יום רביעי, 9 באפריל 2014

פנסיון שטרן

פנסיון שטרן



מאת: עדנה בוכמן

עורך: חיים פסח

הוצאת "אעלה בתמר"

* * * * *

(207 עמודים, 80 ₪)

קצת אחרי שנות השלושים של המאה שעברה, החלו להגיע יחידים ומשפחות של יהודים גרמנים בחליפות עם עניבות פרפר, נעליים מצוחצחות וכובעי לבד לראשיהם. ירדו מן האונייה אל המזח, באוויר הלוהט והמאובק של פלשתינה-ארץ ישראל. חלקם בחרו להשתכן ברחוב הקשת ברמת גן, שם הקימה צעירה, מיוצאי גרמניה, פנסיון.

לפנסיון היו מגיעים נופשים, אורחים ודיירי הרחוב הקבועים, אחרי השלאפשטונדה. לפנות ערב נפגשו כדי ליהנות מהאפפל-שטרודל מיט שלאגזאנה (קצפת) ומקפה ריחני, לשמוע את הפסנתרן מנגן מנגינות מוכרות מהבית, לשחק בקלפים וגם לרקוד לצלילי ואלסים של שטראוס.

הספר מורכב משלושים סיפורים קצרים ומפותלים, עסיסיים והומוריסטים, כולם סובבים סביב הפנסיון ברחוב הקשת: פרשיות יחסים מותרים ואסורים, אהבה תמימה, תאוות בצע, תענוגות וגם מעט תככים לא מזיקים. בין לבין נפרש הווי חייהם של כמה מהייקים הראשונים בפלשתינה של ימי המנדט, החיים בבועה תרבותית-חברתית וקסומה משלהם, מנותקים מהסובב אותם ומאושרים למדי בחלקם.

כל הדמויות בספר בדיוניות:
הלנה, בעלת הפנסיון הנעימה והנמרצת, וילי וקורט הצעירים האתלטיים, ארנסט בלומנטל הפסנתרן הרומנטיקן, פלומה יונה הפלרטטנית, העלמה סיסי שזה עתה הגיעה מברלין ומקסי, בעל בתי הקזינו מפרנקפורט עם אשתו קוקה, הרקדנית לשעבר, שמקימים להם בית ברחוב, ומניעים את מהלך העלילה שמתרחשת כולה בין השנים 1933 ל- 1938.

"פנסיון שטרן" הוא ספרה השלישי של עדנה בוכמן. ספרה הראשון "נדדה האהבה" מעלה אנקדוטות משעשעות או עצובות מחייה ומחיי חברותיה, אהבות והחמצות מנקודת מבטה של אשה. הספר זכה להצלחה ניכרת ואף תורגם לגרמנית. טקסטים מתוך הספר עובדו למופע בקפה-תיאטרון הקאמרי עם השחקנית אסתי זקהיים.
ספרה השני "האם יש משהו בינינו" בוחן בקריצה ובחמלה מערכות יחסים בין בני זוג שונים זה מזה, במצבים ובגילאים שונים. הספר עובד להפקה מוסיקלית על ידי המלחינה גלית פלורנץ והועלה בתיאטרון תמונע.

עדנה בוכמן לבית בלוך, נולדה בארץ ב-1945, למשפחה דוברת גרמנית שעלתה לארץ ב-1939. גדלה ברחוב הקשת ברמת גן (היום רחוב שרת), בסמוך ל"פנסיון פרנק", שהיווה השראה לספר "פנסיון שטרן".
הזיכרון הראשון שלה מהפנסיון, היה כשביקרה שם לראשונה, בגיל חמש, עם הוריה. בשבתות, אחרי הארוחה, הם נהגו לצאת עם אורחיהם לקפה ולמוסיקה בגינת הפנסיון, הסמוך לביתם. כל באי הפנסיון דברו גרמנית. היא זוכרת שולחנות ערוכים עם מפות מעומלנות, כלי אוכל נאים, ותפריט לפי המטבח הגרמני.
אביה, פריץ בלוך, ואימה, טרודה אדלשטיין, נולדו באזור הסודטים. סבא היה תעשיין טקסטיל, בעל מפעל גדול וידוע בכל אירופה. הוא היה נוסע בעיר ומחוצה לה, עטוף בפרוות, בכרכרה פרטית עם הסייס שלו. במפעל עבדו מאות עובדים והוא שרד עד שהגיע נציג הממשל הנאצי ב-1938 ודרש מהמשפחה למכור לו את המפעל, בסכום אפסי.
ממש לפני פרוץ המלחמה הצליחו הוריה להימלט לארץ בספינת המעפילים "טייגר היל". יחד עם אחת מדודותיה, שהשכילה להעלות איתם מכונות סריגה ותפירה, הקימו, במה שנותר להם, את המפעל "אלד" לחליפות ג'רסי בפרדס כץ.
כמה שנים מאוחר יותר עברה המשפחה לגור בבית גדול על גבעה שהשקיפה אל הים,  ברחוב הקשת  ברמת גן, שהיה כמעט כולו מאוכלס בדוברי גרמנית,
מגיל שש הייתה נוסעת בחופשות עם אביה למפעל, מתיישבת על דרגש קטנטן בין העובדות וממיינת כפתורים ורוכסנים. בשעות הערב, הייתה מלווה אותו להחלפת משמרות הסורגים והסוללים במפעל. במיוחד אהבה את ריח  שמן המכונות והצמר.
כשגדלה מעט שלחו אותה הוריה ללמוד אופנה בפנימייה לבנות בשוויצריה, שם פגשה נערות מכל קצוות תבל. מבנות משפחתו של  השאה הפרסי, שהתלהבו מהגרעינים השחורים שקיבלה מהבית ועד בנות גנרלים מדרום אמריקה.
לאחר מספר שנים נשלחה לבירמינגהם, אנגליה, להתמחות במפעל טקסטיל מתקדם. בשנים אלו נחשפה לתרבות אחרת, לא מוכרת, שהותירה בה רושם עמוק. היא למדה היטב את השפה ואהבה את אורח החיים האנגלי ואת האווירה התרבותית של שנות השישים המוקדמות, עם הביטלס, דיוויד פרוסט, האופנה המיוחדת של מרי קוואנט וההומור האנגלי.
לאחר שחזרה ארצה, התגייסה לצבא, שם גם הכירה את בעלה.
בסוף שנות העשרים לחייה, אחרי לידתו של בנה הראשון, החלה לעבוד כיועצת אופנה לסגל הדיפלומטי הישראלי והזר בישראל. הגיעו אליה נשות כל בעלי התפקידים בשגרירויות, ביניהן שושנה קלדרון אשת שגריר ישראל בהולנד, אשת נשיא מקסיקו, אשת שגריר איטליה, אשת השגריר הקנדי, וגם אביו של עופר נמרודי, שישב בטהרן והגיע אליה עם המידות של רעייתו, כדי שתכין לה מלתחה לכל שעות היום והערב. (היא הייתה חייבת לנהל, בין היתר, רישום מדויק של כל הדגמים שנרכשו, שמא חלילה תופיע באירוע אשתו של המזכיר השלישי באותו הדגם של אשת השגריר).

יום אחד הופיעו אצלה, ללא התראה מוקדמת, בתו של ראש העיר של עזה, ראשד אשווה, בלוויית בעלה וגיסתה, הם הציגו את עצמם וסיפרו שפתחו חנות גדולה ברחוב הראשי של עזה,  והם מעוניינים לקנות סחורה. מאז הגיעו אליה פעמים רבות, והקשרים ביניהם התהדקו. הסתבר לה שהם ייצאו את השמלות שקנו אצלה  לעשירי לבנון, שנהגו לבקר בקזינו ובנשפים חברתיים בבירות. יום אחד הוזמנו היא ובעלה לארוחה על שפת ימה של עזה. מלווים בשתי מכוניות ששמרו עליהם, הם הגיעו בפעם הראשונה לחנות הבגדים בעזה שנראתה כמו חנות מהודרת באלנבי. הכיבוד במסעדה היה כיד המלך והשיחה התנהלה בנעימים, עד לרגע שבו עלה הנושא הפוליטי. ב- 1973 כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הם חדלו להגיע.
מעט לאחר מכן נולד בנה השני. לאחר המלחמה פתח בעלה מפעל לתכשיטים והיא החלה לעבוד בו בתפקיד קניינית של אבני-חן לתעשייה.
בתחילת שנות ה-90 נפרדה מבעלה, ובשנת 2000 הכירה את חברה לחיים, ישראל קיסר.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה