הירח אותו ירח
אודיסיאה
לווייטנאם
מאת: רות שפירא
עורכת: שרון אלמוג
הוצאת פרדס
בשיתוף בוקסילה
* * * * * *
(184 עמודים, 50 ₪)
באומץ לב ובנדיבות אנושית יוצאת דופן, חולקת איתנו רות
שפירא, מתרגמת ועיתונאית, ממואר אישי
יפהפה על אודות המסע לאימוץ בתה בווייטנאם בשנת 1997. מדובר בתיעוד נדיר, שכן
אימוץ ילדים מווייטנאם הותר בחלון הזדמנויות מצומצם, שנמשך כשלוש שנים בלבד.
במלחמת יום הכיפורים,
בגיל 24, התאלמנה רות שפירא מבעלה יגאל, אחרי שנת נישואין אחת. הם
לא הספיקו להוליד ילד משותף ורק כעבור שנים, אחרי ניסיונות כושלים להרות בסיוע
הרפואה בישראל, החליטה לאמץ תינוקת בווייטנאם. היא מחזקת את העמדה הגורסת שבמקום
להתענות בטיפולי פוריות, מוטב לאמץ תינוק שכבר נולד וזקוק לבית ולאהבה. הבחירה בווייטנאם נולדה בין היתר על רקע
האפשרות, באותם ימים, לאמץ שם תינוקות בני יומם כמעט, לעומת המצב במדינות מזרח
אירופה.
הספר נקרא בנשימה
אחת, בהיותו מסמך מרתק שחומריו האישיים שזורים בשפע מידע על תהליך מתיש ומתסכל, על
ארץ רבת מסתורין ועל אהבת אם שנוצרה ברגע אחד של חיבוק. שפירא הייתה נחושה לקבל
לידיה את לין שלה , כיום נערה כבת 18, על אף הקשיים, הבלתי צפויים ברובם, שנערמו
בדרכה.
זהו טקסט ייחודי -
סיפור מסע מופלא, מפעים וכתוב היטב. סיפור ובו רגעים רבים של מתח עצום, חוסר
ודאות, ציפייה ובעיקר – אהבה גדולה. סיפור של צמיחה רגשית מעוררת הערכה, של אם
שבתה גדלה בלבה ולא בבטנה.
זהו ספר מלא חמלה,
שגם חושף את יפי הנוף הווייטנאמי ומעביר בחיות רבה ריחות וצבעים, תרבות וההיסטוריה
של המדינה למודת הסבל.
מעבר לספֶרָה
המשפחתית והביתית, הטקסט גם נוגע ביחס החברה הישראלית לאימוץ, לילדה שונה במראה,
לאם וילדה שלא תמיד ברור מה הקשר ביניהן, החל בדברי עידוד חמים וכלה בשאלות
חטטניות.
"הפשטתי אותה מהבגדים הישנים.
מישהו מהנוכחים בחדר לקח אותם. חיתלתי אותה בחיתול שהבאתי אתי, פמפרס ל-newborn שהיה קטן מדי, והלבשתי אותה בבגדים תחתונים
ובאוברול. נזכרתי בלימודי הספרות האנגלית שלי, בצ'ארלס דיקנס שמשתמש באקט של החלפת
בגדים, השלת הישן על פני החדש, כסמל להחלפת זהות. התינוקת הרכה הזאת נאלצת בעל
כורחה, בכוח גורל שמעבר לשליטתה, להמיר את זהותה הראשונית בזהות חדשה, אחרת - אימא
אחרת, שם אחר, ארץ אחרת, תרבות אחרת, משפחה מורחבת אחרת, על כל המשתמע מכך. ימים
יגידו מתי ואיך, אם בכלל, תתחבר אל שורשיה הראשוניים."
* * *
"המפגש עם האישה שילדה את מי שמיועדת להיות בתי מלחיץ
מאוד.
עוד לפני המפגש אני מרגישה אשמה. במה אשמה? לא יודעת
בדיוק, אולי בכך שאני יכולה להרשות לעצמי לגדל תינוקת שהאם הביולוגית ככל הנראה אינה
יכולה, יהיו סיבותיה אשר יהיו – כלכליות, חברתיות, אישיות. אני גם חשה מעין אשם,
או אי נוחות, על כך שהאמהוּת שלי תלויה בוויתור גדול כל כך מצד אדם אחר. איך, איך,
אני שואלת את עצמי מהרגע שקיבלתי את לין ולעולם לא אפסיק לשאול, איך מישהו בעולם
הזה היה מסוגל למסור אותה? אני מאמינה שמי שאמנם ויתרה, מי שנאלצה לוותר, כנראה
עשתה זאת בכאב גדול. לא מתוך בחירה אלא בלית ברירה."
(מתוך
"הירח אותו ירח")
רות שפירא נולדה בהלסינקי, פינלנד, ועלתה לישראל בגיל 13.
היא בוגרת לימודי ספרות אנגלית, מתרגמת בכירה של ספרות יפה משוודית, נורווגית
ואנגלית, ומי שהביאה לארץ את מיטב רבי המכר מארצות הצפון. לזכותה נזקפים למעלה
מ-40 כותרים מתורגמים עבור מיטב הוצאות הספרים בארץ (עם עובד, מודן,
כנרת-זב"ם, ידיעות אחרונות, כתר, הקיבוץ המאוחד ועוד). היא כלת פרס היצירה
למתרגם משפה מיוחדת לשנת 2004, מטעם משרד החינוך, התרבות והספורט.
רות שפירא עבדה
בעיתון מעריב מראשית שנות השמונים ועד שנת 1997. בתפקידה האחרון (1992-1997) שימשה
ככתבת לענייני תרבות של העיתון. במשך שנים
רבות פרסמה כתבות וראיונות בתחומי תרבות שונים, תחקירים, סקירות וביקורות בעיתונות
יומית (מעריב, ידיעות אחרונות, מוסף הספרים של הארץ, ג'רוזלם פוסט) וכתבי עת
(עיתון 77, סטודיו, הורים וילדים ועוד). היא עבדה כמנהלת פעולות התרבות בבית ציוני אמריקה, תל אביב. עסקה בהוראת כתיבה
יוצרת במכון לקידום נוער שוחר אמנות ומדע
בניהולה של ד"ר אריקה לנדאו.
בין השנים 2004-2006
כיהנה כנספחת התרבות בשגרירות ישראל בסטוקהולם, שבדיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה