ויהי ערב, ויהי תוהו - ספר שירה

ויהי ערב, ויהי תוהו

מאת מיה טבת דיין

הוצאת פרדס

וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי תֹּהוּ, וַיְהִי פִּי תְּהוֹם.

וְהַשֶּׁקֶט עָמַד מִלֶּכֶת.

וְרוֹפֵא צָעִיר אֶחָד נִכְנַס וְיָצָא

וְלֹא הִצְלִיחַ

לָדַעַת אִם הָלַכְתְּ אוֹ אִם

עֲדַיִן הִנָּךְ. כִּי בְּסוֹפֵךְ

לֹא הָיִית עוֹד נְשִׁימָה

רַק מַשַּׁק כְּנָפַיִם מְרַחֵף,

שֶׁל פִּרְפּוּרֵי הַלֵּב.

זוֹכֶרֶת?

מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁהָיִיתִי פַּעַם אֲנִי

בְּבִטְנֵךְ. לֵב וְלֵב, וְלֹא

נְשִׁימָה.

רֵאשִׁיתִי עֻבָּר שֶׁל חַיִּים.

וְסוֹפֵךְ עֻבָּר שֶׁל מָוֶת.

ספר השירים הראשון של מיה טבת דיין, סופרת שספרה "אלף שנים לחכות" יצא בכנרת זמורה ביתן, לוכד את קוראיו בעוצמה רגשית יוצאת דופן, עם שירי האבל שכתבה בעקבות מות אמה. טבת דיין, אם לשתי בנות, היא חוקרת נשים ונשיות ואת האלה הגדולה בספרות ובתרבות ההינדואית, ומשמשת מרצה אורחת באוניברסיטה של בריטיש קולומביה, קנדה.

את הספר כתבה במהלך שנה לאחר מות אמה., הבמאית עפרה טבת ממחלת הסרטן. היא פרסמה את שיריה בפייסבוק שלה וחוללה תהליך שלא צפתה כשמאות אנשים שאיבדו בעצמם אם, יצרו אתה קשר בעקבות השירים: "התחילו התכתבויות קרובות עם אנשים זרים לחלוטין שאיבדו אמא והרגישו שהשירים כותבים גם אותם. לקח לי זמן להשלים עם זה שמלים שחשבתי כפרטיות לגמרי ביני לבין אמא שלי, הן בעצם משותפות להרבה מאד אנשים ומשקפו את ההרגשות שלהם גם. הסתבר לי שכל האמהות המתות השאירו אחריהן ארונות מלאי בגדים, ארונות עם צנצנות, תבלינים שיותר לא יהיה בהם שימוש, ספרי טלפונים בכתב ידם, יומנים. עולמות שלמים ומלאים וחוסר עצום שאי אפשר למלא".

העזבון הפיסי והרגשי של האם הוא נושא נוכח בשירה, שיחד עם האובדן גם מציגים אלגיה מפוכחת ותרפויטית של המשוררת.

ביום השנה למות האם הציגה טבת דיין תערוכה של שיריה לצד צילומי חפצי האם שעליהם מלים בכתב ידה: "אמא שלי נהגה לסמן כל דבר במלים ולנקד אותן. הבית כולו היה "מדבר" אותה, והכל היה מנוקד".

"בתערוכה הצבתי את המלים שהשאירה ומולם את השירים שכתבתי לה. דיאלוג של מלים, בין אמא מתה לבת החיה שנותרה מאחור".

"מחזורי השירים של מיה טבת דיין הם מהמקוריים והמרגשים שקראתי. יש בהם יכולת זיקוק מיוחדת של הכאב, של ההעדר ושל האין. והכל נעשה בפשטות, דרך היומיום, במלים "קטנות" שהולמות בקורא בעוצמה גדולה".

הסופרת שהרה בלאו

"שיריה של מיה טבת דיין נוגעים באופן חד, מצמית ומרגש עד כאב, במותה של האם. השירים נפרשים לאורך שתי חטיבות גדולות – בלשון שקופה, קריסטלית – ומגוללים עולם רב ממדים, בו ההעדר הופך לממשות. "ויהי ערב, ויהי תהו, ויהי פי תהום", פותחת טבת דיין את ספר השירים הנפלא הזה ומזמינה אותנו להקשיב ללשון הבריאה הפנימית: לשון הזמן, המקום והאני."

משורר ועורך הספר, יקיר בן משה