"רצף של אנקדוטות והגיגים
שלכאורה אין ביניהם חוט מקשר, מסופרים על ידי חתול חסר שם, שמעולם לא לכד עכבר,
ואין בו שום תועלת למעט התבוננות בפעולותיהם המשונות של בני אנוש..."
(The New
Yorker)
אני חתול
מאת: נטסומה סוסקי
מגדולי הסופרים היפניים
תרגום מאנגלית:
ליאורה כרמלי
הוצאת אסטרולוג
* * * * * *
(540 עמודים, 118
ש"ח)
"אני חתול. עדיין אין לי שם. אין
לי מושג היכן נולדתי. אני זוכר רק שהפעם הראשונה שייללתי היתה במקום לח וחשוך,
כשראיתי לראשונה יצור אנושי"
("אני חתול")
"אני חתול", ששהה במשך כמאה
שנה בצמרת רבי המכר ביפן, הוא הסיפור שלנו, היצורים המכונים בני אדם, כפי שאנו נראים
ללא מסכה וללא איפור... בעיניו של חתול בית שאפילו שם לא ניתן לו.
בבית יפני אופייני, בתקופה
עתירת הזעזועים שבה יפן המסורתית נלחמת
לשמור על מסורתה, ויפן המודרנית מנסה לפרוץ למאה העשרים, חי לו חתול שעיניו רואות
כל פרט ואוזניו שומעות כל רחש, כולל רחש מחשבותיו של אדונו. סביבו חגים כתפאורות
בני האדם המלומדים, שרגליהם נטועות במסורת היפנית וראשם שואף, אל תרבות המערב
הנשגבה בעיניהם.
"אני חתול" החל
כסיפור שהתפרסם ברבעון יפני, זכה לאהדת הקוראים והמשיך בסיפורים נוספים שפורסמו
בעיתונות היפנית. בעקבות הצלחתם, פרסם נטסומה את "אני חתול" בשלושה
חלקים שמאוחר יותר הודפסו שלושתם בכרך אחד, המוגש כאן במלואו.
"הספר
הטוב ביותר שנכתב במאה העשרים ביפן
על ידי גאון ספרותי
הולך על ארבע.." (הרבעון היפני לספרות)
על הספר
"אני
חתול", ספרו הידוע, המצליח, עב הכרס והמרתק של נטסומה סוסקי הוא גם יצירתו
הראשונה שראתה אור כספר. הרומן הסטירי הודפס במלואו רק בשנת 1905, לאחר שסיפורים
מתוכו פורסמו בפרסומים ספרותיים. שנינותו של הסופר באה לידי ביטוי כבר בשם הספר
ביפנית. נטסומה השתמש בביטוי יפני בשפה גבוהה, אצילית, והניגוד בין הביטוי הנמלץ
ובין דמות החתול שהופיעה על עטיפת הספר מיתג את היצירה מיד כסטירה.
רבים
הופתעו כשהרומן רחב היריעה זכה לאהדת ההמונים. יפן של אותם ימים לא נשאה עיניה אל
ספרות המערב, ונטסומה הביא אליהם תבשיל ספרותי שיש בו מניחוח המערב ביחד עם מטעמי
יפן. בעקבות הצלחת "אני חתול" ביפן, תורגמו יצירות ספרות
אירופאיות רבות ליפנית וסופרים יפנים החלו לכתוב גם באנגלית, צרפתית וגרמנית.
תחילתו
של "אני חתול" בסיפור קצר. אלא שטאקאהאמה קיושי, ידידו של נטסומה ועורך
הירחון "הוטוטוגיישו", שכנעו להמשיך ברצף הסיפורים שבמרכזם חתול חסר שם.
לבסוף פורסם "אני חתול" בעשר חוברות שצורפו לכתב העת הוטוטוגיישו. לאחר
מכן הודפסה היצירה בשלושה כרכים ולבסוף, בשנת 1911, ערך נטסומה סוסקי את ספריו
מחדש, ובעקבות כך הודפסו שלושה כרכים שהכילו את היצירה כולה.
בשנת 1975 הפכה היצירה לתסריט מרתק ממנו הופק סרט, שזכה להצלחה מרובה.
ככל הנראה, כתב נטסומה סוסקי תחילה מספר פרקים מ"אני חתול"
באנגלית, ותרגם בעצמו פרקים אלו ליפנית. בעזבונו נמצאו גם מספר פרקים שנכתבו
ביפנית ותורגמו לאנגלית. מתרגמיו לאנגלית עשו שימוש בעזבונו בתרגמם את היצירה
לאנגלית. התרגום הנפוץ ביותר הוא של איקו איטו וג. וילסון (1979). התרגום לעברית
נעשה על ידי ליאורה כרמלי מהתרגום האנגלי, בעוד העריכה וההתאמה למקור היפני נעשתה
על ידי ד"ר פוסאנוסוקה שייקי, בשנת 2000, כאשר שהה בירושלים ולמד בחוג
לתנ"ך באוניברסיטה העברית, בשליחות הכנסייה הנוצרית בה הוא חבר.
על המחבר
נטסומה סוסקי, מגדולי הספרות היפנית, פרופסור לספרות
אנגלית בטוקיו, נחשב לסופר הפרוזה הבולט ביותר במאה העשרים ביפן. ספריו תורגמו
לעשרות שפות.
לא פעם מכונה נטסומה
סוסקי "הסופר היפני המייצג של הספרות היפנית בשיאה". ישנם המכנים אותו
"הסופר בעל עיני החתול רואות הכול," וישנם הטוענים כי הוא הסופר שהביא
את מיטבה של הספרות האירופאית אל חוגי המשכילים של יפן, וקבע את דמותה של יפן
בעיני הקוראים במערב..
לא כך הייתה התמונה
בראשית שנת 1867, תקופה בה פריחת הדובדבן ביפן מבשרת על התחלות חדשות.
נטסומה קינוסקו (שם
הלידה של נטסומה סוסקי) נולד בחודש פברואר שנת 1867 בעיר הקטנה באבאשׂיטה ונפטר
בסוף שנת 1916 בעיר הבירה טוקיו. חייו חופפים לזמנו של עידן מייג'י, העידן בו יפן
עברה מחברה פיאודלית לחברה מודרנית, ויסודות המסורת ארוכת השנים היפנית התערערו.
כתיבתו משקפת באופן מושלם את אותה תקופה.
נטסומה נולד כילד
"לא מתוכנן" לאמו שהייתה בת ארבעים בלידתו ולאביו שעבר את שנת החמישים
לחייו. הוא היה הבן השישי, ולידתו העיקה על המשפחה — אף שלא הייתה ענייה — הן
מבחינה כלכלית והן מבחינה מוסרית, כיוון שהמסורת היפנית ראתה בלידת תינוק בגיל מבוגר, במשפחה ברוכת ילדים, מעשה חסר
אחריות.
בגיל שנה — בשנה בה החלה
תקופת מייג'י — אומץ נטסומה על ידי זוג חסר ילדים, וגדל בביתם עד גיל תשע. אלא שאז
התגרשו בני הזוג המאמץ ונטסומה חזר לבית
הוריו, לשמחתה של אִמו ולזעפו של אביו. חייו וחיי בני משפחתו היו חסרי ביטחון, קשים. תחושה זו התעצמה כשאִמו מתה
בהיותו בן 14.
האם היה זה מותה של האם
שדחף את נטסומה אל עולמה של הספרות? אחד מאחיו העיד כי לאחר מותה של האם החל
נטסומה לדבר על כך שברצונו להיות סופר "מקצועי". בבית הספר שבעיר טוקיו
אכן למד ספרות סינית, שנחשבה באותה תקופה כיסוד וכבסיס לכתיבה ספרותית יפנית. אלא
שמשפחתו החליטה כי עליו להיות דווקא מהנדס–ארכיטקט.
