ספר
שירים חדש:
"עקבות באבק הזמן" מאת אלון זהבי בהוצאת "ספרי ניב",
הוא ספר שירים מקסים ומרגש.
איך מתמודדים עם נקודות
משבר בחיים? איך מביטים בחיים מן המקום הנמוך ביותר בהם? מה מביא אותנו למקומות
הללו? ואיך ניתן לשוב מן התהומות אל החיים ולנסוק מעלה בחזרה אל השמש ואל כחול
השמיים? אלה הן כמה מהשאלות שהניעו את התהליכים שעבר אלון זהבי. את התובנות
האישיות העולות מהן הוא מביא בשיריו, על ציר הקיום המתמשך לאורך מאות שנות למידה,
השתפרות והתקדמות בלתי פוסקות במסע שעושה כל אדם מראשיתו ועד לסוף הלא ידוע.
אלון זהבי גדל והתחנך בדימונה. ילדותו עברה עליו בעיירת
העולים המדברית, כשהוא מנווט את דרכו בין אתגרי החיים במקום יישוב מתהווה, בין
תרבויות שונות שהתנקזו לצוואר בקבוק אחד בנוף סלעי וקשוח. אלון עוסק בתחום הבטיחות
בעבודה, והוא בוגר המחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון. מלימודי
הארכיאולוגיה שאב רעיונות על העולם העתיק המתבטאים בכתיבתו. מילדות סחופת רוחות
במדבר עד לחומת מצודת עכו ולחורף ברחובות לונדון ואוקספורד, שיריו סוחפים אותנו
במסע של זיכרונות, היסטוריה וחלום.
"עקבות
באבק הזמן" מאת אלון זהבי. הוצאת "ספרי
ניב", 99 עמודים. מחיר לצרכן 72 ₪. ניתן להשיג בחנויות הספרים הדיגיטליות ברשת או באתר ההוצאה https://nivbook.co.il/.
שירים מתוך הספר
שבבי חיים
אַבְנֵי מַרְצְפוֹת הָרְחוֹב הַדּוֹמֵם
מוּל הַבֹּקֶר שֶׁטֶּרֶם עָלָה,
פָּנָסֵי הַזְּמַן עוֹמְמִים בִּלְשׁוֹן
לֶהָבָה אַחֲרוֹנָה,
מְטַאְטֵא הָרְחוֹבוֹת עֶגְלָתוֹ מַחְלִיקָה
אֶל עוֹד יוֹם... וְהַשֶּׁמֶשׁ יוֹצֵאת
מִנְּדָנָהּ.
וּלְפֶתַע... לֹא נָם הָרְחוֹב, וְנֵעוֹר
הָעוֹלָם מִשְּׁנָתוֹ!
חַלּוֹנוֹת נִפְתָּחִים, וְקוֹלוֹת
הַשְׁכָּמָה עִם מַשַּׁק הַיּוֹנִים
הָעוֹלֶה בְּרָמָה, וּטְפִיחַת הַכָּרִים
וְנִעוּר הַשְּׂמִיכוֹת
וְעָבִיט שֶׁל שׁוֹפְכִין שֶׁרֻקַּן.
כִּרְכָּרוֹת מְרַקְּדוֹת כְּבָר בָּאוֹר
הַגּוֹבֵר
וְנוֹשְׂאוֹת בְּתוֹכָן חֲלוֹמוֹת,
שֶׁל חֻמָּם שֶׁל בָּתִּים,
שֶׁל תַּנּוּר מְבֹעָר,
שֶׁל תַּבְשִׁיל שֶׁל בָּשָׂר בְּשֵׁכָר,
וְקוֹלוֹ הַמְּקוֹנֵן שֶׁל קַבְּצָן
מְגֹרָשׁ.
בְּאַחַת מִתְמַלֵּא הָרְחוֹב
בְּהוֹלְכִים,
בְּמַקֵּל, בְּתַרְמִיל, בְּכוֹבַע מְשֻׁנֶּה
שֶׁהוּרַם מֵאַשְׁפָּה,
בְּבֶגֶד שֶׁל שְׂרָד, בְּמַדִּים,
בְּחָלוּק...
מִין תְּמוּנוֹת שֶׁל יָמִים עַתִּיקִים וּרְחוֹקִים,
שֶׁל עָרִים סוֹאֲנוֹת בַּמֶּרְחָק –
הֶחָיִיתִי בָּהֶן?
הֶעָבַרְתִּי דַּרְכָּן?
הֶחָלַמְתִּי חֲלוֹם שֶׁפָּרַח?
כותל
פִּתְאוֹם אֲנִי מֵבִין
אֲנָשִׁים שֶׁבּוֹכִים לְיַד
קִיר גָּבוֹהַּ
שֶׁעֲשָׂבִים מִזְדַּחֲלִים
בְּחֵיקוֹ הַסָּדוּק מִשָּׁנִים.
לֹא לְכָל אֶחָד
יֵשׁ כָּתֵף לִבְכּוֹת עָלֶיהָ
בְּשָׁעָה קָשָׁה,
לִפְרֹק אֶת מְצוּקוֹת הַחַיִּים,
כְּשֶׁהַלֵּב זוֹעֵק לַשָּׁמַיִם.
בְּעֵת מְצוּקָה
לִפְעָמִים
גַּם אֶבֶן מַשְׁמִימָה וְקָרָה
יְכוֹלָה (אוּלַי)
לְהָבִיא מָזוֹר
לְלֵב כּוֹאֵב.
מסע הנשמות
מֵהַסִּפְרִיָּה שֶׁשָּׁמָּה, אַתָּה
לוֹקֵחַ
רַק מָה שֶׁתִּזְדַּקֵּק לוֹ בַּמַּסָּע
הַנּוֹכְחִי.
כָּל חַיֶּיךָ הָרַבִּים, קִנְיָנְךָ
הָרוּחָנִי,
כָּל הַיֶּדַע, הַנִּסָּיוֹן, הַחֲוָיוֹת,
הַטּוֹב וְהָאֵימָה –
כָּל אֵלּוּ יִוָּתְרוּ עַל מַדָּפֶיךָ
עַד בּוֹא יוֹמְךָ,
עַד שֶׁגּוּפְךָ הַבָּלוּי יָשׁוּב
לַעֲפָרוֹ,
עַד שֶׁהָאוֹר יָשׁוּב לַחְבֹּק אוֹתְךָ
וְחַיֶּיךָ הָאֲמִתִּיִּים יָחֵלּוּ
בַּפַּעַם הָאֶלֶף.
בֵּינְתַיִם הִסְתַּפֵּק נָא בַּצֵּידָה
שֶׁלָּקַחְתָּ,
בְּפַת חֲרֵבָה, בְּמַיִם לַחַץ, בִּמְעַט
זִכְרוֹנוֹת
שֶׁל חַיִּים שֶׁחָלְפוּ, שֶׁל מְקוֹמוֹת,
אֵרוּעִים,
מִלְחָמוֹת וְאַהֲבָה.
הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בִּתְבוּנָה,
הָבֵן אֶת הַתַּכְלִית, אֶת
הַמִּכְשׁוֹלִים וְאֶת הַשִּׁעוּר
הַמִּתְבַּקֵּשׁ.
אֱהֹב, הֱיֵה נֶאֱהָב, שְׂמַח
וְהִתְעַצֵּב.
אַל תִּשְׁכַּח, חַיֶּיךָ הַלָּלוּ הֵם
רַק פִּסַּת דֶּרֶךְ
בְּמַסַּע הַנְּשָׁמוֹת.
לעוף בכנפיים שבורות
"תָּעוּף!" הֵם אָמְרוּ לוֹ,
"תָּעוּף כְּמוֹ פַּעַם,
עִם חִיּוּךְ רָחָב וּפָנִים
שְׂמֵחוֹת."
אֵיךְ עָפִים בִּכְנָפַיִם שְׁבוּרוֹת?
אֵיךְ מַמְרִיאִים אֶל מֵעַל הַצּוּקִים
וְאֶל תּוֹךְ הַתְּכֵלֶת הַזּוֹ
לְמַעְלָה?
"זֶה הַכֹּל בָּרֹאשׁ
שֶׁלְּךָ," הֵם אָמְרוּ לוֹ,
"אַתָּה סְתָם חָרֵד –
הַכְּנָפַיִם שֶׁלְּךָ לֹא שְׁבוּרוֹת.
תִּהְיֶה אוֹפְּטִימִי, תָּעוּף
וְתִרְאֶה,
וְתִדְאֶה, וְהַכֹּל יִהְיֶה
בְּסֵדֶר."
אָז הוּא עָף.
בִּכְנָפַיִם שְׁבוּרוֹת הוּא דּוֹאֶה
מוּל הַשֶּׁמֶשׁ, הָעֲנָנִים וְהַיָּם,
מְנַסֶּה לְחַיֵּךְ אַף שֶׁכּוֹאֵב
(בֶּאֱמֶת אוֹ כְּאִלּוּ),
מִסְתַּכֵּל לַפַּחַד בָּעֵינַיִם
וְנוֹסֵק מַעְלָה בִּשְׁרִיקַת אֲוִיר,
אֶל הַשֶּׁמֶשׁ, הָאוֹר וְהַחַיִּים.
משבר אמצע חיים
נֶחְבָּא יְגוֹנִי בְּשׁוּלֵי
נְתִיבַיִךְ,
חֶזְיוֹנוֹת אֶמְצַע לַיְלָה נִקְרָאִים
"חֲלוֹמוֹת",
רֵיקָנוּת חַלּוֹנֵךְ בְּאֶמְצַע שְׁנוֹתַיִךְ,
מִסְתַּחְרֵר, לֹא מַרְפֶּה, וְעֵינַי עֲצוּמוֹת.
לְרַגְלַיִךְ נָבַל זֶה מִכְּבָר זֵר
פּוֹרֵחַ,
בִּסְבַךְ הַשִּׂיחִים עוֹף שֶׁל בֹּקֶר
צוֹוֵחַ,
נֵעוֹרָה חַמָּה – בַּמִּזְרָח
מִתְעוֹרֶרֶת,
כְּשֶׁיָּדִי בְּיָדַיִךְ בְּחֶמְלָה
מְפַרְפֶּרֶת.
בַּשּׁוּחוֹת צֵל עוֹבֵר, וְעַל שׁוּלֵי גַּגּוֹתֵינוּ
הַבְּרָקִים מְגָרְשִׁים לַהֲקָה שֶׁל
עוֹרְבִים,
וְהֵבַנְתִּי פִּתְאוֹם אֵיךְ חָלְפוּ
שְׁנוֹת חַיֵּינוּ
מוּל קִירוֹת אֲטוּמִים וְחֵרְשִׁים
וְרֵיקִים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה