותם, גם בכאב צובט וגם באהבה טורדת, והם מקבלים את ביטויים באדפטציה של שירה מקורית, דרכה נחשפים סודות נסתרים.

אלה שירים העולים מן האופל והם כאור שצבעו אחר; שירים שטיבם חדש ומפתיע – בקול, בצליל ובעוז הרוח שצף כמו "גרגיר אהבה חומק" (עמ' 7) או כמו: "...חלומות שבורים / ... לחבק את הילד שבי מתייפח / עולל חשוך מרפא (עמ' 8) בקבוקי בירה ריקים / שלא יסגירו את לילו." (עמ' 8)

אך מתוך זרם התודעה הבלתי נשלט פורצים שירים שלמים ומהוקצעים, כתובים  בשורות ובבתי שיר קצרים וקצובים כמיניאטורות הייקו. ואז המשוררת מניחה גם לכתיבה ארספואטית לבקוע מתוכה השראה ברוכה המתבוננת על היצירה כמו ממעוף הציפור: "במחשבות" החלודות / משרבטת מלים / במוזת אשמורת אחרונה..." (עמ' 12).

אלה שירים שלעתים מצליפים, נוקבים, מטרידים ואינם מרפים, אך לעתים גם מדמיעים ומכמירים לב ומצפון: "אני מניחה ייסורי בנקיפת מצפון / על כתף מכמירת לב" (עמ' 13). שכן, הם קורצו מחומרי נפש אמתיים, טבעיים. הם אינם מייפים אינם מתייפייפים. נטולי פניות הם, ועל כן זולגים אל דפי הספר ללא מסננת ומורא.  ומשעשתה זאת סיליה קסטין, ניכר כי שבה וטיפחה אותם והעניקה להם באומץ דימויים מפתיעים ומטפורות פראיות. כי היא משוררת בכל רמ"ח איבריה. וספרה אכן מעיד על כך בשורות אלו, למשל: "אלווה את בני לקרב / כי אין בידי לעצור כדורים... לחבק את כתפיו הבוכות" (עמ' 17).

סיליה קסטין ילידת ברזיל סן פאולו (1951), מתגוררת בקיבוץ געש. יש לה שישה ילדים ושבעה נכדים. בעבר מורה למתמטיקה ופיזיקה ותכניתנית. כיום אחראית הביטוח של הקיבוץ ומתנדבת בעמותת "אור למשפחות" ובשירות ייעוץ לאזרח במועצה המקומית.

פרסמה את ספרי השירה: אהבה שקופה בהוצאת סער ולשקר רגליים יחפות בהוצאת עקד.     

ספר שירה חדש: בסיכון גבוה

 

ספר שירה חדש:

בסיכון גבוה

כתב: גד קינר קיסינגר


 

"בסיכון גבוה" מאת פרופ' גד קינר קיסינגר. הוצאת ספרא 2020

מחיר 60 ש"ח. 126 עמודים.  גרפיקה: רונית פינקו כהן. ניתן להשיג בחנויות הספרים.

בסיכון גבוה: משחקי הקץ של גד קינר קיסינגר

ספר שיריו השמיני של פרופסור גד קינר קיסינגר, שחקן, מרצה, במאי, סופר, מתרגם, חוקר, אביר כבוד של נורבגיה, חושף, דרך רפרורים רבים לתרבות המערב, מהמיתולוגיה היוונית, התנ"ך, הסופרים הקלאסיים, התיאטרון והקולנוע, תמונה טרגית-אירונית של החיים, במיוחד על הרקע הפוליטי של תקופתנו ותקופת הקורונה.

בְּיָמִים כָּאֵלֶּה/ אִם לִכְתֹּב שִׁיר:/ אָז רַק בִּתְנָאִי שֶׁאֲנִי מְסֻגָּל/ לָשִׂים עַצְמִי בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל הַנִּדּוֹן / שֶׁהַלּוּלָאָה כְּבָר עַל צַוָּארִי/ וְעוֹד רֶגַע תִּשָּׁבֵר מִפְרַקְתִּי,/ וַאֲנִי נִשְׁאׇל לְבַקָּשָׁתִי הָאַחֲרוֹנָה / שֶׁהִיא - הַשִּׁיר שֶׁלִּי. / הַנָּכוֹן./ וּבוֹ אֲנִי תָּלוּי".

שורות אלו מתוך השיר לאחיי המשוררים מעידות הן על עידן 'הסיכון הגבוה' הקיומי של מוות במגפת הקורונה, שבמהלכו נכתבו רבים משיריו של קובץ שירים חדש ומקיף זה, והן על הסיכון שבתביעה המוחלטת לרפלקסיה בימים כאלה - ל"בידוד" שאינו רק גופני, אלא גם רוחני, בידוד  מרעשי הרקע מסיחי הדעת והנפש.

11 שערים חוברים  ב"בסיכון גבוה" ליומן מסע כמו-ביוגרפי, נפשי ותרבותי, המערבל זמנים וחוויות, זכרונות כואבים, אימה קיומית, ובדק בית נוקב בכל מישורי ההוויה, וגם שעשוע מקברי וגרוטסקי.

בין התחנות במסע הערב של קינר קיסינגר ניתן למנות את מורכבותה של הזוגיות הבוגרת ("בּוֹאִי נִתְעַטֵּף יַחְדָּיו בִּשְׁתִיקָתֵנוּ הַכְּבֵדָה/ אַתְּ בְּחִבּוּקֵךְ אוֹתִי אֲנִי בְּחִבּוּקִי/ אוֹתָךְ שְׁתֵּי טַלִּיתוֹת הַכּוֹרְכוֹת אֵינְ-/ גּוּף בְּתַכְרִיכֵי סוֹדוֹתָיו הָאֲפֵלִים /.../ כְּמַעֲשֶׂה אַהֲבָה בְּקֶבֶר אַחִים"); ההשלמה המרדנית עם שעון החול האוזל של הגיל ("אָז לֵךְ אֶל הַמֻּתָּר לְךָ./ אֶל הָרוֹפְאִים./ בַֹּקֵשׁ מַעֲקָפִים לַלֵּב./עַכְשָׁו מֻתָּר לְךָ./ מִמֵּילָא עַל פָּרָשַׁת שָׁלוֹשׁ דְּרָכִים / מַמְתִּין לְךָ בִּנְךָ לְהָרְגְךָ./ כְּמוֹ שֶׁלּוֹ מֻתָּר"); מרחב הזהות הטריטוריאלית כמרחב נפשי וריגשי המשתרע  בין זכרונות הילדות התל-אביביים, הגיגים פילוסופיים על החוויה העירונית ופנטזיות על אורבניוּת אקזוטית מהמזרח הרחוק, המהופכת לתל-אביביוּת ("פְּרִיחַת הַדֻּבְדְּבָן / בִּשְׂפָתֶיהָ הַוְּרֻדּוֹת / מַחֲלַת נְשִׁיקָה").

חטיבה אחרת מוקדשת לחיפושיות, לאלינור ריגבי, לכומר מקנזי, ולכל "האנשים הבודדים", הצללים בסמטאות הנשכחות של החיים, כמו גם למאבק היומיומי במודעות העצמית וההכרה בחיוניות שבה ("אֲנִי מְהַלֵּךְ לְצַד עַצְמִי / בִּדְמָמָה./ יֵשׁ לִי דְּבָרִים קָשִׁים לוֹמַר לְעַצְמִי, /...../ אֲבָל לֹא אֹמַר אוֹתָם כָּאן, / בַּמֶּרְחָב הַפָּתוּחַ,/ כְּשֶׁאֲנִי עָלוּל לִשְׁמֹעַ."). בחטיבת השירים "מרטשים ומרוטשים", מוקעת מחד גיסא, האלימות האורבת כסאב-טקסט מתחת לדו-פרצופיותה המעודנת של החברה, ומאידך גיסא, ההפללה העצמית – המדומה אולי – של בן דמותו הפוסט-מודרני של יוסף ק, גיבור המשפט של קפקא.

בשער "פקידת הקבלה של אלוהים" כלולים השירים הליריים-אירוניים המבטאים כמיהה לאמונה שבחוסר האמונה באלוהים (הבורא מופיע ספק כנוכחות מטאפיזית, ספק בתחפושות של מאהב-אלפא, אישה נאנסת, אוטיסט, או "כְּאוֹרֵחַ / שֶׁהֻזְּמַן בְּשׁוֹגֵג לִמְסִבַּת רֵעִים / שֶׁבָּהּ אֵינוֹ מַכִּיר אִישׁ / וְהוּא טוֹמֵן בְּהֶסְתֵּר פָּנִים מַעֲדַנִּים / בְּכֵלָיו וְגָז בְּלִי לְהִפָּרֵד מֵהַמְּאָרְחִים / שֶׁלֹּא יְדָעוּהוּ / וּבִשְׁמוֹ לֹא קָרָאוּ./ כְּמוֹ אֱלֹהִים").

"ילד מצייר את פני האלוהים" – שער שירי התום האבוד, המחוּלל והנוסטלגי של הילדות, בו משחזר המשורר את הטראומה המצמררת-מענגת של האגדות הגותיות האכזריות עליהן גדל.

שירי הקורונה בשער "אסטרטגיית כניסה", מחוללים הזרה במערכות מושגים תרבותיים קאנוניים כדי לבטא מפרספקטיבה מנוכרת את הניכור שבמוות מהמגפה, בבידוד ובריחוק החברתי ("בְבֵית הָאָבוֹת פַּחַד יִצְחָק / מֵתוּ הַיּוֹם אַרְבַּע אִמָּהוֹת / שְׁלוֹשָׁה אָבוֹת / שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית קֻרְצְפוּ / בְּאַלְכּוֹגֶ'ל./.../ הִבְטִיחוּ לְהָבִיא...  גַּם סֶקְס בְּזּוּם. / אַחֵר./ לא זֶה שֶׁיּוֹנָה ווֹלָךָ בִּקְּשָׁה") , ובד בבד גם מאפיינים את המגפה, בעקבות דנטה, כפורגטוריום, ככור מצרף מוסרי שבו האילוצים הכלכליים יסייעו לחברה להיפטר מנגעי השחיתות, החומרנות והקפיטליזם. הספר מסתיים בשער כפול – "אבק. אפילוג" – שבו החידלון והייאוש האישיים מתכתבים עם פשיטת הרגל התרבותית של החברה הישראלית.

כמו בספריו הקודמים, מנהל קינר-קיסינגר דיאלוג עם מכמני תרבות עשירים: המיתולוגיה והטרגדיה העתיקות, מושגים, דמויות ודימויים מקראיים, יהודיים ונוצריים, מחזות שייקספיר, הציור הרנסאנסי, תורת המונאדות, הרמזים לספרות הישראלית והאירופית, רפרורים לקולנוע ההוליוודי הקלאסי,ועוד.

הספר מוקדש לזכר אמו של גד, אודה קיסינגר ז"ל (1922 – 2019) שעלתה ארצה מגרמניה ב1939, דקה לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. מחזור שירים שלם בספר עוסק בדמותה.

גם כתב היד של הספר הזה עורר תגובות נלהבות בקרב אנשי ספרות ואקדמיה:

לדברי פרופ' ניצה בן-דוב:  "זהו קובץ שהזקנה מתערבבת בו עם הילדות, חכמת חיים עם אגדות ילדים ומשחקיהם, האהבה עם השנאה, היכולת העצומה של המשורר להמציא מטאפורות נועזות ומקוריות עם ההכרזה שאין בהן עוד צורך, הפשטות מתערבבת בו עם המורכב, האינלקט עם הרגש. זהו קובץ שהאינטרטקסטואליות בו היא עדינה, מרומזת, מרפררת ומרחפת, מעניקה למסופר ממד של עומק, הנאה אסתטית וסוגסטיה. שירה במיטבה." 

לדברי פרופ' זיוה שמיר: "הבן, המתרפק על זכר הוריו, גומר אומר להשיל כאן את תמונות עולמו הגותיות והפנטסמגוריות מספריו הקודמים  ("מֵעַתָּה אֶכְתֹּב שִׁירִים פְּשׁוּטִים").לשווא, המטפורות מתגנבות אליו בלילה, ובמעגל הרחב  ניצבים גיבורי התרבות מכל הדורות, למן גיבורי ספרות הילדים ועד לאלה מן הסרטים של השנים האחרונות. זהו אחד מספרי השירה היפים והמרגשים שקראתי מזה זמן רב."

פרופ' זהבה כספי: כמו בספר הקודם גם כאן חשתי בהשפעה אלתרמנית מצד אחד, וזכית (זך) מצד שני - והצירוף שלהן יפה בעיני. גם הפנייה לז'אנרים כמו פואמה ובלדה היא תוספת מרעננת."

 

המבקר משה גרנות: "שפע הידע של המחבר מעשיר את שיריו. אבל את המסרים של השירים, את הסאב-טקסט שחבוי בהם יכול כל קורא לחוש ולהבין גם בלי להיות בקיא בים הידע של המחבר. אסופת השירים הזאת ראויה למחקר ספרותי מעמיק, ואני מאמין שמחקר כזה בהכרח ייכתב."

המשוררת והעורכת לאה שניר: "שיריו של גד קינר מעמיקים את המבט ואת האיום התמידי על מה שלכאורה שליו , ואין בו 'פתאום' או 'לפתע', אלא בתוך השלווה מכין עצמו  רימון היד  המוּקָש אל המקלדת להופיע במלוא עוצמתו, להשיב מחשבת רוגע להדהוד מאוים. כולי נפעמת ומלאת השתאות מן העושר הלשוני,  מטווח ההפתעות האנושיות התוכפות על הקורא הקשוב, הדרוך."

 

גד קינר קיסינגר הוא פרופסור לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ולשעבר ראש החוג לתיאטרון, דרמטורג, שחקן תיאטרון וקולנוע, במאי, ומתרגם מגרמנית, נורבגית ושבדית. ב 2009- זכה קינר בתואר “אביר מדרגה ראשונה של מסדר הכבוד הנורבגי המלכותי” מטעם מלך נורבגיה, האראלד החמישי, על תרומתו לקידום המחזאות הנורבגית בישראל. קינר הוא יו”ר איגוד כללי של סופרים בישראל, ונשיא המרכז הישראלי של מכון התיאטרון הבינלאומי. קינר קיסינגר החל לפרסם שירה מגיל צעיר. במרוצת השנים פורסמו שיריו בגג, עיתון 77 , עלי-שיח, הליקון, מאזניים, קשת החדשה, שבילים ועוד, כמו כן, במוספים הספרותיים בעיתונים היומיים , באתרי אינטרנט, וכן באסופות ספרותיות בעברית ובלועזית. שיריו תורגמו לאנגלית על ידי נתלי פיינשטיין, ופורסמו במספר במות ספרותיות מרכזיות בארה”ב, וכן תורגמו לערבית על ידי המשוררת הפלסטינית רים ג’נאיים, והופיעו בכתב עת המופיע בביירות. ספר שיריו בספרדית יצא ב- 2015 בהוצאת וורבום במדריד בשיתוף הוצאת ספרא. ובכתבי עת ביוונית. על ספרו הפרעות קשב (הוצאת ספרא 2010) זכה בפרס אס”י. בסיכון גבוה הוא ספר שיריו השמיני. בקרוב ייצא אוסף שיריו בשפה האנגלית בהוצאה האמריקאית Atmosphere Press

ספר שירה חדש : ענפי התודעה

 ספר שירה חדש


ענפי התודעה


כתבה שושנה ויג


הוצאת פיוטית


 



ספר חדש חושף חמלה כלפי האסירים והתלמידים שלימדה וגם אל הקרובים אליה, בני ביתה, האהובים הקרובים והרחוקים

ספרה ה-17 של שושנה ויג עוסק בתודעה  שבין שלושה מעגלים בחייה של הדוברת: המעגל המשפחתי, המעגל האישי-רומנטי והמעגל, שעיקרו התבוננות פואטית על חיי האסירים בבית-הסוהר שבו עבדה בעבר כמורה.

מקורה של החמלה, התימה המרכזית בספר "ענפי התודעה" מאת שושנה ויג, הוא סוד פנימי מואר, שהדוברת מעמיקה חקור, כדי להוציאו מן הכוח אל הפועל, כפי שבא לידי ביטוי בשיר הנושא את שמו של הספר. לנטייה קיומית זו יש משנה-חשיבות בימים של מגיפה עולמית, שבה היא רואה סוג של קריאת-תיגר של הטבע, התובעת מן האדם הצנע לכת.

לדברי המשורר והמחנך, חיים יחזקאל: "כמו בספרה "הירואין" גם בספרה זה מכנסת המשוררת שירי אהבה אסורה ושירים טוטאליים. שירים אלה שהם בחלקם אוטו-סוגסטיביים מאפיינים את הדוברת באמצעות מוטיבים של התפרקות והתחברות, לימינאליות, החלפת זהויות ובעיקר באמצעות מוטיב "החסר השלם" ("אין דבר יותר שלם מלב שבור", כאמירתו של הרבי מנחם מנדל מקוצ'ק). דווקא מופעיו השונים של האני מנסחים בשירים אמירה טוטאלית, הממזגת תשוקה וחמלה. שורת השירים החותמת את הספר מציגה מבט פואטי לא שיפוטי על חיי האסירים. מזג לא שיפוטי זה, שאף מלווה ברתיעה ובזעזוע, מתקשר ריאלית ופואטית (מוטיב הציפור הכלואה) לשירים הפותחים את הספר, שכן בתודעה, החמלה היא תוצר של מבט עצמי והכרת הדוברת את אנושיותה היא. סיטואציית המפגש עם האסירים מהווה אפוא תמונת-ראי מטאפורית שהיא בבחינת שיקוף פנימי של הקטבים בחייה, כמי שמתניידת בין עולם נורמטיבי אל תשוקות אסורות, תרתי משמע". כמו בשיר הבא:

הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ קָבוּר

עָמֹק בָּאֲדָמָה

עִם אֲחוֹתוֹ וְהַמְּאַהֵב שֶׁלָּהּ

הוּא יוֹשֵׁב עַל הַתִּיק

וְהוּא כְּבָר יוֹדֵעַ

לֹא הָיָה טַעַם

לְכָל הַדָּם.

 

לדברי המשוררת: לימדתי שלוש שנים עברית, הבנת הנקרא וגם חיבור כשעבדתי היה אסור לי לדבר על זה. עשיתי זאת כשאני כבר מורה בגימלאות בראשית שנות השישים שלי. הרגשתי תחושה כפולה כלפי העבודה הזאת מול האסירים מצד אחד חמלה ורצון לקדם אותם כשרובם למדו עברית כשפה שנייה ותמיד ניצבה תמונת האדם שהגיע למעמד הזה מול עיניי. בעבודה מולם היה עליי להפריד בין התחושות וראיתי את האדם שעשוי היה להיות לו היה פוגש באנשים הנכונים לאורך חייו. האסירים אסירי תודה שמסתכלים עליהם ומעניקים להם הזדמנות לחוש שהם ראויים למשהו. החוויה הזו לפגוש את אלה שלא נרצה לפגוש ברחוב דווקא במקום הזה שהוא מבודד ומורחק מן החברה בתנאים של שמירה קפדנית יוצר תחושות מנוגדות לסביבה. הערצתי את קציני החינוך בבתי הסוהר את הקרבה שלהם והנתינה שלהם לאלה שפשעו לחברה. כשסיימתי את העבודה שם, ואיני כבולה למערכת החוקים של המערכת, הרגשתי צורך לשתף במעט תחושות של מורה במקום הזה.

שושנה ויג היא סופרת, משוררת ועורכת ספרותית ישראלית. ילידת אשקלון. בעלת תואר שני בספרות עברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן, התיזה שלה עסקה בשירת יונה וולך.

כותבת מאמרים על יוצרים ופרסמה רשימות בכתב העת רבים וברשת האינטרנט. כמו כן בעלת בית ההוצאה - 'פיוטית'. נשואה ואם לחמישה. מתגוררת בנתניה.

"ענפי התודעה" מאת שושנה ויג. "פיוטית הוצאה לאור", 132 עמ',  צילום כריכה וגרפיקה: משה ויג. מחיר ₪ 50 שקלים כולל משלוח להשיג ישר מהיוצרת או מאמזון, בלינק: https://tinyurl.com/54cnjj82