יום שלישי, 4 באפריל 2017

חששנו פן נתפוגג:

חששנו פן נתפוגג: 

  יומן מטרנסניסטריה, זיכרונות מן הצבא הבריטי

                    


מאת: צ'רנה ברקוביץ' ווילי ברקוביץ'

עריכה מדעית + מבוא: ד"ר גלי תיבון

הוצאת יד ושם

* * * * *
159 עמודים, 80 ש"ח

רק שבועיים עברו מאז איבדנו את אבא, וכבר אסון שני! ילדתי כבר מוטלת במיטה. מהיכן אקח את הכוח לטפל בה, אני בקושי עומדת על רגלי, ורק אלוהים יודע איך ייגמר כל זה. [...] נס הוא שלא יצאתי מדעתי. כי מי מסוגל להבין את מצבה של אם העומדת ליד מיטת חולייה של בתה, יודעת שבתה נתונה בקרב לחיים ולמוות [...] והיד קצרה מלהושיע. אפשר רק לפכור את הידיים ולהתפלל יום ולילה לאלוהים.

צֶ'רנה ברקוביץ' נשלחה עם בעלה, בתה והוריה המבוגרים ועם קהילתה מקימפּוּלוּנג שבדרום בוקובינה לגטו שַרגוֹרוֹד שבטרנסניסטריה. שנתיים וחצי חיה צֶ'רנה בצלה של סכנת חיים מוחשית ומתמדת, ואף-על-פי-כן מצאה בקרבה את עוז הרוח לכתוב ביומנה מדי פעם בפעם. בכתיבתה המרתקת ובתיאוריה העשירים ציירה במילים את ביעותי הגירוש לארץ הגזרה והמוות טרנסניסטריה ואת החיים בגטו שַרגוֹרוֹד במלוא עליבותם, את ההתמודדות עם הרעב ועם תנאי המחיה הקשים, את המלחמה על חייהם של יקיריה שחלו בטיפוס, את האבל הכבד על מות אביה, את שרירות לבם של השלטונות הרומניים ואת העמידה העיקשת שלה למול כל המוראות האלה.

וילי, בנה של צֶ'רנה, הצליח לעלות לארץ-ישראל לפני גזרת הגירוש. כמה אגרות עוד הגיעו אליו משַרגוֹרוֹד, אבל הקשר ניתק. המחשבה שהוא חי חיים שלווים בשעה שמשפחתו סובלת הניעה אותו להתגייס לצבא הבריטי. וילי שימש נהג בפלוגת הובלה ארץ-ישראלית ונמנה עם הכוחות של בעלות הברית שנחתו בחופי איטליה. רק חודשים ארוכים לאחר סיום המלחמה נודע לו שמשפחתו שרדה את זוועות טרנסניסטריה ושבה בשלום לביתה. במסע רצוף תלאות וסכנות הצליח וילי לבקר בבית ילדותו ולהיווכח ששלום להוריו, לאחותו ולסבתו.
פרקים מזיכרונותיו של וילי, שירש מאמו את תשוקת הכתיבה, וכן מבחר מן המכתבים שכתבו בני המשפחה זה לזה, משלימים את יומנה של צֶ'רנה לכלל סיפור על משפחה אחת מקימפּוּלוּנג ששרדה את אימי השואה ברומניה.

עמירם ברקת - נכדה של צ'רנה ברקוביץ' ובנו של ווילי, מחברי הספר - יליד 1973, כתב כלכלי בכיר בגלובס. בין השנים 2007-2003 היה כתב "הארץ" לענייני העולם היהודי (זהות יהודית, יחסי ישראל-תפוצות, המאבק להשבת רכוש יהודי שנגזל בשואה). מוסמך במשפטים  מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ועסק בעריכת דין במשך כשנתיים (2003-2002). שירת בצה"ל, בסדיר ובמילואים, ביחידת דובר צה"ל. מתגורר בירושלים.

ד"ר גלי תיבון - העורכת המדעית של הספר וכותבת המבוא - יו"ר "המכון למצוינות בהומניסטיקה"-עמותה לקידום ערכים ציוניים-הומניסטיים במערכת החינוך. יו"ר וועדת החינוך של מוזיאון בית לוחמי הגטאות (עד סוף 2016).
מנחה במכללת אורות קורס שנתי למרצי המכללה: "בית מדרש לחדשנות פדגוגית".
מרצה בסדנאות למנהלי בתי-ספר ומורים במסגרת הפיתוח המקצועי, חברה בצוות ההקמה של "האקדמיה לקהילות פדגוגיות" (גוגיה) ברשת אמי"ת, יעוץ ארגוני, הנחייה ופיתוח כלים פדגוגיים ברשת אמי"ת.
במשך 4 שנים ניהלה את פעולות השטח ב"מרכז הישראלי למצוינות בחינוך" – פיתוח תרבות של מצוינות במערכת החינוך.
במשך 15 שנה עבדה ברשת "אורט ישראל" בתפקידי הוראה וניהול.

בסמסטר סתיו 2016 הרצתה באוניברסיטת קרנג' מאלון, פיטסבורג שבפנסילבניה, על "מנהיגות בעת משבר-וועדים יהודיים בגטאות בתקופת השואה"

השכלה: B.A בהסטוריה כללית ומחשבת ישראל מטעם האוניברסיטה העברית. M.A במינהל החינוך וההסטוריה של עם ישראל מטעם אוניברסיטת חיפה. Ph.D. בהיסטוריה כללית, אוניברסיטת תל אביב: "ההנהגה היהודית של קהילות דרום בוקובינה בגטאות במחוז מוגילב בטרנסניסטריה והתמודדותה עם השלטון הרומני 1944-1941".

2014-2015 פוסט דוקטורט באוניברסיטת קרנגי-מאלון בפיטסבורג פנסילבניה, ארצות הברית.


פרסים ומלגות: פרס יד ושם לעבודת ה"שווה תזה" בנושא: "גילויים לשמירת המשפחה אצל נערות ונשים מקהילות בסרביה ובוקובינה בגטאות ובמחנות טרנסניסטריה במלחמת העולם השנייה"; זכייה בפרס יד ושם על שם חנה העליון; זכייה במלגת גולדשטיין-גורן; זכייה במלגת יורן שניצר.

"הילד הכחול שידע הכול" מאת נורית משה

ספר ילדים חדש: 

"הילד הכחול שידע הכול" מאת נורית משה


                                                                                             

"ביום בהיר אחד בארץ אחרת נולד תינוק למשפחה נהדרת ומהרגע הראשון, כך אימא אומרת, אהבוהו כולם, ממש בן לתפארת... מתוק, חייכני בעל עיניים כמו ים, אף כפתור, כה קטן שכמעט לא קיים. דבר אחד בלט לעיני כל: הילד היה כולו כחול".

ספר הילדים "הילד הכחול שידע הכול" מאת נורית משה בהוצאת הספרים אוריון הוא סיפור קסום על ילד מיוחד במינו, שנולד כולו כחול ונוסף לכך עם כשרון מיוחד: הוא יודע לקרוא מחשבות של אחרים. הסיפור כתוב בחרוזים ובשפה קלילה וזורמת. הוא עוסק בבעייתיות של ילד שנולד שונה מאוד ונאלץ לשמוע מה אנשים חושבים עליו. 

כל אחד מאתנו נולד שונה ומיוחד באופן מסוים. הספר הזה פותח להורים צוהר לשוחח עם הילד לאחר קריאת הספר על ייחודו, בטחונו העצמי וקבלת עצמו מול החברה שלעתים יכולה להיות מאוד עוינת מכל מיני סיבות.

לאורך כל הספר מתכתב הטקסט עם האיורים המקוריים והססגוניים של יונת קציר שמאירה בשלל צבעים את הסיפור ומוסיפה לייחודיות שלו.

זהו ספר הילדים הראשון של נורית משה (59), אם ל-2 בנות שני ומורן, תושבת גבעתיים, עוסקת בתחום התיירות. לפני כשנה הוציאה נורית את ספר השירים הראשון שלה "שחור ולבן בצבעים" ובו שירים מתקופת נעוריה ועד עצם היום הזה.

נורית משה מספרת כי "הסיפור נכתב בראשי לאורך שנים רבות מאז היותי ילדה שונה (ישראלית) בגרמניה שאחרי המלחמה, שעדיין מתגלים בה מפעם לפעם ניצנים חדשים של שנאת האחר והשונה".


"הילד הכחול שידע הכול" מאת נורית משה. איורים: יונת קציר. הוצאת הספרים "אוריון", עמודים לא ממוספרים. מחיר לצרכן 49 ש"ח, לגילאי 10-5. להשיג בכל חנויות הספרים וכן בחנות ההוצאה בקניון ערי החוף, רחוב סחרוב 19, ראשון לציון ובחנות המקוונת של ההוצאה www.orion-books.co.il

                       



יום ראשון, 2 באפריל 2017

חיי בלול תרנגולות: נער יהודי במחבוא בהולנד


חיי בלול תרנגולות: נער יהודי במחבוא בהולנד

מאת: מקס עמיחי הפנר





תרגמה מאנגלית: סמדר מילוא

ספר שני בסדרה חדשה לנוער "בגוף ראשון לקורא הצעיר"

 מומלץ לבני 13 ומעלה.

הוצאת יד ושם

* * * * *

127 עמודים, 91 ₪


יש לי יחס מיוחד לסיפור הזה [של יונה הנביא] כי לעתים קרובות הרגשות שלי דומים לאלו שיונה בוודאי הרגיש. כמוני, יונה נאלץ לעזוב את ביתו הנוח ואיבד את שכניו ואת חבריו. כמוני, הוא נשלח פתאום למקום זר. חלק מן הדרך עשה בבטנו של דג גדול, ומראה דמותו בתוך הדג הזכיר לי שאנחנו היינו אמורים לנסוע בבטנה של משאית דלק גדולה. יונה הושלך לעיר נינווה ואני למחוז בּרָבַּנט. כמוהו, גם אני חי עכשיו עם אנשים שמדברים בשפה מוזרה ומתלבשים בדרך שונה. יונה אמר שאינו מבין את ההיגיון שבמסע שלו, וגם אני מרגיש כך; לפעמים אני רוצה ללכת ולשבת תחת עץ קיקיון ולבכות, כמו שהוא עשה.

מקס הֶפּנֵר, יליד 1936, היה בן שמונה כששוטרים נאצים פרצו לביתו שבאמסטרדם כדי לקחת את אביו אלברט. האב הצליח להימלט, והשוטרים לקחו את אמו אירנה לנקודת ריכוז לקראת גירוש למחנה. האם הצליחה להשתחרר, ומקס והוריו ירדו למחתרת עם בני משפחת גרַאוֹמָן. לאחר שנדדו בין מקומות מסתור מצאו המשפחות מקלט בחווה של משפחת ינַסֵן בפינה רחוקה של הולנד. שלוש שנים גר מקס בלול תרנגולות שהוסב למקום מגורים, שלוש שנים ארוכות שבהן מצא מפלט בציור של החיים בחווה.
הציורים הבהירים והשלווים שצייר מקס, ועמם כמה ציורים שציירו אביו והיינץ גרַאוֹמָן, הם הציר שסביבו טווה מקס את סיפור חייו המרגש והצלתו. הסיפורים עוסקים בשנים 1942 עד 1946, מאז היותו בן שמונה ועד זמן קצר אחרי שמלאו לו 13. מקס בחר לספר את סיפורו באמצעות ובעזרת הציורים והתמונות ששמר מאותם ימים, כדי לרכך את האימה שבסיפורו ולהנגיש אותו לקוראים צעירים. מקס ומשפחתו ניצלו, אולם האב נפטר ממחלה זמן קצר לאחר השחרור. מקס (כיום בן 80) ואמו שיקמו את חייהם בארה"ב, שם הוא מתגורר עד היום. נשוי וסב לעשרה נכדים.





על המחבר, מקס עמיחי הֶפּנֵר

השואה אפפה את אחת-עשרה שנות חיי הראשונות והותירה בי את חותמה כמו ערפל עצום, לא מוגדר ומפחיד. בשנים ההן לא עשו המבוגרים שמסביבי הרבה כדי לפוגג את הערפל, ולכן התכנסתי לתוך עולם משלי. ציירתי ציורים והמצאתי סיפורים.
ב-1946 עקרנו לארצות-הברית. בעשרות השנים הבאות, בעוד הפרטים החיצוניים של חיי מתחילים ללבוש צורה, ניסיתי להבין כיצד השפיעה השואה על עולמי הפנימי. למדתי בחטיבת ביניים ובבית ספר תיכון בקליוולנד שבאוהיו. אחר כך למדתי לתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת אוהיו ולתואר שני בעיתונאות באוניברסיטת ויסקונסין. לאחר מכן עבדתי בעיקר בתור מומחה ליחסי ציבור במשרד החקלאות של ארצות הברית, בוושינגטון הבירה ובסביבותיה.
ב-1979 נולדה בתי היחידה, וקראנו לה בשם העברי ליאורה על שום האור שהכניסה לחיינו. אז התעורר בי הרצון לקרוא גם לעצמי בשם עברי חדש. לאור ההיסטוריה האישית שלי בחרתי בשם עמיחי.
בחירת השם הזה השתלבה במאמצי להבין את חיי. לשם כך נעזרתי רבות בהררי החומר ששמרו הורי. אחרי שעברתי על כל התצלומים, הציורים והמסמכים, החלטתי לתרום אותם למוזאון השואה בוושינגטון, למוזאון היהודי של מרילנד בבולטימור ולמוסדות אחרים. כמו כן התחלתי לתעד את סיפוריהם של ניצולים, ולהרצות בבתי ספר ובכנסיות. לבסוף, ב-1996, נסעתי לאירופה ויצרתי סרט וידאו של נופים ועדים ששרדו וכך תיעדתי טוב יותר את האירועים המאתגרים של חיי בזמן שלטון הנאצים.
מכיוון שאיני רוצה שכל חיי יעסקו רק בשואה, אני גם עובד בתור מתאם של ארגון "כולנו" במקסיקו, שהוא ארגון התומך בקהילות יהודיות מבודדות, ובתור מתווך בתכנית הגישור הקהילתית של עיריית בולטימור.

על סדרת "בגוף ראשון לקורא הצעיר":
הוצאת יד ושם השיקה לאחרונה סדרה חדשה המציגה בפני ילדים ובני נוער את סיפורי השואה. הספרים בסדרה נבחרים בקפידה ומונגשים לקוראים הצעירים, תוך ציון קבוצת הגיל המומלצת ובשימת דגש על תכנים מותאמים וליווי מקצועי של אנשי החינוך של בית הספר הבין-לאומי להוראת השואה ביד ושם.


"בנק הזמן של איילת" מאת ד"ר עיינה פרידמן

ספר ילדים חדש:

"בנק הזמן של איילת" מאת ד"ר עיינה פרידמן


                                                                                                                                    

ספר הילדים "בנק הזמן של איילת" מאת ד"ר עיינה פרידמן בהוצאת הספרים אוריון עוסק בנושא הזמן, שהינו מושג מפשט וקשה להבנה עבור ילדים. כיצד ניתן למדוד את הזמן? כיצד ניתן לתכנן אותו? מדוע לפעמים נדמה לנו כי הזמן עבר מהר מאוד, מהר מדי, ומדוע לעיתים נדמה לנו כי הזמן "תקוע" ואינו חולף כלל?

הספר מסביר את פעולתם של מחוגי השעון, ומי מהם אחראי לסמן יחידות של שעה, דקה או שנייה ונותן דוגמאות לתחושות שונות של ילדים הקשורות לנושא הזמן, ומבהיר להם כי יש לתכנן את חלוקת הזמן כך, שיוכלו לעמוד במטלות היום אותן יש לבצע,  הן המטלות הנעימות, והן המטלות הנעימות פחות.

איילת מבינה כי הוריה עמוסים בעבודה ומטלות, ונחלצת לעזרתם, כדי לאפשר לאביה לסיים מטלה, ולהקדיש לסבא זמן למשחק שש-בש. אביה של איילת קיווה להספיק לתקן את מכונת הכביסה, אך מאחר ולא תכנן היטיב את הזמן, לא הספיק לבצע זאת, וסבא מחכה לבלות איתו מעט זמן במשחק שש-בש בגינה.

הזמן הוא נושא חשוב אותו יש לתכנן בקפידה, ולבחור את סדרי העדיפויות לפעולות דחופות יותר ודחופות פחות. איילת הינה ילדה סקרנית, המעלה בעיות ושאלות, ואף מנסה למצוא פתרונות באופן עצמאי. שאלותיה של איילת ורעיונותיה נענים על ידי אמה בפן חיובי ואוהד.

נושא חלוקת התפקידים המגדריים במשפחה עולה אף הוא לדיון בספר ומאפשר לקורא הצעיר להבין ולהפנים כי גם אבא, וגם איילת נוטלים חלק במטלות הבית, כרחיצת כלים, עזרה עם התינוק, וקיפול כביסה.

איילת הינה ילדה יצירתית ועתירת דימיון, והיא מעלה רעיון, בעקבות הבנתה כי הזמן הוא חמקמק, ולא תמיד ניתן לתכנן אותו כראוי. איילת מציעה להקים בנק, שבדומה לבנק המלווה כסף לאנשים, ילווה להם יחידות זמן. יהיו אנשים שיתרמו מזמנם לאנשים שזמנם מועט. אמא של איילת מסבירה לה כי כל אדם יכול לתכנן את יחידות הזמן שלו, כדי שיוותר לו פנאי לדברים אותם הוא אוהב לעשות ולא רק חייב. וכך, איילת, מתגייסת מיד לעזור לאביה לסיים את מטלות היום ולעזור לאמה בשמירה על התינוקת.

לאורך כל הספר מתכתב הטקסט עם האיורים המקוריים והססגוניים של הילה דאבי, שמאירה בשלל צבעים את הסיפור ומוסיפה לייחודיות שלו.

ד"ר עיינה פרידמן, אמנית רב-תחומית ואוצרת תערוכות אמנות. מרבית התערוכות שאצרה היו בעלות מסרים חברתיים. במקביל לעבודתה כאמנית וכאוצרת תערוכות אמנות, כותבת עיינה ספרי ילדים העוסקים במצבים מורכבים בחייהם של ילדים בארץ ובפרקים מתולדות העם היהודי. "בנק הזמן של איילת" הוא ספרה התשיעי לילדים.

ספריה הקודמים: "יושקו הליצן רוצה לצחוק", הוצאת אופיר ביכורים, 2016; "כואב לנמלה", הוצאת אוריון, 2015; "משפחה מאוד מיוחדת", הוצאת אופיר ביכורים, 2015; "תבשיל של אחווה", הוצאת אופיר ביכורים, 2015; "שלי מהבית", הוצאת אופיר ביכורים, 2015; "היה היה איש", הוצאת אופיר ביכורים, 2015; "החלמה מהירה", הוצאת אופיר ביכורים, 2015. "הסודות של סבתא", הוצאת אוריון, 2016.
                                                           
המסרים שעיינה פרידמן מעבירה בספרה החדש "בנק הזמן של איילת" עוסקים בגמישות התפקידים המגדריים, לעיתים אבא רוחץ כלים, ממציא סיפורים לבתו הבכורה, עובד בגינה ואיילת מקפלת כביסה. המשפחה מהווה מערכת תמיכה בה כל בן משפחה נחלץ לעזור במטלות הבית. הסבא והסבתא הינם חלק חשוב ואינטגרלי מהמשפחה, ולאיילת יחסים חמים עם סבתה.

במקצועה, עיינה פרידמן הינה אוצרת תערוכות אמנות ואמנית מולטימדיה בעצמה, שהשתתפה ומשתתפת בעשרות רבות של תערוכות יחיד וקבוצתיות, בארץ ובעולם. מרבית התערוכות שאצרה העלו נושאים מורכבים אותם בחרה עיינה להעלות במטרה לחשוף סוגיות חברתיות.

בביטוייה האישיים כאמנית, העלתה וטיפלה עיינה בנושא הבדידות בזקנה, הן ביצירת וידיאו ובצילומים של השחקנית ורקדנית דבורה ברטונוב, והן בספר הילדים "היה היה איש", ספר המנחה ילדים לגלות אמפטיה לזולת, במקרה זה לקשיש בודד. נושא נוסף המטופל על ידי עיינה, הן במדיום החזותי והן בספר ילדים הוא נושא השואה. בספר הילדים שכתבה עיינה, "הסודות של סבתא", מספרת הסבתא לנכדה האהוב על אימי המלחמה אותם חוותה. הספר נכתב באופן המאפשר לילדים להתרשם ממצבים מורכבים, ולהבין את המסקנה אליה הגיעו, כי ישראל הינה הבית עבורם.

עיינה מוסיפה: "תהליך היצירה המשותף ליצירות אמנות ולכתיבת ספרים מתחיל מנושא שנוגע לליבי, נושא שגיבשתי עמדה לגביו, מה אני יכולה ורוצה לומר בנושא ולהעביר מסר זה לקהל הצופים, או לקהל הקוראים. הנושאים אותם אני בוחרת לכתיבת ספרי ילדים מטפלים בחיי היום יום של הילדים ומשפחותיהם, ומתחברים לגמישותם הנפשית של הילדים לקבל אחרות בחברה. וכך, משלמדו הילדים להכיר כי קיימות משפחות מיוחדות, בהן שני הורים מאותו מגדר, נפרש בפניהם בספרי "משפחה מאוד מיוחדת" קשר חם הנרקם בין שתי משפחות, האחת בה שני אבות, והאחרת בה שתי אימהות, החוברים לפעילות משותפת למען הילדים. נושא חלוקת התפקידים המגדרית עולה בחלק מהספרים, ומודגש בספר "תבשיל של אחווה", בו קהל הקוראים לומד כי ישנן אימהות שאינן מבשלות, וכי אוכל מוכן הנקנה הוא אפשרות תקנית.

"הנושא של קיפוח האישה, מלחמתה לשוויון, והצלחתה במימוש עצמה הינם סמנים ראשיים ביצירות רבות שלי, החל בנושא העגונה, נושא ה"מידה אחת יפה לכל", הלקוח מעולם האופנה, ועד לנושאים בנושא זהות".

בימים אלו עובדת עיינה פרידמן על הכנת תערוכת יחיד, שתפתח בחודש יולי השנה ושתתקיים במהלך חודשים יולי-אוגוסט, בה תציג מבחר מיצירותיה במדיום החזותי, בבית יד לבנים בראשון לציון, באוצרותיה של ד"ר בתיה ברוטין. התערוכה עוסקת בין היתר, במאבקיה של האישה למימוש עצמי וביטוי יכולותיה ורצונותיה, כמו גם לשחרור ממצב של "עגינות" וכפייה חברתית. לקראת התערוכה יצרה עיינה מספר יצירות חדשות שטרם הוצגו, לצד יצירות שהוצגו ואף זכו בפרסים. בתערוכה מגוון ביטויים במיצבים, וידיאו, צילום ופיסול.

"בנק הזמן של איילת" מאת ד"ר עיינה פרידמן. איורים: הילה דאבי. הוצאת הספרים "אוריון", 24 עמודים. מחיר לצרכן 48 ש"ח, לגילאי 9-4. להשיג בכל חנויות הספרים וכן בחנות ההוצאה בקניון ערי החוף, רחוב סחרוב 19, ראשון לציון ובחנות המקוונת של ההוצאה www.orion-books.co.il