וינטו - הפרא האציל

חדש!

סידרת ספרי הרפתקאות לנוער מהספרות הקלאסית, בתרגום עכשווי

 

וינטו

הפרא האציל

 

מאת: קרל מאי

תרגום: בן ציון הרמן
הוצאת אסטרולוג

* * * * *  * 

208 עמודים, 88 ₪

 

מהרגע הראשון בו דרכה כף רגלו של הצעיר, שזכה לכינוי יד-הנפץ, במערב הפרוע הוא נלחם על חייו. כנגד ביזון ענק אותו רצה לצוד, כנגד דוב גריזלי אימתני שרצה לצוד אותו, כנגד רודפי בצע לבנים וכנגד אינדיאנים צמאי דם. אולם דווקא בעולם פראי ומסוכן זה מצא ידידי נפש אצילים בסייר סם הוקינס ובעיקר בבנו של ראש השבט האינדיאני, וינטו.

וינטו, הפרא האציל, מגלם את כל התכונות האצילות אותן מחפש הקורא בגיבורי ספרי ההרפתקאות. לא פלא שצמד ההרפתקנים, וינטו ויד הנפץ, הפכו להיות גיבורי המערב הפרוע הידועים ביותר בספרות העולם.

קרל מאי, צעיר משכיל, שאפתן ובעל דמיון מפותח, מצא  מפלט מקשיי היום יום בכתיבה על ארצות אקזוטיות שעדיין היו מסתוריות וצופנות סוד. בין דפי ספריו צייר קרל מאי דמויות מרשימות, רקם הרפתקאות מרתקות ורשם סיפורי עלילה שכבשו את לב הקוראים, ובעיקר הקוראים הצעירים.

קרל מאי היה סופר ספרי ההרפתקאות הנפוץ ביותר באירופה בסוף המאה ה–19 ותחילת המאה ה–20. רבים מספריו, ובעיקר אלו שתיארו את המערב הפרוע בארה"ב ובהם כיכבו הרפתקנים לבני עור כיד–הנפץ ויד–האש ואדומי–עור אצילים כוינטו, תורגמו לעשות שפות והודפסו במיליוני עותקים. דורות של קוראים — ביניהם בני ארה"ב עצמם — ראו מול עיניהם את המערב הפרוע בתמונות שלמדו מספריו של קרל מאי... תמונות שתיארו מקומות שכף רגלו לא דרכה בהם.

סדרת הספרים בהם מככב וינטו, המונה ארבעה כותרים, היא סדרת ההרפתקאות הנמכרת ביותר באירופה בכל הזמנים.

על הסופר

קרל פרידריך מאי נולד בשנת 1842 בסקסוניה (מאוחר יותר חלק מגרמניה) ומת בשנת 1912 בגרמניה כסופר הפורה והנפוץ ביותר באירופה. חייו היו מלאי תהפוכות, עליות ומורדות. אולם כל חייו שאף לממש את כישרונו הן בתחום הכתיבה והן בתחום הנגינה וההלחנה, תחום שגם בו הצטיין.

קרל מאי נולד למשפחת אורגים ענייה וסבל מעיוורון עד גיל חמש, אז חזר אליו מאור עיניו. בבית הספר התגלה כישרונו המוסיקלי והוא למד נגינה על מספר כלים. כישרון מוסיקלי זה גם הוציאו לרחובות, שם הרוויח כסף כנגן. יחד עם זאת לא זנח את לימודיו והכין עצמו להיות מורה.

אלא שאירועים שונים הביאוהו במקום לבית הספר... לבית הסוהר! בהיותו בן 14 הואשם כי גנב מספר נרות והושעה מלימודים. כשהומתק עונשו והוחזר לבית הספר וכעבור זמן קצר הואשם שוב כי גנב מטבעות מארנקו של תלמיד אחר, והפעם ישב מספר שבועות בכלא. כשהשתחרר החל להעביר שיעורים פרטיים וחזר לנגן ברחובות, ולהשלמת הכנסה ביצע גניבות ומעשי מרמה.

בשנת 1865 נשפט למאסר של ארבע שנים. התמזל מזלו והוא עבד בספריית בית הכלא, קרא ללא הרף והחל לרקום תכניות להיות סופר. אולם לאחר שהשתחרר חזר לגניבות ולמעשי מרמה, ובשנת 1870 חזר אל מאחורי הסורגים, לרצות ארבע שנים נוספות של מאסר.

בשנים אלו המשיך לקרוא מגוון רחב של ספרים. הוא הכיר בכלא אסיר שמיתן את מרדנותו ואת זלזולו בחוק והשפיע עליו להכיר את הדת הנוצרית–קתולית לעומק.

בשנת 1874 שוחרר קרל מאי מהכלא וחזר לבית הוריו, ושם התיישב ליד שולחן הכתיבה, נחוש בדעתו לממש את חלומות הכתיבה שלו. באותה שנה כבר נדפס ספרו הראשון, "סיפורה של רוז ארנסטל" ובעקבות כך החל קרל מאי לעבוד גם כעורך ספרותי. הוא כתב סיפורי מסעות קצרים — כולם מבוססים על מקורות שקרא, ללא שיצא מגבולות סקסוניה. בשנת 1878 עבר לדרזדן עם חברתו, עימה התחתן בשנת 1880. הוא ראה בכתיבה מקצוע וניסה להתמקד בכתיבת סיפורי הרפתקאות.

קרל מאי פרסם את סיפוריו וספריו בשמות בדויים רבים, כעשרה במספר. אולם למרות שפע שמותיו הספרותיים ושפע כתביו, עדיין לא זכה לגמול כספי ראוי, למרות שספריו נפוצו בעותקים רבים ותורגמו לשפות שונות. רק בשנת 1892, כאשר החל לפרסם סדרת ספרים תחת הכותרת "הרפתקאות מסע", זכה לגמול כספי ראוי. בסיפורי מסע אלו, שרובם סבבו סביב מסעות לאפריקה ולאסיה, כבר מופיעה דמותו של יד–הנפץ שמאוחר יותר הופיעה גם בסיפורי המערב הפרוע.

קרל מאי הזדהה עם הדמויות עליהן כתב עד כדי כך שסיפר כי היה נוכח בהרפתקאותיו של יד–הנפץ בעצמו. בדותות אלו הכתימו את שמו. הוא הצטלם בדמותו של יד–הנפץ (ומכר את תצלומיו לכל דורש). בשנת 1895 גילה בית אותו כינה "וילת יד–הנפץ" וטען כי היה שייך בעבר לגיבורו הספרותי.

בשנת 1899 יצא קרל מאי לראשונה למסע הרפתקאות של ממש ממצרים – הוא ביקר גם בארץ ישראל – ועד סומטרה  עם אשתו וזוג ידידים, (קלרה וריצ'ארד פלוהן). זה היה מסע שארך שנה ומחצה, וקרל מאי לווה על ידי משרת אישי בן המזרח. במהלך המסע סבל מהתמוטטויות עצבים, אולם זכה בידידותה של קלרה. היומן שכתב במהלך המסע שימש אותו לכתיבת ספרי הרפתקאות מסע נוספים.

בשנת 1903 התגרשו קרל ואשתו אמה, גירושים שהייתה כרוכה בהם גם שערורייה. קרל מאי הואשם כי הציג את עצמו כבעל תואר אקדמי שהתגלה כתעודה חסרת ערך שהנפיק מוסד כלשהו תמורת תשלום.

באותה שנה התחתן קרל מאי שוב... עם קלרה פלוהן שהתאלמנה קודם לכן. בחברתה ערך  מסע בחוף המזרחי של ארה"ב בשנת 1908. הוא מעולם לא הרחיק לכיוון מערב. רשמים ממסע זה מופיעים בספר הרביעי בו מככב גיבורו וינטו.

סיפורי המערב הפרוע של קרל מאי שגיבוריהם וינטו, הפרא האציל, ויד–הנפץ, הדמות שקרל מאי שאף להידמות לה, הם המפורסמים בספריו. דמותו של יד–הנפץ מופיעה גם תחת השם קארה בן נאמסי בסדרת ההרפתקאות הידועה לא פחות שלו המתרחשת באימפריה העותומנית, בעיקר במדבר סהרה.

סדרת הספרים במרכזה ניצב וינטו התפרסמה לראשונה בשנת 1893. באותה שנה נדפסו בזה אחר זה שלושה ספרים. הספר הרביעי בסדרה התפרסם בשנת 1910. אולם דמותו של וינטו מופיעה גם בספרים נוספים.

דמותו הציורית של וינטו, הפרא האציל, היא שהוליכה את פרסומו והצלחתו של קרל מאי בארצות אירופה. עוד לפני פרסומה של סדרת "וינטו" החלו לתרגם את ספריו לשפות שונות, כשהראשונה הייתה השפה הצרפתית בשנת 1881. מאז הופיעו תרגומים של ספריו בעשרות שפות, כולל שפות כמו לטינית, אספרנטו ויידיש ומהדורות בכתב ברייל. בשנת 1960 קבע ארגון אונסק"ו כי קרל מאי הוא הסופר הגרמני המתורגם והנפוץ ביותר בעולם.

עם הצלחתו ופרסומו של קרל מאי, החלו להוציא מהדורות חוזרות של כתביו, והפעם תחת שמו האמיתי (שנרשם גם כשם מסחרי שאין לאיש זכות להשתמש בו לפרסום ספרים).

השפעתו של קרל מאי על קהל הקוראים האירופאי הייתה עצומה. חלומותיו ודמיונו פתחו בפני בני אירופה עולמות חדשים. סיפורי ההרפתקאות המשולבים בתיאורים מאירי עיניים אפשרו לקוראים להכיר את העולם שמעבר לגבולות עירם או מדינתם. למרות שקרל מאי כתב על מקומות בהם לא היה מעולם, התבססו ספריו על מקורות וספרים שונים. אף שההרפתקאות דמיוניות כולן, הרקע והעובדות ההיסטוריות והגיאוגרפיות תואמים ברוב הספרים את המציאות.

אחד ממעריציו של קרל מאי היה לא אחר מאשר הפיזיקאי אלברט איינשטיין שכתב: "כל ילדותי הייתה תחת השפעתו (של קרל מאי). אפילו כיום אני פונה לספריו כשאני רוצה למצוא מרגוע לנפשי..."

בשנות השמונים של המאה שעברה התחדשה ההתעניינות בספריו של קרל מאי, ובעיקר באלו שבמרכזם וינטו ויד–הנפץ. סרטי קולנוע וטלוויזיה הביאו את דמויותיהם לכל בית ובמספר שפות הפכה המילה "וינטו" למילה מקובלת לציון "ראש שבט אינדיאני" במילונים.

ספריו של קרל מאי נמצאים בראש רשימת רבי המכר "של כל הזמנים" גם כיום במדינות כגון הולנד, בלגיה, דנמרק, גרמניה, הונגריה, צרפת, צ'כיה ובריטניה. החל משנת 2001, שנה בה החלו להדפיס מהדורות חדשות של ספריו בהוצאת נאמסי שמרכזה במדינת דקוטה הצפונית, חוזרים ספריו לרשימות רבי המכר גם שם.

בשפה העברית היו מהדורות של ספריו שהתפרסמו בחלקה הראשון של המאה העשרים, חלקם בעיבודים מקוצרים.

מספריו שתורגמו לעברית: יד הנפץ; יד הנפץ בממלכת ארי הכסף; יד הנפץ וארי גאולת הדם; וינטו ויד הנפץ; וינטו; וינטו בין הקומנצ'ים; וינטו ובגידת הקומנצ'ים; וינטו ואנשי המערב; וינטו ויד האש; בשבי האינדיאנים; בערבות קולורדו; המערב הפרוע; האינקה האחרון; המנהיג הצהוב; בין שודדי סין; ציידי העבדים; שודדי המדבר; בעקבות השודדים; דרך כורדיסטן הפראית; בארץ המהאדי; שטן ובוגד; המטמון הנעלם; עמק המוות ועוד. 

תל אביב ומקומות אחרים

ספר שירה חדש: תל אביב ומקומות אחרים, מאת ליאור שדה

חוויות אישיות, מחשבות, פילוסופיה, פוליטיקה ומציאות

ספר השירים 'תל אביב ומקומות אחרים' מאת ליאור שדה, בהוצאת הספרים אוריון, מאגד בתוכו חוויות אישיות לאורך החיים, מחשבות, פילוסופיה, פוליטיקה ומציאות.

השירים בחלקם הגדול נכתבו באווירת שחרור וחופש "הרגשתי חופשי מכל מוסכמה ולא כבול לדבר". יש התייחסות לנושאים שונים, "אבל גם בנושאים הכבדים ביותר שעסקתי בהם דאגתי להשאיר נקודת בריחה". אפשר למצוא בספר את אהוד ברק, פועל מסודאן, קצין נאצי (פון שטאפונברג), ופליט מקובה לצד חתול הרחוב השולט באזור מגוריי, מלחמת גוג ומגוג, חשש מזקנה ועד חוויות אישיות שונות.

ליאור שדה, 42, נשוי ואב ל- 2 ילדים, עובד כנציג שירות בעיריית אשדוד ומתגורר בה, אך מרגיש מחובר לכל מקום אחר בעולם. מפליג בדמיונו לארצות שונות ולאורחות חיים אחרים ובהחלט חושב שהאיבר הגדול ביותר של האדם הוא המוח.

את ההשראה לכתיבתו שואב ליאור מחיי היום יום, אירועים אישיים, אירועי עבר היסטוריים ומחשבות פילוסופיות. שירים הוא התחיל לכתוב מסוף שנות העשרים לחייו והשירים בספרו החדש נכתבו לפני כעשור ולאורך השנים האחרונות.

"צועד בתל אביב אפויית שמש, שוחקת נמש, ראש מלא אלכוהול, נושם עד דק , דוק פיח ורחובות מאושרים" (מתוך השיר תל אביב ומקומות אחרים).

ליאור שדה מספר על התחלת הכתיבה שלו: חורף 1990 גשום, קר וקודר במחנה צבאי שכוח אל בצפון רמת הגולן, "אבל השמירות בלילה עם השותף החדש שלי למשמרת הן חוויה צרופה. כבר כמה ימים אנו דשים בענייני פילוסופיה, והיום יש עוד הפתעה. מסתבר שהאיש קטן המימדים עם זקן הפרא, העונה לשם ננסי (אין לי מושג למה וגם לא התעקשתי לשאול) הוא מומחה בקריאת כף היד. לאחר בחינת כפות ידיי הוא פוסק:  'אתה תכתוב, ייקח זמן עד שתגיע לזה, לפעמים זה יתסכל אותך והרבה פעמים אתה תברח מזה, אבל לא יעזור לך – אתה תכתוב'". עבר כמעט חצי יובל בין הזיהום המנטאלי שמשתלט על המוחות שלנו (משכנתא, עבודה, בית) לבין החיים עצמם שעוברים תמיד מהר מדי - לקחתי פינה לעצמי, ואז התחלתי לכתוב...

ליאור שדה מוסיף על עצמו ושירתו בסגנונו המיוחד: "מילים כדורבנות - מילים שבועטות במפתח הלב. תמיד ידעתי שיש כוח למילים, תמיד ידעתי איך להשתמש בו. מילים מחוברות, מוכפלות ומחוסרות בדיוק כמו מתמטיקה רק שאין בהן ערך מוחלט או תוצאה שהיא סיום של שלבים מוגדרים. כאן אני בא ויוצק בהן את המרכיבים המיוחדים שלי ובסוף נוצרת מנה שהיא תערובת של מילים ושל ליאור. אפשר להשוות את זה לסוג של מטבח פיוז'ן".

לגבי שם ספרו מספר ליאור שדה כי "תל אביב היא העיר הקוסמופוליטית האמיתית היחידה של ישראל.  בתל אביב אתה לא מעניין אף אחד, אתה יכול להיות כל דבר שתרצה וקרוב לוודאי שלא תעורר תמיהה כל שהיא. אווירת החופש מודגשת בה ביתר שאת.  אני חושב שבשנים הקרובות חופש במדינת ישראל יהפוך להיות קצת יקר להשגה - משום מה בתל אביב אני נושם אותו יותר טוב (כולל הפיח וזיהום האוויר). הרבה מהשירים שלי עוסקים בצורה גלויה או סמויה בחופש או באי קיומו - והיכן שיש חופש זוהי האווירה של תל אביב.

במקביל, אפשר גם למצוא את אשדוד בשירים, לדוגמא בשיר "ומגדל-אור" בו שימש המגדלור של העיר (ואחד מסמליה) מקור השראה - אפילו שהשיר בלשון נקבה או שורה מהשיר "אלפיים ושתיים עשרה" ("וריח שאריות מזוט בא באפי") אין מה לעשות - מי שגר באשדוד מכיר את הריח".

'תל אביב ומקומות אחרים', שירים, מאת ליאור שדה, הוצאת הספרים אוריון, 64 עמודים, מחיר לצרכן 55 ש"ח, להשיג בחנויות הספרים ובאתר ההוצאה לאור www.orion-books.co.il

מספר שירים מתוך הספר:

תֵּל אָבִיב וּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים

צוֹעֵד בְּתֵל אָבִיב

אֲפוּיַת שֶׁמֶשׁ,

שׂוֹחֶקֶת נֶמֶשׁ.

רֹאשׁ מָלֵא אַלְכּוֹהוֹל,

נוֹשֵׁם עַד דַּק

דֹּק פִּיחַ, וּרְחוֹבוֹת מְאֻשָּׁרִים.

הֲמֻלַּת רְחוֹבוֹת זוֹרֶמֶת

בְּקֶצֶב מְעַנֵּג רַגְלַיִם

וּמַחְלִיק צְעָדִים.

מַמָּשׁ מוּלִי שַׁיֶּרֶת גְּמַלִּים.

מְשַׁפְשֵׁף עֵינַייִם, מִתְקַשֶּׁה לְהַאֲמִין.

אֵלּוּ רַק דּוּדֵי שֶׁמֶשׁ

בִּקְצֵה נַחֲלַת בִּנְיָמִין.

חַיָּב שֶׁיֵּצֵא לִי מַשֶּׁהוּ

מִמִּלְחֶמֶת הָרְחוֹבוֹת הַמְּחֻזָּרִים,

הָעִיר מְחַיֶּכֶת בְּסִפּוּק אִמָּהִי,

אוֹמֶרֶת: "כֻּלְּךָ שֶׁלִּי".

מוֹעֲדוֹנִים

מֶרֶד נְעוּרִים מִשְׁתַּלֵּט עָלַי

בְּגִיל אַרְבָּעִים,

דּוֹפֵק עַל חַלּוֹנוֹת מוֹעֲדוֹנֵי

רוֹק מְעַשְּׁנִים.

מְעוֹרֵר נִרְדָּמִים בְּתַחְתּוֹנֵיהֶם

לְנֹכַח שֶׁפַע עֲלוּמִים וְתִפְרָחוֹת.

עֲלֵה, קֵרֵחַ, שׁוּב לְךָ לְכִסַּאֲךָ,

לְאִשְׁתְּךָ הַמְּיֻשֶּׁבֶת, הַדּוֹאֶגֶת

הַהֲפוּכָה בְּמִטָּתָהּ.

אֲסִירַת צִיּוֹן

הֶבֶל פִּיהָ פִּרְאִי וּמָתוֹק

כְּעַרְפִלֵּי הַשַּׁחַר עַל גְּדוֹת הַוּוֹלְגָה.

רוּחָהּ גְּבוֹהָה מֵעַמּוּדֵי

כַּבְלֵי נַפְשָׁהּ, קוֹרֶנֶת יוֹתֵר

מֵהַזְּרִיחָה הָאוּלְטְרָה–סְגֻלָּה.

בְּרֶגַע הִצְטַלְּבוּת הַמַּבָּט

בְּזָוִית הָעַיִן הַמְּלֻכְסָנָה

נִרְאֲתָה בָּבוּאָתָהּ

שֶׁל יַלְדַּת קוֹלְחוֹז קְטַנָּה. 

מוּזָה

יָדִית דֶּלֶת זוֹ

שְׁבוּרָה בַּעֲלִיל,

כְּמוֹ בְּרִיחַ לִבָּהּ

שֶׁל הַדָּרָה מֵאֲחוֹרֶיהָ.

חָשַׁבְתִּי: בַּחֹרֶף אֲחַדֵּד חוּשַׁי,

אֲנַקֶּה מְחוֹשַׁי מִכֵּהוּת הָרֶגֶשׁ

שֶׁל אֹבֶךְ הַקַּיִץ.

נִחַמְתִּי, כִּי לֹא מְצָאתִיהָ.

אוּלַי אָהֲבָה אֶת תּוּגַת הַקַּיִץ

אֶצְלִי בַּמִּרְפֶּסֶת בַּשָּׁעוֹת

שֶׁל לִפְנוֹת בֹּקֶר,

מִתְמַכֶּרֶת לְצִיּוּץ הַצִּפּוֹרִים.

SAN REMO

מְשַׁחְזֵר אֶת מְסִבּוֹת הַסָּלוֹן שֶׁל פַּעַם,

עוֹלָם שָׁחֹר–לָבָן:

סָאדָאת, קַרְטֶר וּבֶּגִין

חוֹגְגִים עִם אוֹרְחִים בַּשַּׁעַר שֶׁלָּנוּ.

עַכְשָׁו אֲנִי וַחֲבֵרַי

סוֹבְבִים בְּמִרְפֶּסֶת מוּאֶרֶת,

מִתְעַלְּמִים מִכָּל אוֹרֵחַ וְשַׁעַר,

וּפֶסְטִיבָל סָאן רֶמוֹ

הוּא פַּס הַקּוֹל שֶׁל יַלְדוּתֵנוּ.

התרשמותי: ספר שירה עכשווית חיה ובועטת, כפי שמובטח משם הספר, בתל-אביב ובמקומות אחרים. שירה הנוגעת בכל הבעיות הקיומיות והיומיומיות של כולנו, אם במישרין או מטאפורית. בהזדמנות זאת, יש להוסיף מילה טובה להוצאת אוריון. הספר כמוצר, הינו מוצר המכבד את השירה הכתובה בו, הציור היפהפה ע"ג העטיפה מציג פינה בפלורנטין מאת שלמה אשר. ספר מומלץ!!!

אפצ'י הצטנן

אפצ'י הצטנן

מאת: ליטל איידן

איורים: דודי שמאי

הוצאת רימונים

* * * * * *  

לא ממוספר, 64 ₪

גיל יעד: 3-6

אפצ'י הפיל הצטנן. החיות מנסות לטכס עצה ומסכימות זו עם זו שחדק הוא איבר מרשים ובעל תועלת, אך צרה צרורה כשתקועה בו...נזלת.הפתרון מגיע מהמקום הכי לא צפוי ומוכיח שלא תמיד הפיקחות תנצח – לעתים, בתכונה אחרת מצוי המפתח...

אפצ'י הצטנן הוא ספר מאת ליטל איידן, עם איוריו המחויכים של דודי שמאי.

הספר נעזר בעולם החיות, עולם שמדבר לילדים ביתר טבעיות, ועוסק בסוגיה שאנחנו כבני אדם מתמודדים עימה, לא מהיום: ישנם דפוסי התנהגות רבים שבני האדם מתנהגים על פיהם, ללא שום הגיון, וגרוע מזה – בלי לרצות בכך, באופן אוטומטי. דוגמה לכך היא תופעה שנקראת "אפקט ההילה", בה אנו נוטים לתפוס את עצמנו כאנשים מורכבים בעלי היבטים אישיותיים שונים ומגוונים, אך את האחרים אנחנו שופטים על סמך תכונתם הדומיננטית ביותר.

הורים וילדים ימצאו בספר מוסר השכל על שיתוף פעולה בין חיות, ועל הבנה שלא כולנו שווים אבל כולנו יכולים לעזור זה לזה ולהפיק את מירב התועלת מתכונותינו השונות.

ליטל איידן, בת 31, נשואה ואם לשלושה בנים. בעלת B.A בפסיכולוגיה-סוציולוגיה. את לימודי הפסיכולוגיה החלה בגיל 18 וסיימה את התואר בגיל 29, כשהיא כבר אמא לשלושה ילדים.

בגיל 17, כבת להורים גרושים, עזבה את הבית ויצאה לעצמאות. עבדה לפרנסתה בכל מה שהיה בנמצא, בעיקר כשליחה על קטנוע בפיצריות. (בגיל 16 כבר היתה בעלת רישיון על קטנוע ובגיל 18 הוציאה רישיון על אופנוע כבר).

את בעלה הכירה בגיל 19 כשהוא היה בן 40. כשהיתה בת 21 התחתנו. מאז היותה בת 19, היא מנהלת משרד להכרויות. במשך הזמן נכנס גם בעלה לעסק,  וכיום הם מנהלים אותו יחדיו.

נולדה בחדרה, גדלה בראשון לציון, וכיום מתגוררת בנס ציונה.

 אפצ'י הצטנן הוא ספרה הראשון.

שלושים למותו של אהרון דולגופולסקי

איך תשתכרו מיין

בעברית, באנגלית, בגרמנית, בצרפתית, ברוסית ובפינית?

שלושים למותו של אהרון דולגופולסקי – חוקר מבריק ופורץ דרך

שגילה את שפת הקדמונים.

ביום חמישי  ה-23.8, חל יום השלושים למותו של הבלשן הדגול והמומחה המוביל בעולם בתחום ההשוואה ארוכת הטווח של השפות, האיש שכתב את מילון השפה הנוסטרטית המקיף כ-4000 עמודים בארבעה כרכים ותרומתו לתועלת האנושות מובהקת ואינה ניתנת לערעור.

אהרון דולגופולסקי, "גאון בתחום הבלשנות ההשוואתית" (פרופ' ויטאלי שבורושקין, בלשן מאונ' מישיגן), ש"בקיאותו הייתה לאגדה" (פרופ' לורד קולין רנפרו, ארכיאולוג-בלשן מאונ' קיימברידג'), חקר ומצא שרוב השפות בעולם התפתחו משפה אחת משותפת. הנחת היסוד שלו היא שלפני כ-15,000 שנים  הייתה שפה אחת שממנה נפוצו כל השפות המדוברות היום. הוא קורא לשפה זו "השפה הנוסטרטית" (מ"נוסטרה", שלנו, השפה שלנו).

לדוגמא, קרבת המשפחה בין: יין בעברית,  Wineבאנגלית,  Weinבגרמנית, Vin בצרפתית, Vino ברוסית  ו- Vini בפינית. או אם תנגנו ב: קרן (עברית), Horn (אנגלית), Korno (איטלקית), אתם בעצם מנגנים ב Karen – המקור הנוסטרטי מלפני 15,000 שנה!

המילון הנוסטרטי שפרסם מקיף, כאמור 4000 עמודים ב-4 כרכים ומכיל ערכים של למעלה מ-3000 שורשים.

המילון ראה אור בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'. במילון הנגיש לאינטרנט משתמשים כבר 50,000 חוקרים ברחבי העולם.

ספרייתו העצומה -  ספרייה יחידאית בעולם המונה עשרות אלפי מילונים - תעבור בחודשים הקרובים לאוניברסיטה ההומנית במוסקבה, שם יוקם מרכז חקר הנוסטרטיקה על שמו.

אהרן דולגופולסקי נולד ב-18 בנובמבר 1930 במוסקבה. בבית הוריו דיברו רוסית ויידיש, והייתה בו ספרייה גדולה שהכילה גם כרכים רבים של ספרות גרמנית, וכך הוסיף לעצמו כבר בילדותו המוקדמת ובכוחות עצמו את השפה הגרמנית. מאוחר יותר למד מספרים גם אנגלית, צרפתית ולטינית. מאביו  שהיה מצוי היטב במקורות העבריים, הכיר את יסודות הלשון העברית. אוזנו של הילד אהרן הייתה קשובה אל סביבותיו. הוא  קלט את צלילי הטטארית שבקעו מגרונם של השכנים בבניין, עמד משתאה ליד חבורות אנשים בפארק שהתלוצצו בארמנית, ופעמים הזדנב בחשאי מאחורי זוגות שחורי עור ברחובות מוסקבה, והקשיב רב קשב לדיבורם. כשחלה פעם בראומטיזם במוסקבה של מינוס 30 מעלות ולא יכול היה ללכת לביה"ס עשה לו מזה במיטה בבית רווח נקי: למד צרפתית לפי ספר נפלא שעסק במיתוסים של יוון העתיקה. שנים רבות שמר את הספר הזה.

ב-1957 התחיל ללמוד באוניברסיטה הבלשנית של מוסקבה (אז "המכון האוניברסיטאי לשפות זרות") ואח"כ עבד בו. אז כבר החל בעבודתו החלוצית במחקר המשווה של השפות ההודו-אירופיות והאפרו-אסיאתיות. בגיל צעיר, כשהוא בן 33 בלבד, בשנת 1963, סומן כבר מקומו בקהילת הבלשנים הבינלאומית, כשפרסם מאמר ראשון מסוגו, על הקשר האפשרי בין שפות אירופה, אסיה ואפריקה. עשר שנים לאחר מכן פרסם במוסקבה את ספרו החדשני ומעורר ההדים על הענף הכושיתי של השפות השמיות חמיות, אשר הפך אותו לסַמָן הגלובאלי של התחום.

בסוף שנות ה-60, עם התחזקות המגמות הציוניות בקרב יהודי בריה"מ לאחר מלחמת ששת הימים, החליט אהרן דולגופולסקי לעלות לישראל. הוא החל ללמוד עברית ישראלית באופן מסודר בחוגים הציוניים שפעלו אז במחתרת. בעקבות זאת הוזמן מספר פעמים לחקירה על ידי ההנהלה הקומוניסטית של "המכון לבלשנות" ועל ידי הק.ג.ב., ובין השאר נשאל אם בכוונתו לעלות לישראל. תשובתו המתחמקת הייתה תמיד "כרגע אין לי תכניות כאלה", הכול כדי למצוא, בעצה אחת עם פעילי העלייה, את הרגע המתאים להגיש לשלטונות את הבקשה לעלייה. כחצי שנה לפני עלותו ארצה פוטר ממקום עבודתו. עד אז הספיק לפרסם מאות ערכים באנציקלופדיה הסובייטית, והמשיך גם לאחר פיטוריו להגיש לפרסום את הערכים שהיו מוכנים אצלו בכתובים, והם  פורסמו תוך השמטת שמו.

משרת פרופסור מן המניין באוניברסיטת חיפה חיכתה לו עוד לפני עלותו ארצה (1976), בהיותו בן 46. לפני שעזב את מוסקבה לישראל מיהר לפזר את הספרייה בין קולגות ברחבי העולם, ואחר-כך הם שלחו לו איש איש ממקומו את חלקיקי האוצר המדהים הזה לאוניברסיטת חיפה, אחרת הספרייה הזאת הייתה מתחסלת בפקודת שלטונות בריה"מ. ומהאוניברסיטה שעל הר הכרמל, לשם הגיעה טיפין טיפין ושבה אל חיקו, החזיר אותה במשאות תרמיל אל כתלי דירתו, אל ביתו החדש בארץ.

הוא המשיך לחקור את השפות השמיות-חמיות, פרסם מאות מאמרים והרחיב והעמיק עוד ועוד בחקר משפחת-העל הנוסטרטית הכוללת שש משפחות: הודו-אירופית, שמית-חמית, קרטבלית (גרוזיה), אוראלית (סיביר), אלטאית ודראבידית (דרום הודו). הוא הוזמן להרצות בכנסים בינלאומיים רבים והחל בפרסום ספריו החשובים. בשנת 2008 ראה אור באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה מילונו פורץ הדרך בעל ארבעת כרכי הענק "המילון הנוסטרָטי" Nostratic Dictionary. זהו האופוס מאגנום שלו אשר קבע את מקומו  של אהרן דולגופולסקי כמהפכן בתחום הבלשנות ההיסטורית המשווה.

ארבעה ספרי יובל מוקדשים לגיבור תרבות זה עד היום. האסופה הראשונה הופיעה בקנברה שבאוסטרליה ליום הולדתו ה-70 ; שתי אסופות נוספות הופיעו מיד לאחר צאת "המילון הנוסטרטי" לאור - האחת בברלין והאחרת בלוּנד שבשוודיה. הרביעית נמצאת עכשיו בדפוס במוסקבה לכבוד תחילת העשור התשיעי לחייו, שנקטע במיתת נשיקה, כשהוא יושב ליד המחשב הביתי שלו, ומכין סדרת ספרי-בת למילונו עב הכרס. סדרה זו תשרת את מומחי משפחות-השפות ב"מילונים משלהם", דהיינו, מילוני השורשים הנוסטרטיים לכל משפחה ומשפחה הגזורים ממילון האב שהופיע בשנת 2008. הסדרה תושלם במוסקבה בשנים הקרובות. האסכולה פורצת הדרך שייסד - חיה, נושמת ובועטת משם אל רחבי העולם.

סטודנטים מוכשרים, תלמידי תלמידיו, עוסקים כיום בלימודים נוסטרטיים כשהם שואבים ידע והשראה מן המידע הבלתי נדלה שהוריש בעבודת חייו.

גדולת הישגיו זוהרת אל מול צניעותו לאורך כל חייו.

מתוך דבריהם של בלשנים חשובים בעולם, על אהרן דולגופולסקי

מפי הארכיאולוג-הבלשן פרופ' לורד קולין רנפרו, אשר הביא לדפוס את המילון הנוסטרטי של אהרן דולגופולסקי באוני' קיימברידג'  שבאנגליה

בקיאותו של א. דולגופולסקי הייתה אגדית, והייתה נערצת הן על בלשנים והן על חוקרים מתחומים נוספים. האימפקט האדיר שלו בקנה מידה עולמי, נתן אותותיו בתחום הבלשנות וכן השפיע רבות על התפתחות המחקרים בתחום הארכיאולוגיה הפרה-היסטורית...

מפי הסלאביסט, פרופ' ויטאלי שבורושקין מאן ארבור, מישיגן:

אהרן דולגופולסקי היה גאון בתחום הבלשנות המשווה, אשר השלים בחייו עבודה טיטאנית של בניית הפרוטו-שפה הנוסטרטית, מלאכה, אשר מספר מוסדות מאויָשים בצוות חוקרים מלא, לא היו מסוגלים לבצע! לשם כך היה לו הידע היחידאי של מאות שפות המשתייכות לאותה פרוטו-שפה. גם זכו ליהנות מפירות מחקרו תחומים נוספים, כי דרך מילונו אנו לומדים על כלי-ציד, דיג ומאכל קדומים, ועוד ועוד.

מספר החוקרים המשתמשים במילון הנוסטרטי שלו ברחבי העולם, הנגיש באינטרנט, עלה לאחרונה ל- 50,000.

תרומתו של א. דולגופולסקי לתועלת האנושות היא מובהקת ואינה ניתנת לערעור...

מפי האפריקניסט, פרופ' הרמן יונגרייטמייר מפרנקפורט

כישוריו של א. דולגופולסקי אובחנו כרחוקים מרחק שנות אור מן הנורמה; היכרותו המעמיקה עם ספרות מקצועית רחבה ביותר ועם ספקטרום ענק של שפות, היו לשם דבר. הידרשותו שלו מתוך עצמו לקפדנות אולטימטיבית בכל קביעה מחקרית שקבע - נמהלה באנרגיה חסרת גבולות למען הגשמת היעוד שהציב לעצמו. הוא הוכיח כיצד בן-אנוש מוכן ומסוגל להקריב עצמו בטוהר שאין כדוגמתו, לאורך כל חייו, למען יישותה של העבודה המחקרית, אשר נתקדשה על ידו...

מפי הבלשן פרופ' וואצלב בלאז'ק, אוניברסיטת מסריק, המחלקה לבלשנות וללימודים באלטיים. ברנו, צ'כיה.

 אהרון דולגופולסקי הוא אחד מענקי ("טיטאנים") המחקר אשר הקפיץ את רמת הידע שלנו יותר מאשר כל הדורות שקדמו לו. בשבילנו, ממשיכיו, זהו כבוד גדול שאנו יכולים לעמוד על כתפיו של ענק בעל ממדים שכאלה

היעלמות

חדש בהוצאת רימונים 

היעלמות

מאת: ניב קפלן

* * * * * *

(514 עמודים, 98 ₪)

אביב 1984. קארן, אמריקנית השוהה בקיבוץ נחטפת ביום הולדתה ממכוניתו של מיקי, החבר שאתו טיילה.

היא נעלמת בלי להותיר עקבות, תיק החקירה נסגר בנסיבות תמוהות, המניע לחטיפה נותר עלום וגורלה של הצעירה לא נודע.

קיץ 1987. תמונה של קארן בעת החטיפה מתגלה באקראי בזמן פשיטה של כוח צה"ל בלבנון.

מיקי ואחותה של קארן, ליסה, נשאבים בחזרה אל העבר המעיק שנותר כפצע פתוח בחייהם. בניסיון נואש להבין את אשר קרה, הם חושפים סוד משפחתי המחפה על מזימה חשאית חוצת יבשות של שירותי ביון, לסיכול מיזם מחתרתי לפיתוח אמצעי לחימה.

מדוע נחטפה קארן ומה עלה בגורלה? מהו הסוד המשפחתי האפל? עד כמה רחוק ילך ארגון תאב-בצע כדי להגן על אינטרסים שעל גבול האפור? אלה הן חלק מהשאלות שמניעות את העלילה הסוחפת ואפופת המסתורין של ספר מתח מקורי זה.

את "היעלמות" החל ניב קפלן לכתוב בשפה האנגלית ב-1992, במהלך שהותו בלוס אנג'לס למטרת לימודים. הרעיון לעלילת הספר ניצת בעקבות צפייה בסרט The Vanishing, במרכזו אישה שנעלמה מבלי להשאיר עקבות. הוא הבשיל בו במשך זמן רב והטריגר להתיישב ולכתוב, היה הצלחת ספרו של ג'ון גרישם "הפירמה" – עו"ד שלא כתב ספר מימיו והפך להצלחה. העלילה הייתה מעורפלת והלכה והתפתחה עם הזמן. תהליך הכתיבה ארך 5 שנים. לא היתה לו שום הכשרה לכתיבה חוץ מהעובדה שכל חייו קרא ספרים. (הוא היה הילד הראשון בכיתה שידע לקרוא והוא זוכר את עצמו תמיד עם ספר ביד. שלוש שנים מילדותו שהה עם משפחתו בניו-יורק, ולכן רוב הספרים שקרא היו באנגלית. כשחזר לקיבוץ בגיל 14, בית הארחה היה המקום היחיד שהיו בו ספרים באנגלית, ומידי פעם היה מנכס לעצמו ספר, וכדי לא להיתפס כגנב, היה כותב לעצמו הקדשה).

ב"היעלמות" יש מספר מוטיבים הלקוחים מהביוגרפיה האישית שלו ומחוויותיו ונסיונו בעולם העסקים. (עולם בו פועלים ארגונים עסקיים ואנשים בכירים בתוכם, שלא בוחלים בדבר כדי להתקדם ולצבור כוח).

במהלך 15 השנים האחרונות מאז סיום כתיבת "היעלמות", הוא עובד על ספר נוסף שנמצא בשלבי סיום.

ניב קפלן, יליד 1959, בעל חברת ייעוץ לתעשיית המטוסים, אב ל-5 ילדים, נולד וגדל בקיבוץ איילת השחר. בגיל 11 נסע עם משפחתו לשליחות בת 3 שנים בניו-יורק. חזר ארצה בגיל 14, בעיצומה של מלחמת יום כיפור. בצבא שירת בסיירת גולני ולקח חלק באימון ההקמה של יחידת האלפיניסטים "ארז" בשנת 1980. אחרי הצבא טייל בעולם במשך שנתיים (אוסטרליה, ניו זילנד, ארה"ב, קנדה ואירופה). ב-1984 עזב לשנתיים לניו-יורק עם אשתו ובתו הבכורה, ללימודי טכנאות קול בווילג'. משם עבר ללוס אנג'לס לעוד 8 שנים, במהלכן עשה תואר ראשון במינהל עסקים במגמת שיווק ועבד בהיי-טק. בלוס אנג'לס נולדו לו שלושה ילדים נוספים.

ב-94 חזר עם משפחתו ארצה.  התגורר בנהלל, בתמרת (בה נולד בן הזקונים, היום בן 14),  ובסוללים.לפני 9 שנים לאחר 20 שנות נישואים, התגרש. מיד לאחר גירושיו פגש את טלי, הם נישאו לפני 4 שנים וחיים היום בתל-אביב עם שני ילדיה.

ניב עובד עבור רפאל , מזה 18 שנה, בשיווק מערכות למטוסי קרב לחילות האוויר בכל העולם.

התרשמותי: ספר הנקרא בקלילות, מסוג הספרים שניתן לארוז במזוודה כשנוסעים לנופש. הספר שואב את הקורא לתוך העלילה, וכייף לפעמים "לברוח" מהשאלות הקיומיות אל תחושת המסתורין האופפת את העלילה. 

משא המשוגע - ספר שירה

ספר חדש בהוצאת קשב לשירה

משא המשוגע

מאת אמיר אור

 73 עמ',  68 ש"ח

"משא המשוגע" הוא ספר עם אני מאמין. ספר ששיריו חברתיים וקיומיים כאחד, הקורא למחאה והתעוררות. אמיר אור אינו נרתע מלחרוג ממעגל הקסמים של האני ולגעת בפצעי הכלל –  החברה, המדינה, והאדם באשר הוא אדם. זוהי שירה של חזות קשה הכואבת את התנהלותנו הפוליטית, החברתית והרוחנית. בכל הרמות האלה המחאה ששירתו מבטאת היא קודם כל ערכית. עדשת הספר מתכווננת על צעירים ומפוטרים, ובוחנת את מלחמת הקיום האורבנית, אך גם את הרעב למשמעות, את יחסי האדם והטבע ואת היהדות והישראליות.

                                  הַבַּרְבָּרִים:  סִבּוּב שֵׁנִי

לֹא לַשָּׁוְא חִכִּינוּ לַבַּרְבָּרִים, לֹא לַשָּׁוְא נִקְהַלְנוּ בְּכִכַּר הָעִיר. לֹא לַשָּׁוְא עָטוּ גְּדוֹלֵינוּ אֶת בִּגְדֵי כְּבוֹדָם וְשִׁנְּנוּ אֶת נְאוּמָם לִכְבוֹד הַמְּאֹרָע. לֹא לַשָּׁוְא נִתַּצְנוּ מִקְדָּשֵׁינוּ וּבָנִינוּ אֲחֵרִים לְאֵלֵיהֶם; כַּדָּת שָׂרַפְנוּ אֶת סְפָרֵינוּ אֲשֶׁר אֵין חֵפֶץ בָּם לָאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה.

כִּדְבַר הַנְּבוּאָה בָּאוּ הַבַּרְבָּרִים, וְנָטְלוּ מִיַּד הַמֶּלֶךְ אֶת מַפְתְּחוֹת הָעִיר. אַךְ בְּבוֹאָם עָטוּ לְבוּשׁ כִּלְבוּשׁ הָאָרֶץ, וּמִנְהָגָם הָיָה מִנְהַג הַמְּדִינָה; וְעֵת צִוּוּ עָלֵינוּ בִּלְשׁוֹנֵנוּ, לֹא יָדַעְנוּ עוֹד מָתַי בָּאוּ הַבַּרְבָּרִים.

השירים, שחוברו לאורך כעשרים שנה, כתובים במגוון סוגות-שיר, ואפשר לגלות ביניהם פנים קלאסיים ורומנטיים, מודרניים ואף פוסט-מודרניים. הספר כולל גם שער של תרגומי סיפור ושירים מאת ג'ורג' אורוול ("להרוג פיל"), ו.ב. ייטס, צ'רלס סימיק ויאן-לי, העוסקים באותם נושאים עצמם. "משא המשוגע" הוא דיבור פוליפוני הנע בין התוכחה לפרודיה ובין הנשגב לפנטסטי, ומקיף בשיריו  התעלות ואלימות, תוכחה ואחוה, כמיהה וכאב.

אמיר אור נולד בתל אביב, וגר בה כיום עם בנו, יער. בנעוריו עבד כרועה צאן וכפועל בניין בארץ ובהולנד, והתגורר בהודו. הוא למד פילוסופיה ומדע הדתות באוניברסיטה העברית, ולימד בה על הדת היוונית העתיקה. פרסם מאמרים רבים בתחומי הקלאסיקה, הדתות, שירה, וחברה. הוא מלמד כתיבה יוצרת באוניברסיטאות ובתי ספר לשירה בארץ ובעולם, ופעיל בצוות ההיגוי של 'מאבק המשוררים' שקם בשנה שעברה בעקבות המחאה החברתית.

אור פרסם את שירתו בעשרה ספרים בעברית ועשרה בתרגומים לשפות שונות. כן פרסם בחמישה ספרים תרגומי שירה ופרוזה מיוונית עתיקה, יפנית ואנגלית. על שירתו ותרגומיו זכה בפרסים בארץ ובחו"ל. הוא  ייסד את הליקון, כיהן כעורכה הראשי וכמנהלה האמנותי, ויזם את מפעלותיה - כתב העת, הוצאת הספרים, פסטיבל השירה הבינלאומי וביה"ס לשירה. כיום הוא המנהל המקצועי של המסלול לכתיבת שירה והכשרת מנחי שירה בסמינר הקיבוצים, עורך את סדרת השירה "כתוב", ומכהן כעורך הישראלי של כתב העת הבינלאומי 'אטלס'.  הוא חבר מייסד של התאחדות תכניות הכתיבה האירופית EACWP, חבר בצוות ההיגוי של תנועת השירה העולמית WPM , והמתאם האזורי של 'משוררים למען השלום' שליד האו"ם.

ספריו ותרגומיו:

אני מביט מעיני הקופים (שירה) עקד, 1987

פָּנים (שירה) עם עובד, 1991

הבשורה על פי תומא (תרגום מיוונית) כרמל, 1992

פדיון המת (שירה) ביתן, 1994

תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה הארוטית הקלאסית (תרגום מיוונית) ביתן / המפעל לתרגומי מופת, 1994

ככה (שירה)   הקיבוץ המאוחד, 1995

שיר (שירה)  הקיבוץ המאוחד 1996

סיפורים מן המהאבהאראטה (תרגום מאנגלית) עם עובד / אמנות לעם, 1998

לטאה מאת בננה יושימוטו (תרגום מיפנית עם אקיקו טקהאשי) כתר, 1998

יום (שירה) תג / הקיבוץ המאוחד 1999

לאשה מאת שונטארו טאניקאווה (תרגום מיפנית עם אקיקו טקהאשי) מודן, 1999

שיר טאהירה (פרוזה)  חרגול, 2001

מוזיאון הזמן (שירה)  הקיבוץ המאוחד, 2007

המרחק בינינו מאת פיונה סמפסון (תרגום מאנגלית) קשב, 2008

החיה שבלב – אהבות 2010-1990, מבחר וחדשים (שירה), קשב 2010

בקרוב: משא המשוגע – (שירה), קשב 2012

El-Sha’ar Fata T’ashar El-Mujrimin,  (Arabic),  Faradis publishers, Paris 1995

Miracle (English / Hebrew) Poetry Ireland, Dublin 1998

Drowning, He Breathes Living Water  (Macedonian) The Pleiades Series, 2000

Language Says (English) Poetry Miscellaneous, USA, 2001

Poem (English) Dedalus Press, Dublin 2004

Să Te Vorbim Pe Tine (Romanian / Hebrew) Vinea Press, 2006

Wiersz (Polish) Portret, 2006

Day  (English) Dedalus Press, 2006

Plates from The Museum of Time (English) Aark Arts, 2009

Milagro / Las Horas (Spanish/English) Urpi Editores, 2011

התרשמותי: את אמיר אור ראיינתי לפני כמה שנים, ב-2007 לאחר הוצאת ספרו מוזיאון הזמן – הקיבוץ המאוחד 2007,   וכבר אז נחשפתי לאני המאמין של המשורר שבעיניי הוא אחד הטובים בזמננו. אמיר אור נוגע בנושאים קיומיים ואינו נרתע מביקורת נוקבת, אלא מתהלך לצידה בנינוחות. יש לפעמים והיד הכותבת חורטת בכאב או משמיעה זעקה חברתית, אבל תמיד תהייה השירה של אמיר עם אמירה חזקה ונוקבת ותעסוק בנושאים שבין אדם למקום ובין אדם לקיומו. לשאלתי באותו הראיון לגבי הביקורת/המבקרים, השיב אמר (להלן הציטוט):

"הביקורת בעיתונות מקבלת כיום פתחון פה מוגבל ביותר, וממושטרת לדיבור קליפי של ייצור תדמיות. עם זאת, העניין לא פעם מחדד את העשייה הביקורתית ללא הגנות ומסווים.  במבט לאחור, בתקופה המודרניסטית מבקרים הזיקו יותר משתרמו: אמנות היא דיאלוג, אבל בהשפעת הביקורת העולם התמלא באמנים שהתהדרו דווקא בחוסר המובָנוּת של יצירתם וחשבו זוהי הגושפנקה הבטוחה לביטוי עצמי אותנטי. לא פעם קרה ועדיין קורה, שאמנות סתומה או בנאלית דווקא זכתה לכבוד ציבורי, אך למרבה הצער אין זה בזכות דיאלוג אמיתי שהיא קיימה עם קהלים, אלא בגלל סוג של דיכוי שבעלי סמכות בתחום האמנות מפעילים על שוחריה: קהל לומד מ"המבקרים" ו"החוקרים" שאמנות היא עניין מסובך שאינך יכול להבין בכוחות עצמך, אלא רק בהסתמך על קביעותיו של בר-סמכא זה או אחר.

במצב כזה, ככל שקביעותיהם של "בני סמכא" כאלה מובנות פחות לשוחרי השירה (והאמנות בכלל), ככל שהן שרירותיות או מבוססות על תיאוריות איזוטריות יותר, מתחזק מעמדם של אותם בני סמכא כקובעי טעם -  אבל לא מכוחה של הסכמה אלא מכוח חוסר הביטחון שהשרו בקוראיהם. לכן, ביטוי אמנותי בלתי מובן, הנמסר בשפה פרטית לגמרי, או ביטוי שעל פניו הוא בנאלי לגמרי, משרת היטב את האינטרס של אותם "בני סמכא": זוהי בלשונם "אמנות לשם אמנות", או "צורת אמנות רדיקלית"; כלומר, משהו שאינו נבחן על פי אמות מידה מוצהרות, ולכן תלוי לחלוטין בפרשנותם שלהם. בתרבות שבה "מומחים" קובעים "טעם" בלי שייתנו בידי הקהל אמות מידה נגישות להערכת אמנות, אין דיאלוג עם האמנות, אין הבנה ואין חוויה של יופי – אלא ציות חברתי לטעם מוכתב מטעם. בספר, "משא המשוגע" מצאתי את אשר אהבתי, ובלשון המשורר:

"אֶת הַתְּשׁוּבוֹת הַנְּכוֹנוֹת, אֶת הַקּוֹל, אֶת הַטּוֹן

וְיוֹצְאִים

לְפִי הַסֵּפֶר, בְּזִמְזוּם מְכֻנָּף –

נְחִיל מַחְשָׁבוֹת

שֶׁאֵינָן שֶׁל אִישׁ."

(מתוך השיר "אוניברסיטה", עמ' 19)