ספר
שירים חדש:
"מדריך
הטיולים – שירים והגיגים" מאת יהודה בן נחום
ספר השירים "מדריך הטיולים – שירים והגיגים" מאת יהודה
בן נחום בהוצאת "ספרי צמרת" הוא מסע על פני ציר הזמן. הוא מתחיל בחוויה רוחנית וממשיך אל קרחת זמן של שעתיים
עד תום המסע.
בכתיבה מקורית ויוצאת דופן מצליח המחבר להלך בין הנסתר לגלוי, תורם מחוכמת חייו
ומהתובנות שצבר. הוא מאיר לנו פינות נסתרות מבפנים ומבחוץ ומצל עליהן בשאלות
ותהיות. השירים נוסעים ממעיין שופע של גילוי לב וחשבון נפש, ועדיין רב בהם הנסתר.
בהם קסם רב שנים של אהבה, שמחה ופיוטיות.
הספר מציג סוגיות שאינן פשוטות, אבל הן פשוטות כל כך. התכנים עוסקים
במהות החיים וניכר כי הכותב עבר תהליך השלמה שמתבטא הן בכתיבה והן בנפשו הכותבת את
הדברים.
הכותב מעניק לקוראיו כבדרך אגב מניסיון חייו. הוא מצליח להעיר בקורא איזו
"ציפור נפש" שבשבילה כל יום הוא יום חדש כל עוד הגוף שבו היא כלואה
יחליט להבחין בכך. המסר הוא שהכול יחסי כי הרי מה שהיה לא יהיה ומה שיהיה לא היה.
הספר פותח בשיר "ויום אחד תתעורר ותשאל את עצמך" שגורם לבטן
הקורא להתהפך בקרבה: "ויום אחד תתעורר ותשאל את עצמך/איך רבצת לך כך שנה שלמה
או יותר?/למה, איך זה יכול להיות/ולא יצרת שום דבר/לא פעלת ולא חווית/שממה
רוחנית/דממת האינטליגנציה/פחד קהל?" הקורא שואל עצמו האם גם תחושתו זהה? האם
ימיו חולפים ללא משמעות? האם העלטה הופכת מפלט, צינת הכרית הופכת להיות הכתף
התומכת והעצלות מן השטן? אצל הכותב, רק הכתיבה היא ששוברת את השתיקה, למרות
דרישותיה העיקשות. "אל תיתן ליום לעבור/מבלי שנתת ביטוי לקיומו/כתוב
עליו". ממליץ המורה-רב לכותב, והכותב ממליץ בעקיפין לקוראים לנהוג כך בדיוק.
הקורא מובל אל לב הטקסט בסקרנות. לרגעי קריאה ספורים, המקריות פוסקת
מלהתקיים, ההיגיון מתעקש באיזו דרך ללכת ומושגי האתמול חדלים להילקח בחשבון.
מקום חם ומיוחד שמור לבנותיו של הכותב שהספר מוקדש גם להן, לאהבה
ולעוצמותיה. הבנות הן שמעירות את האב הכותב לחיים, פן יאחר: "מוזר/עד כמה
הדברים צפויים מראש/ומפתיע שבעתיים/כמה הזדמנויות שהחמצנו כבר..." (מתוך השיר
"השנה 2018"). גם כשמנסה האב לחדול לעשן, הדמות שמעודדת אותו היא בתו,
ומולה הוא חש נבוך בחולשתו, חשוף אך פיקח: "אמרתי לך, אפרת, אני חלש... ובעצם
שום דבר חדש לא התרחש/כולנו חלשים/החוזק מגיע רק כשהתובנה חרוטה בתוכנו/מספיק
עמוק/מספיק חזק." (מתוך השיר "יום ראשון ללא עישון"). האהבה היא
יהלום שיש לשמור עליו היטב גם כאשר הוא קיים בזיכרון בלבד. בערגה ובאומץ מודה
הכותב: "כל מה שרציתי שתהיי – היית" (מתוך השיר "ככל שהזמן
חולף"). הכותב האוהב משחרר לעיתים את האהובה ומאחל לה אושר רב, ואילו בעיתים
אחרות הוא נאחז בה ללא יכולת להרפות. שירי האהבה כתובים ביושר, בעדנה ובתשוקה רכה.
התשוקה באה לידי ביטוי ברצון לצאת מן הבדידות המביכה אל כתף אוהבת ומבינה, אל
"נשמה צחורה".
הכותב יודע ומבהיר שהאהבה קיימת, שהגעגוע נמצא, שיש רגעים סתמיים מול
רגעים בלתי נשכחים. הזיכרון מחליף תפקידים בין הנשאר להולך, בין המשמעותי למיותר -
"הימים נעשים ארוכים/והשקיעות קצרות/מה שהיה פעם זריחה/הופך לצביטה
בלב". (מתוך "אין דרך לשם"). הזיכרון הוא כוח ההיאחזות, העונות
מתווספות והנוסטלגיה נותרת, כשבמקביל תמיד ניתן, ואף כדאי, להתחיל מחדש באמונה
ובקבלה: "עכשיו אפשר להתחיל בחיים חדשים./התחלנו." (מתוך השיר
"שימי יד על הכוס"). "אחרית של אמש/היא תחילתו של יום חדש"
(מתוך השיר "כמעט סוף").
"זה
המקום?/זהו/מדריך התיירים הביאני לכאן/ביקשתי פינה שקטה/הוא ישוב בעוד
כשעתיים/שעתיים להיות עם עצמי/שעתיים ללא אנשים/מכוניות בתים גבוהים רעש
ועשן".
יהודה בן נחום (פיינהולץ), נשוי ואב ל- 3, נולד
בקיבוץ נווה ים בשנת 1948, וכיום תושב ראשון לציון. אמן רב-תחומי, צייר ויוצר,
משורר ופזמונאי. כל השנים עסק בתחום התחבורה, במנהל העסקים והלוגיסטיקה. על
עבודותיו בעבר כצייר חתם בשם א.ש. אפרת, שמשמעותו אבא של אפרת (בתו הבכורה). בעבר
צייר בסגנון ריאליסטי עם נגיעות סוריאליסטיות ופוביות. כיום בחר בסגנון שונה,
פיגורטיבי ועדיין דו ממדי קלאסי, תוך שמרנות טכנית. הנושאים שמצייר לקוחים מן
היומיום תוך קריצה להשוואות היסטוריות. האמירות בציוריו מקבלות את עוצמתן בעזרת
הסגנון שבחר שיש בו מן הסרקזם ומידה של ביקורתיות כלפי השלטונות, מנהיגי שלושת
הדתות, ומנהלי התאגידים הגדולים בעלי העוצמה.
"שירה אני כותב מגיל 15", מספר המחבר. "בגיל 16, הדפסתי את
השירים ושלחתי למערכות העיתונים. השיר הראשון שפורסם בעיתון 'במחנה' נבחר על ידי
יורם טהר לב שהיה העורך, וכן פורסם שיר שלי בעיתון 'הארץ' שנבחר על ידי העורך
בנימין תמוז".
לדעתו "שירים הם התייחסות אסוציאטיבית לרצף רעיוני, אבולוציה מהירה של
מחשבה מזדמנת או שילוב אינטלקטואלי של שניהם. שיר יכול להיות ביטוי מאוחר של רצף
חוויות או חוויה ייחודית. שיר הוא ביטוי רגשי או שכלתני המנווט באמצעות המילים
המתנדפות לחלל מעומק שדה המחשבה בעלת המושגים".
"בספר
השירים הזה כלולים אסופת שירים של כעשרים וחמש שנה. חלק מהשירים שבספר הולחנו על
ידי חיים לוי ויצאו בתקליט בשם 'בערך בגובה רב' (1991), שרה אותו הזמרת רומי
הלחמי".
יהודה מספר על משמעות שם ספר שיריו: "את הספר ערכתי באופן בו אני
מבקש ממדריך טיולים להביא אותי למקום שאפשר לנוח בו, להתבודד ולהתמסר למחשבות.
לברוח מרעש העיר למשך שעתיים, ואז אני עורך חשבון נפש ומעביר ביקורת נוקבת על עצמי: 'ויום אחד תתעורר ותשאל את עצמך... איך
רבצת לך כך שנה שלמה או יותר ולא יצרת שום דבר...? עכשיו אני מספר על חוויה מיסטית
שעברתי, והיא גורמת לי להרהורים על
מהות...'". לקראת הסוף מגיע מדריך הטיולים והטיול נגמר".
מדריך הטיולים – שירים
והגיגים מאת
יהודה בן נחום, הוצאת "ספרי צמרת", 190 עמודים, מחיר לצרכן
58 ש"ח, להשיג בחנות ההוצאה ברחוב המצודה 3 אזור ובאתר ההוצאה www.netbook.co.il.
שירים מתוך מדריך
הטיולים – שירים והגיגים מאת יהודה בן נחום
מה שלא קרה לי אתמול
מה שלא קרה לי אתמול
יקרה לי היום
אינני אשם שזה בה בחלום
אתמול היה קר
ועכשיו החום
מציק.
מרגע לרגע הוא מתקרב
בסוף הוא עוד יתקרב
עד כדי מגע יד
מה שברור שהיא תמעד
שרשרת האפשרויות המקריות
התפרקה
ישנה אפשרות מקרית אחת
שלא נלקחה בחשבון
אתמול היה קר ועכשיו החום
מזיק
מה שלא בא בחשבון
קרה לי היום
עכשיו
אין ספק ש
שרשרת האפשרויות
המקריות פסקה
מלהתקיים.
היא ישבה שם לבדה
היא ישבה שם לבדה
בתוך מסך עשן סיגריות
והבל אלכוהול.
בתוך האפלולית
ישבה וכוססה ציפורן.
קצוצת שיער ומנומשת
ומבטה שבה אותי מיד.
חיוך של ילד מבויש.
את הבדידות הזאת נגשתי למגר
והתיישבתי לצידה ברוך ונחת
ותוך דקה התחלנו לדבר
אז את ידי הושטתי לקחת
את ידה
צלילי גיטרה ערבים
מלאו את החלל
בתוך האפלולית
ישבה וכוססה ציפורן
קצוצת שיער ומנומשת
חיוך של ילד מבויש.
היא לא ידעה
את כל צפונות ליבי
אך מבטה נצמד מלא תשוקה
תשוקה לצאת מן הבדידות
מן הבדידות המביכה
ולקבל כתף אוהבת
עיניה אל תוכי חדרו בשאלה
בקצה האצבעות חשתי
איך כולה רועדת וסמוקה
צלילי גיטרה ערבים
מלאו את החלל....
מצנפת עוטפת
את ראשה מצנפת עוטפת
טיפה לאפה היא נוטפת
מיום שדבקה בה שחפת
לפת אכלה במרתף עת
חדר הקור ממחלבת הרפת
עת יפת מרח הגג בזפת
נפלה לקרקע מתעלפת
כשאת ראשה חסר הקרקפת
עוטפת מצנפת
העוזרת ידה לא נוקפת
לעזרת גבירתה אשת יפת
שידה בנפילה מסתעפת
והבית כולו היא שורפת
באש ציפורני ידה הטורפת
מוסר השכל
אסור לאכול לפת
בשעה כה מאלפת.
אפקטיור
אני מסתפק
אין ספק
אמר האפיפיור
במבט מסופק
ספק כפיו המיור
ממחר זה משווק
ודאי סניור
אדוני הוא היו"ר
של מעלה
אדוני הכיור
הזה סתום
אין דבר יש עוד כלור
במים
יש גם אור
בשמיים
אני לא אוהב שחור
שן ילדי שן על סדין צחור
אבל יש בו חור
שן ילדי הדוב ייפול לבור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה