הוצאת "אחוזת בית" שמחה לבשר על צאת הרומן

בארץ המובטחת

מאת

סבסטיאן בארי

(261 עמ', 98 ₪)

סבסטיאן בארי, מחבר רב-המכר "הכתובים הסודיים" (אחוזת בית, 2009), חוזר ברומן חדש שבמרכזו אישה בלתי נשכחת.

בערוב ימיה, כשהיא בת שמונים ותשע, שב המוות והִכה באכזריות בלילי. נכדה היחיד ביל, אותו גידלה לבדה מאז שהיה בן שנתיים, התאבד בתלייה. כמה ימים לפני כן, הלך לעולמו מר נולאן, הידיד הקרוב ביותר שהיה אי-פעם ללילי הקשישה. כעת היא יושבת במטבח המבהיק שלה, ליד שולחן הפורמייקה האדום, וכותבת במשך שבעה-עשר ימים את סיפור חייה, על רגעי האושר והאימה הרבים שבהם. השכול מציף אותה בזרם של זיכרונות ופחדים ישנים. "איזה צליל משמיע לב בן שמונים ותשע שנשבר?" היא שואלת בתחילת הווידוי שלה. "הוא אינו יכול להיות הרבה יותר מדממה."

סיפורה של לילי, גיבורת הרומן "בארץ המובטחת", רצוף לכל אורכו בטרגדיות ובמלחמות: החל במותו של אחיה הנערץ וילי, במלחמת העולם הראשונה; דרך בריחתה לארצות הברית ממולדתה אירלנד, יחד עם אהובהּ טאג, לאחר שמורדים אירים הוציאו גזר דין מוות על שניהם; וכלה במותו של הנכד ביל, שיצא לשרת כחייל במלחמת המפרץ ושב אל בית סבתו שבברידג'המפטון, ניו יורק, כשהוא הלום קרב. במהלך נדודיה בארץ המובטחת – היא אמריקה, שאליה נמלטה מדבלין הבוערת בשנות המרד בבריטים – המוות ליווה אותה כמו צל, ואהוביה נטשו אותה בזה אחר זה. כעת, ליד שולחן המטבח, כשהיא ממתינה למותה שלה, היא מעלה על הכתב את המסלול המפותל שעברה, מנסה לפענח את חייה, ובתוך כך חושפת סודות מפתיעים.

"בארץ המובטחת" הוא שיר קינה שנפרש על פני שבעה עשורים, מפי אישה שבורת לב אך מפוכחת, שמוצאת בתוכה את הכוח לסלוח גם למי שפגעו בה יותר מכול. המחבר, סבסטיאן בארי, הוא מהסופרים האירים המצליחים ביותר בעולם.

סבסטיאן בּארי: הערות ביוגרפיות

סבסטיאן בארי, אחד הסופרים האהובים והמצליחים בבריטניה, נולד ביולי 1955 בדבלין, אירלנד, לאב ארכיטקט (פרנק בארי) ולאם שחקנית (ג'ואן אוהרה). הוא גדל עם שני אחיו בבית פרטי גדול ומבודד ליד הים, ואמו נעדרה רבות מהבית בשל הופעות בתיאטרון וצילומים לקולנוע.

בארי למד בבית ספר קתולי ובטריניטי קולג' בעיר מגוריו. הוא למד קרוא וכתוב רק בגיל תשע, ופירסם את הרומן הראשון שלו, Macker's Garden, בגיל עשרים ושבע. כשנה לאחר מכן הוציא ספר שירים ראשון. מאז הוא הוציא לאור עשרה רומנים שזכו להצלחה מסחרית גדולה, וכן ארבעה ספרי שירה, אחד-עשר מחזות וספר ילדים אחד. בין ספריו הבולטים נמנה הרומן Long Way Long, שהיה מועמד לפרס מאן בוקר ב-2005. מחזהו הראשון של בארי, Boss Grady's Boys, הועלה בשנת 1988 בתיאטרון אֶבּי שבדבלין וזכה להצלחה. מאז הועלו מחזותיו של בארי על במות דבלין, לונדון, ניו יורק וסידני.

בארי עוסק רבות ביצירותיו במורכבות החיים באירלנד, ובהשפעת ההיסטוריה על חיי הפרט. מורכבות זו לא נחסכה גם מחייו. סבו מצד אמו היה רב-סרן בצבא הבריטי, ואילו סבו מצד אביו היה לאומן אירי נחוש. מורשת משפחתית זו השפיעה עמוקות על חייו ועל יצירתו, והובילה אותו לחקור אותה לפני ולפנים.

בלא מעט מיצירותיו משחזר בארי קולות משפחה אבודים כדי להאיר את סיפורה של אירלנד. מחזהו Sligo of Lady Our מבוסס על חייה של סבתו. פרסומו של המחזה גרם לנתק בינו לבין סבו, שסירב לדבר איתו עד יום מותו. גם ברומן “הכתובים הסודיים", ספרו הראשון של בארי שתורגם לעברית (אחוזת בית, 2009), שזורה ההיסטוריה המשפחתית של המחבר. הדמות הראשית מבוססת על סיפור חייה של דודתו של אביו. היא נודתה מהמשפחה בשל הפרת כללי ההתנהגות הקתוליים, ובארי ידע עליה רק שהיתה “יפה" ו"לא מהוגנת". הספר זכה בפרס קוסטה 2008, בשתי קטגוריות: פרס הרומן הטוב של השנה והפרס הגדול — ספר השנה. במקביל, הוא היה מועמד לפרס מאן בוקר, הפרס הספרותי החשוב ביותר בבריטניה.

כיום מתגורר סבסטיאן בארי במחוז ויקלו שבאירלנד. הוא נשוי לאליסון ואב לשלושה ילדים.

הספר ערוך בפרקים, וכל פרק ללא ביל מבכה את מותו, ואולי מחבר אותה למותה של לילי, הגיבורה של הספר. הספר כולו, רווי כאב, ומצאתי בו דמיון רב להרבה שירי קינה המושרים אצלנו.

פרק שמצאתי בו כאב רב הוא הפרק הרביעי, אביא כאן חלק מהפרק:

היום הרביעי בלי ביל

לילה טרוף שינה. סערה גדולה איימה להגיע מהאוקיינוס האטלנטי. שבתי ושקעתי בשינה למחצה, ולסערה לא היה שום קושי ללכת אחרי לשם. יערות הופיעו, כך הרגשתי, וימים גאו, דהרו דרך מחשבותי  המבולבלות. התעוררתי שוב ושוב, בבהלה, בלי לדעת אם צעירה אני או זקנה, באמריקה או באירלנד. זה מה שקורה כשנוברים בפחמים ישנים. כשחופרים בעבר.

ולמרות זאת אני מודה שיש בכך מידה של הנאה. אני משרבטת על שולחן הפורמייקה, מתקדמת בדפי מחברת הדוח הזאת בעיפרון שלי. נדמה שאני רואה כל אחד וכל דבר כשאני כותבת. אני יכולה איכשהו לברך שוב את אבי לשלום. הייתי רוצה לומר לו, אבא, אינני יודעת היכן אתה קבור, אני כל כך מצטערת.