יום שני, 26 במאי 2014

באווירה הפסטורלית של בית העלמין



באווירה הפסטורלית של בית העלמין
שירים


מאת: יונתן ברקאי


עריכה: יקיר בן-משה

'פטדה' סדרת השירה המקורית

אבן חושן – הוצאה לאור

* * * * * *  
(73 עמודים, 48 ₪)

היש קורא שיוותר אדיש למקרא שיריו של יונתן ברקאי? בלשון ישירה, ציורית ורבת דמיון, מפליג ברקאי לתוך עולם קרקסי, דמוי חלום, מבהיל ופיוטי כאחד. הספר, בעל השם המצמרר, "באווירה הפסטורלית של בית העלמין", מעמיד במרכזו את המוות והחיים כמי ששוכנים לא רק זה לצד זה, או זה בעקבות זה, אלא זה בתוך זה; החיים והמוות כישות אחת.
שוב ושוב חוצה ברקאי את הגבול שבין מציאות להזיה ומלמדנו שהאמנות בעיקרה היא משחק. העיר, האדם, הטבע, הזמן, הגוף והאהבה - הכל ניתן לתחלופה, לביטול ולהמרה במשהו אחר. וכשהאמנות מכירה בכך שאנו חיים בתוך נשף מסכות של בדיה וחלום, היא עצמה הופכת לאמת. הבמה של ברקאי ריקה ומלאה, בו- זמנית, מופלאה ואמיתית עד כאב, ומזמינה את קוראיה למופע שירי בלתי נשכח.

יקיר בן משה


יונתן ברקאי, יליד 1935, חי ויוצר בתל אביב. 'באווירה הפסטורלית של בית העלמין' הוא ספר שיריו השני הרואה אור בעברית; קדם לו 'דוח קצר' (אבן חושן, 2010).

אגי משעול על "דו"ח קצר": "ספרו הראשון של יונתן ברקאי הוא קריאת תגר של כוחות החיים על המוות. ספור חיים ארוך של ילד ניצול שואה המתגלגל בשמות וזהויות שונות, מתנקז כאן ל"דו"ח קצר", לשירים מפתיעים ואמיצים מנקודת מבט ייחודית שהיא ניצחון הארוס על התנאטוס" .

יונתן ברקאי פירסם גם שלושה ספרי שירה מתורגמים לפולנית (הוצאת ורסט, לובלין) שזכו לביקורות אוהדות.   
כמו כן, תרגם מפולנית את ספר שיריו של תומאש יאסטרון "רק החיבה עולה לשמיים", (הוצאת פרדס, 2010),  שזכה בשבחי הביקורת.
"יונתן ברקאי מעניק לנו בעברית חיה ועכשווית שירה בת זמננו, הכתובה במקצבים חופשיים, שרבות נקודות המגע בינה ובין מה שכותבים משוררים ישראלים באותן שנים. לקרוא את תומאש יאסטרון בעברית היא חוויה מענגת ומעשירה."

רפי וייכרט, משורר, מתרגם, מבקר ועורך "קשב לשירה"


התרשמותי: ספר שירה מצוין. אחרי הביקורת של רפי וייכרט ואגי משעול, כבר לא נשאר לי הרבה להוסיף. אני אישית אהבתי מאד הדואליות בשירתו של יונתן ברקאי, מעין "משחקי" או וצל, של החיים והמוות. להלן, אחד השירים מהספר(עמ' 23).

פרידה נוספת

אִמִּי, שׁוּב
אֲנִי עוֹמֵד עַל קִבְרֵךְ,

תַּאֲמִינִי בִּי, בְּלִי לְהַעֲמִיד פָּנִים,
אַתְּ לֹא מַאֲמִינָה שֶׁאֶפְשָׁר לֶאֱהֹב ?

כֻּלָם מְחַכִּים רַק לַמָּוֶת.
לָרֶשֶׁת אֶת כַּסְפֵּךְ, הִתְנַהֲגוּתֵךְ,
אֶת זֶהוּתֵךְ, מְקוֹמֵךְ ?

שׁוּב אֲני צָבוּעַ.
הֲרֵי אַתְּ לֹא מַאֲמִינָה
שֶׁאֶפְשָׁר פָּשׁוּט לִשְׁתֹּק מֵאַהֲבָה.


יום חמישי, 22 במאי 2014

האיכר מכפר פסגה



האיכר מכפר פסגה


מאת: שולמית ברונשטיין-זוננברג

זוכת פרס הסיפור הקצר מטעם ליידי גלובס בשיתוף סטימצקי

הוצאת סטימצקי

* * * * * *
(400 עמודים, 99 ₪)


האיכר מכפר פסגה הוא רומן אהבה הפרוש על פני השנים 1908 עד 2008 ומתאר את סיפורו של יוחנן כהן – החל מגרמניה של עליית הנאצים ועד לתקומת ישראל – כשהוא שזור בשנה מחיי אבישג, בתו.

יוחנן הילד היהודי היחיד בבית הספר הגרמני, מושפל על ידי המורה; "כך נראה יהודים, תלמידים," הוא אומר, ויוחנן מאבד את כל שאהב ונאבק על משפחתו ועל חייו. גם אבישג הווטרינרית נאבקת על חייה, נאבקת למצוא איזון בין הקצוות – להיפתח על גבול ההתערטלות ולחוש שבתוך עצמה היא מוגנת.

חיפוש עצמי, גיבוש זהות, חתירה לעצמאות, הגשמת חלומות, אומץ לב, צורך במפלט, יחסים משפחתיים והקרבה – כל אלו מקבלים התייחסות בתמה זו, של אהבה ושל קשרי אהבה.

היצירה שלפנינו נעה בין מימדי הזמן והרגש, החלום והמציאות, הנפש והאינטלקט, הרוח והנשמה – והקריאה בה מעבירה אותנו מסע יוצא דופן ונוגע ללב; מתהומות המוסר של גרמניה, דרך ילדות מורכבת של "הדור השני", ועד לבגרות סוערת השואפת להשתחרר מכבלים.

האיכר מכפר פסגה  הוא ספרה הראשון של  ד"ר שולמית ברונשטיין-זוננברג
(1966), ילידת מושב ארבל שבגליל, "כדוריסטית", וטרינרית, מרצה ומרכזת חוג. שולמית זכתה בפרס הסיפור הקצר על סיפורה "אהבה בין אפריל לספטמבר", בתחרות "נשים כותבות" מטעם ליידי גלובס בשיתוף סטימצקי. ספר שיריה, "תמונות מכביש 90", יצא לאור בקרוב.

התרשמותי: הכתיבה מזמינה, הנרטיב מעניין וקשה להניח את הספר מהיד מהרגע שהתחלתי לקרוא.  זה ספר המכיל קצת היסטוריה, קצת אהבה וגיבור מעורר הזדהות. המעברים בין העבר להווה הם חלקים, הזרימה מושלמת. ספר מומלץ !!


יום רביעי, 21 במאי 2014

והבית ימלא עשן

ספר חדש: "והבית ימלא עשן" מאת פביאן ברויטמן

לחזור שוב לחיות



שלושה סיפורים שזורים זה בזה, יוצרים בספר והבית ימלא עשן מאת פביאן ברויטמן, שיצא בהוצאת "גוונים", רומן המיטלטל בין פנטזיה לבין מציאות, בין אהבות לבין שנאות, ובעיקר בין ייאוש לבין תקווה. הסיפור הראשון הוא עתידני, העולם התמלא עשן סמיך והוא הפסיק להתנהל כבימנו. האנושות על סף הכחדה, אין כמעט בעלי חיים, צמחים, עצים. משפחה אחת מנסה לשרוד בעולם בלתי אפשרי זה, בעזרת 'בית טוהר', ובו מערכת מיוחדת לסינון העשן. הסיפור השני הוא על מרטין, ילד רגיש, העובר התעללות רגשית ופיזית בארגנטינה, השואל שאלות סביב האנושות בכלל וסביב יהדותו בפרט. בדרך הוא מגלה את יכולת האהבה, חווה אהבת בוסר אסורה, ודרך סבלו הוא מגלה תופעות טבע אשר עלולות להביא כיליון לעולם. הסיפור השלישי הוא על ירחמיאל, ילד הנולד עם תסמונת דאון, לא מדבר והתפתחותו איטית וקשה. דרך גדילתו משפחתו ובייחוד הוריו לומדים על עצמם, ועל הבאות. המחבר מאמין שהאנושות עוד בכוחה להינצל. בשפה יפה ומענגת, ישירה ומלאת משמעויות, הוא מוביל את הקורא אל הנמצא מעבר לאופקיו המוכרים.  "זה פשוט מאוד. בדיוק כמו לעשן סיגריה. שאיפה עמוקה אחת, והאוויר על פני כדור הארץ יהיה שוב צלול. תוכלו שוב לנשום. לראות את האופק, במרחק, לראות את כל הגוונים בשקיעתה של השמש. תחזרו שוב לחיות."
                                                         
"השמש זרחה בשמיים במלוא עוצמתה. האופק האדמדם נצבע בתכלת בהיר. השמיים קיבלו גוון כחול, שאיש על פני האדמה טרם הצליח לתחום במילים. האוויר היה צלול, ומשב קריר של בוקר חלף על פני מנואל. הוא הביט מעלה וראה קונדור עף בכנפיים פרושות, מתאהב ברוח, כמו בכל יום מחדש. מפלרטט עם הגורל, בביטחון מלא שהמחר יביא עמו את מה שההווה נותן ומה שהאתמול נתן. מנואל הביט על רכס ההרים והבחין בקו המדויק המבדיל בין שמיים בארץ. אותו קו שצייר באדמתו, דמות אישה חושנית, מסתורית ונאמנה".  כך נפתח הספר. מדובר בחלום בהיר עד כאב של מנואל, אב למשפחה המתמודדת עם מציאות חדשה בעולם. העולם עצר מלכת, הוא התמלא עשן סמיך והאנושות ששרדה מחפשת דרכים להמשיך ולחיות.

פביאן ברויטמן (44), נשוי ואב ל- 3, מתגורר בכפר סבא, יליד ארגנטינה, נוירופסיכולוג ופסיכולוג שיקומי ורפואי. לצד עיסוקו המקצועי, כותב ברויטמן מגיל צעיר, בעיקר סיפורים קצרים ורומנים. חלק מסיפוריו הנוגעים ראו אור הן בארגנטינה והן בישראל. הוא זכה בפרסים בכמה תחרויות ספרות בארגנטינה.

את ההשראה לכתיבת הספר שאב ברויטמן ממספר מקורות. "הדאגה סביב איכות הסביבה שמלווה אותי מאז גיל ההתבגרות, עוד הרבה לפני שזה הפך להיות נושא באופנה. הדאגה מהזיהום האנושי, ממה שהאדם הפך להיות, מיצור מופלא המסוגל ליצור יצירות מופת ולייצר אהבה ונתינה, ליצור המכונס בעצמו, לא מעוניין בזולת, לא מושפע ממש מהרעות החולות שבעולם, ממשיך לחיות חיים מלאי אדישות וככל שעובר הזמן יותר בודד בתוך עולם מצומצם וריק. הסיפור של מרטין מבוסס בחלקו על חבר מהתיכון, שעבר התעללות מצד הכיתה, לאורך שנים. ובחלק השלישי של הרומן, הריקוד בין דת וחילוניות הוא ריקוד שאני רוקד זה שנים.

דרך הכתיבה אני חולם ומחפש דרכים להביע את שעל ליבי. העולם סובל מקלקולים רבים, האנושות דוהרת אחרי טכנולוגיה, תקשורת, וקידמה, וככל שעובר הזמן האדם יותר בודד, יותר לעצמו, פחות מביע ואוהב, יותר חולה ולבד. אני תקווה שמשהו ממה שכתוב בספר ושאני מאמין בו יחלחל לכמה שיותר אנשים". 

