יום רביעי, 25 בינואר 2012

השליחות האחרונה



הוצאת "אחוזת בית" שמחה לבשר על צאת הספר


השליחות האחרונה

סיפור שליחי חב"ד שנהרגו בפיגוע במומביי

מאת

ליאור אלפרוביץ'


(352 עמ', 118 ש"ח)

ביום רביעי, 26 בנובמבר 2008, זמן קצר לפני השעה עשר בערב, נשמעו קולות נפץ מחוץ לבית חב"ד במומביי. סנדרה סמואל, הסוכנת ההודית של הבית בן שש הקומות, חשבה שמדובר בנפצים שהשליכו ילדים מקומיים, וניגשה לגעור בהם. כשפתחה את הדלת ראתה מולה גבר צעיר שעל גופו אפוד עמוס ברימונים ובמחסניות, ונשק מכוון בידו. מאותו רגע החל סיוט שנמשך יותר משתי יממות, שבמהלכן נהרגו גבי ורבקי הולצברג, זוג השליחים שהקים וניהל את הבית, וארבעה מאורחיהם. תמונות הימלטותה של סנדרה מהבניין, כשתים-עשרה שעות לאחר תחילת ההתקפה, כשבחיקה מוישי, בנם הקטן של השליחים, הפכו לסמלה של הטרגדיה. מה קרה שם בדיוק? איך מוישי גדֵל היום? ומה יעלה בגורלו?

"השליחות האחרונה" מגולל את סיפורם האישי של גבי ורבקי הולצברג הי"ד, וסוקר תחנות בחייהם שמאפיינות שליחי חב"ד רבים כמותם: החל בילדותם ונעוריהם, דרך התחייבותם לשמש שליחים לכל חייהם והחלטתם להינשא, וכלה בקורות שהותם בת חמש השנים בהודו, תקופה שבה נדדו בין בתים, חוו אסונות קשים מנשוא, עזרו לאנשים רבים והגשימו את חלומם – להקים בית חב"ד שיהיה "הכתובת לכל עניין יהודי", כמצוות הרבי מליובאוויטש.

אך זהו גם סיפורה של תורה חסידית מופלאה שבאה לעולם לפני יותר מ-250 שנה, והולידה, תחת הנהגתו של האדמו"ר השביעי, את החסידות הגדולה ביותר בעולם. דרך הסיפור אפשר ללמוד על  אופן השפעתם של מנהיגי חב"ד על שליחים צעירים דוגמת גבי ורבקי, ועל ההתמודדות עם האתגר האמוני הגדול שמטלטל את התנועה כבר למעלה מעשור.

הספר נכתב על בסיס תחקיר רחב היקף, שכלל ראיונות ושיחות עם בני משפחה, ידידים, אורחים בבית חב"ד ומומחים שונים. זהו פסיפס של עדויות המאפשר לא רק להכיר את עולמה המוצנע של המשפחה החב"דית, אלא גם להתרשם מהכוח האדיר שמניע צעירים רבים בחב"ד לצאת לשליחות במקומות הנידחים ביותר, מתוך דבקות מלאה בשליחות שהטיל עליהם רבי, הוא "מלך המשיח" בפיהם.

ליאור אלפרוביץ', מחבר הספר, הוא היסטוריון ועיתונאי. "השליחות האחרונה" הוא ספרו הראשון.

על ליאור אלפרוביץ'

יליד עפולה, 1977. בוגר החוג ליחסים בינלאומיים, היסטוריה והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית. לומד במסלול לקבלת תואר שלישי במסגרת מכון קבנר להיסטוריה גרמנית. מרצה להיסטוריה של השואה במרכז הבינתחומי הרצליה, עיתונאי, פובליציסט ומבקר ספרות. גר בגבעתיים, נשוי ואב ליהודה בן השנתיים ולתאומים שמואל ואפרת, שנולדו לו ולאשתו נעמה במהלך כתיבת הספר "השליחות האחרונה".

התרשמותי: הספר מדבר בעד עצמו, הכאב זועק מבין השורות. אמנם יש גם זכרונות יפים וסיפור אנושי של נתינה ללא גבולות וללא תנאים, אבל הסוף הטרגי מכאיב, למרות שעבר זמן. 

יום שני, 23 בינואר 2012

חמשת עמודי החכמה הסינית


חמשת עמודי הַחָכְמָה הסִינִית

לָאוּ-צֶה מוֹ-צֶה שוֹן-צֶה חָאן פֵי-צֶה צ׳וּאָנְג-צֶה



עריכה: אלישע בן מרדכי
תרגום: בן ציון הרמן ואלישע בן מרדכי
הוצאת אסטרולוג

* * * * * *

כריכה קשה, 448 עמודים, 118 ₪


הספר "חמשת עמודי החכמה הסינית" מאגד בתוכו תרגומים מבוארים ומוערים של חמשת  הפילוסופים הסיניים שהשפיעו על ההגות בסין בתקופת "המדינות  הלוחמות"  — לָאוּ-צֶה מחבר ספר הדרך והסגולה, מוֹ-צֶה, שוֹן-צֶה, חָאן פֵי-צֶה וצ׳וּאָנְג-צֶה. לכתבי חמשת החכמים הייתה השפעה על ההגות, התרבות וההתפתחות  הפוליטית של סין, שהפכה מקובץ של מדינות קטנות לענק תרבותי, כלכלי ופוליטי. השפעת הכתבים הייתה גדולה מהשפעתם של מלכים, מצביאים ובני אצולה שעמדו בצמרת השלטון.

"פעם חלם צ׳וּאָנְג-צֶה שהוא פרפר, מרפרף בכנפיו ומעופף לו סביב בחופשיות, מאושר בחלקו ועושה כאוות נפשו. הוא לא ידע שהוא צ׳וּאָנְג-צֶה. פתאום התעורר ומצא את עצמו באופן מוצק וברור, שאין לטעות בו, אותו צ׳וּאָנְג-צֶה מתמול שלשום. רגע שפשף את עיניו במבוכה, ופתע התעוררה בו תהייה גדולה: כעת לא ידע אם הוא צ׳וּאָנְג-צֶה שחלם שהוא פרפר, או פרפר שחולם שהוא צ׳וּאָנְג-צֶה. הרי ודאי יש אבחנה כלשהי בין צ׳וּאָנְג-צֶה לפרפר! זה נקרא ״שינוי הצורה של הדברים".״

קטע קצר זה שכתב צ׳וּאָנְג-צֶה משקף יותר מכל את תוכנו של הספר — ניסיון אדיר-ממדים ללמד שליטים, שרים ואנשים "רגילים" לבחון את ההתנהגות האנושית, ההגדרות האנושיות והמוסכמות הרווחות, תוך הִצמדות לתורה פילוסופית המאמינה כי מהות הכול טמונה בדרך הגדולה — הטָאוּ הנצחי והבלתי משתנה. "טָאוּ, אם תבחן אותו, לעולם יהיה ריק, ולעולם אינו נִמְלָא. בריקנותו האינסופית נמצא מקורם של כל הדברים, במעמקיו לעולם ועד יישאר. אינני יודע זרעו של מי הוא, אך נראה  הוא כקודם לטבע היקום עצמו." — כותב  לָאוּ-צֶה.

ספר רחב יריעה הנותן תמונה שלמה ומפורטת של ההגות והפילוסופיה שהתגבשה בסין לפני כ-2500 שנים ומשפיעה עד היום. מפליא לראות עד כמה עצותיהם ישימות אף בזמננו, ומתאימות גם לנו - מדינה הרחוקה מסין ותרבותה. לדוגמא:

"שלוט על מדינה גדולה כפי שאתה מבשל דג קטן, בעידון" (לאו-צה)
"אף מדינה אינה חזקה לעד או חלשה לעולם. אם תומכי החוק ומקיימיו חזקים, המדינה תהיה חזקה; אם הם חלשים, המדינה תהיה חלשה" (חאן פי-צה)
"מנין אנו יודעים שכיבוד הערך הוא יסוד הממשל הנכון? כי כאשר בעלי היכולת והחכמים מושלים בטפשים ובנחותים, רק אז הסדר שורר בכל; כשהטפשים והנחותים שולטים בבעלי היכולת ובחכמים, שורר כאוס בלבד" (מו-צה)
"על מנת לקחת, אדם צריך לתת תחילה" (לאו-צה)
"זה אשר יודע אחרים הוא חכם, זה אשר יודע עצמו הוא מואר" (לאו-צה)
"כשאתה רואה טוב, בחן בשבע עיניים את התנהגותך; כשאתה רואה רוע, התבונן בצער לתוך עצמך. כשאתה מוצא טוב בעצמך, עמוד איתן מאחוריו; כשאתה מוצא רוע בצמך, שנא אותו כדבר מתועב. מי שבא אליך עם ביקורת הוא מורה שלך; מי שבא אליך עם אישור והסכמה הוא ידידך; אבל מי שמחמיא לך בדברי חנופה הוא אויבך" (שון-צה)
"הדבר החשוב במלאכת השכנוע הוא ללמוד כיצד להדגיש את ההיבטים שבן שיחך גאה בהם, ולטשטש את ההיבטים שהוא בוש בהם" (חאן פי-צה)


הספר מחולק לחמישה חלקים. כל חלק מוקדש להוגה אחד ובתחילתו ישנו מבוא המלמד על ההוגה והערות על דרך תרגום הכתבים.

התרשמותי: חכמה סינית היא תמיד חכמה שכדאי ללמוד ממנה, והספר הזה באמת רחב יריעה כפי שכתוב, ומכיל עולם ומלואו מבחינת ההגות והפילוסופיה הסינית שנאספה והועברה במשך כ-2500 שנים, מאב לבנו ומהחכמים לתלמידיהם. והנה אחד מממשפטי החכמה הסינית, לדוגמא: "לכל דבר טבעו שלו. כל דבר יכול להתפתח בהתאם לטבעו, אך אי אפשר לעצבו ולהכריחו להיות כנגד טבעו" (עמ' 30). ועוד אחד, שמתאים לימינו אלה: "סערת רוחות וגשם זלעפות אינם "מטבעו של העולם" ולכן אינם נמשכים זמן רב". (עמ' 27,). 

יום חמישי, 19 בינואר 2012

קוורטט האחים



קוורטט האחים

ארבע נובלות



מאת: דב בהט

עורכת: אסתי קון
הוצאת "ספרי מקור"
* * * * * *

351 עמודים, 98 ₪



יחסים בין אחים ידועים כמורכבים ומרתקים. אהבה, קרבה, קנאה, ותחרותיות משמשים בהם בערבוביה. קנאת אחים יכולה להיות בוערת ומכלה, כמו שמגלה לנו הרצח הראשון בהיסטוריה (קין והבל). כמעט אין אדם בעולם שלא נקלע לתוך סערת יחסים בין אחים. הספר שלפנינו מביא בחינה ספרותית מעניינת של נושא זה.
דרך מיתוס "האחים" בוחן הספר את המציאות הישראלית בביקורתיות בלתי מתפשרת, בהומור ובאהבה, ומגלה פנים רבות לדיוקן הציבוריות הישראלית.

"קוורטט האחים" הוא סאטירה אירונית חריפה על מעשינו ומחדלינו. הוא מתאר ליקויים המעידים על משבר עמוק באמונת האדם המודרני המלא בפחדים, שפעילותם של מנהיגיו חשודה ואינה מובנת לו.
ארבע הנובלות חורגות לא אחת מעיסוק באחים וגולשות לעולמות אחרים. האחים, מרצון או שלא מרצון, מושפעים וגם משפיעים על האירועים.

הספר מכיל רמיזות לחייו האישיים של המחבר והוא מלווה בגילויים מדעיים וטכנולוגיים.

על הנובלות:

"הנייתנים" מעלה את סיפורם של אחות בכורה ואחיה, שמזלם הביש הביאם לעולם מורכב, המשופע בבעיות אישיות שקשה להם להתגבר עליהן. גיא הוא הומוסקסואל וחיי האישות של גאולה כושלים. שוררים ביניהם רעות, אהבה וקירבה הנובעים משותפות גורל.

"נולדו בבית טוב" הוא סיפורם של שני אחים שכל אחד מהם הולך בדרכו. הבכור מהנדס אלקטרוניקה בורגני, גרוש. הצעיר אנרכיסט המקדיש עצמו לתיקון החברה הנשלטת בידי טייקון אלים ועורכי דינו ובועטים בכלליה. שניהם מתעניינים באשה מדהימה אחת.
הנובלה קשורה בסיפור אישי של המחבר על נסיעה מופלאה לאירופה, לפני הרבה שנים, אשר היתה קשורה במחקר גיאולוגי והסתיימה באטליה של מארק שאגאל, בכנסיה של ריימס וברקוויום של ברהמס.

"שני אחים" בוחן את יצר התחרותיות בין אחים והופך את ההתמודדות ביניהם לחסרת מעצורים. שניהם אנשים מוכשרים בעלי קריירה צבאית מבטיחה שהופכים לאחראים על בטחון המדינה: האחד לשר הבטחון, השני לרמטכ"ל.

"סופר עם תואר" מביא את סיפורם המנוגד של שני אחים. האחד סופר מכובד, פרופסור באוניברסיטה, נערץ על ידי נשים, ואילו אחיו התאום הוא פיסיקאי מוכשר אבל מדשדש ממעידה לכשלון. בין האחים שוררת קנאה לצד כבוד ועזרה הדדיים. הנובלה מעלה את השאלה מהו סוד הצלחתו של סופר.

דב בהט הערות ביוגרפיות

דב בהט יליד חיפה 1935, בן להורים חלוצים שעלו  לישראל מרוסיה הלבנה בשלהי העליה השלישית. הוא סיים את בית הספר "חוגים", התגייס לנח"ל במסגרת גרעין הצופים י"א, היה חבר בקבוץ ראש הנקרה, שם התמחה בגידול בננות, עד שהחל את לימודי הגיאולוגיה והמינרלוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. המחקר לתואר השני נערך על הגרניטים באילת, ולתואר השלישי על וולקניזם קדום בדרום אוסטרליה.
מתוך רצון למצוי מקסימלי של הענין במדע, חרג בהט פעמים אחדות מהמסלול המקצועי הישר. זה איפשר לו בין היתר לנצל את הידע שרכש במינרולוגיה ולהשתלם בטכנולוגית הזכוכית הקרמית בחברת "קורנינג", שבמדינת ניו יורק.
עם שובו לישראל הוא המשיך בעבודותיו בתחומי הזכוכית והקרמיקה, כולל פיתוח חומרים למערכת הביטחונית. כאשר פגע האמברגו האמריקאי ביכולת ההתגוננות של צה“ל, הציע דב בהט פורמולציה כימית של זכוכית חדשה ושיטה טכנולוגית כיצד לצקת אותה. הרשות לפיתוח אמצעי לחימה - רפא"ל קבלה את ההצעה ומימנה את הפיתוח שהביא ליצור ישראלי של הכפה מ"דור חדש", המורכבת בראש הטיל אויר-אויר, בחפשו את מפלט מטוס האויב. לתחמושת זו היה שימוש צה"לי בשנות השבעים.
ב-1973 הצטרף דב בהט למחלקה לגיאולוגיה ומינרלוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, בראשית צעדיה. לאורך השנים שימש בהט בתפקידי דיקן הפקולטה למדעי הטבע ורקטור האוניברסיטה.
במקביל לעיסוקיו האקדמיים היה מעורב בסיוע מדעי וטכנולוגי לתעשיות מקומיות.

היום, פרופסור אמריטוס דב בהט ממשיך במחקריו וגם מלמד בהתנדבות. לזכותו, יותר ממאה מאמרים, ספרים ופטנטים מדעיים בתחומים המקשרים בין טכנולוגית החומרים, זכוכית וקרמיקה לבין הגיאולוגיה הסטרוקטורלית והטקטוניקה, ומוניטין בינלאומי כמפתח השיטה
 ( Tectonofractography) הקושרת בין אפיונו של מחשוף סלע קטן (בגודל סנטימטרים) לאנליזת תהליכים טקטוניים בהיקפים גדולים (עשרות קילומטרים)

החל מ-2004, עם צאתו לגמלאות, מקדיש בהט את עיקר זמנו לכתיבה ספרותית.

התרשמותי: ספר מעניין. היה לי קשה לברוח מההשוואה בין שני האחים שלי, ומהבחינה של נקודת המבט שלהם, וההשוואה שלהם בעיניהם, בעיניי ובעיני הורי. סיפורי האחים מהתורה הבל וקין ועל הקנאה שגרמה לאח להרים יד על אחיו, וסיפור יוסף ואחיו, ולא מן הנמנע שנמצא בספר זה בחינה מעניינת של מערכת יחסים בין אחים, הבחינה בספר זה היא בחינה ספרותית אך מרתקת, המערבת אהבה, קנאה, תחרותיות ועוד.

יום שני, 16 בינואר 2012

המסע של בֶּל



ספר קאוצ'ינג לילדים:
 "המסע של בל" - ספר חדש וייחודי המעניק המלצות
להגשמת חלומות ודרכים להתגבר על מכשולים


המסע של בל


המסע של בל הוא ספר חדש וייחודי, מאת אילנית מאיר, המעניק לקוראים, ילדים וגם  מבוגרים, המלצות להגשמת חלומות ומציע דרכים כיצד להתמודד עם מכשולים. המסע של בל, ספר קאוצ'ינג לילדים בהוצאת הספרים אוריון נכתב בהשראת מותג הבובות שמייצרת, "הבובות של אילנית", ובהשראת עיסוקיה האחרים, בתחום החינוך.

העלילה מספרת על ילדה ושמה "בל" שבעקבות הפרידה מאביה לצורך נסיעה, יוצאת למסע מעניין ומרגש בחיפוש אחר שלושה מלאכים: מלאך הבריאות, מלאך ההצלחה ומלאך האושר. "בל" לומדת להתמודד עם הקשיים שבדרך ונעזרת "בקטינו הגמד" המלווה ומנחה אותה במסע. בכך, מעצימה "בל" את כוחה ומתחזקת. הספר שופע בתמונות צבעוניות המלוות בהנאה את הקורא ביציאה למסע הקסום של "בל", גיבורת הספר.

אילנית מאיר מספרת, כי המסע של בל הינו ספר המלמד אותנו להסתכל על מה שסביבנו ולהגיע לתובנה שבמרוצת הזמן ושיגרת החיים, לעיתים שוכחים אנו את הדברים המשמעותיים. ואכן, זו הזדמנות שתזכיר לכולנו מה חשוב באמת בחיינו. המסע של בל הינו סיפור מרגש בעל מוסר השכל חשוב, המוביל להערכה, העצמה ותובנה.

אילנית מאיר אומרת, כי לכל אחד מאיתנו יש חלום שנרצה להגשים, אך מה דרוש למסע וכיצד מתגברים על הקשיים? הספר המיוחד הזה מעניק לקוראים המלצות חשובות שיעזרו להם להגשים חלומות: בחרו מקום אליו תרצו להגיע, החלום והחזון הוא המדריך שאתכם יניע; גלו נחישות והגדירו יעדים, כך לאט לאט תתקדמו בשבילי החיים; אם בדרך פגשתם בפחד, תנו לו יד ואל תסתתרו מפניו. תגרמו לו להצטרף אליכם ולא אתם אליו; המשיכו ואספו תובנות חשובות שבדרך, הנציחו את כל ההצלחות, גם אם הן קטנות - הן בעלות ערך; גלו אחריות גם בנקודות שבירה ותמיד זכרו, כי בידינו הבחירה;  ביציאה למסע תאהבו, תשמחו ותשתדלו גם ליהנות;  והחשוב ביותר: על כל הטוב שבחייכם, לעולם אל תשכחו להודות (קטע מתוך הספר).

אילנית מאיר, בת 32, נשואה ואם לאלמוג בן 11 וטופז בת 8, תושבת מושב נס הרים. אילנית עוסקת בחינוך לגיל הרך מזה כ-7 שנים במועצה אזורית מטה יהודה. כמו כן היא מאמנת אישית ומנחת קבוצות באמצעות תיאטרון הבובות ככלי טיפולי חינוכי. בובנאית ומתמחה בעיצוב בטכניקה ייחודית של דחיסת צמר כבשים (ליבוד).

אילנית: "העבודה שלי כיום מתרכזת בעבודה עם ילדים בני 3-7.  ההתמקצעות שלי בתחום האימון והשימוש בבובות ככלי טיפולי חינוכי, תוך השתלבות עם תוכנית משרד החינוך המורכבת והמגוונת בגן. וההתמודדויות השונות עם הילדים והוריהם, הובילו אותי לחשוב על תוכנית עבודה מקורית, ייחודית ומאתגרת. תכנית זו מותאמת לצרכי הגן, הצוות והילדים, כאשר הקו שמנחה אותי הוא שילוב בין אמנות, הנאה ולמידה".


לאחר גיבוש רעיון ואיסוף חומרים, התחילה אילנית להנחות בהתנדבות תוכנית אמנותית שבועית בגן שנקראת "החברים של אילנית". אילנית מאיר מספרת, כי תוכנית זו עוסקת בהתפתחות הרגשית והחברתית של הילדים, המאפשרת להם להתבונן במראה של עצמם, ובמקביל להביט על האחר והכול בעזרת הבובות.

אילנית מספרת כי: "תיאטרון הבובות הינו כלי טיפולי חינוכי מובנה, שבאמצעותו נפתחת לי ולילדים מניפה רחבה של פעילויות חווייתיות מתוך תחומי  החיים השונים המוכרים להם".

העבודה מול אנשים מגוונים, ילדים ומבוגרים העשירו אותה, לימדו אותה ובעיקר מילאו חלק נכבד מהתהליכים השונים, אותם עברה בחייה. השילוב בין ידע, יכולת הקשבה וארגז כלים נכון, יחד עם יכולת אלתור ואינטואיציה פנימית, חוש הומור ויצירתיות, תרמו ועוררו את הרצון והצורך ליזום ולתרום, להשפיע ולחלוק את תבונותיה וכישוריה עם אחרים. ואכן, מתוך נקודת איזון זו - נולד לו גם ספר הילדים.

הספר נכתב לפני שנתיים כשבמהלך שלבי הכתיבה והעריכה, אילנית התייעצה עם מקורביה, אנשי מקצוע מתחום החינוך ובני ביתה על התוכן והאזינה להערות והארות.

עיצוב הבובות והתפאורה הייחודית בספר, גם הם פרי יצירתה. אילנית היא ייחודית ומתמחה בעיצוב בובות ותפאורה בטכניקה של דחיסת צמר כבשים (ליבוד). תהליך עיצוב הדמויות והתפאורה לספר נמשך כ-4 חודשים. הבובות הינן ייחודיות ובעלות אופי המייחד כל אחת ומשייך אותן לעולם אחר וכך גם עיצוב התפאורה.

המסע של בל הינו ספר קאוצי'נג לילדים אשר בסיוע הבובות והנחיות הלמידה המומלצות ע"י אילנית בגוף הספר הוא הופך לכלי חינוכי ופדגוגי. הוא מקנה יכולות לפיתוח תרבות שיחה והתנהגות, כלים טובים להתמודדות עם מכשולים ותסכולים ואפילו תורם להפחתת אלימות.

אילנית מאיר מציינת, כי כל אדם יכול למצוא עצמו בספר והוא יסייע בידיו בהבנה ובסיוע בהגשמת חלומות. אין להתייאש במסע החיים, מטעימה אילנית.

המסע של בל מאת אילנית מאיר, הוצאת הספרים אוריון, מתאים לכל אחד - החל מגיל שלוש וחצי ועד למבוגרים שבינינו, 60 עמודים, מחיר לצרכן 59 ש"ח, להשגה בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב רבינוביץ 11 חולון ובאתר ההוצאה www.orion-books.co.il.

התרשמותי: ספר מאד מומלץ !!! אהבתי את הדרך בה מעבירה המחברת הנחיות והמלצות  לדרך בה ראוי ורצוי לנהל שיחה, והקניית כלים להתמודדות עם כעסים ורוגז. האיורים המלווים את ההסברים וההנחיות, מדהימים ביופיים. אחד הספרים (מתוך ספרים המיועדים לילדים ולמבוגרים כאחד) היותר מיוחדים שפגשתי לאחרונה.  


יום ראשון, 15 בינואר 2012

חיילי שוקולד





"ספר מרתק וקולח... הקריאה בו מעניינת ומרגשת... מומלץ בחום"  -  בני ברבש

חיילי שוקולד

מאת: אבישי כ"ץ

הוצאת כרמל
* * * * * *

338 עמודים, 92 ₪


ספר זה נכתב בעיקר עבור אותם אנשים הנמצאים משני עברי דלתות נעולות. מצד אחד – אלה אשר הדלתות נועלות או פותחות בפניהם את הדרך לחיים ראויים ; מן הצד האחר – אלה המחזיקים במפתחות הדלתות, המעניקים להם כוח ועוצמה לפתוח או לנעול אותן בפני חייהם של אחרים.

סיפורו של אבישי כ"ץ, נושא על כתפיו משא אישי כבד מנשוא בדרך אל ההצלחה במסלול השירות הצבאי,  בא לטעת תקווה וכוח  באלה שלא  זכו כמוהו שייפתחו בפניהם דלתות - אלה אשר בתחילת דרכם עומדים בפני דרך ללא מוצא ונרמסים תחת גלגלי החיים.
הוא קורא לאלה המחזיקים בידיהם את מפתחות הדלתות, לגלות רגישות והבנה כלפי הניצבים מעברן השני. כל הנדרש מהם הוא מילה, חיוך, הושטת יד ומעט תשומת לב.
אבישי כ"ץ נמצא במהלך חייו משני צידיהן של הדלתות. בתור ילד, נער ואדם צעיר מצא את עצמו פעמים רבות מול דלתות נעולות. בבגרותו השתדל ככל יכולתו לפתוח אותן בפני אלה שנסיבות חייהם מנעו מהם חיים בעלי תוחלת ועתיד.

"ספרו של אבישי כ"ץ הוא ספר מרתק וקולח השוזר סיפור אישי עשיר ורב תהפוכות ביריעה תקופתית הנפרשת משנות הארבעים  של המאה הקודמת דרך גיוסו לצבא בתחילת שנות החמישים ועד להתמנותו לקצין הנדסה ראשי.
הילד העקשן והמרדן שמוריו נבאו שיהפוך לכישלון מהדהד בבגרותו, מצליח כנגד כל הסיכויים, ולמרות כל המכשלות והקשיים שליוו אותו בצעירותו, להפוך לקצין מצטיין, אדריכל, ומפקד רב תושייה ומעללים שעמד בצמתים מרכזיים בדרך הפיכתו של חיל ההנדסה מיחידה זניחה לחיל מרכזי בכל תצורות הקרב היבשתי עד להגעתו לראש הפירמידה.
הקריאה בספר, לבד מהעובדה שהיא מעניינת ומרגשת, גם חושפת בפני הקוראים קצין בעל חשיבה מקורית, נונקונפורמיסט שידע לחשוב מחוץ לקופסא. כמו כן עושה הספר צדק עם  חיל ההנדסה שכמעט ולא זכה לחשיפה הולמת עד היום. "                              בני ברבש

"חיילי שוקולד הוא לא סיפור שגרתי של איש צבא, אלא וידוי מרתק של אדם מבוגר העוקב אחרי הנער הדחוי שהיה, שבניגוד למצופה מצא במערכת הצבאית מקום טוב לצמוח בו, ובזכות כישרון טבעי, אך גם, וזה מה שמעניין כל כך בספר, בזכות השריטות, היה לגנרל מבריק, הקשוב מאוד לפקודיו."                                          תמיר ראונר, עורך "עיניים"
אבישי כ"ץ חושף בספר זה לראשונה קשיים ומשברים אישיים שפקדו אותו במהלך שירותו הצבאי. הוא נחלץ מהם לאחר מאבק קשה, בעזרת אשה אוהבת ופסיכולוג חכם.
איש ממקורביו במערכת (חוץ מסגנו) לא ידע על כך דבר. כלפי חוץ הוא שידר שחצנות, תוקפנות ונחישות, אך בתוכו היה חסר ביטחון, מלא ברגשי נחיתות, אכול ספקות וחרדות וטעון במעצורים וחסמים.
הוא נולד ל"חור שחור" – משפחה שאינה משפחה, בית חסר חום ואהבה, אם דורסנית בעלת אישיות חולנית ומפלצתית, אב, אותו הכיר בגיל ארבע, שהיה אדם טוב לב אך חסר סמכות שלא הצליח לפרנס את משפחתו. כ"ץ נזרק לרחוב ובילה את רוב זמנו רחוק מן הבית. ככל שהתבגר, הסתגר, פיתח רגשי נחיתות עמוקים וחוסר ביטחון וצבר בושה וכעסים. חמש עשרה שנים היה כלוא "בחור השחור", מבלי להבין את השפעת הבית על אישיותו והתפתחותו, עד שמשפט אחד שאמר לו מנהל הגימנסיה בה למד, הכה בו בכל עוצמתו: "מר כ"ץ אתה לא מתאים ללימודים עיוניים, לך תלמד מלאכת כפיים". לאט לאט הפנים שאין לו תוחלת ועתיד בעולם בו הוא חי. שנה וחצי נאבק להמלט מ"החור השחור" עד שהחוק אפשר לו להתגייס לצה"ל בטרם עת. צה"ל היה בעבורו עיר מקלט, בריחה מנעורים שאבדו, מחוסר תוחלת ודימוי עצמי נמוך. להפתעתו גילה עולם שאהב ושאהב אותו. למזלו זכה במפקדים שעודדו אותו, תמכו בו והובילו אותו לבנות את עתידו בצבא קבע. כבר בגיל 26, בהיותו רב סרן חסר תעודת בגרות, התכוון ללמוד אדריכלות בטכניון ולהתמנות בבוא היום לקצין הנדסה ראשי.  טעון שאפתנות ועקשנות ללא גבולות, בתהליך הדרגתי ואיטי, רכש ביטחון והוכיח לעצמו שהוא מסוגל ויש לו יכולות.
אולם בעוד הוא מצליח בדרכו המקצועית, הוא נכשל בתחום הזוגיות ובמערכות יחסים של קרבה ואינטימיות. מודל הזוגיות היחיד שהכיר - מערכת היחסים חסרת האהבה בין הוריו - היה מעוות. כשפגש את רמה – אשה שמעניקה חום, אהבה, רוך והבנה והביאה אותו לקרבה אינטימית לראשונה בחייו – הרגיש שאינו יכול לחוות קרבה זו. תת הכרתו הגן עליו ושמר שינהג לפי הדפוסים שנחרתו בו בילדותו. הוא נקלע למשבר, חייו הפכו למטוטלת רגשית שפירקה אותו לרסיסים. הוא הבין שאינו מסוגל להתמודד בכוחות עצמו ושללא עזרה יאבד את רמה. בזכות ד"ר רודי, פסיכולוג יוצא דופן, ובזכות סבלנותה ואהבתה של רמה נחלץ מן המשבר והצליח לבנות זוגיות נורמלית ובריאה.
"החור השחור" לא נעלם. עד היום הוא מלווה אותו. עצמתו קטנה, תכיפותו שככה, אך מפעם לפעם הוא מכה בו.

אבישי כ"ץ, בתחילת העשור השמיני לחייו, יליד יפו, דור שישי בארץ . הגיע עם משפחתו לפרדס כץ בהיותו בן שבע וחי בה שנים רבות. מזה כארבעים שנה מתגורר ברמת השרון.
פרש מצה"ל ב-1983 וכיום הוא אדריכל, בעלים של חברה שעוסקת בניהול פרוייקטים הנדסיים.

התרשמותי: ספר שמפיח תקווה במי שנתקל בקשיים, אם בשלבי הקידום בצבא ואם אחרי הצבא. הסיפור האישי מרגש, מעניין, ויכול להוות דוגמא אישית לנערים/נערות שפוחדים שמסגרת משפחתית קשה תוכל להוות מכשול להתקדמות בחייהם.  הכתיבה מרתקת, קולחת ואינטליגנטית.  

יום רביעי, 11 בינואר 2012

מי בכלל דיבר על אהבה ?



מי בכלל דיבר על אהבה?

מאת: אורית רז




ספרית פועלים
* * * * * *  

272 עמודים, 88 שקלים 



הרומן מרתק, אירוני וכתוב בהומור. מעניין ומותיר הרבה שאלות פתוחות ביחס למערכת היחסים המרירה, המורכבת בין האם לבִּתה. הקריאה נעימה, אינה מאיצה בקורא, למרות המהלכים הסוערים, והמפתיעים במשפחה דתית, שהם בבחינת טאבו. הספר יצא לאור, בתקופה בה  העיסוק ביצרים הנסתרים והגלויים ובאיסורים, רלוונטי, והוא מצביע על מעמדה של האישה בחברה הדתית האורתודוקסית. לאחר שיחה עם המחברת, ידוע לי כי הספר נכתב בהשראת המיתולוגיה המשפחתית של רז עצמה.

"ענבל מתחבט מימין לשמאל
דין דון, דין דון
העולם הוא עגול והוא סוגר עלי
כקליפה של פעמון
ורק צליל דק נפרם
מסריגי הגדר שממול,
נשרט בחודי הסלעים
ושיחי הצבר,
שיהיה צערי מתפזר במדרון
כפריחה אדומה זו
של פרג".
את השיר הכאוב הזה כתבה רוחל'ה בת ה 22, גיבורת הרומן החדש של אורית רז "מי בכלל דיבר על אהבה" רוחל'ה, כמו צעירות רבות בנות גילה, חולמת על קריירה ספרותית ועל אהבה ראשונה. אלא שהיא גם בתם של אהרון וחווה גנץ, זוג עולים חדשים שמוצאם מן העדה החרדית בניו יורק, ובתור שכזאת היא יוצאת לעולם כשהיא נושאת  מטען כבד על גבה.
אהרון וחווה נישאו נישואי שידוך שלא עלו יפה. בין שאר הגורמים לכישלון הנישואין היא העובדה שחווה היא אישה דתית פנאטית ואילו אהרון המשכיל אינו יהודי מאמין. חווה, שהפנימה זהות נשית על פי המודל שעיצב עבורה העולם הפטריארכאלי בו גדלה, מסתפקת במעמדה כאשת איש וכאם לילדים, אך נאלצת להתמודד עם העובדה שלא זו בלבד שבעלה אינו חושק בה, אלא שכבר מראשית נישואיהם הוא בוגד בה עם אחרת.
כישלונה של חווה כאישה קשה מנשוא, והוא  גורם לה לרמות את עצמה ולהתכחש לעובדות כאובות אלו בחייה. ברגעים קשים במיוחד, כשהיא נאלצת להתמודד עם המציאות ולהכיר במקום הקטן והשולי שלה בחייו של בעלה, היא נוטה להאשים בכך את בתה רוחל'ה. חווה רואה בְּבִתָּהּ נשמה חוטאת, משום שברגע של חולשה נכנעה ליצריו של בעלה והרתה אותה בנידתה.
                                  חווה משתדלת להעביר לבתה את הערכים התרבותיים הדרושים על פי המודל השיפוטי,  
הקפדני, הביקורתי והמנוכר, של החברה בה היא עצמה גדלה והתחנכה. כלומר,  לכל אורך   
הסיפור היא מנסה להקטין את רוחל'ה, לבטל אותה ולהתאים אותה לתפקיד האולטימטיבי של  אישה שכל עולמה מצטמצם בדאגה לבעל ולילדים. לשם כך היא רוצה לחתן את רוחל'ה מהר ככל האפשר. אלא שהבת, הקולטת את אכזבתם של הוריה מן הקן המשפחתי הרעוע שהקימו על פי מודל זה ממש, מתלבטת בין הצורך לרצות את האם האומללה לבין חיפוש אחר
נתיב חיים עצמאי שיספק אותה. בכך, היא רק מחזקת את אמונתה של האם הרואה בה, מרגע היוולדה, נשמה חוטאת.
כדרכם של סיפורים, מטפל הרומן של רז בטעויות אנוש אשר האכזבה מהן פותחת את הדרך אל ההתפכחות והתובנה. וכך, נאלצת רוחל'ה, אשר לכל אורך הרומן מזדהה עם הייצוגים הנשיים שהקנה לה חינוכה,  לשלם עליהם מחיר כבד. היא מתאהבת באיש אשר אימה סוגדת לו, רואה בהשגתו ובריצויו את מרכז עולמה,  וכשהוא מסרב להכיר בפרי אהבה זו,  היא נאלצת להתלבט בשאלה  אם להשאיר את התינוק שברחמה. בתוך כך היא לומדת מן האיש אשר אותו היא אוהבת, אמיתות כאובות על ההיסטוריה המשפחתית שלה. אולם המצבים הקשים שהיא עוברת, המעמתים אותה  עם מעמדה  כאישה מוחפצת, גורמים לה להבין את הצורך למצוא חלופה לזהות הנשית שהנחילה לה אימא.  ברגע התפנית היא מחליטה לממש את עצמה, למצות את יכולותיה ולנצל את כישרון הכתיבה שלה כדי לבטא את עצמה ולהגיע לעמדה של סמכות וכוח.

לאחר קריאת הספר, הפניתי למחברת מספר שאלות, להלן התשובות;

אורית, בימים אלו של הדרת נשים, בעיקר בציבור, יש בספרך מידה של ראיית הנולד.  

כשכתבתי, במשך עשרים השנים האחרונות, בהשראת המיתולוגיה המשפחתית שלי, את ספרי "מי בכלל דיבר על אהבה", לא שיערתי בדמיוני שהספר יצא לאור בסמיכות לעלית נושא הדרת הנשים בחברה החרדית לכותרות. בדיעבד, אני מופתעת לגלות כיצד נגעתי, בספרי, כמעט בכל האלמנטים שגרמו לתופעות  המדירים כיום שינה מעיניהם של שוחרי הקידמה שביננו.
הספר מתאר חברה דוגמטית, שסיגלה לעצמה קודי התנהגות נוקשים והיא מחלקת את המציאות לשחור וללבן. אדם שאינו עומד בקריטריונים זוכה לסטיגמה הגובלת בדהומניזציה, כשהוא חדל להיות אדם והופך לתווית. (כך הופכת לא צנועה לפרוצה, ומי שהרו אותה בימי הנידה, הופכת לחוטאת.)
בחברה זו – האישה עצמה עברה דמוניזציה. היא נתפסת כמפתה בפוטנציה, פרוצה בפוטנציה, כמי שיש להתגונן בפניה. המרחק מכאן ועד הדרתה, השפלתה בכל האופנים שתוארו לאחרונה באמצעי התקשורת הוא קצר.
הספר נוגע בבעיות כמו כישלונם המועד מראש של נישואי שידוך, אשר אינם לוקחים בחשבון לא את ההתאמה בין בני הזוג ולא את האהבה ביניהם. זהו הגורם המרכזי לכישלון נישואיהם של הוריה של רוחל'ה, גיבורת ספרי והדוברת שלו. כשלון הנישואין מגביר את תסכולה של האם, וגורע מן המסוגלות ההורית שלה. כמי שבעצמה נושאת עליה את אות הקלון של כשלון נישואיה היא חשה צורך עז להדביק תווית של חוטאת לבתה. היא רואה פחות את הבת ויותר את התווית, מה שמאפשר לה לפרוק על הבת את זעמה ולהקטין אותה. למעשה היא מועידה לבתה את אותו סגנון חיים עגמומי שמקורו בתפיסת העולם שהכשילה את חייה שלה.
הספר מתריע גם מפני כוחם של הרבנים ובעלי הכוחות בקהילה החרדית. על מנת לקיים את המצוות בצורה עיוורת, מבלי לשאול שאלות, מופנות שאלות אישיות לגורם חיצוני לו מיוחס כוח רב. כמו בסיפור, מנוצל כוח זה לא פעם לרעה.

מה גרם לך להחליף נמען, כלומר לכתוב למבוגרים, לאחר שכתבת הרבה שנים לילדים.
מעולם לא רציתי להיות דווקא סופרת ילדים. רציתי להיות סופרת. מכיוון שאני גם אישה ואם, הרי שבתקופה בה גידלתי ילדים, העסיק אותי עולמם הרגשי והחברתי, ואף אפשר לי לחוות ילדות מחודשת. הזדהיתי כל כך עם ילדי, שהייתה לי הרגשה שגם הילדה שבתוכי עוד רוצה לצאת החוצה ולבוא לידי ביטוי. כתוצאה מכך נולדו ספרי הילדים שלי.
יש לציין שבתקופה ההיא גם התגרשתי, והמטלות הרבות שהוטלו על כתפי – עבודות הבית, גידול הילדים ובמקביל גם מציאת מקורות פרנסה, לא אפשרו לי להתמסר לכתיבת רומן שההיקף שלו נרחב יותר. רק כשהילדים גדלו ואני מצאתי בן זוג תומך אשר שחרר אותי מעול הפרנסה במטרה לאפשר לי להתפנות לכתיבה- הצלחתי להגשים את חלומי.

האם לא היה חשש במעבר לכתיבה למבוגרים. האם בכתיבתך למבוגרים, ניסית או רצית להעביר מסר לחברה, לשקף את מעמדה של האשה בחברה הדתית.

אני מוצאת את הכתיבה לילדים דומה לכתיבה למבוגרים מכמה בחינות:
א.  עניין המסר. גם בספרי הילדים ניסיתי להעביר מסרים סמויים. לעתים השתנו המסרים    
מסיפור לסיפור. אבל היה גם מסר שחזר על עצמו: הצורך במתן כבוד לשונה, למי שנחשב פחות ערך, למי ששמו עליו תווית. המסר הזה הוא גם חלק מהאמירה הסמויה של הרומן.  אלא שבו היריעה נרחבת יותר, וקיימים מסרים נוספים, חברתיים ואחרים.
ב. הטיפול בגיבורים. הקדשתי את אותה מידה של רצינות ואחריות בעיצוב הדמויות שלי, הן בספרי הילדים והן ברומן. חשוב לי שהגיבורים בספרי ישמעו אמיתיים, עמוקים, אמינים. חיי הנפש שלהם מרתקים אותי, והנפש אינה מתבגרת. היא נשארת ילדותית, במובן זה  שכדי לפצות את עצמה על האכזבות שהיא חווה בחייה, היא חולמת על דברים הנראים מנוגדים עד כדי גיחוך על למציאות, שהיא, בדרך כלל, קשה ובלתי מתפשרת. הדבר מאפיין את גיבורי ספרי, ללא קשר לגיל הנמענים.

מי זאת רוחל'ה ?
רוחל'ה היא בחורה במצוקה. היא נולדה לתוך סיטואציה בלתי נסבלת. לא די בכך שהיא חיה בעולם העריץ, הדוגמתי, החרדי אותו תיארתי קודם, הרי שהוריה, המלקקים את פצעי נישואיהם הכושלים, נותנים לה מודלים מנוגדים, של הזדהות, סותרים זה את זה. כל אחד מן המודלים שהם מציעים לה מסובך בפני עצמו, מחליש אותה ומוסיף על סבלה. המודל הדתי של האם הוא נוקשה, כיוון שהוא אינו רואה אותה ואף מטיל עליה תווית שלילית לא הוגנת שאינה מובנת לה עצמה. המודל של האב גמיש יותר, אך גם עמום ובלתי נתפס לנוכח החינוך שקיבלה. אופציה שלישית מוצעת לה על ידי מאיה, בת גילה, שהיא נציגת הדור החילוני, הנתפש בעיני חווה כמופקר.
רוחל'ה מפנימה את המודל הפטריארכאלי של אימה, זה המציע לה נישואין קודרים וחסרי אהבה ואמהות תובענית. יחד עם זאת היא מפנימה גם את האופציה של מאיה, עליה מרמז גם האב בהתנהגותו: זוגיות שיש בה תשוקה ואהבה. ויש לה גם את הרצון האישי, הפרטי, לבטא את עצמה. לכתוב. כדי להגשים אותו, או אפילו כדי להחליט על דרכה העתידית, היא זקוקה לשקט. להפוגה מן הנסיבות המשפחתיות הקשות ובעיקר ולהתרחקות מן האם הנרגנת המשליכה עליה את מצוקתה. אך האם, שמבטלת את רוחל'ה ומנסה להקטינה בהתאם לערכים הנוקשים של החברה הדתית אותם הפנימה, היא גם קורבן של חברה זו, ורוחל'ה מזדהה עם סבלה ומרחמת עליה לא פחות מכפי שהיא כועסת עליה.
יותר מכל, רוחל'ה מזכירה לי את גיבורי משל המערה של אפלטון. היא צומחת בחשיכה, כשיש לה רק מושג ערפילי ומעוות על צליליו, גווניו ובעיקר דפוסי החשיבה וקודי ההתנהגות של אותו עולם תוסס, ססגוני ונחשק המתקיים מחוץ לעולמה. כשהיא יוצאת מתוך עולמם של הוריה אל העולם הרחב היא אינה יכולה להתנהג כמו מאיה, שגדלה בו. עיניה עוד צריכות להתרגל בהדרגה לתדר של האור החדש. רק אז תוכל להתנהג בשנינות, בתחכום  ובחריפות של בנות דורה.
יחד עם זאת, כבר בתחילת הרומן, רוחל'ה מורדת באם, בבחירות החברתיות שלה, בסירובה להינשא נישואי שידוך ובבוחרה לעבוד כמלצרית -עיסוק הנראה בעיניים חילוניות טריוויאלי ומובן מאליו. עבור בחורה מהמגזר הדתי – גם התרועעות עם חברה כמו מאיה והתנגדות לנישואי שידוך הנם צעדים אמיצים וחתרנים.
כר הגידול של רוחל'ה הוא עולם סגור, חשוך, ואף כי הוא דומה באכזריותו לקן צרעות, יש בו תמימות וטפשות שלא זו בלבד שהם אינם מכינים את רוחל'ה לעולם שבחוץ אלא אף גורמים לה לעשות כל שגיאה אפשרית בצאתה מן הבית. והיא יוצאת ממנו עם מצוקה איומה, שמקורה בעובדה שהאם מצליחה להחליש אותה ולגייס את רחמיה לא פחות משהיא שולטת בה ומשפילה אותה, היא אינה מעזה להמרות את פיה בגלוי ולמרוד בה באופן ובעוצמה שעושה זאת האב, מה גם שהאב תאב החיים נמלט מן הארץ ומפקיר אותה לגורלה, כלומר לידיה של האם. בשלב זה רוחל'ה האמביוולנטית מנסה לגונן על האם מפני המציאות הקשה הנכפית עליה אף כי בתוך תוכה היא חשה כי כניעה לאם או רחמים כלפיה פירושם, מבחינתה, מוות רוחני וויתור על כל חלומותיה. לנוכח העזיבה של אביה, היא מבולבלת ומבוהלת מכדי למצוא כוחות להתנגד לאם.
בהדרגה, לאורך הרומן, היא עוברת תהליך  כאוב המבהיר לה את המחיר של הקירבה לאם ואת הנחיצות להתנתק ממנה.
הסיפור הוא בעצם סיפור ההתפכחות שלה, שהוא אכזרי במיוחד מכיוון שעד להתקרבות של רוחל'ה לאיתן אין לה, בסביבתה הקרובה, תמיכה רגשית מאיש וגם לא שום אובייקט חיקוי הולם. הגבר בו היא מתאהבת מבטל אותה לא פחות מן האם. למעשה, אילו הוא היה מסכים להיכנס אתה למערכת יחסים רומנטית, יכולה הייתה רוחל'ה לשחזר בעזרתו את מערכת היחסים החולנית שלה עם האם. למזלה הוא אינו רוצה בה. היא בכל זאת מפיקה תועלת מן ההיכרות אתו, כאשר בזכותו היא לומדת, בדרך הקשה, להבין את פשר התווית הנוראה שהצמידה לה אימה. נסיבות הולדתה, אותן מטיח בה מויאל באכזריות, במטרה לגרום לה להפיל את ילדם המשותף, פוקחות את עיניה. דווקא המשבר שבא בעקבות התגלית בשלב כה רגיש, כשהיא צריכה לחשוב על גורל העובר שברחמה, ממלא אותה כוחות ומסייע לה לבטא את כעסיה, להתנגד לאם ולהשתחרר מן הקשר החולני עמה. בשלב זה, כשהיא מבינה שהחולשה שגילתה כלפי אימה הביאה אותה לדרך ללא מוצא, היא מעזה לעזוב סוף סוף  את הבית ולהפנות את מרצה לדרך של מימוש עצמי ושל יצירה.

בציטוט מספרך: "אישה הגונה לא מוותרת בקלות על כבודה..." (עמ' 119) ניתן למצוא את הרמז, ואולי יותר מרמז על מקומה של האשה בחברה לאו הדתית. 
זו אולי המצאה גברית הנובעת מן הצורך של הגבר להרגיש בעל ערך, ויתכן שהוא מסוגל להרגיש ככזה רק על ידי הקטנת האישה,  ובכל זאת, לא רק בחברה החרדית, גם בני דורי החילוניים גדלו  והפנימו את המוסר הכפול הזה, על פיו מה שמפאר את הגבר אינו מוסיף כבוד לאישה.  גבר בעל ניסיון מיני רב נחשב כחברה'מן, כמושא קנאתם של חבריו,  אישה ששכבה עם גברים רבים נחשבת אישה זולה.
אין לי ספק שמוסר כפול זה נועד להגן על מוסד הנישואין, שמטרתו הולדת ילדים. זוהי מניפולציה שנועדה להגביל האת הפעילות המינית של האישה לגבר אחד כדי שהוא יוכל להיות בטוח שהיא הרתה מזרעו ולא מגבר אחר.
"אישה אינה מסוגלת להרגיש טוב עם קשרים מזדמנים," הסביר לי נהג המונית שהחזיר אותי אתמול ממקום העבודה הביתה, "היא פשוט בנויה אחרת מאתנו, הגברים..."
אני זוכרת בן משפחה שהיה בקשר רומנטי עם אישה מבוגרת ממנו בשנים. "מה אכפת לי," התפארה אמו כשהיא מנופפת בגאווה במושגים השוביניסטים שהוטמעו בה, "שיצבור ניסיון, בסוף הוא ממילא יזרוק אותה ויעדיף צעירה על פניה."
כלומר, מראש היה ברור לאותה אם  שאלו הם יחסים של ניצול, שבנה משתמש באישה המבוגרת והמנוסה לצרכיו, לא יותר מכך, שהרי היא, כאישה בעלת ניסיון מיני שנצבר עם השנים, פגומה, חסרת ערך. היה ברור לה גם שהבן, אשר בודאי מבין את יתרונו על אותה אישה, ישכיל לעשות אם ינצל אותה ואת ניסיונה, אבל חלילה – שלא יחליט להיכנס אתה לקשר רציני.

"חברה אינה רואה איום חמור יותר על שמירת תרבותה מאשר האיום של שחרור האיסורים על היצרים המיניים וחזרה אל התשוקות הראשוניות. הדבר השני שהחברה פוחדת ממנו הוא האמנות" (זיגמונד פרויד). פרויד גם טוען שהעיסוק באמנות היא סובלימציה, ביטוי מעודן כאשר אין אפשרות להביא לידי ביטוי את האנרגיה המינית (ליבידו). דעתך ?

 (במלים אחרות, שאלת אותי אם רוחל'ה היא אני? כן, בוודאי, במידה מסויימת...)
אני לא בטוחה עד כמה המשפט הזה תקף היום, כיוון שמרבית החברה כבר שחררה את עצמה מן האיסורים הדתיים. ובאשר לחברה החרדית, המתוארת בספרי: אני חושבת שעבורה, הפחד משחרור האיסורים אכן קיים, והוא נובע מהצורך לשמר את מוסד הנישואין במתכונתו הנוכחית, כשמטרתו של מוסד זה אינה מימוש של זוגיות, של אהבה או של תשוקה, אלא  רביה. ובניגוד לחברה החילונית, שבה תפקידו של הגבר הוא לפרנס את הקהילה המשפחתית, הרי שבחברה החרדית, הגבר הוא, לעתים קרובות, תלמיד ישיבה. לצורך זה שועבדו הנשים החרדיות ונכבלו ברשת של חובות כאשר כל סוג של רגש העלול לסכן את המטרה העיקרית נתפס כשלילי ולפיכך כאסור. כך רוסנו בחברה זו צרכים אנושיים כמו תשוקה ואהבה. הם אמנם מותרים במסגרת הנישואין, אך אינם מקודשים ואף אינם מהווים שיקול בבחירת בן הזוג. במרבית המקרים, הולכות האהבה והתשוקה ממילא לאיבוד בים החובות המוטלות, לאחר הנישואין, על כתפיהן של הנשים: הן הרות לעתים תכופות, יולדות, מגדלות את הצאצאים הרבים, דואגות לרווחת בני המשפחה, מבשלות, מנקות, ולעתים קרובות גם מפרנסות. שימור הדגם המשפחתי הקיים והמוכר משרת בעיקר את השכבה החזקה, הגברית, השלטת. היא המפיקה ממנו תועלת והיא החוששת מהתפוררותו. לשם שימורו של דגם משפחתי זה נתפסת התשוקה מחוץ לנישואין  כשלילית ועל כן  יש לרסן אותה. במידה והיא קיימת, היא אינה יכולה להתממש והיא מודחקת אל תת ההכרה.
אין ספק כי האמנות מאפשרת גישה לתכנים מאיימים, תת הכרתים, שכן היא משלה ומעמעמת את הקשר בין היוצר לבין היצירה. לכל אדם יש צורך לספר על עצמו. אלא שכל אחד מאתנו גם יודע להבחין בין תכנים שהחברה תקבל לבין אלו שהיא תשלול. אנחנו נוטים לחלוק עם הזולת תכנים שיוערכו על ידו, ולהסתיר ממנו תכנים שיעוררו כלפינו כעס או חיצי הביקורת. האומנות, שהופכת את האומן לאנונימי, בוראת דמות דמיונית עליה מושלכים חיי הנפש של האומן, ודבר זה עשוי להקל על הגילוי. כאשר היוצר מתאר דמות אשר חייתה "פעם, בארץ רחוקה," הוא יכול להעניק לה את כל התכונות המודחקות שלו,  את כל המאוויים שאינו מעז לבטא או להגשים, מבלי להסתכן בכך שישפטו אותו כאדם.

חשוב להוסיף שכתיבה נשית מהסוג הזה היא קול שמסכן את הממסד הדתי יותר מהקול הנשי הפיסי  הנתפס כערווה, שכן הכתיבה הזו מציעה אלטרנטיבה למבנה המשפחתי המאמלל את האישה, משפיל אותה ורותם אותה לצרכיו של הגבר, ולפיכך  הכתיבה הנשית מהווה סכנה למוסד זה.

עוד על הספר:

מדוע אמה של רוחל'ה מכנה אותה נשמה חוטאת? האִם האֵם משליכה על בתה סוד אפל בעברה? האם רוחל'ה מקבלת על עצמה את הקביעה הזאת ומגשימה אותה? מה עושה לאדם הקלות הבלתי נסבלת שבה מודבקת לו תווית שלילית?
הצרות המתרגשות על רוחל'ה מתחילות ביום שאביה נוטש אותה ואת אמה ועוזב את הארץ. כמעט בלי משים, מובילים אותה שיגיונותיה של האם אל אהבתה הראשונה ('המתקשר' הנשוי אתו מתייעצת אמה). בלי כל הכנה, מוצאת עצמה רוחל'ה , בת ה-22, נושאת ברחמה את  פרי האהבה הזו, שאביו אינו רוצה בו, ונאלצת להתמודד עם ההחלטה האם לגדלו לבדה. כדי לשכנע אותה להפיל את העובר, מגלה לה המאהב את נסיבות הולדתה.
הדברים מתרחשים ממש בימים שלפני רצח רבין, ואף שהרצח עצמו אינו חודר לעולמה המיוסר, האווירה ששוררת בארץ נוגעת בו. וכאילו חסרות לה צרות משלה, מגיעה המשטרה לחקור אותה אם היא קשורה לפרשת הרצח.

מי בכלל דיבר על אהבה הוא ספרה הראשון של אורית רז למבוגרים.

רומן מרתק ומפתיע, המייצג שכבה חברתית שלמה בארץ, בתוך רצף נפשי וגופני ייחודי. אורית רז, שהיא סופרת ילדים ידועה, הציבה כאן ברומן הראשון שלה מיצג מעניין בתוך המתחם הריאליסטי של הסיפורת השוטפת.

גבריאל מוקד


צמיחתה של סופרת בתוך מצוקה של משפחה דתית שננטשה על ידי האב בעקבות זוגיות כושלת והתדרדרות כלכלית. יחסיה המורכבים של הבת עם אם מרירה ופנאטית, יציאתה ההדרגתית מתוך העולם הדתי אל העולם החילוני, והתבגרותה מתוך כל אלה, הם המרכיבים העיקריים בספר זה. כוחו של הסיפור הוא ביכולתו ליצור מבנה מתוך הכאוס של העולם. הספר כתוב היטב, מעניין ומצליח לדייק במהלכים המשפחתיים והחברתיים המורכבים שהוא פותח ובו בזמן ליצור תחושה של אמת.

נורית זרחי


ביד אמן מציירת אורית רז שני עולמות: עולמם המתרסק של גבר ואשה, ועולמה הנבנה של בתם. היא מפליאה לתאר בשפה עכשווית ופיוטית כאחד את הזיקה שבין העולמות הללו, ואת החוויה הפנימית של שלוש הדמויות, הנעות בין תקווה לא-שפויה למציאות-סיוטית.

אמנון ז'קונט


הספר השזור בדמויות וסיטואציות מחייה של אורית רז, נכתב בהשראת רחל דודתה ומתוך הזדהות עמוקה עימה. סיפור חייה של הדודה – דמות חריגה (כנראה מפגרת) ומרדנית (התרועעה עם חיילים אנגליים וכנראה הרתה לאחד מהם), ריתק את אורית. את בדידותה ונידוייה של הדודה על ידי משפחתה, גילגלה רז לתוך דמותה של רוחל'ה, גיבורת הספר.
דמות נוספת שהיוותה מקור השראה לכתיבת הרומן, היא סבתה הדתית-פנאטית של רז ויחסיה עם בתה – הדודה רחל. בספר יצקה רז את דמות סבתה לתוך דמות אמה של רוחל'ה. אהרון, אביה המשכיל של רוחל'ה, הולך בדרכו של סבה של רז, שנטש את משפחתו ונמלט לחו"ל מפני נושיו, לאחר שעסקיו בארץ התמוטטו.
נישואי הסבא והסבתא של רז היו נישואי שידוך שלא עלו יפה וכך גם נישואיהם של הוריה של רוחל'ה. אמה של רוחל'ה הולכת בעקבות סבתה של רז ורוצה לסיים את הריונה, וכפי שקרה במציאות, ההפלה נמנעת בהתערבות החותן.
בשלב מסויים בתהליך כתיבת הספר, הפכה רז את גיבורת הרומן לבת דמותה – אשה כותבת , וכך חלקו של הספר מסופר ע"י רוחל'ה בגוף ראשון וחלקו בגוף שלישי באמצעות כתביה המשובצים בסיפור.
הרומן מתרחש על רקע התקופה של רצח רבין ומהווה בבואה אירונית של החברה הישראלית בתקופה זו. הוא בוחן באופן סימבולי את שנאת הזר והשונה ואת הקלות הבלתי נסבלת שבה אדם, לתועלתו או מתוך חולשה ופחד, מסית כנגד אדם אחר ומקעקע ממנו את הלגיטימיות שלו.
אורית רז, ילידת 1953 פרסמה עד כה כ-50 ספרים לילדים, נוער ומבוגרים בהוצאות: כתר, הקיבוץ המאוחד, פועלים, ידיעות אחרונות, דני ספרים, קוראים ועוד. ספריה זכו להצלחה רבה וחלקם זיכו אותה בפרסים חשובים, ביניהם:
  • צל"ש של פרס זאב (2002) על "מזכרות מאיש השלג"  .
  • פרס הדסה (2002) על "אף מילה ליסמין"  .
  • עיטור אנדרסן (2010) על "ברווז ושמו געגוע".

"מר זוטא ועץ התפוחים," שהפך לרב מכר, מכר כבר עשרות מהדורות והגיע למקום הראשון במצעד הספרים.  הוא עובד לתוכניות ילדים בטלוויזיה וברדיו וכן להצגת תיאטרון שרצה על הבמות שמונה שנים ברציפות. לאחר שירדה, הועלה הסיפור מחדש בעיבוד להצגת מחול שמוצגת בימים אלו ממש, על ידי התיאטרון לילדים ולנוער של אורנה פורת. בתחילת השנה יועלה הסיפור ע"י תיאטרון פרינג' בנצרת כהצגה בערבית.

רז נולדה וגדלה בפתח תקוה כבת זקונים במשפחה בת שלושה ילדים, והיא אם לשני בנים.
רז, החלה את דרכה כתסריטאית בתוכניות ילדים בטלוויזיה החינוכית והכללית. השתתפה בכתיבת תוכניות כמו: פנאי לי, בלי סודות, שלוש ארבע חמש וחצי, מטבחה של סמירה, ריץ' רץ', קשקשתא ועוד. כמו כן הקימה תיאטרון בובות לגיל הרך שהעלה אחדים מסיפוריה.
היא בוגרת ספרות וחינוך באוני' העברית בירושלים, ובעלת תואר שני בספרות (במסלול כתיבה יוצרת) של אוניברסיטת בן-גוריון וכן בעלת תעודת הוראה.
כסופרת ילדים ונוער היא נפגשת עם תלמידי בתי ספר ברחבי הארץ וכן מעבירה סדנאות לכתיבה יוצרת.
השנה כיהנה כסופרת אורחת של מערכת החינוך – תפקיד שמילאה כבר מספר פעמים בעבר.

בין ספריה: "עוז והאגוז" (על מורכבותם של יחסים בין אחים), "סב סביון לומד לעוף" (על יחסי הורים וילדים, צעד במצעד הספרים), "מה קרה לזהובית" (על מי שהחברה דוחה), "עוד שנה יוצאת לדרך" , "מזכרות מאיש השלג", ברווז ושמו געגועים", "אף מילה ליסמין", חבורת אחל"ה" (סדרה פופולרית על חבורת נערים המצילה בעלי חיים מהתעללות), "זמר של שיר" ו"החגים שלנו" (שירים לכל חג+קלטת).




יום ראשון, 8 בינואר 2012

בישלוליאדה עם אלדו השף


"בישלוליאדה עם אלדו השף"
ספר בישול חדש להורים ולילדים שהופך את המטבח לזירה של חוויה



בישלוליאדה עם אלדו השף מאת השף שלומי אלדו הוא ספר בישול חדש ומיוחד בהוצאת הספרים אוריון המיועד במיוחד לזמן איכות של הורים וילדים או רק לילדים עצמם, וההופך את המטבח למקום של חוויות, עשירי טעם והמשדרג את הארוחות בבית לארוחות מזן אחר ובטעמים של עוד, מזינים ובריאים.  הספר משלב סיפור מחורז לילדים עם מתכונים קלים וטעימים, בעיצוב ססגוני ועליז.

הספר הייחודי נכתב בידי השף שלומי אלדו, והבשורה שלו היא שניתן להפוך את נושא הבישול לאירוע משפחתי משותף, בקלי קלות ובצורה פשוטה ומשביעה.  הספר משופע בחרוזים ולצידם מתכונים עליזים ומעניינים כמו עוגת רכבת או מטעמים מפירות וירקות.

השף אלדו מביא עמו ניסיון עשיר בתחום הגסטרונומי. שלומי אלדו התחיל את דרכו בלימודי אומנות הבישול במלונות דן. לאחר שסיים בהצלחה, המשיך לעבוד ברשת דן עם טובי השפים בארץ ולמד מהם את רזי המקצוע. בהמשך, עבד כשף בחו"ל, שם רכש את התרבות וסגנונות הבישול השונים. כיום, אחרי ותק של 16 שנים בתחום הבישול, השף אלדו מביא עמו סגנונות בישול, ידע רב וייעוץ גסטרונומי.  השף אלדו חבר באיגוד השפים הארצי והעולמי.

השף אלדו עובד עם מוסדות חינוך, ובתחום הילדים מביא שפע רעיונות לסדנאות, ימי הולדת ייחודיים ומתוקים במיוחד, המשלבים יצירה בבישול , הומור, משחקים ועוד. למבוגרים ישנו מגוון רב של תפריטים לערב מהנה המשלב הפעלה - משחקי חברה למבוגרים בלבד, מוזיקה, ריקודים והמון הפתעות. בנוסף, אלדו השף מייעץ למוסדות ופרטיים, מלמד כיצד ניתן לשלב זמן איכות הורים וילדים, יצירה, ועשייה משותפת ולהפוך את הארוחה להרבה יותר מהנה והרבה יותר בריאה ומזינה.

השף אלדו מספר, כי גדל על ברכי המטבח התורכי. בילדותו, האכילו אותו הוריו ובני משפחתו במטעמים כמו עלי גפן ממולאים, תבשילי במיה, ממולאי ארטישוק. שניצל וצ'יפס בכלל לא היו בתפריט. לדעתו, הילדים של היום מעדיפים מאכלים בריאים ואינם מעוניינים במאכלים רוויי שמן או טבולים בצבעי מאכל.

מה עושים כאשר הילד מסרב לאכול?

השף אלדו אומר, כי כל ילד אוהב לאכול, אבל תלוי כיצד מגישים לו את הארוחה וכיצד משדרגים אותה.  כשלמדתי טבחות, דבר ראשון שלימדו אותי שקודם כל העין אוכלת.  לדוגמא, אבוקדו מטוגן. ילדי לא כל כך אהבו אבוקדו ומה שעשיתי, חתכתי את האבוקדו לפרוסות, קימחתי בקמח מתובל ביצה ופירורי לחם וטיגנתי בשמן עמוק. לאחר מכן ספחתי את השמן. ילדי אכלו את האבוקדו המטוגן עם קטשופ ומאז שהם רוצים צ'יפס אני לא יודע עם הם מתכוונים לצ'יפס אבוקדו או לתפוחי אדמה, כי הם נורא אהבו את זה.

כדאי להכין כריכים מבדחים. למרוח גבינה ולצייר עליה פרצוף בתוספות מתאימות של פלפל אדום או זיתים, כך שייווצר פרצוף. ניתן בצורה דומה להכין מטעמים צבעוניים מתירס וחסה, ירקות נוספים והכול על גבינות לבנות, שהופכות תוססות ועליזות.



צריך להוסיף הרבה פירות וירקות לילדים ולעצב אותם כך שיהיו יפים וצבעוניים ומעוררי תיאבון.   להטיל על הילדים להכין סלטים בריאים ומקושטים. כשילדים טורחים ומכינים אוכל – הם גם יאכלו אותו, בתיאבון.

אפילו פסטה כדאי וצריך להכין טרייה במכונת פסטה. המצרכים פשוטים ביותר, קמח, ביצה, והרידוד במכונה הוא עיסוק מהנה. כך גם החיתוך לתצורות שונות. רוטב עגבניות מתובל יהפוך את הפסטה הטריה לחוויה, אומר השף אלדו.

מן הספר

אָכְלוּ וְשָׂבְעוּ, לָאוֹפֶה הוֹדוּ, וְלַדֶּרֶךְ שׁוּב יָצְאוּ. פָּסְעוּ בַּשְּׁבִילִים, בֵּין פְּרָחִים וּנְחָלִים, שָׁרוּ שִׁירִים וְהָיוּ מְאֻשָּׁרִים, וֶלְּׁבַסּוֹף הִרְגִּישׁוּ מְאדֹ עֲיֵפִים...  "כָּל כָּךְ קָשֶׁה לְהַמְשִׁיךְ וְלִצְעֹד", נֶאֶנְחוּ הַדּבֹ, הָעַקְרָב והקפוֹד.
וְהִנֵּה רָאוּ רַכֶּבֶת אֲלֵיהֶם בִּמְהִירוּת מִתְקָרֶבֶת, צִבְעוֹנִית כֻּלָּהּ וּמְקֻשֶּׁטֶת. הַקְּרוֹנוֹת מְצֻפִּים בִּקְרֶם וָנִיל וְשׁוֹקוֹלָד, הַחַלּוֹנוֹת – וַפְלִים מְמֻלָּאִים בקרם ורדרד, כַּדּוּרֵי שׁוֹקוֹלָד הֵם הַגַּלְגַּלִּים, כַּמָּה מַדְהִים... וְכַמָּה טָעִים... "וּוָאוּוּ! רַכֶּבֶת אֲרֻכָּה-אֲרֻכָּה, קְחִי אוֹתָנוּ לְהַרְפַּתְקָה! אִתָּךְ נִסַּע עד להרים, לִמְצֹא לָנוּ עוֹד חֲבֵרִים!"  וכאן לומדים הילדים וההורים להכין עוגת רכבת טעימה.

עקרב

חומרים נדרשים: 1 בטטה מקלפת, ירקות לקישוט: גמבה, זיתים, פלפל ירוק.  אופן ההכנה: פורסים את הבטטה לפרוסות ומבשלים במים במשך 8 דקות.  מצננים את הפרוסות ומסדרים אותן בצלחת בצורת עקרב.  יוצרים עיניים מזיתים ומקשטים בגמבה ובפלפל ירוק.  מפזרים מעל מעט מלח.

הספר "בישלוליאדה עם אלדו השף" מאת השף שלומי אלדו, הוצאת הספרים אוריון, 42 עמודים, לגילאי 4-99, מחיר לצרכן 59 ש"ח, להשגה בחנויות הספרים או דרך אתר ההוצאה לאור www.orion-books.co.il או דרך אתר השף שלומי אלדו           http://www.aldo-chef.co.il

התרשמותי: בספר מתכונים מצוינים, קלים להכנה, וכוללים גם מתכונים לחגים, החל מעוגת דבש וכריך תפוחי עץ בדבש, קינמון ואגוזים, לראש השנה, דרך סופגניות לחנוכה, חטיף אנרגיה מפירות יבשים לט"ו בשבט, אזני המן לפורים, ועוד מתכונים. הספר מלווה בהוראות הכנה מדויקות ובצילומים מרהיבים ומעוררי תיאבון. ספר מומלץ, במיוחד למי שמעוניין להפעיל את הילדים.