אין זה ספר פוליטי, כי אם סיפור אישי נוגע ללב, התורם רבות
להבנת המצוקה הפלסטינית ולהכרה בחשיבות הדיאלוג בין הצדדים
גולה בארצו
מטייבה לכנסת
מאת: וליד צאדק
הוצאה עצמית
* * * * ** *
211 עמודים, 79 ₪
וליד
צאדק, לשעבר חבר כנסת, סגן יו"ר הכנסת וסגן שר
החקלאות, פורש בספר זה את קורות חייו. ספרו הוא מסמך רב עוצמה המשרטט דיוקן נוגע ללב
של אדם שנטל על עצמו את התפקיד הבלתי אפשרי של משכין השלום "ביניהם"
היהודים ל"בינינו" הערבים. קורותיו של המחבר קשורים קשר הדוק בתולדות
מדינת ישראל והפלסטינים, כאשר בדרמה הגדולה של שני העמים, הוא נוטל על עצמו את
תפקיד המתווך: מצד אחד היהודים מצד שני הפלסטינים, כשהוא, צאדק, בזהות הכפולה של
"הערבי-ישראלי".
זהו
סיפורו של ילד, נער ובוגר שזהותו והגדרתו האישית מעוגנים בזהות ובהגדרה הלאומית:
גם "כאן" וגם "שם", גם עמוק בחוויה ובמצב הקיומי הפלסטיני,
וגם בתוככי ההיסטוריה היהודית.
הגלות
היא מושג מכונן בעיצוב דמותו של וליד צאדק. מצד אחד גלות מאדמה ומבית שהיא תוצאת
מדיניות הכיבוש הישראלית, ומצד שני הכרה במצב הגלותי היהודי. בקרב מדינות אירופה
או בקרב מדינות ערב, המצב הגלותי הוא המכנה המשותף לשני העמים, הפלסטיני והיהודי,
אליו נוסף רובד גלותי אישי של המחבר שנקרע בין ישראליותו לערביותו, בין זיקתו
הנפשית לפלסטינים לבין זיקתו הגיאוגרפית והחברתית לישראלים. עם המטען הגלותי הזה,
נע ונד המחבר בין היהודים לערבים, מחפש דרכים ליצירת הידברות ביניהם, לעיתים
בחשאי, מעבר למסך הברזל, לעיתים באופן גלוי לעין כפעיל פוליטי במפלגות השמאל.
צאדק
מגדיר את יחסי ישראל והפלסטינים כמו תאומים שלא ייפרדו לעולם.
"שיהיה
ברור: לנצח נהיה תאומים סיאמיים. "אנו אחד בשניים", כתב מחמוד דרוייש.
היהודים עם זכותם הלגיטימית למולדת, והפלסטינים עם זכותם הלגיטימית למולדת. וכמו
במושגים הרפואיים, הפרדה של תאומים סיאמיים זה מזה, משמעותה עשויה להיות
גזר דין מוות, ומצד שני, השלמה עם הנוכחות הזו, הכפולה, המודבקת והמתנגשת
זו בזו, אף היא מרשם בדוק לצרות. שיהיה ברור: נלחם אחד בשני, נהרוג אחד את השני,
אבל בסופו של יום, יבוא יום שנשב למו"מ ונגיע להסדר, למה לא עכשיו?"
מסמך
מרתק וסוחף, שזור בסיפורים צבעוניים, מרגשים ומשעשעים.
וליד
צאדק, יליד טייבה, בוגר האוניברסיטה העברית ביחסים
בינלאומיים וסוציולוגיה בשנות ה-60, תקופה שעצבה את מחשבתו החברתית-פוליטית.
לימד
ערבית בבתי ספר יהודיים, ביניהם בית הספר בגן שמואל, וכן מדעי החברה בתיכון
בטייבה.
ב-1968
נבחר למרכז הסתדרות המורים והקדיש, במשך עשר שנים, את מירב מאמציו לשיפור
זכויותיהם המקצועיות של המורים הערביים.
משנת
1984 עד 1992 ניהל את המרכז הבינלאומי לשלום במזרח התיכון. בתוקף תפקידו ארגן סמינרים וסימפוזיונים ליהודים, ערבים-ישראלים
ופלסטינים , שמטרתם הייתה לקדם הבנה ואמון.
באותה תקופה קיים מפגשים ושיחות בין ישראלים לבין אש"ף
למרות החוק האוסר מפגשים כאלה. לדעתו, מפגשים אלה סללו את הדרך להסכמי אוסלו .
את דרכו הפוליטית
התחיל במפ"ם. בשנת 1977 היה ממקימי תנועת "שלי" וב-1981 נכנס לכנסת
מטעמה.
ב-1992 חזר לכהן כחבר כנסת מטעם מר"צ, ועם
כינון ממשלה רבין נתמנה לסגן שר החקלאות ולחבר בוועדת החינוך והועדה למניעת סמים .
ב-1996 נבחר שוב לכנסת וישב באופוזיציה לממשלת
נתניהו. בקדנציה זו נבחר לתפקיד סגן יושב ראש הכנסת.
התרשמותי: כותרת הספר "גולה
בארצו" קצת הציקה לי, אבל לאחר קריאת הספר, גיליתי קצת יותר הבנה לתחושות
המלוות את הכותב. מחד, לא יכולתי לקבל את "תחושת" עם כבוש אבל מאידך
הבנתי את תחושת הגלות הדומה לעתים לתחושה שמלווה חלק מבני משפחתי החיים באירופה
ואף ביבשת אמריקה. אהבתי את הספר ואת הנרטיב, היות והוא נתח מההיסטוריה של מדינת
ישראל, גם אם היא מזווית ראייה פרטית של אדם אחד. עוד תמונה שלכדה את תשומת לבי,
היא תמונת עץ האלון המופיעה על כריכת הספר, גם בצידו האחורי, זוהי תמונת עץ אלון
בן 1300 שנה, המצוי במשק של ואליד צאדק, הלו הוא הכותב. דבר נוסף, למרות שזו הוצאה עצמית, הספר ערוך ומודפס באופן מושלם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה