"פרידה אחת יותר מדי"

ספר חדש:

"פרידה אחת יותר מדי" מאת דניאלה שטינמץ

                                                                                                                     

האוטוביוגרפיה המטלטלת של דניאלה-דנושה שטינמץ, שנכתבה לזכר בתה תמי, שנפטרה מדום לב בהיותה בת 22, מגוללת סיפור חיים מרתק על שואה, על תקומה וציונות, ועל אהבת חיים ואדם

"פרידות הן דבר מכאיב בדרך כלל, ועד שהגעתי לארץ התנסיתי ברבות מהן. והנה, כשכבר קיוויתי שלא אתנסה יותר בכאב הלב שהן מביאות איתן, נחת עליי האסון הגדול ששבר את לבי".

"פרידה אחת יותר מדי" מאת דניאלה שטינמץ בהוצאת ידיעות ספרים, הוא רומן המביא את סיפורה האוטוביוגרפי המטלטל של דניאלה-דנושה שטינמץ, שהפכה כל התמודדות שנקרתה בדרכה למקור של כוח.

בספר מתארת שטינמץ איך התגלגלה כיתומה משני הוריה שנספו בשואה בין מקומות מסתור ומנזרים. כפעוטה יתומה משני הוריה היא נדדה והיטלטלה בין מקומות מסתור ומנזרים, עד שבדרך לא דרך הגיעה לארץ, מצאה בית חם והורים אוהבים והקימה משפחה מאושרת. לאחר לבטים רבים החליטה להעלות את זיכרונותיה על הכתב ולפרסמם לזכר בתה תמי, שנפטרה מדום לב בהיותה בת עשרים ושתיים.

מתוך הספר: "לדנושה נודע שהיא יהודייה כשהייתה בת שבע. זה קרה כשעלתה לדירה שבה חיכתה לה דודתה סטשה. דנושה הייתה קלת רגליים. כמו ציפור היא הרגישה כשהתעופפה למעלה, גומאת מדרגה אחרי מדרגה. אמנם הנעליים הגבוהות שנעלה היו מעט כבדות על הרגליים, אבל עם הזמן היא התרגלה למשקל ולשרוכים ולמדה להסתדר איתן יפה. גם ביום ההוא, כמו תמיד, היא דילגה במהירות בין הקומות, משתוקקת להגיע כבר לדירה ולחבק חזק את דודתה. ואז היא שמעה את הקול שאמר לה, 'את יודעת שאת יהודייה?' זו היתה אמנם שאלה, אבל דנושה לא הצליחה לענות עליה. רגליה המשיכו לנוע, אבל הלב שלה קפא והאוויר סביבה נהיה כמו קרח. אילו היתה מצליחה לדבר היתה אומרת שזה לא יכול להיות. הרי כולם יודעים שיהודים הם שֵדים, ודנושה היא לא שֵד אלא ילדה טובה רגילה, שהולכת בדרכיו הקדושות של יזוס". כך נצרב בזיכרונה של דנושה בת השבע הרגע שבו נקרעה מעולם הנצרות הקתולי, שהעניק לה מסתור בעת המלחמה, ומצאה את עצמה בעולם זר ושנוא שלא הכירה ולא רצתה בו. סיפור חייה רווי טלטלות ופרידות שוברות לב, אך גם גדוש בהרבה נחמה ואהבה ואושר".

דניאלה שטינמץ נולדה בקטוביץ' שבפולין בשנת 1938 כדניאלה יוזפינה רייס. הוריה, רנייה ואנשל (בולק), נספו בשואה ואילו היא ניצלה בזכות דודתה סטשה שהעבירה אותה למנזר. "אין לי זיכרון משמעותי ומובהק של רגע הפרידה מהוריי כי הייתי קטנה מדי. אני זוכרת במעומעם את הנסיעה ברכבת ואת דודה שלי שקיבלה אותי בסוף הנסיעה. היא ניצלה בזכות הניירות האריים שהחזיקה בהם וסידרה לי ניירות דומים. בהתחלה גרתי איתה, אבל אחרי תקופה מסוימת היא העבירה אותי למנזר כי היה קשה לה כלכלית. היה רעב והיא הייתה צריכה לעבוד למחייתה".

