ספר מתנה חדש:
"משאלות
לב ושיר" מאת נתן ינאי
למי מאיתנו אין משאלות לב שמבקשות לצאת אל הדף
כשיר? נתן ינאי, סופר, משורר ופרופסור למדע המדינה ולהיסטוריה פוליטית
באוניברסיטת חיפה, מגיש לנו ב"משאלות לב ושיר" בהוצאת גוונים,
ספר מזמורים מודרני, שכל כולו נכתב ממקום חם של אהבת אדם ואהבת החיים. שילוב של תהילים ומשלי לאדם
בן ימינו. שיריו הקצרים מביאים
שישים משאלות לב המצטרפות ל"תמונת עולם" אוטופית, רגשית ותבונית. השירים
טעונים בתובנות לחיים ועמוסים בדימויים ספרותיים עשירים. מסריו של הספר הם
אישיים וחברתיים, ונושבת ממנו רוח של אמונה ביכולתו של האדם לתקן את עצמו ולהביא
ברכה ואהבה לסביבתו. ספר שטוב לשאת בכיס בכל עת וזמן, ושנעים להעניקו לאחרים.
איזו דרך יפה ומיוחדת מצא ינאי כדי ליישם את
ערכי הנתינה שעליהם חונך: ספר משאלות. כל משאלה בספר היא שיר, כל שיר נפתח באות ש'
ולאחריו כמיהה: 'שנדמה/שנגמא/שנחגוג/שלא נאמין/שלא אחדל' ועוד, כמו בשיר המבטא
בשנינות ובדרכו המיוחדת של המחבר את מרכזיותו של ההווה בחיינו: "שניזכר
בשמחה/ברגעי עבר/ונאמין כי העתיד/יהיה עוד טוב יותר.// שההווה/לא יוליד
בנו/כמיהה/לשניהם" (עמ' 13).
ערך החיים והחשש המובלע מסיומם מוליכים למשאלה
הבאה: "שלא אחדל/להטעין את לבי/מוחי וחושיי/במראות, קולות, ניחוחות ומחשבות,
כאב וחלום.// שלא אגיע עני ואביון/ למשכן אחרון" (עמ' 11), ובמקביל לכך: שלא
נפחד מאורו של יום/ולא ניכנע לאפלת לילה/הזוחלת אל יומנו" (עמ' 16).
כוונות המשורר אינן חבויות. ההפך הוא הנכון,
הן טהורות וחשופות. הן אמיצות ומלאות קבלה וחמלה. בכוחם של רבים מן השירים לשמש
כמורי דרך במצבים המשתנים של החיים. הקורא ימצא בהם נחמה, פיוס ואף שעשוע. החוויה
עמה נשאר הקורא לאחר קריאת הספר, קריאה 'קלילה' לכאורה, היא עוצמתית , ומעוררת
למחשבה על האדם וגורלו. "שחולשתי
–כותב המשורר --תוליד חמלה/ולא טינה/הזדהות ולא קנאה/חיפוש של צדק ולא צדקנות
חמקמקה/שבקשת שלום ולא כניעה.// ששביעות רצוני/לא תכער את נשמתי/בעיני עצמי ובעיני
אחרים" (עמ' 52). ועוד הוא כותב: "שנפשנו תדע/להכיל את מצוקותיה/בלי
לשבור/את כליה" (עמוד 29). אפשר למצוא בספר גם לא מעט הומור ואירוניה:
"שלא נאמין/ לבדאי וגוזמאי/ איש מלהג/ומתעתע/ אך שדבריו/יהיו טובים/משובבי
נפש."
שיריו של ינאי נכנסים אל לב הקורא בפשטות, ופותחים
אט אט את חדריו. יתרה מכך, הם מרככים את לבו של הקורא, ומלמדים אותו, גם בלי כוונה
מפורשת של המחבר, מה מותר ואסור, שלם וחצוי, כישלון והצלחה, חלום וערות, סליחה
וקנאה, זיכרון ושכחה, טוב ורע.
הערכת החיים על כל מורכבותם, היא שמצמיחה בנפשנו
את התקווה לחיות כל עוד כוחנו איתנו, כל עוד פועמת בנו רוח החיים ורוח היצירה. המשורר
מבקש אותנו שלא נחדל להאמין, מזכיר לנו את נפלאות האהבה ללא תנאי, ובעיקר, מייחל למען
כולנו, כחזן בבית כנסת הפתוח לרווחת כולם. "שנאהב/עם אך מעט קנאה/ונשלים/בלי
לאבד תקוה."
נתן ינאי כבר הגיע לגבורות, גיל בו רוכש אדם את הזכות
לחלוק עם סביבתו את ניסיון ולקחי חייו, וינאי עושה זאת באמצעות יצירתו הספרותית,
והן בפרסומיו האחרים. הוא נולד בעיירה ברנוביץ' בפולין, גדל בתל אביב, הצטרף בגיל
צעיר לתנועת נוער חלוצית, "התנועה המאוחדת", שרת בנח"ל והצטרף עם
חבריו לקבוצת חמדיה בעמק בית שאן עד שיצא ללימודים בחוגים לפילוסופיה וסוציולוגיה
באוניברסיטה העברית בירושלים. בתקופת לימודיו החל ינאי לעבוד כעיתונאי בעיתון
"דבר", ולאחר מכן שימש כמנהל לשכתו של שר העבודה, וכמנהל ההסברה במשרדים
הכלכליים של ישראל בניו יורק. ינאי קיבל את תואר
הדוקטור מאוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, שימש כחוקר וכמרצה אורח באוניברסיטאות
חשובות בארה"ב, וזכה במענק של חוקר בכיר מטעם קרן פולברייט. כמו כן, כיהן
כראש החוג ללימודי ארץ ישראל וכמרצה בבית הספר למדעי המדינה של אוניברסיטת חיפה.
כיום הוא משמש כפרופסור אמריטוס באוניברסיטה זו.
"משאלות לב ושיר"
הוא ספרו השביעי של פרופ' נתן ינאי. ינאי התחיל בכתיבה ספרותית כבר לפני שנים רבות
בצד מחקריו ופרסומיו המדעיים, אולם רק ב-2003 הוא
פרסם לראשונה קובץ משיריו: "מרכבת זהב" (הוצאת כרמל 2003). ספרו
"השכונה", הוא רומן אוטוביוגרפי על ילדות בשלהי תקופת טרום-המדינה
במעונות עובדים ח' בצפון תל-אביב, בה גרו גם אחדים ממנהיגי הישוב בהם גולדה מאיר,
(כרמל, 2011).
פרופ' נתן ינאי מספר: "התחלתי לכתוב
מפני שלא יכולתי שלא לכתוב. זה כוחה של השראה המעשירה את רוחך ואין ממנה מנוס.
תחילה הופיעו השירים, אחר כך נתפסתי גם לכתיבת פרוזה. מרביתו של הספר "משאלות
לב ושיר" נכתב לפני שנים אחדות בפרץ אחד של יצירה. מאז הוספתי וגרעתי מן
"המשאלות" עד שהספר היה מוכן להערכתי להיחשף בפני הרבים ולהופיע
בדפוס".
כתיבת שירים איננה עיסוק חד-פעמי של יצירה . היא בבחינת מחויבות בלתי פוסקת שאינך
יודע את זמניה ואינך שולט בה, אלא בעיקר נשלט על ידה".
נתן ינאי מוסיף: "אולי
עוד נוכל ללמוד משהו גם מעולמם של הילדים, בעיקר הילדים של פעם, שמשחקי תחרות
מילאו את עולמם, אך את התמורה לניצחונם קיבלו לרוב בעצמים בעלי משמעות סמלית בלבד:
פקקים, חרצנים, וכי"ב, שסימנו עבורם ניצחון, רכוש, הצטיינות וכבוד".
"שנדע לנצח /
לזכות בפרסי זהבים.../להתמלא גאווה/שהיינו ראשונים". המסר של ינאי ברור: לא
כל תמורה ו"פרס" עבור הצלחה בתחרות, כל תחרות שבחיים, צריכים להיות
חומריים; זאת גם דרך לתגבר את היסוד הערכי שבחיים החברתיים והכלכליים ולצמצם את ממדי
אי השוויון בין האנשים.
פרופ' נתן ינאי פרסם ארבעה ספרים ומאמרים רבים בנושאי מדע
המדינה והיסטוריה פוליטית. ספרו הראשון, "קרע בצמרת" (לוין-אפשטיין,
1969) זכה לתהודה רבה. הספר עוסק במשבר פרשת לבון ופילוגה של מפא"י. ספרו
"משברים פוליטיים בישראל" (כתר, 1982) מתמקד בתקופת בן-גוריון. ספרו על
אופייה ודרכי גיוסה של מנהיגות מפלגתית בישראל הופיע באנגלית בסדרת המחקרים של
המכון לחקר המזרח התיכון של אוניברסיטת קולומביה, ניו-יורק (1983). הספר "משה
דיין – על תהליך השלום ועתידה של ישראל" (1988)
הופיע בהוצאת הספרים של משרד הביטחון. במחקריו הרבים עוסק ינאי בנושאי מנהיגות
ומנהיגים, היסטוריה ומשברים פוליטיים, מפלגות ומוסדות פוליטיים, במנהיגותו ובמשנתו
של דוד בן-גוריון, ובהתפתחות תנועת העבודה הישראלית. בין השאר הוא בוחן במחקריו את
השאלות הבאות: איך ומדוע מתפתחת "פרשה פוליטית"? מדוע (ואיזה) מפלגות
שורדות למרות תהליך היחלשותן? והאם עומדת תפיסתו הממלכתית של בן-גוריון במבחן
הזמן.
נתן ינאי מסכם: "אני ממשיך ביצירה הספרותית בתחומי השירה והפרוזה, ובאמתחתי
כתבי יד נוספים".
"משאלות לב ושיר" מאת נתן
ינאי, הוצאת הספרים "גוונים", 64 עמודים, מנוקד. מחיר לצרכן 58
ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב בר כוכבא 29 תל
אביב ובאתר ההוצאה http://www.gvanim-books.com
שירים מתוך משאלות לב
ושיר:
שֶׁנִּדְמֶה לְעֵץ הַזַּיִת
שֶׁזִּקְנָתוֹ מִנְיַן שְׁנוֹתָיו
וְלֹא הִתְבַּלוּתוֹ,
שֶׁפִּרְיוֹ מַבְשִׁיל לְאִטּוֹ
וּמַשְׁכִּיחַ בְּאוּשֵׁי בִּכּוּרָיו,
שֶׁמַּר-פִּרְיוֹ מֵנִיב שֶׁמֶן טוֹב:
מְסַכֵּךְ, מְרַכֵּך, מְעַדֵּן,
שֶׁצִלּוֹ מְגוֹנֵן
וַעֲנָפָיו אוֹמְרִים שָׁלוֹם.
ב
שֶׁנַּפְשׁנוּ תֵּדַע
לְהָכִיל אֶת מְצוּקוֹתֶיהָ
בְּלִי לִשְׁבּוֹר
אֶת כֵּלֶיהָ.
ג
שֶׁנִּזָּכֵר בְּשִׂמְחָה
בְּרִגְעֵי עָבָר
וְנַאֲמִין כִּי הֶעָתִיד
יִהְיֶה עוֹד טוֹב יוֹתֵר.
שֶׁהַהֹוֶה
לֹא יוֹלִיד בָּנוּ
כְּמִיהָה
לִשְׁנֵיהֶם.
ד
הַעֲבֵר אֵלַי
מְצוּקַת יֶלֶד קָטָן.
אֶתְפַּלֵּל כִּי לִבִּי
לֹא יֵדַע חֲרָטָה
כָּבוּל בַּעֲבוֹתוֹת
מַכְאוֹבֶיהָ.
ה
שֶׁפַּרְפָּרִים
יֵצְאוּ לְטַיֵּל
בָּרְחוֹבוֹת,
וְגַם אֲנַחְנוּ נִגְהַר עַל
הַפְּרָחִים.
נִשָּׂא אַבְקָנִים
מֵאָדָם לְאָדָם
בְּלִי לִשְׂנוֹא,
רַק לַחְבוֹק
וְלֶאֱהוֹב.
ו
שֶׁלֹא נַאֲמִין לְבַדַּאי וְגֻזְמַאי,
אִישׁ מְלַהֵג
וּמְתַעְתֵּעַ,
אַךְ שֶׁדְּבָרָיו
יִהְיוּ טוֹבִים,
מְשׁוֹבְבֵי נֶפֶשׁ.
ז
שֶׁקִּנְאָה
תּוֹלִיד
תַּחֲרוּת
לֹא מִלְחָמָה,
וְתַחֲרוּת
לֹא תְּהַלֵּךְ
בִּשְׁבִילֵי
שִׂנְאָה.
שֶׁנֵּדַע לְנַצֵּחַ
לִזְכּוֹת בִּפְרָסֵי זְהָבִים...
לְהִתְמַלֵּא גַּאֲוָה
שֶׁהָיִינוּ רִאשׁוֹנִים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה