שלג בחולות

שלג בחולות

מאת: יצחק רובין

הוצאת פרדס

* * * * * *  

(377 עמודים, 79 ₪)

שנת 1950, השנה בה ירד השלג הגדול ברחבי ישראל, היא גם השנה בה נולד בשכונת עולים, שכוחת אל, חיים רוטשטיין — כוכב סיטקום, סטנדאפיסט וחקיין ניו יורקי.

בהיותו בן שלוש עשרה, היגרו הוריו (זו הפעם השנייה), יחד עם משפחות נוספות, לניו יורק, בשל המיתון הכלכלי של שנות השישים.

המשפחה מתיישבת בחצר אדמו"ר ניצול שואה מהונגריה. צעירי שכונתו הישנה המגיעים לניו יורק להגשים את "החלום האמריקאי", מקימים שכונה חדשה ותוססת בברוקלין ובלואר איסט סייד- קהילה חדשה של מהגרים כשהדבק המחבר ביניהם, ממש כמו הוריהם- הוא השייכות למקום המוצא: אלא שהפעם מקום המוצא החדש היא השכונה בישראל. שחקנים סופרים, בונדיסטים וציונים, סוחרים, נוכלים, אנשי מאפיה, אדמו"רים וחסידיהם - מתערבבים בקורות חייו הסוערים ל חיים רוטשטיין.

הגיבור, שמשפחתו מתרסקת וחבריו מהשכונה מסתבכים עם החוק, מורד באדמו"ר, נוטש את חצרו,  ולאחר אירועים פתלתלים מצליח להפוך לקומיקאי מזהיר המיטיב לבטא את עולמם של מהגרים מארצות שונות.  הוא מופיע עם וודי אלן, מל ברוקס סיד סזאר ובוב דילן, בהרי הקטסקיל מקום הנופש של היהודים. עד מהרה הוא הופך לכוכב טלוויזיה מפורסם. אבל גם כאן הכזיב החלום.

לקראת סוף המילניום השני הוא חוזר בנסיבות מפתיעות לשכונת ילדותו בישראל. תוך כדי מסעו בשבילי השכונה, הוא משחזר לפרטי פרטים את קורותיהם המופלאים של גיבורי ילדותו (ניצולי שואה, עולים מלוב, תימן ומרוקו), מארצות מוצאם בהגיעם חסרי כל כמהגרים לשכונה הצפופה. זרים מעדות שונות יצרו כעוף החול חיים חדשים,  התחברו זה לזה מכוח החיים, ואף נרקמו ביניהם אהבות בלתי אפשריות.

כל אלה מעוררים את כמיהתו של הגיבור אל רגעי הקסם, אל הפשטות והתום של שנות ילדותו שהתנפצו עת היגרה משפחתו לאמריקה.

במהלך מסעו הוא מגלה סודות כמוסים ונוראים בחייו ובחייהם של אנשי שכונתו. הוא מחפש  חלום אבוד ומוצא אותו בחצות הלילה האחרון של המילניום,  31.12.1999. 

גיבורי הספר הם "הלא נספרים" בכרוניקה של המיתוס והחוויה הישראלית הצברית. גיבורים נשכחים בכור ההיתוך של אנשי העלייה ההמונית בתחילת שנות ה-50.

יצחק רובין יליד קריית ים, שחי גם בארה"ב, בן לניצולי שואה, משלב בספר אלמנטים ביוגרפיים עם מחקר מקיף על תולדות העליות ההמוניות והירידה הגדולה לאמריקה וחיי היהודים והישראלים בניו- יורק של שנות ה-50-60. רובין כתב את ספרו בהשראת השכונה בה נולד וגדל על קיבוץ הגלויות שבה.

רובין מוסמך לקולנוע מאוניברסיטת ויסקונסין, במאי סרטים מוערך ומרצה לקולנוע באקדמיה, סופר ופעיל חברתי שהתפרסם בעיקר בזכות סרטיו הדוקומנטריים, (כ-40 במספר), אשר זכו לשבחים. סרטיו העלילתיים "שקרים לבנים" ו"תמונה קבוצתית עם אישה" הוקרנו בבתי קולנוע, בטלוויזיה ובפסטיבלים רבים ברחבי העולם. טרילוגיה משפטית בנושא חפות מורשעים, שודרה בטלוויזיה ועוררה הדים בציבוריות הישראלית. היא נלמדת כביבליוגרפיה חובה בפקולטות למשפטים

זהו ספר הפרוזה השני שלו, עליו עבד כ-5 שנים, לאחר "ההיפוכונדר" (ספריית פועלים 1993). בנוסף פרסם גם ספר עיון, "המדריך למשחק מול מצלמה עם זוכי אוסקר" (הוצאת גוונים 2013), המשמש כספר לימוד במחלקות לקולנוע.

התרשמותי: ספר כתוב טוב. אהבתי את החלק השני במיוחד, החלק העוסק בתקופה הזכורה לי מילדותי, אבל גם שאר הפרקים כותבים באופן מזמין, וקצת קשה להרפות. גיבורי הסיפור הם העולים של השנים הראשונות לאחר קום המדינה, אשר הגיעו מארצות המזרח והמערב, ומהם שואב המחבר את ההשראה לספר.

למרות ארצות המוצא הנבדלות זו מזו, מוצא יצחק רובין את המשותף בין משפחות העולים, אם כי מתוך נקודת מבט של אותם הימים, של היותו ילד בשכונת עולים שלימים הפכה להיקרא קריית ים. קראתי ראיון שנעשה עם המחבר והוא מעיד  (ציטוט מדבריו) "מכיוון שכתבתי ספר תקופתי היה לי חשוב מאוד להיות אותנטי. יכולתי להמציא שמות ומקומות ולכתוב דברים שאין להם בסיס במציאות אבל היות שנתתי כבוד לתקופה ולאנשים הרגשתי שאסור לי לשקר או לחפף. הרבה שמות ודמויות מבוססים על סיפורים אמיתיים ששמעתי, אם זה מזיכרון שסיפרו ניצולי שואה, ואם אלה דברים שקראתי במקומות אחרים. תוך כדי הפשפוש בהיסטוריה גיליתי דברים מדהימים בעוצמה הדרמטית שלהם. שהמציאות באמת עולה על כל דמיון".  זה מה שמאד יפה בספר הזה ומרגש לא רק מי שגדל באותה תקופה כמוני, ונדמה כאילו המחבר מספר גם על ילדותי שלי, אלא כל מי שמעוניין "להציץ" לתקופה בה גדלו ילדי דור "כור ההיתוך". ספר מצויין !!!!

הוצאת "אחוזת בית" שמחה לבשר על צאת הרומן

יומן של גוף

מאת

דניאל פנק

מצרפתית: ניר רצ'קובסקי

(348 עמ)

אזהרה: הרומן "יומן של גוף" יכניס אתכם אל גופו של גבר זר ואל חייו האינטימיים ביותר, באופן מקורי ומסעיר שטרם הכרתם.

הגיבור חסר השם של "יומן של גוף", גבר צרפתי שגר בפריז, כותב יומן מגיל שתים-עשרה עד גיל שמונים ושבע. אבל אין זה יומן רגיל. את כל רגשותיו, מעשיו, קורות העולם שסביבו ויחסיו עם חבריו ויקיריו, מתאר בעל היומן דרך זווית אחת ויחידה: מה הרגיש גופו. "אני רוצה לכתוב את היומן של הגוף שלי משום שכולם מדברים על דברים אחרים," אומר המספֵּר בצעירותו. "מי שכותבים יומן סתם, למשל לוּק או פרנסואז, כותבים על החיים ועל רגשות, סיפורים של חברוּת, אהבה, בגידה, הצטדקויות בלי סוף [...] אני רוצה שבעוד חמישים שנה, לדברים שאני כותב יהיה אותו מוּבן. בדיוק אותו מוּבן!" וכך אנו, הקוראים, יוצאים עם הגיבור למסע חושפני ומרתק שנפרש על פני כשבעים וחמש שנה, ובתוך כך מתוודעים אל שלל חוויות חיים מסעירות - ואל גופנו שלנו.

בין עונג לכאב, בין עבודה במשרד לחגיגה במיטה, בין גיל ההתבגרות להפתעות הזִקנה, נפרשת ברומן קשת של דמויות בלתי נשכחות: האב שחזר פצוע ממלחמת העולם הראשונה, האומנת האהובה ויולֶט, לוחמת הרזיסטנס פאנְש, הרעיה האהובה מוֹנָה, הבת הציירת ליזוֹן, הנכד המחונן והפרוע גרגוּאר ועוד ועוד. את היומן מפקיד הגיבור בסוף חייו בידיה של בתו ליזון, כשלאורך פרקיו הרבים הוא שוזר הערות מחכימות, משעשעות ונוגעות ללב.

הרעיון המבריק והביצוע המושלם העניקו ל"יומן של גוף" הצלחה עצומה ומיידית בקרב קוראים ומבקרים כאחד. ספרו של דניאל פנק ("כמו רומן", הוצאת שוקן, 1997), מהחשובים והאהובים בסופרי צרפת, היה רב-מכר גדול עם יציאתו ותורגם לשפות שונות.

דניאל פנק: הערות ביוגרפיות

דניאל פנק, מהסופרים האהובים והבולטים בצרפת, נולד בשנת 1944 בקזבלנקה שבמרוקו. בצעירותו השלים את לימודי התואר השני בסִפרות בעיר ניס שבריוויירה הצרפתית, ועבד כמורה. בתחילת דרכו כסופר פירסם ספרי ילדים וכן סדרת ספרי בלש בשם "הסאגה של מלוֹסֶן", המגוללת את מעלליה של משפחה יוצאת דופן החיה ברובע בלוויל שבפריז. גיבורי הסדרה הפכו ברבות השנים לדמויות מוכרות בזירה הספרותית בצרפת, וספרי הסדרה זכו בפרסים יוקרתיים. גרסה קולנועית של הספר הראשון בסדרה, "אושרם של העוגים", עתידה לצאת לאקרנים באוקטובר 2013.

כתיבתו של פנק מאופיינת בצבעוניות ובדמיון רב. במרוצת השנים הוא פירסם מסות וספרים בעלי מסרים חברתיים וחינוכיים, כמו חיבורו הידוע "כמו רומן" (1992) שזכה להצלחה ולשבחים. ב"כמו רומן" (מצרפתית: חגית בת-עדה, הוצאת שוקן, 1997), פנק מציג דרך חדשה לשוב אל הקריאה ויוצר את "מגילת זכויות הקורא". רגישותו של פנק לחשיבות החינוך באה לידי ביטוי ברומן האוטוביוגרפי "כאב בית הספר" (2007) שזיכה אותו בפרס רנוֹדוֹ. בספר זה פנק מגולל את חייו של תלמיד כושל ואת המהפכים הנפשיים שחולפים עליו. על עבודתו הפורה כסופר זכה פנק בשני פרסים חשובים: פרס יוליסס

 (2005) ופרס מטרופוליס (2008).

פנק פירסם גם מחזות, אלבומים מאוירים, רומנים גרפיים ומאמרים. הוא נוהג להקריא מִכּתביו באירועים שונים, לעתים על במת התאטרון. את "יומן של גוף" הקריא פנק באוקטובר 2012 בתיאטרון בּוּפֶה דה נוֹר בפריז. מחזה פרי עטו, "היבשת השישית"

(2012), עלה על אותה במה.

התרשמותי: ספר קל לקריאה, השפה ידידותית  ומזמינה. אפשר ל "טייל", עם הקריאה בשנים, להתבגר ולהזדקן ולנוע קדימה בזמנן. אין כמעט דבר שהגיבור "מפספס", סקרנותו מביאה אותו לכל מיני חוויות, חלקן מהנות אחרות מכאיבות. הגיבור מגלה עניין ביחס לגופו,לא אחת במה שאחרים לא ידברו על כך.

לעתים אנחנו מסוכסכים עם הגוף שלנו או שבאים אליו בטענות, כאשר אנחנו עייפים או כואבים, אך דניאל פנק, המחבר, מאפשר התבוננות אחרת על תדמית הגוף בעיני "בעליו" ומתייחס באופן אישי יותר אינטימי, אבל באופן פרדוקסלי, חשוף יותר, עד הפרידה שלנו מהגוף או פרידת הגוף מאיתנו; "עכשיו דודו ילדי, צריך למות. אל תפחד, אני אראה לך איך."

המחבר לוקח את הקורא למסע סביב גופו, ולקשר שיש לו עם גופו, מגלה את הנקבים בגופו ומה תפקידם; "במכונית, כשהרמזור אדום אחי בני האדם עסוקים כולם – כמוני – בחיטוט באף, וכולם, כשהם מרגישים שמסתכלים עליהם, ממהרים להפסיק באילו נתפסו על חם בהתנהגות בהמית.", דברים שבראש ובלב; "ההבדל הזה בין חיבוק מתוך אהבה טהורה ובין חיבוק שמסכימים לתת..." . תיאורים מסוימים עשויים להצחיק ואחרים להעציב, למשל אובדן החשק המיני בתהליך ההזדקנות. המחבר מתאר את השינויים המתחוללים בגוף לאורך השנים, מתוך רגשותיו, הבעיות שלו וזיכרונות הקיום הבאים לידי ביטוי בכתיבה המתובלת בלא מעט הומור. ציפי ארצי

אספרסו קצר

ספר חדש: "אספרסו, קצר"

מאת שפי שפס

האושר בא במנות קטנות

הספר "אספרסו, קצר" מאת שפי שפס, בהוצאת הספרים 'אופיר ביכורים', הוא אוסף של  שישה עשר סיפורים אנושיים, מסופרים בחמלה, מלווים בבת-שְׂחוֹק ומתובלים בהומור. כי אפשר למות בלי הומור, אך קשה לחיות בלעדיו. שישה עשר סיפורים קצרים, על אנשים: צעירים המנסים לצמוח, ולא תמיד מצליחים לפרוח; מבוגרים, שלא איבדו את תקוות העבר; מציאות עגומה של גמד, שחייו הקצרים ריקים מתוכן ויש בהם רק סבל אישי; זמר נשמה: רגעי אושר של זמר אוטיסט; חיבור בלתי אפשרי בין דתיה מבני ברק וחילוני מפרדס כץ; סיפור אהבה בשדרות רוטשילד, ומסע של חיפוש עצמי באנטרקטיקה; אנשי הצפרדע – אנשי הדממה: חיים שמתחילים במי השפיר ומסתיימים במצולות הים; וגם כלבים מדברים (פני הדור כפני הכלב) ודגים מונוגמיים (נס הדגים), שמלמדים אותנו פרק בזוגיות. בקיצור: "אספרסו, קצר". מרוכז, כהה, ארומטי. שותים אותו בלגימה אחת, אך טעמו המריר-עמוק ממשיך לעקצץ את הלשון זמן רב. גם אם יש נגיעות של ביוגרפיה אישית בתוך הסיפורים, הסיפור תמיד מביא את הדברים למקומות מאד מרוחקים מן האמת הביוגראפית. הסיפורים אמנם מתרחשים בהוויה ישראלית, אך רבים מהם עוסקים בנושאים אנושיים אוניברסליים.

שפי שפס (65) נשוי, אב ל- 3 וסב ל- 7, תושב כפר סבא, הוא בעל תואר ראשון בספרות עברית ומומחה בכיר בפסיכולוגיה קלינית. עוסק בטיפול נפשי וביעוץ ארגוני. שירת כפסיכולוג בצה"ל בשורה של תפקידים בכירים בהם הפסיכולוג הראשי של אמ"ן. עסק, בין השאר, בטיפול בארצות הברית בנפגעי הלם קרב כרוניים של צבא ארה"ב ממלחמת וייטנאם והביא איתו ארצה תובנות חשובות על הפעלת חיילים מול אוכלוסייה אזרחית שרלוונטיות לפעילות צה"ל בשטחים. היה בעלים ומנכ"ל של מכון קינן-שפי לפסיכולוגיה תעסוקתית. פרסם עשרות מאמרים, בעיקר בתחום הפסיכולוגיה הארגונית. "אספרסו, קצר" הוא ספר הפרוזה הראשון שלו אחרי ספר ילדים "גשם מקומי" (הוצאה עצמית) וספר שירים "מצב הכן" (הוצאת מנדלי מוכר ספרים).   

"תמיד הייתי איש של ספר", מספר שפי שפס.  "בראשית דרכי קיבלתי תואר ראשון בספרות עברית ובפסיכולוגיה מאוניברסיטת ת"א ובחרתי לעשות קריירה בפסיכולוגיה. פרסמתי מאמרים מקצועיים בתחום הפסיכולוגיה הקלינית והארגונית, אך לכתיבה הספרותית הגעתי לפני כשנתיים. את 16 הסיפורים הקצרים של 'אספרסו, קצר' כתבתי תוך כשנה. אין אלה סיפורים אוטוביוגרפיים ולא תיאורי מקרה של מטופלים, אלא בדיון ספרותי . מאד התאימה לי מסגרת הסיפור הקצר".

שפי שפס מספר, כי "הטריגר לכתיבת הסיפור הראשון, שנקרא כמו שם הספר כולו, היה תחרות הסיפור הקצר של עיתון 'הארץ'. אמרתי לעצמי: אתם רוצים סיפור קצר? אתן לכם סיפור קצר לא רק מבחינת כמות המילים, אלא המוטו וכל מרכיב בו יהיה קצר: סיפור על איש קצר – גמד, שחייו הקצרים ריקים מתוכן ויש בהם רק סבל אישי, ששנתו בלילה קצרה והוא מתכסה בשמיכה קטנה וקצרה ממנה מבצבצות רגליו הקצרות, שהסוכך על חלונו קצר מידי ולכן הוא מתעורר עם אור ראשון, ועוד ועוד. גם שיאו של הסיפור מתרחש בבית קפה כשהברמן שואל אותו אם הוא רוצה אספרסו קצר או ארוך. כל תסכולו המתמשך של קורץ  - זה שמו של הגמד (קורץ בגרמנית – קצר), פורץ החוצה והוא יורה בברמן באקדח קצר קנה, אותו רכש כדי לשים קץ לחייו שלו. למרות שהסיפור קשה, השתדלתי מאד לא להיות שיפוטי אלא מאד אמפטי לחייו האומללים של הגמד.

"מכאן פרץ הסכר. אני מניח שהוא קשור גם למחלת הסרטן שלי והתחושה שיש לי צורך לכתוב סיפורים קצרים, כי הז'אנר אהוב עליי ודורש זיקוק מדויק של העלילה והדמויות. ואולי גם תוחלת החיים שהתקצרה קשורה לעניין.  הסיפורים זרמו בקצב מהיר ביותר. תוך שנה כתבתי 16 סיפורים קצרים, כולם פרי הדמיון (ולא תיאורי מקרה של מטופלים בקליניקה). הקצב המהיר נבע מן הסיבה שהסיפורים ישבו מוכנים בתוך ראשי, מבחינת סיפור העלילה והדמויות וכל מה שנותר לי זה להתמודד עם המילים.

במקביל לספר הפרוזה 'אספרסו, קצר', הוציא בימים אלה שפי שפס את ספר שיריו הראשון "מצב הכן", בהוצאת "מנדלי מוכר ספרים", העוסק במצבי החיים המאפיינים את הקיום האנושי: אהבה, התאהבות, פרידה, געגוע, סבל ואושר, בריאות וחולי, יחסים בין-אישיים, יצירה ומוות. דרך השירים נבחנים מצבי חיים אלה מזוויות חדשות ומפתיעות, לעיתים בציניות, אך לרוב מתוך חיוך של חמלה. מכיל 34 שירים אישיים, כתובים בשפה נקייה וחפה מצבע. השפה היא ישירה וברורה, והתוכן העומד מאחוריה, גם בהיותו מורכב, מוגש לקורא בהתחשבות ובשקילה. הקורא זוכה לאסוף לא מעט תובנות מניסיון חייו של הכותב, הן בהתייחס לעבר ובין להווה הנוכחי.

אספרסו, קצר מאת שפי שפס, הוצאת הספרים "אופיר ביכורים", 234 עמודים, מחיר לצרכן 75 ש"ח, להשיג בחנויות הספרים, או דרך חנות ההוצאה ברחוב אברהם גירון 28 יהוד ובאתר ההוצאה  www.ofir.org.il.

                                 

גלגולים

מאת: משה שלם

עורכת: הלנה מגד-טלמור

הוצאת גוונים

* * * * * *  

(207 עמודים, 60 ₪)

רחל, נערה הגדלה במציאות הישראלית המורכבת, נולדה לאם פליטת שואה ולאב שנפל בקרב לפני לידתה. כבר בהיותה בת חמש וחצי, ילדה נבונה וסקרנית, היא נחושה להכיר את אביה, יפתח, שמעולם לא פגשה. בתוך מערכת היחסים המורכבת בינה לבין ליאורה, אמה, נפרשת והולכת דמותו של האב ובד בבד משתקפת דמותה של מדינת ישראל.

רחל עוברת מסע, דרך סיפורה של ליאורה מימי השואה, קשיי העליה לארץ, מאבק ההישרדות של החיים בישראל ומותו של אביה. במהלך מסעה היא פוגשת באורי, נער בן גילה והשניים מתאהבים. עם התהדקות החברות ביניהם, מרגישה רחל כי משהו עמוק וקדום מהדהד בחיבור של שניהם וטובע בהם עבר ועתיד משותף - עד שדבר מה גדול משניהם מפר את האיזון ומטביע חותם בנפשם.

אורי, שמתווה חייו משתנה ללא היכר בעקבות האירוע המחולל, מגייס תעצומות נפש ואוסף את עצמו כדי להמשיך ולחיות חיים שיש בהם תקווה, הגשמה עצמית וסגירת מעגלים. הספר מגולל את סיפורו של אורי עד לנקודת הסגירה של מעגלים נפשיים והיסטוריים.

"גלגולים" הוא סיפורן של נפשות הנכרכות זו בזו בעבותות המוות והחיים, שנסיבות קיומן ואופן התגלגלותן פנימה והחוצה בעולם הזה, נשזרות באופן היסטורי גם בתולדותיו של העם היהודי במדינתו.

זהו ספרו הראשון של משה שלם, (35), כלכלן בכיר במשרד האוצר, מזה למעלה מ-8 וחצי שנים. בין היתר הופקד שלם על גיבוש וניהול תקציבי מדינה, והיה שותף לרפורמות המשמעותיות ביותר שנעשו בשנים האחרונות בעולמות התקשורת, הסביבה והבריאות. כיום הוא משמש כסגן מנהל רשות החברות הממשלתיות.

מצב הכן - ספר שירה

ספר שירים חדש: "מצב הכן" מאת שפי שפס

ספר השירים "מצב הכן" מאת שפי שפס, בהוצאת "מנדלי מוכר ספרים", עוסק במצבי החיים המאפיינים את הקיום האנושי: אהבה, התאהבות, פרידה, געגוע, סבל ואושר, בריאות וחולי, יחסים בין-אישיים, יצירה ומוות. דרך השירים נבחנים מצבי חיים אלה מזוויות חדשות ומפתיעות, לעיתים בציניות, אך לרוב מתוך חיוך של חמלה. מכיל 34 שירים אישיים, כתובים בשפה נקייה וחפה מצבע. השפה היא ישירה וברורה, והתוכן העומד מאחוריה, גם בהיותו מורכב, מוגש לקורא בהתחשבות ובשקילה. הקורא זוכה לאסוף לא מעט תובנות מניסיון חייו של הכותב, הן בהתייחס לעבר ובין להווה הנוכחי.

הלידה והמוות משחקים תפקידים, כמוהם גם הניגודים: טוב ורע. הנכדים מחליפים את החולי, ומסמלים בחיוכם הטהור יופי ואור המעניק תקווה. מוטיב האי מסמל מקום בטוח, המשחק תפקיד עם האי-הבנה, בעוד אף הכעס על החולי מתואר בקריצה. השיר 'דרכים', כמו שירי אהבה אחרים בספר, מדויק להפליא. אין בו מן הקיטש', ההפך הוא הנכון. ההפנמה שהאהבה והתום קיימים איתנים למרות הכעס על הרוע הקיים גם הוא, מביאים את הכותב להכיל את הקבלה הלא תמיד פשוטה, עד אשר נושא החסד והאמת מתוארים בברק עדין וצנוע. הקשר המיוחד-ספקני עם גן העדן, באם קיים ובאם לא, השזור לא אחת בין המילים, גורם לקורא לצאת נשכר מכל שיר: חיוך, מחשבה, הארה. יתרה מכך, שיר הנושא המתאר היטב את האהבה הקיימת, זאת בין ייאוש לבין כאב, מבטיח את בואה עבור מי שמאמין בה באמת. הכותב, לא שכח מהי אהבה, על סך רבדיה, והוא מכיר בה ובכוחה של השירה שתישאר בלכתו.

שפי שפס (65) נשוי, אב ל- 3 וסב ל- 7, תושב כפר סבא, הוא בעל תואר ראשון בספרות עברית ומומחה בכיר בפסיכולוגיה קלינית. עוסק בטיפול נפשי וביעוץ ארגוני. שירת כפסיכולוג בצה"ל בשורה של תפקידים בכירים בהם הפסיכולוג הראשי של אמ"ן. עסק, בין השאר, בטיפול בארצות הברית בנפגעי הלם קרב כרוניים של צבא ארה"ב ממלחמת וייטנאם והביא איתו ארצה תובנות חשובות על הפעלת חיילים מול אוכלוסייה אזרחית שרלוונטיות לפעילות צה"ל בשטחים. היה בעלים ומנכ"ל של מכון קינן-שפי לפסיכולוגיה תעסוקתית. פרסם עשרות מאמרים, בעיקר בתחום הפסיכולוגיה הארגונית. "מצב הכן" הוא ספר שיריו הראשון.  הוא הוציא לאור את ספר הפרוזה "אספרסו, קצר" (הוצאת אופיר ביכורים) וספר ילדים "גשם מקומי" (הוצאה עצמית).

מצב הכן, שירים מאת שפי שפס, הוצאת "מנדלי מוכר ספרים", 78 עמודים, מחיר לצרכן 50 ₪ בגרסה מודפסת או 25 ₪ בגרסה אלקטרונית, להשיג דרך אתר ההוצאה או דרך אתר המחבר http://mendele.co.il/?wpsc-product=matzavhahen http://www.sheffybooks.com

שירים מתוך הספר

מַצָּב הָכֵן

הִכּוֹנִי לַאַהֲבָה

הִיא קַיֶּמֶת

לֹא רַק בַּסְּפָרִים

לֹא רַק בַּשִּירִים

אֵצֶל מְתֵי מְעַט

שֶהֶאֱמִינוּ בָּהּ

וְהִיא בָּאָה

כְּמוֹ עָנָן גָּדוֹל

רָחוֹק בַּשָּמַיִם

שֶמַגְשִים

הִכּוֹנִי לְהִתְאַהֵב

הִשְתַּגְעִי

הִתְפַּשְטִי מֵאִסּוּרַיִךְ

רוּצִי בַּרְחוֹבוֹת בְּיָּדַיִם פְּתוּחוֹת

בְּעֵינַיִם סְגוּרוֹת

רִקְדִּי בַּשְּלוּלִיוֹת

אֲנָשִים יָנוּדוּ לָךְ

צַעֲקִי

אֵיפֹה הֱיִיתֶם בַּחֹרֶףְ

אֵין כְּמוֹ גֶּשֶם בַּקַּיִץ

הִכּוֹנִי לִהְיוֹת נֶאֱהֶבֶת

הִכַּנְעִי

הִתְמַסְרִי

הֲנִיחִי לוֹ לְהוֹבִיל

חִשְפִי אֶת בֶּטֶן הַבּוּשָה

לַמְדִּי אוֹתוֹ לְעַנֵּג

הַאֲמִינִי בַּהַבְטָחוֹת

הִתְעַלְמִי מִן הַפְּגִיעוֹת

סִלְחִי עַל הַבְּגִידוֹת

שֶעוֹד יָבוֹאוּ

הִכּוֹנִי לֶאֱהֹב

בְּשֶקֶט בִּתְבוּנָה

בְּעֵינַיִם פְּכּוּחוֹת

קַבְּלִי אֶת מְנַת הַטּוֹב

גַם אִם רַב הָרֹעַ

וְאִם סָר הַחֵשֶק בַּגּוּף

הִתְנַחֲמִי בִּידִידוּת הַנֶּפֶש

בַּשִגְרָה הַנְּעִימָה

בַּבִּטָּחוֹן שֶבֶּעָתִיד

בַּעָבָר הַמְּפֹאָר

הִכּוֹנִי

זֶה עוֹד מְעַט נִגְמַר

טִפָּה בַּזֶּרֶם

אֲנִי כּוֹתֵב וְכוֹתֵב

וְכוֹתֵב וְכוֹתֵב

בְּשֶׁטֶף אַדִּיר

כְּמוֹ נַחַל אֵיתָן

הַבּוֹקֵעַ מִמֵּי תְּהוֹם

וְאוּלַי אֵלֶּה טִפּוֹת עֵינַי

הַנּוֹפְלוֹת עַל דַּף חָרֵב

כְּמוֹ נַחַל אַכְזָב

שֶׁשָּׁצַף בַּחֹרֶף

וְנֶאֱלַם בַּקַיִץ

יְשִׁיבָה

תַּלְמִידֵי חֲכָמִים

בִּישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה

חוֹבְשִׁים סַפְסַלֵּי מִדְרָשׁ

כְּדֵי לָרֶשֶׁת גַּן עֵדֶן

לַחֲמֹק מֵאֵשׁ הַגֵּיהִנּוֹם

וַאֲנִי שֶׁאֵינֵנִי מַאֲמִין

בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה

חוֹבֵשׁ פִּצְעֵי חַיִּים

כְּדֵי לְהוֹרִישׁ לָךְ

עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ תֹּפֶת

וְגַם אִם יֻצָּע לִי

מָקוֹם בְּגַן עֵדֶן

לֹא אֵשֵׁב שָׁם

כְּשֶאַתְּ הֲדוֹם לְרַגְלַי

אוֹי לַצַּדִּיק שֶׁכָּךְ יִנְהַג

כֹּל חֲיַיִּךְ יָשַבְתְּ לְצִדִּי

בַּטּוֹב וּבָרַע

 מִישִׁיבַת שִׁבְעָה אַתְּ פְּטוּרָה

קוּמִי, הִתְנַעֲרִי מִן הָאֵפֶר

עֲפָר אֲנִי לְרַגְלַיִּךְ

ליעד והעורבים

ליעד והעורבים

סיפור על עורב וילד 

מאת אוריאל לי

הוצאת קונטנו דה סמריק

*****

גיל יעד 7 - 10

(123 עמודים, 69 ש"ח)

עו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר וח"כ לשעבר, משיק בימים אלה את ספר הילדים הראשון שלו "ליעד והעורבים".

בקרוב עומד לראות אור ספרו השני המיועד לנוער, "שיעור גורלי בהגנה עצמית".

זהו סיפור על חברות אמיצה ולא שגרתית בין ילד לעורב – ליעד בן העשר ועורבני העורב הצעיר – שניהם מתגוררים ברמת אביב ג'.

ליעד, ילד חרוץ ועצמאי. בן זקונים להוריו, גר בבניין סמוך לחורשת עצים. ליעד לעולם אינו משועמם. בכל פעם שיש לו זמן פנוי, הוא מייחד אותו לתחביב האהוב עליו – התבוננות בחיי הציפורים המבלות בחורשה שליד ביתו. מכל הציפורים, מושכים את לבו העורבים, שאופיים המיוחד מרתק אותו.

עורבני, עורב צעיר, אמיץ ונבון, אחראי ולא גאוותן, בן למשפחה מרובת עורבים. אחיו אוהבים ומעריכים אותו. תמיד שימש להם דוגמה אישית והם רואים בו מנהיג.

החברות בין השניים נולדה כשעורבני "התפתה" לארוחה היומית שהגיש ליעד, במרפסת ביתו. הוא חזר מידי יום, ולאט לאט נרקמה ביניהם ידידות אמיצה. לתדהמתו של ליעד, החל עורבני לדבר בשפת בני האדם, ולשתף אותו בעולמו ובחוויותיו.

על הקשר הייחודי בין השניים מאיימים אירועים שונים מעולמם של העורבים: מנהיגותו של בלאק, המנהיג הקשיש והבלתי מעורער של להקות העורבים בישראל, נחלשת, והוא בוחר לחזקה על ידי הטפה לשנאה והכרזת מלחמה על בני האדם. מולו ניצב עורבני, העורב הצעיר, המפגין כושר מנהיגות וחזון. הוא מתנגד למלחמות ומאמין שהחיים המשותפים עם בני האדם דווקא טובים לכולם. בין בלאק לעורבני מתפתח מאבק, כשכל אחד מהם רוצה להשפיע על עמדתם של קהילת העורבים.

-        האם ייצאו העורבים למלחמה נגד בני האדם או ישכילו לחיות בשלום אלה לצד אלה?

-        מי יהיה מנהיג העורבים העתידי – בלאק הקשיש או עורבני הצעיר? מי ינצח במאבק?

-        מה יקרה לחברות העמוקה של ליעד ועורבני ? האם תשרוד או תתרסק?

המחבר משליך על עולם העורבים התנהגויות, אופן חשיבה ומושגים של בני אדם. דרך העלילה המרתקת הוא מבליט את חשיבותם של ערכים כמו כוחה של חברות, העוצמה הטמונה בעבודת צוות, מנהיגות, עמידה על עקרונות, תרומתם של צעירים לגיבוש תפישות עולם חדשות טובות יותר, הבנה שבמלחמה שני הצדדים מפסידים, פתרון משברים ללא אלימות, התנהלות בשיקול דעת ובדרכי שלום, אהבת הטבע ואהבת הציפורים, אקולוגיה ושמירה על הסביבה, זהירות בדרכים ועוד.

מוטיבים רבים בספר משיקים לחייו ולעיסוקיו של אוריאל לין. כחבר כנסת וכיו"ר ועדת החוקה בכנסת, שבמרכז פעילותו הפוליטית עמדו יסודות המשפט, השיטה הפוליטית בישראל וכבוד האדם וחירותו, חשוב היה לו להטמיע בעלילה, תהליכי בחירת מנהיג, שיפור השיטה הדמוקרטית, ייעול מערכת הצדק וביצור זכויות הפרט. גם תפקידו כיו"ר הועדה לבטיחות בדרכים, מצא את ביטויו בספר.

ההשראה לספר באה לאוריאל לין מתקופת ילדותו כחניך בכפרי הנוער "מאיר שפיה" ו"בן שמן". בתקופה זו נקשר אל עולמם הקסום של הציפורים בישראל ולמד מקרוב את אורחות חייהם. סביבת הספר היא סביבתו הפיזית - גם הוא מתגורר בבית צמוד לחורשה. ליעד גיבור הספר קרוי על שם נכדו, אשר בטיוליו המשותפים עם אוריאל גילה רתיעה מסויימת מהעורבים, בעוד שאוריאל רצה שיכיר את העורבים בצורה חיובית, על שום מעלותיהם הרבות. 

הספר מלווה בנספח על חיי העורבים (מקור השם; תיאור פיסי; תוחלת חיים; התנהגות חברתית; קולות ודפוסי תקיפה; חיזור וקינון; דגירה; גוזלים; אמונות, סיפורים ומשלים ועוד).

אוריאל לין, נשיא לשכת המסחר תל אביב ונשיא איגוד לשכות המסחר, עורך דין במקצועו, בוגר "האוניברסיטה העברית" בירושלים ואוניברסיטת "ברקלי" בקליפורניה. שימש כמנהל רשות ההשקעות בצפון אמריקה, הממונה על הכנסות המדינה ומנכ"ל משרד האנרגיה והתשתיות.

היה חבר כנסת מטעם המפלגה הליברלית ויו"ר וועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת ה-12, במסגרתה השלים חקיקתם של לא פחות מ-95 חוקים.

במשך ארבעים השנים שחלפו, פרסם אלפי מאמרים בכל העיתונים המובילים בישראל. ספרו "אבני דרך", יצא לאור בשנת 2011.

התרשמותי: לאהוב עורבים זה לא מובן מאליו, יש הרבה סיפורים על עורבים התוקפים אנשים, על חכמת העורבים וזיכרונם, לכן עולם העורבים הוא עולם מעט מסתורי ומעניין, ובספר "ליעד והעורבים" יש הזדמנות ללמוד על חיי העורבים. אוריאל המחבר, משקף תפישה שונה מזו המקובלת ומתאר את מה שמצא ליעד בעורבים; עיניים פקחיות וחודרות מבט, צבעם המיוחד, סגנון הליכתם המתנודד וקרקורם שבע הרצון לאחר שמצאו אוכל. גיבור הספר, ליעד התפעל מבעל הכנף הזה והתיידד עם עורב אחד  ועם הזמן גם עם להקתו והחל ללמוד על "ממלכת העורבים". ליעד, למד כי העורבים אמיצים ומספר על פעולות גבורה, למשל כיצד הצליחו קבוצת עורבים להציל את ערבה (עורב צעיר) מבין כפות רגליו הדורסניות של ינשוף, למד על מאבקי הכוח בלהקת העורבים ועוד. ליעד מספר על הידידות שנרקמה בינו האדם לבין העורב שלא באופן שאינו ברור מאליו, היות והעורבים לא רואים  באדם ייצור ידידותי, ונשאלת השאלה, מי אכזר יותר, האדם או העורב?

הספר כתוב באופן מאד אינטליגנטי, ומטשטש את הגבולות בין דמיון ומציאות. מתאים מאד לילדים הנמצאים בשלב שהדמיון מזין את עולמם אבל גם ילדים בוגרים יותר יכולים למצוא עניין רב בסיפור על עולם העורבים, אני מאד נהניתי. הספר כתוב בפרקים קצרים, (חשוב לציין שהפרקים אינם ארוכים ומייגעים, הם תמציתיים ונוגעים נקודתית בנושא הפרק), כאשר כל פרק מספר על התרחשות אחרת, אבל ממשיכה וקשורה לקודמתה, כמו כן מלווים הפרקים באיורים יפהפייה של איל אילת. לספר נספח על חיי העורבים. מצאתי את הספר מעניין מאד ובדרך אגב, מלמד. בימים שבני הנוער הם "ילדי מסך" (הטלוויזיה, המחשב, הטאבלט והטלפון הנייד), חשוב למצוא גירויים חדשים לקריאה. הספר בכריכה קשה והדפוס באיכות טובה מאד שגם את זה חשוב לציין.

אין אנשים טיפשים

מדוע ג'ורג' הוא נהג אוטובוס וג'ים יהיה או לא יהיה סנטור

מאת: הלל לרמן

הוצאת גוונים

******

(111 עמ', 58 ₪)

טד וג'ימי סיימו זה עתה את שנת הלימודים האחרונה בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון, וושינגטון.

בדרכם החוצה מהחדר אותו חלקו בשנה האחרונה, התגלע ביניהם ויכוח שעומד לשנות באופן דרמתי את תכניותיהם לשבועות הקרובים.

ג'ימי טען באזני טד כי בתוך מספר שנים הוא יהיה סנטור בסנאט של ארה"ב. אבא שלו, עורך דין ידוע ורב השפעה בבוסטון, כבר תכנן את המסלול שיביא אותו למטרה זו. תגובתו של טד היתה מהירה. אין שום סיכוי שתהיה סנטור, שום סיכוי. מהסיבה פשוטה, אתה לא טיפוס של סנטור!

השאלה האם יש דבר כזה "טיפוס של סנטור", הופנתה על ידי הצעירים לפרופ' קרטר, שנקרה בדרכם. "מה אתם עושים מחר בבוקר?" התפרץ קרטר אל מול פני הצעירים הנדהמים. כשנרגע, הציע להם קרטר להתלוות אליו לסיור בן שבועיים למספר מקומות בעולם. "כשנחזור", הבטיח, "תבינו מדוע ג'ורג' הוא נהג אוטובוס הנוסע בכל בוקר מוושינגטון לבולטימור ובחזרה, ומדוע אדוארד הוא שגריר ארה"ב בהולנד, ואז גם תדעו את התשובה לשאלה הקטנה שלכם האם ג'ים יהיה סנטור או לא".

הספר עוסק באמיתות שנמנעו לדבר בהם מטעמים מובנים. כגון: "אין שום הבדל בין פרופסור באוניברסיטה לבין עובד הניקיון בקמפוס, לכל אחד יש את המקצוע שלו, זה הכול".

דרך סיפור עלילתי מרתק, שסופו מפתיע, מפרק המחבר לאט לאט ובצורה משכנעת את המנגנון העלום המניע את האדם להגיע למקום שבו הוא נמצא - המנגנון המכוון אותו לבחור דרך מסויימת ולא אחרת.

הלל לרמן עוסק בניהול חברות ומיזמים בתחום החדשנות הטכנולוגית. במשך שנים רבות השתלם בתחומי הפילוסופיה היהודית והכללית בדגש על דטרמיניזם ובחירה.

זהו ספרו הראשון.

לרמן, יליד הארץ 1950. נולד ומתגורר בפתח תקווה. במשך 13 שנים (בין 1971-1984) התגורר בבאר שבע, בה למד ועבד ביישום ידע וטכנולוגיות שפותחו באוניברסיטת בן-גוריון.

נשוי + 4 ילדים.

התרשמותי: בימים מתוחים אלו, בין החדשות אפשר ורצוי להתרגע, הקריאה משכיחה מעט את העצב והדאגה. הספר "אין אנשים טיפשים" הוא מסוג הספרים שסוחף את הקורא למקום אחר, מרתק שנעים לשקוע בו. קריאה מהנה.