"היא הרגישה את המגע העדין והמהוסס ופקחה את עיניה כמחליקה אל תוך החמימות שלו. היא קירבה אליו את אצבעותיה באיטיות זהירה ונגעה בידו. הוא הבין שהתעוררה ומשך את ידו חזרה, מחביא אותה מאחורי גבו. "לא התכוונתי... אני מצטער...", מלמל. "אני לא מקבלת את ההתנצלות, תמשיך...", אמרה בחיוך ענוג, כמתוך חלום בהקיץ" (מתוך הספר) - תיאור של תחילת סיפור אהבה, אהבה צעירה, אהבת בוסר, זוג נערים המגלים את עולם הרגשות ועולם הגוף, המתמכרים לתחושות ומתעופפים לגבהים של תשוקה ורגש.  "אני מאמין שהאדם יכול לייצר אהבה, נטולת ציניות. הישגיות, קריירה, קידמה, לא שוות דבר ללא אהבה", מספר ברויטמן.

פביאן ברויטמן מסכם, כי "הספר עבורי זה הגשמת חלום, ולא פחות מזה מבחינתי מדובר בייעוד. זו הדרך שלי להגיד את מה שאני מאמין בו, חש אותו, חושב אותו. כולי תקווה שהספר יגיע לכמה שיותר אנשים, ושהדברים הכתובים בו יגיעו לכמה שיותר לבבות. אני מקווה שהסיפור יגרום להנאה אצל הקוראים. בד בבד להנאה, אשמח שהוא ישפיע על אנשים. המסרים ברורים, והייתי מעדיף שהקורא יבין אותם בעצמו. אני מאמין שיש בכוחו של האדם להשתנות ולהגיע למסלול שטבעי ובריא לו יותר מהמסלול אותו אנו מכירים. בימים אלה אני כותב רומן נוסף שיעסוק בחיפוש אחרי האהבה הנכונה, המדויקת".

והבית ימלא עשן מאת פביאן ברויטמן הוצאת הספרים "גוונים", 254 עמודים, מחיר לצרכן 72 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב בר כוכבא 29 תל אביב ובאתר ההוצאה http://www.gvanim-books.com או כספר אלקטרוני.


הקונכייה והחילזון


הקונכייה והחילזון



מאת: אלי בן-יוסף

עורך: יעקב קמין

אוריון הוצאת ספרים
* * * * * *  
(450 עמודים, 70 ₪)


הרומן הקונכייה והחילזון הוא סיפור אהבה מרגש.

הוא, איש שירות הביטחון, נשלח ליוון במסגרת משימה, ומגלה כי האישה שפגש סובלת מדימוי עצמי נמוך, ושם לו למטרה לחזק אותה.
היא, נערה צעירה וחסרת ביטחון, שמונתה לתפקיד בכיר ורגיש במשרד הפנים היווני.
יוון, מקדוניה, אלבניה ופריס חולפות במהירות על פני הקורא, וכל זאת דרך סיפור אהבתם והתהפוכות העוברות עליו ועליה, עד לסיום הטרגי.

אלי בן-יוסף (67) נולד ב- 1946 בירושלים. הוריו ילידי כורדיסטן, עלו ארצה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. בוגר אוניברסיטת תל אביב במדעי המדינה ולימודי עבודה. מוסמך מטעם אוניברסיטת תל אביב במינהל ומדיניות ציבורית.

עבד 20 שנה במרכז הרפואי "קפלן" בתפקיד מנהל מערכות מידע ומחשוב, שם פיתח מערכת ממוחשבת לניהול הרשומה הרפואית, מה שמכונה תיק רפואי, שהפך את בית החולים קפלן לממוחשב ביותר בארץ ובין הממוחשבים בעולם. היום משרתת התוכנה שפיתח את רוב בתי החולים של הכללית וחלק נכבד מבתי החולים הממשלתיים, ביניהם בית החולים שיבא, מעייני הישועה וכו'.

בגיל 10 לאחר שהוריו נפרדו, עבר לחולון עם אמו ושניים מאחיו.
כיום מתגורר בתל אביב, נשוי לקלייר (יאירה), אב לשתי בנות וסב לשישה נכדים.

התרשמותי: ספר "מזמין", מתאים לקריאה בכל מצב, מנוחה, נסיעה , ואם לא נסעתם לחו"ל, הנה אפשר להפליג בדמיון עם הרומן המרגש. עוברים באלבניה, פריס, יוון ועוד.