פליטת הפה של מירי דהן

מאת: שמואל פרץ

הוצאת ליברוס

******

335 עמ', 89 ₪

על רקע שחיתות עסקית חמורה וקשרי שלטון מסואבים פותחים שלושה צעירים, ידידים מנוער, בתחרות מי מהם יתעשר ראשון?. מי מהם יצבור בהקדם חמישה מיליון דולר?.  כל האמצעים כשרים . הפרס למנצח הוא גדול ועשוי להביא להכפלת רכושו. כל אחד מהשלושה בוחר בדרך משלו להשגת מטרותיו. אף אחת אינה חוקית וכולן משלבות שחיתות שלטונית, עסקית או ביטחונית. האחד משתלב במשרד האוצר, האחר קצין בצה"ל והשלישי הצליח להשתלב בעסקיו של טייקון בהתהוות. כולם מנסים לפלס דרכם אל הכסף הגדול בעזרת עסקאות אפלות, ובאותה נשימה פועלים  נמרצות להכשיל איש את רעהו.

בד בבד, ותוך התעלמות מהתחרות ביניהם, הם מאחדים כוחות כדי לצאת במסע נקם אכזרי נגד מירי דהן, הצעירה שהעזה לקרוא תגר על כישוריהם ולהעמיד בספק את כישרונותיהם. הספר מתאר בצורה חיה את ניסיונות ההישרדות של מירי וההתמודדות שלה מול מהלכי הנקמה של יריביה.

שלושה נגד אחת. האם הטוב ינצח?

"פליטת הפה של מירי דהן" הוא רומן על רקע כלכלי המשקף את השחיתות אליה הידרדרה החברת הישראלית בשנים האחרונות. הספר תוקף עוולות כלכליות חמורות בארץ: התופעות הבולטות של הקפיטליזם החזירי, היעדר תחרות, הסדרים בין טייקונים, הקשר הון-שלטון ויוצאי הממסד שאוחזים במשרות מפתח לא בגלל כשרונם אלא בזכות קשריהם עם האוצר.

שמואל פרץ, כלכלן במקצועו, שימש כסמנכ"ל לכספים בתעשייה האווירית לאחר מכן שירת מטעמה כאיש כספים מרכזי בארה"ב. כ"כ היה חבר הנהלת התעשייה האווירית ונציגה באירופה. פרסם 4 ספרים נוספים, האחרון שבהם "אורגת השטיחים באיספהן" היה רב מכר ונמכר עד היום. 

שמואל פרץ, נולד ב-1940 בפס שבמרוקו. ב-1951, בהיותו בן 11, עלה עם הוריו לארץ. תחילה  למעברה בנטעים ולאחר מכן למושב ברוש בנגב, כשהוא עובר את כל התלאות של עולה חדש.

בגיל 16 התקבל לפנימייה הצבאית של בית הספר הריאלי בחיפה. בצבא שירת בגולני.

ב-1965 סיים B.A. בכלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית והחל לעבוד ככלכלן בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בירושלים.

ב-1969 החל לעבוד ככלכלן בכיר בתעשייה האווירית ושימש איש כספים מרכזי עד להתמנותו לסמנכ"ל לכספים. בין השנים 1979 ל-1982 שירת כאיש כספים מרכזי בארה"ב, במהלכן סיים תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת ניו-יורק.

בין השנים 1997 ל-2002 שהה בפריס כנשיא חברת-בת של התעשייה האווירית באירופה.

ב-2003 פרש. מאז ועד היום מכהן כדירקטור במספר חברות.

ספרו הראשון "פלוגה על הגבול", אותו כתב במהלך לימודיו באוניברסיטה, ראה אור ב-1979 בהוצאת "מערכות". בזמן השהות בפריס כתב ופרסם שני ספרים נוספים: "אגדת נדיה ונדב" (1999) ו"מבחן בוזגלו" (2002), שראו אור בהוצאת ידיעות אחרונות.

ב-2010 ראה אור בהוצאת "ליברוס" "אורגת השטיחים מאיספהן", שמכר עד כה כ-13 מהדורות וכאמור, נמכר עד היום.

שמואל פרץ, נשוי, אב לשלושה, סב לתשעה נכדים. מתגורר ברחובות.

סלע הסודות

'סלע הסודות' מאת דודי אוחיון

תעלומות ומיסתורין בספר מתח חדש העוסק בשבוי ישראלי בסוריה ובעלילות סבוכות שנפרסות לפני הקורא עד לפיתרון המדהים

תעלומות ומיסתורין בספר מתח חדש העוסק בשבוי ישראלי בסוריה ובעלילות סבוכות שנפרסות לפני הקורא עד לפיתרון המדהים: 'סלע הסודות' מאת דודי אוחיון, בהוצאת הספרים אוריון, הוא מותחן מהסוג שאינך יכול להניחו מידך, לקרוא אותו בשקיקה – עד לסיום הבלתי ייאמן והמפתיע.

מארק ראיין, סוכן חשאי אמריקני, עטור תהילה, רוקם עם מפעיליו מזימה מתוחכמת ומסוכנת של איסוף מידע משבוי ישראלי, בתא מעצרו בסוריה, במסווה ביקור של הצלב האדום. כיצד מתקשרת המזימה הזו למוות פתאומי וטראגי מהעבר הרחוק, שמנפץ את שלוותה וחייה של משפחה שלמה, אי-שם באמצע שנות השבעים במזרח אירופה? האם הסיכון הגבוה באמת השתלם, לאור התוצאה?

הסופר מגולל בספר עלילה סוחפת, מרתקת ומותחת שלקורא יהיה קשה להתנתק ממנה.

מתוך הספר: "כדאי שתשקול מילים היטב כשאתה מדבר איתם," אומר ג'מיל, תוך שהוא מתופף קלות על מצלמת הווידיאו. "אנחנו מצלמים הכול ואני מבטיח לך שאחרי שהם ילכו, לפחות חמישה מומחים שלנו יישבו לנתח את הקלטת. אם רק נחשוד שהעברת איזשהו מסר מקודד לממשלה הציונית דרך הצלב האדום זה יהיה הסוף שלך!" - קטע זה מהווה שיאה של העלילה הסבוכה והמותחת המשתרעת על פני יבשות ומדינות ועד למעבה הכלא הסורי.

דודי אוחיון (36), יליד חיפה, בעל תואר ראשון במנהל עסקים. זהו ספרו הראשון. הוא מספר, כי כתב את הספר בתקופה שבה היה מרותק לביתו בשל תאונה שבה שבר את רגלו. "למעשה אני חובב סרטי מתח, קל לי להישאב לתוך עלילה של סרט מותח בניסיון להעריך כיצד העלילה תתפתח. אני מנסה לפענח תוך כדי הסרט את הדמויות ואת כיוון התפתחות העלילה. אני מאד אוהב "הפתעות",שינויים ותפניות מפתיעות ואני חושב שזה די בא לידי ביטוי בספר שלי. מבחינתי, כתבתי תסריט לסרט".

הספר נכתב במשך כשבועיים וחצי. "זה נשמע לא הגיוני, אבל להערכתי השקעתי כ- 15 שעות עבודה נטו ביום על הכתיבה. כתבתי במהלך כל הלילה וגם ביום עם מעט מאד שינה בדרך ואיזה כריך טוב ובודד באמצע. למעשה, די נשאבתי לכתיבה/הקלדה- ישבתי מול המחשב ופשוט הכול זרם החוצה. היה לי סיפור מסגרת עם נקודות חשובות שרשמתי לעצמי לשלב בספר. הרבה רעיונות ודברים חדשים צצו תוך כדי הכתיבה. הפלגתי על כנפי  הדמיון וכך למעשה פיתחתי את העלילה עד הדף האחרון והמפתיע", אומר דודי אוחיון.

"למדתי בפנימייה צבאית-קציני ים עכו-שם למדתי להכיר את הים מקרוב, הפלגה ביאכטות ועוד. יש לי רישיון משיט יאכטה בין לאומי. בילדותי נהגתי להפליג בחופשי הקיץ באניות של צי סוחר. חרשתי את הים וראיתי הרבה מקומות, נמלים. חשוב היה לי שהעלילה תתחבר לעולם הערכים של צה"ל ומדינת ישראל", מטעים דודי.

'סלע הסודות' מאת דודי אוחיון, הוצאת הספרים אוריון, 144 עמודים, מחיר לצרכן 65 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, (וגם כספר אלקטרוני), דרך חנות ההוצאה ברחוב רבינוביץ' 11 חולון ובאתר ההוצאה www.orion-books.co.il

צופן בסיסי

צופן בסיסי / מותחן מאת אביחי שמידט

בידי מי המפתח אל סוד הצופן שישנה את פני האנושות

צופן בסיסי מאת אביחי שמידט, בהוצאת הספרים אוריון, הוא מותחן פעולה מרתק חובק עולם, שבו העלילה מתפתחת במקביל במוקדים רבים, ובאים לכלל ביטוי כוחות אדירים. בסיסו מדעי פילוסופי, ומתרחש במקביל בהווה - אך גם ב"פלש בק" - במקומות שונים בעולם (ישראל, אירופה, ארצות-הברית ואמריקה הדרומית). הספר מספר על גילוי ארכיאולוגי מדהים שגורם למרוץ עולמי, שבו מעורבים ארגוני ביון, מחתרת, דת וכלכלה בעולם כולו - כשכולם כאחד מנסים למנוע את הפרסום ולהשתלט על הגילוי, מתוך חשש שהוא עלול לשנות את פני האנושות.

הספר נועד לבחון דעות מקובעות ונחרצות בכל הנוגע לדת, לאמונה ולהיסטוריה האנושית, להעניק לקורא אפשרויות לזוויות התבוננות וחשיבה שונות מן המקובל (על אף שמדובר בספר מתח ולא ספר הגות), ולגרום לו לחשוב אולי אחרת מכפי שחשב עד שנטל את הספר לידו.

גיבור הספר, דוד שטרן, איש עסקים בינלאומי, לא העלה בדעתו כי החיפוש אחר הקבר של אבי סבו בברלין יסחוף אותו אל מסכת אירועים שתאיים על חייו ותעורר מרבצם ממשלים, ארגוני ביון, מחתרת, דת וכלכלה בעולם כולו – כשכולם כאחד מאמינים כי בידיו בלבד מצוי המפתח אל הסוד  שישנה את פני האנושות. האם יעז היחיד לגלות לאנושות מה שרבים כל כך שקדו להסתיר מפניה?

במהלך ההתרחשויות נתקל שטרן בטיפוסים יוצאי דופן, בהם דוגמנית צמרת גרמנייה, ניאו נאצים המנסים להחזיר את הרייך לגדולתו, צרפתייה ממוצא וייטנאמי, צייד ירושות, מתווך איראני בבני ערובה, איל ספנות, יוצר של זהויות בדויות בשירות הסי-אי-איי, ועוד רבים אחרים.

בצד העלילה גם ויכוח עקרוני: האם יש ערכים אנושיים הראויים להגנה גם במחיר אובדן חלק מהחירות האנושית? האם שליטה מוחלטת של האדם בסוד מוצאו ובאריכות שנותיו אינה מאיימת עליו בחורבן? האם האנושות מוכנה להתמודד עם האמת בדבר מוצאה?

אביחי (אבי) שמידט נולד בתל-אביב וגדל בירושלים. מגיל צעיר נלווה אביחי אל אביו במסעות עסקיים בחוץ לארץ, ושם שהה תקופות שונות. את שירותו הצבאי עשה אביחי שמידט בחיל המודיעין. אחר כך נמנה עם סגל הטלוויזיה הישראלית (הערוץ הראשון) במשך עשרות שנים, ובמהלכן ביקר במדינות רבות והתגורר בהן.

אביחי מספר, כי את הסיפור הראשון שלו כתב כשהיה בן שבע. כילד וכנער כתב בעיקר רשמי מסע בעולם וטורי סאטירה בעיתוני בית-ספר. את עלילת ספרו הראשון, סוכן עיוור שאב מניסיונו העשיר כאיש טלוויזיה. השתלשלות העניינים שהוצגה בעלילה הדירה שינה מעיני מדינאים ואנשי ביטחון בישראל, אשר שינו בגינה שיטות ודפוסי פעולה". המחבר דובר חמש שפות, וכמו גיבוריו הרבה לנסוע בעולם בנסיבות והזדמנויות שונות. היכרותו עם תרבותן של מדינות שונות ועם הגאוגרפיה של ערים רבות – על פינותיהן המיוחדות ועל אורחות החיים בהן – הטביעה את חותמה על תיאור זירות ההתרחשות חובקות העולם ועל מגוון הדמויות האנושיות המרתקות ויוצאות הדופן המאכלסות את עלילות ספריו.  אביחי שמידט מספר, כי היה רוצה שהקורא יקדיש מעט מחשבה למשפט: "מאז ומעולם האמיתות המוסכמות, המוחלטות והנחרצות ביותר, מתגלות לעתים כהבלותות גמורות – ולהיפך".

צופן בסיסי מאת אביחי שמידט, הוצאת הספרים אוריון, 358 עמודים, מחיר לצרכן 72 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב רבינוביץ' 11 חולון ובאתר ההוצאה www.orion-books.co.il.

את שפתאום

ספר חדש: 'את שפתאום' מאת אורין אסף -  

אהבה ורוחניות משולבות בתובנות מהחיים

'את שפתאום' מאת אורין אסף, בהוצאת הספרים 'דפים מספרים', הוא סיפור אהבה אמיתי משולב בדמיון נוגה וכואב שבו דמיון ומציאות, רוחניות וארוטיקה נשזרים זה בזה.

גיבורת הסיפור - אם שכולה נפגשת עם אהובה מן העבר. פגישה זו גורמת לאיבוד חושים וחיפוש אחר האמת. מכאן, נפרש סיפור שלם המאגד בתוכו מערכות יחסים במעגלים משיקים: אהבת אם לבנה. אהבת גבר לאישה וידידות נפש. לאורך הסיפור נחשפת הגיבורה לעולם חדש ובלתי מוכר של רוחניות. עולם זה מאפשר לה להגיע לתובנות המלוות אותה לאורך הספר בנושאים חשובים כמו אהבה, התמודדות עם שכול, חיי משפחה ואחרים.

אורין אסף, אם ל-2 בנים בוגרים, ילידת פתח תקווה, בעלת תואר במנהל עסקים מצאה את השילוב בחייה בין הגשמיות לרוחניות. אורין משלבת את זמנה בין עבודתה  כמנהלת שיווק בחברת הנדסה לפרויקטים למגזר הביטחוני,  לבין עיסוקה הרוחני בעזרה במתן ייעוץ על ידי תקשור וריפוי בשחזור גלגולים  בשילוב חוכמת הקבלה שאותה היא לומדת.

אורין אסף מספרת, כי "לפני כשלושים שנה חייתי בארה"ב והחלטתי לכתוב ספר, אולם היו לי רק שורה ראשונה ושלוש שורות אחרונות של הספר, אך אמצע – לא היה לי. ידעתי שצריך לכלול סוד בספר כדי שיהווה עניין לקורא. לפני כשנתיים הכרתי בחור, אשר הטיח בי דברים קשים. סה"כ היינו כשבוע וחצי יחדיו. לא לקחתי אותו ברצינות וחשבתי שכשם שנכנס אל חיי כך ייצא, אך טעיתי. דבריו היכו בי במקום שאף אחד לא נגע בו אף פעם. התחלתי לחפש תשובות מדוע זה קורה לי בכל פעם. מהו הדבר אשר גורם לי שוב ושוב לא לשמור על קשר עם גבר. חיפשתי תשובות והגעתי לקבלה. שם נפתח לי צוהר לעולם אחר אשר גרם לי להבין שאותו בחור היה המניע לחיפוש התשובה. מעולם לא חשבתי שאדם יכול להשתנות, אך הקבלה גרמה לי להבין שלמעשה הייעוד של האדם הוא להיות אדם טוב יותר, ומכאן הדרך הייתה קצרה. מה שלא כתבתי בשלושים שנה, נכתב בשלושים יום.

התחלתי להבין שעליי לחפש את התשובות בתוכי ולא לחפשם באחרים. עליי לשנות את עצמי כדי לקבל את האחר. היום אני במקום שונה. מקום שיודע איך לתת, אך יחד עם זאת ידוע גם איך לקבל. לקבל את האחר כפי שהוא בלי הצורך לשנות אותו להוויות שלי. למדתי שאהבה נבנית עם הזמן והתאהבות היא דבר שחולף. אהבה שנבנית עם הזמן תחזיק מעמד עד אין סוף. היום אני אפילו לא זוכרת כיצד הבחור נראה, אבל אני יודעת שאין זו התאהבות, אלא אהבה, והספר נכתב לאותו בחור כדי להביע את אהבתי אליו".

העלילה קולחת ברצף אירועים מהיר הנחשף לקורא אט אט. הספר אינו רק סיפור אהבה ותאוות יצרים, אלא משולבים בו מסתורין ורוחניות המאפשרים להעביר לקורא תובנות מן החיים.

את שפתאום מאת אורין אסף, הוצאת הספרים דפים מספרים, 160 עמודים, מחיר לצרכן 59 ש"ח, להשגה בכל חנויות הספרים או כספר אלקטרוני, או באמצעות האתר http://www.orinasaf.com.

מקיוסק גזוז עד מסעדת שף

הוצאת "אחוזת בית" שמחה לבשר על צאת הספר

מקיוסק גזוז

עד

מסעדת שף

מאת

נתן דונביץ'

(496 עמ', 118 ש"ח)

איפה נפתחה מסעדת הגורמה הראשונה בתל אביב? מי היו מלכי הפלאפל? איך הגיעו הפיצה וההמבורגר לחיינו? איפה נולד הסופרמרקט הראשון, ואיזו מהומה הוא חולל? וגם – מתי ואיך כָּבַש האוכל המזרחי את העיר, ומי לימד אותנו לשתות קפה משובח?

נתן דונביץ', מוותיקי העיתונאים בישראל (שנולד בתל אביב על שולחן אוכל בביתו של רופא), מגיש לנו ספר חושני ומשעשע, ובו כרוניקה תל-אביבית מרתקת דרך שווקים, מסעדות, יזמים, מרכזים מסחריים, טרנדים והרפתקאות של שפים שהפכו לכוכבי תקשורת. ולצידם – אירועים היסטוריים, כמו תקופת הצנע, ימי הפיגועים והתפתחות הטלוויזיה, שהשפיעו על עולם האוכל הישראלי כולו.

"מקיוסק גזוז עד מסעדת שף" הוא ספר סוחף ומעורר תיאבון. הוא מלווה בתצלומים תקופתיים ובפרק אחרון מאת הסופר רוני דונביץ', בנו של המחבר, שמספר לנו איזה אוכל (אולי) יגישו לנו כאן בעתיד. זהו ספרו השמיני של נתן דונביץ', אינטלקטואל ונהנתן, ומי שהיה עורכו הראשון של מוסף סוף השבוע של "הארץ", ובעל טור קבוע על הנעשה בתל אביב.

התרשמותי: מבחינתי הספר הוא לא רק "מסע קולינרי" כי אם גם מסע בזמן, מסע אל זיכרונות העבר. מאז ימי הקיוסק המוכר לי בילדותי עם הצוף המתוק (למרות היותו לא בריא ומלא צבעי מאכל), והפלאפל מהתחנה המרכזית (הישנה) ועד לתכנית "מאסטר שף" של היום, קיבלה הקולינריה הישראלית השראה  ממטבחים רבים אשר היפרו את הדמיון של הטבחים שהפכו עם השנים לשפים וסו-שפים  ולימדו אותנו מהו פיוז'ן  שהתאפשר עם התפתחות הטכנולוגיה והעולם הפך לכפר גלובלי קטן, וגם סגנונות הפיוז'ן הלכו והתפתחו גם בעקבות העלייה מהארצות השונות והמהגרים הרבים שהחלו להגיע, על אלה בא הספר לספר לנו ולהעביר אותנו במנהרת הזמן.

מלבד התוכן, התענגתי על התמונות בספר, מתקופת מסעדת "אריאנה", "קליפורניה", אמנם הייתי ילדה, אבל "נגררתי" אחרי אחותי הגדולה וחבריה.

נתן דוּנֶבִיץ': הערות ביוגרפיות

הסופר והעיתונאי נתן דונביץ', אחד מאנשי העיתונות הוותיקים בארץ, נולד ב-1926 בתל אביב להורים ממוצא רוסי. הוא החל את דרכו כעיתונאי בגיל תשע-עשרה, ושימש במלחמת העצמאות ככתב צבאי בחזית הצפון מטעם יחידת הקשר לעיתונות (לימים דובר צה"ל). בסיום תפקידו חזר לעיתון "הארץ", והיה חבר מערכת במשך יותר מחמישים שנה, תוך שהוא משמש כתב ועורך. בין השאר היה העיתונאי הראשון ב"הארץ" שפרסם טור אישי קבוע (על הווי החיים בתל אביב) וכן מדור על הנעשה בעולם הבידור והאמנות. כמו כן הקים וערך את מדור הספורט המורחב של העיתון. ב-1963 הקים את מוסף סוף-השבוע של "הארץ", והיה עורכו בשש שנותיו הראשונות.

ברדיו היה דונביץ' הראשון להנחות תכנית קבועה של שיחות עם מאזינים על אירועי היום. תכניתו "בוא נדבר" שודרה בגלי צה"ל במשך כעשור, משנת 1970.

טוריו האישיים שהתפרסמו ב"הארץ" כללו סיקור מהנעשה בחברה הישראלית המתהווה, וכן סקירת דמויות ודיונים מעוררי עניין מהווי בתי המשפט. התמחותו בתחומים אלו הובילה להוצאתם של ספרים שונים פרי עטו. במלאת חמישים שנה לתל אביב, הופיע ספרו "תל אביב: חולות שהיו לכרך" (שוקן 1959), שהתבסס על טוריו ב"הארץ". רשימותיו הצבעוניות מאולם בית המשפט קובצו בשני ספרים: "עינוי דין" (פלג, 1975) ו"נאשמים — דרמות מבית המשפט" (זמורה-ביתן, 2000).

כמו כן הרבה דונביץ' לכתוב בעיתון "הארץ" על אהבה שלו: מוזיקה קלאסית. הוא שימש כמבקר הקלטות במשך כעשרים שנה, ואף כתב ארבעה ספרים שראו אור בהוצאת זמורה-ביתן: "ענקים ופסנתרנים אחרים" (2000), "ארבעה מיתרים לתהילה — גדולי הצ'לנים" (2002), "וירטואוזים — גדולי הכנרים מפגניני עד מידורי" (2003) ו"מאסטרו — גדולי המנצחים בכל הזמנים" (2006).

בשנת 2000 התמנה דונביץ' לחבר במועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. כיום הוא מתגורר עם רעייתו רותי במרכז תל אביב. בתו, שירה דונביץ', היא עורכת דין ופעילה למען זכויות אדם; ובנו, רוני דונביץ', הוא סופר שפרסם מותחנים רבי-מכר שבמרכזם איש מוסד בשם אלכס ברטל: "נרדף" (ידיעות ספרים, 2007), "לכודים" (ידיעות ספרים, 2008) ו"עמוק מבפנים" (כנרת, 2011).

לאור הירח

חדש בהוצאת פרדס

לאור הירח

קובץ סיפורים

מאת: תמר פריד

עורך: חיים פסח

*****

190 עמ', 88 ש"ח

כמו אמן, המצרף חפצים יומיומיים או ממוחזרים וחסרי ערך ליצירת אמנות, לוקחת תמר פריד דמויות ואירועים אפרוריים המוכרים לנו כל כך מהיומיום האורבני, ומציגה אותן באור סוריאליסטי–קומי, פרי נקודת המבט של גיבוריה. המפגשים המקריים בין דמויותיה יוצרים מציאות חדשה, בה כל נסיעה במונית הופכת למסע התגלות, נהג מאצ’ו הופך לקורבן תמים, צפייה שגרתית בתוכנית טלוויזיה לרומן אהבה וליל אהבה למעשה נקמה... שום דבר לא נותר כפי שנראה בתחילה, מעבר למראית עין, מעבר למראה הדמות - תמיד מתגלה היפוכה הגמור, הנסתר מן העין. המפוכח נחשף ברגע לא שפוי ומי שנחשב לא שפוי מתגלה בשפיותו המפוכחת. כולנו שבויים במערכת מתעתעת של קונבנציות  חברתיות שהסופרת ממוטטת ללא כאב, בהומור סלחני וברחמים רבים.

לאור הירח הוא קובץ הסיפורים הראשון פרי עטה של תמר פריד והוא מכיל 34 סיפורים.

תמר פריד, עיתונאית ועורכת. בוגרת לימודי היסטוריה של המזרח התיכון וספרות צרפתית, ובעלת תעודה בעיתונאות מאוניברסיטת תל-אביב ובעלת תואר שני בספרות עברית מאוניברסיטת בן-גוריון. עבדה במשך 11 שנים כתחקירנית, מפיקה ועורכת בטלוויזיה החינוכית בתוכניות כמו "ערב חדש" (מפיקה); "בקריאה ראשונה" (מפיקה); עורכת ומפיקה של התכנית "יש מצב" עם ג'קי לוי'; התכנית "חוצה ישראל". כמו כן, ערכה מספר תכניות בערוץ הופ! קטנטנים.

כתבה וכותבת בעיתונות המיועדת לשוק המקצועי: "מזון", "מבנים" ו"תעשיות". בשש השנים האחרונות עורכת את מגזין "יופי!"  (מגזין מקצועי לתעשיית היופי של טלר תקשורת).

גדלה בגבעתיים. בנעוריה שהתה באוקספורד, אנגליה, וכן התגוררה מספר חודשים בניו-יורק. אחרי הצבא (בו שרתה כמאבחנת ומראיינת פסיכוטכנית), חיה בפריז במשך חצי שנה ושם התחילה לכתוב. היא כתבה תיאורים של מפגשים עם אנשים שונים וקטעי שיחות להן צותתה בבתי קפה.

תרגמה את הספר :"Another Chance for Love" של הפסיכולוג Sol Gordon (הוצ' סירקיס, 2006), וסיפורה "מון שרי" התפרסם בגיליון אוגוסט 2011 של כתב העת "מאזניים".

זיכרון הילדות הכי מוקדם שלה קשור בבית החולים אברבנאל. בזמן שמשפחות אחרות היו נוסעות בשבת בבוקר לים, הייתה משפחתה נוסעת לביה"ח הפסיכיאטרי אברבנאל שם עבדו בעבר הוריה: אביה הפסיכיאטר הנודע פרופ' יהודה  פריד ז"ל ואמה, אביבה, ממקימות החוג לריפוי בעיסוק באוניברסיטת ת"א שם גם לימדה 35 שנה. בחופש הגדול הייתה תמר מגיעה לבית החולים הפסיכיאטרי שניהל אביה ברמת ח"ן, מבלה עם החולים, משחקת פינג-פונג ומציירת איתם.

השהות שם לימדה אותה שהאמת נמצאת לפעמים דווקא במקומות שלכאורה חפים מכל היגיון. החיים לימדו אותה, שאם פוקחים היטב את האוזניים, העיניים והלב – לפעמים שומעים, רואים או מרגישים את מה שהדמיון מציע לנו.

התרשמותי: הספר "אור ירח", על סיפוריו הקצרים, הוכיח לי פעם נוספת, שלא רק כשרון כתיבה הוא הגורם היחיד שיכול להוליד ספר טוב, אלא גם התנסות חווייתית יכולה להשאיר חותם ולבוא לידי ביטוי בפרוזה, שירה או הבעה אמנותית אחרת.    

והנה סיפור אחד להתרשמות: אהובי יבנה לי בית (עמ' 55)

 "אהובי יבנה לי בית, אהובי יבנה לי בית..." היא שרה והקול שלה ממלא את חלל החדר. היה לה קול חם, מלא, עוטף ושמעתי אותו בבטן לפני ששמעתי אותו באוזניים. הסתובבתי להביט במי ששרה.

לפני שראיתי מי שרה ראיתי אור, אור קורן מלבוש ורוד-בהיר, מעור צח, שמבליח מבין העננים. לא ידעתי ממה אני מתהפנטת – מהמראה המלאכי או מהקול שהרעיד לי את הגוף מבפנים. היא שרה בעוצמה, מתנועעת בגמישות בחדר, מרחפת כמעט, אוחזת בחוזקה בספל פלסטיק תכול ומוזגת לתוכו תמצית חזקה של תה מתוך קומקום נירוסטה שעמד על מיחם גדול. היש שפתה מים רותחים מהמיחם, לפתה את הכפית עד שאצבעותיה הלבינו ובחשה ביסודיות שתי כפיות גדושות של סוכר בספל.  היא ריחפה ריחוף מדויק לעבר השולחן והניחה עליו את הספל: "אהובי יבנה לי בית, אהובי יבנה לי בית..." חזרה לשיר, אוחזת בחוזקה ספל תכול נוסף ומוזגת לתוכו תמצית חזקה של תה מקומקום הנירוסטה שעמד על המיחם הגדול. הוסיפה מים רותחים מהמיחם ושוב לפתה כפית עד שאצבעותיה הלבינו,  בחשה ביסודיות שתי כפיות גדושות של סוכר וריחפה בחדר, עדיין שרה, בפיג'מה הוורודה שלה התלויה עליה ברישול חינני והניחה את הספל השני בדיוק מול הספל הראשון.

"ראית אותה?" ספק שאל ספק אמר, מתיק את מבטי ממנה ונאנחכשהתיישב למולי עם שתי כוסות קפה שחור, לו ולי, מסמן קלות בראשו לעברה. "כמה יפה, ככה משוגעת," אמר.

נשמתי עמוק. "תגיד," אמרתי, "מה יש לה?"

"מה יש לה?" חזר בטון יבש, "מה כבר יכול להיות לה? פעם בשנתיים שלוש מאשפזים אותה לחודש חודשיים לאיזון. ככה כבר חמש-עשרה שנה."

שוב הבטתי בה צועדת בקלילות אל השיש, מתחילה את השיר בפעם השלישית: "אהובי יבנה לי בית, אהובי יבנה לי בית..." הנהנתי. "היא מחכה למישהו," אמרתי.

"מחכה. בטח שמחכה," ענה וצחק את צחוקו הדק והקר. "ככה כל יום. מכינה לשתות. מכינה עוגה. חושבת שהאהוב שלה יבוא. חכי, תכף תתחיל לרקוד." הבטתי בה לוקחת צלחת, מניחה עליה מפית נייר, היא הוציאה מן הארון מלבן ארוז בשקית ניילון, פתחה את האריזה שבתוכה תבנית מאורכת של עוגה קנויה בעטיפה צבעונית, נזהרת שלא לקרוע אותה, פרסה פרוסה לא עבה של עוגת שוקולד שכבר פרסו ממנה כמה פרוסות, הניחה אותה לאט על המפית ויישרה אותה מיד בקפידה מתחת לעוגה. פרסה פרוסה נוספת והניחה גם אותה בזהירות, כאילו שהיא מכסה תינוק, מעל לפרוסה הראשונה. הביטה במעשה ידיה וחיוך גדול התפשט על פניה. קול שירתה התגבר והיא החלה לרקוד. הניפה זרועות ארוכות לצדדים וחגה במעגלים. תנועת גופה הייתה רכה ועדינה, כמו מטפחת משי שמתייבשת על חבל כביסה ברוח קלילה והזרועות שלה נראו ארוכות-ארוכות, עם לק ורדרד ועדין בסוף כפות ידיים רכות ומטופחות. היא חגה אל השיש, אוספת את הצלחת כלוליין מיומן ומסובבת אותה במעגלים תוך כדי הריקוד, הגישה את הצלחת אל השולחן והניחה אותה בדיוק בין שני הספלים.

המבקרים שהגיעו לבקר חולים אחרים, ישבו גם הם בחדר והביטו בה משתאים. הפציינטים הגיבו אחרת. אחד הביט בה בחיוך. אחר, שישב בפיג'מה תכולה פרומת כפתורים וראשו שמוט על חזהו ומבטו בוהה ריק לפנים – הרים את ראשו למראה האשה המחוללת והחל מוחא כפיים. פציינטית נוספת, כבדת משקל, קמה צוהלת לרקוד מאצל השולחן בעוד אמה מנסה, ללא הצלחה, להושיב אותה בחזרה, במבט חסר אונים.

לפתע נשמעו צרחות מאחד החדרים: "עוף לי מהעיניים, אני יודע מי אתה! עליי אתה לא תצליח לעבוד. אני מכיר אתכם. שב"כניק עלוב שכמוך! קפאתי במקומי והוא, שישב מולי, זינק ואמר, "אני חייב.  זה יוסי. שוב התקפה," ורץ לכיוון החדר כשהחלוק הבן שלו מתנופף מאחוריו כגלימה.

זה היה החלק הכי קשה בביקורים שלי בתקופה שהוא עשה שם את הסטאז'. הצרחות.

המשכתי לשבת, והבחנתי שגם המבקרים האחרים מודאגים כמוני. הפציינטים לעומתנו, לא נראו מודאגים כלל וכלל והמשיכו בשלהם. זו שרה, זה מחייך, זה מוחא כפיים וזו רוקדת.

לפתע נכנס לחדר המבקרים גבר גבוה ומרשים כבן שבעים, במכנסי ג'ינס וחולצת כפתורים מגוהצת. ניחוח אפטרשייב עדין נודף ממנו ושיערו הקצוץ היה כמעט לבן כולו. רק בצדעיים עוד היה קצת אפור. הוא עמד שם כדי רגע – מבטו מרוכז בה, בשרה ורוקדת – ועיניו אורו.

היא הבחינה בו ועצרה. אז רצה אליו, כמו ילדה קטנה, זרועותיה פרושות לצדדים, מוכנות לחיבוק.

אחרי שהתחבקו הם פסעו יד ביד אל השולחן וישבו זה מול זו, שותים את התה, נוגסים מן העוגה.

הצעקות בחדר השני כבר שככו והוא חזר והתיישב מולי.

"זהו. נתתי לו זריקה. הוא כבר יישן כמו שצריך. עד מחר. עד ההתקף הבא."

"תראה," אמרתי לו מחייכת, ומסמנת בראשי אליהם, "הוא בא."

הוא הביט אל שולחנם, "מי בא?"

"האהוב שלה. האהוב שלה בא."

הוא נתן בי מבט מוזר ואמר, "על מה את מדברת? אין שם אף אחד. הזקנה הזאת יושבת לבדה."

  

שפת כל הארץ

ספר חדש מגלה: העברית השפיעה בחלקה על הלטינית 

ועל שפות מערביות - 'שפת כל הארץ' מאת עמנואל 

גרנצרז'

ספר חדש חושף, כי השפה העברית השפיעה בחלקה על הלטינית ועל שפות מערביות. זהו מחקר שעליו מתבסס הספר 'שפת כל הארץ' מאת עמנואל גרנצרז' בהוצאת הספרים אוריון. הספר עוסק באבחון מילים בשפות האירופיות שמוצאן מלטינית אשר שורשיהן זהים במידה מרובה לשורשי מילים מקראיות ומשמעויותיהן קרובות להן. ניתן לקבל הצצה לעולם מעניין המצביע על כך שהשפות השמיות, ובכללן העברית, השפיעו, לדעת המחבר, על הלטינית, ויתרה מכך על הסנסקריט, ומלים רבות נלקחו והוטמעו בשפות אלה. אמנם אין אסמכתא היסטורית (וייתכן כי גם לא תימצא כזו) לגילן של המילים המשותפות לשפות הללו, אך מעניין לראות את קווי הדמיון הרבים, שמן הסתם לא נהירים לרוב האנשים, או שהיו מתייחסים בביטול לזהות, אלמלא המחקר שערך המחבר.

האם ה"שורש" המקראי ושם העצם הצרפתי source (שעבר מצרפתית לאנגלית) מקורם אחד הוא? הרי הדעה הרווחת בקרב הבלשנים היא שהלטינית שממנה התפתחה הצרפתית התגבשה ממקורות הודו-אירופיים ומיוונית, בעוד שמוצא המילה "שורש" הוא כנראה שמי. ואם נכון הדבר שהן ינקו ממקור אחד, מתי חלה התפתחות זו בדברי ימי העמים וכיצד הצטלבו המילים, שהרי שתי השפות נהגו בארצות רחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב, תרתי-משמע?

           

תחושה דומה קיננה בלבו כאשר תהה על התופעה המוזרה שהמילה הספרדית seguro שפירושה "בטוח" או "ודאִי" תואמת את המשמעות של הפועל העברי "סגור", המציין את הפעולה החיונית הנדרשת כדי לאבטח מקום כלשהו, וכן בנִיסיונו להבין את פשר התצליל הזהה-כמעט של המילה האיטלקית ragione (רג'ונה) שפירושה "תבונה" עם "רעיון" בעברית.

עמנואל גרנצרז' נולד באיטליה בשנת 1929. ב-1939, חודשים אחדים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, היגרה משפחתו לטנג'יר שבמרוקו שם שהתה עד 1943, שנת עליית המשפחה לישראל. בנסיבות אלה למד עמנואל בבתי הספר השונים גם את השפות צרפתית, איטלקית וספרדית, והופתע לגלות בהן מילים שבמבניהן בצבצו יסודות מקראיים

את ממצאי הבדיקה המעניינים והמפתיעים גיבש גרנצרז' לספר שבו הוא רואה מימוש "כתיבה שהונעה על ידי סקרנות מאתגרת בעקבות הימצאותם של יסודות מקראיים במילים אירופיות, בפרט שהבלשנות הכללית טוענת כי הדמיון הזה חלחל משפות לועזיות לעברית ולא להיפך". ממצאיו הם בבחינת אשנב להיבט אטימולוגי ארכאי נדיר בדברי הימים של העמים.

שפת כל הארץ מאת עמנואל גרנצרז', הוצאת הספרים אוריון, 134 עמודים, מחיר לצרכן 79 ש"ח, להשגה בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב רבינוביץ' 11 חולון ובאתר ההוצאה www.orion-books.co.il