ספר
חדש: "דברים שרציתי לומר" מאת רמי בר אדון
הספר "דברים שרציתי לומר" מאת רמי בר אדון, בהוצאת הספרים "אוריון", הוא אוסף של עשרות
סיפורים קצרים, סיפורי החיים של המחבר, אנקדוטות מתחומי הדמיון, מעורבים במציאות
מדי פעם . הספר אינו רומן ואף לא סיפור מתח, לא דרמה ולא ביוגרפיה. המחבר מסביר,
כי מילותיו אינן גבוהות. שפתו היא שפת היומיום. פרוזה. רסיסיו רסיסי ילדות ורעוּת
וגעגוע ואקטואליה ודמיון וחיים. דברים שרציתי לומר כמשמעו בדיוק. מדובר חומרים
שברובם מאוד מחויכים, וגם פה ושם סיפור השולח דמעה סוררת למורד הלחי. הסיפורים הם בעצם רסיסים. רסיסי ילדות –
על ילדות מיוחדת במינה בצפון הישן של תל אביב, בואך הנמל, שהיה שוקק חיים. סיפורי
שכונה, סיפורי מקומות שהם משאת דמיונו של כל ילד ובעיקר, סיפורי בית, הווי המשפחה
והסלנג המיוחד ששלט הן בבית והן מחוצה לו. ראוי לדעת ששכונת הנמל, בתחילת שנות
החמישים, הייתה ערב רב של עולים זה מקרוב באו, פליטי שואה, צברים, סלוניקאים שעבדו
כסוורים בנמל ועוד. היה שם מגדל בבל של שפות שיצר את הסלנג והבליל הכול כך מיוחד. רסיסי
חיים – על ענייני דיומא ודברים שכולנו נתקלים בהם ביום יום מבלי משים. רסיסי רעות
– הערך חברות בספר הנו ערך עליון, והמחבר מנסה להעביר אותו כמיטב יכולתו דרך
סיפורי רעות, רעות לוחמים, אבדן חברים קרובים ועוד.
הספר כולל עשרות
סיפורים קצרים, כשהסיפור "נועם גרשוני" זכה במקום הראשון כחביב הקהל
בתחרות הסיפור הקצר לשנת 2014.
מתוך הספר: כל הלילה לא נרדמתי. היום אני מגיש את יצירת המופת - ספר הביכורים הראשון שלי להוצאות הספרים הנחשבות בישראל. איזו התרגשות! "הוצאת הקיבוץ המאוחד". ריח התבשילים העז שקידם אותי בחדר המדרגות, הבהיר לי שהגעתי למקום הנכון. רק קיבוצניקים אוכלים צהריים בשעה 11.00. ואכן, עיניהם הבוחנות של שלושה גברים בגיל הישיבה אשר ננעצו בי מיד בכניסה, אוששו את התיאוריה. "חבר, אתה בוודאי מחפש את זיוה, נכון?" קלטו בהרף-עין את המעטפה מתחת לזרועי. אני מהנהן בביישנות. ריח המרק מאושש את חששי שהם הגזימו עם שורש הפטרוזיליה בפנים... "שלום, חבר! אתה בוודאי רוצה להשאיר לי את כתב היד שלך, נכון?" אני מהנהן במרץ לכיוונה של אישה כבת שמונים שישבה מאחורי שולחן עמוס, שערה הלבן אסוף לצמה עבה ועיניה נבונות. "בן כמה אתה, חבר צעיר?" פונה אלי הגברת בנעימות. "עוד מעט בן שישים..." אני עונה במהירות ומשפיל עיניי במבוכה. "ומה גורם לך, ידידי הצעיר, להתחיל ולכתוב בגיל כזה מופלג?" שואלת אותי הזקנה בת התשעים ומבטה משועשע. "תראי... את יודעת... פתאום קפצה עלי המוזה, ו..." "כן, כן," חותכת אותי בת המאה במהירות. "כולכם אותו דבר. פתאום יש לכם זמן, פתאום אין לכם ילדים לטפל בהם, והנכדים - זה רק בשביל
לתת להם צביטות ולשגר בחזרה להורים..."
דברים שרציתי לומר הוא ספרו
הרביעי של רמי בר-אדון, (63) יליד תל אביב, ותושב הרצליה, נשוי, סב
לתשעה נכדים והבעלים של רשת חנויות "פלפל" לבגדי ים וחוף. קדמה לו טרילוגיה של שלושה ספרים: מרפסת
מול הים בהוצאת אסטרולוג/ידיעות אחרונות (2011). בסנדלים על גשר הירקון בהוצאת
רימונים/כתר (2012). קזוארינות מתות זקופות בהוצאת רימונים/כתר (2013).
רמי בר אדון מספר, כי
"במקצועי האישי אני איש עסקים בתחום האופנה ובגדי הים. כל חיי נסבים סביב
בדים וגזרות, דוגמניות ותצוגות... אל הכתיבה התוודעתי בגיל מאוחר יחסית. שישים. אם
הייתי יכול לדמיין שנה לפני שישים, שבגיל שישים ושלוש אחזיק בידיי ארבעה ספרים...
הייתי אומר לעצמי שאני הוזה בהקיץ! אין ספק שהכתיבה שהחלה כמשהו מאוד יצרי, כבשה
את עולמי והיום איני יכול לתאר לעצמי שאי פעם אחדל מלכתוב. הספר הוא בעצם קובץ של
סיפורים קצרים, סוג הכתיבה האהוב עלי ביותר. הספר נכתב לסירוגין כשלוש שנים.
הסיפורים התחילו לאט לאט להיערם על שולחני וכשהערימה גבהה והלכה, התיישבתי לעשות
בה סדר, לערוך, לתקן, לשפץ ולקרוא שוב ושוב, עד שנחה דעתי".
בעקבות ספרו הראשון "מרפסת מול הים", מעלה רמי בר אדון מופע
קסום של נוסטלגיה תל אביבית בשירים, בסיפורים ובמשחק, בהשתתפותם של שמוליק צבי –
אספן וחוקר זמר עברי, שלמה מוסמן – מדריך טיולים ושחקן, שלישיית הזמר
"סימפטיה תל אביבית", רמי בר אדון – מחבר הספר, והדר זלטין – פסנתר
ועיבודים מוסיקליים.
דברים שרציתי לומר מאת
רמי בר אדון, הוצאת הספרים אוריון, 315 עמודים, מחיר לצרכן 69 ש"ח,
להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב סחרוב 19, קניון ערי החוף,
ראשון לציון ובאתר ההוצאה www.orion-books.co.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה