אבא על ארבע
מאת: שוש הרטום
הוצאת צבעונים
* * * * * *
143 עמודים, 60 ₪
שוש הרטום, מוזיקולוגית ומגשרת מוסמכת בתחום המשפט. פיתחה פרויקט ייחודי שזכה להצלחה
בארץ ובאירופה: מניעת אלימות ופתרון קונפליקטים, באמצעות דיאלוג מוזיקלי, אותו היא
מיישמת גם בגישור המשפטי.
הספר שלפנינו מושפע משני
המרכיבים המרכזיים בעשייתה של הרטום: המוזיקה והדיאלוג/חוסר דיאלוג.
אבא על ארבע הוא רומן מכתבים במייל בין אב לבנו, החושף חוסר מחויבות וקשרים שבריריים
של משפחה בעידן המודרני.
נועם בן העשר, נער מאשדוד, מתכתב
בדואר אלקטרוני עם אוהד, אביו המוזיקאי הנמצא בשבתון בטוקיו ומלמד באקדמיה
למוזיקה.
נועם משתדל להתמודד עם
המציאות כילד בוגר, אך חסרונו של האב מכביד עליו. הוא מקבל בחוסר רצון תפקיד של
ילד הורי לאחיו הקטן.
האב עסוק בעצמו ולא נותן לו
את התמיכה לה הוא זקוק. רגשותיו של נועם נעים בין אהבה וגעגועים לכעס ותסכול. הקשר
ברובו אינטרנטי הולך ומתרופף כשהאב מפתח רומן עם סייקו, סטודנטית צעירה חצי בריטית
חצי יפנית. כשסייקו נעצרת על רקע מעורבות בפיגוע, מגורש האב מיפן, נוסע ללונדון
ומוצא ניחומים בזרועותיה של מכרה ותיקה שפגש בכנס בינלאומי בסקוטלנד.
התרחקותו הפיזית והרגשית של
אוהד מביאה להתפוררות המשפחה ועולה לו בגירושין. הוא מגיע לביקור בארץ, אך נוכח לדעת שאין לו יותר
משפחה וחברים. הוא מקצר את שהותו וחוזר ללונדון גלמוד ובודד. את יגונו ומר ליבו
הוא מביע ביומן אישי, החבר היחיד שעוד נותר לו.
הסיפור מתרחש באשדוד לאחר
מבצע "עופרת יצוקה", וחושף את התמודדות המשפחה על רקע המצב הבטחוני
המתוח.
בימי "עופרת
יצוקה" התגוררה הסופרת יחד עם בנה בן השנתיים ועם בעלה בעיר הנמל הדרומית,
אשדוד, והתמודדה כאם וכרעייה עם הימים הקשים שעברו עליהם באותה עת. על רקע זה,
וירי ספוראדי בחודשים שלאחר מכן, נכתב הספר.
שוש הרטום הערות ביוגרפיות
מוזיקולוגית, מגשרת בבית
משפט, מרצה ומנחה סדנאות לפתרון קונפליקטים באמצעות דיאלוג מוזיקלי וכתיבה יוצרת,
לקהלים בארץ ובחו"ל.
בעלת תואר ראשון
במוסיקולוגיה ובפסיכולוגיה, תואר שני במדעי החברה והרוח ולימודים לתואר ראשון
בעבודה סוציאלית. לאחרונה החלה ללמוד משפטים.
משנת 1995 מנהלת את
"שיר-רן", המרכז לגישור ודיאלוג בינתחומי. המרכז מיועד לצוותי הוראה,
חינוך ורווחה ועוסק בפיתוח תכניות לימודים בתחום החברה והרוח באמצעות המוסיקה
והאמנות, בפיתוח תכניות למניעת אלימות, במתן הרצאות, סדנאות, הנחייה והכשרה וכן
בגישורים המופנים ע"י בית משפט השלום. (סכסוכים בקהילה, בין שכנים, במשפחה,
לשון הרע ועוד).
מקימה ועורכת את אתר המוזיקה
של הקונסרבטוריון של משרד החינוך.
ילידת ישראל, רמת-גן, כיום
מתגוררת בקרית אונו. בין לבין התגוררה כתשע שנים באשדוד. נשואה ואם לטל בן השבע.
פרסומים:
מאמרים ותוכניות לימודים בארץ ובחו"ל
ספר שירה "עידן
הגולם", הוצאת עקד (1995)
ספר פרוזה
"קרלביץ", הוצאת גוונים (2009)
תפקידים ציבוריים/למען
הקהילה:
מגשרת בקהילה-המרכז לגישור בקריה
האקדמית קריית אונו.
חברת מועצת אירופה מטעם
אונסקו
ליווי וסיוע לנשים חד-הוריות
סיוע לניצולי שואה בכתיבת
סיפור חיים.
לאחר
קריאת הספר, הפניתי למחברת, שוש הרטום מספר שאלות, להלן התשובות:
שוש, מהו כרטיס הביקור שלך; הרקע
לכתיבה, על המניע לכתוב את הספר הזה ועוד.
אני מוסיקולוגית ומגשרת מוסמכת העובדת עם
בית משפט. אני כותבת ומאמינה שרק דיאלוג פורה עשוי לפתור קונפליקטים שהם חלק מהיום
יום שלנו. וכך הוא הספר האחרון - אבא
על ארבע . עסקתי שנים בפתוח תכניות בין תחומי התמחותי – הגישור והספרות המוסיקלית. חיברתי שלושה ספרים העוסקים בדיאלוג
(והרביעי עומד לצאת לאור) ואופס, אני גם אמא לטל ונשואה לדוד.
מה המשמעות של שם הכותר "אבא על
ארבע"?
אבא כל הזמן בתנועה, תנועה פיזית אבא על
ארבע נוסע מפה לשם וכך גם בנו מכנה אותו באחד האי מיילים. אבא כאילו על 4 גלגלים, על 4 רגליים וגם תנועה
רגשית בהתאהבויות שלו ובחוסר יציבות
היחסים בינו לבין משפחתו ובכל מה שסובב אותו.
יש ניסיון ליצירת טקסט אמביוולנטי
הפונה לשני הנמענים, אך לדעתי הטקסט אינו מותאם מספיק למבוגרים מבחינת המורכבות.
חסרים בו דגמים הלקוחים ממערכת הספרות למבוגרים.
יצרתי את הסיפור במתכוון לקהל יעד בוגר. כל
התיאורים הינם מופשטים והסיפור מורכב מדי לילדים שצריכים לעבד אותו. גם אם כתיבתו של הילד נראית פשוטה וילדית כי
הוא נער ומתכתב באמצעות הדואר האלקטרוני, היא מורכבת מבחינת הדילמות והבעיות אותן
הוא מתמודד כנער לאחיו הקטן, יותר נכון כילד הורי שאביו לא נמצא בעת ששוררת מלחמה
ובעת שאבא מסתבך בפרשיה רומנטית ואף פלילית. בדגם הזה ניסיתי כל העת לשמור את
הדיאלוג וחוסר הדיאלוג ברומן מכתבים זה.
קיימים הרבה ספרים המופנים לשני הקהלים
וכל קהל מבין אותו ברמת עומק אחרת. קחי לדוגמא את הספר של הסופרת ג'יין ובסטר אבא ארך רגליים , ציפור הנפש ,מכתבים לתיאו
למוצארט ועוד.
כן, אני מכירה ספרים עם נמען כפול.
ואלו ספרים שלא בהכרח בעלי טקסט אמביוולנטי, כלומר טקסט הפונה לשני נמענים. לעתים,
הטקסט "עובר" מעל ראשם והבנתם של הילדים, אך מכיל דגמים המאפיינים ספרות
ילדים. בספר אבא על ארבע, מצאתי את
המאפיינים של החשיבה הילדותית, ובקשר שבין הבן לאביו, כ"מדבר" אל
הילדים, והחלקים המורכבים יותר, או כפי שטענת שהם קשים לעיבוד ע"י ילדים, אלו
המאפיינים של המבנה הכפול. למעשה זהו תוצר של יחסים מערכתיים בין רפרטואר
מערכתי לבין דגמים שהיוו מודל לכתיבה. כלומר, לטקסט יש קיום בשתי מערכות שמוציאות זו
את זו, מערכת ספרות הילדים ומערכת ספרות מבוגרים.
שוש, כיצד התגבש הרעיון, כיצד נעשתה
הבחירה לפנות לילדים דרך ההורים, כשהיום אנו נוקטים בגישה הישירה; או בלשון אחר,
למה ליצור נמען כפול. היום ההורים פחות מחליטים על בחירת הספרים.
אינני רואה כך את הדברים. כמגשרת משפחתית
אני רואה את ההורים כמנהיגים, נכון הוא שיש תחושה של בלבול מי המנהיג היום בעידן
המודרני, וכיצד לחנך, ובעקבות ריבוי הזכויות הניתנים היום לילדים וריבוי ערוצי
המידע, לא פעם נראה שהילדים יכולים ללמד
אותנו המבוגרים. כן, ההורים לא ממש המחליטים אבל הם בהחלט מעורבים יותר ויש להם את
הזמן הפנוי להעשיר ולפתוח עולמות נוספים לילד, אם בנסיעות לחו"ל בבחירת העשרה
נוספת על זו הקיימת במסגרות החינוכיות בקניית ספרי מתנה, בייעוץ איזו מגמה לבחור, בהסעות לחוגים. ההורים גם בעלי נכונות להקשיב יותר ולהיות
מודעים יותר, אין זה אומר שהם זורמים עם כל מה שהילד רוצה. ואם זה כך שיבדקו את
עצמם. בסדנאות שאני נותנת להורים ולמנחי הורים אני נתקלת בהורות כפולה, זו המנסה
לנתב את הילד ולשמר את ההורה כמנהיג על מנת שיגדל כבוגר עצמאי וזו המנסה לשמר את הילד ואינה נותנת לו לבחור,
עוטפת אותו באהבה ולא נותנת לו לעוף. מצד שני – זו הקיצונית, הגישה הליברלית מדי, שאינה מציבה גבולות ומאפשרת
לו לבחור מגיל צעיר את כל רצונותיו.
להבנתי, הספר מיועד לבני שמונה
ומעלה, גיל בו הילדים בוחרים את הספרים בעצמם, האם לדעתך, ההתכתבות האישית
וההתלבטויות של האבא עשויים לעניין אותם, יותר מאשר צפייה בטלוויזיה ומשחקי מחשב?
נוכל לומר זאת על כל ספר בעצם. חינוך
להרגלי קריאה מתחיל עוד בגיל הרך אולם עדיין בעידן של טכנולוגיה מתקדמת נמשכת הנפש
אחר המילה הכתובה. כמובן שתלוי כיצד היא כתובה. הקצב המסחרר הוביל אותי לכתוב רומן
באמצעות הדואר האלקטרוני שהוא קצר יותר וקריא מאוד, אבל אין זה אומר שהוא פשוט.
אבל לעצם עניין הספר, אינני סבורה שהוא
מיועד לבני שמונה, אולי רק בתחילת העלילה ובמכתבים של נועם לאביו. אבל בקטעי יומנו
של האב ובהמשך הספר שהעלילה מסתבכת , ילד בן 8 לא יבין ולא יוכל לעבד את אותו
דיאלוג מורכב.
בהתחשב שגם ילדים יקראו את הספר, איך
את מציעה "להתגבר" על התפיסה שאבא עזב לארץ רחוקה, והוא ממשיך להיות אבא
אוהב.
אבא יכול היה גם בארץ או בכל מקום אחר,
אבא נשוי גרוש או פנוי. אבל הוא אבא עסוק
מאוד בצרכים ושלו בראש ובראשונה, בקרירה שלו, באהבת החיים הטובים בהתלבטויות שלו לגבי יחסיו
עם אשתו ועם ילדיו. ומצד שני בניסיון שלו להיות אבא אוהב הכותב למשפחתו ונמצא עמם
בקשר טלפוני ואינטרנטי, וכדי לנקות את רגשות האשם שלו הוא קונה להם מתנות, אבל
כולנו מבינים שאלה אינם מספיקים בכדי להיות בדיאלוג ובקשר אמיתי .
איך את מתייחסת לביקורת. האם לדעתך
המבקרים היום ממלאים תפקידם נאמנה או שהם בבחינת "הכלבים נובחים והשיירה
(ממשיכה) עוברת".
תלוי מי המבקר ומי השיירה, אני אישית
מתעסקת יותר בפאן היצירתי, פחות בפאן הביקורתי. לא שאינני קוראת ביקורת, אני אוהבת
לשמוע דעות רבות והא-ע-רות . ופעמים זה משפיע עליי וגם אינני נמנית על השיירה
העוברת. פעמים רבות אני נכנסת לחנות ספרים וקונה דווקא את הספורים שלא כתבו
אודותיהם בקורת כי אולי לא היו בין הסופרים המוכרים ואולי לא כוונו לטעם הרוב.
אינני בדעה שספר טוב תמיד יישאר על המדף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה