"אלפרד וצלר
היה גיבור אמִתי. בריחתו
מאושוויץ והדוח שסייע לכתוב
ובו סופרה לראשונה האמת על
המחנה כמקום של השמדה
המונית, הביאו במישרין
להצלת חייהם של 120,000
יהודים — יהודי בודפשט
שעמדו להישלח אל מותם. בכל תולדות השואה לא
היה עוד מעשה יחיד
שהביא להצלתם של רבים
כל כך מן הגורל שהועידו
להם היטלר והס"ס".
סר מרטין גילברט
בריחה מן הגיהינום
מאושוויץ אל החופש-סיפור
של הצלה ושליחות
מאת: אלפרד וצלר
מסלובקית: דוד רינגוולד
עריכה: עדינה דרכסלר
הקדמה למהדורה העברית מאת רוב רוזט
הוצאת יד ושם
* * * * * *
(369 עמודים, 88 ₪)
“מבעד לארובה... הדרך היחידה
מכאן החוצה
היא מבעד
לארובה... האם
אכן אין דרך
אחרת? לא
ייתכן! יש ויש
והם ילכו
בה. היא מובילה
דרך ההרים,
בחסות הלילה. היא
נמשכת שבעה
ימים ושבעה
לילות, אולי
יותר, אבל
בסוף הדרך מצפים להם בני
אדם בעלי
מצפון".
ב-7
באפריל 1944 נמלטו אלפרד
וצֶלֶר ורודולף ורבּה
ממחנה ההשמדה בירקנאו כדי
להציל את נפשותיהם
ולספר לעולם את
האמת על מחנה
המוות אושוויץ-בירקנאו.
סיפור
בריחתם של וצֶלֶר
ושל ורבּה מבירקנאו
והדו"ח שחיברו על
המחנה שהופץ בעולם, הוא
אחד הסיפורים הדרמטיים
בתולדות השואה. וצֶלֶר
וורבּה היו היהודים הראשונים
שהצליחו לברוח מאושוויץ
והראשונים שברחו מבירקנאו. בכל תולדותיו של
המחנה ניסו להימלט
ממנו מתי מעט
אסירים, רובם פולנים. חלקם שילמו על
כך בחייהם. וצֶלֶר וורבּה
הם שניים מתוך
פחות מ-12 יהודים שבריחתם מאושוויץ עלתה
יפה.
מטרתם העיקרית של וֶצלֶר ושל וְרְבָּה הייתה להפיץ בעולם
את הידיעה על ההשמדה באושוויץ־בירקנאו. הדוח של וֶצלֶר ווְרְבָּה, שנוסף לו אחר כך
המידע שמסרו שני בורחים אחרים, צ'סלב מורדוביץ וארנושט רוזין, נודע בשם "הפרוטוקולים
של אושוויץ". וֶצלֶר ווְרְבָּה, כמו גם חברי המחתרת באושוויץ־בירקנאו, קיוו
שלאחר שיתפרסם הדו"ח על הרצח ההמוני השיטתי ועל המשטר הלא אנושי במחנה ויקבל
פומבי יתערבו בעלות הברית ויחריבו את מכונת המוות. גם אנשים אחרים, כגון הרב מיכאל
דב וייסמנדל העשוי ללא חת מ"קבוצת העבודה", ארגון ההצלה המחתרתי למחצה,
שקיבלו את הדוח בסלובקיה ושלחו את המידע שכלל לעולם החופשי, האמינו שהדוח יביא
לפעולה מיָדית להחרבת מנגנון הרצח. אבל לא כך היה. זמן רב מאוד נדרש למנהיגים ולאחרים
מחוץ לאזורי השליטה הנאצית באירופה עד שבשלה ההבנה שהנאצים עוסקים בהשמדתם השיטתית
של היהודים, וגם אז התגבשה ההבנה הזאת רק טיפין־טיפין.כפי
שקורא קרול (בן דמותו של וצלר בספר), מנהמת לבו: "איך יכולתי לדעת שהמאמץ לשכנע
אנשים להאמין לנו יהיה קשה יותר מן הבריחה מן הגיהינום?"
הדו"ח שחיבר וצלר וקטע מתוך עדותו בפני בית הדין
הלאומי בברטיסלווה (1946) מופיעים כנספח בסופו של הספר. הספר ראה אור לראשונה
ב-1964 בסלובקיה, בתקופה שהמחבר היה עדיין מאחורי מסך הברזל. נראה שוֶוצלֶר עיצב את זיכרונותיו כרומן בין
היתר משום שהספר נכתב בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית והמחבר העדיף שלא להסתבך עם הצנזורה
ועם דרישות התקינות הפוליטית של המשטר.
הספר
בריחה מן הגיהינום
מביא בלבוש ספרותי
את סיפור כליאתו
באושוויץ של אלפרד וצֶלֶר,
יליד צ’כוסלובקיה, ואת
הסיפור המדהים של
בריחתו. וצֶלֶר מקים לתחייה
ביד אמן את
עולם האימה של
מחנה ההשמדה על
אסיריו, מפקדיו הנאצים ובעלי
התפקידים האחרים בני
לאומים שונים ומתאר
ברגישות רבה,
בהומור ובחמלה את סבלם,
הלוך רוחם ותחושותיהם
של יושביו — תיאור שמגיע
לשיאו הדרמטי עם
סיפור הבריחה שהצליחה
כנגד כל הסיכויים.
וֶצלֶר כתב את ספרו ב־1964, אבל עצמתו של התיעוד הספרותי
הזה לא נחלשה. אושוויץ, בית החרושת למוות, קם שוב לנגד עינינו במלוא אימתו והפרשייה
העומדת במרכזו, הבריחה הנועזת מאין כמוה, עדיין מרתקת ומעוררת השראה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה