יום רביעי, 6 באוגוסט 2014

יומן של גוף


הוצאת "אחוזת בית" שמחה לבשר על צאת הרומן

יומן של גוף


מאת

דניאל פנק


מצרפתית: ניר רצ'קובסקי
(348 עמ)


אזהרה: הרומן "יומן של גוף" יכניס אתכם אל גופו של גבר זר ואל חייו האינטימיים ביותר, באופן מקורי ומסעיר שטרם הכרתם.

הגיבור חסר השם של "יומן של גוף", גבר צרפתי שגר בפריז, כותב יומן מגיל שתים-עשרה עד גיל שמונים ושבע. אבל אין זה יומן רגיל. את כל רגשותיו, מעשיו, קורות העולם שסביבו ויחסיו עם חבריו ויקיריו, מתאר בעל היומן דרך זווית אחת ויחידה: מה הרגיש גופו. "אני רוצה לכתוב את היומן של הגוף שלי משום שכולם מדברים על דברים אחרים," אומר המספֵּר בצעירותו. "מי שכותבים יומן סתם, למשל לוּק או פרנסואז, כותבים על החיים ועל רגשות, סיפורים של חברוּת, אהבה, בגידה, הצטדקויות בלי סוף [...] אני רוצה שבעוד חמישים שנה, לדברים שאני כותב יהיה אותו מוּבן. בדיוק אותו מוּבן!" וכך אנו, הקוראים, יוצאים עם הגיבור למסע חושפני ומרתק שנפרש על פני כשבעים וחמש שנה, ובתוך כך מתוודעים אל שלל חוויות חיים מסעירות - ואל גופנו שלנו.

בין עונג לכאב, בין עבודה במשרד לחגיגה במיטה, בין גיל ההתבגרות להפתעות הזִקנה, נפרשת ברומן קשת של דמויות בלתי נשכחות: האב שחזר פצוע ממלחמת העולם הראשונה, האומנת האהובה ויולֶט, לוחמת הרזיסטנס פאנְש, הרעיה האהובה מוֹנָה, הבת הציירת ליזוֹן, הנכד המחונן והפרוע גרגוּאר ועוד ועוד. את היומן מפקיד הגיבור בסוף חייו בידיה של בתו ליזון, כשלאורך פרקיו הרבים הוא שוזר הערות מחכימות, משעשעות ונוגעות ללב.

הרעיון המבריק והביצוע המושלם העניקו ל"יומן של גוף" הצלחה עצומה ומיידית בקרב קוראים ומבקרים כאחד. ספרו של דניאל פנק ("כמו רומן", הוצאת שוקן, 1997), מהחשובים והאהובים בסופרי צרפת, היה רב-מכר גדול עם יציאתו ותורגם לשפות שונות.



דניאל פנק: הערות ביוגרפיות

דניאל פנק, מהסופרים האהובים והבולטים בצרפת, נולד בשנת 1944 בקזבלנקה שבמרוקו. בצעירותו השלים את לימודי התואר השני בסִפרות בעיר ניס שבריוויירה הצרפתית, ועבד כמורה. בתחילת דרכו כסופר פירסם ספרי ילדים וכן סדרת ספרי בלש בשם "הסאגה של מלוֹסֶן", המגוללת את מעלליה של משפחה יוצאת דופן החיה ברובע בלוויל שבפריז. גיבורי הסדרה הפכו ברבות השנים לדמויות מוכרות בזירה הספרותית בצרפת, וספרי הסדרה זכו בפרסים יוקרתיים. גרסה קולנועית של הספר הראשון בסדרה, "אושרם של העוגים", עתידה לצאת לאקרנים באוקטובר 2013.

כתיבתו של פנק מאופיינת בצבעוניות ובדמיון רב. במרוצת השנים הוא פירסם מסות וספרים בעלי מסרים חברתיים וחינוכיים, כמו חיבורו הידוע "כמו רומן" (1992) שזכה להצלחה ולשבחים. ב"כמו רומן" (מצרפתית: חגית בת-עדה, הוצאת שוקן, 1997), פנק מציג דרך חדשה לשוב אל הקריאה ויוצר את "מגילת זכויות הקורא". רגישותו של פנק לחשיבות החינוך באה לידי ביטוי ברומן האוטוביוגרפי "כאב בית הספר" (2007) שזיכה אותו בפרס רנוֹדוֹ. בספר זה פנק מגולל את חייו של תלמיד כושל ואת המהפכים הנפשיים שחולפים עליו. על עבודתו הפורה כסופר זכה פנק בשני פרסים חשובים: פרס יוליסס
 (2005) ופרס מטרופוליס (2008).

פנק פירסם גם מחזות, אלבומים מאוירים, רומנים גרפיים ומאמרים. הוא נוהג להקריא מִכּתביו באירועים שונים, לעתים על במת התאטרון. את "יומן של גוף" הקריא פנק באוקטובר 2012 בתיאטרון בּוּפֶה דה נוֹר בפריז. מחזה פרי עטו, "היבשת השישית"
(2012), עלה על אותה במה.

התרשמותי: ספר קל לקריאה, השפה ידידותית  ומזמינה. אפשר ל "טייל", עם הקריאה בשנים, להתבגר ולהזדקן ולנוע קדימה בזמנן. אין כמעט דבר שהגיבור "מפספס", סקרנותו מביאה אותו לכל מיני חוויות, חלקן מהנות אחרות מכאיבות. הגיבור מגלה עניין ביחס לגופו,לא אחת במה שאחרים לא ידברו על כך.
לעתים אנחנו מסוכסכים עם הגוף שלנו או שבאים אליו בטענות, כאשר אנחנו עייפים או כואבים, אך דניאל פנק, המחבר, מאפשר התבוננות אחרת על תדמית הגוף בעיני "בעליו" ומתייחס באופן אישי יותר אינטימי, אבל באופן פרדוקסלי, חשוף יותר, עד הפרידה שלנו מהגוף או פרידת הגוף מאיתנו; "עכשיו דודו ילדי, צריך למות. אל תפחד, אני אראה לך איך."

המחבר לוקח את הקורא למסע סביב גופו, ולקשר שיש לו עם גופו, מגלה את הנקבים בגופו ומה תפקידם; "במכונית, כשהרמזור אדום אחי בני האדם עסוקים כולם – כמוני – בחיטוט באף, וכולם, כשהם מרגישים שמסתכלים עליהם, ממהרים להפסיק באילו נתפסו על חם בהתנהגות בהמית.", דברים שבראש ובלב; "ההבדל הזה בין חיבוק מתוך אהבה טהורה ובין חיבוק שמסכימים לתת..." . תיאורים מסוימים עשויים להצחיק ואחרים להעציב, למשל אובדן החשק המיני בתהליך ההזדקנות. המחבר מתאר את השינויים המתחוללים בגוף לאורך השנים, מתוך רגשותיו, הבעיות שלו וזיכרונות הקיום הבאים לידי ביטוי בכתיבה המתובלת בלא מעט הומור. ציפי ארצי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה