קזנובה - סיפור חיי

לראשונה בעברית – תרגום מלא בליווי הערות

קזנובה

סיפור חיי

מאת: גיאקומו ג'ירולמו קזנובה

תרגום: אורלי אגרנט

הוצאת אסטרולוג

* * * * * *

(עמודים, 84 ₪)

קזנובה, בן ונציה, בנם של זוג שחקני תיאטרון, היה אחד האישים היותר מפורסמים במאה ה-18 באירופה. הוא היה בן בית בחצרות מלכים, שליטים ואנשי-דת, מאהב, דיפלומט, מכשף ויזם של מפעלי הימורים. ברישומי הכנסייה הוא מופיע כבן לפשוטי-עם שהחל את חייו כמשפטן וסיימם כספרן בספרייה פרטית בבוהמיה. אולם לעיקר פרסומו זכה בתחום שונה לחלוטין - אהבת נשים! קזנובה היה המאהב המושלם, ויותר מזה - הוא היה מאוהב באהבה עצמה, בתהליך האהבה הכובש את לב הנשים והגברים.

קזנובה כתב מאות כתבים בנושאים רבים ומגוונים, במהלך חייו. החל בספרי חוק כנסייתי וכלה בספרי מדע בדיוני וקבלה מעשית. אולם ספרו המפורסם עוסק בו עצמו - ״סיפור חיי״, ספר הזיכרונות המתאר בגילוי לב את חייו ואהבותיו.

בשפה ציורית, חושפנית, מרתקת ומלאת הומור מתאר קזנובה את גלגולי חייו, את נדודיו ממדינה למדינה ומאישה לאישה, את הצלחותיו ואת כישלונותיו. ספר זה טבע את חותמו של קזנובה על התרבות המערבית, ושימר את שמו כגדול המאהבים וכ״משורר האהבה הדגול״.

״כל חיי נועדתי להיות קורבן לחושיי הרגישים, וזאת על אף היסודות המוסריים המצוינים שהושרשו בלבי. התמלאתי עונג בהלכי בדרך נלוזה, ולא חדלתי מלחיות את שגיאותיי, ובלבי הנחמה כי ידעתי מה הן. אי-לכך, תקווה אני, קוראים יקרים, שלא תמצאו בסיפורי התפארות עזת-מצח, ואף לא הרהורי חרטה או מבוכה של מי אשר מעלה סומק בלחייו בהתוודותו על חטאיו הקלים… חשתי כי מיום לידתי נועדתי למין היפה,

תמיד אהבתי נשים ועשיתי כמיטב יכולתי כדי לזכות באהבתן… לבי משכני אל כל הדברים הטובים אשר עוררו את סקרנותי.״                                (מתוך ההקדמה לספר)

בעבר הרחוק היו מספר עיבודים ותקצירים שהתבססו על זיכרונותיו של קזנובה, ואינם זמינים עוד. כמו כן, תורגמו בעבר קטעים מתוך הספר שראו אור בהוצאת אסטרולוג. אך מעולם לא יצא בעברית תרגום מלא של הספר.

הספר תורגם לעברית מ"מהדורה מדעית" של זיכרונות קזנובה שפורסמה בו זמנית באנגלית, צרפתית ואיטלקית.

במהדורה זו לוקטו ואוחדו כל הקטעים שראו אור, תורגמו קטעים שהושמטו בעבר, כל החומר נערך מחדש ונוספו הערות המקלות על הקורא.

 

גיאקומו ג׳ירולמו קזנובה

נולד ב־2 באפריל, 1725, ברפובליקה המפורסמת של ונציה, כבנם — ויש אומרים ממזרם — של שחקן תיאטרון כושל בשם גיטאנו ג׳יוספה קזנובה ואשתו היפהפייה זנאטה לבית פארוסי. גיאקומו קזנובה סיים את חייו ב־4 ביוני, 1798, בדוכצ׳קוב (דוקס) אשר בבוהמיה, חלק מהקיסרות הרומית הקדושה (כיום נמצא המקום ברפובליקה הצ׳כית), שם הועסק כספרן בטירת דוקס של הרוזן ולדשטיין, דוכס בוהמיה. במותו, היו שמו ידוע בכל רחבי אירופה.

קזנובה נחשב, בחייו ולאחר מותו, לאחד מהאישים הבולטים ביותר באירופה של המאה ה־18. ספרו המפורסם, עב הכרס, ״סיפור חיי״, מביא את זיכרונותיו ומציג באופן המהימן והחושפני ביותר את המנהגים, הנורמות וההתנהלות החברתית, הפוליטית והמוסרית באירופה של המאה ה־18. שמו, ׳קזנובה׳, היה מוכר לכל — לטוב ולרע — והפך למושג של ממש בתרבות המערבית, זאת למרות העובדה שבמהלך חייו השתמש בשמות ותארים רבים, כמו ׳ברון פארוסי׳ או ׳אביר סיינט־גלה׳.

קזנובה ידוע לכל בזכות אהבת הנשים בחייו, אולם עולמו וחייו היו מורכבים הרבה יותר. לפני שפרש לעבודתו כספרן בבוהמיה — שם כתב את זיכרונותיו — היה קזנובה מקורב לחצרות בני המלוכה והאצולה באירופה, בן-בית בחדרי האפיפיורים והקרדינלים, ובן-שיח לסופרים, הוגים ומוסיקאים בולטים.

באירופה של המאה ה־18 חיו אנשים ונשים אשר בזכות כישורים אישיים הצליחו לפרוץ חומות מעמדיות, ולזכות בהכרה, סמכות ועושר בזכות כשרונם ולא בזכות מוצאם. אפילו אמו של קזנובה, זנאטה פארוסי, הצליחה לעשות זאת. בזכות יופייה וכישרונה לענג את בני המין השני, הייתה בת בית בחדרי אצילי אירופה. ישנם הטוענים כי אחד מבניה היה צאצא של בית המלוכה האנגלי, בנו של יורש העצר.

לצד סופרים, מוסיקאים, ציירים, מדענים, שחקנים או צעירים יפי תואר, היה מעמד קטן של גברים ונשים שעיקר פרסומו — והאמצעי בעזרתו מוטטו את חומות המעמד — היה המיניות. מוכרות לנו דוגמאות רבות של נשים, פילגשים, שבזכות התנהגותן וכישוריהן המיניים זכו למעמד ולעוצמה. ומוכרות לנו גם דוגמאות של גברים, שבזכות ׳הפקרות׳ מינית מוחצנת זכו לאותה עוצמה.

קזנובה היה אחד מאותם גברים. זאת למרות העובדה שאם נבחן את ספר זיכרונותיו, נגלה כי פרסומו גדול ממעשיו. אם נמנה את אהובותיו, נמצא כי הן מסתכמות, במהלך חייו, בכמאה ושלושים נשים. מרביתן היו נשים שאת חסדיהן קנה בכסף או בטובות הנאה שונות, חלקן הדביקו אותו במחלות מין, ועם מעט מהן קיים יחסים תמורת תגמול כלשהו. כיוון שזיכרונותיו של קזנובה מגיעים עד גיל חמישים לערך, מדובר בכארבע נשים בשנה.