ספר
שירה חדש
צבאים
כתבה:
יהודית אוריה
פרדס
הוצאה לאור
145
עמ' – 49 ₪
עכשיו
אני שם על הגג.
גילית
את פי הבאר, לכן אהבתיך, אחזתי בכנף מעילך – מצאתי את המקום. אהובי, רועי, רועי,
רועי, תן לי לנגן את הרוח הנושבת, מקום מתוק כמו באר מים חיים. מצאתי – מצאנו,
ואנו מחוברים בחיבור, בכתיבה מתחבר העולם, אני רואה אותך על המרפסת אתה צוחק אתה
מתעלס עם הרוח כמו מכשף טוב.
אתה
נושם כמו אהבה.
אני
עולה במדרגות חרש. הוא פותח את הדלת. הקירות המסוידים כל המוסיקה מתויקת בתיקים
ירוקים (אהיה אשר אהיה עכשיו) יש שם מיטה ושולחן.
למעלה
תמיד. אני שומעת את הלילה התל אביבי. איני יודעת איזה ספר אני כותבת אבל עלי לחזור
לשם. קומי אורי, אמרת, אתה אומר לי, פאול צלאן אמר, אני הייתי אהיה, ממשיכה אותנו,
את הנייר.
(מתוך
צבאים)
הייתי רוצה להאמין,
שכתיבתי
מנצחת את הברברים
ומחלימה את המתים
ומשגיחה
(מתוך
שירת הבראשית)
"אוריה שולחת את שירה לשתות ממקורות
המים החיים שהעברית העשווית נוטה לשכוח. אם שטפונות השירה האחרונים גרמו לתחושת
צמא למקור מטהר, הנה אוריה פורצת מעיינות עמוקים ורחבים."
יוסף
עוזר
יהודית אוריה –
משוררת, מוזיקאית, מרפאה בשיאצו, חוקרת היסטוריה, ילידת 1955, דור שני לשואת יהדות
הונגריה. נעה בין ישראל לארצות הברית. למדה באוניברסיטת בר-אילן ספרות משווה,
לימודים קלאסיים ומוזיקולוגיה. שיריה פורסמו בשנות השמונים בעכשיו, במוסף
הספרותי של מעריב ובמאזנים.
ובשנות התשעים במרפסת. ספריה
הקודמים הם חלל מושלם, תמוז – אגודת הסופרים 1994 ורשימותיה של חווה,
כרמל 2003.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה