אפושון צחצוחון - ספר ילדים

ספר ילדים חדש:

אפושון צחצוחון מאת ליאור קומרובסקי

"עכברון ממצמץ בעיניו ומרחרח. לפתע נבהל וכמעט בורח. מפנה הצידה את חוטמו הרגיש כי ריח מוזר שכזה הוא מרגיש..." למה נבהל העכברון? מדוע הוא כמעט בורח? ומי זה אפושון צחצוחון?"

"אפושון צחצוחון" מאת ליאור קומרובסקי, בהוצאת הספרים "אוריון" הוא סיפור עם מוסר השכל המתמקד בחייו של ילד בגיל הגן. הילד חווה התמודדויות רגשיות-חברתיות לא קלות, ואנו מתוודעים אליו במצבים שונים שמערבים מציאות ודמיון - סיטואציות שהן 'הדיבור הפנימי של הילד': בבוקר בדרך אל הגן, במהלך השהות בגן ובערב בבית כאשר אביו מנחם, מכוון ומחזק אותו. למרות אירועי היום הקודם קם הילד בכל בוקר עם תחושה אופטימית. הרעיון המרכזי של הספר נסוב סביב הקשרים החברתיים, היכולת להתמודד חברתית, חשיבות הפתיחות והשיתוף בין הילד ואביו - האבא נוכח, מסייע ומכוון. את הבעיה מציג המחבר באמצעות היגיינת הפה וצחצוח השיניים והפתרון נמצא כאשר "אפושון מוצא את צחצוחון", ובאמצעות צחצוח השיניים פותר את המצוקות החברתיות.

את הספר מלווים איוריהם הססגוניים של סלבה אילייב ואלכסנדרה מיטלוב.

ליאור קומרובסקי (45) נשוי ואב ל- 4, תושב בת חפר (עמק חפר), עוסק בתחום ההייטק, מאמן אישי לנוער ולמבוגרים, וסטודנט לפסיכולוגיה.

"אפושון צחצוחון" הוא ספרו הראשון של ליאור קומרובסקי. הוא מספר כי כתב גם סיפור קצר והומוריסטי שהוגש לתחרות הסיפור הקצר בעמק חפר. "בימים אלה אני עמל להוסיף לו פרקים נוספים ולהפכו לקובץ סיפורים השזורים זה בזה. בכל פעם שאני בפרץ יצירתי, דבר שקורה לי בדרך כלל בזמן הליכה, אני מוצא את עצמי רץ אל שולחן העבודה וכותב טקסטים חדשים לשירים ולסיפורים".

המחבר מספר כי "את ההשראה לכתיבת הספר שאבתי דווקא באחד הערבים בבית כאשר בתי אורטל, שהייתה אז בת שש, ואני ישבנו לבדנו מסביב לשולחן פינת האוכל והחלטנו לשחק במשחק השלמת משפטים בדרך אסוציאטיבית. במהלך המשחק נוכחתי שנוצר אט אט סיפור של ממש. לקחתי במהירות דף ועט ורשמתי את כל המשפטים שעלו בזיכרוני ומהם הפכתי את הטקסט הגולמי ליצירה ספרותית".

ליאור מספר כי "חלק מהסיטואציות החברתיות אותן חווה הילד גיבור הספר קשורות להתרחשויות במציאות שלי. בתקופת הגן ובית הספר חוויתי לא מעט התמודדויות חברתיות/ רגשיות לא פשוטות בניסיון למצוא את מקומי במסגרת החברתית. זו הייתה מלחמה פנימית יום יומית. אני חושב שהסיפור שאני מספר הוא סוג של ניסיון לדחוף את ההורים וסביבתו של הילד לזהות סימני מצוקה חברתית אצלו, אם הוא משתף בתסכולים כמו בסיפור וגם אם אינו משתף כמו שקורה לעיתים קרובות במציאות. יש חשיבות רבה לצחצוח שיניים והיגיינת הפה ויש חשיבות לא פחותה לביסוס הדימוי העצמי החיובי של הילד, לחיזוק מעמדו החברתי ולהרגשת היכולת שלו להתמודד עם סביבתו".

ליאור מספר כי האבא הוא הדמות ההורית המרכזית בסיפור "כדי לשמר את החוויה המיוחדת שעברנו בתי ואני בשלבים הראשונים של בניית הספר, וכן כדי להדגיש את חשיבות הקשר בין אב לילדיו. כן, גם לאבות יש תפקיד בגידול הילדים והם יכולים לעשות את ההבדל".

ליאור קומרובסקי מסכם כי הוא "עובד בתקופה האחרונה על פרקים נוספים לספר לו אני קורא 'גרישה בתולדות הזמן', ספר או קובץ סיפורים השזורים זה בזה – בהם דמויות טרגיות-קומיות בשלל מצבים הזויים מהחיים בברה"מ ועד ימינו אנו. יש לי חיבור מיוחד לספר זה".

"אפושון צחצוחון" מאת ליאור קומרובסקי. איורים: סלבה אילייב ואלכסנדרה מיטלוב. הוצאת הספרים "אוריון", עמודים לא ממוספרים. מנוקד. מחיר לצרכן 45 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב סחרוב 19, קניון ערי החוף, ראשון לציון ובחנות המקוונת של ההוצאה www.orion-books.co.il

           

הבהובים מהברית החדשה

הבהובים מהברית החדשה

אור חדש לפסוקים אהובים מהברית החדשה

מאת: מרדכי רימור

הוצאת ספרי מקור

* * * * * * 

(369 עמודים, 62 ₪)

"הבהובים מהברית החדשה" ספר מרגש הכולל כשלוש מאות וחמישים אלתורים על פסוקים מהברית החדשה - סיפורים קצרצרים המעלים לחיים דמויות, מעשים, מקומות ורקע תקופתיים. הקורא חש את התקופה על פרטיה ואורחותיה, כאירועים שקורים כאן ועתה. הספר הוא ייחודי בצורתו ובתכניו.

מי הם האנשים, מה הם מקומות, מה הן ההתנהגויות והמחשבות שבבסיס אירועים  המתוארים בברית החדשה? היכן היו, מה עשו, מה חשו ומה חשבו אותן דמויות מעניינות והרות גורל לתרבות המערב?

כל אלה מיוצגים בהבהובי סיפורים קצרצרים המאירים בהבזקים חטופים — מרביתם ויזואליים — מאורעות, אנשים, התנהגויות, פעילויות, מגורים, מקומות התרחשות, או סיבות ותוצאות אפשריות של אותם אירועים.

ביכולת סיפורית מעודנת ובדמיון פורה, מפיח המחבר רוח חיים חדשה ועכשווית בפסוקים ידועים ופחות ידועים, הלקוחים מהברית החדשה, נושף חיים באירועים ידועים, המקבלים כך משמעות חדשה, מעלה לחיים דמויות ידועות ועלומות על פרטיהן היומיומיים – מעשים ומחשבות כאחד. 

הספר כתוב מתוך רחשי כבוד והערכה לתכנים הדתיים, ומהנחה שאירועים בברית החדשה מסמלים את השורשים העמוקים של התרבות המערבית.

הספר תורגם ויצא לאור גם בשפה האנגלית.

מתוך הספר: "שמעו שני תלמידיו את דברו, והלכו אחר ישוע..." (יוחנן א: לז)

השמיים היו חיוורים והאוויר היה חמים. הגבעות הנמוכות באופק היו חומות וירוקות. הוא פסע בשקט לאורך השביל הפונה בקשת ימינה. הם פסעו אחריו.

תלתליו נחו על כתפיו וגבו היה ישר. גלימתו נעה באיטיות סביב סנדליו עם פסיעותיו. הוא צעד במרכז השביל. שרווליו הגיעו לכפות ידיו והוא לא חגר חגורה.

לפתע פנה ושאל, "מה אתם מחפשים?"

ד"ר מרדכי (מוטי) רימור, מרצה בכיר לפסיכולוגיה ולפילוסופיה בבית הספר למדעי ההתנהגות של המסלול האקדמי של המכללה למנהל, פרסם מאמרים וספרים בתחום המקצועי והספרותי.

דפדף - הספר שלא ידע לקרוא

ספר ילדים חדש:

"דפדף - הספר שלא ידע לקרוא" מאת קטי רויטמן

מי אנחנו באמת

בספרייה קטנה נולד ספר חמוד עם כריכה צהובה. אבל.. הספר לא ידע לקרוא. לא את שמו ולא את הסיפור שבתוכו. האלף בית היה בשבילו תעלומה – איך ימצא את מקומו במדפים? ספר הילדים "דפדף - הספר שלא ידע לקרוא" מאת קטי רויטמן בהוצאת הספרים "גוונים", מעביר מסר שלעתים, אנו חייבים לצאת למסע, הדורש אומץ לב, ולהיעזר באנשים אחרים, כדי לגלות מי אנחנו באמת. המחברת מעלה בהומור שאלות חשובות בנושאי זהות ומקום בחברה. המסע לגילוי עצמנו עלול להיות ארוך ואף מסוכן, אך חשיפת מטרתנו בחיים חשובה ומשמחת.

הספר הצהוב מחליט לעזוב את הספרייה ולגלות מיהו ומה שמו. בנחישות ובאומץ לב הוא, הקטן, יוצא אל העולם הגדול. בדרכו הוא פוגש גזר ששולח אותו אל רופא העיניים וגם זוג - מכונת כביסה ובורג שנראים לו נחמדים, אך לאחר שהוא מבקש את עזרתם הם קוראים לו "מטורלל"... בקבוק יין שיכור שנקרה בדרכו אינו מצליח לפתור לו את התעלומה, ולאחר מכן הוא כמעט נטרף ע"י תולעת ספרים רעבה. לבסוף, פוגש הספר הצהוב את תום ה'ענק', שהוא ילד צעיר שרק עכשיו למד לקרוא, והוא מגלה לספר את שמו. לספר הצהוב והחמוד קוראים 'דפדף'. הסיפור מספר את סיפורו של דפדף מרגע שנולד ועד הרגע שהגיע לידיו של תום. דפדף מאושר לגלות את שמו ומבקש מתום לקרוא לו את הסיפור על עצמו כדי לדעת מי הוא. בזכות אומץ ליבו של דפדף הוא השיג את מטרת המסע שלו והצליח לגלות את שמו ואת זהותו.

האיורים של קלאודיו סמבל מצליחים להעביר לקורא את שעובר על דפדף - את תחושותיו לאורך מסעו החשוב.

קטי רויטמן (57) אם ל- 2 ילדים, תושבת תל אביב, נולדה וגדלה בבלגיה. היא בימאית ומנהלת תיאטרון "פיג'מה". עלתה לארץ בשנת 1974. לאחר סיום לימודים בסטודיו למשחק של ניסן נתיב שיחקה בתיאטרון "הבימה" בהצגות "החולה המדומה" בבימוי קלוד רג'י ו"המטבח" בבימוי עומרי ניצן. שיחקה בסרטי הקולנוע: "כוכב השחר" בבימויו של עקיבא ברקין ובתפקיד ראשי בסרט "מעגלים של שישי שבת" בבימויה של עידית שחורי, בסרט המלחמה "The big red one" בבימויו של סמואל פולר ובכיכובו של לי מארווין, בתפקיד ראשי, בסרט "הנעל הקטנה" בבימויו של מייקל גרינספן שהיה הסרט הראשון בהפקתה של הטלוויזיה החינוכית ואשר שודר בשחור לבן. לפני 8 שנים חזרה לארץ, למקצוע התיאטרון שתמיד אהבה. היא שיחקה בהצגת יחיד בשם "שד הצהריים" בבימויו של יובל זמיר בתיאטרון הסמטה ביפו. לאחר מכן החלה לביים וההצגה הראשונה שביימה הייתה הצגת הילדים ''טלוניוס ולולה'' שהציגה בתיאטרון הסמטה ובכל הארץ. מאז, ביימה כמה מופעים למבוגרים.

