יום שבת, 26 באוקטובר 2013

בין המיתרים



חדש בהוצאת פרדס

בין המיתרים



ספר שירה
מאת: נגה מרקמן
בעריכת יקיר בן משה
* * * * * *
(133 עמודים, 49 ₪)

מבט פנימה

אֲנִי כְּבָר רַכָּה,
מְרֻפֶּדֶת וַעֲמֻקָּה,
כְּמוֹ קֵן שֶׁמַּמְתִּין לְגוֹזָל.

וְיֵשׁ בִּי מָקוֹם
לְכָל הָאַהֲבָה,
וּלְכָל מָה שֶׁתִּרְצֶה
וְתוּכַל.
*
אֲנִי כְּבָר, אֲנִי כְּבָר.
כְּמוֹ פֶּצַע פָּעוּר,
כְּמוֹ פֶּרַח
הַמַּמְתִּין לִדְבוֹרָה.
כְּמוֹ שָׂדֶה חָרוּשׁ וְחַם,
הַמַּמְתִּין לְעוֹנַת
הַזְּרִיעָה.
*
בְּבֶהָלָה אֲנִי מְגַלָּה
אֶת הָעָצְמָה הַמַּצְמִיתָה
שֶׁל הַגַּעְגּוּעִים.
הָעוֹר מִתְהַפֵּךְ הַחוּצָה כְּמוֹ כְּפָפָה
וְכָל הָאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים
חֲשׂוּפִים.
מֻגָּשִׁים לְפָנֶיךָ חַסְרֵי הֲגָנָה.

וְכָל הַהֶסְכֵּמִים, הַבְּרִיתוֹת, הַנְּדָרִים,
שֶׁכָּרַתִּי בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי, בֵּינִי לַאֲהוּבַי,
וּבֵין הָאֱלֹהִים
אֵינָם.
*
וְעַכְשָׁו, קוֹלוֹת הַלַּיְלָה. צְרָצַר בּוֹדֵד,
תַּנִּים מְיַלְּלִים.
אֵין סוֹף לַלַּיִל, אֵין סוֹף
לַגַּעְגּוּעִים.



מדברי העורך, יקיר בן-משה:
"בין המיתרים" ספרה של נגה מרקמן הוא אחד מספרי השירה הייחודיים שיצאו לאחרונה. בעיקר משום המזיגה הנפלאה והמרעננת של מרקמן בין שירת "האני" לשירת הטבע.
המשוררת מצליחה לגרוף את כל הנוף הנגלה לעין, החל מדנדוני הפעמונים בחצר, דרך הגשם המתופף על הדלת ועד לקולות הלילה (לצרצר הבודד ולתנים המייללים) – ההופכים להשתקפות מרהיבה של רגשות פנימיים. "העור מתהפך החוצה כמו כפפה" היא כותבת בשיר "מבט פנימה" (עמ' 86) ויוצרת מארג אמנותי הבנוי על פואטיקה של היפוכים בין פנים לחוץ, בו הכל הופך ממבט לגעגוע ולהיפך.

נגה מרקמן,. בוגרת המכון למורים למוזיקה באורנים וכיתת האופרה באקדמיה ע"ש רובין בירושלים. בצד הופעותיה המוזיקליות, עוסקת בטיפולים באמצעות שיטת פאולה וכן בשיחות וטיפול באמצעות שירה.
עבדה במשך שנים רבות עם הפסנתרן יהלי וגמן ז"ל והופיעה איתו בקונצרטים ברחבי הארץ.
מופיעה עם ערב משירי איציק מאנגער "הגדי הלבן וטווס הזהב", בעברית וביידיש, בהנחיית בנימין יוגב (בוג'ה), שניהל את מכון החגים הקיבוצי 'שיטים'.
השתתפה פעמיים כזמרת-שחקנית בתיאטרון פרינג', בפסטיבל ישראל (יורם פורת-במאי, יוסי מר-חיים-מלחין, תמי רבן-אומנית מיצג). שרה בפסטיבלים רבים של מוזיקת עולם, בשפות רבות, ביניהן לדינו, יידיש, עברית,  ספרדית, יוונית, איטלקית, גרמנית, רומנית ועוד.
ילידת קיבוץ שמיר, 1950, ומתגוררת בו עד היום. נשואה+ארבעה ילדים ותשעה נכדים.

"בין המיתרים" הינו ספרה הראשון.


אני מכאן
(מענה לדרוויש, כתגובה לשירו "אני משם")


אֲנִי מִכָּאן.
סוֹבֶבֶת סְבִיב עוֹנוֹת הַשָּׁנָה.
יוֹדַעַת מָתַי יִבְקְעוּ חֲצָבִים,
כְּמוֹ רֹאשׁ עֻבָּר
בּוֹקֵעַ
מֵרֶחֶם אִמּוֹ.
אַחַר כָּךְ מַתְחִיל הַמַּטָּע לְהַאֲדִים. וְהַכְּרָמִים
אָזְנַי כְּרוּיוֹת לָרוּחַ הָעוֹבֶרֶת בַּחֲשַׁאי בָּעִנְבָּלִים.
הַחֹשֶׁךְ מְאַחֵר לָלֶכֶת בַּבְּקָרִים
וּמַקְדִּים בָּעֲרָבִים.
                             
אֲנִי מִכָּאן, מַאֲזִינָה בְּרֹב קֶשֶׁב, מָתַי יַתְחִילוּ
צְרִיחוֹת הָעֲגוּרִים,
הָאֲדָמָה כְּבָר לֹא צוֹרֶבֶת בְּחֻמָּהּ.
אֶפְשָׁר בָּעֶרֶב לָלֶכֶת יְחֵפָה,
בְּקָרוֹב יַאֲדִים מוּל חַלּוֹנִי סַפְיוֹן הַשַּׁעֲוָה.
בְּדִמְעוֹת מֶשִׁי יִנְשְׁרוּ לָאֲדָמָה
עֲלֵי הַוְּרָדִים.

אֲנִי מִכָּאן. יוֹדַעַת אֶת כִּוּוּן הַשֶּׁמֶשׁ
בְּחַלּוֹנוֹת בֵּיתִי וְהֵיכָן אוּכַל לִפְגֹּש עִם שַׁחַר
אֶת כּוֹכַב הַנֹּגַהּ שֶׁלִּי.
                             


אֲנִי מִכָּאן. בְּזִכְרוֹנוֹת יַלְדוּתִי צָרוּב הַמַּאֲהָל בְּמוּפְתַחְרָה.
נָשִׁים, סִירִים גְּדוֹלִים מַהְבִּילִים
וִילָדִים מִתְרוֹצְצִים,
עָשָׁן.
                             
וְכָאן, עַכְשָׁו בַּזְּמַן
שָׂרְדוּ רַק שְׁלוֹשָׁה אֵיקָלִיפְּטוּסִים וְגַל אֲבָנִים

וּמָה עִם הַיֶּלֶד הַהוּא, שֶׁהִבִּיט בִּי
בְּעֵינַיִם בּוֹעֲרוֹת
וַהֲמוֹן זְבוּבִים עַל פָּנָיו?

יום חמישי, 24 באוקטובר 2013

שלוש נובלות

ספר חדש: "שלוש נובלות" מאת הסופר והמחזאי אלי שרייבר (חתולי)


הספר "שלוש נובלות" מאת הסופר והמחזאי אלי שרייבר (חתולי), בהוצאת הספרים "מסדה", כולל בתוכו שלוש נובלות, המתמזגות לכלל עלילה מורכבת אחת. הסיפורים פולשים זה לתחומו של זה, מתערבלים ומשנים צורה. בכל הנובלות, תפיסת המציאות של הדמויות רופפת, ואולי לא הייתה קיימת מלכתחילה. המחבר, באבחנותיו הקולעות, מעביר את הקוראים לעולם התפור למידתם של גיבוריו.

בנובלה הראשונה, הריאליסטית במהותה, נכנסת בחורה חסרת ביטחון וחסרת ניסיון להריון, בלי לדעת מי עיבר אותה, באילו נסיבות הרתה ומתוך כפירה מוחלטת בכל הסבר אפשרי להריון הבתולין שלה. לנובלה השנייה מאפיינים פנטסטיים. שני זוגות יוצאים לשטוקהולם שבדיה, לטקס חלוקת פרסי הנובל. שתי הנשים הן כלות הפרס. אחת מהן מקבלת אותו על מחקר מגוחך בתחום הכלכלה הגלובלית והשנייה, בזכות היותה פילגשו של חתן הפרס, השוכב על ערש דווי. שני הבעלים, המתלווים לנשותיהם, אינם אלא סרח עודף. השלישית היא נובלה אפוקליפטית המתארת מגיפת התאבדויות חסרת פשר ובלתי נשלטת, הפוקדת את הארץ ומפילה המוני חללים, ואז נעלמת כלעומת שפרצה.

אלי שרייבר (חתולי), 71, תושב תל אביב, למד תיאטרון ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב וסיים תואר שני ב City College  בניו-יורק. "שלוש נובלות" הוא ספרו ה- 25, כתב לרדיו, לטלוויזיה ("ניקוי ראש"), לטלוויזיה הלימודית ולתיאטרון. כתב את המחזות "הקורבן" (1972), "חיים חיים" (1974), "בלוף" (1976, ו"מעשה בטייס" (1987).  בתיאטרון קריית שמונה עלה השנה מחזה שכתב, "שיעור בתנך" (1990), העוסק במורה לתנ"ך המואשם בפרשנות  בלתי מקובלת לטקסט המקראי. המחזה הוא גרוטסקי ומציג את החברה בישראל בצורה ביקורתית.

שרייבר מרבה להשתמש בכתיבתו בציניות ובהומור שחור. בספרו "הס פן תעיר" מתוארת הקמה של מחנה השמדה משוחזר בישראל בתור אטרקציה תיירותית וב"אשר סיפרתי לנכדותיי" מופיעים פיגועים ברקע. בתור שגרה לעתים הוא כותב על תקופת התנ"ך: ב"השדה והמערה אשר בו" וכן ב"שיעור בתנ"ך" מתוארים האירועים שמאחורי סיפור רכישת מערת המכפלה וב"מטיאס" חלק מהעלילה הוא על שלמה המלך. לעתים קרובות, ישנה עלילה מקבילה לסיפור המרכזי (כמו ב"יאוש מדעת" ו"השדה והמערה אשר בו". בכמה מספריו הוא מתאר תוך כדי הסיפור את תהליך כתיבתו  כביכול (כמו ב"שווייצריה", "מטיאס" ו"עורצח"). לעתים מופיע אצלו ויכוח עצמי על צורת הכתיבה הנכונה תוך כדי מבט אירוני מאוד על הכתיבה ועל עצמו. עוד מאפיין בכתיבתו היא שלעתים המספר אינו יצור אנושי; ב"הס פן תעיר" חלק מהרומן מסופר על ידי ציפור וב"השדה והמערה אשר בו" חלק מסופר על ידי תאי סרטן שמתפשטים בגוף הגיבור. בספריו יש מבט בקורתי מאוד על החברה הישראלית ובעיותיה, תוך שימוש בדמויות אנטי הרואיות ודיאלוגים עוקצניים. מלבד ספרי הפרוזה שלו הוא כתב כמה ספרים הומוריסטים: "תוגת אמך" (שירים לא חינוכיים לילדים), "אבא אמא מותו כבר" (שירים וסיפורים עם אופי מקברי על יחסי הורים זקנים עם ילדיהם המבוגרים) ו"כל ילדי הגן" (מעין ספר ילדים).

שלוש נובלות מאת אלי שרייבר (חתולי), הוצאת הספרים מסדה, 215 עמודים, מחיר לצרכן 77 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים.

קטעים מכל נובלה

מתוך הנובלה "המיטה"

״את יכולה להתלבש,״ הורתה הרופאה בעודה מסירה את כפפות הגומי. ״את לא מאפשרת לי להתקרב אלייך. אין לך כאבים, אמרת. נכון? אז חזרי אלי בעוד עשרה ימים ואז נדע יותר. ותשתדלי לשמור על פרופורציות. את פקעת עצבים. השרירים הטבעתיים שלך מכווצים לגמרי. אילו באת אלי באופן סדיר, ולא רק אחרי שקורה לך משהו יוצא־דופן, הייתי רושמת לך גלולות מניעה בטוחות, בלי שום תופעות לוואי.״
״אני לא בהריון.״
״אז אולי זה הריון מדומה. דברים כאלה קורים. לא לעתים תכופות, אבל התופעה גם לא נדירה.״
״למה שיהיה לי הריון מדומה? הריון מדומה קורה לנשים שמנסות להרות ולא מצליחות, ומרוב ציפיות ותקוות הן מפתחות...״
״ברוב המקרים. אבל מוכרת גם התופעה ההפוכה של הריון מדומה הנובע מפחד מפני הריון לא רצוי. להריונות מדומים יש יותר מהסבר אחד.״
״אין לי שום סיבה לחשוש מהריון כיוון שלא קיימתי יחסי־מין מלאים כבר יותר מ... הרבה זמן.״

מתוך הנובלה "פרס ניחומים"

עבור רומן, טיול אינו בילוי, וחופשה אינה מנוחה או רגיעה או הזדמנות מרעננת לחוות התנסויות שונות. הוא שואב הנאה רק משיחות, ממלים מגובבות יפה, מרעיונות נועזים ומתוכניות חסרות שחר שיש בהן תנופה ייצרית. עבור שיחה מעניינת בעברית משובחת הוא מוכן לוותר על יהודה ושומרון בתוספת התבור והכפרים הערביים סביבו, ותמורת חילופי רעיונות פוריים עם אישה מושכת הוא יוותר ללא נקיפת מצפון על הר הבית, הר הזיתים והר הרצל ביחד. עבורו קיימות שתי הנאות אמיתיות; דיבורים ונשים. שיחה מלומדת עם אישה נחשקת היא פסגת המאוויים שלו, ולכן הוא לא מגיע לפסגה אלא רק שואף אליה. גבינות עתירות שומן, משקאות חריפים, ספרים, יצירות אמנות וכיוצא באלה עשויים לרגש אותו זמן־מה, אבל הם בהחלט במקום שני. שיחה רדודה עם אישה מחוטבת יפה בעיניו מהתפרצות הר געש בליל ירח, או מכוכב שביט המזדהר מעל הקוטב הצפוני אחת למאה ועשר שנים.

מתוך הנובלה: "שלישית"

רבים רבים ועוד ועוד. מזרחים וספרדים כאחד. וגם הבולגרים, שהם רגל פה רגל שם. מוות גרר מוות. מוות בישר מוות. כל התאבדות עודדה מתאבדים נוספים בכוח ללכת בדרך שהתוו קודמיהם ולהתאבד בפועל. בני־זוג במשבר שבע השנים הראשונות, זוגות מעורבים במבוי סתום, בניהם, בנותיהם, שכניהם, חבריהם לספסל הלימודים, חקיינים, מחפשי כותרות, אוהבים ושונאים, חלשי אופי, אובדי דרך וחסידים שוטים הלכו בעקבות ההולכים ופילסו דרך לבאים אחריהם. מאות היו לאלפים. אלפים היו לרבבות, ולא נראה אות וסימן שאי־פעם יהיה לזה סוף.


אסטרולוגיה לכל עת


ספר חדש: "אסטרולוגיה לכל עת" מאת יעל טוקצ'ינסקי




נשמה יורדת אל העולם ברגע זה ולא באחר, כי דווקא ברגע זה ממש מתקיימים התנאים האופטימאליים להשלמת תיקונה. תנאים אלה הם מצבם של הכוכבים והמזלות. בספר "אסטרולוגיה לכל עת" מאת יעל טוקצ'ינסקי, בהוצאת הספרים "אוריון", תוכלו לראות איזה כוכב שולט על אילו חלקים בגוף, מהן נקודות התורפה ואיזה נקודות חוזק יש אצל כל מזל, איזה מזון מטיב עם איזה מזל ומה יגרום לו לבעיות, לאיזה ויטמינים ומינראליים זקוקים בני המזלות השונים, איזה טיפולים מומלצים ואיזה לא, איך לחנך ילדים בני מזל שונים ואיזו מתנה ישמח כל מזל. לא תמצאו בספר חישובים מסובכים ולא תיאוריות שנויות במחלוקת.

הספר אינו עוסק בתחזיות אלא נועד להיות כלי שימושי לכל אדם בחייו, ביחסיו עם אנשים אחרים ובעבודה העצמית שלו. ספר שימושי מאד, גדוש מידע, טיפים וסיפורים, בהם מאמרים על אסטרולוגיה רפואית ועל אסטרולוגיה ביהדות. מטרת הספר, בין היתר, לסייע  לקורא להבין את טבעו כדי להבין, לסלוח, כדי לדעת איך לעזור לעצמכם ולאחרים;  כדי להרבות שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, כדי לא להזיק וכדי לדעת ממה להיזהר, איך לפייס, לחנך. הספר מיועד לכל אחת ואחד ולא דורש ידע קודם ברפואה, באסטרונומיה או באסטרולוגיה.  

הכותבת, ד"ר יעל טוקצ'ינסקי (PhD), תושבת קריית מוצקין, עוסקת ברפואה ומשתמשת באסטרולוגיה רפואית לאבחון וככלי עזר בטיפול ומנהלת קליניקה לרפואה משלימה לטיפול בבעיות פוריות וחוסר איזון הורמונלי. יעל דוקטור לנטורופתיה, מומחית בצמחי מרפא, אירידיולוגיה, דיקור, הומאופתיה, מאבחנת לפי עין, לשון, תנוך האוזן, ציפורניים, תווי פנים והילה.

יעל מספרת, כי "הדבר העיקרי שהספר מלמד - זה להבין את השני. וזה, לעניות דעתי יגרום לא לשפוט ולהיות סלחן ורגיש כלפי הזולת. לדעתי, הרבה פעמים חוסר קבלה, שיפוטיות ואנטי - באים מחוסר הבנה.  דבר אחר - עזרה יום-יומית לכל אחד ואחת: איך לחנך ילדים, לקנות מתנה מתאימה, מה יכול לגרום למחלות, איך לסדר את הבית.... ואיך כל חודש מחודשי השנה משפיע על כולנו. לכל מזל יש מספר דוגמאות מההיסטוריה האנושית, בדיחות או מקרים שהייתי עדה להם. לכל מזל צוין התיקון שלו (לא את התיקון הפרטי, כמובן, אלא התיקון מתוך היותו בעל מזל זה). לאורך כל הספר אני מדגישה את המטרה: לא לשפוט, להיות סלחן לכל אחד".

"חשוב לי להדגיש", מספרת יעל, "שהכול - על בסיס מקורות יהודיים בלבד ושאין צורך בידע כללי כלשהו כדי להבין את הספר, ליהנות ממנו ולהשתמש בו. ספר לכל בית, לכל אדם שישמש אותו במשך כל החיים".


אסטרולוגיה לכל עת מאת יעל טוקצ'ינסקי, הוצאת הספרים אוריון, 306 עמודים, מחיר לצרכן 84 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב סחרוב 19, קניון ערי החוף, ראשון לציון ובאתר ההוצאה www.orion-books.co.il או דרך אתר המחברת www.yaelclinic.co.il

יום שלישי, 1 באוקטובר 2013

הורות כמעשה ניסים



מיתוס הגיבור היתום כדי שאוכל להקשיב לילדיי עלי להפסיק להקשיב להורי המשפחה שנתפסת כמקור של תמיכה היא מקום של צמצום שבע בקשות העומק של ילדינו אשת לוט עושה יוגה כבד את אביך ואת אימך? למה?

 

הורות כמעשה ניסים

מאת: שי אור

הוצאת "בדיוק"

* * * * * *  
(410 עמודים, 88 ש"ח)

ניתן להזמין את הספר בטל' 0584488556

 

או לרכשו דרך האתר:



שמתם לב לעובדה שהארי פוטר יתום? גם אלאדין. לבילבי אין אמא, ואבא שלה תמיד במסעות. כן, כמעט כל הגיבורים בספורי הילדים יתומים. למה מרחיקים כותבי המיתוסים שעליהם  גדלנו את הילד מהוריו?

מדוע הורים מתעקשים בצורה שיטתית להאכיל את ילדיהם במזון רגשי ומחשבתי, שבמקרה הטוב לא הזין אותם כלל ובמקרה הגרוע יותר, ממש הרעיל אותם, כשאכלו אותו מידי הוריהם?

למה בכל פעם שאנשים מבוגרים, גם היצירתיים והמצליחים שבהם, עוסקים בקשיי ההורות שלהם, הם מתכווצים ונסגרים? למה אנשים שמסוגלים להתמודד בזקיפות קומה ובחיוּניות רבה עם קשיים בעבודה, בזוגיות, בהתפתחות האישית, הופכים לצל של עצמם כשמדובר בהורות שלהם?
למה יש פער בין ההתפתחות האישית של ההורים כאנשים בוגרים לבין יחסם לילדים ולהורות שלהם? איך מגשרים עליו?

מאז "עקרון הרצף" לא יצא ספר שעונה על הצורך בחיבור בין ההתפתחות האישית של ההורים כמבוגרים, לבין ההורות שלהם. הצורך הזה עדיין קיים. הוא אף הולך ומתגבר, אך כמעט אין לו מענה בספרים.
בספר זה הגישה למהות הקשר בין ילדים להורים שונה מהמקובל. רבים מהמבוגרים יחושו שהיא שומטת את הקרקע המחשבתית הבטוחה שעליה בנו את חייהם ואת יחסם למשפחה ולבית.

זה אינו ספר על חינוך וגם לא ספר עם עצות חכמות להתנהלות טובה עם ילדים.  "הורות כמעשה ניסים" היא נקודת מבט חדשה על חיים עם ילדים. היא נועדה להורים שרוצים להתרגש מההורות שלהם, הורים שמוכנים לשאול שאלות קשות על עקרונות היסוד של הוריהם ושל התרבות שבה גדלנו כולנו. אנשים שמסכימים להקים בית לילדיהם על יסודות חדשים: הכלה מלאה, כנות, קירבה, אמון מוחלט, אהבה, הקשבה וחופש בחירה. בלי איומים, בלי "להקנות גבולות", בלי עונשים, בלי להתייחס לאנשים שכל כך יקרים לנו, כאל יצורים שצריך לעצב אותם וללמד אותם מה טוב להם.



ב "הורות כמעשה ניסים" הופכים את העולם כמו גרב מבפנים החוצה.
במקום "להכין את ילדינו", לצייד אותם בכלים וברעיונות כדי שיצליחו "להסתדר בחיים" , המטרה היא לשנות את עצמנו ואת חיי המשפחה שלנו, "לסדר את העולם " כך שיתאים לילדינו.
ילד זקוק לכך שכל רגשותיו – גם הקשים והמבלבלים ביותר – יהיו מוכלים, לא כי הוא ילד אלא כי הוא בנאדם שעוד לא ויתר. ילד מבקש שחייו יהיו רצף של הנאה והתרגשות – בדיוק כמו מבוגר שלא ויתר. ילד מבקש להרגיש שהוא מיוחד ונדיר בעצם קיומו. "לסדר את העולם" כדי שיתאים לאותו ילד, זה בראש ובראשונה לאמץ את נקודת המבט שלו.
ארגון מחדש של היחסים בין ילדים להוריהם הוא הכלי ליצירת תרבות חדשה שאין בה דיכוי ותחרות ובדידות. זהו כלי יעיל במיוחד כי ההורות (בשונה מספורט ,בישול, אמנות או אופנה) היא בית המלאכה שבו נבראת האנושות.
       זה כואב לראות שברוב המשפחות, גם אחרי יותר ממאה ועשרים שנות פסיכולוגיה מערבית, ההורות היא רצף פעולות סתמי, במקרה הטוב, ומשימה מכבידה עד ייאוש, במקרה הרע. התבוננות מעמיקה והסכמה לראות מה באמת קורה שם - בין ילדים להוריהם - מאפשרת להורות שתהפוך למה שנועדה להיות מלכתחילה : פתח רחב שדרכו זורמת אהבה.
     
לאהוב, לשיטתו של שי אור, זה לתת למי שאוהבים את מה שהוא באמת מבקש לקבל. 
לא את מה שנכון, לא את מה שנוח , לא את מה שמקובל , לא את מה שיגרום לו לאהוב אותך או להזדקק לך... את מה שהוא באמת מבקש.
זה לא מובן מאליו. ברוב המשפחות זה לא מובן בכלל. לשם כך דרושה צורת הקשבה חדשה לילדינו ולעצמנו.

במסע זה המטרה אינה לשרוד. להצליח לשרוד בעולם קשה ומאיים, זו היתה המטרה העמוקה של התרבות שבה גדלנו וגם של רוב התרבויות שקדמו לה. כשזו המטרה, לפחד יש תפקיד חשוב. הוא שמסמן לנו לאן לא ללכת ומה לא לעשות ואיזה גבול לא לעבור, כדי לא להסתכן, כדי להמשיך ולהתקיים, כדי לשרוד.
במסע החדש המטרה היא לחיות. לחיות זה לא לשרוד. זה משהו שונה לגמרי. האהבה היא שמסמנת לנו איך כן לחיות במלאות. איך כן לפגוש את החיים על כל תהפוכותיהם, כן לחגוג את עצמנו בתוכם, כן ליצור יחד עם שותפינו היקרים, ילדינו, מציאות שמבטאת את האמת העמוקה שלנו בשלל גוונים.

זה מסע של בחירות חדשות שמתחיל בבחירה לגדול עם ילדינו, לגדול יחד. אין אפשרות לגלות מה באמת נכון לנו לעשות עם ילדינו כל עוד הדאגה הפחד הם שמנחים אותנו. כמו בכל תחום אחר בחיים שבו אנחנו לוקחים מנהיגות, כך גם בהורות, המקור לבחירות נכונות, להנאה, ליצירתיות, הוא אמון מלא. אמון מוחלט בעצמנו, בילדינו ובעולם הזה שבו אנו גדלים יחד.

הספר קורא תיגר על תבניות מחשבתיות, מערער ומבקר מוסכמות חברתיות ותרבותיות, ובדרך שוחט כמה פרות קדושות (כמו ברית מילה) , ביניהן:
ביקורת על מערכת החינוך; הבלוף שלפיו הרפואה מרפאת; הבלוף שפוליטיקה תפסיק מלחמות;
האשליה שבעשיית צדק; על הצבת גבולות; על הנאמנות המזויפת להורינו ועוד. (ראו הרחבה בנספח מצורף). 

"ב-18 השנים האחרונות אני מסיר עוד ועוד שכבות מתעלומת ההורות. הספר נולד ב"עבודת שטח", של אלפי פגישות אישיות, קורסים וסדנאות שבהן למדתי (מהקשבה לילדות שלי ולילדים של אנשים שביקשו את עזרתי) ולימדתי שפה חדשה, שפה נשכחת שכל כך פשוט ללמוד, כי היא נובעת מתוכנו, מהילדים החופשיים שהיינו. שפה שבה כל קושי בבית הוא הזדמנות מרגשת להתקרב לילדינו. הזדמנות לחזק חוט של אהבה ואמון שמחבר אותנו, שנותן גם להורים וגם לילדים את תחושת הבית שבלעדיה קשה, ממש קשה, לנשום." 

שי אור


 

"בדיוק בדיוק כמו שאני"

דיסק של שירים שילדים שרים ומדברים


לאחרונה, יצר שי אור יחד עם אשתו, אורית (מטפלת ומנחת סדנאות קרוב ל-20 שנה), דיסק שירי ילדים בשם "בדיוק בדיוק כמו שאני" – שירים למי שמקשיב. כל השירים הולחנו על ידי שי ואת מרבית המילים לשירים כתבה אשתו. כל השירים מבוצעים ע"י ילדים, ביניהם בנותיו של שי. בין השירים משובצות שיחות של ילדים.
הדיסק נמכר באתר www.bidyuk.co.il תחת הכותרת הזמנה למהפכה. "מהפכה אישית ושקטה, כזו שמשפיעה אולי יותר מכל המהפכות. היא מתחוללת בתוך הבית. בתוך המשפחה, ביחסים שבין אדם לבין אלו היקרים לו מכל. הורים, ילדים, אחים, איש ואשה... ומה שביניהם". הדיסק מוקדש לאנשים אשר מקור הסבל העיקרי בחייהם הוא המאבק האינסופי להשיג ביטחון עצמי, הבנה, הקשבה ורגישות. הצורך האמיתי שלהם שיקבלו אותם בדיוק כמו שהם ויאהבו אותם כשלמים.
בדיסק-ילדה שהוריה נפרדים מבקשת שימשיכו לתקשר איתה בכנות, ילד שהדמיון שלו מתפרע מבקש מהמבוגרים שיעופו בדימיון יחד אתו, ילדים שרוצים לדעת שכעס ובכי הם חלק לגיטימי מחיי המשפחה, ילדים שרוצים שיר ערש חדש שבו אבא לא "הלך הלך לעבודה" אלא נמצא בחושך לידם.
עיצוב הקונספט המוסיקלי, עיבודים והפקה – גל גיברשטיין. הפקה מוסיקלית-שלמה דשת.



 
יש לי אותי
מילים-אורית אור, לחן-שי אור

כשהכל אפור ואני לבד
כשאני מפחדת ואין אף אחד
אז אני מסתכלת – ולא רואה
אז אני מקשיבה- ולא שומעת
אז אני נוגעת – ולא מרגישה
ואני כועסת
ואני שוקעת
ואין לי, אין לי,
אין לי אותי...

כשאני רוצה לשנות ולגדול
כשאני רוצה להיות עם הכל

                                                                                                                       




אז יש לי קסם קטן,
מן קסם סודי כזה, רק שלי
שעוזר לי, שעוזר לי מאד...

אז אני מתרכזת
עוצמת עיניים
נושמת לאט
כבר חם בידיים

ויש לי אותי שרואה ושומעת
ויש לי אותי שאוהבת לגעת
ויש לי ויש לי
ויש לי ויש לי אותי!


ניתן לשמוע חלק משירי הדיסק ביוטיוב.
שיר הנושא "בדיוק בדיוק כמו שאני":


גבי ניצן (על יש לי אותי): פרוייקט "בדיוק כמו שאני" הוא אחד הדברים המלבבים והחשובים שקורים לנו מתחת לשפם. ואת הקליפ הזה חייבים לראות כל מי שיש להם ילדים, או כל מי שהיו ילדים.
עטרה אופק (על יש לי אותי): אבל בעיקר חייבים לראות אותו מי שהם ילדים עכשיו!!! אותו ואת שאר שירי "בדיוק כמו שאני". אין כמעט שירים לילדים, שירים טובים ואמיתיים שמדברים עליהם ואליהם, והפרויקט הזה הוא בדיוק מה שהיה חסר

 

על המחבר


שי אור, 52, מלווה ב-18 השנים האחרונות מבוגרים בצמיחתם, מנחה הורים בתהליכי שינוי עם ילדיהם, מעביר סדנאות להורות ומנחה קורסים למטפלים בגישה שיצר.
נולד בקיבוץ בית זרע , שבצפון – כיום מתגורר בפרדס חנה.
נשוי לאורית ואב לשלוש בנות (נעם 16.5, אלי 11 וסיטה 5.5). כל המשפחה שותפה ללמידה וליישום של "הורות כמעשה נסים".

כתב טור קבוע בירחון "חיים אחרים", במשך שלוש שנים, פרסם מאמרים בנושא הורות בירחון "באופן טבעי" וסדרת כתבות בנושא הורות באתר Nrg במדור ה"ניו אייג'".
בעבר היה מלחין, למד בבית ספר רימון ובמחלקה למוסיקולוגיה בבר אילן. בגיל 33 חווה משבר עמוק, ולאחר תקופה של דיכאון - בעזרתה ובהנחייתה של צילה פירן קרני, מטפלת מיוחדת במינה - עבר תהליך של שינוי: עזב את עיסוקו כמוזיקאי והפך למורה ובהמשך למטפל.
 בשנת 2000, כשבתו הבכורה, נעם, היתה בת ארבע הקים עם עוד כמה משפחות בית-ספר בשם "ילדי אדמה", שהיה ניסיון לחבר בין התפתחות הילדים לבין התפתחות ההורים. אחרי חמש שנים הם סגרו את בית הספר, אך מה שהתחיל  שם התרחב אחר כך בעבודתו עם הורים.

יחסי הורים וילדים ריתקו אותו הרבה לפני שהפך לאבא. הוא חקר והתבונן בסקרנות באנשים. שוב ושוב לא הצליח לתפוש מה מביא הורים לנהוג בילדיהם על פי אותן המוסכמות שמהן נפגעו כל כך כשהיו ילדים בעצמם. לא הבין איך בעולם,  שבו כל אדם מבוגר חופשי ללכת בדרכו, עדיין אנשים בוחרים באטימות, בכפייה, בריחוק  וברכושנות כלפי ילדיהם. הוא הבין שזה לא בא מרוע. שהכוונות הן בדרך כלל טובות, אבל זה נראה ממש כמו להמשיך ולזרוק חכה לאותו הנהר שגם אבא שלך וגם סבא שלך לא הוציאו ממנו אפילו דג אחד קטן.