ב-5 באוגוסט 89', בזמן ששהתה עם בעלה בחופשה באי קוואלו מדרום לקורסיקה, קיבלה בשורת איוב. "היינו במקום נופש חלומי", היא נזכרת. "באותה תקופה לא היו מכשירים סלולריים. התקשרתי הביתה כדי לשאול מה נשמע ואז אבא שלי בישר לנו שתמי, הבת שלי שהייתה אז בת 22, נפטרה מדום לב".

המוות של תמי ז"ל התרחש חודש וחצי לפני נישואי אחיה הבכור, רז. למרות הטרגדיה החליטה המשפחה לא לדחות את החתונה, אותה מתארת שטינמץ כאירוע עצוב מאוד בלי מוזיקה וריקודים."

על משמעות שם הספר מספרת דניאלה שטינמץ:  "פרידות הן דבר מכאיב בדרך כלל, ועד שהגעתי לארץ התנסיתי ברבות מהן. והנה, כשכבר קיוויתי שלא אתנסה יותר בכאב הלב שהן מביאות איתן, נחת עליי האסון הגדול ששבר את לבי".

כמעט מדי סוף שבוע פוקדת שטינמץ את קבר בתה בבית העלמין בהרצליה. "חשוב לי לספר לתמי כל מה שקורה במדינה כאילו היא עדיין חיה בינינו", היא אומרת. "זו עוד דרך לשמור עליה בינינו".

במהלך השנים עסקה רבות בהנצחת בתה, כמו בהקמת המרכז לחקר השלום באוניברסיטת תל אביב שם למדה. בהמשך הנציחה אותה המשפחה גם במרכז הקהילתי "בית תמי" ברחוב שינקין בעיר.

"פרידה אחת יותר מדי" מאת דניאלה שטינמץ. הוצאת ידיעות ספרים. 304 עמודים. מחיר לצרכן 98 שקל. להשיג בחנויות הספרים ברחבי הארץ או בחנויות הספרים המקוונות.

                             

גטו ורשה – הסוף: אפריל 1942 – יוני 1943

ספרי יד ושם

לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2019

גטו ורשה – הסוף: אפריל 1942 – יוני 1943

מאת: חוי דרייפוס (בן-ששון)

567  עמ' ,115 ש"ח

במאי 1943 יהודי ורשה אינם בוכים עוד. אנו מביטים בדממה במה שנגלה לעינינו לראשונה – גלי האפר וההריסות. בכל אשר נפנה – אורגיית הרס נוראה, תוצאת האש והדינמיט. עוד לפני שנה היה הגטו ענק, מאוכלס, סואן, גועש, לוחם ברעב ובדלות כדי לשרוד בכל העצמה והחיוניות הכלואים בין חומות גזעו ומנסה להתקיים, והיום הוא מושיט השמיימה את גדמי חומותיו השרופים במחאה אילמת. (סֵווק אוֹקוֹנוֹבסקי, אוגוסט–ספטמבר 1943)

מרד גטו ורשה הוא מעשה ההתנגדות הבולט ביותר שעשו יהודים בתקופת השואה ונחשב להתקוממות העירונית הראשונה באירופה הכבושה. הדיו נפוצו עוד בימי המלחמה בפולין הכבושה ובעולם כולו, ובעבור יהודים ולא-יהודים כאחד הוא סמל לגבורה נואשת. המרד עמד במוקד המחקר האקדמי במשך עשרות בשנים והיבטים שונים שלו מעסיקים גם היום את השיח הציבורי. עם זאת, בחודשים האחרונים לקיומו של הגטו חיו בו עשרות אלפי יהודים, וקורותיהם טרם זכו לבחינה מקיפה.

הספר מספר את סיפורם של המוני היהודים שחיו ומתו בגטו ורשה מאפריל 1942 ועד יוני 1943. פרופ' חוי דרייפוס מתארת את חיי היהודים טרם הגירושים הגדולים לטרבלינקה בקיץ 1942, בוחנת את הכאוס של ימי השילוחים ועומדת על דפוסי ההתאוששות והחידלון האישיים והציבוריים של יהודי הגטו. על בסיס מאות מקורות – ובהם יומנים, זיכרונות, מסמכים רשמיים, תצלומים ומפות – היא מציגה את עולמו של האדם היהודי והחברה שבה הוא חי בצל גלי הרצח החוזרים ונשנים ואי-הוודאות שחוללו. ימי המרד והתקופה שקדמה לו מוצגים בספר בהקשר רחב, וחלקן של תנועות הנוער והמחתרות מובא על רקע עולמם של כלל יהודי הגטו. כן מתוארים חששותיהם, תקוותיהם ואשליותיהם של יהודי הגטו טרם פרוץ המרד כמו גם אסונם הנורא במהלכו. כך, מרד גטו ורשה אינו עוד סיפורם הבלבדי של ארגוני המחתרת שהתגבשו לאחר רצח מרבית יהודי הגטו, אלא גם סיפור חייהם ומותם של עשרות אלפי היהודים אשר המשיכו לחיות בו בחודשים האחרונים לקיומו.

פרופ' חוי דרייפוס (בן-ששון), היסטוריונית של תקופת השואה במזרח אירופה, בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב. במשך שנים עבדה פרופ' דרייפוס ביד ושם, ומחקריה עוסקים במגוון היבטים של חיי היום יום בשואה ובכללם: היחסים בין יהודים ופולנים, חיי הדת בשואה והקיום היהודי לנוכח גירושים והשמדה. בין פרסומיה: "אנו יהודי פולין"? היחסים בין יהודים לפולנים בתקופת השואה – ההיבט היהודי (יד ושם 2009), Relations Between Jews and Poles during the Holocaust: The Jewish Perspective (Yad Vashem 2017), Search and Research: Lectures and Papers – Changing Perspectives on Polish-Jewish Relations during the Holocaust (Yad Vashem 2012).

   

ספר ילדים חדש: "מתנה לשי"

ספר ילדים חדש:

"מתנה לשי" כתבה ואיירה שושנה לויט

מה הם צבעי היסוד? מה ההבדל בין "לא גדול", "לא קטן" ו"זעיר"? ספר הילדים "מתנה לשי" שכתבה ואיירה שושנה לויט, בהוצאת ספרי ניב, מקנה את הידע הזה לילדים בני שנתים וחצי עד ארבע בתהליך למידה עצמית שבסופו יגלו מה מסתתר בתוך הביצה.

"מתנה לשי" הוא ספר קליל, רב-תנועה, מחורז ובעל חוש הומור עדין המובן לילדים.

"מתנה לשי" הוא ספרה החמישי לילדים של שושנה לויט. ספריה הקודמים: "ההפתעה" (הוצאת ידיעות ספרים), "גן תמר" (הוצאת דני ספרים), "נחום תקום" ו"איך לצייר גמד קטן" (ספרית הפועלים). שני האחרונים הפכו לקלסיקה ישראלית.

שושנה לויט חברה באגודת הסופרים העבריים, חברה באגודת הציירים "אימפקט" וחברה ב- SCBWI – Society of Childrens Book Writers and Illustrators.

האתר של שושנה לויט: www.shoshana-levit.com ברקוד לאנימציה "מתנה לשי"

סופרים קוראים: שושנה לויט

"מתנה לשי" כתבה ואיירה שושנה לויט. הוצאת ספרי ניב. עמודים לא ממוספרים, מנוקד, מחיר לצרכן 64 ש"ח. להשיג בחנויות הספרים  ברחבי הארץ ובחנויות הספרים המקוונות במהדורה מודפסת או אלקטרונית.

"יום אחד בדצמבר" מאת ג'וזי סילבר

ספר חדש:

"יום אחד בדצמבר" מאת ג'וזי סילבר

שני אנשים. עשר הזדמנויות. סיפור אהבה אחד בלתי נשכח.

"יום אחד בדצמבר" מאת ג'וזי סילבר בהוצאת דני ספרים הוא סיפור אהבה מענג, מחמם לב ומרגש עד אין קץ, המזכיר לנו שלגורל יש דרכים משלו להגיע לאושר הנכסף.

לורי בטוחה שאהבה ממבט ראשון קיימת רק בסרטים. אבל יום אחד, בחודש דצמבר מושלג, היא רואה מבעד לחלון אוטובוס מעורפל גבר שהיא יודעת בכל נימי נפשה שהוא האחד בשבילה. עיניהם נפגשות לשבריר שנייה של קסם טהור... ואז האוטובוס ממשיך בדרכו. לורי יודעת שהם נועדו להיפגש שוב יום אחד, ובמשך שנה תמימה היא סורקת כל תחנת אוטובוס וכל בית קפה בלונדון בתקווה למצוא אותו, אך ללא הצלחה. ואז הם שבים ונפגשים במסיבת חג-מולד, כששרה, חברתה הטובה ביותר של לורי, מציגה בפניה את החבר החדש שלה ומסתבר שזהו ג'ק, הבחור מהאוטובוס. אלא מה... בעקבות הפגישה המחודשת מגיעים עשר שנים שבהם לורי, שרה וג'ק חווים אהבות, פרידות, שברונות לב, הזדמנויות מוחמצות וגורלות משותפים.

"זהו סיפור אהבה מתוק במיוחד. הוא פשוט מקסים. הקוראים יבלעו אותו בשקיקה." – מריאן קיז, מחברת "החופשה של רייצ'ל" ו"איזה גבר מקסים"

"ספר מנצח! פנו לעצמכם קצת זמן ותנו לג'וזי סילבר לקחת אתכם למסע קסום ומענג." – USA Today

"כל מי שמאמין באהבת אמת ימצא כאן את מבוקשו. ספר מרגש ומספק." – Kirkus Review

"הקוראים יזדהו לחלוטין עם לורי וג'ק ועם המסע הרצוף מכשולים שלהם לעבר הסוף המתבקש..." – Booklist

"יום אחד בדצמבר" מאת ג'וזי סילבר. מאנגלית: ימימה עברון, הוצאת "דני ספרים", 439 עמודים. מחיר לצרכן 98 ש"ח. להשיג בכל חנויות הספרים ובחנות המקוונת של ההוצאה: www.siman-kria.co.il           

אומנם נר רוחני דולק בי – יומנו של תלמיד חכם מדוקלה

ספרי יד ושם

לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2019

אומנם נר רוחני דולק בי – יומנו של תלמיד חכם מדוקלה

מאת: יוסף גוזיק | עורכות: אסתר פרבשטין, חוי דרייפוס (בן-ששון) | בשיתוף מכללה ירושלים

437 עמ', 103 ₪

אומנם נר רוחני דולק בי בקרב ליבי אך רציתי שישובו הימים כמקדם. איך הומה ליבי לך, אבי אבי! היודע אתה איך אסבול? איך הייתי, איך ירדנו משמיים ארצה, איך נתונים אנו בכל יום לחרפה ולביזה. איך האויב אורב לנו בחוצות ובאנו הנה ויושבים כאן כמו בבית האסורים, כלואים ומסוגרים וסובלים אנו [...]. אבי אבי, בניך שרויים בצער, המלץ בעדיהם ובקש רחמים עליהם! (היומן, עמ' 330).

הרב יוסף גוזיק, תלמיד חכם ומלומד צעיר, כתב את יומנו בעת שהותו הממושכת במסתור בעליית ביתו של איכר פולני בכפר הסמוך לעיירתו דוקלה. הוא משמש עד וצופה, מתעד וסופד בעת ובעונה אחת. יומנו הוא מסמך הנצחה לעיירה, למנהיגיה, למועדיה, לשמחתה וליגונה. מתוך אמפתיה עמוקה הוא שותף לצערם של יהודים מן השורה: הסנדלר והספר, המורה והאופה, נער צעיר שנתפס ועונה, אישה צעירה נרדפת – כולם נקובים בשמותיהם ובכך הם גם זוכים לזיכרון עולם. בדאגה ובדריכות הוא עוקב אחר מצבן העגום של שלוש דמויות המסתתרות ביער – ביניהן ילדה רכה בשנים, המסמלת בעיניו שריד אחרון לילדי העם היהודי – "ילדי העברים שגם הם מילאו את רחובות העיר בשאונם והמולם, והיום נשתתקו ואינם" (היומן, עמ' 89). בלשונו העברית העשירה, המתובלת בשיבוצים מן המקורות היהודיים ובהקבלות היסטוריות מרומזות, היטיב הרב גוזיק לתאר את החיים בעיירה לפני המלחמה, את השבר העז שפקד את יהודי האזור עם הכיבוש הנאצי ואת חורבן קהילתו וקהילות שכנות. בד בבד הוא מגולל את הגיגיו ואת תחושותיו, ומתאר את הסבל היומיומי שחווים הוא ואחיו המסתתר יחד עמו. דפי היומן משקפים נפש המיטלטלת יום-יום בין ייאוש לתקווה, בין חידלון לרוממות – נפש הנאחזת באמונתה. הם פותחים לפנינו צוהר לעולמו הפנימי העשיר של הכותב ולאמונתו האיתנה. דומה כי זהו הנר הרוחני שאת שלהבתו שמר ושימר – מתוך תחושה ברורה כי אותו נר מעניק לו עצמו שמירה והגנה בסערות הזמן.

יומנו של הרב גוזיק היה גנוז ועלום למעלה משבעים שנה. מעבר להיות כתביו תעודה אנושית והיסטורית מרשימה התורמת תרומה משמעותית להכרתנו את מציאות החיים במסתור, את הטרגדיה של הפרט והחברה היהודיים בימי השואה, יש ליומנו מאפיין נוסף, חשוב, מרכזי וייחודי. קיימים מעט מאד כתבים שחיברו יהודים שהשתייכו ליהדות האורתודוכסית (אף שכשליש מקרב יהודי פולין טרם המלחמה השתייכו לציבור זה). עצם העובדה שאת הרשימות חיבר אדם שהיה שקוע כולו בהווייה הדתית (לפני המלחמה ובמהלכה) ונמען מרכזי ביומנו הוא הקדוש ברוך הוא עמו הוא מנהל שיח מתמשך – מעצימה את חשיבותם של הכתבים הללו.

     לספר מצורפים שלושה מבואות:

דוקלה בימי מלחמת העולם השנייה: מבוא היסטורי, מאת: פרופ' חוי דרייפוס

"היום אני מתחיל לכתוב יומן": כתיבה יהודית במסתור, מאת: פרופ' חוי דרייפוס

בן-עלייה בעליית הגג: מאפיינים ייחודיים ליומנו של הרב יוסף גוזיק, מאת ד"ר אסתר פרבשטין.

ד"ר אסתר פרבשטין, ראש המרכז ללימודי השואה ולחקר השואה במכללה ירושלים, הקימה את המאגר הממוחשב של זיכרונות רבנים מן השואה מתוך המבואות לספריהם וערכה מספר כתבים ויומנים מתקופת השואה. תחומי המחקר בהם היא עוסקת: חיי היום-יום והחיים הדתיים בשואה, מנהיגות, הגות והלכה. בין כתביה: בסתר רעם: הלכה, הגות ומנהיגות בימי השואה (מוסד הרב קוק 2002), בסתר המדרגה: היהדות האורתודוקסית בהונגריה נוכח השואה (מוסד הרב קוק 2013), פתח ההצלה מטנג'יר: רני רייכמן לעזרת יהודי אירופה (מוסד הרב קוק ומכללה ירושלים 2017), רבקה ליפשיץ, לכתוב עד כלות: יומנה של נערה מגטו לודז', בעריכת: אסתר פרבשטין, מיכל אונגר והדסה חלמיש (מוסד הרב קוק 2018).

פרופ' חוי דרייפוס (בן-ששון), היסטוריונית של תקופת השואה במזרח אירופה, בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב. במשך שנים עבדה פרופ' דרייפוס ביד ושם, ומחקריה עוסקים במגוון היבטים של חיי היום יום בשואה ובכללם: היחסים בין יהודים ופולנים, חיי הדת בשואה והקיום היהודי לנוכח גירושים והשמדה. בין פרסומיה: "אנו יהודי פולין"? היחסים בין יהודים לפולנים בתקופת השואה – ההיבט היהודי (יד ושם 2009), Relations Between Jews and Poles during the Holocaust: The Jewish Perspective (Yad Vashem 2017), Search and Research: Lectures and Papers – Changing Perspectives on Polish-Jewish Relations during the Holocaust (Yad Vashem 2012)

שירתה אמונה תודעתית

"ספר חשוב ומרגש מאד!!" - המשורר אליעז כהן

"ספר מיוחד במינו... מבנהו החריג המשלב בחופשיות בין סוגות לשוניות שונות, יוצר ספר מרתק, המבקש הרהור לאחר כל משפט" - קציעה עלון

שירתה

אמונה תודעתית

מאת: צקי רפאלוביץ'

עורכת: ד"ר שילהב קסט

בית עקד ספרים

******

175 עמודים, 86 ש"ח

תום

בחשיפתו עוֹצמתו נוכחת

שיחתו פולחת כחץ מרחבים

נשמע הוא

שתיקתו

מלבושיו – שקופים

אורו – מקור חיים

קיומו – השראה.

מהי אמונה תודעתית. כיצד יכול אדם להאמין באופן זה. שירתה של התודעה הערה היא לבו של ספר זה ומהווה קריאה רמה להתבוננות פנימית אחרת. בספר שירה והגות ייחודי זה זוכה הקורא, הצולח את מבני השיר והשיחות הכלולות בו, לתובנות מעמיקות, אוניברסליות ביסודן ועם זאת אישיות, פולחות לב. הדובר בטקסט נע בין מימדים בהירים ושקופים ובעשותו כן רושם הוא גוונים, צלילים וקווי מתאר לחשיבה חדשה על מהותה ותפקידה של השירה כיום.

                                                                            ד"ר שילהב קסט

זהו ספרו הראשון של צקי רפאלוביץ' האוגד בתוכו את אסיף חייו הבוגרים כשירה המפגישה אמונה ותודעה, ומהווה ביטוי למפגשם האוטנטי של השניים בחיים.

דמיון

כשהדִמיון פותח שער — האמת משתקפת. מופעים רבים לה

המשתקעים בנו לעד, עד כי האמת ניעורה בפנינו.

סוֹדנו נגלה, הכֹל קיים ובחדוות היצירה ההִיווצרות נגלית.

בהשיבנו אותה למקורה — צבעי הקשת עולים.

הוספנו ירוק — סוֹד נולד, קורא לבעלי התשוקה

להישיר מבט.

האש

משיבה שמחה.

תגובות קוראים

"אמונה ותודעה הן 2 קצוות של שרשרת פוטנציאל אינסופי. כאשר הן מהדהדות זו לזו, הן יוצרות טבעת בתוכה מתגלה, כל פעם מחדש, בריאה הלכה למעשה. צקי, ביכולת לוליינית מרהיבה,  מפגיש את שני הקצוות,  כל פעם במימד שונה, ובורא מציאות עמוקה שמזמינה לראות אחרת, להיות אחרת.
שירתו מאתגרת את פני האישיות כדי שנוכל, הקוראים, לפגוש את פני המהות שלנו.
מפתחות אור צבעוניים הניח לפנינו כדי שנוכל לפתוח ולטפס."

                                                                             דוקטור ברכה קליין תאיר

"סיימתי קריאה ראשונה של ספרך בהשתאות על עוצמת ההתגלות והיכולת להביעה באופן כה בהיר ואותנטי. התפעמות על הראיה הקוסמית של אני-אתה, תחושת השותפות של חלקים היוצרים את השלם. תחושת האור החדש המוזרם עתה לאנושות להתעוררות והתחדשות וההכרה ברשתיות שאנו מהווים ובעל סוף אליו אנו משתייכים.."

                                                                                                     יהודית פלד

"צקי פותח לבבות ומעניק חום והתרגשות במילותיו העדינות.. אני מודה כל פעם מחדש למפגש העמוק עם המילים ההופכות למנגינת המהות..."                              אורלי בכר

"נהניתי מאוד ויישר כוחך על היצירה היפה"                                            צדוק עלון

צקי רפאלוביץ' – הערות ביוגרפיות

יליד פ"ת 1953 עוסק למעלה מעשרים שנה בניהול משאבי אנוש, ייעוץ ואימון של מנהלים ואירגונים עסקיים. אחרי הצבא הפך לחבר קיבוץ רביבים שבדרום. לאחר 23 שנים, עזב את הקיבוץ יחד עם משפחתו ועבר להתגורר בעיר מודיעין בה הוא חי כבר למעלה מעשרים שנה.

הוא למד באקדמיה במגמת פילוסופיה יהודית וכללית ושם התוודע לראשונה למשנתו של מרטין בובר איתו הוא "משוחח" מזה 30 שנה. משנתו של בובר פרשה בפניו את נתיב חייו בשיח וצלילה לסוד הדו-שיח. מאז כל עיסוקו המקצועי מתמקד ביצירת דו-שיח עם אנשים, מנהלים וארגונים ליצירת מרחבי עבודה בשבילם, למימוש הפוטנציאל הגלום בהם ולמציאת הטוב והמיטיב להם ולסביבתם.

נשוי ואב לשתי בנות.