ראי
אדמה
מאת:
נירית הלבני
פרדס
הוצאה לאור
*****
(347 עמודים, 88 ₪)
מקום מושבה על עץ הפיקוס הגבוה שעמד
בקצה החצר, יכלה אביטל להשקיף ללא קושי על קבלת הפנים החגיגית. מימין עמד ביתם של
הוריה, מטפס עקשן מכסה את הטיח הכבד שעל קירותיו, שולח ענפים ירוקים אל תוך החללים
הפנימיים... עכשיו הסבה את מבטה לכיוון חדר השינה שלהם. שלוש שנים עברו מאז דרכה
כף רגלה בפעם האחרונה בבית הזה בשעת בוקר מוקדמת. כשחושך דליל עוד עטף את הגדרות
מסביב, התגנבה אל המושב. את מכוניתה החנתה רחוק, ליד מגרש הכדורסל, וצעדה ברגל
לכיוון בית הוריה. השער היה פתוח כמו תמיד ובאור הבוקר הראשון חמקה בזריזות מגושמת
לעבר העץ הגדול, על כתפה היטלטל תרמיל שהכינה בתחילת הלילה...ארבע שעות על העץ
לפני שהכל יתחיל, חישבה לעצמה את הזמן כשנבט הרעיון במוחה בפעם הראשונה... איך היא
תחזיק מעמד שם על העץ כל כך הרבה זמן? ומה יקרה אם מישהו יראה אותה? הרעיון כי
תתגלה שם פתאום, יושבת על העץ כמו אורחת לא קרואה, מביטה מלמעלה על אירוע שאליו
הוזמנה... אביטל דחקה את המחשבות אל ירכתי מוחה. אף אחד לא יגלה אותה".
כך מנקודת מבטה של אביטל ממרומי העץ,
מתוודע הקורא אל משפחת ברנשטיין, אל נחלתה במושב, אל כרמיה, אבותיה וכאביה. פרט
אחר פרט מתגלים, הן השבר הגדול שאוחז במשפחה והן מערכת הקשרים המורכבת בין חבריה.
האם בכל משפחה קיים פוטנציאל הרסני להיווצרותם
של קרע וניתוק בין אם לבתה, בין אב לבנו, בין אח לאחותו התאומה? בשאלה מסקרנת זו עוסק
ספרה החדש של הסופרת נירית הלבני “ראי אדמה”. בארבעה קולות שונים, המייצגים ארבע נקודות
מבט שונות ואף סותרות של כל אחד מבני המשפחה, שוזרת הלבני את סיפורה של משפחת חקלאים
ממושב בשפלה, שהשאלה מי מבין בניה יקבל את אדמתה מאיימת לפרק את המשפחה כולה.
ראי אדמה
הוא סיפור על אהבה לאדמה, על גידול ענבים וייצור יין, על הורים וילדים ומה
שביניהם. במהלכו מתגלות הדמויות והקורא באמצעותן את הדרכים הרבות והאינסופיות לספר
סיפור ולהקשיב לו. לפעמים ניתנת לדמויות התובנה כמתנה מאוחרת ולפעמים, עבור חלקן,
מגיעה ההבנה מאוחר מדי. הרומן בוחן את מקומה של האדמה בחיי גיבוריו ומאיר מחדש את
מקומה במציאות הארץ ישראלית של כולנו.
הספר מחולק לשלושה חלקים: החלק
הראשון נפתח בבוקר הברית של תומר, בנו של איתן, האח שירש את הכרם. אביטל, האחות
שנושלה לכאורה, מתגנבת אל העץ הגדול העומד במרכז הדשא תחתיו אמור להתרחש האירוע.
כך, מנקודת מבטה המלווה את הטקס אליו לא הוזמנה, נפרש בפני הקורא לראשונה סיפורה.
בחלק השני חוזרת העלילה שש שנים אחורנית בזמן. הפעם נצמד המספר הכל-יודע אל גדי,
אבי המשפחה והקורא מלווה אותו במהלך יום עבודה בכרם ומגלה את הסיבות שהביאו אותו
להוריש את הכרם דווקא לבנו. נקודת התצפית הזו והמעבר אחורנית בזמן מאפשרת היפוך של
ציפיותיו וידיעותיו של הקורא, שעד כה למד את המתרחש מאביטל, הבת. בחלק השלישי
מקבלת העלילה תפנית נוספת עם הצמד המספר לאם המשפחה בתיה ושוב מה שנדמה היה כנכון
מתערער ולהפך. בדרך זו מאפשר הרומן לקורא לא רק לבדוק את סוגיית היחסים בתוך
המשפחה, אלא גם לראות איך אותו סיפור, כשהוא מסופר מנקודות תצפית שונות, לובש פנים
חדשות ואחרות.
נירית הלבני,
ילידת 1964, בת קיבוץ מנרה, נשואה ואם לארבעה, מתגוררת במושב משגב דב שבמועצה
האזורית גדרות. בעלת תואר ראשון בספרות עברית ותאטרון באוניברסיטת תל-אביב, עבדה
מספר שנים כעוזרת הוראה בחוג לספרות עברית ולימדה ספרות באוניברסיטה הפתוחה. בחמש
עשרה השנים האחרונות עוסקת בניהול משאבי אנוש ושימור עובדים – ובכתיבה.
“ראי אדמה” הוא הרומן הראשון של
הלבני, שכתבה עד כה בעיקר סיפורים קצרים. נירית פרסמה סיפורים קצרים בבלוג באתר
תפוז תחת השם "נירית כותבת סיפורים קצרים". סיפורה "החוצה"
הגיע לשלב הגמר ואף יצא לאור במסגרת קובץ סיפורי התחרות "יוצאים לאור"
של סטימצקי בשנת 2007. עוד השתתפה הלבני בסדנת כתיבה אצל הסופרת דורית זילברמן אשר
לטענתה של הלבני "שחררה אצלה את היד הכותבת", ובהמשך למדה הלבני סדנה נוספת
אצל הסופר חיים באר ובהשראתה החלה לכתוב את הרומן. תהליך כתיבת הספר הסתיים לפני כשנתיים
והחודש עומד הספר, בעריכת דורית זילברמן לצאת בהוצאת “פרדס”.
את החיבור לעולם החקלאות והיין שאבה הלבני
מהרקע האישי שלה, כבת קיבוץ מנרה וכן ממגוריה במושב משגב דב באזור גדרה, המשופע בכרמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה