שימותו הקוצים
יפתח אלוני
עורך: פרופ' דן מירון
"בקובץ שיריו הראשון
של המספר יפתח אלוני עושים היגדים קצרים וחשופים מה שעושים בסיפוריו המצבים, הדמויות
והעלילה – הם בוקעים ישירות מרגעים קיומיים מתוחים ומשדרים מצוקה ומבוכה. השדר מועבר
באמצעות הצירוף של האמירה הישירה והבוטה עם המטאפורה המפתיעה, המשמשת כמין צופן המאפשר
קיצור דרך ותוך כך גם הסתרה חלקית של אמיתות קשות מדי.
"הזיכרונות הם אֵבֶל.
על מה שהייתי יכול", יודע המחבר. עם זאת "החסד העליון" המאפשר
"לשכוח את עצמך" הוא אשליה, המביאה את האדם ל"אסון האמונה
בכוחי". האדם חייב להיזהר "מרוחות מתעוררות מקרן הזוית של הזמן".
אבל בה בעת אסור לו לכסות על "שברי האבל שלוחשים שנאה" – כמו על גחלים
לוחשות, שכיסויין מגדיל את סכנתן. עליו להסתגל לכך שהדיבור שישמיע יהיה
"גמגום של קול קינה".
אכן, כוחם הגדול של השירים
גלום ב"גימגום" שבהם. היגדי השיר של אלוני הם תמיד קטועים, כאילו נחתכה
מהם ראשיתם או אחריתם. אבל הקיטוע מוסיף להם עוצמה, שריריות, ישירות ומקוריות. רבים
מהם מכים בקורא בכוחה המפתיע של המטאפורה הבלתי-מתאימה, כביכול; "אני מלביש
את המילה העירומה עדיין בזיעת אדמה". הקורא עובר עם הדובר השירי של הספר על פני
עולם בעל סימני היכר ישראליים, אלא שסימני היכר אלה הוטמעו לחלוטין במבוך אישי, שהמשורר
חושפו בכנות אכזרית וללא כל נסיון לשוות לו חן וצבעוניות. גם המוסיקה של הטורים
אינה מנסה לשבות את האוזן. זוהי מוסיקה מתפרצת ונקטעת, מתאפקת ולפתע נפתחת רגשית:
"פרצה דמעה, נסעה ברחוב לבן כמלח, שקראתי על שמה".
קובץ השירים מעמיד את יפתח
אלוני במקום בו הספרות הישראלית העכשווית מתרחשת".
דן מירון
יפתח אלוני נולד וגדל בקיבוץ
גבולות. בוגר הטכניון במגמת אדריכלות, בוגר מטרופוליס בברצלונה - פילוסופיה נוודית
(נומדיזם); סופר, משורר, ומו"ל. יזם ועורך ראשי
משותף של "בלוק". יוזם ומפיק הסדרה "סיפור מהסרטים" עבור ערוץ
2 , הסרט "כל אחד והאוורסט שלו" וסרטי מסע אחרים. במהלך חייו טייל יפתח במקומות רבים עולם, והיה שותף במשלחות שונות
למקומות רחוקים. כיום הוא ממשיך לחקור את העולם במסעות פנימיים. ספרו הראשון, "גנב החלומות", שיצא לאור
בסדרת פרוזה, "ידיעות אחרונות-ספרי חמד", היה לרב-מכר. ספרו השני "חלפים" יצא
בהוצאת "אפיק" והיה גם הוא לרב מכר.
על חלפים:
"אלוני מתגלה בחלפים
כיוצר מהמסקרנים..." – (עלית קרפ - הארץ, ספרים)
התרשמותי: אחרי הביקורת של דן מירון, קשה להוסיף, אך בכל זאת מהתרשמותי, הספר מצוין.
מצאתי את הדובר השירי מזוהה עם הכותב וקרבתו לאדמה, לטבע; "ֹשִיכּוֹר מִזֵּעַת
הָאֲדָמָה..." (עמ' 7). ניתן להבחין בשפת התרבות ממנה ינק ועליה גדל והתחנך. לעתים
חווים בשירתו של אלוני, מאבק אשר מתנהל בפנימיותו עם זכרונותיו השמורים, העצורים בנפשו
ומכים בבטנו. ההתפכחות מזיכרונות של חוויות העבר מביאה על כנפיה רובד אחר, של ההווה.
נאמר על השירה שהיא "מַתאימה את עצמה לצליל הנכון שׁל הנשׁמה" (פּוֹל וַאלֶרי);
איני יודעת אם השירה העכשווית והצעירה המוגשת לנו בספר זה עונה על האמירה, מה שכן
ניתן למצוא הוא כתיבה בּעקבות חוויה אישׁית או כִּצרור של אָסוֹציָאציוֹת פּרָטיות
שׁל המשׁורר, או אפילו כּביטוי לרגשׁותיו בּעִקבות התרשׁמוּתו מנופי הטבע, געגועיו,
זיכרונותיו וכו'. כפי שכבר ציינתי, ספר מצוין !!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה