מרכז תשומת הלב

מרכז תשומת הלב

מאת: שושנה קירש

פרדס הוצאה לאור

***

108 עמ' – 59 ₪

זהו נסיון ראשון בפרוזה של שושנה קירש, ילידת ישראל, 1950, מוזיקאית ומשוררת. עד כה פרסמה שלושה ספרי שירה: 'זיכרונות מקולפים', 'לאט מגובה רב' ו'ערכת פרידה' שראה אור בסיוע קרן רבינוביץ' וקרן עמו"ס.

בין שיריה המולחנים 'קעקוע' (מתוך 'ערכת פרידה'), לחן של יובל מסנר למילים שלה ('רביעיית מסנר'), 'רוצה להישרד איתך' (נתוך 'לאט מגובה רב'), מילים ולחן שלה, בביצוע מירה עוואד,  'כשנובמבר נוגע', מילים של מאיר גולדברג ללחן שלה, בביצוע ענת גבע, 'געגועיי', לחן שלה למלים של  אנדה עמיר-פינקרפלד, בביצוע טל אמיר. שירים נוספים מתוך ספריה התפרסמו בכתבי העת 'עמדה' ו'פסיפס' ובמדורי הספרות של מנחם בן וזיסי סתוי.

שושנה, מה לדעתך המסר המרכזי שאותו יש להדגיש ?

את המוטו של הספר- שהוא שיר מאת המשוררת מירי שרף – ראיתי לראשונה באונתולוגיה 'אהבה' של 'הליקון' לפני יותר מ-20 שנה, והוא נצרב עמוק בלבי, כשהתחלתי לכתוב את הנובלה לפני כ-10 שנים וידעתי שעיקרה יעסוק באהבה ומוות, חיפשתי מוטו לספר.

לפני עמדו כמה בחירות טובות, אך שירה של מירי עלה על כולן והיה בעיניי הכי מינימליסטי ומדויק:

"מי אמר שלא מתים

מאהבה

זה פשוט קורה אחר

כך

שנים אחרי

ואז כתוב

סיבת המוות לא

ידועה"

מי הם לדעתך קהלי היעד המרכזיים שיתעניינו בספרך ?

מאחר והספר מדבר על שני נושאים עיקריים הנוגעים כל כך לכל אחד ואחד מאיתנו – אהבה ומוות – הרי שיש בו הפוטנציאל ליצור עניין רב בכל האנשים שגילם 20 עד 120. ג'וליה, זמרת בשנות הארבעים לחייה נאבקת בהתמכרותה לסיגריות וסובלת מהתקפי חרדה קשים, מוצאת לילה אחד את בעלה הצייר ירוי בלבו. מכאן ואילך נפתלת העלילה בין משיכתה העזה לרופאה האונקולוגית שלה, לזיכרונות האהבה-שנאה  לבעלה על רקע אירועי מלחמת יום כיפור. חידת מותו של הצייר נפתרת רק בסופה של הנובלה.

בהיותי מוזיקאית ומשוררת וחברה באקו"ם יותר מ-30 שנה, ומאחר וגם השנה (כמו בארבע השנים האחרונות), יציגו חברי אקו"ם את יצירותיהם בדוכני שבוע הספר בכיכר רבין.

אירוע נוסף בו השתתפתי לפני 3 – שנים והמתקיים שנה בשנה מטעם עיריית ר"ג, נקרא: "פסטיבל יוצרות. בית. סתיו." בו מציגות נשים את יצירות האמנות שלהן.

דודו אלהרר קרא בתכניתו מספר שיריי 'לאט מגובה רב' והשמיע את הסינגל שכתבתי והלחנתי 'רוצה להישרד איתך' בביצוע הזמרת והשחקנית מירה עוואד.

רונה גרשון ראיינה אותי בתכניתה 'כותבים למגירה' עם צאת ספר שיריי 'ערכת פרידה' בסיוע קרן רבינוביץ' וקרן עמו"ס.

מהי "מוסיקת הרקע" ששמעת בכתיבת ספרך?