בשנת 1884 החל בלימודי
ההנדסה באוניברסיטת טוקיו, אך עדיין לא זנח את חלום הכתיבה. כיוון שחוייב ללמוד
במסגרת שיעוריו את השפה האנגלית, השקיע בכך מאמץ וזמן, קרא ספרות אנגלית וחלם לכתוב
בצורה מקצועית. אם לא יכתוב בסינית או ביפנית אולי יוכל לכתוב באנגלית...
ידיד טוב משך את נטסומה
לכתיבת שירי האייקו והחזיר אותו אל תחום הכתיבה היפנית. נטסומה פרסם את שיריו תחת
השם סוסקי, שמשמעו ביפנית "העקשן". בשנת 1890 עזב את לימודי ההנדסה
והקדיש את כל זמנו במטרה ללמוד ספרות אנגלית.
משנת 1893 החל לעבוד
כמורה לאנגלית בבתי ספר ובאוניברסיטאות. במקביל המשיך לפרסם את שירי ההאייקו והחל
לכתוב פרוזה, שלא התגבשה לידי פרסום, ביפנית ובאנגלית. בשנת 1896 נשא לאישה את נאקנה קיוקו.
בשנת 1900 חל המפנה
הגדול בחייו. הוא נבחר על ידי הממשלה היפנית לנסוע לאנגליה כ"מלומד היפני
הראשון במעלה בתחום הספרות האנגלית". הוא נסע לאנגליה, ללא אשתו, אולם המענק
שקיבל היה זעום והוא לא היה יכול להרשות לעצמו לימודים באוניברסיטה יוקרתית. בקושי
יכול היה לכלכל את עצמו בלונדון, כשהוא לומד שם בקולג' האוניברסיטאי וחי בחדרים טחובים ובדלות איומה.
הספרים מילאו את חייו
תוכן באותן שנים והוא קרא ולמד, קרא ולמד. הוא עצמו העיד במאמר שפרסם כי בתקופה זו
בחייו "חי בלונדון ככלב מוכה בתוך להקת
זאבים, כאביון מטולא בגדים בלב חבורת ג'נטלמנים הדורי לבוש".
תקופה קשה זו נטבעה עמוק
עמוק באישיותו. למרות קשייו למד והשתלם בספרות האנגלית והאירופאית. כשחזר לטוקיו
זכה להכרה, מונה כממלא מקומו של פרופסור לאפאסדִיו הארֶן, מי שליקט ותיעד את אגדות
ומִשלי יפן לדורותיה, כפרופסור לספרות אנגלית, וכפרופסור לביקורת ספרות
באוניברסיטה הקיסרית בטוקיו, במחלקה לספרות אנגלית.
כעת היה עליו רק לפרוץ
את דרכו אל עולם הספרות.
בשנת 1903 החל נטסומה
סוסקי לפרסם שירים וסיפורים בעיתונים ובירחונים לספרות הנחשבים ביותר ביפן. תחילה
פרסם שירי האייקו וסיפורים קצרים. אולם רק בשנת 1905 לאחר פרסום "אני
חתול", פרץ כמטאור זוהר לשמי הספרות היפנית. מאותו רגע, עד למותו בשנת 1916,
לא פסק מלכתוב ולפרסם.
הוא המשיך בכתיבת שירים,
ליקט וערך קבצים של אגדות יפניות מסורתיות וערך מחקרים משווים בין עולם המיתולוגיה
היפני לבין המיתולוגיות המערביות. אחד מספריו עוסק ב"אגדת המלך ארתור"
בנוסחה היפני.
בשנת 1984 הוכרז רשמית
כסופר היפני החשוב ביותר ביפן המודרנית... כאשר דיוקנו נבחר לאתר שטר כסף של 1000
ין!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה