לגרום לאחי
לחייך
מאת: אסף
יוסף מזוז
הוצאה
עצמית
* * * * * * *
(110
עמודים, 50 ₪)
"אתה מפה?"
התעניין והצביע על האדמה.
"כולנו מפה אני
מניח", הגבתי ולרגע הבנתי שנדבקתי מעט באופן דיבורו המתחכם. הוא חייך אבל
מבלי לחשוף את שיניו, כצוחק לעצמו בשביעות רצון.
"לכל אחד יש את
העיר שלו, הוא גדל בה, היא הופכת להיות הבית, ולא משנה לאן ילך תמיד יזכור אותה
לטוב ולרע," תחב את צמתו לתוך צווארון חולצת הפלנל הדהויה-ירקרקה שלבש.
"ולרע,"
חזרתי אחריו. שוב חייך כמו הבין את כוונתי במלואה. הפעם חיוך מרומם עם עיניים רכות
כמו בפגישת רעים. מטרי הגשם החלו ללטף את מרכז העיר ולהשרות אווירה רגועה. הקור
חדל מלהשפיע על עורי, וניחוחות ניטעה בי. הטיפות השקופות זלגו באיטיות , ובכל מטר
הצמיחו ניצנים רעננים וניקו זפת ופסולת מעל גגות רעפים הישר לתוך בורות הניקוז.
"אין כמו הגשם,
מנקה אותנו, מרווה אותנו, וגם יורד באלכסון כדי שיהיה לנו זמן לברוח," ציין
איש התיאוריות. הבטתי בו בתמיהה.
(מתוך הספר)
אסף מזוז, סופר צעיר, פרסם בעבר
מספר ספרי פנטזיה שזכו לאהדת הקוראים, חוזר אל הפרוזה הבוגרת ומטלטל את הקורא במסע
אינסופי בחיפוש אחר חיוכו של האח.
לגרום לאחי לחייך"
הוא יצירה מרתקת, כנה ומעוררת מחשבות, שתיחרט בלב הקוראים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה