באווירה הפסטורלית
של בית העלמין
שירים
מאת: יונתן ברקאי
עריכה: יקיר בן-משה
'פטדה' סדרת השירה
המקורית
אבן חושן – הוצאה
לאור
* * * * * *
(73 עמודים, 48 ₪)
היש קורא שיוותר אדיש למקרא שיריו של יונתן
ברקאי? בלשון ישירה, ציורית ורבת דמיון, מפליג ברקאי לתוך עולם קרקסי, דמוי חלום,
מבהיל ופיוטי כאחד. הספר, בעל השם המצמרר, "באווירה הפסטורלית של בית
העלמין", מעמיד במרכזו את המוות והחיים כמי ששוכנים לא רק זה לצד זה, או
זה בעקבות זה, אלא זה בתוך זה; החיים והמוות כישות אחת.
שוב ושוב חוצה ברקאי את הגבול שבין מציאות להזיה
ומלמדנו שהאמנות בעיקרה היא משחק. העיר, האדם, הטבע, הזמן, הגוף והאהבה - הכל ניתן
לתחלופה, לביטול ולהמרה במשהו אחר. וכשהאמנות מכירה בכך שאנו חיים בתוך נשף מסכות
של בדיה וחלום, היא עצמה הופכת לאמת. הבמה של ברקאי ריקה ומלאה, בו- זמנית, מופלאה
ואמיתית עד כאב, ומזמינה את קוראיה למופע שירי בלתי נשכח.
יקיר בן משה
יונתן ברקאי, יליד 1935, חי ויוצר בתל אביב. 'באווירה הפסטורלית של בית העלמין' הוא ספר שיריו השני הרואה אור בעברית; קדם לו 'דוח קצר' (אבן חושן, 2010).
אגי
משעול על "דו"ח קצר": "ספרו הראשון של יונתן ברקאי הוא קריאת תגר של
כוחות החיים על המוות. ספור חיים ארוך של ילד ניצול שואה המתגלגל בשמות וזהויות
שונות, מתנקז כאן ל"דו"ח קצר", לשירים מפתיעים ואמיצים מנקודת מבט
ייחודית שהיא ניצחון הארוס על התנאטוס" .
יונתן ברקאי פירסם גם שלושה ספרי שירה מתורגמים לפולנית (הוצאת ורסט, לובלין) שזכו
לביקורות אוהדות.
כמו כן, תרגם
מפולנית את ספר שיריו של תומאש יאסטרון "רק החיבה עולה לשמיים", (הוצאת
פרדס, 2010), שזכה בשבחי הביקורת.
"יונתן ברקאי מעניק לנו בעברית חיה ועכשווית שירה בת זמננו,
הכתובה במקצבים חופשיים, שרבות נקודות המגע בינה ובין מה שכותבים משוררים ישראלים
באותן שנים. לקרוא את תומאש יאסטרון בעברית היא חוויה מענגת ומעשירה."
רפי וייכרט, משורר,
מתרגם, מבקר ועורך "קשב לשירה"
התרשמותי: ספר שירה מצוין. אחרי הביקורת של רפי וייכרט
ואגי משעול, כבר לא נשאר לי הרבה להוסיף. אני אישית אהבתי מאד הדואליות בשירתו של
יונתן ברקאי, מעין "משחקי" או וצל, של החיים והמוות. להלן, אחד השירים
מהספר(עמ' 23).
פרידה
נוספת
אִמִּי, שׁוּב
אֲנִי עוֹמֵד
עַל קִבְרֵךְ,
תַּאֲמִינִי בִּי,
בְּלִי לְהַעֲמִיד פָּנִים,
אַתְּ לֹא מַאֲמִינָה
שֶׁאֶפְשָׁר לֶאֱהֹב ?
כֻּלָם מְחַכִּים
רַק לַמָּוֶת.
לָרֶשֶׁת אֶת
כַּסְפֵּךְ, הִתְנַהֲגוּתֵךְ,
אֶת זֶהוּתֵךְ,
מְקוֹמֵךְ ?
שׁוּב אֲני צָבוּעַ.
הֲרֵי אַתְּ לֹא
מַאֲמִינָה
שֶׁאֶפְשָׁר פָּשׁוּט
לִשְׁתֹּק מֵאַהֲבָה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה