תפילה לבובי

תפילה לבובי

 

מאת: לירוי ארונס

תרגום מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי

הוצאת כרמל

* * * * *

235 עמודים, 84 ₪

בימים אלה ראה אור ספר חדש בהוצאת כרמל "תפילה לבובי". זהו סיפורה של אם המנסה להשלים עם התאבדות בנה ההומוסקסואל . הסופר היהודי-אמריקאי לירוי ארונס היה עיתונאי בכיר והעורך הראשי של ה"אוקלנד טריביון", הומוסקסואל שיצא מן הארון רק בבגרותו, ומקים הארגון האמריקני של עיתונאים הומוסקסואלים ועיתונאיות לסביות.

הספר זכה לביקורות נלהבות ולעיבוד טלוויזיוני מצליח בכיכובה של השחקנית סיגורני וויבר. בסרט צפו מיליוני אנשים ברחבי העולם ואלפי מכתבי צופים נרגשים ואסירי תודה הציפו את אתרי האינטרנט שנבנו סביבו.

אין זה רק סיפור על הומוסקסואלים או על דת או על התאבדות, אף שהוא כל אלה גם יחד.

זהו סיפור על הצורך הבסיסי של כולנו לזכות באהבה (כלפי עצמנו ואהבה של אחרים), על אמפתיה שאחרה לבוא, על משפחה ועל גאולה. אולם בראש ובראשונה זהו סיפור על נצחונה של רוח האדם המתעלה מעל לטרגדיה. סיפורו של בובי הוא ספר חובה לכל מי שמבקש ללמוד מניסיונם הטראגי של אחרים, ואזהרה למי שאינם מודעים לכוחן הקטלני של האטימות והדעות הקדומות/

בובי גריפית שלא הצליח ליישב את נטייתו המינית ההומוסקסואלית עם אמונותיה הדתיות והמוסריות של משפחתו, שם קץ לחייו בהיותו בן עשרים. במובנים רבים הייתה התאבדותו עניין לא חריג, אבל משהו בסיפור הזה הוא מיוחד. לא רק העובדה שבובי הותיר אחריו יומן בו תיעד וחשף במשך כארבע שנים את התלבטויותיו ומכאוביו, אלא גם תגובתה של אמו, מרי, עקרת בית ממעמד הפועלים שחיה בפרוורים, אשה נוצרייה אדוקה בעלת השכלה מוגבלת שהצליחה לחדור מבעד לחיים שלמים של התניות, דחתה את בסיס אמונתה הדתית והפכה לדמות בולטת באיגוד של הורים לילדים הומוסקסואלים.

בתפילה לבובי מספר ארונס את סיפורם של בובי ושל אמו.  בעין חדה וביקורתית של עתונאי. הוא מגולל את הדברים על הקשריהם המורכבים, מפרש באמפתיה וברגישות ומסיק מסקנות בתבונה.

את ההקדמה למהדורה העברית כתב אמוץ בונה,  בן זוגו של המחבר, שנולד וגדל בישראל.

לירוי ארונס התגורר עם אמוץ בישראל במשך כשנתיים והיה הכתב הראשי של המגזין Time בארץ, בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. ב-1982 כשאמוץ חזר מהמלחמה עברו להתגורר בארה"ב.

לירוי יצא מהארון ב-1990. ב-1991, החליט לעזוב את עולם העיתונות, אחרי 33 שנים ולהגשים את חלומו להיות סופר. באותה שנה החל את כתיבת הספר, שארכה כ-4 שנים.

לירוי ארונס נפטר בשנת 2004.  הסרט המבוסס על הספר הופק 4 שנים לאחר מכן.

פרטים נוספים על לירוי ניתן למצוא באתר שלו: www.leroyaarons.com

התרשמותי: ראיתי את הסרט לפני כשנה והתרגשתי מאד מהסיפור האנושי הנוגע ללב, על האמונה הדתית הכמעט עיוורת של האם ועצימת העיניים של שאר הסובבים או של בורות כפי שמתאר המספר, שהסתיימה בהתאבדותו הטראגית והמיותרת של בובי גריפית הצעיר, רק בשל נטייתו המינית. ציטוט: "רוב המתאבדים ההומוסקסואלים והלסביות הם בני נוער  שנושלו בידי משפחותיהם – נודו והורחקו. מה שאירוני בסיפור הזה הוא כי משפחת גריפית פעלה מאהבה. מה שחסר לה היה ידע והבנה והידיעה איך ניתן להשיג אותם. בני המשפחה הסתמכו על הידע המוגבל שעמד לרשותם. הם חיו במעין בועה חתומה, ולא השכילו  לתפוס את תוצאות מעשיהם. האירועים התנהלו כפי שהתנהלו, והטרגדיה שבסופם הייתה בלתי נמנעת". (עמ' 17).   ספר מצוין וכתוב מעניין, אני ממליצה.