והארץ תרעד

סאגה ארצישראלית

בשנים 1834-1878 / תקצ"ד-תרל"ט

מאת: אהוד בן-עזר

הוצאת ספרי מקור

* * * * * *  

(272 עמודים, 88 ₪)

"והארץ תרעד" היא סאגה היסטורית, אירוטית ובידיונית–למחצה, בת 24 פרקים המתרחשת רובה בארץ-ישראל במאה ה-19. אהוד בן עזר כתב אותה, בפרקי זמן שונים, במשך כ-40 שנה, החל משנת 1974.

ראשיתה של הסאגה בצפת בשנת 1834 ואחריתה במעמד התלם הראשון בפתח תקווה בדצמבר 1878. חלקה הראשון נדפס בספרון "אפרת" בספריית "תרמיל", בעריכת ישראל הר, בשנת 1978.

בספר מובאים אינספור אירועים שעברו על ארץ ישראל ועל היהודים שעלו אליה במשך המאה ה-19 והעלילה משתרעת על פני מחוזות רבים, קרובים ורחוקים (צפת, יפו, ירושלים, שכם, איסטנבול, בירות, וינה, הונגריה ועוד).

"אנשים שמכירים, וגם שאינם מכירים את תולדות ארץ-ישראל במאה ה-19, יימצאו בספר זה עניין רב ולא יוכלו להניחו מידם."    - משה גרנות.

בסאגה שלוש עלילות נבדלות, שבמרכזן שלושה גיבורים שונים - שלושה סיפורי משפחות המחוברים ומשתלבים זה בזה בקשר משפחתי ורומנטי:

עלילה ראשונה – בשנות השלושים של המאה ה-19 בצפת. הגיבורה הראשית היא אפרת, בתו של ר' שבתאי לוין מצפת, נערה אדמונית יפהפייה, המוצאת מקלט בימי הפרעות של שנת 1834, יחד עם אימה ואחותה ציפורה, בביתו של הקאדי. חסאן, בנו של הקאדי נותן החסות, חומד את אפרת, ומצליח לבעול אותה שלא כדרכה. אירוע זה קבע את חייה – היא חשה חוטאת, ובו בזמן מתמלאת תשוקה לאנס. היא קראה בספר "חיצוני" והחלה להזות על איחוד עם נפוליאון שימליך אותה על מלכות יהודה. לפעמים היא מזהה בחסאן  את המיועד לה לחתן. בגלל הזיותיה והרכילות עליה – היא גוזרת את שערה בהילולת מירון לזכרו של שמעון בר-יוחאי ומגלה את חזה ושורטת אותו. הקמיע שהיא מקבלת מידעוני אינה מועילה, ואת מנוחת נפשה היא מוצאת רק במותה ברעידת האדמה שפקדה את צפת ב-1837, אז נספים אלפים, וביניהם – כל משפחתה, חוץ מאחותה הקטנה ציפורה הנישאת לאליקים שפירא שהיה מיועד לאפרת.

עלילה שנייה – באמצע המאה ה-19, בעיקר באיסטנבול ובירושלים. הגיבור הראשי הוא בן-ציון לוין, קרוב משפחה מווילנה, עוד חתן מיועד לאפרת, המחליט לעלות לארץ כדי להשתדך לה. אלא שהוא מתעכב שנים באיסטנבול, ונושא שם לאישה את סלובה הצולעת, שיולדת לו את בנו יחזקאל. הוא מתפרנס מחייטות, ושמו מגיע עד השר יזיד ביי המבקש ממנו לתפור בגדים לנשים שבהרמונו. בהרמון הוא פוגש את נג'ימה, נערה בת 17, המגלה לו שהיא יהודייה, ומבקשת ממנו שיישא אותה לאישה ויבריח אותה מההרמון – מעשה שכמוהו כהתאבדות. יזיד ביי מוכן לשחררה בתנאי שבן-ציון יישא אותה לאישה. אף רב איננו מוכן להשיא אותו לאישה שנייה (מחשש מה יגידו הרבנים האשכנזים המקיימים את חרם דרבנו גרשום), חוץ מהמשולח סניור עוזיאל בעל שם, (דמות המופיעה במקומות שונים בספר), המסכים להשיאם, והשלושה (בן-ציון, סלובה ונג'ימה, ששמה היהודי – מירל'ה) מחליטים להציג את נג'ימה-מירלה כאחותו של בן-ציון, וכשיגיעו לירושלים – יגרש אותה ותוכל להינשא למי שתחפוץ.

בדרכם לישראל הם מגיעים לביירות, גם שם נטפלת לבן ציון נזירה הטוענת שהיא יהודייה ורוצה להינשא לו. הוא מצליח להינצל בעור שיניו,  ויוצא עם שיירה לצפת, ומשם לירושלים. 

עלילה שלישית – על יהודה ראב שעלה לארץ בשנות השבעים של המאה ה-19.  יחד עם בן דודו יהושע שטמפפר, (שעלה לארץ ברגל מהונגריה), עם דוד מאיר גוטמן הגביר, ויואל משה סלומון מצליח, לאחר עמל ותלאות, להשיג נחלה במלאבס, ולהקים את פתח-תקווה, המושבה העברית הראשונה.

המתיישבים הללו, שהתנגדו נחרצות לקבלת קצבת "החלוקה", שהיתה מנת חלקם של רוב יהודי ירושלים, עברו תלאות אינסופיות, חרמות איומים ואפילו מכות. בין השאר, עובר יהודה חווייה ארוטית עם אפרת, בתה של נג'ימה-מירלה, הנוהגת כפרוצה. את יהודה משיאים לאלמנה גרושה ואם לבת, ומלבישים אותו בעל כורחו בבגדי אברך, לאחר מכן מאלצים אותו להתגרש, והוא נישא לנערה בת 16 בשם לאה. כל אותה עת הוא נשאר נאמן לחזונו –חידוש העבודה החקלאית העברית בארץ ישראל, תוך שמירה על התרבות האירופאית.

 יהודה ראב (בן עזר) הוא סבו של המספר, ועליו גאוותו, שכן הוא חפר את הבאר הראשונה בפתח-תקווה וחרש בנחלה שלה את התלם הראשון.

"והארץ תרעד" הוא הרומאן האחד-עשר של אהוד בן עזר אחרי "המחצבה" (1963, שהוצג בתיאטרון ובקולנוע), "אנשי סדום", "לא לגיבורים המלחמה", "השקט הנפשי", "הנאהבים והנעימים", "לשוט בקליפת אבטיח", "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון", "שלוש אהבות", "המושבה שלי", "חנות הבשר שלי", "ספר הגעגועים" ו"מסעותיי עם נשים"; שלושה קובצי הסיפורים "הפרי האסור", "אפרת" ו"ערגה"; "סדנת הפרוזה, המדריך לכתיבה עצמית", בהשתתפות חיים באר ואורי שולביץ, "להסביר לדגים, עדות על פנחס שדה"; קובץ הראיונות "אין שאננים בציון"; האנתולוגיה "במולדת הגעגועים המנוגדים, הערבי בספרות העברית"; הביוגראפיות "פרשים על הירקון, סיפורו של יהודה ראב, חורש התלם הראשון", "בין חולות וכחול–שמיים, סיפורו של הצייר נחום גוטמן", "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה", "אומץ, סיפורו של משה דיין", "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", וספרים רבים לילדים ולנוער.

אהוד בן עזר – סופר, מחזאי, משורר, עורך, פובליציסט וביוגרף. זכה בפרס היצירה ע"ש לוי אשכול מטעם ראש הממשלה.

בן עזר הוא אחד הסופרים הראשונים שהבינו את הכוח העצום הגלום באינטרנט. הוא ייסד עיתון אישי בשם "חדשות בן עזר - מכתב עיתי חינם מאת סופר נידח", המופץ למנויים וזוכה להתעניינות רבה ולתפוצה נרחבת. סביב העיתון נקבצו סופרים, משוררים ואנשי רוח.

נולד בפתח-תקוה ב–1936, בן לאחת המשפחות המיוחסות שיסדו את המושבה העברית הראשונה של העלייה הראשונה בשנת 1878 ואשר חותמה ניכר כמעט בכל כתיבתו. לאחר שסיים את בית-הספר תיכון חדש בתל-אביב ושירת בנח"ל, היה חבר קיבוץ עין-גדי, מדריך ומורה ביישובי-עולים, למד באוניברסיטה העברית בירושלים פילוסופיה וקבלה והיה תלמידו של גרשם שלום. מ-1966 הוא גר בתל-אביב, נשוי ואב לבן.

התרשמותי: הספר נקרא על- ידי בשקיקה ובסקרנות רבה. אהבתי מאד את התיאורים המדויקים של האירועים וההתרחשויות. (גם אם בהקדמה לספר כותב אלימלך שפירא, כי אין ללמוד על העובדות ההיסטוריות מספר זה). התיאורים המיניים מוגזמים לטעמי, אבל ככל שהעמקתי בקריאה, המבוכה התעמעמה. בקריאת הספר האמנתי לכל התיאורים ההיסטוריים מבלי ל"חפור" בשאלה האם העובדות מדויקות.  אפשר ליהנות מקריאת כל פרק בנפרד, אבל מומלץ לקרוא את הספר כולו, מומלץ מאד !!

הפרקים

פרק ראשון: המשולח, משיח ונפוליאון בונאפרטה         

פרק שני: פרעות צפת, 1834                                 

פרק שלישי: חסן בתוחֵעס שלה                     

פרק רביעי: אפרת: "קחני עימך לסימטאות דמשק!"      

פרק חמישי: צפת שוקטת על שמריה                         

פרק שישי: בהגיע החוגגים אל חצר מירון                   

פרק שביעי: 1837, והעיר היתה לחרדת אלוהים 

פרק שמיני: החייט בן–ציון לוין עולה עם שתי נשותיו לארץ–ישראל                                              

פרק תשיעי: לקראת הנסיעה לארץ–ישראל הוכיח יזיד ביי את גודל נפשו                              

פרק עשירי: העז שהועלתה לספינה ותעלולי נג'ימה–מירל'ה                                     

פרק אחד–עשר: בדרך מביירות לצפת. גלגולי הקמיע של אפרת                                          

פרק שנים–עשר: מחורבנה של צפת נתמלאה ירושלים

פרק שלושה–עשר: ר' שעיה תהילים–זאגר נושא הנשים ומלחמתו בנג'ימה–מירל'ה         

פרק ארבעה–עשר: מהונגריה לארץ–ישראל                

פרק חמישה–עשר: לילה ראשון ביפו                        

פרק שישה–עשר: יהודה בירושלים                           

פרק שבעה–עשר: "גלות" וחרם על העי"ש                 

פרק שמונה–עשר: חורבן המחלבה בבית–נוּבָּה   

פרק תשעה–עשר: הנישואים עם הדסה             

פרק עשרים: עם אפרת לוין בת נג'ימה מירל'ה   

פרק עשרים ואחד: סיפור שמלת העץ והרעש     

פרק עשרים ושניים: הנישואים עם לאה           

פרק עשרים ושלושה: חפירת הבאר הראשונה    

פרק עשרים וארבעה: התלם העברי הראשון                

ספר אפל

על אירועים ותיאורם

מאת: מוטי רימור

ספרי מקור

* * * * * * 

(143 עמודים, 78 ₪)

שרשרת אסונות מקרית?

            גבר מועד לתוך מסילת רכבת ומתחשמל למוות

מאוורר מתכת קוטע אצבעותיו של שרת

אדם אינו מבחין שהוא צופה בחזרה להצגה והורג את אחד המשתתפים

צייד יורה בדוב ואינו מבחין בחשכה שזה ילד מחופש בפרוות דוב

אדם מרסק את עצמו תוך שימוש במצלמת-פצצה

ועוד אירועים אפלים רבים, מתוארים בדקדקנות רבה.

לפנינו קובץ המתאר שרשרת אירועים – מוזרים ואפלים – שהתרחשו בעיר במשך כיומיים. הוא בנוי מ-17 פרקים, כל פרק מתאר אירוע מרכזי, בו אחד המשתתפים קשור לאירוע שקדם לו.

בקור-רוח ובקצב מהיר של דיווח מדויק, מקבץ הסופר את האירועים. רוב הקובץ מתבסס על חומר כתוב מתוך דינים וחשבונות רשמיים. כל אירוע, מתחילתו ועד סופו, מתואר כשרשרת של פעולות והתנהגויות, זאת בהתאם לנוהל כתיבת דו"חות, הקיים במשרדי הממשלה ומדורי העירייה. נוהל זה קובע שתיאור מדויק של השתלשלות אירועים, הוא תנאי הכרחי להבנת התרחשותם.

ניתן לקרוא כל פרק לחוד, כמעט מבלי להסתמך על קודמו, אך קשה שלא להמשיך לבא אחריו. השרשרת המוזרה והבלתי צפויה של האירועים לוכדת את הקורא במערבולת של מתח רב.

ד"ר מוטי רימור, מרצה בכיר לפסיכולוגיה ולפילוסופיה בחוג למדעי ההתנהגות של המסלול האקדמי של המכללה למינהל, פרסם מאמרים וספרים בתחום המקצועי, סיפורים קצרים ונובלות.

"קץ האושר"

פילוסופיה ומשמעות החיים

מאת: ד"ר שמעון אזולאי

הוצאת אסטרולוג

* * * * * *

 

(396 עמודים, 98 ₪)

לאדם המודרני לא נותר במה להאמין ועל מה להישען: "הרגו" את אלוהים, המדע הפך את היקום לסתמי ומנוכר, הקהילות המסורתיות התפרקו והקפיטליזם הצמיד לחייו תג מחיר. בתוך כל זה, עטופה בנוחות שמציעים החיים המודרניים, מהדהדת השאלה המטרידה: מה המשמעות של כל זה?

אך אין זו רק סקרנות אינטלקטואלית. בתוך השאלה חבויים יסודות קיומיים שהם הכוח המניע של חיינו: התשוקה למשמעות, השאיפה לאושר וההתמודדות עם אימת המוות. 

ספר זה מבקש להזמין את הקורא לבחון את הרעיונות הפילוסופיים הנמצאים בבסיס חיינו, והעוטפים את חידת המשמעות ושאלת האושר. הספר מבקש להציע תפיסה שלמה ומגובשת לשאלת משמעות החיים ולשאלות נוספות הכרוכות בה. תפיסה שתשחרר אותנו מאשליות המוליכות לאומללות ותאפשר נתיב ייחודי לבנייתם של חיים בעלי משמעות וערך. נתיב, אשר בסופו עשוי להימצא גם האושר החמקמק והמתעתע.

בין הרעיונות אותם מעלה הספר:

1.      אזולאי מבקש להחליף את מושג האושר במושג המשמעות. מושג האושר הוא מסוכן ומוביל את האדם לחיים של תסכול וחוסר סיפוק. זהו אידיאל שלא ניתן למימוש. מודל המשמעות שהוא מציע, מבקש להחליף את המושג הזה (ציטוטים חשובים על ההבדל בין אושר ובין משמעות, ניתן למצוא בעמודים 130-131) .

2.      בוויכוח הגדול מה מניע את האדם ההכרעה היא ברורה: לא אושר, לא כסף, לא מיניות ולא עוצמה – אלא משמעות.

3.      המשמעות קשורה לזיקה בין האדם למעגל הערך והעקבות שהאדם משאיר במעגל זה. במובן זה, אהבה היא מעגל הזיקה הראשוני והבסיסי ביותר. כאן ישנו דיון חשוב על גבולות האהבה ועל המחיר שלה. אזולאי מדבר רבות על המתח בין חירות ובין משמעות. אהבה היא הכרעה בדבר המשמעות. האהבה היא הכרעה של האדם לצמצם את עצמו. היא מסע של האדם לצאת מעצמו מבלי יכולת לחזור לעצמו בחזרה. גם כאן, המטבע המרכזי איננו "אושר" אלא משמעות. אהבה איננה אושר.

4.      המודל של המשמעות אותו מציע הספר איננו מודל פנטזיה, אלא מודל רציונאלי. אין כאן גילויים פנטסטיים על מסתורי הקיום, אלא דרישה/הצעה לבנייה של חיים בעלי משמעות על פני האדמה הזו.

5.      אזולאי מבקש להציע מודל שדוחה את האידיאל האגואיסטי-נהנתני שרבים הולכים לאורו. האידיאל האגואיסטי מקדם את החוויה הפרטית ואת "מה שמרגישים" ומרדד כל ערך וכל תוכן. הוא מבקש להציע מודל דיאלוגי שמתמקד במה שהאדם עושה ולא במה שהאדם חש. בין השאר – הוא דוחה את כל גישות הניו-אייג' שמציעות לאדם פתרונות קסם חסרי מובן.

6.      יש קשר עמוק בין התפיסה שמציע הספר ובין השגשוג של הרשתות החברתיות והאינטרנט. הם למעשה מממשים, מבלי דעת, את אידיאל המשמעות שהוא מצביע עליו. בין השאר יש כאן שינוי עמוק במושג הפרטיות. דהיינו, בניגוד למה שנדמה, המהפכה הווירטואלית איננה מובילה לאסקפיזם ואגואיזם, אלא לדיאלוג ולתיקון עולם. החשש מאובדן פרטיות הוא אידיאל ישן – הפרטיות מתה ואנחנו אוהבים את זה.

7.      אזולאי מבקש להחזיר את הפילוסופיה למקום שראוי לה (ושהיה תפקידה מאז ומעולם). דהיינו, לא רק כעניין אקדמי מנותק, אלא כדרך חיים שיכולה להוביל את בני האדם ואת החברה לגאולה ותיקון.

8.      הספר מציע תשובות לבעיות ושאלות פילוסופיות מרכזיות שמטרידות אותנו ואנחנו צריכים להכריע לגביהן (הכרח ההכרעה שלנו בשאלות מרכזיות כגון אמת, אלוהים, מקור הסבל ומעמד הסבל ועוד, הוא אלמנט חשוב).

9.      בסיום הספר דן אזולאי בשאלת ההורות וההולדה – מהו הנימוק הרציונאלי להולדת ילדים? לכאורה אין נימוק מספיק טוב להכרעה דרמטית כזו. אזולאי מנסה להראות שיש.  

10.   שם הספר הוא קץ האושר. זה מן הסתם נשמע פסימי, אבל זה לא. יותר מכך: אזולאי מדבר ארוכות על ההבדל בין פסימיזם ובין אופטימיזם ומראה את ההכרח שבאופטימיות. למעשה, מדובר בהכרעה מוסרית מן המעלה הראשונה אין כאן עניין של אופי, גורל או נסיבות חיים – אלא הכרעה מוסרית עקרונית וחשובה.

ד"ר שמעון אזולאי, פילוסוף ואיש וחינוך. מלמד פילוסופיה באוניברסיטה העברית וחבר ביחידת הפיתוח והמחקר של מכון ברנקו וייס. במסגרת זו מרצה ומלמד מורים ברחבי הארץ. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת בשאלת משמעות החיים (המחלקה לפילוסופיה – האוניברסיטה העברית בירושלים).

מרצה ומלמד פילוסופיה לקהל רחב בזירות רבות. ביניהן סדרת הרצאות בבית אריאלה.

לפני מספר שנים השתתף בשתי עונות של תכנית המדע הפופולארית "למה מה" בערוץ 8, שייחודה בהגשת רעיונות פילוסופיים בגובה העיניים, תוך שמירה על עומק ומקוריות. (התכנית רצה עד היום בשידורים חוזרים). מאז השתתף בתכניות רדיו וטלוויזיה רבות, בהקשרים שונים.

מתוך ההקדמה לספר:

"כשהתחלתי את לימודי הפילוסופיה, שאלה אותי אמי את השאלה הבסיסית והמתבקשת ביותר: מה זה פילוסופיה? השאלה של אמי באה ממקום שונה, וממרחב הבנה שונה לגבי מהותה של הפילוסופיה. זהו מקום של תמימות ממשית ואותנטית. אמי עלתה מאלג'יריה ועד היום איננה שולטת בעברית. עיקר שפתה הוא ניב אלג'יראי מוגרבי מקומי. היא איננה יודעת קרוא וכתוב, אך עובדה זו לא הפריעה לה מעולם לנהל חיים מלאים ובעלי ערך. אך מה שלא היה בה, היא הנחילה לילדיה. חינוך, לימוד והשכלה תפסו אצלה מקום מרכזי ובלתי מתפשר. בשכונה קשת- יום, בה דלות החיים הובילה לוויתור בלתי נמנע על החינוך, בשל המאמץ המנטלי והכלכלי הכרוך בו, השקיעה אמי כל יסוד של עוצמה, פיקחות וחוכמה מעשית, בכדי שילדיה ישבו על ספסל הלימודים, מצוידים בכל הנדרש, כולל התודעה העמוקה והערכית על חשיבות ההשכלה לבניין חיים ראוי.

מבלי לחשוב, עניתי לאמי, שללמוד פילוסופיה פירושו ללמוד להיות "רב של חילוניים". "

התרשמותי: מאז ספרו של ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות", לא הזדמן לי לקרוא ספר המזמין את הקורא לדון בשאלות הקיומיות ובמשמעות החיים. "קץ האושר" מעלה הרבה שאלות מסורתיות, המטרידות אותנו במהלך חיינו מפעם לפעם, ולא תמיד אנחנו מוצאים להן תשובות או הסבר. אחת השאלות עוסקת בשאלת האושר, מהו אושר והאם ניתן להשיג אותו. האם בספר זה תימצא התשובה?

היורשת מדלהי

חדש באחוזת בית

מחבר רב-המכר הענק "נער החידות ממומביי" חוזר לחנויות הספרים בישראל עם רומן חדש וסוחף!

היורשת מדלהי

מאת

 ויקאס סווארופ

מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי

*******

(390 עמ', 98 ₪)

הספר נמכר עד כה ללמעלה מ-20 מדינות

טיפס לראש רשימות רבי-המכר

וזוכה לשבחי הביקורת בעיתונות העולמית:

"הטיימס": "אגדה מודרנית [...] חומר ממכר."

"הסאנדיי טיימס": "לקולו של סווארופ יש איכות של קסם [...] רומן מעורר תקווה ומשמח."

"אינדיאן אקספרס": "מהנה ביותר [...]  סווארופ טווה בחוכמה לסיפור עניינים בוערים שעל סדר יומה של הודו." 

*******

מה הייתם עושים אם יום אחד היה ניגש אליכם גבר מרשים ומסתורי, ומציע לכם הצעה מדהימה: שליטה על תאגיד ענק השווה מליארדים. למשרת החלומות יש תנאי אחד בלבד - לעמוד בשבעה מבחנים שהחיים יזמנו לכם, מבלי לדעת מתי ואיך.

זאת ההצעה המפתיעה שמקבלת צעירה הודית פשוטה – גיבורת הרומן החדש של ויקאס סווארופ, מחבר רבי- המכר "נער החידות ממומביי" ו"תעלומה בשישה קולות".

סאפְּנָה סינהָה היא צעירה שעובדת כמוכרת בחנות למוצרי חשמל בדלהי. משכורתה הצנועה מספיקה בקושי לקיום משפחתה הענייה. כשהיא פוגשת בסיום תפילה במקדש מיליארדר שמציע לה לָרֶשת את כס המנכ"ל של קבוצת אֵיי-בּי-סי – אם רק תעמוד בשבעה מבחנֵי חיים – היא משוכנעת שהוא מתבדח. אך כשהיא מגלה שמדובר בהצעה ממשית, היא מסכימה לאתגר, על אף חששותיה וחשדותיה. בשרשרת המבחנים שנקרית בדרכה, מסייע לה שכן נאה שבו סאפְּנָה מאוהבת בסתר.

כל מבחן שסאפְּנָה עוברת הוא למעשה שיעור שבוחן לא רק את יכולותיה הניהוליות, אלא גם את סולם הערכים שעל פיו היא חיה. במהלך הרומן היא נתקלת בדמויות מכל מעמדות החברה ההודית: כוכבות בוליוודיות, כפריים עניים, שוטרים מושחתים ואוהבים תמימים. אך האם היא אכן תעמוד בשבעת המבחנים ותהיה מין סינדרלה מודרנית? ומיהו אַצָ'ריָה, המיליארדר המוזר שמפעיל אותה ומעורר את חשדותיה? מדוע הוא בחר דווקא בה, ואֵילו סודות גדולים היא צפויה לחשוף?

כמו ב"נער החידות ממומביי" גם כאן טוֹוה ויקאס סווארוּפּ מעשייה צבעונית וסוחפת על כוחם של חלומות, על תעתועי הממון והגורל, ועל הצורך האנושי הבסיסי לדעת מי אנחנו ולאן אנחנו הולכים.

ויקאס סווארופ: הערות ביוגרפיות

ויקאס סְווארוּפּ נולד ב-1963 בעיר אללהבּאד למשפחה של עורכי דין ידועי שם. בתום לימודיו באוניברסיטת אללהבאד, הצטרף סווארופ למשרד החוץ ההודי, ומאז שימש בתפקידים דיפלומטיים בטורקיה, בארצות הברית, באתיופיה ובבריטניה. הוא נשוי ואב לשניים.

בזמן ששהה בלונדון כנציג דיפלומטי, ביקש סווארופ לנסות את מזלו בכתיבה של ספרות יפה. במשך זמן מה שקד על כתיבת "נער החידות ממומביי", שהיה לרומן הביכורים שלו. במהלך הכתיבה איתר באינטרנט כתובת דואר אלקטרוני של סוכן ספרותי בלונדון, ושלח אליו את ארבעת הפרקים הראשונים של הספר. הסוכן הגיב בהתלהבות, וסווארופ הוחתם מיד על חוזה.

מיד לאחר שראה אור, זכה "נער החידות ממומביי" לביקורות משבחות ולאהדת קהל הקוראים בהודו ומחוצה לה. בתוך זמן קצר היה הספר לרב-מכר בינלאומי, ונחשב לאחת ההפתעות הגדולות של הספרות ההודית בשנים האחרונות. הוא תורגם לעשרות שפות וזכה בפרסים ספרותיים יוקרתיים, בהם Boeke Prize לשנת 2006 (פרס שזכו בו בין השאר מארק הדון על "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה ", יאן מרטל על "חיי פיי", ואיאן מקיואן על "כפרה").

ב-2008 עובד "נער החידות ממומביי" לקולנוע וזכה להצלחה אדירה. הסרט גרף ארבעה פרסי גלובוס הזהב (התסריט, הסרט, הבמאי והפסקול), שבעה פרסי באפטא ושמונה פרסי אוסקר, בהם הסרט הטוב ביותר, התסריט והבמאי.

בד בבד עם המשך שירותו הדיפלומטי, כתב סווארופ את ספרו השני, "תעלומה בשישה קולות", שאף הוא ראה אור בעברית בהוצאת "אחוזת בית".

התרשמותי: כפי שרותקתי למעשייה אודות הנער ממומביי (נער החידות ממומביי), כך גם למעשייה אודות הנערה מדלהי. מה שעוד שובה אותי בכתיבתו של סווארופ, הוספת יסודות עממיים אופייניים לפולקלור ההודי, אשר משווים למעשייה, לפחות לחלקים ממנה, נופך של מציאות. וכפי שכתוב על גב הספר, בספר זה עולות תהיות לגבי מי אנחנו ולמה אנחנו שואפים להגיע, ספר שממשיך "להטריד" את הקורא וממשיך לחשוב עליו גם לאחר שסיים לקרוא אותו. לאוהבי הז'אנר, ספר מומלץ מאד !!!! 

והשמיים צלולים ממעל

מאת: א.ה. הונזה

בעריכת: רן זיו

הוצאת סטימצקי

******

(191 עמ', 89 ₪)

זכי היה ילד "איטי" ושונה מיום היוולדו. אחיו, א.ה.הונזה, שכואב עד היום את חייו המיוסרים והמבוזבזים, כתב, בהשראת חייו ומותו, רומן ביכורים שהמציאות והדימיון מתערבבים בו זה בזה.

"והשמיים צלולים ממעל" אינו ספר קל ואולי אף מקומם. הוא אגרוף ברזל בבטן הרכה. הוא פותח באומץ וברגישות צוהר לעולמו המיוסר של הילד החריג ומעלה על פני השטח את מגבלותיה ועיוורונה של החברה בה הוא גדל. הספר מתאר בשפה מדוייקת וכואבת את יחס החברה אל מצוקותיו של החריג שבתוכה. המחבר עורך חשבון נפש אמיץ, מכאיב ונוקב הן עם דרך התנהלות המבוגרים ויחסם אל הילד, גיבור הספר, והן עם חברת הילדים האכזרית, המועכת, רומסת ומתעללת בו פיזית ונפשית.

הילדים והמבוגרים כאחד, צוחקים ולועגים לו, חומסים ממנו בטחון, אהבה ותחושת שייכות וגוזלים ממנו כל מה שיקר לו (המחבוא שטיפח, הכלב שמצא והעניק לו תחושת בטחון והגנה ועוד).

על אף התיאורים הקשים של המציאות בה גדל גיבור הספר, הדמויות של הונזה אנושיות מאד, מעוררות אמפתיה ומכמירות לב. חוסר הישע וחוסר האונים שלהן זועקים לשמיים, אך נותרים חסרי מענה.

"והשמיים צלולים ממעל" הוא לא עוד ספר על הקיבוץ. הוא מטפל בהתמודדות הבלתי אפשרית של ילד חריג בחברה שדוחקת את השונה אל השוליים עד הסוף המר. סיפורו הכאוב של גיבור הספר יכול היה להתרחש בכל חברה שהיא, (לכן לא מוזכר שם המקום בו מתרחשת העלילה, והדמויות גם הן חסרות שם). הסיפור מועצם על רקע של חברה קטנה וסגורה כמו קיבוץ.

"אני מאמין, כי לספר הרגיש הזה תהיה תרומה לשיח החיוני על מקומם של החריגים בתוכנו ועל האתגר העצום שהם מעמידים בפני כל אחד ואחת מאיתנו" (ד"ר משה שנר, ראש החוג למחשבת ישראל במכללת אורנים)

הספר שלפנינו מלווה את הקורא ולא מרפה ממנו זמן רב לאחר שסיים את הקריאה בו.

א.ה. הונזה יליד לוחמי הגיטאות 1954, בן להורים ניצולי שואה ממייסדי הקיבוץ. הביוגרפיה שלו ושל משפחתו שזורה בהיסטוריה של מדינת ישראל. התגייס לסיירת גולני, נפצע במלחמת יום כיפור, החלים וחזר ליחידה שלו. נפצע שנית והפעם פציעתו היתה קשה. הוא שיקם את עצמו, התחתן ונולדו לו ארבע בנות. בשנים האחרונות התמסר לכתיבה.

הונזה הוא כינוי שדבק בו בילדותו והוא אימץ אותו כשם העט שלו.

התרשמותי: בעלי יוצא קיבוץ, הוא קרא את הספר ונזכר בתקופת ילדותו, ונזכר גם בהתמודדות של ילדים עם חריגות בקיבוץ, אפילו חריגות קלה כמו השמנת יתר.  הספר בהחלט מעביר היטב את ההתמודדות ואת הקשיים הצפויים לילד בחברה קטנה וסגורה, המתבוננת בזכוכית מגדלת על הפרט וממקמת אותו במדרג החברתי עפ"י קריטריונים שקבעה החברה. היו קטעים בספר שגרמו ללחלוחית בעיניים.

מתוך הספר: "לטיול יוצאים תמיד במשאית של המשק, זו שחונה מול הכיתה, ותמיד אבא מלווה אותו. הם יושבים עם כל הילדים בארגז הגדול של המשאית מאחור, על ספסלי עץ שמורכבים במיוחד לקראת הנסיעה לאורך הדפנות הפנימיות של הארגז. בצד השני, החיצוני, של כל דופן, תקועים סולמות עץ חזקים, בתוך תושבות ברזל, ומעליהם פרוש כמו אוהל ברזנט ירוק, שמעסה מפני השמש או הגשם, אם יבוא. משני הצדדים ומאחור, הארגז פתוח. במהלך הנסיעה, הרוח החזקה שוטפת את הפנים כמו מים קרים ומי שמביט נגדה, נאלץ לצמצם את העיניים בכוח ולהטות את הראש כדי לראות את הנופים והמכונית בכביש, שחולפים במהירות עצומה". ..... "אבל לא בטיול מדובר, אלא בהודעה שירדה עליו, ממש רגע לפני שכל הילדים, וגם הוא, יוצאים לערב אחרון בבית ההורים, לקראת "הטיול הגדול". ככה סתם, כדרך אגב, בלי להרים מבט, אמרה לו המטפלת או אולי המורה, בקול נמוך, עד שהוא לא בטוח אם היא מדברת אליו. נדמה שהוא גם לא כל כך זוכר מי אמרה לו, זה מה שהוא מספר בינו לבינו, אבל הוא גם יודע שהוא משקר לעצמו, והלוואי והיה שוכח. היא כמעט לחשה את הדברים וידיה ממשיכות לסדר משהו, בו בזמן שהוא גחון בין ארגז התפוזים לקרטון הבננות, תוך שהוא מצרף אותם יחד, תפוז אחד ובננה אחת בשקית לכל ילד לארוחה הראשונה בטיול. רק אמרה לו שיניח בצד שקית אחת לעצמו. "תניח בצד!" חזרה והדגישה, "ולא בארגז הגדול, איפה שכל השקיות!" לתומו הבין שזכה במתנה על עבודתו, אך תוך שהוא ממשיך לאסוף את הפירות לתוך השקיות, הלך והתגלגל בו איזה מין ספק על זכות יתר זו, שיש בה משהו מעבר למה שהוא מכיר או רגיל בינו ובין המטפלת. הספק החל לנקר בו ולא עצר, עד ששאל למהות הזכות הנדיבה.  ונדמה שהחל להבין. היא אמרה, עדיין בלי להסתכל לכיוונו, כי היות שאביו לא יתלווה אליו לטיול, או לא יוכל להתלוות אליו כמו בטיולים הקודמים, הוא יישאר במשק עם ההורים. אבל הוסיפה, הוא ירוויח מכך, בניגוד לשאר הילדים: בגלל שהוא נשאר במשק, הוא יוכל לישון בלילה בבית הוריו. "ויותר מכך," הדגישה תוך שהיא מישירה לראשונה מבט לעברו, "תוכל לאכול ארוחת בוקר וצהריים בחדר האוכל של הקיבוץ" – דבר שאסור כמובן על הילדים האחרים." ....."לאחר מכן, באותו טון רגוע, סיפרה לו כי לטיול הזה מצטרף אבא של ילד אחר כמלווה. "והרי אתה יודע," אמרה "שהמשק לא יכול להרשות לעצמו לצרף שני אנשים מבוגרים לטיול אחד. מישהו הרי חייב להישאר ולעבוד."

אהבנו לאט

אהבנו לאט

מאת: תמי גיל

הוצאת ספרי צמרת

* * * * * *

(181 עמודים, 64 ₪)

באמצע החיים, בלילה של שגרה מיטיבה, הבשורה התדפקה על דלתה. בעלך נהרג בתאונת דרכים, אמרו לה, והיא קפאה על מקומה ללא ניד עפעף. ומאותו רגע היא הסתגרה בבועה. לא נתנה לאיש, כולל ילדיה, לחדור לשם.

עם סימני ההתאוששות הראשונים והטיפול בכספים ובמסמכים, דליה מתחילה להבין שנותרו בידיה רמזים על התנהלותו של בעלה בשנים האחרונות, שלא דמתה למה שהכירה. הרמזים צורבים ומאיימים על האיזון השביר, שבנתה לאט ובכאב בימי האבל. ככל שהיא נוברת בעברו, כך האידיליה והאהבה ששכנו ביניהם מתנפצות לאחר מותו. הניסיון והתבונה שצברה בחייה אינם מקלים, והמכשולים הולכים וגובהים.

החיטוט בחיי בעלה והניסיון לשחזרם הם מסע כואב אך מרתק, שדרכו היא גם נחשפת למסע חייה. רק כשהיא מתחילה להבין את חייה, ובעיקר את מה שהשתבש בהם, הכאב מרפה מצעקתו. השקט החדש אמנם לא משכיח את האובדן, אבל מרחיב את הריאות, מרווח איברים צפופים, ומאפשר לה לנשום בשלווה. בתום מסע ארוך ומטלטל, האהבה ששניהם ידעו חוזרת לשכון בזיכרונה, והכעסים מפנים מקומם לגעגועים.

תמי גיל, ילידת קיבוץ יגור (1948). עסקה שנים רבות בהוראת ספרות ולשון בבתי-ספר תיכוניים ובמכללות. עברה הסבה מקצועית והתמחתה בהידרותרפיה. בעלת תואר שני בספרות עברית מטעם אוניברסיטת תל-אביב. לאחר נישואיה עברו היא ובעלה לקיבוץ נווה-אור בעמק בית שאן, שם חיו 20 שנה. כשהיו בני 40 עברו לכוכב יאיר, ומזה שש שנים מתגוררת בהרצליה.

הייתה ספורטאית מצטיינת. שיחקה כדורסל והייתה בנבחרת השחייה של ישראל.

לתמי 5 ילדים ו-7 נכדים. לפני כתשע וחצי שנים נהרג בעלה בתאונת דרכים.

זהו הרומן השישי של תמי גיל. ספריה זכו לחוות דעת המלמדות על ייחודם.

במקביל ליציאתו לאור של ספר זה, רואה אור ספרה הדיגיטלי "יותר מידי", אף הוא בהוצאת "ספרי צמרת". בשני הרומנים עומדת אישה מול אובדן, ולא מצליחה לשקם את חייה בדרכים מקובלות. השבר כל-כך גדול שהיא נאלצת לבנות את עצמה מחדש. 

התרשמותי: "אהבנו לאט" הוא ספר המעביר חוויה עוצמתית של אובדן, ולאחריה אכזבה והתנפצות של כל מה שידעה הגיבורה על בעלה ועל אהבתה אליו. החיטוט בעברם של בני הזוג, מטלטל את הגיבורה מכאב גדול ואכזבה לצד תדהמה גדולה וכעסים המותירים בה הגילויים, ועד חזרה אל המקום הבטוח שהעניקה לה האהבה. ומשם מתחילים הגעגועים.

זה ספר קליל, שיכול להיות אמיתי.  אהבתי אותו במיוחד כי הייתה לי תחושה מרתקת שיכול להיות שהדברים יכולים להיות כפי שהם סופרו וגם יכלו להיות אחרת, ואולי בכלל לא היו הדברים מעולם – וזהו יופיו של הספר.

יותר מידי

יותר מידי

מאת: תמי גיל

הוצאת ספרי צמרת

רומן זה מופיע במהדורה דיגיטלית בלבד

ונמכר באתר נטבוק www.netbook.co.il

"שני הגברים שנכנסו באופן מפתיע לחיי הם באמת יותר מדי... אחרי שנים של נישואים מסודרים ומבטיחים מצאתי את עצמי בלי נישואים, ועם שניים".

לאחר שננטשה גם על ידי הבעל המיתולוגי וגם על ידי שני מחזרים נלהבים, שאחד טוב בדיבורים והשני נהדר בזיונים, נזרקת רותי אל עולם הפנויים-פנויות הסוער והמלהיב מצד אחד, והמאכזב והמעיק מצד שני.

בהומור, בעסיסיות וברגש רב משרטטת המחברת את מסעה של אישה לא צעירה אל פרק ב' של חייה, מסע שהוא למעשה מסע חיפושים אל עצמה, בתקווה להחזיר את חייה למסלולם. במהלך מסעה היא פוגשת במציאות כואבת, ומבינה שלא תוכל לבנות זוגיות חדשה עד שלא תמצא נקודת איזון חדשה לחייה.

תמי גיל, ילידת קיבוץ יגור (1948). עסקה שנים רבות בהוראת ספרות ולשון בבתי-ספר תיכוניים ובמכללות. עברה הסבה מקצועית והתמחתה בהידרותרפיה. בעלת תואר שני בספרות עברית מטעם אוניברסיטת תל-אביב. לאחר נישואיה עברו היא ובעלה לקיבוץ נווה-אור בעמק בית שאן, שם חיו 20 שנה. כשהיו בני 40 עברו לכוכב יאיר, ומזה שש שנים מתגוררת בהרצליה.

הייתה ספורטאית מצטיינת. שיחקה כדורסל והייתה בנבחרת השחייה של ישראל.

לתמי 5 ילדים ו-7 נכדים. לפני כתשע וחצי שנים נהרג בעלה בתאונת דרכים.

זהו הרומאן החמישי של תמי גיל. ארבעת ספריה הקודמים: "המים היו רטובים", "שניים", "אלוהי הטרפש" ו"מינוס אחת" .

במקביל ליציאתו לאור של ספר זה, רואה אור רומן נוסף פרי עטה "אהבנו לאט". בשני הרומנים עומדת אישה מול אובדן, ולא מצליחה לשקם את חייה בדרכים מקובלות. השבר כל-כך גדול שהיא נאלצת לבנות את עצמה מחדש.

התרשמותי: דרך כואבת ומאכזבת עוברת גיבורת הספר, מנטישה ועד לתעתוע בחיי ההוללות המצפים לה כפנויה. הגיבורה מנהלת מאבק על נשיותה, על הזוגיות ומתמודדת עם הבחירות שהיא עושה.  ומבינה שלא תוכל להמשיך ולמצוא זוגיות עד שתמצא את נקודת המפנה בחייה, ממנה תוכל להחזיר לעצמה את המסלול ה"שפוי".