בבית הקפה של הנעורים האבודים

הוצאת "אחוזת בית" שמחה לבשר על צאת ספרו של חתן פרס נובל לספרות לשנת 2014

בבית הקפה של הנעורים האבודים

שני רומנים

מאת

פטריק מודיאנו

(248 עמ', 72 ש"ח)

כחודש לאחר ההכרזה על זכייתו בפרס נובל לספרות לשנת 2014 רואים אור בעברית (לראשונה, ובספר אחד) שני רומנים חדשים של פטריק מודיאנו: "בבית הקפה של הנעורים האבודים" ו"עשבי הלילה". שני הרומנים המכשפים האלה מציגים את סוד קסמו וייחודו של מודיאנו, ומעידים על הסיבה שבזכותה הפך לסופר מוערך כל כך ברחבי העולם.

"בבית הקפה של הנעורים האבודים", שבמרכזו עומדת חידת היעלמותה של צעירה בשם לוּקי, הוא סיפורם של צעירים פריזאים תועים ותלושים משכונה אחת בפריז של שנות השישים. הרומן מסופר מארבע נקודות מבט: של אחד מאורחי בית הקפה שבו בילתה אותה צעירה מסתורית; של בלש פרטי הנשכר על ידי בעלה של לוּקי לאתר את עקבותיה; של סופר בשם רולאן שהתרועע עם לוּקי; ושל לוּקי עצמה. במהלך מסעם לפענוח היעלמותה הפתאומית של לוּקי, נעים המְסַפּרים השונים ממקום למקום, מתוודעים לאנשים שהכירו אף הם את לוּקי, ובכל אותו הזמן נותנים לגחמות הזיכרון, לרחובות הפריזאיים ולמשחקי האור והצל להדריך את צעדיהם.

גם במרכז הרומן השני, "עשבי הלילה", עומדת דמות מסתורית של אישה, דָני שמה. המְספר, סופר שמתחקה ממרחק הזמן אַחַר קורות היכרותו עם דני, נעזר בפרטֵי מידע שכתב בשעתו בפנקס השחור שלו, על מנת להבין מי הייתה אותה אישה, מה היה פשר הקשר ביניהם, ואיך כל זה קשור לחקירה משטרתית שעבר ולחבורה מפוקפקת ומאיימת שסבבה את דני.

פריז, על שלל רבעיהָ, שכונותיה, טיפוסיה ובתי הקפה שבה, היא אולי הגיבורה הראשית בשני הרומנים. זוהי עיר לילית מסחררת וחושנית, שמלאה בנשים בלתי מפוענחות ובמראות המשתקפים מבעד לחלונות – עד שנדמה שדבר בה, כולל הדמויות שבורא הסופר, אינו כפי שהוא נראֶה. מודיאנו, שמבקש ללכוד במילים את אופיו המתעתע של הזיכרון, נותן לגיבוריו לשוטט בפריז וכמו לשנן לעצמם, שוב ושוב, את שמות רחובותיה, כאילו בכך תהיה להם איזו אחיזה במציאות. 

אל הספר מצורפת אחרית דבר של המתרגם ניר רצ'קובסקי, שכותב: "המְספר של מודיאנו הוא איש בודד למדי, אבל הצעיר שהיה התרועע עם שלל דמויות מפוקפקות, שנצנצו וכבו באפלולית העיר הגדולה. לרוב הייתה שם אישה אהובה, אבודה, שיש לה דברים רבים להסתיר, ולמְספר מתברר בדיעבד כי בעצם לא הכיר אותה כלל."

פטריק מודיאנו: הערות ביוגרפיות

פטריק מוֹדיאנוֹ, חתן פרס נובל לספרות לשנת 2014, הוא אחד הסופרים האהובים, הידועים והמוערכים בצרפת. הוא פירסם עשרות רומנים, וכן כתב ספרי ילדים ותסריטים לקולנוע. מודיאנו זכה במהלך השנים בפרסים יוקרתיים, בהם פרס האקדמיה הצרפתית לשנת 1972 (על ספרו "שדרות הטבעת"), פרס גונקור לשנת 1978 (על ספרו "רחוב החנויות האפלות"), ועוד פרסים רבים על מכלול יצירתו.

מודיאנו נולד בשנת 1945 בפרבר של פריז, לאב ממוצא יהודי-איטלקי ולאם בלגית. קורותיהם של ההורים — איש-עסקים מפוקפק ושחקנית — בזמן המלחמה, וקשריהם עם חוגים של משתפי פעולה, שימשו בהמשך חומר ליצירתו של הבן. ילדותו ונעוריו של מודיאנו היו קשים, ועברו עליו בעיקר בפנימיות. בהיותו בן אחת-עשרה מת ממחלה אחיו הקטן והאהוב רודי, לו הקדיש בהמשך את ספריו הראשונים.

הרומן הראשון שלו, "כיכר האֶטואל", פורסם ב-1968 בצרפת, וראה אור בעברית בשנת 1979, לצד רומן נוסף שלו, "שדרות הטבעת" (בספר "שני רומנים", בתרגומם של יהושע קנז ואביבה ברק, ספרי סימן קריאה/הקיבוץ המאוחד). מאז, הקדיש את עצמו מודיאנו לחלוטין לכתיבה.

בשנת 1970 נישא לדומיניק זרפוס. לשניים שתי בנות, ואחת מהן, מארי מודיאנו, גם היא סופרת. מודיאנו, שמתגורר בפריז וממעט להתראיין, הוא הסופר הצרפתי החמישה-עשר שזוכה בפרס נובל לספרות.

בין ספריו שתורגמו לעברית: "רחוב החנויות האפלות" (עם עובד, 1979),  "וילה נוגה" (זמורה, ביתן, מודן, 1980), "מִשמר הלילה" (זמורה, ביתן, מודן, 1981), "נעורים" (זמורה-ביתן, 1982), "ימי ראשון של אוגוסט" (מסדה, 1987), "מֶמוֹרי לֵיין" (זמורה-ביתן, 1989), "מה קרה לדורה ברודר" (זמורה-ביתן, 1998) ו"מותק הקטנה" (זמורה-ביתן, 2003).