צעקה הפוכה

הוצאת "אחוזת בית" שמחה לבשר על צאת ספר חדש
בסדרת "מקור" של דנה אולמרט

צעקה הפוכה

מאת

סלין אסייג

(180 עמ', 68 ש"ח)

"צעקה הפוכה" מאת סלין אסייג הוא רומן ביכורים נועז שמאיר משפחה אחת, בית אחד ועיר אחת – בת ים של שנות השבעים והשמונים – באופן מפוכח ואכזרי. הוא מסופר בנשימות קצרות, בעברית מחוספסת ועדינה, בעלת אמינות ועוצמה חריגה, ובסגנון שהוא דיווחי לפרקים. העלילה בנויה טלאים-טלאים ונעה ברחובות ילדותה של המספרת ובמרחבי הזיכרון והתודעה שלה.  הילדה-אישה מבחינה בניכור בין ההורים, בגעגועים של האם למצרים של שנות ילדותה ובכל משוגעי השכונה המסתובבים ברחובות ומזינים את פחדיה ואת סקרנותה. היא מדמיינת כיצד תברח מן הבית עם אחיה האהוב ובכך תגאל את עצמה מן העתיד הצפוי לה. ההפלגות מן המציאות המיידית אל עבר אופקים מדומיינים של אפשרויות עתידיות, מסייעות לה להדוף מעליה את חוקי העולם ולפעור בתוכו מרחב יצירתי של חיפוש עצמי ושל חופש.

מתוך הספר:

אמא אומרת לי שאסור לבכות במקלחת. גם במיטה אסור והכי גרוע לפני שנרדמים. מי

שבוכה במיטה לפני שהוא נרדם יקום בבוקר והפנים שלו יהיו עקומות. כשלא הצלחתי לא לבכות ניסיתי לא לישון, אבל נרדמתי והייתי מתעוררת ורצה למראה לבדוק שאני לא עקומה בפנים.

חיפשתי אנשים עם פנים עקומות. כשאמרתי לאמא שלא ראיתי אף אחד כזה היא אמרה שהאנשים האלה מתביישים ולא יוצאים מהבתים שלהם. בעיקר חיפשתי בבתים חדשים, כאלה שהייתי בהם בפעם הראשונה. אני בטוחה שבבית של מרינה היה מישהו כזה בחדר הסגור שהיא לא נתנה לי לפתוח.

סמי ברדוגו על "צעקה הפוכה": "ספר הביכורים המרשים של סלין אסייג הינו יצירה בשלה ומקורית, עשויה פרגמנטים היוצרים מקשה אחידה של עולם מפתיע. כתוצאה משוטטות בין הבית לחוץ, בין העבר לבין ההווה, בין האספלט לבין עור הגוף, בין עברית מסודרת לבין עברית 'מתעקמת' – מצליחה סלין אסייג לברוא מצבים בלתי רגילים של תודעה ושל קונקרטיוּת, שמעל ומעבר לכול חודרים עמוק ללב".

התרשמותי: הציטוט של המשורר יהודה עמיחי, מתמצת את הרעיון העובר כחוט השני בספר, "[...] לא בבת אחת, לא כולי, אלא כדשא באלפי יציאות זהירות [...]". עולמה של המספרת בא לידי ביטוי, טיפין טיפין ובזהירות. אפשר להבחין בקושי של המחברת לחשוף את עולמה, את פחדיה את הקנאה במשפחות אחרות, המסופרים מתוך נקודת מבט של ילדה, ושם מסתתר הכאב של השנאה, כי מי שונא את הוריו ? מסתתרת גם הנפש החבולה העטופה בזיכרונות, אבל המחברת כאדם בוגר, לא מסתתרת וכותבת את זכרונותיה בגוף ראשון. 

העניין הרב בקריאת הספר נמצא גם במבנה הספרותי שלו. מספר העוסק בזיכרונות בדרך כלל יש ציפייה לכתיבה כרונולוגית, לפי סדר ההתרחשויות, אך המחברת כתבה באופן שבו האדם נזכר, באופן המעורר עניין 

דבר נוסף שאהבתי בכתיבה של סלין, הוא הפתיחה הסקרנות ומזמינה בפרקים מסוימים, במי מדובר ? "כל בוקר את יושבת מול השעון ומסתכלת על המחוגים. "או " היא קמה, מצמידה את הכיסא לשולחן, יד שמאל מגששת באוויר אל הקיר." על מי המחברת מספרת ?

ציטוט נבחר מהספר, בו מצאתי את המחשבה המדויקת שאפיינה את כתיבתה של המחברת לאורך הספר.

"תמיד כשאני מגיעה לחנות בשעה הזאת מגיעים איתי כל המשוגעים. שלוש ושבע-עשרה דקות. לא דקה לפני, לא דקה אחרי. בשעה שלוש אני מסיימת, יורדת לחניה. בשלוש וחמש דקות אני במכונית. מניעה, מחכה דקה שהמנוע יתחמם והמזגן יקרר, ויוצאת מהחניון. אם אין פקק ואין מכונית שחוסמת את דרכי, אם לא צריך לקחת מישהו לאנשהו, וכמובן, אם אני  צריכה לקנות משהו, אני מגיעה לחניה של הסופר בשלוש  ושבע-עשרה דקות בדיוק". (עמ' 169)

על סלין אסייג:

סלין אסייג, ילידת 1967, גדלה בבת ים ומתגוררת בה עד היום. היא לומדת לתואר שני בכתיבה יוצרת באוניברסיטת בן גוריון, ועובדת בתחום המכונות. צעקה הפוכה הוא ספרה הראשון.