ספר חדש:
"פרידה אחת יותר מדי" מאת דניאלה
שטינמץ
האוטוביוגרפיה
המטלטלת של דניאלה-דנושה
שטינמץ, שנכתבה לזכר בתה תמי,
שנפטרה מדום לב בהיותה בת 22, מגוללת סיפור חיים מרתק על שואה, על תקומה וציונות,
ועל אהבת חיים ואדם
"פרידות הן דבר מכאיב בדרך כלל, ועד
שהגעתי לארץ התנסיתי ברבות מהן. והנה, כשכבר קיוויתי שלא אתנסה יותר בכאב הלב שהן
מביאות איתן, נחת עליי האסון הגדול ששבר את לבי".
"פרידה אחת יותר מדי" מאת דניאלה
שטינמץ בהוצאת ידיעות ספרים, הוא רומן המביא את
סיפורה האוטוביוגרפי המטלטל של דניאלה-דנושה
שטינמץ, שהפכה כל התמודדות שנקרתה בדרכה למקור של כוח.
בספר
מתארת שטינמץ איך התגלגלה כיתומה משני הוריה שנספו בשואה בין מקומות מסתור
ומנזרים. כפעוטה יתומה משני הוריה היא נדדה והיטלטלה בין מקומות מסתור ומנזרים, עד
שבדרך לא דרך הגיעה לארץ, מצאה בית חם והורים אוהבים והקימה משפחה מאושרת. לאחר
לבטים רבים החליטה להעלות את זיכרונותיה על הכתב ולפרסמם לזכר בתה תמי, שנפטרה
מדום לב בהיותה בת עשרים ושתיים.
מתוך הספר:
"לדנושה נודע שהיא יהודייה כשהייתה בת שבע. זה קרה כשעלתה לדירה שבה חיכתה לה
דודתה סטשה. דנושה הייתה קלת רגליים. כמו ציפור היא הרגישה כשהתעופפה למעלה, גומאת
מדרגה אחרי מדרגה. אמנם הנעליים הגבוהות שנעלה היו מעט כבדות על הרגליים, אבל עם
הזמן היא התרגלה למשקל ולשרוכים ולמדה להסתדר איתן יפה. גם ביום ההוא, כמו תמיד,
היא דילגה במהירות בין הקומות, משתוקקת להגיע כבר לדירה ולחבק חזק את דודתה. ואז
היא שמעה את הקול שאמר לה, 'את יודעת שאת יהודייה?' זו היתה אמנם שאלה, אבל דנושה
לא הצליחה לענות עליה. רגליה המשיכו לנוע, אבל הלב שלה קפא והאוויר סביבה נהיה כמו
קרח. אילו היתה מצליחה לדבר היתה אומרת שזה לא יכול להיות. הרי כולם יודעים שיהודים
הם שֵדים, ודנושה היא לא שֵד אלא ילדה טובה רגילה, שהולכת בדרכיו הקדושות של
יזוס". כך נצרב בזיכרונה של דנושה בת השבע הרגע
שבו נקרעה מעולם הנצרות הקתולי, שהעניק לה מסתור בעת המלחמה, ומצאה את עצמה בעולם
זר ושנוא שלא הכירה ולא רצתה בו. סיפור חייה רווי טלטלות ופרידות שוברות לב, אך גם
גדוש בהרבה נחמה ואהבה ואושר".
דניאלה שטינמץ נולדה בקטוביץ' שבפולין בשנת
1938 כדניאלה יוזפינה רייס. הוריה, רנייה ואנשל (בולק), נספו בשואה ואילו היא
ניצלה בזכות דודתה סטשה שהעבירה אותה למנזר. "אין לי זיכרון משמעותי ומובהק
של רגע הפרידה מהוריי כי הייתי קטנה מדי. אני זוכרת במעומעם את הנסיעה ברכבת ואת
דודה שלי שקיבלה אותי בסוף הנסיעה. היא ניצלה בזכות הניירות האריים שהחזיקה בהם
וסידרה לי ניירות דומים. בהתחלה גרתי איתה, אבל אחרי תקופה מסוימת היא העבירה אותי
למנזר כי היה קשה לה כלכלית. היה רעב והיא הייתה צריכה לעבוד למחייתה".
ב-5 באוגוסט 89', בזמן
ששהתה עם בעלה בחופשה באי קוואלו מדרום לקורסיקה, קיבלה בשורת איוב. "היינו
במקום נופש חלומי", היא נזכרת. "באותה תקופה לא היו מכשירים סלולריים.
התקשרתי הביתה כדי לשאול מה נשמע ואז אבא שלי בישר לנו שתמי, הבת שלי שהייתה אז בת
22, נפטרה מדום לב".
המוות של תמי ז"ל
התרחש חודש וחצי לפני נישואי אחיה הבכור, רז. למרות הטרגדיה החליטה המשפחה לא
לדחות את החתונה, אותה מתארת שטינמץ כאירוע עצוב מאוד בלי מוזיקה וריקודים."
על משמעות שם הספר מספרת
דניאלה שטינמץ: "פרידות הן דבר מכאיב
בדרך כלל, ועד שהגעתי לארץ התנסיתי ברבות מהן. והנה, כשכבר קיוויתי שלא אתנסה יותר
בכאב הלב שהן מביאות איתן, נחת עליי האסון הגדול ששבר את לבי".
כמעט מדי סוף שבוע
פוקדת שטינמץ את קבר בתה בבית העלמין בהרצליה. "חשוב לי לספר לתמי כל מה
שקורה במדינה כאילו היא עדיין חיה בינינו", היא אומרת. "זו עוד דרך
לשמור עליה בינינו".
במהלך השנים עסקה רבות
בהנצחת בתה, כמו בהקמת המרכז לחקר השלום באוניברסיטת תל אביב שם למדה. בהמשך
הנציחה אותה המשפחה גם במרכז הקהילתי "בית תמי" ברחוב שינקין בעיר.
"פרידה אחת יותר
מדי" מאת
דניאלה שטינמץ. הוצאת ידיעות ספרים. 304 עמודים. מחיר לצרכן 98 שקל. להשיג
בחנויות הספרים ברחבי הארץ או בחנויות הספרים המקוונות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה