בחורף לא צחקנו

רומן אוטוביוגרפי אמיץ, חושפני ורגיש

בחורף לא צחקנו

מאת: זיוה בקמן-פלמהפט

הוצאת אוריון

* * * * * *   

(320 עמודים, 69 ₪)

 

זיכרון ראשון

אימא שוב עצובה. מבט עיניה היפות מעורפל והיא בוהה בזגוגית החלון. רק לפני שבועות מספר, כשימי הקיץ עוד היו שטופים בשמש ועונת הרחצה טרם תמה, אימא לקחה אותי ואת אחותי מרים לים. מדי יום הלכנו לשם. "הים עושה לנו טוב," היא אמרה בעליזות. בימים החמימים השמחים ההם היא לבשה את שמלות הקיץ הפרחוניות שלה, אבל היום היא עטופה בחלוק ישן ודהוי.

נראה שרק אתמול היא שיחקה אתי כשהתחבאה מאחורי הווילון אותו הסיטה, השתעשעה והעמידה מולי פרצופים מצחיקים. אבל היום פניה חיוורים ואפורים כמו היום הסגרירי המבשר על בוא החורף. חורף שאין בו צחוקים. אני קטנה. אולי בת שלוש. אבל למרות גילי הרך אני מרגישה איך הימים הולכים ומתקצרים ואיך אמי האהובה הולכת ושוקעת, כמו בכל שנה בחורף, בתהום של עצב וכאב. טיפות הגשם מכות בחלון ואני פוחדת מהזמן החולף, כי בחורף אימא חולה. איני מבינה מה זה רופא עצבים, אבל אני שומעת שלשם היא הולכת. איני מבינה מהו הלם חשמלי, אבל אני שומעת שזה מה שעושים לאימא כשהיא הולכת לרופא.

אני יודעת שאימא תשכב במיטה בימים הקרבים ובאים. שהיא תבכה, ושאהיה אתה לגמרי לבדי.

לזיוה בקמן-פלמהפט סיפור חיים שהמציאות בו עולה על כל דמיון. כילדה חיה בצילה של אם שסבלה, בעונת החורף, מדיכאונות חוזרים ונשנים, כאשה ידעה אהבות גדולות וייסורים, תמימות וציניות, צער עמוק והתגברות על אובדנים קשים מנשוא. היא עברה הפלה מלאכותית אצל רופא "קצב" שהרס את סיכוייה ללדת, והתאלמנה במלחמת ששת הימים (בעלה נשרף למוות וכתוצאה מהשוק הפילה את ילדם, כשהיא עצמה קרובה למוות).

כאלמנת מלחמה צעירה ונאה הפכה מקור משיכה לגברים. היא נסחפה למערכות יחסים הרסניות עם אנשים נשואים, כוחניים, כריזמטיים וידועי שם, ביניהן רומן עם הרופא שלה;  פרשיית אהבים עם אלוף צה"ל ידוע שהייתה כה עזה ומשעבדת, עד שהחליטה להימלט ממנו, משאירה מאחוריה את החיים שהכירה, ונסעה לארה"ב בשליחות משרד הביטחון. בשנה הראשונה לשהותה בניו-יורק, נאנסה ע"י חברו הטוב ביותר של בעלה, ושהיה גם ידידה האישי.

ב-1971 הצליחה לפרוץ את המעגל, נישאה לעו"ד אמריקאי, ילדה את ביתה היחידה, ומאז ועד היום מתגוררת בניו-יורק.

בין לבין, הספר מתאר את בואה של משפחת אביה לארץ במסגרת העלייה השנייה, סיפורים גורליים ומעשי תעוזה שהתרחשו  תחת עיניהם הפקוחות של הבריטים ששלטו בארץ בהיותה ילדה, כולל הברחת דודותיה ניצולות השואה ארצה, והיותה "ילדת עוגות" אותן נשאה לפגישות סודיות של תא ההגנה. הספר מכיל זיכרונות מתוקים של ילדות פשוטה ותמימה בתקופה רוויה ברומנטיות ואידיאליזם, וסיפורים על שכונה תל אביבית על מאורעותיה הטרגיים כמו התעללות, נטישה, אי שפיות ומעשה אובדני, והדרך בה דאגו השכנים איש לרעהו.

 

בקמן-פלמהפט, ילידת תל אביב, 1944. בעלת תואר דוקטור במדע המדינה ומלמדת מזה 28 שנים בקווינס קולג', בניו-יורק.

לאחר מלחמת ששת הימים, הייתה הראשונה שלחמה למען זכויות אלמנות צה"ל והובילה את המאבק נגד משרד הביטחון על החלטתו להפסיק תגמולים חודשיים לאלמנות מלחמה ללא ילדים.

ב-1995 קיבלה מלגה יוקרתית מקרן פולברייט בעזרתה ערכה מחקר על השפעתו ופגיעתו של הסכסוך הישראלי-פלשתינאי רב השנים, על נשים ישראליות ופלשתינאיות. היא ראיינה 30 נשים ישראליות-יהודיות ו-2 נשים דרוזיות, ביניהן אלמנות צה"ל ופעולות טרור, אמהות שכולות ויתומות צה"ל. היא גייסה עוזרת מחקר, צעירה פלשתינאית (בעלת "סיפור" משלה), שראיינה עבורה 8 נשים פלשתינאיות, תושבות הגדה המערבית שהתאלמנו כתוצאה מהסכסוך.

למחקר הגיעה בעקבות השתתפותה ב-1993, בכנס בנושא נשים ושינוי במזרח התיכון. הכנס נערך 6 שבועות לאחר חתימת הסכמי אוסלו. במהלך הכנס דנו בהרחבה בסבלן של הנשים הפלשתינאיות כתוצאה מהסכסוך, אך סבלן של הנשים הישראליות לא הוזכר במילה. כשהגיע תורה לשאת את דבריה, החליטה לוותר על ההרצאה שהכינה על הסכם אוסלו, ובמקומה חשפה את סיפורה האישי כאלמנת צה"ל, על כל צדדיו. היא לא החסירה פרט: מראהו של בעלה השרוף לבלי הכר וקול חרחוריו האחרונים, האלמנות הפתאומית כשהיא נושאת ברחמה את ילדם הראשון, ההפלה כתוצאה מהשוק, ההתנהגות הבוטה כלפיה בבית החולים ומלחמתה עם משרד הביטחון. רק על האונס שבוצע בה בימי אלמנותה על-ידי איש ביטחון בכיר טרם דיברה, אך גם זה הגיע בעקבות אותו כנס. הקהל היה מזועזע. בתום הפנל הוקפה בנשים ערביות שביקשו לדעת עליה הכל. לרגע לא הייתה ישראלית מוקפת בנשים ערביות, אלא אשה המדברת אל אחיותיה לצרה. כך נולד במוחה הרעיון למחקר, שממצאיו משמשים אותה עד היום בהרצאותיה על השפעת מלחמות על נשים וילדים.