מדריך הטיולים – שירים והגיגים

ספר שירים חדש:

"מדריך הטיולים – שירים והגיגים" מאת יהודה בן נחום

ספר השירים "מדריך הטיולים – שירים והגיגים" מאת יהודה בן נחום בהוצאת "ספרי צמרת" הוא מסע על פני ציר הזמן. הוא מתחיל בחוויה רוחנית וממשיך אל קרחת זמן של שעתיים עד תום המסע. בכתיבה מקורית ויוצאת דופן מצליח המחבר להלך בין הנסתר לגלוי, תורם מחוכמת חייו ומהתובנות שצבר. הוא מאיר לנו פינות נסתרות מבפנים ומבחוץ ומצל עליהן בשאלות ותהיות. השירים נוסעים ממעיין שופע של גילוי לב וחשבון נפש, ועדיין רב בהם הנסתר. בהם קסם רב שנים של אהבה, שמחה ופיוטיות.

הספר מציג סוגיות שאינן פשוטות, אבל הן פשוטות כל כך. התכנים עוסקים במהות החיים וניכר כי הכותב עבר תהליך השלמה שמתבטא הן בכתיבה והן בנפשו הכותבת את הדברים. 

הכותב מעניק לקוראיו כבדרך אגב מניסיון חייו. הוא מצליח להעיר בקורא איזו "ציפור נפש" שבשבילה כל יום הוא יום חדש כל עוד הגוף שבו היא כלואה יחליט להבחין בכך. המסר הוא שהכול יחסי כי הרי מה שהיה לא יהיה ומה שיהיה לא היה.

הספר פותח בשיר "ויום אחד תתעורר ותשאל את עצמך" שגורם לבטן הקורא להתהפך בקרבה: "ויום אחד תתעורר ותשאל את עצמך/איך רבצת לך כך שנה שלמה או יותר?/למה, איך זה יכול להיות/ולא יצרת שום דבר/לא פעלת ולא חווית/שממה רוחנית/דממת האינטליגנציה/פחד קהל?" הקורא שואל עצמו האם גם תחושתו זהה? האם ימיו חולפים ללא משמעות? האם העלטה הופכת מפלט, צינת הכרית הופכת להיות הכתף התומכת והעצלות מן השטן? אצל הכותב, רק הכתיבה היא ששוברת את השתיקה, למרות דרישותיה העיקשות. "אל תיתן ליום לעבור/מבלי שנתת ביטוי לקיומו/כתוב עליו". ממליץ המורה-רב לכותב, והכותב ממליץ בעקיפין לקוראים לנהוג כך בדיוק.

הקורא מובל אל לב הטקסט בסקרנות. לרגעי קריאה ספורים, המקריות פוסקת מלהתקיים, ההיגיון מתעקש באיזו דרך ללכת ומושגי האתמול חדלים להילקח בחשבון.

מקום חם ומיוחד שמור לבנותיו של הכותב שהספר מוקדש גם להן, לאהבה ולעוצמותיה. הבנות הן שמעירות את האב הכותב לחיים, פן יאחר: "מוזר/עד כמה הדברים צפויים מראש/ומפתיע שבעתיים/כמה הזדמנויות שהחמצנו כבר..." (מתוך השיר "השנה 2018"). גם כשמנסה האב לחדול לעשן, הדמות שמעודדת אותו היא בתו, ומולה הוא חש נבוך בחולשתו, חשוף אך פיקח: "אמרתי לך, אפרת, אני חלש... ובעצם שום דבר חדש לא התרחש/כולנו חלשים/החוזק מגיע רק כשהתובנה חרוטה בתוכנו/מספיק עמוק/מספיק חזק." (מתוך השיר "יום ראשון ללא עישון"). האהבה היא יהלום שיש לשמור עליו היטב גם כאשר הוא קיים בזיכרון בלבד. בערגה ובאומץ מודה הכותב: "כל מה שרציתי שתהיי – היית" (מתוך השיר "ככל שהזמן חולף"). הכותב האוהב משחרר לעיתים את האהובה ומאחל לה אושר רב, ואילו בעיתים אחרות הוא נאחז בה ללא יכולת להרפות. שירי האהבה כתובים ביושר, בעדנה ובתשוקה רכה. התשוקה באה לידי ביטוי ברצון לצאת מן הבדידות המביכה אל כתף אוהבת ומבינה, אל "נשמה צחורה".

הכותב יודע ומבהיר שהאהבה קיימת, שהגעגוע נמצא, שיש רגעים סתמיים מול רגעים בלתי נשכחים. הזיכרון מחליף תפקידים בין הנשאר להולך, בין המשמעותי למיותר - "הימים נעשים ארוכים/והשקיעות קצרות/מה שהיה פעם זריחה/הופך לצביטה בלב". (מתוך "אין דרך לשם"). הזיכרון הוא כוח ההיאחזות, העונות מתווספות והנוסטלגיה נותרת, כשבמקביל תמיד ניתן, ואף כדאי, להתחיל מחדש באמונה ובקבלה: "עכשיו אפשר להתחיל בחיים חדשים./התחלנו." (מתוך השיר "שימי יד על הכוס"). "אחרית של אמש/היא תחילתו של יום חדש" (מתוך השיר "כמעט סוף").

"זה המקום?/זהו/מדריך התיירים הביאני לכאן/ביקשתי פינה שקטה/הוא ישוב בעוד כשעתיים/שעתיים להיות עם עצמי/שעתיים ללא אנשים/מכוניות בתים גבוהים רעש ועשן".

יהודה בן נחום (פיינהולץ), נשוי ואב ל- 3, נולד בקיבוץ נווה ים בשנת 1948, וכיום תושב ראשון לציון. אמן רב-תחומי, צייר ויוצר, משורר ופזמונאי. כל השנים עסק בתחום התחבורה, במנהל העסקים והלוגיסטיקה. על עבודותיו בעבר כצייר חתם בשם א.ש. אפרת, שמשמעותו אבא של אפרת (בתו הבכורה). בעבר צייר בסגנון ריאליסטי עם נגיעות סוריאליסטיות ופוביות. כיום בחר בסגנון שונה, פיגורטיבי ועדיין דו ממדי קלאסי, תוך שמרנות טכנית. הנושאים שמצייר לקוחים מן היומיום תוך קריצה להשוואות היסטוריות. האמירות בציוריו מקבלות את עוצמתן בעזרת הסגנון שבחר שיש בו מן הסרקזם ומידה של ביקורתיות כלפי השלטונות, מנהיגי שלושת הדתות, ומנהלי התאגידים הגדולים בעלי העוצמה.

"שירה אני כותב מגיל 15", מספר המחבר. "בגיל 16, הדפסתי את השירים ושלחתי למערכות העיתונים. השיר הראשון שפורסם בעיתון 'במחנה' נבחר על ידי יורם טהר לב שהיה העורך, וכן פורסם שיר שלי בעיתון 'הארץ' שנבחר על ידי העורך בנימין תמוז".

לדעתו "שירים הם התייחסות אסוציאטיבית לרצף רעיוני, אבולוציה מהירה של מחשבה מזדמנת או שילוב אינטלקטואלי של שניהם. שיר יכול להיות ביטוי מאוחר של רצף חוויות או חוויה ייחודית. שיר הוא ביטוי רגשי או שכלתני המנווט באמצעות המילים המתנדפות לחלל מעומק שדה המחשבה בעלת המושגים".

"בספר השירים הזה כלולים אסופת שירים של כעשרים וחמש שנה. חלק מהשירים שבספר הולחנו על ידי חיים לוי ויצאו בתקליט בשם 'בערך בגובה רב' (1991), שרה אותו הזמרת רומי הלחמי".

יהודה מספר על משמעות שם ספר שיריו: "את הספר ערכתי באופן בו אני מבקש ממדריך טיולים להביא אותי למקום שאפשר לנוח בו, להתבודד ולהתמסר למחשבות. לברוח מרעש העיר למשך שעתיים, ואז אני עורך חשבון נפש ומעביר ביקורת נוקבת על  עצמי: 'ויום אחד תתעורר ותשאל את עצמך... איך רבצת לך כך שנה שלמה או יותר ולא יצרת שום דבר...? עכשיו אני מספר על חוויה מיסטית שעברתי, והיא גורמת לי להרהורים  על מהות...'". לקראת הסוף מגיע מדריך הטיולים והטיול נגמר".

מדריך הטיולים – שירים והגיגים מאת יהודה בן נחום, הוצאת "ספרי צמרת", 190 עמודים, מחיר לצרכן 58 ש"ח, להשיג בחנות ההוצאה ברחוב המצודה 3 אזור ובאתר ההוצאה www.netbook.co.il.

שירים מתוך מדריך הטיולים – שירים והגיגים מאת יהודה בן נחום

מה שלא קרה לי אתמול

מה שלא קרה לי אתמול

יקרה לי היום

אינני אשם שזה בה בחלום

אתמול היה קר

ועכשיו החום

מציק.

מרגע לרגע הוא מתקרב

בסוף הוא עוד יתקרב

עד כדי מגע יד

מה שברור שהיא תמעד

שרשרת האפשרויות המקריות

התפרקה

ישנה אפשרות מקרית אחת

שלא נלקחה בחשבון

אתמול היה קר ועכשיו החום

מזיק

מה שלא בא בחשבון

קרה לי היום

עכשיו

אין ספק ש

שרשרת האפשרויות

המקריות פסקה

מלהתקיים.

היא ישבה שם לבדה

היא ישבה שם לבדה

בתוך מסך עשן סיגריות

והבל אלכוהול.

בתוך האפלולית

ישבה וכוססה ציפורן.

קצוצת שיער ומנומשת

ומבטה שבה אותי מיד.

חיוך של ילד מבויש.

את הבדידות הזאת נגשתי למגר

והתיישבתי לצידה ברוך ונחת

ותוך דקה התחלנו לדבר

אז את ידי הושטתי לקחת

את ידה

צלילי גיטרה ערבים

מלאו את החלל

בתוך האפלולית

ישבה וכוססה ציפורן

קצוצת שיער ומנומשת

חיוך של ילד מבויש.

היא לא ידעה

את כל צפונות ליבי

אך מבטה נצמד מלא תשוקה

תשוקה לצאת מן הבדידות

מן הבדידות המביכה

ולקבל כתף אוהבת

עיניה אל תוכי חדרו בשאלה

בקצה האצבעות חשתי

איך  כולה רועדת וסמוקה

צלילי גיטרה ערבים

מלאו את החלל....

מצנפת עוטפת

את ראשה מצנפת עוטפת

טיפה לאפה היא נוטפת

מיום שדבקה בה שחפת

לפת אכלה במרתף עת

חדר הקור ממחלבת הרפת

עת יפת מרח הגג בזפת

נפלה לקרקע מתעלפת

כשאת ראשה חסר הקרקפת

עוטפת מצנפת

העוזרת ידה לא נוקפת

לעזרת גבירתה אשת יפת

שידה בנפילה מסתעפת

והבית כולו היא שורפת

באש ציפורני ידה הטורפת

מוסר השכל

אסור לאכול לפת

בשעה כה מאלפת.

אפקטיור

אני מסתפק

אין ספק

אמר האפיפיור

במבט מסופק

ספק כפיו המיור

ממחר זה משווק

ודאי סניור

אדוני הוא היו"ר

של מעלה

אדוני הכיור

הזה סתום

אין דבר יש עוד כלור

                     במים

יש גם אור

                     בשמיים

אני לא אוהב שחור

שן ילדי שן על סדין צחור

אבל יש בו חור

שן ילדי הדוב ייפול לבור.

שקשוק המפתחות

שקשוק המפתחות

מאת

פיליפ קלודל

תרגום מצרפתית: שי סנדיק

הוצאת סנדיק ספרים

79 עמ' – 50 ₪

מתוך גב הספר: "מבטם של האנשים שהתברר להם שאני הולך לבית הכלא. הפתעה, תדהמה, חמלה. 'כמה אומץ יש לך ללכת לשם!'. לא ידעתי מה להשיב. המבט סימן אותי כעוף מוזר, וכמעט, כן, כמעט, כחייזר. הייתי האיש שמדי שבוע נסע לעולם אחר. חשבתי אז על המבט שננעץ באדם שאומר: "אני יוצא מבית שבוע אחר שבוע, במשך שתים-עשרה שנים, הגיע פיליפ קלודל ללמד אסירים בבית כלא. חודשים ספורים לאחר שסיים את עבודתו הבין קלודל שהמקום עדיין חי בתוכו ומשפיע על חייו. מתוך חוויה זו נולדו פסקאות קצרות המבטאות את השבר שהכלא יוצר בחייו של אדם. ‎הכלא". אם אני כבר נחשבתי לחייזר, מה הם חשבו עליו?".

פיליפ קלודל הוא סופר ובמאי קולנוע צרפתי מוערך ועטור פרסים. הוא כתב וביים את הסרטים לאהוב אותך מאז עם קריסטין סקוט תומאס ו-לפני החורף עם דניאל אוטיי. קלודל מתגורר בצפון מזרח צרפת ומלמד באוניברסיטת ננסי.

שקשוק המפתחות הוא ספרו הרביעי הרואה אור בעברית. קדמו לו הנפשות האפורות (2005) בהוצאת כתר ובתרגומו של ניר רצ'קובסקי, הדוח של ברודק (2009) ו-הנכדה של מר לין (2012) בהוצאת מודן ובתרגומו של שי סנדיק.

שקשוק המפתחות הוא "ספר כיס", הנקרא כמעט בנשימה עצורה. נסעתי ברכבת, וגמעתי את הספר בנסיעה של הלוך ושוב. נשבתי בקסמו של הספר, האווירה הייתה מוכרת לי ואט אט נזכרתי באווירה שאפפה את הספר "הפרפר" שכתב הנרי שראייר. אולי קול שקשוק השלשלאות... "שוטר כבל אסיר באזיקים ובשלשלאות לפני שהביא אותו לשימוע בבית המשפט. האסיר שאל אותו מדוע הוא כובל אותו באזיקים ובשלשלאות. השוטר אמר לו שככה הוא החליט, ושהוא עושה  מה שבא לו, ושאם יתחשק לו להפשיט אותו, הוא  יעשה את זה. הוא סיים בשאלה "מובן?" האסיר אמר לו שהוא מבין. הוא הוסיף שהוא שאל את זה בעדינות, לא הייתה לו שום כוונה רעה. הוא גם ניסה להתלוצץ בעניין. השוטר לא ענה. נקישות".

המחבר מאפשר הצצה לעולם שלמעשה הוא חלק מעולמנו, כפי שמעיד המחבר, הוא למעשה עולם בתוך עולמנו. מי נמצאים בבתי הכלא ? אנשים כמותנו, ובכל זאת קיימת רתיעה. הספר מנסה לקרב את הקורא לעולם זה.  כשמסיימים לקרוא את הספר, הוא ממשיך להדהד וללוות אותך.  

שש מאות החלונות

שש מאות החלונות

מאת

אוריה באר

הוצאת קונטנטו דה סמריק

****

247 עמ' – 69 ₪

גיבורת הסיפור "שש מאות החלונות", משחזרת פרק עגום ונוגע ללב בחייה. בהיותה ילדה יהודייה בתקופת השואה, הוסתרה במנזר שמרני ונוקשה. כשסירבה להמיר את דתה, נדרשה לעבוד בפרך בניקוי חלונות המנזר, עד לאפיסת כוחות.

לעת זיקנה מגיעה אנה, גיבורת "שביס עם כוכב אדום", לבית החולים שבו כיהנה בעבר כאחות הראשית, שם היא פוגשת את מחליפתה בתפקיד, שמגוללת את סיפור עברן וצובעת אותו בצבעים  שונים מאלה שזכרה. סיפורו של אהרון קמינסקי, סוחר ווילונות ממולח ששהה זמן רב מדי בבית הוריו של המספר בסיפור "האורח", מובא מפיה של האם וחושף רגשות חבויים של קנאה וצרות עין, אך גם של השלמה וסליחה.

"אוריה באר יודע לספר סיפור", ציין פעם הסופר נתן שחם. ואכן,  סיפורים אלה, ורבים אחרים בקובץ הסיפורים המובא כאן, הם סיפורים ריאליסטיים בעלי אפקט דרמטי ומפתיע – סיפורים מתוקים-מרירים, המגוללים את נופיה של מדינה בראשית ימיה ואת נופי הנפשות שנקבצו אליה. את תלאותיהן ומלחמותיהן  הגדולות והקטנות, עלילותיהם משקפות – כל אחת בדרכה, כל דמות מנקודת מבטה – התמודדות עם זיכרון שאיננו מרפה.

אוריה באר סופר ומחזאי יליד תל אביב, עורך דין זה שנים רבות ומחלק את זמנו בין תל אביב לאילת. זהו ספרו הרביעי, לאחר "המורה גרופמן" (תמוז, 1989), "עין הזכוכית של מיור פאבל (ספרית פועלים, 1998), שזכה בפרס קרן אולשוונג לספרות מטעם האפוטרופוס הכללי, ו"מול ההורים הסגולים" (עקד, 2007). מחזות פאי עטו הוצגו בתאטרון הסמטה ובתאטרון הספרייה ותסכיתיו שודרו בקול ישראל.

 ▪  ▪  ▪

סיפורים קצרים הם ספרים שאהובים עלי מאד, ויש לא מעט ספרים מרתקים. הסיפורים הקצרים ניחנים בדיוק רב והתמציתיות בהם מוסיפה להם ערך מוסף.

בדומה לשירה, כאשר השיר קצר, עליו להיות מדויק מאד ובזה כוחו.

בספר זה, מספר סיפורים מרתקים, שאינם מתארכים יתר על המידה, ובנוסף על היותם תמציתיים הם מעבירים זיכרונות, הבזקי זיכרון היסטוריים, כאבים חבויים סבל והתמודדויות קשות ועוד.

בסיפור "שש מאות החלונות" על שמו קרוי הספר, נפתחים חלונות ועוד חלונות המאפשרים לקורא להציץ לתקופה משמעותית בחיי הגיבורה, תקופת השואה. החלונות שנפתחים בזה אחר זה, מאפשרים לקורא לעקוב אחר "תחנות" בחיי הגיבורה, לחוות יחד איתה את הזיכרונות את הסבל והכאב, גם ממרחק של זמן.

בסיפורים אחרים אפשר למצוא סיפור בתוך סיפור, נקודות של אור וצל, ועוד הבזקים מאורח החיים היהודי. לאוהבי הסוּגה, ספר מומלץ !!!!

הקרב על מגדל הזכוכית

להחזיר את הסדר על כנו

"הקרב על מגדל הזכוכית"

ספר רביעי בסדרת הפנטזיה לנוער "אוקסה פולוק"

מאת סנדרין וולף ואן פלישוטה

"הקרב על מגדל הזכוכית" מאת סנדרין וולף ואן פלישוטה, הוא הספר הרביעי בסדרת הפנטזיה הממכרת לנוער 'אוקסה פולוק'.

אוקסה היא נערה צרפתייה המגלה שיש לה כוחות מיוחדים ושהיא יורשת העצר של ממלכת אדפיה עולם בלתי נראה החבוי אי שם על פני כדור הארץ ונשלט בידי עריץ אכזר ובוגדני.

לאחר שאוקסה וחבורת האנילימילים מצליחים להיכנס אל תוך ממלכת אדפיה המסתורית, הם נאלצים להתמודד פנים מול פנים עם אורטון מק'גרואו וחבורת הבוגדנים שלו, הנחושים לשמר את אחיזת הברזל שלהם בממלכה.

אוקסה אמנם מצליחה לתקן את הלב של שני העולמות ולהחזיר את הסדר על כנו, אך הקרב האמיתי על השליטה במגדל הזכוכית ובאדפיה כולה רק עומד להתחיל.

אזהרה: מדובר בסדרת פנטזיה ממכרת. ברגע שמכירים את אוקסה, את סבתה יוצאת הדופן דרגומירה ואת שאר בני משפחת פולוק המדהימה והיצורים הססגוניים שלהם, אי אפשר לעזוב אותם או את עולמם.

" הקרב על מגדל הזכוכית – אוקסה פולוק 4" מאת סנדרין וולף ואן פלישוטה, מצרפתית: ליאורה לוי מלינסקי, הוצאת "דני ספרים", 423 עמ'. מחיר לצרכן 98 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים ובחנות המקוונת של ההוצאה: www.siman-kria.co.il          

תרדֶמֶת בייג'ינג

הוצאת "אחוזת בית" שמחה לבשר על צאת הרומן השערורייתי

תרדֶמֶת בייג'ינג

מאת

מא ג'יאן

מאנגלית:

ענת מוניץ

(672 עמ', 84 ש"ח)

בחדר אפל וטחוב, על מיטת ברזל ישנה וחורקת שמתחתיה שורצים עכברים, שוכב גבר סיני כבן ארבעים. הוא שקוע בתרדֶמֶת בבית אמו כבר כמעט עשרים שנה. הוא לא מסוגל לדבר, לזוז ולתקשר עם סביבתו, אך הוא שומע כל צליל ומריח כל ריח. תודעתו הכלואה עדיין חיה וסוערת, מלאה בזיכרונות אהבה ובמראות מִחיים שנקטעו באחת. חבריו הישנים המשיכו בחייהם, על בית אמו מאיימים דחפורי הריסה, והאֵם הקשישה הולכת ומאבדת את שפיותה. כל שנותר לו הוא לספר את סיפור חייו.

זהו דאי ויי, הגיבור והמספר של הרומן האפי "תרדֶמֶת בייג'ינג" מאת מא ג'יאן. בארבעה ביוני 1989, בשיאו של מרד הסטודנטים בכיכר טיינאנמן, נורה דאי ויי בראשו ונפצע באורח אנוש, כששימש אחד מראשי המאבק. בשוכבו על המיטה בבית אמו, הוא שב אל ימי ילדותו, אל אהבותיו הראשונות, אל ימיו כסטודנט ואל אותם שבועות של מרד נועז שהסתיים בטבח המוני. מבעד לקרעי הזיכרונות צצים קולותיהם של האם הטרופה, של שכניה לבניין ושל המבקרים הבודדים שבאים לדרוש בשלומו של דאי ויי.

דרך קולו של המספר אנו מתוודעים לא רק לחייו הפרטיים, אלא גם לאירועי המרד בכיכר טיינאנמן, למאבקי הכוחות הפנימיים בין הסטודנטים ולאכזריות הבלתי נתפסת של המשטר הסיני כלפי אזרחיו לאורך המאה העשרים. "תרדֶמֶת בייג'ינג" הוא אפוא רומן מסעיר שמשמש גם כתב אישום קשה נגד הזוועות של הדיקטטורה הסינית ונגד כל המשטרים האפלים שמדכאים בדרכים מתוחכמות התקוממויות עממיות, תוך זריעת פחד וסכסוך בקרב אזרחים. זהו רומן על זיכרונות של נעורים אבודים ועל חיים בבייג'ינג המודרנית, שמשלב ריאליזם צרוף וליריות יפהפייה.

מא ג'יאן נחשב כיום בעיני רבים לגדול הסופרים הסינים הגולים מארצם. ספריו, האסורים להפצה בסין, זוכים לביקורות משבחות בעולם בשל מבטם הביקורתי ושפתם הפיוטית. "תרדמֶת בייג'ינג" הוא ספרו השני שרואה אור בהוצאת אחוזת בית, לאחר "הסופר שגילגל אטריות" (2008).

מא ג'יאן: הערות ביוגרפיות

מא ג'יאן הוא אחד הסופרים הסינים החשובים ביותר כיום. ספריו זוכים להצלחה, לפרסים, לביקורות נלהבות ולתרגומים ברחבי העולם, אך בסין מולדתו כל כתביו מוחרמים.

הוא נולד בשמונה-עשרה באוגוסט 1953 בעיר צ'ינגדאו שבמזרח סין. בצעירותו עבד בבייג'ינג כצלם עיתונות בשירות התעמולה של המשטר. בשעות הפנאי הוא צייר, האזין למוזיקה אסורה להשמעה והתרועע עם חברים שחלמו כמוהו על עתיד טוב וחופשי יותר. כשהיה כבן שלושים, הוא נעצר ונחקר על ידי שירותי הביטחון, בעקבות הלשנה. כשחזר לביתו וגילה שנערך בו חיפוש דקדקני, הוא החליט לעזוב את בייג'ינג ולצאת למסע ברחבי סין. במשך שלוש שנים (1986-1983) הוא נדד ועבד בעבודות מזדמנות, ובסופן חזר לבייג'ינג ונעצר שוב. את קורותיו מאותן שלוש שנים של מסעות העלה על הכתב רק אחרי כעשרים שנה, כשהתגורר בלונדון, בספר "אבק אדום" (עם עובד, 2005). הספר זכה לשבחים ולפרסים, בהם פרס תומס קוק לשנת 2002, והוא פורסם בסין תחת שם עט.

ספרו הראשון של מא ג'יאן, "Stick Out Your Tongue", יצא לאור בסין ב-1987. זהו קובץ סיפורים שעלילותיהם מתרחשות בטיבט, והוא נכתב בעקבות ביקוריו של ג'יאן בטיבט. עד מהרה נאסר הספר להפצה בשל תכניו הביקורתיים. ג'יאן נמלט מסין להונג קונג, ובשנת 1989, שנתיים לאחר שעזב את בייג'ינג, חזר אליה כדי לתמוך במחאת הסטודנטים בכיכר טיינאנמן. ארבעה ימים לאחר הטבח של ארבעה ביוני, שב להונג קונג. "תרדמת בייג'ינג", שראה אור בשנת 2008, מבוסס בין היתר על חוויותיו מאותם ימים.

כיום מא ג'יאן מתגורר בלונדון עם רעייתו, פלורה דרו, ועם בנם היחיד. "תרדֶמֶת בייג'ינג" הוא ספרו השני שרואה אור בעברית בהוצאת אחוזת בית. בשנת 2008 ראה אור הרומן "הסופר שגילגל אטריות" (גם הוא בתרגומה של ענת מוניץ), וזכה לשבחי הביקורת.

התרשמותי: ספר זה מספק לקורא פיסת היסטוריה. היום ההתרחשויות נראות רחוקות, אבל בשנת 1989 מרד הסטודנטים הגדול בסין גבה מחיר גבוה. המרד תפס כותרות, בזמנו לא נחשפו כל הפרטים מאימת הצנזורה. מצבו של גיבור הספר מאפשר לו להעלות את זכרונותיו באופן גלוי וללא מורא.

אהבתי את הרעיון של המחבר, כמו אומר הוא באמצעות הנרטיב, לא להשאיר את ההיסטוריה בידי המשטר שאחראים למותם של המפגינים, התיעוד בספר, באמצעות הגיבור הוא חשוב למען הדורות הבאים ולמען האחרים, גם מחוץ לסין. בעיניי כוחו של הספר הוא בתיעוד ההיסטורי לצד הסיפור האישי.

יומני זהרה - הזמנה נשית לאנתרופולוגיה

יומני זהרה

הזמנה נשית לאנתרופולוגיה

מאת: טובה גמליאל

הוצאת פרדס

* * * * * * *

(309 עמודים, 79 ₪)

יומני זוהרה: הזמנה נשית לאנתרופולוגיה, הוא רומן אנתרופולוגי – ז'אנר ספרותי-אקדמי, מקורי וחדשני, המייצג ניסיון להשתחרר מהקאנון של כתיבה אקדמית. בדרך זו הוא מגשר בין האנתרופולוגיה לקהל הרחב והופך לספר שיעניין כל אדם חושב.

"אני סבור שד"ר גמליאל היא אחת האנתרופולוגיות הישראליות החשובות והמעניינות. היא ניחנה בדמיון סוציולוגי פורה ובחשיבה מקורית מעמיקה".                                     פרופ' עמנואל מרקס, אונ. תל אביב

סיפור המסגרת

זהו סיפור אודות זהרה, אנתרופולוגית ישראלית בעלת שם ממוצא מרוקני, בשנות השמונים של המאה הקודמת, שהלכה לעולמה והותירה אחריה יומנים המתעדים את קורות חייה האישיים והמקצועיים.

יומנים אלה המונחים בארכיון תל-אביבי (שתמונת הרחוב שלו מופיעה על כריכת הספר), נגאלים על ידי ורדה, דוקטורנטית צעירה ומבריקה לאנתרופולוגיה, ממוצא אשכנזי.

ורדה, הדמות המספרת, נשלחת להתחקות אחרי חייה, דמותה ושיטת החשיבה של זהרה, על-ידי דניאל - מו"ל בהוצאת ספרים פרטית. דניאל היה תלמידה של זהרה ומאוהב בה במשך כל שנות לימודיו המאוחרות, אהבה שהלכה והתעצמה לאחר מותה. האהבה–משיכה הדדית בינו ובין זהרה, לא דוברה ולא מומשה מעולם.

ורדה חושפת את סיפורה של זהרה, משנות השלושים של חייה (כולל אפיזודות ילדות) ועד מותה בגיל חמישים פלוס. היא מוצאת דמות צבעונית ומרתקת: זהרה הייתה בין הראשונים שכתבה שיר ערס-פואטי עוד לפני שהשירה הערס-פואטית עלתה לכותרות; היא יצרה פרובוקציות בשיעורים והיממה את הסטודנטים שלה בספקות שהטילה בידע שלהם; במפגשיה הרומנטיים עם בני המין השני, היא "ממליכה ומנשלת מן המלכות. ליבה נתפס לבוגדנות כל פעם שהכירה בקיומה הגברי של חוכמה גבוהה יותר"; היא משחקת בשפה העברית ומגלה, למשל, שאם אין לך חשד שאינך יודע – לא תוכל לחדש, אלימות איננה אלא מהלך אל המוות – אלי-מוות וגם אילמות במובן מסוים, זקנה מנקזת אליה זיכרונות ומכאובים, ועוד.

הספר הוא סיפור מסעה התל-אביבי של ורדה אל הארכיון וממנו. היא משוחחת עם עצמה ועם הקורא, מספרת על עבודת הארכיון, על הדמויות הצבעוניות הקבועות והחולפות הנמצאות בו ועל היומנים וצורתם, ומשפיעה מסיפוריה על דמות עצמה ועל האנתרופו-אישה, הלא היא זהרה.

במפגשיה התדירים עם דניאל מתפתח ביניהם רומן, יותר מדומיין במוחה הקודח של ורדה מאשר התרחשות מציאותית. דומה כי דניאל מבלבל בין זהרה לוורדה, בעוד ורדה מזדהה עם זהרה ומפתחת רגשות כלפיה.

עלילות האהבה במשולש דניאל-זהרה-ורדה הם סיפור המסגרת בתוכו מתנהלים שיחותיה של ורדה על האנתרופולוגיה עם דמויות שונות, ובעיקר עם דניאל ועם עצמה. באופן זה מתלבנות סוגיות באנתרופולוגיה העכשווית ומוצעות פרספקטיבות רעננות על מסע המחקר האנתרופולוגי, תוך כדי שילובם של הערות שוליים מבהירות והפניות לספרות אקדמית ואחרת.

בספר שישה פרקים. כותרת כל פרק היא מילה אחת, שמחד מציינת שלב במסע המחקר האנתרופולוגי ומאידך צופנת את הפילוסופיה של המחברת, באשר למה היא אנתרופולוגיה, איך היא צריכה להיעשות ומדוע יש בה צורך.

כל פרק-שם מוטען בפרשנות מסועפת הקושרת את האנתרופולוגיה עם חיי היומיום, וכותרת כל פרק (חוץ מהפרק הראשון) היא מילה המקבלת משמעויות רבות ברבדים שונים.

מה משמעות האנתרופולוגיה בעיני זהרה ובעיני המחברת?

האנתרופולוגיה היא דרך ואורח-חיים. היא הרבה מעבר לדרכו של החוקר בשדה המחקר. היא נוגעת לכל היבטי החיים, גם האישיים ביותר. האנתרופולוגיה מאפשרת השבחה ותיקון של החיים האישיים והחברתיים של כל אחד מאתנו.

האנתרופולוגיה של זהרה-טובה גמליאל היא אנתרופולוגיה נשית, פוסטמודרנית, שכל כולה בדק בית שמטרתו להרחיב את המודעות העצמית והאמפתיה כלפי הזולת.

צפונות האנתרופולוגיה של זהרה, (כפי שוורדה חושפת אותן במהלך התחקותה אחרי היומנים), אלו צפונות האנתרופולוגיה של טובה גמליאל. האנתרופולוגיה היא הבד שעליו הן מציירות את חייהן והשקפת עולמן. הפילוסופיה של ד"ר גמליאל על מהי האנתרופולוגיה החדשה והחיונית הנוצרת היום, מבוססת על נקודת מבטה וניסיונה בן עשר השנים בקורס "סוגיות בחקר התרבות", אותו היא מלמדת באוניברסיטת בר-אילן.

מהי עמדתו הבסיסית של האנתרופולוג?

תחושה קיומית של אי-שייכות תמידית. האנתרופולוגים הם אנשי שוליים, זרים בתרבותם, מתבוננים על החיים תמיד מבחוץ. ההגירה היא תנאי הכרחי למחקר אנתרופולוגי. כדי להגיע לגילוי משמעותי בתחום המחקר האנתרופולוגי, על האנתרופולוג "להגר" תחילה מכל מה שמוכר וידוע לו, "להגר" מהרעיונות שהנחילו לו, להשיל מעליו ידע מוקדם ולרוקן את התודעה, רק כך יש לו סיכוי לגלות משהו חדש.

מהי אנתרופולוגיה נשית?

הסיפור של זהרה עוסק בין היתר במסכת תלאותיה של אינטלקטואלית-אישה ממוצא מזרחי, באקדמיה הישראלית בשנות ה-70 וה-80. מסכת זו חושפת צורות של גזענות ושוביניזם בוטים וסמויים. זהרה הנחושה בדעתה לטפס גבוה בסולם הקריירה, מנצחת את ההגמוניה הגברית באקדמיה, לא בדרך של להשיב מלחמה, לא בדרך של מחאה או תחושת קורבנות, אלא בחתירה בלתי נלאית להגשמת הייעוד שלה. בניגוד לתפיסת העולם הגברית הבנויה מקונפליקטים ומתחים חברתיים, תפיסת העולם של האנתרופולוגיה הנשית היא הומניסטית , דוגלת באחווה, סולידריות, אמפתיה, חמלה והתכתבות עם הנפש והפסיכולוגיה.

 

מה אומר הספר על אהבה?

האהבות של ורדה וזהרה בחייהן האישיים לא יכולות לאהבה הגדולה יותר – אהבת האנתרופולוגיה. הן מותירות את האהבות הארציות מאחור ומזקקות את האהבה מעבר לחיות המגע. לכן יחסי דניאל-זהרה-ורדה, נשארים בגדר של כמיהה ופלירט. שתיהן לא מתפתות לו, כי האנתרופולוגיה עבורן היא ייעוד רוחני, היא התגשמות הנשי. ורדה וזהרה מגשימות את נשיותן שלא על דרך אהבת גבר או אמהות, אלא דרך נקודת המבט שלהן על העולם.

"טובה גמליאל נוהגת לחקור נושאים שרק מעטים יכולים להם. ספריה הקודמים בתחום האנתרופולוגיה הקיומית דנים בצורה חדשנית במשמעות החיים על סף הקץ ובשירת האבל. בספר זה ד"ר גמליאל דנה בשאלה לא פחות קשה ומורכבת: מי צריך את האנתרופולוגיה החברתית היום? היא עושה זאת באמצעות סיפור מעשה על ורדה, אנתרופולוגית צעירה, שנטלה על עצמה לחקור את חייה ועבודתה של זהרה, אנתרופולוגית שנפטרה לפני שנים אחדות. ד"ר גמליאל משבצת לתוך "השיחות" שוורדה מנהלת עם האנשים שהיא פוגשת בעת המחקר ועם יומניה של נשואת המחקר את הגיגיה על האנתרופולוגיה החדשה והחיונית הנוצרת היום. הספר מזכיר את הדיאלוגים של אפלטון, בכך שהוא מכריח את הקורא להתבונן בשאלות מזוויות ראייה מגוונות ומוביל אותה בדרך כלל למסקנות בלתי־צפויות."

(עמנואל מרקס, פרופסור אמריטוס לאנתרופולוגיה, אוניברסיטת תל־אביב, חתן פרס ישראל)

"ספר זה הוא מסע אנתרופולוגי צבעוני ומרתק, בין שדות, זמנים ודמויות, בין מציאות ודמיון, בדרך אל הגשמת משאלה. סוגה מקורית ומיוחדת המזמנת הנאה מהקריאה ורכישת ידע בכפיפה אחת."

(ניצה אייל)

ד"ר טובה גמליאל היא אנתרופולוגית, מרצה בחוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר־אילן. תחום התמחותה המרכזי הוא אנתרופולוגיה קיומית ואנתרופולוגיה פסיכולוגית.

מחקריה עוסקים בהיבטים הקיומיים של התרבות, בביצועים תרבותיים, בסוגיית הזהות בזקנה, ובעת האחרונה, בזיקה שבין תיאטרון ותרבות. תחומי התמחות מדעיים נוספים: אנתרופולוגיה של רגשות, יחסים בין-דוריים ואינטרנט ותרבויות קינה וטקסי מוות. 

שלושת ספריה שראו אור הם:

זקנה עם זיק בעיניים (2000) – מבוסס על עבודת תזה בדיור המוגן הראשון בישראל.

סוף הסיפור: משמעות, זהות, זקנה (2005) – מבוסס על עבודת הדוקטורט שלה.

אסתטיקה של הצער: תרבות הקינה של נשות תימן בישראל  (2010). – מבוסס על מחקר הפוסט-דוקטורט שנושאו היה קינת נשים מהיבטים פסיכולוגיים, חברתיים ופילוסופיים. ב-2014 יצא הספר באנגלית בהוצאה אקדמית, אמריקנית.

תואר ראשון בפסיכולוגיה וייעוץ חינוכי עשתה באוניברסיטת תל אביב, ועסקה מספר שנים בייעוץ חינוכי בבתי ספר בחדרה ובתל אביב. סיימה תואר שני ודוקטורט בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, גם כן.

הייתה סטודנטית-אורחת באוניברסיטת פלורידה בארה"ב, ופוסט-דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה והאוניברסיטה העברית.

ילידת אליכין, שליד חדרה. כיום מתגוררת בתל אביב.

התרשמותי: זו הביקורת הכי קלה שאפשר לכתוב על ספר היות והספר הוא אחד מהיותר טובים שקראתי לאחרונה. ספר עשיר במידע ומאפשר לקורא הצצה (אולי יותר מהצצה) לעולם האנתרופולוגי.  הכתיבה טובה, אינה מכבידה ואין זה מובן מאליו כשמדובר בכתיבה שחלקה אקדמית. במקרה של הספר הזה, מיותר להכביר במלים כיוון שנכתבו עליו כמה ביקורות מושקעות. נותר לי רק להמליץ עליו.

הבהובים מהתנ"ך

הבהובים מהתנ"ך

אור חדש לפסוקים אהובים מהתנ"ך

מאת: מרדכי רימור

הוצאת ספרי מקור

* * * * * * 

(238 עמודים, 62 ₪)

"הבהובים מהתנ"ך" כולל כמאתיים אלתורים על פסוקים ידועים מהתנ"ך. אלה הם סיפורים קצרצרים המחזירים לחיים דמויות, מעשים, מקומות ורקע תנ"כיים, בתקופות ובמקומות שונים, אי-שם בין השנים 1500 לפניה"ס, תקופת הולדתו של העם היהודי, עד לתקופת בית שני.

האם שאלת את עצמך אי–פעם מה הרקע היום–יומי של פסוקי התנ"ך? מהו האירוע שיכול היה להצית ולעורר פסוק תנ"כי מסוים? מה המחשבה שבעקבותיה נכתב פסוק? איזו משמעות יומיומית מסתתרת מאחורי פסוק מסוים? מי הם האנשים, המקומות,  ההתנהגויות והמחשבות שמאחורי או בבסיס אירועים תנ"כיים המתוארים בפסוקים מסוימים?

כל אלה מיוצגים בסיפורים קצרצרים המאירים בהבזקים חטופים מאורעות, אנשים, התנהגויות ופעילויות.

בתחושת קדושה ודמיון פורה מכניס המחבר רוח חדשה ועכשווית בפסוקים ידועים הלקוחים מספר הספרים, נותן משמעות חדשה לאירועים תנ"כיים ידועים, וחיים חדשים לדמויות תנ"כיות. הוא חותר לעמקי האמונה, האהבה וההערצה לאל ולבני האדם באשר הם, ומניח שאירועים תנ"כיים מסמלים את השורשים העמוקים של האמונה היהודית בפרט ושל התרבות המערבית בכלל.

סיפורים–אלתורים קצרצרים אלה מאירים באור חדש וייחודי את הפסוקים האהובים כל כך על חובבי התנ"ך.

הספר תורגם ויצא לאור גם בשפה האנגלית.

"הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן, שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל."  (תהילים קכא: ד)

"היה זה הרבה לפני חצות. עומד על החומה המזרחית הגבוהה, יכול היה הוא לראות כמעט את כל העיר, אך הוא לא הביט בה. נושם בכבדות הוא הביט לכיוון ההרים הרחוקים והחיוורים, מוארים באור הלבן  של הירח. הוא ידע שהוא רחוק מעמדת השומר. הוא חש בחילה. מתנודד מעט הוא חשב שהוא מתעלף. מפוחד חיפשו עיניו הגדולות את ההרים.

אז שמע צעדיו השקטים של השומר. נושם יותר בקלות, הוא נשען לאחור על האבנים הגדולות והחליק עצמו מטה באיטיות עד שישב על עקביו. השמיים היו שחורים וללא כוכבים. פסיעות השומר התקרבו. שריריו התרפו והוא נשם עתה עמוקות. משעין ראשו לאחור הוא עצם למחצה את עיניו.

אור הכסף של הירח האיר את האבנים הצהובות והגדולות. ניתן היה לראות בהן בבירור כל סדק זעיר וצילו."  (עמ' 123)

ד"ר מרדכי (מוטי) רימור, מרצה בכיר לפסיכולוגיה ולפילוסופיה בבית הספר למדעי ההתנהגות של המסלול האקדמי של המכללה למנהל, פרסם מאמרים וספרים בתחום המקצועי והספרותי.