'עזה כמוות אהבה' – אותו פסוק  מפורסם מ'שיר השירים' כבר מלווה אותנו עוד מימי התנ"ך. בשנות הארבעים של המאה הקודמת נכתב שירו היפה והקלאסי של המשורר יעקב אורלנד בלחנו של ידידיה אדמון, 'עץ הרימון', המסתיים במילים: 'לבבי מת מאהבה'. כעבור ארבעים שנה ענתה לו בתו הפזמונאית שמרית אור בשירה, 'אצלי הכל בסדר', בלחנו וביצועו של הזמר והיוצר בועז שרעבי: 'היום כבר לא מתים מאהבה'. לאחר עשור כתבה המשוררת מירי רשף את מילותיה המופלאות המשמשות מוטו לספרי, 'מרכז תשומת הלב', איתן אני סוגרת מעגל וקובעת נחרצות: 'מי אמר שלא מתים מאהבה'.

ספרי שזור בציטוטים רבים מספרים, סרטי קולנוע ומוזיקה, המלווים את הגיבורה, ג'וליה,  והמתרחשים במקביל לאירועים בחייה ואשר להם השפעה ניכרת על חייה, וישנן דוגמאות לרוב: בילדותה בקיבוץ – 'אורפאו נגרו', 'סיפור הפרברים', 'הלנה מטרויה', אריק לביא ובני ברמן.  כנערה צעירה – 'מטריות שרבורג', 'אלווירה מדיגן', 'יוליוס קיסר', שייקספיר, באך, בטהובן ומוצארט.

כאישה – נינה סימון, בילי הולידיי, דייויד בואי, 'אקלימים', 'הפצוע האנגלי', אלן רנה, אלמדובר.  

דייג ברשת

מאת: ישראל זמיר

ספרי מקור – פרוזה

* * * * * * 

(253 עמודים, 88 ₪)

רון גלמן, עורך-דין מבוסס במנהטן, היה בנעוריו חניך תנועת-נוער חלוצית שבמסגרתה שהה פרק-זמן בישראל. כעבור שנים רבות אירע לו אסון, אשתו וילדיו נספו בתאונת-דרכים. בשעות דכדוך, ובצפייה מקרית בטלוויזיה – הוא נזכר בהרפתקת נעורים שאירעה לו בהיותו כבן שש-עשרה, בשנה שבה שהה בסמינר החינוכי בקיבוץ – נערה הרתה לו וסירבה להפיל את העובר.

בעקבות אותו זיכרון הוא מחסל את עסקיו בניו-יורק ובא לישראל לחפש את בנו או בתו ואת אימם – מירק'ה. הם היחידים שנותרו לו ועז רצונו להכירם ולסייע להם בכל דרך אפשרית. רון שב אל אותו קיבוץ בעמק, מקים מעין "מטה חיפושים", עובד כמתנדב, חוקר את בני-גילו מאותה תקופה, וגם מתוודע לבעיות הקיבוץ המופרט והחברה בישראל.

הוא מתראיין לכלי-התקשורת, מגיע אפילו לביתו של הבאבא סאלי, למצוא רמז לגורלה של מירק'ה, אך לשווא. ובינתיים הקשר שלו לישראל מתהדק, והוא עובר תהפוכות במהלך סיפור מתח אנושי וצובט לב.

ישראל זמיר, חבר קיבוץ בית-אלפא, בנו-יחידו של חתן פרס נובל לספרות, יצחק בשביס-זינגר, ואף תרגם חלק מספריו לעברית. היה לוחם בתש"ח, עובד ענף המדגה בקיבוץ, עיתונאי, סגן-עורך "על המשמר", מייסד המוספים "דף ירוק" ו"קו למושב", היה מזכיר הקיבוץ ומרצה על עיתונות באוניברסיטת תל-אביב.

עד כה ראו אור ספריו: "סנדל של סוס", "עגיל באוזן", "אבי יצחק בשביס-זינגר", "שוקת סדוקה", "לכבות את השמש", "ערבה בוכיה" ו"טנקים באבן-גבירול".

פרק ראשון: זיכרון כחול:

"רון לא ידע את נפשו מרוב צער. כל חייו עבד קשה וכסןף סוף הגיע אל המנוחה והנחלה, קנה דירה בשדרה המערבית של ה"סנטראל-פארק" – לב מנהטן, היה שותף למשרד עורכי דין מצליח והחל לצבור רכוש – נפלה עליו המכה הנוראה: אשתו מיכל ושלושת ילדיו נספו בתאונת דרכים. מיכל איבדה את השליטה על ההגה, פגעה במעקה הכביש, המכונית התהפכה והתגלגלה לוואדי. איש מהם לא נותר בחיים".  

התרשמותי: כבר משורות הפתיחה לא יכולתי להניח את הספר. גמעתי את השורות, אפשר לומר ש"רצתי" איתן, וזה היה קל. הכתיבה קולחת, לא מקשה על הקורא. והסיפור עצמו לעתים מותח, לעתים מרגש. אהבתי את הספר.

המלך בא לגן

ספר חדש:

"המלך בא לגן" מאת מיכל בר פרו

לדעת להתחשב

ילדים לא נולדים עם חברים, הם רוכשים אותם במסגרת חברתית מובנית כמו גן הילדים למשל. התחשבות באחרים היא חשובה מאוד במסגרת הקנית דפוסי החברות. כל ילד וילדה הוא מלך בממלכתו. תארו לכם חדר המלא במלכים ובמלכות השולטים בממלכה - הרי זה פשוט באלגן אחד גדול! ילדים מגיעים למסגרות החוץ מתוך ביתם הממלכה המוגנת שמקבלת אותם בכל תנאי והתנהגות שלהם. לא פעם הילד מתנהג כרודן קטן והילדה כמלכת הלבבות השלטת. הספר 'המלך בא לגן' מאת מיכל בר פרו, בהוצאת הספרים 'אוריון' הינו סיפור ילדים מקסים מקורי ומעורר השראה על המלך באלגן שמגיע סוף סוף אל גן הילדים כשהוא מלא בציפיות לקראת החוויות המצפות לו ביומו הראשון בגן. אבל כצפוי, גם לו כמו לכולנו קצת קשה בהתחלה... והמלך באלגן עושה את כל הטעויות האפשריות ממש בלי כוונה. 

המסר לילדים הינו פשוט מאוד - מי שרוצה שיהיו לו חברים צריך להתנהג כחבר וזה אומר להתחשב בצרכים של האחר שלא תמיד עולים בקנה אחד עם הרצון שלי. כמו למשל להמתין בסבלנות בתור, לשתף במשחקים ובצעצועים והחשוב מכל לכבד את החבר שממולי. המילים החשובות בהם כדאי להשתמש הן: סליחה, תודה, בבקשה שהן שימושיות וחשובות מאוד בתקשורת החברתית בגילאים הרכים ויכולים לגשר על פערים התנהגותיים הנוצרים כתוצאה מהתנהגות פוגענית ולא ראויה כלפי האחר. את הספר אייר מנחם הלברשטט, ומיועד לגילאי 4-8.

המלך הגיע לשער הגן וצלצל בפעמון. דינג-דינג-דונג! "זה אני, המלך באלגן!" הוא צעק בקול רם, "והנה באתי אל הגן!". "לא לצעוק", קראה הגננת מבפנים, "ומי זה בא כל כך מאוחר? אה, זה אתה, מלכי היקר". המלך נכנס שמח ומאושר. הרי זאת הפעם הראשונה שהוא בא לגן. הוא ישחק, יצייר, ישיר וירקוד, ויהיו לו המון חברים וחברות, אבל... איפה השטיח האדום?! ומה עם תרועת חצוצרות, כזו כמו שלכל מלך צריכה להיות?! (מתוך הספר).

מיכל בר פרו (41), אם ל-4 ילדים, מהרצלייה, בעלת תואר ראשון במדעי המדינה מאונ' ת"א, שמאית מקרקעין, בעלת חברה לשמאות מקרקעין וניהול נכסים בהרצליה. 'המלך בא לגן' הוא ספרה השישי, אחרי  רומן מצליח, ספר לראשית קריאה 'חבורת איקס ובית הרוחות' (ראשון בסדרה) וספרים בתחום הנדל"ן, הפנטזיה והשירה.

                                        

על ההשראה לכתיבת הספר מספרת מיכל בר פרו, כי "בכתיבת ספרי אני כמעט תמיד שואבת את ההשראה מהאנשים שסביבי. את הבלגן שעושים הילדים אני מכירה מקרוב וכמו שאומרים 'חיים ללא בלגן הם לא חיים' אבל העניין בספר הזה הוא לא הבלגן הפיזי אלא הבלגן האחר, הבלגן ההתנהגותי, חברי. ללמוד להתנהג כמו חבר או חברה, זה לא דבר שנולדים אתו. זה דבר שלומדים אותו. אחד האתגרים הקשים לי ביותר כאימא, זה להעביר לילדי את המסר שהם לא חיים ופועלים בבועה. הם לא יכולים לעשות מה שהם רוצים, מתי שמתחשק להם ואיך שבא להם, בסגנון תרבות ה"בא לי ..", יש עוד ילדים ואנשים, יש סביבה, יש גם אחרים.

"הטריגר שגרם לי לחשוב על העלילה והסיפור של "המלך בא לגן" היה מקרה של ילדה בכיתה של בני הגדול כאשר היה בכיתה א' . במשך תקופה ארוכה הוא היה חוזר הביתה ומתלונן על בת אחת שמציקה לו וגם לאחרים, בלי חשבון ועל כך שהמורה שלו לא מצליחה להשתלט עליה. במקביל, גם הילדה הקטנה שלי סיפרה לי על תופעה דומה עם בן אחד בגן שמתנהג כאילו שהוא המלך של כל דבר – חוטף, הורס ומרביץ ובכלל לא נחמד. את הבן מהגן הכרתי והבנתי שהבעיות שלו נובעות מרקע אישי קשה. אבל את הילדה מהכיתה של בני הגדול, טרם היה לי העונג להכיר. כשהמצב הפך להיות פשוט בלתי נסבל, החלטתי להגיע לבית הספר. כמובן שלא ניגשתי אל אותה הילדה, אבל צפיתי בה מהצד וזה היה נורא. היא העיפה בעיטות ומרפקים לכל כיוון בלי אבחנה וזה לא משנה מי נפגע בדרך – ילדים, תיקים, ספרים, מחברות, קלמרים. אחר כך היא גם חרצה לשון ארוכה ועשתה פרצופים מפחידים שאף מנתח פלסטי בעל שם עולמי לא היה מצליח לחקות. זה היה מצחיק, אבל גם סיוט, כי האווירה מסביבה לא הייתה נעימה בכלל. בגלל שהיא התנהגה כמו תמנון פראי וזועם שברח מהאקווריום בדרך אל הים, אף אחד מהילדים שפחדו ממנה לא רצה לשחק איתה ולא לשתף אותה בכלום. אבל, היא נהייתה אלימה יותר ולא נחמדה בכלל. לא צריך להיות פסיכולוג בעל שם, כדי לראות את המעגל בסגנון הביצה והתרנגולת.

"במסגרת אירוח 'בית חם' המורה צרפה את הילדה לקבוצת הילדים שהיינו צריכים לארח אצלנו בבית. הבן שלי היה ממש בלחץ שאותה בת תהרוס את הכול. החלטתי לעשות מעשה. הזמנתי את כל ארבעת הילדים בקבוצה שלנו, רבע שעה לפני השעה היעודה והעברתי להם תדרוך בסגנון צבאי – "תהיו נחמדים, תשתפו, אל תפחדו, היא בסך הכול ילדה מקסימה, תנו לה הזדמנות" וליתר ביטחון הצעתי 'גזר' – מי שישתף ויהיה נחמד, יקבל הפתעה! היא הגיעה. כל הילדים רצו הפתעה והפכו למומחים חברתיים. זה עבד. מסתבר שפשוט צריך להיות קואופרטיבי. האירוח עבר באווירה טובה ולאחר שכל הילדים הלכו, הבן שלי אמר לי שהילדה הזאת בעצם די נחמדה והוא לא מבין למה אין לה חברים בבית הספר".

"מה שהפתיע אותי", מסכמת מיכל בר פרו,  "הוא שהקראתי את הסיפור לילדי. הם מאוד אהבו את העובדה ש'המלך' הוא אדם מבוגר שלא מבין כיצד להתנהג ויוצר המון באלגן, ממש כמוהם. הם הרגישו מאוד 'גדולים' במהלך קריאת הסיפור, כי הם כבר ידעו מה מותר ומה אסור בגן והם נהנו מעצם העובדה שיש אנשים מבוגרים שלא יודעים כיצד להתנהג והילדים יכולים ללמד אותם דבר או שניים על החיים".

מיכל בר פרו מקדישה את הסיפור באהבה לכל הנסיכים והנסיכות, באשר הם.

המלך בא לגן מאת מיכל בר פרו, איורים: מנחם הלברשטט, הוצאת "אוריון", לגילאי 4-8, 27 עמודים, מחיר לצרכן 48 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב סחרוב 19, קניון ערי החוף, ראשון לציון ובאתר ההוצאה  www.orion-books.co.il 

באווירה הפסטורלית של בית העלמין

באווירה הפסטורלית של בית העלמין

שירים

מאת: יונתן ברקאי

עריכה: יקיר בן-משה

'פטדה' סדרת השירה המקורית

אבן חושן – הוצאה לאור

* * * * * *  

(73 עמודים, 48 ₪)

היש קורא שיוותר אדיש למקרא שיריו של יונתן ברקאי? בלשון ישירה, ציורית ורבת דמיון, מפליג ברקאי לתוך עולם קרקסי, דמוי חלום, מבהיל ופיוטי כאחד. הספר, בעל השם המצמרר, "באווירה הפסטורלית של בית העלמין", מעמיד במרכזו את המוות והחיים כמי ששוכנים לא רק זה לצד זה, או זה בעקבות זה, אלא זה בתוך זה; החיים והמוות כישות אחת.

שוב ושוב חוצה ברקאי את הגבול שבין מציאות להזיה ומלמדנו שהאמנות בעיקרה היא משחק. העיר, האדם, הטבע, הזמן, הגוף והאהבה - הכל ניתן לתחלופה, לביטול ולהמרה במשהו אחר. וכשהאמנות מכירה בכך שאנו חיים בתוך נשף מסכות של בדיה וחלום, היא עצמה הופכת לאמת. הבמה של ברקאי ריקה ומלאה, בו- זמנית, מופלאה ואמיתית עד כאב, ומזמינה את קוראיה למופע שירי בלתי נשכח.

יקיר בן משה

יונתן ברקאי, יליד 1935, חי ויוצר בתל אביב. 'באווירה הפסטורלית של בית העלמין' הוא ספר שיריו השני הרואה אור בעברית; קדם לו 'דוח קצר' (אבן חושן, 2010).

אגי משעול על "דו"ח קצר": "ספרו הראשון של יונתן ברקאי הוא קריאת תגר של כוחות החיים על המוות. ספור חיים ארוך של ילד ניצול שואה המתגלגל בשמות וזהויות שונות, מתנקז כאן ל"דו"ח קצר", לשירים מפתיעים ואמיצים מנקודת מבט ייחודית שהיא ניצחון הארוס על התנאטוס" .

יונתן ברקאי פירסם גם שלושה ספרי שירה מתורגמים לפולנית (הוצאת ורסט, לובלין) שזכו לביקורות אוהדות.   

כמו כן, תרגם מפולנית את ספר שיריו של תומאש יאסטרון "רק החיבה עולה לשמיים", (הוצאת פרדס, 2010),  שזכה בשבחי הביקורת.

"יונתן ברקאי מעניק לנו בעברית חיה ועכשווית שירה בת זמננו, הכתובה במקצבים חופשיים, שרבות נקודות המגע בינה ובין מה שכותבים משוררים ישראלים באותן שנים. לקרוא את תומאש יאסטרון בעברית היא חוויה מענגת ומעשירה."

רפי וייכרט, משורר, מתרגם, מבקר ועורך "קשב לשירה"

התרשמותי: ספר שירה מצוין. אחרי הביקורת של רפי וייכרט ואגי משעול, כבר לא נשאר לי הרבה להוסיף. אני אישית אהבתי מאד הדואליות בשירתו של יונתן ברקאי, מעין "משחקי" או וצל, של החיים והמוות. להלן, אחד השירים מהספר(עמ' 23).

פרידה נוספת

אִמִּי, שׁוּב

אֲנִי עוֹמֵד עַל קִבְרֵךְ,

תַּאֲמִינִי בִּי, בְּלִי לְהַעֲמִיד פָּנִים,

אַתְּ לֹא מַאֲמִינָה שֶׁאֶפְשָׁר לֶאֱהֹב ?

כֻּלָם מְחַכִּים רַק לַמָּוֶת.

לָרֶשֶׁת אֶת כַּסְפֵּךְ, הִתְנַהֲגוּתֵךְ,

אֶת זֶהוּתֵךְ, מְקוֹמֵךְ ?

שׁוּב אֲני צָבוּעַ.

הֲרֵי אַתְּ לֹא מַאֲמִינָה

שֶׁאֶפְשָׁר פָּשׁוּט לִשְׁתֹּק מֵאַהֲבָה.

האיכר מכפר פסגה

האיכר מכפר פסגה

מאת: שולמית ברונשטיין-זוננברג

זוכת פרס הסיפור הקצר מטעם ליידי גלובס בשיתוף סטימצקי

הוצאת סטימצקי

* * * * * *

(400 עמודים, 99 ₪)

האיכר מכפר פסגה הוא רומן אהבה הפרוש על פני השנים 1908 עד 2008 ומתאר את סיפורו של יוחנן כהן – החל מגרמניה של עליית הנאצים ועד לתקומת ישראל – כשהוא שזור בשנה מחיי אבישג, בתו.

יוחנן הילד היהודי היחיד בבית הספר הגרמני, מושפל על ידי המורה; "כך נראה יהודים, תלמידים," הוא אומר, ויוחנן מאבד את כל שאהב ונאבק על משפחתו ועל חייו. גם אבישג הווטרינרית נאבקת על חייה, נאבקת למצוא איזון בין הקצוות – להיפתח על גבול ההתערטלות ולחוש שבתוך עצמה היא מוגנת.

חיפוש עצמי, גיבוש זהות, חתירה לעצמאות, הגשמת חלומות, אומץ לב, צורך במפלט, יחסים משפחתיים והקרבה – כל אלו מקבלים התייחסות בתמה זו, של אהבה ושל קשרי אהבה.

היצירה שלפנינו נעה בין מימדי הזמן והרגש, החלום והמציאות, הנפש והאינטלקט, הרוח והנשמה – והקריאה בה מעבירה אותנו מסע יוצא דופן ונוגע ללב; מתהומות המוסר של גרמניה, דרך ילדות מורכבת של "הדור השני", ועד לבגרות סוערת השואפת להשתחרר מכבלים.

האיכר מכפר פסגה  הוא ספרה הראשון של  ד"ר שולמית ברונשטיין-זוננברג

(1966), ילידת מושב ארבל שבגליל, "כדוריסטית", וטרינרית, מרצה ומרכזת חוג. שולמית זכתה בפרס הסיפור הקצר על סיפורה "אהבה בין אפריל לספטמבר", בתחרות "נשים כותבות" מטעם ליידי גלובס בשיתוף סטימצקי. ספר שיריה, "תמונות מכביש 90", יצא לאור בקרוב.

התרשמותי: הכתיבה מזמינה, הנרטיב מעניין וקשה להניח את הספר מהיד מהרגע שהתחלתי לקרוא.  זה ספר המכיל קצת היסטוריה, קצת אהבה וגיבור מעורר הזדהות. המעברים בין העבר להווה הם חלקים, הזרימה מושלמת. ספר מומלץ !!

והבית ימלא עשן

ספר חדש: "והבית ימלא עשן" מאת פביאן ברויטמן

לחזור שוב לחיות

שלושה סיפורים שזורים זה בזה, יוצרים בספר והבית ימלא עשן מאת פביאן ברויטמן, שיצא בהוצאת "גוונים", רומן המיטלטל בין פנטזיה לבין מציאות, בין אהבות לבין שנאות, ובעיקר בין ייאוש לבין תקווה. הסיפור הראשון הוא עתידני, העולם התמלא עשן סמיך והוא הפסיק להתנהל כבימנו. האנושות על סף הכחדה, אין כמעט בעלי חיים, צמחים, עצים. משפחה אחת מנסה לשרוד בעולם בלתי אפשרי זה, בעזרת 'בית טוהר', ובו מערכת מיוחדת לסינון העשן. הסיפור השני הוא על מרטין, ילד רגיש, העובר התעללות רגשית ופיזית בארגנטינה, השואל שאלות סביב האנושות בכלל וסביב יהדותו בפרט. בדרך הוא מגלה את יכולת האהבה, חווה אהבת בוסר אסורה, ודרך סבלו הוא מגלה תופעות טבע אשר עלולות להביא כיליון לעולם. הסיפור השלישי הוא על ירחמיאל, ילד הנולד עם תסמונת דאון, לא מדבר והתפתחותו איטית וקשה. דרך גדילתו משפחתו ובייחוד הוריו לומדים על עצמם, ועל הבאות. המחבר מאמין שהאנושות עוד בכוחה להינצל. בשפה יפה ומענגת, ישירה ומלאת משמעויות, הוא מוביל את הקורא אל הנמצא מעבר לאופקיו המוכרים.  "זה פשוט מאוד. בדיוק כמו לעשן סיגריה. שאיפה עמוקה אחת, והאוויר על פני כדור הארץ יהיה שוב צלול. תוכלו שוב לנשום. לראות את האופק, במרחק, לראות את כל הגוונים בשקיעתה של השמש. תחזרו שוב לחיות."

                                                         

"השמש זרחה בשמיים במלוא עוצמתה. האופק האדמדם נצבע בתכלת בהיר. השמיים קיבלו גוון כחול, שאיש על פני האדמה טרם הצליח לתחום במילים. האוויר היה צלול, ומשב קריר של בוקר חלף על פני מנואל. הוא הביט מעלה וראה קונדור עף בכנפיים פרושות, מתאהב ברוח, כמו בכל יום מחדש. מפלרטט עם הגורל, בביטחון מלא שהמחר יביא עמו את מה שההווה נותן ומה שהאתמול נתן. מנואל הביט על רכס ההרים והבחין בקו המדויק המבדיל בין שמיים בארץ. אותו קו שצייר באדמתו, דמות אישה חושנית, מסתורית ונאמנה".  כך נפתח הספר. מדובר בחלום בהיר עד כאב של מנואל, אב למשפחה המתמודדת עם מציאות חדשה בעולם. העולם עצר מלכת, הוא התמלא עשן סמיך והאנושות ששרדה מחפשת דרכים להמשיך ולחיות.

פביאן ברויטמן (44), נשוי ואב ל- 3, מתגורר בכפר סבא, יליד ארגנטינה, נוירופסיכולוג ופסיכולוג שיקומי ורפואי. לצד עיסוקו המקצועי, כותב ברויטמן מגיל צעיר, בעיקר סיפורים קצרים ורומנים. חלק מסיפוריו הנוגעים ראו אור הן בארגנטינה והן בישראל. הוא זכה בפרסים בכמה תחרויות ספרות בארגנטינה.

את ההשראה לכתיבת הספר שאב ברויטמן ממספר מקורות. "הדאגה סביב איכות הסביבה שמלווה אותי מאז גיל ההתבגרות, עוד הרבה לפני שזה הפך להיות נושא באופנה. הדאגה מהזיהום האנושי, ממה שהאדם הפך להיות, מיצור מופלא המסוגל ליצור יצירות מופת ולייצר אהבה ונתינה, ליצור המכונס בעצמו, לא מעוניין בזולת, לא מושפע ממש מהרעות החולות שבעולם, ממשיך לחיות חיים מלאי אדישות וככל שעובר הזמן יותר בודד בתוך עולם מצומצם וריק. הסיפור של מרטין מבוסס בחלקו על חבר מהתיכון, שעבר התעללות מצד הכיתה, לאורך שנים. ובחלק השלישי של הרומן, הריקוד בין דת וחילוניות הוא ריקוד שאני רוקד זה שנים.

דרך הכתיבה אני חולם ומחפש דרכים להביע את שעל ליבי. העולם סובל מקלקולים רבים, האנושות דוהרת אחרי טכנולוגיה, תקשורת, וקידמה, וככל שעובר הזמן האדם יותר בודד, יותר לעצמו, פחות מביע ואוהב, יותר חולה ולבד. אני תקווה שמשהו ממה שכתוב בספר ושאני מאמין בו יחלחל לכמה שיותר אנשים". 

"היא הרגישה את המגע העדין והמהוסס ופקחה את עיניה כמחליקה אל תוך החמימות שלו. היא קירבה אליו את אצבעותיה באיטיות זהירה ונגעה בידו. הוא הבין שהתעוררה ומשך את ידו חזרה, מחביא אותה מאחורי גבו. "לא התכוונתי... אני מצטער...", מלמל. "אני לא מקבלת את ההתנצלות, תמשיך...", אמרה בחיוך ענוג, כמתוך חלום בהקיץ" (מתוך הספר) - תיאור של תחילת סיפור אהבה, אהבה צעירה, אהבת בוסר, זוג נערים המגלים את עולם הרגשות ועולם הגוף, המתמכרים לתחושות ומתעופפים לגבהים של תשוקה ורגש.  "אני מאמין שהאדם יכול לייצר אהבה, נטולת ציניות. הישגיות, קריירה, קידמה, לא שוות דבר ללא אהבה", מספר ברויטמן.

פביאן ברויטמן מסכם, כי "הספר עבורי זה הגשמת חלום, ולא פחות מזה מבחינתי מדובר בייעוד. זו הדרך שלי להגיד את מה שאני מאמין בו, חש אותו, חושב אותו. כולי תקווה שהספר יגיע לכמה שיותר אנשים, ושהדברים הכתובים בו יגיעו לכמה שיותר לבבות. אני מקווה שהסיפור יגרום להנאה אצל הקוראים. בד בבד להנאה, אשמח שהוא ישפיע על אנשים. המסרים ברורים, והייתי מעדיף שהקורא יבין אותם בעצמו. אני מאמין שיש בכוחו של האדם להשתנות ולהגיע למסלול שטבעי ובריא לו יותר מהמסלול אותו אנו מכירים. בימים אלה אני כותב רומן נוסף שיעסוק בחיפוש אחרי האהבה הנכונה, המדויקת".

והבית ימלא עשן מאת פביאן ברויטמן הוצאת הספרים "גוונים", 254 עמודים, מחיר לצרכן 72 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב בר כוכבא 29 תל אביב ובאתר ההוצאה http://www.gvanim-books.com או כספר אלקטרוני.

הקונכייה והחילזון

מאת: אלי בן-יוסף

עורך: יעקב קמין

אוריון הוצאת ספרים

* * * * * *  

(450 עמודים, 70 ₪)

הרומן הקונכייה והחילזון הוא סיפור אהבה מרגש.

הוא, איש שירות הביטחון, נשלח ליוון במסגרת משימה, ומגלה כי האישה שפגש סובלת מדימוי עצמי נמוך, ושם לו למטרה לחזק אותה.

היא, נערה צעירה וחסרת ביטחון, שמונתה לתפקיד בכיר ורגיש במשרד הפנים היווני.

יוון, מקדוניה, אלבניה ופריס חולפות במהירות על פני הקורא, וכל זאת דרך סיפור אהבתם והתהפוכות העוברות עליו ועליה, עד לסיום הטרגי.

אלי בן-יוסף (67) נולד ב- 1946 בירושלים. הוריו ילידי כורדיסטן, עלו ארצה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. בוגר אוניברסיטת תל אביב במדעי המדינה ולימודי עבודה. מוסמך מטעם אוניברסיטת תל אביב במינהל ומדיניות ציבורית.

עבד 20 שנה במרכז הרפואי "קפלן" בתפקיד מנהל מערכות מידע ומחשוב, שם פיתח מערכת ממוחשבת לניהול הרשומה הרפואית, מה שמכונה תיק רפואי, שהפך את בית החולים קפלן לממוחשב ביותר בארץ ובין הממוחשבים בעולם. היום משרתת התוכנה שפיתח את רוב בתי החולים של הכללית וחלק נכבד מבתי החולים הממשלתיים, ביניהם בית החולים שיבא, מעייני הישועה וכו'.

בגיל 10 לאחר שהוריו נפרדו, עבר לחולון עם אמו ושניים מאחיו.

כיום מתגורר בתל אביב, נשוי לקלייר (יאירה), אב לשתי בנות וסב לשישה נכדים.

התרשמותי: ספר "מזמין", מתאים לקריאה בכל מצב, מנוחה, נסיעה , ואם לא נסעתם לחו"ל, הנה אפשר להפליג בדמיון עם הרומן המרגש. עוברים באלבניה, פריס, יוון ועוד.