"דפדף הספר שלא ידע לקרוא" מאת קטי רויטמן, איורים ססגוניים: קלאודיו סמבל. מיועד לגילאי 8-5, הוצאת הספרים "גוונים", עמודים לא ממוספרים, מנוקד. מחיר לצרכן 55 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב בר כוכבא 29 תל אביב ובאתר ההוצאה http://www.gvanim-books.com

מנגנון הנפש

מאת: יואב זוהר

הוצאה עצמית

* * * * * *  

(160 עמודים, מחיר 50 ₪)

מנגנון הנפש הוא מעין ״מנוע״ אוניברסלי הטמון בכל אדם ופועל לפי עקרונות זהים.  המנגנון מכיל תת־מנגנונים: מנגנון ההקשבה, ההכרה, האינטלקט, הדמיון ועוד. כל אחד מהמנגנונים ספוג בתכנים אישיים ועטוף במעטפת אינדיבידואלית. כלפי חוץ נראית ונתפסת המעטפה כשונה, אך מבפנים, אותם המנגנונים פועלים באופן זהה בכל אדם, בדיוק כפי שדגמי מכוניות שונים במראם החיצוני, אך בכולם פועל המנוע לפי אותם עקרונות.

חוסר בהבנת המנגנונים, או התעלמות מהם, בין אם מתוך בורות או בשוגג, גורם למנגנונים לפעול באופן שאינו תקין. תוצרי הלוואי הם כעס, שנאה, קיבעון, חוסר סבלנות, שלילת האחר. הרס וסבל לאדם ולסביבתו. הבנת המנגנונים מאפשרת את תיקונם ותקינותם, ומשמרת את נפשו של האדם צלולה ופתוחה, מוכנה להיענות לאתגרי החיים.

הספר מחולק לשלושה חלקים:

חלק א: מכלול הנפש

מתאר את מרכיבי מנגנון הנפש ואופן השתלבותם זה בזה לכדי מכלול.

חלק ב: המסע לעבר ההוויה

ממפה תובנות יסוד ומפתחות עיקריים בעבודת הנפש.

חלק ג: אימון גוף-נפש-תבונה

מוריד את תוכן הספר לקרקע המציאות, לאימון יומיומי בפועל.

"מהו אימון גוף-נפש-תבונה

לא ניתן להבין את הזולת ללא הבנת עצמך | הפחד הוא מהאחר, מהשונה, ממה יחשבו אחרים.

עבודתנו היא להבין את מנגנוני הגוף, הנפש והתבונה שבתוכנו, ומתוך הכרות עמוקה עימם, לדעת שכל אלו פועלים באופן זהה לחלוטין גם אצל הזולת.

עבודה זו מפוגגת את הפחד ומבהירה את חוקי המציאות. כל מה שאנו מייחלים לעצמנו, הזולת מייחל לו באותו האופן. לא ניתן לרמוס את כבודו ויחד עם זאת לצפות לכבוד ממנו. לא ניתן לבגוד בו, וגם לצפות ממנו לנאמנות. הדבר סותר את אופן פעולת המנגנונים בתוכו ואין בכוחו לפעול כנגדם, אלא רק בכפוף להם."                                                         (מתוך הספר)

בחלק זה מביא המחבר הצעות לאימון אישי, יומיומי,  שמטרתו לפתוח את נפש האדם כלפי העולם, בהתמדה, בעדינות ובהדרגתיות לאורך חייו. איכות המודעות, התבונה והאחדות הפנימית גוברת ומביאה למגע טוב יותר עם החיים.

הרימון - ספר שירה

ספר שירים חדש: "הרימון" מאת ד"ר עדה אהרוני

בספר השירים 'הרימון' מאת ד"ר עדה אהרוני, בהוצאת "חדרים", פרויקט ספרא טבא, כלולים שירי שלום בעלי עוצמה, שירי אהבה עמוקה, שירי קידום נשים ושירים בהשראת חיילים ישראליים במלחמת לבנון ובעזה. קסם ועוצמת שירתה של המשוררת, הם ביחס בין המציאות והרטוריקה הלירית, שירתה הפיוטית המקסימה מוכיחה שגדולתה של ספרות היא בשמירה על פשטות הביטוי ועל קול טבעי ואותנטי.

פרי הרימון, נחשב לפרי בעל סגולות רבות, מסמל פריון ושפע, חוכמה ויופי, ובספר השירים הוא אף מסמל אהבה ושלום. המשוררת מניחה רימון בשל בין שני העמים: הישראלי והפלסטינאי, היא מצמידה את השלום על קליפתו ומוזגת אותו בעדינות ואל תוכו, ומציעה אכילה מענגת ומשותפת של הפרי, אכילה שתביא לשלום עסיסי ובעיקר אמיתי (כפי שאנו רואים בשיר 'רימון הסולחה'). הרימון מעניק למשוררת ולנו תקווה, זאת לאור העובדה שהוא מסמל את החוכמה והשפע ומפרה בנו חיים ויצירה. עבורה ועבורנו, זאת הזדמנות להתחדשות ולצמיחה, היא מזמינה אותנו לטעום את טעמו החמוץ-מתוק של הרימון, לאחר שבירת הקליפה, זהו הנקטר הקסום שבכוחו לרפא כאב ולסלול את השלום בין שני העמים.  

בספר, לצד שירי אהבה אמיצים, נמצאים שירים שבהם פועם הגעגוע והאבדן. הרימון, מצד אחד סגולות רבות לו, אך מאידך לא אחת הוא רימון כאבו של הלב המתמודד עם החלל שהותירו אנשים שכבר אינם. המשוררת מחזקת את הקורא ומדגישה בפניו שסוד החיים הוא סודו של הרימון, שכאמור, מסמל את השפע והחוכמה שנפש כל איש רעבה לו.

המשוררת עדה אהרוני, המוכרת בעולם הגדול כ"משוררת השלום והאהבה", מעניקה כבוד רם לשירה כמפייסת וכמסוגלת לקדם את השלום ויחסי אהבה וכבוד בין אנשים ובין עמים.

פירות עונה מלווים את הספר לאורכו, לא הרימון בלבד כי אם גם האפרסק והענב שומר הסוד, וגורמים לקורא לדמיין טנא צבעוני גדול של רגשי וטעם האהבה והשלום, המונח על השולחן לכבודו.

הכותבת מרבה להודות בהיותה אישה גאה, על סך הקונוטציות שיש לאישה בשלה להציע. התודעה הנשית משורטטת ביד אומן, ידה של אישה-משוררת שמודה לאל ש"לא עשנה איש", שכן לולא עשה אותה איש, היה עליה לברך על שלא עשה אותה אישה! ('תפילה של אישה יהודייה').

הזיכרונות בספר צפים בחלקם על מי הנילוס, בעברה של המשוררת במצרים. חלקם עפים אל עברו של ההווה הנוכחי בישראל, ובו היא מתארת אותם בזרימת השמחה והעצב שבהם. היא מצליחה לפזר את ריחם, לדוגמה, את ריח החיטה שאהב אביה במצרים, והקורא נסחף אל הטעמים והריחות של הזמן והמקום.  עדה מיטיבה לתאר את תמימות הילדים ברוך ואהבה מלטפת. שיר הזיכרון המרגש שכתבה לביתה טלי, שנקטפה בטרם עת, בולט בספר. הרצון להעניק לביתה את החיים שלה, "תחתיה", עוצמתי ומהדהד כאב.

למרות הכאב העצום שבאובדן ביתה "הפרח הנדיר" שלה, ובן זוגה חיים, האהוב כל כך, המשוררת יודעת שכדי לקטוף את פירות "הרימון" יש תחילה למחוק את הדמעות, לטפח את האדמה, לזרוע זרעי אהבה ושלום ביצירה, וכשהפרי בשל לקטוף את פרי ידיה ולהגישו לעולם, בתקווה שהוא אכן יעזור ב"תיקון עולם" ובמיגור המלחמות מעל פרי כפרנו הגלובלי.

ד"ר עדה אהרוני נולדה בקהיר, מצרים, והגיעה לקיבוץ "נחשונים" (הקיבוץ המצרי) בגיל 17. היום היא גרה בחיפה, היא סופרת, משוררת ומרצה לספרות ולסוציולוגיה. בוגרת תואר בספרות אנגלית וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, תואר שני בספרות אנגלית באוניברסיטת לונדון ודוקטורט על יצירות חתן פרס נובל בספרות, סול בלו, באוניברסיטה העברית. אהרוני פרסמה עשרים ושבעה ספרים, בהם קובצי שירה, רומנים היסטוריים, ביוגרפיות, ספרי ילדים ומחקרים ספרותיים והיסטוריים. ספריה תורגמו לשפות רבות וזיכו אותה בפרסים בישראל ובעולם. בשנת 1998 היא נבחרה לאחת ממאה הסופרות והמשוררות הנבחרות בעולם (רוצ'סטר, ניו יורק). אהרוני היא כלת אות הנשיא שמעון פרס, לקידום תרבות שלום באמצעות יצירותיה, לשנת 2012. האות היוקרתי ניתן לה גם על פעילותה ארוכת השנים לטיפוח ולהפצת תרבות שלום בין יהודים לערבים, ועל ייסודה של עמותות איפלק  (IFLAC)– הפורום הבינלאומי לספרות ולתרבות השלום, באמצעות גשרי תרבות הבנה וכבוד הדדי. בשנת 2013 עדה אהרוני הייתה מועמדת לפרס נובל לשלום על פעילותה הענפה בעולם. ספריה קוראים למיגור אלימות על כל צורותיה ולפתרון סכסוכים על ידי יצירת גשרים של הבנה, ספרות ותרבות בין העמים. ד"ר אהרוני היא המייסדת, היו"ר והנשיאה בישראל ובעולם של איפל"ק - הפורום הבינלאומי לתרבות ולספרות השלום, שמרכזה בחיפה עיר השלום. www.iflac.com/ada/heb   www.iflac.wordpress.com

משוררת שלום

עדה אהרוני אומרת, כי "מאז מפגשי עם שירי השלום המופלאים של וילפרד אוון, החלטתי להקדיש את חיי למסר ולכלי שלו – שירת שלום, שירה המגנה את עצם מושג המלחמה ומנסה לגרש את המלחמה מעולמנו ומאזורנו. השירה מאוד מתאימה לכך היות והיא מסוגלת לחדור לרבדים העמוקים ביותר של נפש האדם ולחולל בו שינויים לטובה. בנינו את ישראל גם עם השירה ועלינו לשמור עליה ולהביאה לשלום עם שכנינו גם עם השירה! תרגמתי בעצמי את כל ספריי לאנגלית והם יצאו לאור בארה"ב ובאנגליה וזכו לשבחים ולפרסים רבים.  על גב הספר 'הרימון' מופיעה אמרתו של חתן פרס נובל סול בלו, לגבי שירתי:  "שירי האהבה ושירי השלום של המשוררת הישראלית עדה אהרוני, הם מהטובים בספרות המודרנית העולמית"."

עדה מספרת, כי "בספר ישנם שירים חדשים, וגם שירים נבחרים מספריי הקודמים שכתבתי והוצאתי לאורך שנים, ושהם בינתיים אזלו. לספר מצורף DVD בו אני קוראת שירים מתוך 'הרימון'."

"המסרים שאני מנסה להעביר באמצעות גרעיני השני של הרימון שלי, מספרת עדה אהרוני, "הם בעיקר שלושה: ראשית, השירה והמילה הכתובה יכולות בהחלט לקדם את השלום ותרבות השלום וגם את תרבות האהבה ויחסי אהבה בין אנשים ובין עמים. שנית, בספר אני מדגישה את חשיבות האהבה והליטוף בחיים, אשר לא רק מחזקים את הפרט והחברה, אלא אפילו עמים ואויבים. במלחמה הנוכחית  למשל, בין ישראל וה'חמאס', נדהמתי לראות שבדיונים במצרים לא היתה אף אישה מאף צד! הפיוס דורש את החוכמה, הליטוף, ההבנה והחיבוק של אישה. נקווה שבסבב הבא של הדיונים  יהיו גם נשים היודעות לפייס ולחבק. שלישית, אופטימיות ותקווה הם אלמנטים יסודיים בכל שירתי ובכל גרעין של ה"רימון."  אדם שאין לו תקווה הוא אדם מת.  בלי תקווה אין כוח ואין רצון ליצור ולשפר את עולמנו, את החברה שלנו ואת מצבנו.

                                                              

גרעין השני של "הרימון" מלאי הסוף הכה חשוב של תקווה ואופטימיות, מזרימים דם חדש בעורקינו ופותחים אופקים נפלאים של עולם יפה וצודק יותר טבול בחיבוקים עזים של שלום ואהבה.

"הרימון" – שירים, מאת ד"ר עדה אהרוני, הוצאת הספרים "חדרים", 97 עמודים,  בתוספת DVD בו המשוררת קוראת משיריה. מחיר לצרכן 65 ש"ח, להשיג בחנויות הספרים או דרך אתר ההוצאה http://www.hadarim4u.com/#!--ada-aharoni-harimon/c815.

שירים מתוך הרימון מאת עדה אהרוני

לֹא מְדַבְּרִים

הַפּוֹלִיטִיקָאִים קָבְעוּ:

"לֹא מְדַבְּרִים עִם הָאוֹיֵב!"

נַרְבִּיץ בָּהֶם כִּי הֵם מַתְקִיפִים אוֹתָנוּ,

נָקִיז אֶת דָּמָם וְאֶת דַּם מַנְהִיגוּתָם,

וְהָעִיקָר —

לֹא מְדַבְִּרים!

בֵּינְתַיִם, בְּיִשְׂרָאֵל וּבְלֵב עַזָּה

הַדָּם זוֹרֵם וְרַגְלַיִם נִקְטָעוֹת

וּטְוִיטוֹ הַקָּטָן בֶּן הַשְּׁמוֹנֶה מִשְּׂדֵרוֹת

וּמוּחַמַּד מֵעַזָּה

כְּבַר לֹא יְשַׂחֲקוּ כַּדּוּרֶגֶל,

אַךְ הָעִיקָר —

לֹא מְדַבְִּרים!

אֵיךְ אֶפְשַר לְשַׁכְנֵעַ מַנְהִיגִים

שֶׁיְּדַבְּרוּ בִּמְקוֹם לִירוֹת?

אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת, שְׁטוּפַת דֶּמַע, מֵהַצַּד

בְּמַעְגַל הַבֵּיצָה וְהַתַּרְנְגֹלֶת הַטְּרָגִי

וּבוֹכָה עִם כָּל הַחַפִּים מִפֶּשַׁע

מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים,

אַךְ עֲדַיִן, בָּרֹאש וּבָרִאשׁוֹנָה —

לֹא מְדַבְִּרים!  

לֹא יָכוֹל לַחֲזוֹר הַבַּיְתָה

אֲנִי כֹּה מִצְטַעֵר אֲהוּבָתִי

אֲנִי לֹא חוֹזֵר הַבַּיְתָה –

כִּי אֵינֶנִּי יָכוֹל לַחֲזוֹר הַבַּיְתָה

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָך כָּל-כָּךְ,

רוֹצֶה לִהְיוֹת אִתָּךְ כָּל-כָּךְ –

אַך אֵי-שָׁם בֵּין אַרְזֵי לְבָנוֹן

כֹּה רָחוֹק מִמֵּךְ אֲהוּבָתִי

כַּדּוּר דָּקַר אוֹתִּי בְּמֶרְכַּז גופיִ

וְנָפַלְתִּי

אֲנִי כֹּה רוֹצֶה לִחְיוֹת אִתָּךְ אֲהוּבָתִי

כֹּה רוֹצֶה לְחַבֵּק אוֹתָךְ אֵל לִבִּי

אֲהוּבַת חַיַּי, יְקָרָה שֶׁלִּי –

אַךְ לֹא יָכוֹל

כִּי שָׁפְכוּ אֶת חַיַּי

אֶת דָּמִי, אֶת לִבִּי

תַּחַת מַחֲטֵי אַרְזֵי לְבָנוֹן –

וְכָעֵת אֵינִי כְּבָר יָכוֹל

לַחֲזוֹר אֵלַיִךְ הַבַּיְתָה

אֵלַיִךְ

אֲהוּבַת לִבִּי

לַעֲזָאזֵל הַמִּלְחָמָה!

הוֹדִיעוּ עַל הַפְסָקַת אֵשׁ

אַךְ הִמְשיכְוּ לְהַפְצִיץ

אֶת ילדי וגני שדרות

הַבָּתִּים, וְהָרְחוֹבוֹת -

מָה אִתָּם?

וּמַה אִתָּנוּ?

אֲנִי שֹונֵא לַהֲרוֹס, אֲנִי שֹונֵא לַהֲרוֹג,

מִלְחָמָה אֲיֻמָּה, אֻמְלָלָה, אֻמְלָלָה!

מַדּוּעַ אָנוּ מַרְשִׁים לָהֶם

לְהַכְרִיחַ אוֹתָנוּ לִהְיוֹת פֹּה?

וּמַה הָלְאָה

וּמָתַי סוֹפָהּ?

באיזה בור מתחבא השלום?

לַעֲזָאזֵל הַמִּלְחָמָה!

כְּשֶׁנַּחֲזֹר הַבַּיְתָה

כְּשֶׁנַּחֲזֹר הַבַּיְתָה מֵהַמִּלְחָמָה

לֹא יְרַמּוּ וְלּא יִשַׂחֲקוּ בָּנוּ יוֹתֵר,

כְּשֶׁנַּחֲזֹר הַבַּיְתָה מֵהַמִּלְחָמָה

נַרְאֶה לָהֶם מַה זֶה

שָׁלוֹם

כְּשֶׁנַּחֲזֹר הַבַּיְתָה

נְחַבֵּק אֶת נָשֵׁינוּ וְאֶת יְלָדֵינוּ הַשְּׂמֵחִים

וּנְנַסֶּה לִשְׁכֹּחַ אֶת נְשֵׁיהֶם וְיַלְדֵיהֶם

עם העיניים הָעֲצוּבות הדומעות,

נְנַסֶּה - וּנְנַסֶּה, אַךְ יוֹדֵעַ אֲנִי

שֶׁלֹּא נַצְלִיחַ

לִשְׁכֹּחַ.

באך בְּבֵירוּת

רֶגַע שֶׁל רֹגַע בְּבֵירוּת –

שָׁמַעְנוּ מֵאַחַת הַדִּירוֹת

מוּזִיקָה נִפְלָאָה שֶׁל בָּאךְ

רֶגַע שֶׁל רֹגַע, לֵב פּוֹעֵם מִשִּׂמְחָה

וְהַפְּלֻגָּה נֶעֶצְרָה

הִיא נִגְּנָה נֶהֱדָר

וְהַפְּלֻגָּה נֶעֶצְרָה

וְחָדְלָה לְהִתְקַדֵּם – כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אוֹתָהּ –

הַפְּצָצוֹת לֹא הִצְלִיחוּ לַעֲצוֹר אוֹתָנוּ

אַךְ יַלְדָה בַּת 16 מְנַגֶּנֶת בָּאךְ

עָצְרָה אוֹתָנוּ!