האם כעת, לאחר הקמתה של מדינת ישראל יש צורך ביהדות הרבנית?

האם היא יכולה לתת מענה אמיתי לצרכים הקיומיים של היהודי החי כיום בישראל?

פרופ' חיים היימס מציע אלטרנטיבה בספר חדש

אני (לא) מאמין

מאת: פרופ' חיים היימס

הוצאת כתב

*  *  *  *  * 

מס' עמודים 163 , מחיר 86 ש"ח

"האל היהודי עבר תמורות רבות מאז נברא על-ידי הרבנים, והוא עדיין ממשיך לככב בצורותיו השונות בישראל של המאה ה-21. אך כמו היהדות הרבנית עצמה, הוא אל גלותי שאינו מצליח להשתלב ולמצוא את מקומו במדינה עצמאית ודמוקרטית. הוא לא יודע להתאים את עצמו לתנאים החדשים, ונציגיו אינם מוכנים לחשוב מחדש על מהותו ומעמדו של האל בחברה מודרנית, פלורליסטית וחופשייה. נוצר מצב, שהאל עצמו ממשיך להימצא בגלות בתוך הגאולה שהיא מדינת ישראל. לרוע המזל, ככל שהזמן עובר, ביחד עם נציגיו הרבנים לגוניהם, הופך האל לדמות זרה ולא רצויה עבור רבים."

היהדות כפי שאנו מכירים אותה היום, נולדה בתוך הקשר היסטורי-לאומי. לאחר חורבן בית המקדש השני, נותר עם ישראל ללא מדינה, ללא מרכז פוליטי-חברתי או ישות ריבונית, ועל קרקע זו היהדות הרבנית צמחה ופרחה במסגרת של קהילות אוטונומיות ומפוזרות. מנהיגיה הרבניים הציעו דרך חיים שענתה על הצרכים הקיומיים של היהודים הגולים, והפרשנות הרבנית לתורה השתרשה והפכה לאבן פינה של הזהות היהודית מאז ועד ימינו.

הספר בוחן את מקומה של היהדות במישור הציבורי-מדיני, ואת היסודות עליהן נבנתה היהדות ההלכתית. היות והיהדות הרבנית אינה בנוייה למציאות שיש בה ריבונות מדינית ופוליטית ורוב יהודי, האם עתה לאחר הקמתה של מדינת ישראל יש בה כדי לתת מענה לבעיות של זהות היחיד והקולקטיב במדינת ישראל במאה ה-21? האם במתכונתה הנוכחית יש ליהדות הרבנית מקום בישראל היום? האם עצם קיומה של מדינת ישראל לא מחייב הפרדה בין האמונה וחיי הדת של היחיד לבין הצרכים של הכלל?

לטענתו של פרופ' היימס, היהדות והנהגתה לא רק לא רלוונטיים יותר למדינת ישראל, יתרה מזו, הם מערערים על המשך קיומה של המדינה. אחת הסכנות הגדולות, לדעתו, להמשך קיומה של מדינת ישראל, נובע מעצם הגדרתה כ"יהודית".

פרופ' היימס מציע אלטרנטיבה. כדי להתאים את עצמנו לעולם המודרני ולמצב בו אנו עם חופשי היושב במדינתו וריבון לה, עלינו לכתוב את תורת ישראל החדשה. תורה שתחבר את הישראלים אל הזמן והמקום - אל ארצם, תרבותם ומורשתם - ללא הפן הדתי סמכותי, ותעניק משמעות לעצם היותנו בארץ הזאת. תורת ישראל החדשה תתבסס על שורשי העבר המקראיים והרבניים ותינק מהם את הרוח הערכית הנושבת מהם, כי עם שאינו מכיר ומוקיר את עברו, אין לו עתיד. יחד עם זאת, תתאים התורה החדשה לישראל בעידן המודרני לאחר התקומה. תורת ישראל החדשה תיצור זהות ישראלית ללא קשר מחייב לדת או לישות אלוהית, ותציע דרך חיים שמעניקה משמעות להווה, תוך פרשנות מחודשת ליסודות העבר.

ספר זה אינו בא לפתור את כל השאלות ולתת מענה לכל הבעיות המטרידות את החברה הישראלית, אלא לפתוח צוהר לכיווני מחשבה חדשים.

בחלקו הראשון מנסה הספר לשרטט את המתאר הכללי שממנו צומחת המציאות המורכבת והבעייתית בישראל של היום. חלקו השני הוא בבחינת ניסיון להציע דרכים בהן ניתן להתקדם לכיוונים חדשים, ביניהם הענקת משמעות עכשווית לטקסי המעבר, למצוות רבניות כגון הכשרות  ובחינה מחודשת של חגי ישראל ומשמעותם. (ראש השנה - לא יום דין אלא יום חג ושמחה לכבוד תחילתה של שנה חדשה ; ימי ספירת העומר - לא עוד תקופה של אבל ומנהגי אבלות, אלא תקופה של התעוררות  ופריחה, תקופה יפה לשמחות וחתונות; ביטול הצומות פרט ליום כיפור ותשעה באב ועוד). הדברים מסוכמים ב-"13 העיקרים של הישראליות" (על משקל "13 העיקרים" של הרמב"ם).

ספר זה הוא גם סיפור אישי. אין זו ביוגרפיה במובן המקובל, מכיוון שהוא אינו מגולל את קורותיו של המחבר, אבל הוא נוגע בנימים האישיים ביותר בכך שהוא עוסק באחד המאפיינים המרכזיים המגדירים אותו, הזהות הדתית שלו. הוא נולד לאם יהודייה ואב יהודי בגולה והם הביאו אותו למדינה המגדירה את עצמה כמדינה יהודית. ספר זה עוסק בדיוק בתפר שבין הזהות הדתית הפרטית והקהילתית איתה נולד בניכר, לבין היהדות הריבונית-מדינית איתה גדל בישראל. הספר הוא דיאלוג בין היהודי הגלותי שומר המצוות לבין הישראלי ממוצא יהודי, הגאה בעצמאותו וריבונותו, אך מרגיש שהוא מאבד את דרכו, כיוון שהוא אינו מוצא בתכני העבר את המשמעות להווה ולעתיד.

פרופ' חיים היימס-הערות ביוגרפיות

חיים היימס, פרופסור להסטוריה כללית באוניברסיטת בן גוריון בנגב, מחקריו עוסקים בהיסטוריה של ימי הביניים עם דגש על נקודות המפגש בין הדתות, בעיקר הנצרות והיהדות. כמו כן עוסק בפולמוס הבין-דתי, מיסטיקה, פילוסופיה, אפוקליפטיקה (תרחישי קץ הימים), מגיה ואזוטריקה.

נולד באנגליה ב-1966. הוריו עלו ארצה ב-1978 בהיותו בן 12, והתיישבו בפתח תקוה.

היימס גדל במשפחה אורתודוכסית-ציונית, למד בישיבה התיכונית "מדרשיית נועם" בפרדס חנה ולאחר מכן למד, במשך תקופה קצרה, בישיבה גבוהה. לאחר שלוש שנות צבא, עשה תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטה העברית. לאחר שנת הלימודים הראשונה באוניברסיטה , עשה הפסקת לימודים כדי לטייל מסביב לעולם במשך כ-15 חדשים. הוא בילה זמן רב במזרח הרחוק, באוסטרליה וניו-זילנד, וטייל מחוף לחוף בארה"ב.

ב-1991 יצא לאנגליה, שם המשיך את לימודיו באוניברסיטת קיימברידג' לתואר PhD. מאז ועד היום, מלמד במחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בן גוריון, והחל מאוגוסט מכהן בתפקיד ראש המחלקה. הוא בילה חצי שנה במרכז ללימודים יהודים מתקדמים בפילדלפיה, ולאחרונה חזר משנת שבתון בברצלונה, שם היה חלק מקבוצת מחקר שעסקה בטקסטים לטיניים שתורגמו לעברית בימי הביניים. בסוף הקיץ 1999, לאחר שסיים את ספרו הראשון, יצא למסע צליינות לאורכה של צפון ספרד עד לסנטיאגו דה קומפסטלה, מסע של 750 ק"מ ברגל.

בין ספריו: The Art of Conversion: Christianity and Kabbalah in the Thirteenth Century, שיצא בהוצאת Brill בשנת 2000 ועוסק ברמון לול (1232-1316), מיסטיקאי ומיסיונר נוצרי מהאיים הבלאריים שפיתח שיטה להמיר את דתם של יהודים ומוסלמים. היה הראשון להבין את הפוטנציאל של תורות קבליות (שהופיעו לראשונה על הבמה ההיסטורית בסוף המאה ה-12) להשגת התנצרות היהודים. ספר אחר עוסק באברהם אבולעפיה (1240-1291), מקובל שהאמין שהוא המשיח, ושפעל להביא את הגאולה ב-1290. הספר שכותרתו Like Angels on Jacob’s Ladder: Abraham Abulafia, the Franciscans and Joachimism, מתאר את המפגש המרתק בין המקובל היהודי לנזירים נוצרים שאימצו את תורותיו של יואכים מפיורה (נזיר מקלבריה שחילק את ההיסטוריה לשלשה עידנים) וכיצד התורות הנוצריות השפיעו על תפיסותיו המשיחיות והקבליות. בנוסף, פרסם מעל 30 מאמרים.

היימס  רץ בבחירות המוניציפאליות האחרונות ברשימתו של ראש העירייה הנוכחי של באר שבע, רוביק דנילוביץ. הוא חבר בועדת החינוך של העיר ויזם פעילויות כגון צוותא בחינוך, פורום שמפגיש בין מורים, הורים ותלמידים לדיונים על נושאים שעל סדר היום בחינוך.

ב-2006, הקים היימס את עמותת אוה"ב (אוהבי הנגב ובאר שבע) ששמה לה למטרה לרכוש את קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע ולהפוך אותה לקבוצה ששייכת לאוהדים על-פי מודל קבוצת ברצלונה. הרעיון סחף אחריו רבים אך בסופו של דבר, הקבוצה נרכשה ע"י הבעלים הנוכחיים, אלונה ברקת.

התרשמותי: מומלץ לאוהבי ספרות הדנה ביהדות ושורשים המקראיים. אהבתי את הנקודות המשיקות, נקודות המפגש בין היהדות הרבנית והתנהלות החיים היהודיים בגולה לבין התאמתה או השתלבותה בחברה היהודית המודרנית, במדינת ישראל.