חדש בהוצאת פרדס
עוברת אורח
מאת: לידיה גורדון קנכט
עורך: יקיר בן-משה
*****
(198 עמודים, 69
₪)
עוברת אורח מאת לידיה גורדון קנכט, מתאר
בכישרון ספרותי רב את קורותיה של משפחה אחת העוברת בנדודיה מפולין, דרך דרום
אמריקה, ועד לקיבוץ ישראלי בצפון הארץ. בתוך כך נחשפים שפע של נושאים "גדולים",
שהמחברת מצליחה לתארם ברגעים "קטנים" ונוגעים ללב. תנועת הגירה הגדולה
של יהודי המאה העשרים, הפגנות מחאה קומוניסטיות, העלייה לישראל, תנופת הקיבוצים,
וכן משבר הנישואין של המספרת-המטלטל את עולמה הפנימי לכדי חשבון נפש עמוק ומזעזע.
הספר שזור יסודות ביוגרפיים.
הוא מספר את קורות משפחתה של הסופרת, כשהמציאות והדמיון משמשים בו בערבוביה.
ראשיתו בצילום משפחתי של אימה וסבתה העיוורת. הצילום הקסים את גורדון-קנכט ועורר
בה זיכרונות על הוריה וילדותה.
לידיה גורדון-קנכט, ילידת
1938 מונטבידאו שבאורוגוואי. מאז עלייתה ב-1964 עם בן זוגה לארץ, מתגוררת בקיבוץ
געתון שבגליל המערבי. נשואה ואם לשלושה ילדים בוגרים. בעלת תואר דוקטור לספרות
מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בחוג ללימודים היספנו-אמריקאיים.
"עוברת אורח" הוא ספרה השביעי.
ראה רקורד מקצועי מורחב בהמשך.
גורדון קנכט היא מהגרת, בת להורים מהגרים. הוריה שהיו קומוניסטים נאלצו
לברוח מהמשטר הפולני שרדף אותם, והגרו בגיל 19 מפולין לאורוגוואי. אימה באה ממשפחה
מאד ענייה שבשלב מסויים עזבה את הכפר בו התגוררו ועברה לוורשה. היא למדה בבית ספר
בניהולה של תלמידה של יאנוש קורצ'אק, אליו הגיעה, מידי יום, ברגליים יחפות ובו גם
זכתה לארוחה. אביה הגיע ממשפחה אמידה יחסית שהתגוררה בעיירה בפולין. בגיל 14 ברח
מהבית לוורשה. בוורשה נפגשו הוריה. ללידיה לא הייתה משפחה גדולה. חלקה הגדול נספה
בשואה ויש לה מידע קלוש עליהם, משום שההורים שהתנתקו לגמרי ממשפחתם, מיעטו לספר
עליהם. קבוצת חברים רחבה הייתה המשפחה שבה גדלה. הוריה היו קומוניסטים וחילוניים
גמורים, לכן לא מפתיע שהיא אתאיסטית. היא השתתפה לראשונה בסדר פסח, רק בהיותה בת
16 עם הצטרפותה לשומר הצעיר.
אימה הייתה חולת קצרת חמורה,
ובמשך ארבע שנים (מגיל 5 עד גיל 9) היא גדלה במשפחה אחרת. הוצאתה מהבית הייתה טראומטית
והשפיעה רבות על חייה.
לידיה עלתה לארץ בפעם
הראשונה בגיל 16 עם גרעין של השומר הצעיר והצטרפה לקיבוץ געתון. שירתה בנח"ל,
נשלחה ע"י הקיבוץ ללמוד הוראה בסמינר בירושלים, חזרה לקיבוץ להדריך חברת
נוער, כעבור שנה נסעה לביקור הורים, נשארה שנה באורגוואי, שם הכירה את בן-זוגה,
התחתנה ועלתה ארצה בפעם השנייה (1964).
הספר משיק לחייה של
המחברת במספר תחומים:
-
הנטישה, העקירה, וההגירה המביאים לתחושת
תלישות, זרות וחוסר השייכות, הם חלק מהמוטיבים המרכזיים בהם מטפל הספר: האם שנוטשת
את הסבתא העיוורת בפולין; האמא שמרחיקה את בתה מהבית; הבת שעוזבת את ביתה ומהגרת
לארץ; הבעל שנוטש את אשתו; הגיבורה העוזבת
את משפחתה ונוסעת למדריד, מותירה אוקיינוס בינה לבינם. כל אלה מתנקזים לשם הספר
"עוברת אורח".
-
הקרעים בנפש הגיבורה (הקרע מן הבית,
מהאהוב הראשון, מהמולדת, משפת האם ומהבעל) – חלקם קיימים גם בנפשה של הסופרת. גם
בנפש אימה ואביה יש קרע שלא מדברים עליו-אימה השאירה מאחור את אימה העיוורת בפולין
ואף פעם לא סיפרה מה עלה בגורלה. אביה
השאיר את משפחתו בפולין ושתי אחיותיו נספו בשואה.
-
להיות מחובקת על ידי זרים, על ידי חברים, על
ידי הקיבוץ (חברה הדואגת לכל – מעין רחם) ועל-ידי האשה הפשוטה והחמה שבביתה חיה 4
שנים - דמותה מופיעה בחלק הראשון של הספר.
-
היחסים עם האם – יחסי גיבורת הספר
עם אימה משקפים את יחסיה הבעייתיים של הסופרת עם אמא שלה - אישה קשה, קפדנית,
ביקורתית ושיפוטית. בספר מנהלת הגיבורה שיחה עם אימה, כזאת שהסופרת לא ניהלה מעולם
עם אמא שלה. בשיחה זו היא אומרת את כל מה
שהייתה רוצה להגיד לה ולא אמרה.
-
עיוורון - סבתה של
גורדון-קנכט הייתה עיוורת. גורלה הלא-ידוע ונטישתה בוורשה הטרידו את הסופרת. הספר
לא מספק תשובות ומה שיש בו בהקשר זה הוא בדיוני. העיוורון של הסבתא הופך בספר
לעיוורון מטאפורי. גיבורת הספר עיוורת למה שקורה ומתרחש סביבה.
- חשבון נפש - הסופרת עורכת חשבון נפש עם
עצמה, עם הקיבוץ (הרצון לצאת ממנו
לעיר הגדולה הקורצת באפשרויות התרבות
שלה), עם הזהות הישראלית שלה ועם
ההתלבטות בין לחיות כאן או באורוגוואי. היא
תמיד רצתה לכתוב, אז למה לעלות
לארץ, לאבד שפה ולכתוב בשפה שתמיד
תישאר זרה לה? היא לעולם לא תכתוב כמו
הישראלים. היא ניסתה ללמוד מן המקורות ולקרוא ספרות ישראלית, אבל עד
היום
הסופרים שהיא מעריכה במיוחד, כותבים
בשפות זרות.
חשבון נפש זה, עוברת
גם גיבורת הספר, שהיא עוברת אורח, ללא מולדת ברורה,
ללא שפה ותרבות.
רקורד מקצועי
לידיה גורדון-קנכט בעלת
תואר ראשון בהצטיינות בחוג לספרות כללית מטעם אונ. חיפה. בעלת תואר שני בחוג לתורת
הספרות מטעם אוניברסיטת תל אביב. בעלת תואר דוקטור לספרות מטעם האוניברסיטה העברית
בירושלים, בחוג ללימודים היספנו-אמריקאיים.
בעלת
תעודת הסמכה להוראה מטעם סמינר למורים מדריכים של עליית הנוער. עוסקת כל השנים
בהוראה במסגרות שונות.
סיפוריה
פורסמו בכתבי עת ספרותיים, חלקם תורגם לאנגלית ולספרדית.
סיפורה
"האשה שגידלה חד-קרן במטבח", שתורגם ע"י אשר הריס, זכה בפרס תרגום
בינלאומי.
ספריה הקודמים: לאטלנטיס ובחזרה-סיפורים
(ספרית פועלים,1978), תסריט דרום-אמריקני-סיפורים (ספרית
פועלים,1989), טאנגו למאחרים-סיפורים (ספרית פועלים,1999), הסיפור
של מרתה-רומן (גוונים,2002), להיות ככל העולם-השינוי בקיבוץ
(מערכת, 2008), המשחק הטקסטואלי (הוצאה Hispanoamerica,, אוניברסיטת מרילנד, ארה"ב)
פרסים
ומלגות
2008-
"חבצלת" לפרסום הספר "להיות ככל העולם"
2000-קרן תל אביב על
שם רבינוביץ לפרסום הספר "הסיפור של מרתה"
2000-מלגה לשהות ב-YADDO-מושבת
אומנים בארה"ב –סרטוגה ספרינגס
1996- מלגת סופר-מורה
למשך שנתיים, מטעם משרד החינוך ואגודת הסופרים
1989-1990- מלגה
לשהות באוניברסיטה בלאון, ספרד, לכתיבת תיזה על תרגום- חילופי תרבות ישראל –ספרד
משנת-2000- 3 מלגות
לשהות באוניברסיטאות אוטונומה וקומפלוטנסה במדריד
1986 פרס אריכא
לסיפור הקצר
1988 פרס ע"ש
פרננדו חנו, מטעם הקהילה היהודית במקסיקו לסופר ישראלי
התרשמותי: מילדותי אהבתי לקרוא
ספרים המספרים על השואה, או אפילו קרוב לזה. הספר הזה אינו "ספר שואה"
אופייני, אבל הסיפור מתחיל בפולין וכבר רותקתי. "נבלעתי" אל תוך הקריאה.
ממליצה על ספר טוב שאפשר לגמוע אותו בכמה שעות וליהנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה