"אני
אומרת זאת מאהבה"
שירים
מאת: מיכל סנונית
הוצאת מודן
*
* * * * *
(62
עמודים, 68 )
השירה היא הדם של הנפש. היא הבגד היפה של הכאב.
היא המוזיקה של הרווח בין המילים.
השירה אומרת את שאי־אפשר לומר בשום דרך אחרת.
היא מציאות מדומיינת. היא חלום אמיתי.
מענגת ומתעתעת. שליטה ונשלטת. מתבצרת בגוף
ונבעטת מתוכו החוצה בכוח הנשמה.
מיכל
סנונית
שירתה
של מיכל סנונית מקבלת תפנית מפתיעה בספרה "אני אומרת זאת מאהבה".
לצד שירתה הלירית הנודעת, תופסים בספר
מקום מרכזי שירים שחלקם בעלי גוון מחוייך ואירוני
ואחרים, הנוקטים לשון ישירה, בוטה וכואבת.
לספר שלושה שערים:
שער ראשון: "מתוך
העשבים השוטים עולים ובאים ימים טובים" – המורכב ממחזור שירים שבמרכזו
השיר: "נאום העשבים השוטים". מיכל סנונית מובילה את "שירת
העשבים" למקום מפתיע ובלתי צפוי. בפעולת קילוף מתבקשת, ימצא בהם הקורא שירה
אקטואלית, ביקורתית, שניתן לקחת אותה לכיוונים שונים כיד דמיונו של הקורא.
שער שני: "נקודת
תצפית" – שירי התבוננות בתהליכי הזמן, בנופי והלכי הנפש, כתובים בצורה מזוככת, מהורהרת, מציירים תמונות מחיי
היום יום בסביבה אנושית מוכרת .
שער שלישי:
"לילה לילה לאה" – בשפה אינטימית, שבאופן פרדוקסלי גם חודרת ומטלטלת,
מכונסים שירים של צפונות הלב, שככל שהם אוטוביוגרפיים ואישיים, כן יש בהם מצפונות
לבו של כל אדם ("הקשיבו לציוץ העפרוני/ הוא היודע את הלב/ וצפונותיו."
עמ' 53).
הספר
"אני אומרת זאת מאהבה" הוא ספר שיריה ה-13 של מיכל סנונית. קדמו
לו בין היתר: "נגיעה"; "ללחוש אהבה"; דרך היופי דרך
הכאב"; "שירת הלב" ו"שאהבה נפשי". וכמובן ספרה הנודע
"צפור הנפש" שתורגם ל-38 שפות והפך לנכס צאן ברזל שהעניק השראה גם
ליוצרים בתחומי המחול, המוסיקה והתיאטרון, בארץ ובעולם.
שיחה לילית
א.
הוֹלְכִים לִישֹׁן, אֲנִי אוֹמֶרֶת.
וְאַתָּה אוֹמֵר, נְדִידַת הַצִּפּוֹרִים מִתְאַחֶרֶת הַשָּׁנָה,
וּפָנַי נוֹדְדוֹת אֶל חֶלְקַת צַוָּארֵךְ.
אֲנִי בְּגַבִּי, מַתִּירָה אֶת כַּבְלֵי חָזִיָּתִי,
מְכִינָה עַצְמִי לִכְבוֹד הַשֵּׁנָה
אֵלֶיהָ אָנוּ הוֹלְכִים יַחְדָּו
לַיְלָה לַיְלָה, שָׁנָה אַחַר שָׁנָה.
כְּשֶׁחֶלְקַת צַוָּארְךָ תֹּאבַד בְּחֶלְקַת צַוָּארִי
נָשׁוּט כִּשְׁנֵי בַּרְבּוּרִים בַּנָּהָר
וַאֲנִי אֲבָרֵךְ אֶת בּוֹרְאִי
עַל שֶׁבְּרָאֲךָ.
ב.
וְהַנָּהָר שִׁירַת בַּרְבּוּר
וְאֵין דִּבּוּר.
שִׂיחָה שְׁתוּקָה
אִישׁ בְּאִשָּׁה.
בַּרְבּוּר בְּתוֹךְ בַּרְבּוּר
וְאֵין דִּבּוּר.
על מיכל סנונית וספריה
מיכל
סנונית פרסמה עד היום 41 ספרים. ספרי שירה למבוגרים וספרי ילדים רבים, ביניהם
ספרים לכל גיל-למבוגרים וילדים כאחד.
בין
הפרסים שזכתה בהם: פרס בינלאומי לספרות ילדים, ז'נבה 1993; פרס הנשיא ומשרד החינוך
במקסיקו, שם הוכרזה כסופרת השנה לשנת 2006. בארץ זכתה בפרס ראש הממשלה 2005 ועוד.
ספריה זכו להצלחה בינלאומית, תורגמו לשפות
רבות ונמכרו ברחבי העולם בכשלושה מיליון עותקים. בראש עומד "ציפור הנפש"
שתורגם ל-38 שפות, כיכב ברשימות רבי המכר וזכה לשבחי הביקורת שהשוותה אותו
ל"נסיך הקטן" של אקיזפרי ו"השחף" של ליווינגסטון. בגרמניה
בלבד נמכר צפור הנפש בשבע מאות וחמישים אלף עותקים עד כה, באנגליה בכ-120,000
עותקים וסך מכירות הספר בספרדית עומד על מעל 300,000 עותקים. ב-1993 זכה הספר
במקום הראשון בתחרות הבינלאומית היוקרתית לספרות ילדים בז'נבה וב-2006 נבחר
ע"י הנשיא ומשרד החינוך כספר השנה במכסיקו. לרגל הזכייה הודפס הספר במהדורה
מיוחדת בת מאה אלף עותקים והופץ בכל בתי הספר
והספריות במדינה. בתחילת 2010 חגגו באנגליה במהדורה חגיגית את יציאת העותק
המיליון של הספר בשפה האנגלית ברחבי העולם. הספר זכה לעיבודים לבמה, מחול ומוסיקה.
בשבדיה יצרו בהשראת הספר יצירה למחול, סרט לטלויזיה הממלכתית-חינוכית ומחזמר.
תיאטרון המחול בדיסלדורף העלה בספטמבר 2008 את ציפור הנפש בהצגת בכורה במסגרת
פסטיבל המחול Take-off
3, ואילו בארץ הוצג בפסטיבל ישראל מחזה מוסיקלי המבוסס על הספר
בהפקת המדיאטק בחולון.
לאחרונה ראה הספר אור בצרפת.
ספרים נוספים של מיכל סנונית המצליחים
בחו"ל הם: "בוא וחבק אותי" כ-200,000 עותקים ברחבי
העולם, "יד ביד עם אלוהים" כ-100,000 עותקים ברחבי העולם ו"תגיד לי שאתה... תגידי לי שאת..."
לאחרונה ראו אור בתורכיה ובפורטוגל
מהדורות חדשות של "צפור הנפש", "בוא וחבק אותי" ו"יד ביד
עם אלוהים". "ציפור הנפש" ו"בוא וחבק אותי" יצאו בשנה
האחרונה גם בערבית בהוצאת דאר אל הודא, בתרגומה של פתחיה טברי והופצו בארץ
ובשטחים.
בעונה של 2008 העלתה התזמורת הקאמרית
הישראלית בניצוחו של גיל שוחט יצירה מאת מיכל סנונית בשם "ירמיאו החתול –
פנטזיה לחתול ותזמורת". הלחין אייל באט, שיחקו וקראו עירית ועזרא דגן. קונצרט
ראשון עלה בחודש מאי 2008. לקראת הקונצרט יצא ספר לילדים "ירמיאו החתול"
כשם היצירה המוסיקלית.
מיכל סנונית נולדה בקיבוץ עין
החורש בו גדלה, התחתנה וילדה את שלושת ילדיה. כיום מתגוררת בתל אביב. בוגרת החוגים
לספרות עברית ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב. במשך השנים הייתה רועת צאן ומטפלת
בילדים, עיתונאית ב"על המשמר" בו ערכה את מדור התרבות ואומנות ואת מוספו
השבועי "חותם". כיום בנוסף לכתיבתה הספרותית נפגשת עם קהל קוראים ילדים
ומבוגרים, מרצה ומשוחחת בנושאי ספרות שונים במתנ"סים, מועצות אזוריות ובחוגים
לספרות ברחבי הארץ.
ספרים לכל גיל וספרי ילדים (רשימה חלקית):
"צפור הנפש", הפצה מודן, 1985;
"אדם והפרח", כתר, 1987; "איילת השחר", כתר, 1987; "דרך
הלב", זמורה ביתן, 1989; "איש עם כובע על הגובה", מעריב, 19921;
"מסיבה משפחתית", מעריב, 1993, (מבחר שירי ילדים משנות ה-80 – 70);
"בוא וחבק אותי", הפצה מודן, 1997; "יד ביד עם אלוהים", הפצה
מודן, 1999; "תום כבר לא לבד", ספרי אריה ניר, 1995;
"לי-אור", ידיעות אחרונות, 2000; "כמה דוב בבית",מודן 2004;
"שירה נוסעת העירה", מודן, 2006 ו"ירמיאו החתול", מודן 2008.
בין ספרי שיריה העיקריים: "מי
מפחד משירים רומנטיים", כתר 1987; "נגיעה", כתר 1990; "בא
והולך",זמורה-ביתן 1992; "דרך היופי דרך הכאב", ידיעות אחרונות
1999; "ללחוש אהבה", ביתן 2004 ו"שירת הלב", כנרת, זמורה
ביתן, 2007.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה