רונה וגיורא

"ענבר אשכנזי היא אחד הקולות האמיצים, המקוריים והמעניינים ביותר בספרות הישראלית החדשה"                                                 יותם שווימר

"ענבר אכנזי היא כותבת אמיצה במיוחד... משתדלת לפורר כל מוסכמה שהיא"                                דפנה לוי, מבקרת ספרות (רשת א' ו"לאשה")

רונה וגיורא

נובלה גרפית

 מאת ענבר אשכנזי

עורך: יותם שווימר

הוצאת פרדס

* * * * * *

(204 עמודים, 79 ₪)

"שמי גיורא.

רונה הוגה אותו בחן, ברכות, בנועם פרוותי... כי רונה אוהבת את הבדידות שלה מופרת, שלא כמו חתול, שאין לו עניין רב בנוכחות רציפה ותמידית. אני נדרש ללוות אותה, ולו בקשר עין, רצוי במרחק שלא יעלה על הושטת יד."

רונה וגיורא הוא סיפור על צמד של אישה וחתול – מסוג הצמדים שכולנו מכירים, אבל בעצם לא מכירים כלל. זהו סיפור על אינטימיות, על נפש האדם המסוכסכת, על פילוסופיה חתולית ועל מוות. ומעל לכול – זהו סיפור על הניסיונות העצובים והנהדרים למצוא שותף לחיים.

"רונה וגיורא" היא נובלה גרפית הכתובה כמעין מסע של חקר פילוסופי אל נבכי ההתנהגות האנושית; המעשית והתודעתית. קול המספר הוא של גיורא, חתול חד חושים ואבחנה, נדבך נוסף במסורת  החתולים הפילוסופיים הספרותיים. הטקסט הוא שלו לגמרי, בעוד רונה, בת האדם שעמה הוא חי, מופיעה באיורים בלבד. לכן מתקיים בנובלה מבט כפול – של החתול גיורא את רונה, ושל הקוראים את רונה וגיורא ומערכת היחסים והכוחות ביניהם.

בתנועה רציפה אך מפותלת, ובמבע אלגנטי אך עוקצני מנסחת ענבר אשכנזי את הפערים בין אורחות החיים של שני היצורים, את היעדר היכולת ליצור שיח משותף, ואת הכאבים והמצוקות שבני האדם חווים משום תפיסות עולמם והתנהלותם. אשכנזי מאירה את הדפוסים, ההרגלים והמוסכמות ומבקרת את ההליכה בתלם, שהיא בלתי נמנעת עבור בני האדם. אך זהו אינו כתב אישום ביקורתי, אלא סיפור נוגע ללב על שותפות גורל, על חברות ודאגה, על היופי שבאפשרויות אחרות ולא מוכרות; סיפור על מסתורין שיכול להיחשף אט-אט רק כאשר זה שמגלה אותו הוא יצור חידתי כמו חתול.

את האיורים בחרה אשכנזי לעשות בטכניקה מעורבת – רישום בעט, וקולאז'ים של גזרי נייר והדפסים. יחדיו יוצרים הטקסט והאיור יצירה שלמה, דיאלוגית ומעוררת מחשבה.

רונה וגיורא, הוא הרומן הגרפי הראשון של ענבר אשכנזי. קדמו לו ספר הסיפורים "בגוף הדברים" והרומן הקצר "שימורי אהבה" (שראה אור בסדרת "מלח מים", הוצאת "פרדס"), שמיצבו אותה כקול ייחודי ובלתי מתפשר בספרות הישראלית החדשה. אשכנזי היא גם – ככל הנראה – בעלת הספרייה הגדולה ביותר בישראל לרומנים גרפיים. 

ענבר אשכנזי, ילידת תל אביב 1970, אדריכלית נוף בעלת תואר בוגר בביולוגיה מטעם אוני' ת"א ותואר מוסמך לאדריכלות נוף מטעם הטכניון בחיפה. עבדה במספר משרדי אדריכלות נוף פרטיים. עובדת מדינה במשרד החקלאות ופיתוח הכפר בתפקיד מנהלת תחום תכנון ומידע באגף יער ואילנות.

התגוררה עם משפחתה 12 שנים בראשון לציון, חזרה להתגורר בתל אביב ולאחר מכן עברה לחיפה. מגיל 30 מתגוררת בנס ציונה.

מציירת ומפסלת, נשואה +2 + כלבה ושני חתולים.

 

 

משבחי הביקורת על ספריה הקודמים:

על "שימורי אהבה":

"רומן ביכורים מסקרן... אשכנזי שוברת את כל גבולות הטאבו בספר שערורייתי ומטריד עד כדי מצוקה אמתית, שהעברית הצלולה שבו לא מנסה אפילו לחפות על הזוועה שהוא מתאר. כי אצלה הזוועה של האחד היא האושר של האחר."

רן בן נון, ידיעות אחרונות

"רומן מזהיר... אשכנזי היא אמנית של דקויות רגשיות. מתארת מצבים פתולוגיים שלא רבים חווים אותם במלוא עצמתם, אך כל אדם יכול למצוא בהם את עצמו . בלשון עשירה מאד היא מעוררת לחיים, בצורה חושית ממש, גם את האוכל וגם את המין... גם את העונג וגם את הגועל באותה חיוניות צבעונית"

אילת נגב, הארץ ספרים

""שימורי אהבה" של ענבר אשכנזי הוא בגדר קפיצת מדרגה עבור אחד הקולות האמיצים, המקוריים והמעניינים ביותר בספרות הישראלית החדשה. באמצעות בנייה מתוחכמת של הנרטיב, עריכת קישורים רגשיים ותמתיים – שחלקם סמויים וכמוסים וחלקם גלויים יותר, וישירות וכנות שובות לב, מציעה אשכנזי סיפור שמעורר זעזוע וחמלה גם יחד; סיפור שמצליח להוליך את הקוראים והקוראות... זוהי יצירה רב-שכבתית, מעמיקה ונועזת, ויחד עם זאת – היא סוחפת מהרגע הראשון ומרתקת נוכח הפרוזה העדינה מצד אחד, והבוטות הבלתי מתפשרת מצד שני. זהו ספר שאינו "סתם" בועט במוסכמות, אלא מציע חשיבה מחודשת, ניתוח נפשי וחברתי שנדיר למצוא כמוהו בספרות המקור העכשווית." 

יותם שווימר, עורך הספר

על "שימורי אהבה" ו"בגוף הדברים":

"בקובץ הסיפורים הראשון שלה "בגוף הדברים", ענבר אשכנזי נושכת, ומכרסמת, ושורטת ועורמת יחד מצבים של אי נוחות. בכתיבה שלה יש הרבה מאוד לכלוך ואלימות ומחנק והם אנושיות כל כך – ואי הנוחות נולדת בעיקר מתוך המגע שלנו אתם, כקוראים, שאשכנזי לא מניחה לנו לשקוע מדושנים בכורסא, אלא מחייבת אותנו לחשוב, לתהות, להתעורר.

גם ברומן הראשון שלה אשכנזי לוקחת את כל מה שבטוח, ורוד, מתוק, ומזמין ומפרקת אותו בתשומת לב, עד שכל הרסיסים החדים שלו ננעצים בבשר, עד שאי אפשר יותר להתעלם מעוצמות הכאב ששוצפות מתחת, שמניעות את העלילה, את החיים – את כל מה שאנחנו אוהבים לראות כסדר התקין של הדברים, ובעצם הוא לא יותר מציפוי דק, קליל ושברירי (וידענו, ידענו, אבל לא העזנו לומר בקול רם).

אשכנזי כותבת על משפחה – ומפרקת בשקדנות של שען ותיק את כל החלקים, הטובים והרעים, של המוסד המקודש הזה. היא לא מרחמת על איש, ובעיקר לא על עצמה ככותבת, והיא לא מנסה לייצר גומחות של חמימות שבתוכן הקורא יכול להסתתר – אלה, אגב, נולדות לבד, מתוך האנושיות של דמויותיה, דמויות עמוקות, מורכבות, מעניינות, דמויות בשר ודם, שלעתים אפילו מבהיל לגלות כמה הזדהות הן מעוררות.

לא קל לקרוא את הרומן החדש של ענבר אשכנזי, אבל כמו בסיפוריה הקצרים, גם לא קל להניח לו. הקול שלה סוחף ומגרה והאסתטיקה הנוצרת במהלך המסע שלה לתוך פצעים נפשיים וגופניים – מהפנטת."

דפנה לוי, מבקרת הספרות של רשת א'

 ועיתונאית מדור הספרים של "לאשה"