לְמָעַן הֵעָלֵם מְאֹד
בין השורות: ישוע ביצירות ביאליק, טשרניחובסקי ואחרים
מאת: אודי (יהודה) צופף
הוצאת ראובן מס ירושלים
396 עמודים, מחיר מומלץ 98 ₪
"המשורר
הלאומי לאמיתו – מיהו? זה שמזוגים בו הלאומי והאוניברסאלי. ובמקום שאתה מוצא את
לאומיותו – שם תמצא תמיד גם יסוד אוניברסאלי". (ביאליק בשיחה עם נתן
ביסטריצקי).
עיון בין
השיטין של יצירת ביאליק, טשרניחובסקי וסופרים ומשוררים אחרים בני זמנם יעלה שלדידם
של היהודים המשכילים, שביקשו להשתלב במרחב האירופאי, הפך ישוע לציר המחבר בין ישראל לעמים בין הלאומי
לאוניברסאלי. אחרי דורות רבים של ריחוק ועוינות
הכירו רבים מסופרי ומשוררי ההשכלה, כמו גם ההיסטוריונים, הוגים ומנהיגי
היהדות המתקדמת, שעל מנת להכשיר בדעת העם
את הגשר לאוניברסאלי – ובאותה השעה להרחיק את סכנת ההתבוללות וה"שמד" – יש להשיב את ישוע לחיק
הלאומי. ביאליק יצטייר כאן כציר מרכזי במהלך הזה,
שהיה כמעט בלתי אפשרי בתנאי הזמן והמקום, ועל כן נדחק ביצירתו לנתיבים
נעלמים, בין השורות.
"לכן
יתגל, למען העלם מאד מעיניכם ולמען התעותכם", כתב
המשורר באחד משיריו האחרונים, בנימה חריפה של תוכחה ולעג כלפי הציבור היהודי. זהו
אחד משלל ביטויים ל"סוד ביאליק", ולאמנות ה"גילוי וכיסוי
בלשון" שנקט בה כדי לומר בין השורות דברים שהתקשה לומר בגלוי. כמה חוקרים כבר נדרשו ל"חידת ביאליק"
והציעו לה פתרונות שונים. כאן מוצע פתרון חדש,
הקושר את סוד ביאליק עם הקרבה היתרה שחש כלפי דמותו של ישוע, וכלפי הרעיון
המשיחי של ספר הברית החדשה, המסתמן כאחד
מן המקורות החשובים שעיצבו את סוף דעתו בכל הנושאים הרוחניים והלאומיים שעמדו על
הפרק באחת משעות המשבר הקשות שפקדו את העם היהודי בעידן המודרני. מבט לרוחב יצירת
התקופה יעלה שביאליק לא היה לבדו בעניין זה.
***
ביאליק עצמו כתב כך: "הרי הדבר ברור,
שהלשון על כל צירופיה אינה מכניסה אותנו כלל למחיצתם הפנימית, למהותם הגמורה של הדברים,
אלא אדרבא, היא עצמה חוצצת בפניהם." מדוע אם כן אנחנו מתחבאים מאחורי המילים?
"אין זה אלא מגודל פחדו [של האדם] להישאר רגע אחד עם אותו ה'תוהו' האפל, עם אותה
ה'בלימה' פנים אל פנים בלי חציצה".
(גילוי וכיסוי בלשון, חיים נחמן ביאליק).
היות והאדם ירא מקשר ישיר עם אלוהיו
הוא מעדיף לתקשר איתו באמצעות הכומר, הרב או הכהן, כדי שאלו יהוו הפרדה מגוננת
בינו לבין האל, ובזה כוחם של "המתווכחים", הם מסוגלים לבוא במגע ישיר עם
הכוח העליון הגדול, המאיים, ועם מה שאנחנו בני האדם יכולים רק להגות או לכתוב
אודותיו. כך בהגות ובשירה חוזר שוב ושוב מוטיב המכוון אל הידיעה, אל ביאור או אל ביטוי
של מה שלא ניתן להבין, לא ניתן לבאר אותו ואף לא ניתן לבטא אותו. משוררים והוגים מחזיקים
בתפיסה כי מהות קיומנו אינו שווה אלא למען הגעה או הצצה אליהם.
נהניתי מאד מהניתוחים המעמיקים
והמרתקים שבספר, ואציין את האחד שהרשים אותי במיוחד, אודות השיר
"המכונית" של ח.נ. ביאליק;
"קוֹל מֵעֵמֶק, קוֹל מֵהָר,
קוֹל מֵעִיר וְקוֹל מִכְּפָר.
קוֹל יָרִיעַ כַּשּׁוֹפָר!
קוֹל פּוֹלֵחַ הָאֲוִיר,
מַר צוֹרֵחַ וּמַזְהִיר.
מַר צוֹרֵחַ, מִתְיַפֵּחַ,
בַּעֲנַן אָבָק פּוֹרֵחַ:
תְּרוּ-עָה, תְּרוּ-עָה, טְרוּ-טוּ-טוּט
–
מִי יָרִיעַ, מִי יָעוּט?
הַמְּכוֹנִית הִיא בִּמְעוּפָהּ,
הָרוֹדֶפֶת, הָרְדוּפָה,
גַּלְגִּלֶּיהָ כַּסּוּפָה.
נַחַל, גֶּשֶׁר, חֹרְשָׁה, גָּיְא –
טוּסָה, נֶשֶׁר, אֵין לִי פְּנָי!
טוּסָה, נֶשֶׁר! קַל, מְהִיר פֶּשֶׁר,
מֶרְחַקִּים תָּבִיא בְּקֶשֶׁר.
חֲתֹר וְשׁוּט בִּתְנוּעַת טוּט,
עִיר אֶל עִיר תַּחֲרֹז בְּלִי חוּט..."
ניתן להניח כי השיר עולה מהרובד
הילדותי העליז לאמירה הנוגעת לתקופה של אחרי המהפכה התעשייתית, לדורסנות של הקידמה
והקפיטל הגלומים במכונית. אבל בהצלבה עם מקורות מקראיים תואמים נחשף רובד משמעותי
גבוה אפילו מזה, רובד שאינו שולל את הרובד הקפיטליסטי אליבא דה קרל מרקס אבל ניתן
להניח שתפיסתו של ביאליק מושפעת יותר מנביאי ישראל, ובעזרת ציטוטים רבים מן
המקורות מקבלים את הרקע ההופך את המכונית לתבנית נוף ה"קורפוס כריסטי",
כלומר הגוף המשיחי, והחיזוק לכך מצוי במילות השיר המסבירות את ריבוי הקולות בפתיח
כי ההיכל החדש יקום על חורבות ההיכל הישן.
וכך ממשיך ההסבר המרתק. והעירוב בין הנרות ליהדות בין הנבואה והאמונה
מרתקת. (עמ' 292-293).
חיזוק לכתוב בספר מצאתי בין השיטין בשיר
"אני מאמין" (או בשמו האחר "שחקי שחקי") של טשרניחובסקי. עיקרי
הרמב"ם כולם מתחילים ב"אני מאמין באמונה שלימה ש..." כך גם במיסה הנוצרית
(הקרדו) המתחילים ב"אני מאמין באלוהים אחד...".
אני מאמין/ שאול טשרניחובסקי
"שחקי שחקי על החלומות,
זו אני החולם שח.
שחקי כי באדם אאמין,
כי עודני מאמין בך.
כי עוד נפשי דרור שואפת,
לא מכרתיה לעגל פז,
כי עוד אאמין באדם,
גם ברוחו, רוח עז...."
ביהדות, עיקר האמונה התפתחו
בימה"ב ואילו בנצרות הם התפתחו עוד קודם, היות והיה צורך להגדיר באופן ברור
במה מאמין האדם הנוצרי – כך נקבע הקרדו – "אני מאמין" והוא נקרא בכנסיות
הקתוליות בתפילת יום ראשון. ההתפתחות המוקדמת התבססה על השאלה, במה מאמין האדם
הנוצרי, ביהדות לא עלה הצורך הזה היות וההתבססות הייתה על קיום המצוות, בנוסף על
כך, שהנצרות רצתה להדגיש את הבידול מדתות אחרות.
שאלה שכדאי לדון בה היא; האם קיים דמיון בין "אני מאמין" של
טשרניחובסקי לבין עיקרי הדתות, הנוצרית והיהודית ?
בספר, טקסטים עשירים בציטוטים מהמקרא ומוטמעים
בהם ציטוטים ממבחר שיריו של ביאליק ואחרים, ערוכים כמלאכת מחשבת מופלאה. מאז
האנתולוגיה – שירת ח.נ. ביאליק שליקט וערך חיים אורלן (מבחר דברי-פשר, הערכות,
מסות, דברי לוואי וזכרון על כל שירי ביאליק), לא קראתי ספר העוסק בשירת ח.נ.
ביאליק באופן כה מעמיק.
על המחבר:
על
המחבר אין לומר אלא זאת שהוא גולם, על מרחב משמעויותיה של המילה, של דוקטרינה
חינוכית שהרחיקה ממנו את השירה לשנים רבות. ואף על פי כן, הגורם המחולל של עבודת
מחקר זו נטוע, ככל שאפשר להעריך בדיעבד, בשיעור ספרות אחד בימי בית הספר התיכון,
שבו התבקשו התלמידים לזהות את החוט המקשר בין שניים משירי ביאליק. בפתק ששיגר
לחברו לכיתה ניסח המחבר השנה מפוהקת, שהצטיירה
לו באותה שעה ככליל השנינה, שזהו חוט של קורי שינה. המאורע נצרב בזיכרון הודות
ליירוט מוצלח של הפתק בידי המורה: מכל העונשים הראויים לנעורים חסרי ח"ן
שכאלה, אחד לא עלה בדעתה: שירי ביאליק עוד עתידים לייסר את הפרחח החצוף ולהדיר
קורי שינה מעיניו למשך עשרים שנות עבודת פרך ופחד משתק מפני הכישלון. הספר המוגש
בזה, גמר נקמתו הצודקת של השר הממונה על השירה , מסמן אפוא סגירת מעגל, ומבחינת
המחבר גם סגירת חשבון. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה