צופן בסיסי

צופן בסיסי / מותחן מאת אביחי שמידט

בידי מי המפתח אל סוד הצופן שישנה את פני האנושות

צופן בסיסי מאת אביחי שמידט, בהוצאת הספרים אוריון, הוא מותחן פעולה מרתק חובק עולם, שבו העלילה מתפתחת במקביל במוקדים רבים, ובאים לכלל ביטוי כוחות אדירים. בסיסו מדעי פילוסופי, ומתרחש במקביל בהווה - אך גם ב"פלש בק" - במקומות שונים בעולם (ישראל, אירופה, ארצות-הברית ואמריקה הדרומית). הספר מספר על גילוי ארכיאולוגי מדהים שגורם למרוץ עולמי, שבו מעורבים ארגוני ביון, מחתרת, דת וכלכלה בעולם כולו - כשכולם כאחד מנסים למנוע את הפרסום ולהשתלט על הגילוי, מתוך חשש שהוא עלול לשנות את פני האנושות.

הספר נועד לבחון דעות מקובעות ונחרצות בכל הנוגע לדת, לאמונה ולהיסטוריה האנושית, להעניק לקורא אפשרויות לזוויות התבוננות וחשיבה שונות מן המקובל (על אף שמדובר בספר מתח ולא ספר הגות), ולגרום לו לחשוב אולי אחרת מכפי שחשב עד שנטל את הספר לידו.

גיבור הספר, דוד שטרן, איש עסקים בינלאומי, לא העלה בדעתו כי החיפוש אחר הקבר של אבי סבו בברלין יסחוף אותו אל מסכת אירועים שתאיים על חייו ותעורר מרבצם ממשלים, ארגוני ביון, מחתרת, דת וכלכלה בעולם כולו – כשכולם כאחד מאמינים כי בידיו בלבד מצוי המפתח אל הסוד  שישנה את פני האנושות. האם יעז היחיד לגלות לאנושות מה שרבים כל כך שקדו להסתיר מפניה?

במהלך ההתרחשויות נתקל שטרן בטיפוסים יוצאי דופן, בהם דוגמנית צמרת גרמנייה, ניאו נאצים המנסים להחזיר את הרייך לגדולתו, צרפתייה ממוצא וייטנאמי, צייד ירושות, מתווך איראני בבני ערובה, איל ספנות, יוצר של זהויות בדויות בשירות הסי-אי-איי, ועוד רבים אחרים.

בצד העלילה גם ויכוח עקרוני: האם יש ערכים אנושיים הראויים להגנה גם במחיר אובדן חלק מהחירות האנושית? האם שליטה מוחלטת של האדם בסוד מוצאו ובאריכות שנותיו אינה מאיימת עליו בחורבן? האם האנושות מוכנה להתמודד עם האמת בדבר מוצאה?

אביחי (אבי) שמידט נולד בתל-אביב וגדל בירושלים. מגיל צעיר נלווה אביחי אל אביו במסעות עסקיים בחוץ לארץ, ושם שהה תקופות שונות. את שירותו הצבאי עשה אביחי שמידט בחיל המודיעין. אחר כך נמנה עם סגל הטלוויזיה הישראלית (הערוץ הראשון) במשך עשרות שנים, ובמהלכן ביקר במדינות רבות והתגורר בהן.

אביחי מספר, כי את הסיפור הראשון שלו כתב כשהיה בן שבע. כילד וכנער כתב בעיקר רשמי מסע בעולם וטורי סאטירה בעיתוני בית-ספר. את עלילת ספרו הראשון, סוכן עיוור שאב מניסיונו העשיר כאיש טלוויזיה. השתלשלות העניינים שהוצגה בעלילה הדירה שינה מעיני מדינאים ואנשי ביטחון בישראל, אשר שינו בגינה שיטות ודפוסי פעולה". המחבר דובר חמש שפות, וכמו גיבוריו הרבה לנסוע בעולם בנסיבות והזדמנויות שונות. היכרותו עם תרבותן של מדינות שונות ועם הגאוגרפיה של ערים רבות – על פינותיהן המיוחדות ועל אורחות החיים בהן – הטביעה את חותמה על תיאור זירות ההתרחשות חובקות העולם ועל מגוון הדמויות האנושיות המרתקות ויוצאות הדופן המאכלסות את עלילות ספריו.  אביחי שמידט מספר, כי היה רוצה שהקורא יקדיש מעט מחשבה למשפט: "מאז ומעולם האמיתות המוסכמות, המוחלטות והנחרצות ביותר, מתגלות לעתים כהבלותות גמורות – ולהיפך".

צופן בסיסי מאת אביחי שמידט, הוצאת הספרים אוריון, 358 עמודים, מחיר לצרכן 72 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב רבינוביץ' 11 חולון ובאתר ההוצאה www.orion-books.co.il.

את שפתאום

ספר חדש: 'את שפתאום' מאת אורין אסף -  

אהבה ורוחניות משולבות בתובנות מהחיים

'את שפתאום' מאת אורין אסף, בהוצאת הספרים 'דפים מספרים', הוא סיפור אהבה אמיתי משולב בדמיון נוגה וכואב שבו דמיון ומציאות, רוחניות וארוטיקה נשזרים זה בזה.

גיבורת הסיפור - אם שכולה נפגשת עם אהובה מן העבר. פגישה זו גורמת לאיבוד חושים וחיפוש אחר האמת. מכאן, נפרש סיפור שלם המאגד בתוכו מערכות יחסים במעגלים משיקים: אהבת אם לבנה. אהבת גבר לאישה וידידות נפש. לאורך הסיפור נחשפת הגיבורה לעולם חדש ובלתי מוכר של רוחניות. עולם זה מאפשר לה להגיע לתובנות המלוות אותה לאורך הספר בנושאים חשובים כמו אהבה, התמודדות עם שכול, חיי משפחה ואחרים.

אורין אסף, אם ל-2 בנים בוגרים, ילידת פתח תקווה, בעלת תואר במנהל עסקים מצאה את השילוב בחייה בין הגשמיות לרוחניות. אורין משלבת את זמנה בין עבודתה  כמנהלת שיווק בחברת הנדסה לפרויקטים למגזר הביטחוני,  לבין עיסוקה הרוחני בעזרה במתן ייעוץ על ידי תקשור וריפוי בשחזור גלגולים  בשילוב חוכמת הקבלה שאותה היא לומדת.

אורין אסף מספרת, כי "לפני כשלושים שנה חייתי בארה"ב והחלטתי לכתוב ספר, אולם היו לי רק שורה ראשונה ושלוש שורות אחרונות של הספר, אך אמצע – לא היה לי. ידעתי שצריך לכלול סוד בספר כדי שיהווה עניין לקורא. לפני כשנתיים הכרתי בחור, אשר הטיח בי דברים קשים. סה"כ היינו כשבוע וחצי יחדיו. לא לקחתי אותו ברצינות וחשבתי שכשם שנכנס אל חיי כך ייצא, אך טעיתי. דבריו היכו בי במקום שאף אחד לא נגע בו אף פעם. התחלתי לחפש תשובות מדוע זה קורה לי בכל פעם. מהו הדבר אשר גורם לי שוב ושוב לא לשמור על קשר עם גבר. חיפשתי תשובות והגעתי לקבלה. שם נפתח לי צוהר לעולם אחר אשר גרם לי להבין שאותו בחור היה המניע לחיפוש התשובה. מעולם לא חשבתי שאדם יכול להשתנות, אך הקבלה גרמה לי להבין שלמעשה הייעוד של האדם הוא להיות אדם טוב יותר, ומכאן הדרך הייתה קצרה. מה שלא כתבתי בשלושים שנה, נכתב בשלושים יום.

התחלתי להבין שעליי לחפש את התשובות בתוכי ולא לחפשם באחרים. עליי לשנות את עצמי כדי לקבל את האחר. היום אני במקום שונה. מקום שיודע איך לתת, אך יחד עם זאת ידוע גם איך לקבל. לקבל את האחר כפי שהוא בלי הצורך לשנות אותו להוויות שלי. למדתי שאהבה נבנית עם הזמן והתאהבות היא דבר שחולף. אהבה שנבנית עם הזמן תחזיק מעמד עד אין סוף. היום אני אפילו לא זוכרת כיצד הבחור נראה, אבל אני יודעת שאין זו התאהבות, אלא אהבה, והספר נכתב לאותו בחור כדי להביע את אהבתי אליו".

העלילה קולחת ברצף אירועים מהיר הנחשף לקורא אט אט. הספר אינו רק סיפור אהבה ותאוות יצרים, אלא משולבים בו מסתורין ורוחניות המאפשרים להעביר לקורא תובנות מן החיים.

את שפתאום מאת אורין אסף, הוצאת הספרים דפים מספרים, 160 עמודים, מחיר לצרכן 59 ש"ח, להשגה בכל חנויות הספרים או כספר אלקטרוני, או באמצעות האתר http://www.orinasaf.com.

מקיוסק גזוז עד מסעדת שף

הוצאת "אחוזת בית" שמחה לבשר על צאת הספר

מקיוסק גזוז

עד

מסעדת שף

מאת

נתן דונביץ'

(496 עמ', 118 ש"ח)

איפה נפתחה מסעדת הגורמה הראשונה בתל אביב? מי היו מלכי הפלאפל? איך הגיעו הפיצה וההמבורגר לחיינו? איפה נולד הסופרמרקט הראשון, ואיזו מהומה הוא חולל? וגם – מתי ואיך כָּבַש האוכל המזרחי את העיר, ומי לימד אותנו לשתות קפה משובח?

נתן דונביץ', מוותיקי העיתונאים בישראל (שנולד בתל אביב על שולחן אוכל בביתו של רופא), מגיש לנו ספר חושני ומשעשע, ובו כרוניקה תל-אביבית מרתקת דרך שווקים, מסעדות, יזמים, מרכזים מסחריים, טרנדים והרפתקאות של שפים שהפכו לכוכבי תקשורת. ולצידם – אירועים היסטוריים, כמו תקופת הצנע, ימי הפיגועים והתפתחות הטלוויזיה, שהשפיעו על עולם האוכל הישראלי כולו.

"מקיוסק גזוז עד מסעדת שף" הוא ספר סוחף ומעורר תיאבון. הוא מלווה בתצלומים תקופתיים ובפרק אחרון מאת הסופר רוני דונביץ', בנו של המחבר, שמספר לנו איזה אוכל (אולי) יגישו לנו כאן בעתיד. זהו ספרו השמיני של נתן דונביץ', אינטלקטואל ונהנתן, ומי שהיה עורכו הראשון של מוסף סוף השבוע של "הארץ", ובעל טור קבוע על הנעשה בתל אביב.

התרשמותי: מבחינתי הספר הוא לא רק "מסע קולינרי" כי אם גם מסע בזמן, מסע אל זיכרונות העבר. מאז ימי הקיוסק המוכר לי בילדותי עם הצוף המתוק (למרות היותו לא בריא ומלא צבעי מאכל), והפלאפל מהתחנה המרכזית (הישנה) ועד לתכנית "מאסטר שף" של היום, קיבלה הקולינריה הישראלית השראה  ממטבחים רבים אשר היפרו את הדמיון של הטבחים שהפכו עם השנים לשפים וסו-שפים  ולימדו אותנו מהו פיוז'ן  שהתאפשר עם התפתחות הטכנולוגיה והעולם הפך לכפר גלובלי קטן, וגם סגנונות הפיוז'ן הלכו והתפתחו גם בעקבות העלייה מהארצות השונות והמהגרים הרבים שהחלו להגיע, על אלה בא הספר לספר לנו ולהעביר אותנו במנהרת הזמן.

מלבד התוכן, התענגתי על התמונות בספר, מתקופת מסעדת "אריאנה", "קליפורניה", אמנם הייתי ילדה, אבל "נגררתי" אחרי אחותי הגדולה וחבריה.

נתן דוּנֶבִיץ': הערות ביוגרפיות

הסופר והעיתונאי נתן דונביץ', אחד מאנשי העיתונות הוותיקים בארץ, נולד ב-1926 בתל אביב להורים ממוצא רוסי. הוא החל את דרכו כעיתונאי בגיל תשע-עשרה, ושימש במלחמת העצמאות ככתב צבאי בחזית הצפון מטעם יחידת הקשר לעיתונות (לימים דובר צה"ל). בסיום תפקידו חזר לעיתון "הארץ", והיה חבר מערכת במשך יותר מחמישים שנה, תוך שהוא משמש כתב ועורך. בין השאר היה העיתונאי הראשון ב"הארץ" שפרסם טור אישי קבוע (על הווי החיים בתל אביב) וכן מדור על הנעשה בעולם הבידור והאמנות. כמו כן הקים וערך את מדור הספורט המורחב של העיתון. ב-1963 הקים את מוסף סוף-השבוע של "הארץ", והיה עורכו בשש שנותיו הראשונות.

ברדיו היה דונביץ' הראשון להנחות תכנית קבועה של שיחות עם מאזינים על אירועי היום. תכניתו "בוא נדבר" שודרה בגלי צה"ל במשך כעשור, משנת 1970.

טוריו האישיים שהתפרסמו ב"הארץ" כללו סיקור מהנעשה בחברה הישראלית המתהווה, וכן סקירת דמויות ודיונים מעוררי עניין מהווי בתי המשפט. התמחותו בתחומים אלו הובילה להוצאתם של ספרים שונים פרי עטו. במלאת חמישים שנה לתל אביב, הופיע ספרו "תל אביב: חולות שהיו לכרך" (שוקן 1959), שהתבסס על טוריו ב"הארץ". רשימותיו הצבעוניות מאולם בית המשפט קובצו בשני ספרים: "עינוי דין" (פלג, 1975) ו"נאשמים — דרמות מבית המשפט" (זמורה-ביתן, 2000).

כמו כן הרבה דונביץ' לכתוב בעיתון "הארץ" על אהבה שלו: מוזיקה קלאסית. הוא שימש כמבקר הקלטות במשך כעשרים שנה, ואף כתב ארבעה ספרים שראו אור בהוצאת זמורה-ביתן: "ענקים ופסנתרנים אחרים" (2000), "ארבעה מיתרים לתהילה — גדולי הצ'לנים" (2002), "וירטואוזים — גדולי הכנרים מפגניני עד מידורי" (2003) ו"מאסטרו — גדולי המנצחים בכל הזמנים" (2006).

בשנת 2000 התמנה דונביץ' לחבר במועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. כיום הוא מתגורר עם רעייתו רותי במרכז תל אביב. בתו, שירה דונביץ', היא עורכת דין ופעילה למען זכויות אדם; ובנו, רוני דונביץ', הוא סופר שפרסם מותחנים רבי-מכר שבמרכזם איש מוסד בשם אלכס ברטל: "נרדף" (ידיעות ספרים, 2007), "לכודים" (ידיעות ספרים, 2008) ו"עמוק מבפנים" (כנרת, 2011).

לאור הירח

חדש בהוצאת פרדס

לאור הירח

קובץ סיפורים

מאת: תמר פריד

עורך: חיים פסח

*****

190 עמ', 88 ש"ח

כמו אמן, המצרף חפצים יומיומיים או ממוחזרים וחסרי ערך ליצירת אמנות, לוקחת תמר פריד דמויות ואירועים אפרוריים המוכרים לנו כל כך מהיומיום האורבני, ומציגה אותן באור סוריאליסטי–קומי, פרי נקודת המבט של גיבוריה. המפגשים המקריים בין דמויותיה יוצרים מציאות חדשה, בה כל נסיעה במונית הופכת למסע התגלות, נהג מאצ’ו הופך לקורבן תמים, צפייה שגרתית בתוכנית טלוויזיה לרומן אהבה וליל אהבה למעשה נקמה... שום דבר לא נותר כפי שנראה בתחילה, מעבר למראית עין, מעבר למראה הדמות - תמיד מתגלה היפוכה הגמור, הנסתר מן העין. המפוכח נחשף ברגע לא שפוי ומי שנחשב לא שפוי מתגלה בשפיותו המפוכחת. כולנו שבויים במערכת מתעתעת של קונבנציות  חברתיות שהסופרת ממוטטת ללא כאב, בהומור סלחני וברחמים רבים.

לאור הירח הוא קובץ הסיפורים הראשון פרי עטה של תמר פריד והוא מכיל 34 סיפורים.

תמר פריד, עיתונאית ועורכת. בוגרת לימודי היסטוריה של המזרח התיכון וספרות צרפתית, ובעלת תעודה בעיתונאות מאוניברסיטת תל-אביב ובעלת תואר שני בספרות עברית מאוניברסיטת בן-גוריון. עבדה במשך 11 שנים כתחקירנית, מפיקה ועורכת בטלוויזיה החינוכית בתוכניות כמו "ערב חדש" (מפיקה); "בקריאה ראשונה" (מפיקה); עורכת ומפיקה של התכנית "יש מצב" עם ג'קי לוי'; התכנית "חוצה ישראל". כמו כן, ערכה מספר תכניות בערוץ הופ! קטנטנים.

כתבה וכותבת בעיתונות המיועדת לשוק המקצועי: "מזון", "מבנים" ו"תעשיות". בשש השנים האחרונות עורכת את מגזין "יופי!"  (מגזין מקצועי לתעשיית היופי של טלר תקשורת).

גדלה בגבעתיים. בנעוריה שהתה באוקספורד, אנגליה, וכן התגוררה מספר חודשים בניו-יורק. אחרי הצבא (בו שרתה כמאבחנת ומראיינת פסיכוטכנית), חיה בפריז במשך חצי שנה ושם התחילה לכתוב. היא כתבה תיאורים של מפגשים עם אנשים שונים וקטעי שיחות להן צותתה בבתי קפה.

תרגמה את הספר :"Another Chance for Love" של הפסיכולוג Sol Gordon (הוצ' סירקיס, 2006), וסיפורה "מון שרי" התפרסם בגיליון אוגוסט 2011 של כתב העת "מאזניים".

זיכרון הילדות הכי מוקדם שלה קשור בבית החולים אברבנאל. בזמן שמשפחות אחרות היו נוסעות בשבת בבוקר לים, הייתה משפחתה נוסעת לביה"ח הפסיכיאטרי אברבנאל שם עבדו בעבר הוריה: אביה הפסיכיאטר הנודע פרופ' יהודה  פריד ז"ל ואמה, אביבה, ממקימות החוג לריפוי בעיסוק באוניברסיטת ת"א שם גם לימדה 35 שנה. בחופש הגדול הייתה תמר מגיעה לבית החולים הפסיכיאטרי שניהל אביה ברמת ח"ן, מבלה עם החולים, משחקת פינג-פונג ומציירת איתם.

השהות שם לימדה אותה שהאמת נמצאת לפעמים דווקא במקומות שלכאורה חפים מכל היגיון. החיים לימדו אותה, שאם פוקחים היטב את האוזניים, העיניים והלב – לפעמים שומעים, רואים או מרגישים את מה שהדמיון מציע לנו.

התרשמותי: הספר "אור ירח", על סיפוריו הקצרים, הוכיח לי פעם נוספת, שלא רק כשרון כתיבה הוא הגורם היחיד שיכול להוליד ספר טוב, אלא גם התנסות חווייתית יכולה להשאיר חותם ולבוא לידי ביטוי בפרוזה, שירה או הבעה אמנותית אחרת.    

והנה סיפור אחד להתרשמות: אהובי יבנה לי בית (עמ' 55)

 "אהובי יבנה לי בית, אהובי יבנה לי בית..." היא שרה והקול שלה ממלא את חלל החדר. היה לה קול חם, מלא, עוטף ושמעתי אותו בבטן לפני ששמעתי אותו באוזניים. הסתובבתי להביט במי ששרה.

לפני שראיתי מי שרה ראיתי אור, אור קורן מלבוש ורוד-בהיר, מעור צח, שמבליח מבין העננים. לא ידעתי ממה אני מתהפנטת – מהמראה המלאכי או מהקול שהרעיד לי את הגוף מבפנים. היא שרה בעוצמה, מתנועעת בגמישות בחדר, מרחפת כמעט, אוחזת בחוזקה בספל פלסטיק תכול ומוזגת לתוכו תמצית חזקה של תה מתוך קומקום נירוסטה שעמד על מיחם גדול. היש שפתה מים רותחים מהמיחם, לפתה את הכפית עד שאצבעותיה הלבינו ובחשה ביסודיות שתי כפיות גדושות של סוכר בספל.  היא ריחפה ריחוף מדויק לעבר השולחן והניחה עליו את הספל: "אהובי יבנה לי בית, אהובי יבנה לי בית..." חזרה לשיר, אוחזת בחוזקה ספל תכול נוסף ומוזגת לתוכו תמצית חזקה של תה מקומקום הנירוסטה שעמד על המיחם הגדול. הוסיפה מים רותחים מהמיחם ושוב לפתה כפית עד שאצבעותיה הלבינו,  בחשה ביסודיות שתי כפיות גדושות של סוכר וריחפה בחדר, עדיין שרה, בפיג'מה הוורודה שלה התלויה עליה ברישול חינני והניחה את הספל השני בדיוק מול הספל הראשון.

"ראית אותה?" ספק שאל ספק אמר, מתיק את מבטי ממנה ונאנחכשהתיישב למולי עם שתי כוסות קפה שחור, לו ולי, מסמן קלות בראשו לעברה. "כמה יפה, ככה משוגעת," אמר.

נשמתי עמוק. "תגיד," אמרתי, "מה יש לה?"

"מה יש לה?" חזר בטון יבש, "מה כבר יכול להיות לה? פעם בשנתיים שלוש מאשפזים אותה לחודש חודשיים לאיזון. ככה כבר חמש-עשרה שנה."

שוב הבטתי בה צועדת בקלילות אל השיש, מתחילה את השיר בפעם השלישית: "אהובי יבנה לי בית, אהובי יבנה לי בית..." הנהנתי. "היא מחכה למישהו," אמרתי.

"מחכה. בטח שמחכה," ענה וצחק את צחוקו הדק והקר. "ככה כל יום. מכינה לשתות. מכינה עוגה. חושבת שהאהוב שלה יבוא. חכי, תכף תתחיל לרקוד." הבטתי בה לוקחת צלחת, מניחה עליה מפית נייר, היא הוציאה מן הארון מלבן ארוז בשקית ניילון, פתחה את האריזה שבתוכה תבנית מאורכת של עוגה קנויה בעטיפה צבעונית, נזהרת שלא לקרוע אותה, פרסה פרוסה לא עבה של עוגת שוקולד שכבר פרסו ממנה כמה פרוסות, הניחה אותה לאט על המפית ויישרה אותה מיד בקפידה מתחת לעוגה. פרסה פרוסה נוספת והניחה גם אותה בזהירות, כאילו שהיא מכסה תינוק, מעל לפרוסה הראשונה. הביטה במעשה ידיה וחיוך גדול התפשט על פניה. קול שירתה התגבר והיא החלה לרקוד. הניפה זרועות ארוכות לצדדים וחגה במעגלים. תנועת גופה הייתה רכה ועדינה, כמו מטפחת משי שמתייבשת על חבל כביסה ברוח קלילה והזרועות שלה נראו ארוכות-ארוכות, עם לק ורדרד ועדין בסוף כפות ידיים רכות ומטופחות. היא חגה אל השיש, אוספת את הצלחת כלוליין מיומן ומסובבת אותה במעגלים תוך כדי הריקוד, הגישה את הצלחת אל השולחן והניחה אותה בדיוק בין שני הספלים.

המבקרים שהגיעו לבקר חולים אחרים, ישבו גם הם בחדר והביטו בה משתאים. הפציינטים הגיבו אחרת. אחד הביט בה בחיוך. אחר, שישב בפיג'מה תכולה פרומת כפתורים וראשו שמוט על חזהו ומבטו בוהה ריק לפנים – הרים את ראשו למראה האשה המחוללת והחל מוחא כפיים. פציינטית נוספת, כבדת משקל, קמה צוהלת לרקוד מאצל השולחן בעוד אמה מנסה, ללא הצלחה, להושיב אותה בחזרה, במבט חסר אונים.

לפתע נשמעו צרחות מאחד החדרים: "עוף לי מהעיניים, אני יודע מי אתה! עליי אתה לא תצליח לעבוד. אני מכיר אתכם. שב"כניק עלוב שכמוך! קפאתי במקומי והוא, שישב מולי, זינק ואמר, "אני חייב.  זה יוסי. שוב התקפה," ורץ לכיוון החדר כשהחלוק הבן שלו מתנופף מאחוריו כגלימה.

זה היה החלק הכי קשה בביקורים שלי בתקופה שהוא עשה שם את הסטאז'. הצרחות.

המשכתי לשבת, והבחנתי שגם המבקרים האחרים מודאגים כמוני. הפציינטים לעומתנו, לא נראו מודאגים כלל וכלל והמשיכו בשלהם. זו שרה, זה מחייך, זה מוחא כפיים וזו רוקדת.

לפתע נכנס לחדר המבקרים גבר גבוה ומרשים כבן שבעים, במכנסי ג'ינס וחולצת כפתורים מגוהצת. ניחוח אפטרשייב עדין נודף ממנו ושיערו הקצוץ היה כמעט לבן כולו. רק בצדעיים עוד היה קצת אפור. הוא עמד שם כדי רגע – מבטו מרוכז בה, בשרה ורוקדת – ועיניו אורו.

היא הבחינה בו ועצרה. אז רצה אליו, כמו ילדה קטנה, זרועותיה פרושות לצדדים, מוכנות לחיבוק.

אחרי שהתחבקו הם פסעו יד ביד אל השולחן וישבו זה מול זו, שותים את התה, נוגסים מן העוגה.

הצעקות בחדר השני כבר שככו והוא חזר והתיישב מולי.

"זהו. נתתי לו זריקה. הוא כבר יישן כמו שצריך. עד מחר. עד ההתקף הבא."

"תראה," אמרתי לו מחייכת, ומסמנת בראשי אליהם, "הוא בא."

הוא הביט אל שולחנם, "מי בא?"

"האהוב שלה. האהוב שלה בא."

הוא נתן בי מבט מוזר ואמר, "על מה את מדברת? אין שם אף אחד. הזקנה הזאת יושבת לבדה."

  

שפת כל הארץ

ספר חדש מגלה: העברית השפיעה בחלקה על הלטינית 

ועל שפות מערביות - 'שפת כל הארץ' מאת עמנואל 

גרנצרז'

ספר חדש חושף, כי השפה העברית השפיעה בחלקה על הלטינית ועל שפות מערביות. זהו מחקר שעליו מתבסס הספר 'שפת כל הארץ' מאת עמנואל גרנצרז' בהוצאת הספרים אוריון. הספר עוסק באבחון מילים בשפות האירופיות שמוצאן מלטינית אשר שורשיהן זהים במידה מרובה לשורשי מילים מקראיות ומשמעויותיהן קרובות להן. ניתן לקבל הצצה לעולם מעניין המצביע על כך שהשפות השמיות, ובכללן העברית, השפיעו, לדעת המחבר, על הלטינית, ויתרה מכך על הסנסקריט, ומלים רבות נלקחו והוטמעו בשפות אלה. אמנם אין אסמכתא היסטורית (וייתכן כי גם לא תימצא כזו) לגילן של המילים המשותפות לשפות הללו, אך מעניין לראות את קווי הדמיון הרבים, שמן הסתם לא נהירים לרוב האנשים, או שהיו מתייחסים בביטול לזהות, אלמלא המחקר שערך המחבר.

האם ה"שורש" המקראי ושם העצם הצרפתי source (שעבר מצרפתית לאנגלית) מקורם אחד הוא? הרי הדעה הרווחת בקרב הבלשנים היא שהלטינית שממנה התפתחה הצרפתית התגבשה ממקורות הודו-אירופיים ומיוונית, בעוד שמוצא המילה "שורש" הוא כנראה שמי. ואם נכון הדבר שהן ינקו ממקור אחד, מתי חלה התפתחות זו בדברי ימי העמים וכיצד הצטלבו המילים, שהרי שתי השפות נהגו בארצות רחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב, תרתי-משמע?

           

תחושה דומה קיננה בלבו כאשר תהה על התופעה המוזרה שהמילה הספרדית seguro שפירושה "בטוח" או "ודאִי" תואמת את המשמעות של הפועל העברי "סגור", המציין את הפעולה החיונית הנדרשת כדי לאבטח מקום כלשהו, וכן בנִיסיונו להבין את פשר התצליל הזהה-כמעט של המילה האיטלקית ragione (רג'ונה) שפירושה "תבונה" עם "רעיון" בעברית.

עמנואל גרנצרז' נולד באיטליה בשנת 1929. ב-1939, חודשים אחדים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, היגרה משפחתו לטנג'יר שבמרוקו שם שהתה עד 1943, שנת עליית המשפחה לישראל. בנסיבות אלה למד עמנואל בבתי הספר השונים גם את השפות צרפתית, איטלקית וספרדית, והופתע לגלות בהן מילים שבמבניהן בצבצו יסודות מקראיים

את ממצאי הבדיקה המעניינים והמפתיעים גיבש גרנצרז' לספר שבו הוא רואה מימוש "כתיבה שהונעה על ידי סקרנות מאתגרת בעקבות הימצאותם של יסודות מקראיים במילים אירופיות, בפרט שהבלשנות הכללית טוענת כי הדמיון הזה חלחל משפות לועזיות לעברית ולא להיפך". ממצאיו הם בבחינת אשנב להיבט אטימולוגי ארכאי נדיר בדברי הימים של העמים.

שפת כל הארץ מאת עמנואל גרנצרז', הוצאת הספרים אוריון, 134 עמודים, מחיר לצרכן 79 ש"ח, להשגה בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב רבינוביץ' 11 חולון ובאתר ההוצאה www.orion-books.co.il

הוצאת "אחוזת בית" שמחה לבשר על צאת הרומן

בארץ המובטחת

מאת

סבסטיאן בארי

(261 עמ', 98 ₪)

סבסטיאן בארי, מחבר רב-המכר "הכתובים הסודיים" (אחוזת בית, 2009), חוזר ברומן חדש שבמרכזו אישה בלתי נשכחת.

בערוב ימיה, כשהיא בת שמונים ותשע, שב המוות והִכה באכזריות בלילי. נכדה היחיד ביל, אותו גידלה לבדה מאז שהיה בן שנתיים, התאבד בתלייה. כמה ימים לפני כן, הלך לעולמו מר נולאן, הידיד הקרוב ביותר שהיה אי-פעם ללילי הקשישה. כעת היא יושבת במטבח המבהיק שלה, ליד שולחן הפורמייקה האדום, וכותבת במשך שבעה-עשר ימים את סיפור חייה, על רגעי האושר והאימה הרבים שבהם. השכול מציף אותה בזרם של זיכרונות ופחדים ישנים. "איזה צליל משמיע לב בן שמונים ותשע שנשבר?" היא שואלת בתחילת הווידוי שלה. "הוא אינו יכול להיות הרבה יותר מדממה."

סיפורה של לילי, גיבורת הרומן "בארץ המובטחת", רצוף לכל אורכו בטרגדיות ובמלחמות: החל במותו של אחיה הנערץ וילי, במלחמת העולם הראשונה; דרך בריחתה לארצות הברית ממולדתה אירלנד, יחד עם אהובהּ טאג, לאחר שמורדים אירים הוציאו גזר דין מוות על שניהם; וכלה במותו של הנכד ביל, שיצא לשרת כחייל במלחמת המפרץ ושב אל בית סבתו שבברידג'המפטון, ניו יורק, כשהוא הלום קרב. במהלך נדודיה בארץ המובטחת – היא אמריקה, שאליה נמלטה מדבלין הבוערת בשנות המרד בבריטים – המוות ליווה אותה כמו צל, ואהוביה נטשו אותה בזה אחר זה. כעת, ליד שולחן המטבח, כשהיא ממתינה למותה שלה, היא מעלה על הכתב את המסלול המפותל שעברה, מנסה לפענח את חייה, ובתוך כך חושפת סודות מפתיעים.

"בארץ המובטחת" הוא שיר קינה שנפרש על פני שבעה עשורים, מפי אישה שבורת לב אך מפוכחת, שמוצאת בתוכה את הכוח לסלוח גם למי שפגעו בה יותר מכול. המחבר, סבסטיאן בארי, הוא מהסופרים האירים המצליחים ביותר בעולם.

סבסטיאן בּארי: הערות ביוגרפיות

סבסטיאן בארי, אחד הסופרים האהובים והמצליחים בבריטניה, נולד ביולי 1955 בדבלין, אירלנד, לאב ארכיטקט (פרנק בארי) ולאם שחקנית (ג'ואן אוהרה). הוא גדל עם שני אחיו בבית פרטי גדול ומבודד ליד הים, ואמו נעדרה רבות מהבית בשל הופעות בתיאטרון וצילומים לקולנוע.

בארי למד בבית ספר קתולי ובטריניטי קולג' בעיר מגוריו. הוא למד קרוא וכתוב רק בגיל תשע, ופירסם את הרומן הראשון שלו, Macker's Garden, בגיל עשרים ושבע. כשנה לאחר מכן הוציא ספר שירים ראשון. מאז הוא הוציא לאור עשרה רומנים שזכו להצלחה מסחרית גדולה, וכן ארבעה ספרי שירה, אחד-עשר מחזות וספר ילדים אחד. בין ספריו הבולטים נמנה הרומן Long Way Long, שהיה מועמד לפרס מאן בוקר ב-2005. מחזהו הראשון של בארי, Boss Grady's Boys, הועלה בשנת 1988 בתיאטרון אֶבּי שבדבלין וזכה להצלחה. מאז הועלו מחזותיו של בארי על במות דבלין, לונדון, ניו יורק וסידני.

בארי עוסק רבות ביצירותיו במורכבות החיים באירלנד, ובהשפעת ההיסטוריה על חיי הפרט. מורכבות זו לא נחסכה גם מחייו. סבו מצד אמו היה רב-סרן בצבא הבריטי, ואילו סבו מצד אביו היה לאומן אירי נחוש. מורשת משפחתית זו השפיעה עמוקות על חייו ועל יצירתו, והובילה אותו לחקור אותה לפני ולפנים.

בלא מעט מיצירותיו משחזר בארי קולות משפחה אבודים כדי להאיר את סיפורה של אירלנד. מחזהו Sligo of Lady Our מבוסס על חייה של סבתו. פרסומו של המחזה גרם לנתק בינו לבין סבו, שסירב לדבר איתו עד יום מותו. גם ברומן “הכתובים הסודיים", ספרו הראשון של בארי שתורגם לעברית (אחוזת בית, 2009), שזורה ההיסטוריה המשפחתית של המחבר. הדמות הראשית מבוססת על סיפור חייה של דודתו של אביו. היא נודתה מהמשפחה בשל הפרת כללי ההתנהגות הקתוליים, ובארי ידע עליה רק שהיתה “יפה" ו"לא מהוגנת". הספר זכה בפרס קוסטה 2008, בשתי קטגוריות: פרס הרומן הטוב של השנה והפרס הגדול — ספר השנה. במקביל, הוא היה מועמד לפרס מאן בוקר, הפרס הספרותי החשוב ביותר בבריטניה.

כיום מתגורר סבסטיאן בארי במחוז ויקלו שבאירלנד. הוא נשוי לאליסון ואב לשלושה ילדים.

הספר ערוך בפרקים, וכל פרק ללא ביל מבכה את מותו, ואולי מחבר אותה למותה של לילי, הגיבורה של הספר. הספר כולו, רווי כאב, ומצאתי בו דמיון רב להרבה שירי קינה המושרים אצלנו.

פרק שמצאתי בו כאב רב הוא הפרק הרביעי, אביא כאן חלק מהפרק:

היום הרביעי בלי ביל

לילה טרוף שינה. סערה גדולה איימה להגיע מהאוקיינוס האטלנטי. שבתי ושקעתי בשינה למחצה, ולסערה לא היה שום קושי ללכת אחרי לשם. יערות הופיעו, כך הרגשתי, וימים גאו, דהרו דרך מחשבותי  המבולבלות. התעוררתי שוב ושוב, בבהלה, בלי לדעת אם צעירה אני או זקנה, באמריקה או באירלנד. זה מה שקורה כשנוברים בפחמים ישנים. כשחופרים בעבר.

ולמרות זאת אני מודה שיש בכך מידה של הנאה. אני משרבטת על שולחן הפורמייקה, מתקדמת בדפי מחברת הדוח הזאת בעיפרון שלי. נדמה שאני רואה כל אחד וכל דבר כשאני כותבת. אני יכולה איכשהו לברך שוב את אבי לשלום. הייתי רוצה לומר לו, אבא, אינני יודעת היכן אתה קבור, אני כל כך מצטערת.

תעתוע אפל

 

תעתוע אפל

מאת: דנה מויסון

הוצאת רימונים

* * * * * *

258 עמודים, מחיר 98 ₪

במשך שלוש שנים איש לא הצליח לעצור את הרוצח הסדרתי שקורבנותיו היו נערות יפהפיות שמראן הושחת לפני מותן. שרון, בלשית מחוספסת ממחלק הרצח של ניו-יורק, שמה לה למטרה לתפוס את הרוצח החמקמק בכל מחיר. בחיפושיה היא מגיעה עד לצמרת עולם הזוהר, ובדרך מעוררת את זעמה של עורכת מגזין אופנה נחשב. היא מגלה שהסוד לפתרון התעלומה טמון אצל דוגמנית-על, שאינה מודעת לסכנה האורבת לה. האם שרון תספיק להרכיב את כל חלקי הפאזל בזמן ולהציל את הקורבן הבא?

"תעתוע אפל" הוא סיפור על שלוש נשים חזקות: דוגמנית בינלאומית, אשת עסקים מצליחה שמסתירה סוד אפל ובלשית עקשנית.. במהלך מרדף חוצה גבולות אחר האמת, נחשפות פניה המכוערות של הנקמה, אך גם נרקמים קשרי אהבה מפתיעים. עברן של הגיבורות נשזר בשרשרת הרציחות ומוביל לסופו המפתיע של הספר.

זהו ספרה הראשון של דנה מויסון, המסיימת בימים אלה תואר ראשון בפסיכולוגיה וכותבת למדור היחסים של אתר Ynet.

דנה מויסון, בת 23, ילידת ישראל. בת יחידה לאם ישראלית ואב אמריקאי. הוריה נפרדו כשהיתה בת שנה ואביה חזר לארה"ב. גדלה עם אמה בת"א עד גיל 22 לא היתה בקשר עם אביה ועם משפחתו האמריקאית, שכללה אחות מנישואיו הראשונים של האב, הגדולה ממנה בעשרים שנה. לקראת יום הולדתה ה-22, לאחר 4 שנות חיפוש עיקש ועמוס מכשולים, איתרה את אחותה שלא ידעה כלל על קיומה. האחות קיבלה את דנה, בחום ובאהבה, מהרגע הראשון. היא העניקה לה את ההזדמנות להכיר את השורשים שלה, וכך גילתה דנה עובדות מפתיעות ומשמעותיות על אביה ומשפחתו.

גם משפחתה הקרובה מצד אימה, אמריקאית. הם מתגוררים  בניו יורק ודנה מרבה לבקר אותם.  

כסטודנטית כתבה לעתים קרובות לעיתון האוניברסיטה, אז החלה להתעניין בעיתונאות באופן יותר רציני. לפני כשנה וחצי החלה לכתוב לאתר XNET, לאחר מספר חודשים עברה לכתוב לאתר אופנה ומשם התגלגלה למדור "יחסים" של Ynet.

היא החלה ללמוד באוניברסיטה הפתוחה בגיל 14 והמשיכה בלימודים אקדמיים גם במקביל לשירות הצבאי שלה כמאבחנת פסיכוטכנית, מראיינת, ואחראית על המיונים לטיס.  סיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה, בהצטיינות.

בתום השירות החלה להתנדב במרכז נוער ביפו ולשמש מורה למקצועות הומניים, בעיקר לאנגלית. עבדה כמדריכה בקייטנות, כמדריכה חברתית במחלקות פסיכיאטריות של בתי חולים (תה"ש וגהה) וכיום מתנדבת כמורה לאנגלית במרכז ללקויי למידה בדרום תל אביב.

מאז שהיא זוכרת את עצמה היא אוהבת לכתוב. כבר בכיתה א' כתבה שירים וכן כתבה לעיתוני בית הספר, גם ביסודי וגם בחטיבה. היא תולעת ספרים ומרבה לקרוא מגיל צעיר ספרי מתח - הז'אנר האהוב עליה ביותר. לקראת סוף שירותה הצבאי עשתה סדר בחפציה ומצאה התחלות של לא מעט סיפורים, ביניהם ההתחלה של "תעתוע אפל". הסקרנות לאן יכולה העלילה להתגלגל, הושיבה אותה לכתוב את הספר. החיבור החזק לצד האמריקאי שלה (הן מצד אימה והן מצד אביה) והיכרותה הקרובה עם העיר ניו-יורק, השפיעו על זירת ההתרחשות של העלילה.