יום שלישי, 9 באוגוסט 2011

המרגל האבוד והשמלה הירוקה

המרגל האבוד והשמלה הירוקה


ראה אור בהוצאת
הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר  
כתב: אלכס פז-גולדמן
ערכה: מיכל פז-קלפ
איור עטיפה ואיורי פנים: מישל קישקה
******
(183 עמודים)

מהכתוב על הכריכה האחורית של הספר:
סיפור משעשע על הרפתקת נעורים מסעירה, שסופה המפתיע חושף בצד הצחוק גם מציאות כואבת.
כשמוטי וראובן בני ה-12 מגלים שלשכונה השלווה שלהם חדר זר ומסתורי, הם משוכנעים שמדובר במרגל ערמומי ואכזר. החברים לא מהססים לרגע ! הם מגייסים את כישורי הבילוש שרכשו מספרי ההרפתקאות האהובים עליהם ואת אביבה, אחותו היפה של ראובן, ויוצאים לעצור את האויב המסוכן.
אבל המשימה רק הולכת ומסתבכת: אט-אט נחשפים סודות משפחתיים מהעבר, וגיבורינו מגלים שלמרגל שותף סמוי, קרוב קרוב לבית.

ציטוט מהספר, פרק 21, עמ' 127)
"בזהירות רבה הוצאתי את ראשי מתחת למיטה, כמו צב שמוציא את ראשו מתחת לכיפת השריון שלו, והצצתי לתוך החדר. מאחורי שמעתי את נשימתה הנרגשת של אביבה והרגשתי את ידה על רגלי כאילו טפחה על שכמי כדי לעודד אותי.  הוצפתי אומץ ורצון להוכיח לה כמה אמיץ אני. ראיתי את רגלי השולחן העבות החומות, את רגלי הכסא מעץ, וביניהן את גרביו השחורים  של המרגל בתוך נעליים שחוקות ובלויות. הוא ישב על כסא וגבו אלי. משכתי את עצמי באטיות והתחלתי לזחול על הרצפה הדביקה שלא כובדה בסמרטוט ימים רבים. התקדמתי עקב בצד אגודל  מבלי לעורר כל רחש. הכיסא של המרגל היה מימיני, הוא ישב כפוף מול השולחן והתעסק במשהו – כנראה אכל או קרא.  המשכתי ללכת על גחוני לעבר החלון, כשאני מציץ כל הזמן אל גבו של המרגל. כשהייתי קרוב יותר לחלון, עברתי להליכה על ארבע. כך התקדמתי עד שפתאום הופר השקט בקול של צפצוף צורמני וחד, ואחריו נשמעו רחשים עזים. מרוב פחד חטפתי שיתוק ולא יכולתי לזוז. מה הקולות האלו ? אסור לי להישאר במקום. התעשתי במהירות והחלקתי בחזרה אל מתחת למיטה. אביבה הושיטה יד ומשכה אותי אליה. היא רעדה כולה, ובלחישה צרודה שאלה אותי אם שמעתי את הרעש הזה. הנהנתי והמשכתי לאחוז בידה החמה והרכה. במעט האור שחדר אל מתחת למיטה ראיתי אותה עוצמת עיניה ומתרכזת. אחרי רגע ארוך היא אמרה בהתרגשות שזה נשנע לה כמו משדר רדיו. עצרנו את נשימתנו והקשבנו במתח. עוד רגע נשמע אותו משדר ידיעות סודיות לאויב. מה הוא הולך לספר להם ? אולי נשמע גם מי השותף שלו. אם רק הייתי יכול להשתיק את הלב שלי שדפק כמו קורנס נפחים. הצפצופים והרחשים התגברו כשהמרגל חיפש את התדר הנכון, ולפתע התייצב השידור ונעימה מוכרת נשמעה, ואחריה נשמע קולו של הקריין שמכריז על המדור לחיפוש קרובים."
  

 ביוגרפיה:

פז-גולדמן נולד בקיבוץ המעפיל להורים ניצולי שואה. גדל בשכונת רמת עמידר ברמת-גן,  ולמד בבית ספר מכל"ל, ובוגר הטכניון במדעי המחשב.  
את כתיבתו החל בעיתון הסטודנטים  "אפסילון" אותו אף ערך בשנים 1980-1979. בשנים 1984-1983 כתב סיפורי ילדים ב"משמר לילדים" ו"הארץ שלנו".  היה בין כותבי "דבר אחר" וכן כתב וערך בשיתוף עם בנצי לופו את המדור הסטירי העולם הבא שהתפרסם ב"עולם הזה".  בשנת 1986, פרסם סדרת כתבות ב"גבר לעניין" של "מעריב" אודות חוויות ישראלים בתאילנד. בנוסף להיות סופר עבד בתעשיית ההי-טק והיה סמנכ"ל מחקר ופיתוח בחברת "אראלנט" שפיתחה מוצרי תקשורת ל-VOIP. הוא גר בתל אביב ואב ל-3 בנות ובן.

מספריו:

"הרפתקה בחולות" – 2009: ספרו הראשון, בשיתוף עם איריס ארגמן יצא  בהוצאת מטר, הספר נכתב בהשראת ספריו של הסופר נחום גוטמן ומספר על ילדה תל-אביבית שחוזרת בזמן לתל-אביב של מאורעות 1936.  
"המרגל האבוד והשמלה הירוקה" -2011:  יצא בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן ומתרחש בשכונת רמת עמידר בשנת 1964 על רקע פרשיות ריגול שהסעירו את מדינת ישראל הצעירה, כמו פרשת האיש במזוודה והמרגל על הסוס וולפנג לוץ. הספר בהשראת ספרה של ימימה אבידר-טשרנוביץ, שמונה בעקבות אחד, מספר על מוטי וראובן בני ה-12, בלשים מקריאת ספרים, החושפים מרגל אכזר ומסוכן שחדר לשכונה ומאיים על קיומה של המדינה כולה.
התרשמותי:
ברמת גן של שנות ה-60 מתנהל סיפור הרפתקה  של קבוצת ילדים עם דמיון מפותח שאולי ניזון ממאורעות שהתרחשו במדינה ואולי סדרות של ספרים וסרטים שפורסמו באותן שנים, כמו; הסרט "שמונה בעקבות אחד" והסדרות: "השביעייה הסודית", החמישייה הסודית". דמיון הוא המציאות שלנו, אך בדרך פרשנות ייחודית לנו, תלוי בקבוצת הגיל ובנסיבות השונות, ההתרחשויות סביבנו והמציאות הסובבת אותנו, וכמובן כיד החברה מתייחסת לאירועים השונים בחיינו.
העיסוק או הנגיעה ביוצאי השואה מתקשר לעובדה שניצולי שואה עם מספר כחול כל הזרוע היו בינינו, ולא מעטים, וגם סביבם ריחפה תמיד מסתוריות כלשהי, כי חלקם לא דיברו ולא סיפרו "מה היה שם", אבל לא רק, ברדיו הושמע מידי יום "המדור לחיפוש קרובים", חיפוש בני משפחה שאולי ניצלו מהשואה ולא ידוע לאחד על השני/יה.
לסיכום: הספר מומלץ מאד לבני העשרה הצעירים. הספר כתוב בשפה יפה, זה הדבר שמצא חן העיני, במיוחד במציאות ששפת בני הנוער מתובלת בעגה כמו;  "חבל על הזמן", "היא הביאה לי" (במקום נתנה לי), "הוא עף עלי"  ועוד. הכתיבה מתובלת בדימויים יפים, לדוגמא: "הלב שלי דפק כמו קורנס נפחים", גם אם הקורא לא יפנה למילון לברר מהו קורנס נפחים, הרי שהמפגש עם הביטוי ישאיר שרידים בזיכרון. בעיני זה נפלא.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה