שקשוק המפתחות

שקשוק המפתחות

מאת

פיליפ קלודל

תרגום מצרפתית: שי סנדיק

הוצאת סנדיק ספרים

79 עמ' – 50 ₪

מתוך גב הספר: "מבטם של האנשים שהתברר להם שאני הולך לבית הכלא. הפתעה, תדהמה, חמלה. 'כמה אומץ יש לך ללכת לשם!'. לא ידעתי מה להשיב. המבט סימן אותי כעוף מוזר, וכמעט, כן, כמעט, כחייזר. הייתי האיש שמדי שבוע נסע לעולם אחר. חשבתי אז על המבט שננעץ באדם שאומר: "אני יוצא מבית שבוע אחר שבוע, במשך שתים-עשרה שנים, הגיע פיליפ קלודל ללמד אסירים בבית כלא. חודשים ספורים לאחר שסיים את עבודתו הבין קלודל שהמקום עדיין חי בתוכו ומשפיע על חייו. מתוך חוויה זו נולדו פסקאות קצרות המבטאות את השבר שהכלא יוצר בחייו של אדם. ‎הכלא". אם אני כבר נחשבתי לחייזר, מה הם חשבו עליו?".

פיליפ קלודל הוא סופר ובמאי קולנוע צרפתי מוערך ועטור פרסים. הוא כתב וביים את הסרטים לאהוב אותך מאז עם קריסטין סקוט תומאס ו-לפני החורף עם דניאל אוטיי. קלודל מתגורר בצפון מזרח צרפת ומלמד באוניברסיטת ננסי.

שקשוק המפתחות הוא ספרו הרביעי הרואה אור בעברית. קדמו לו הנפשות האפורות (2005) בהוצאת כתר ובתרגומו של ניר רצ'קובסקי, הדוח של ברודק (2009) ו-הנכדה של מר לין (2012) בהוצאת מודן ובתרגומו של שי סנדיק.

שקשוק המפתחות הוא "ספר כיס", הנקרא כמעט בנשימה עצורה. נסעתי ברכבת, וגמעתי את הספר בנסיעה של הלוך ושוב. נשבתי בקסמו של הספר, האווירה הייתה מוכרת לי ואט אט נזכרתי באווירה שאפפה את הספר "הפרפר" שכתב הנרי שראייר. אולי קול שקשוק השלשלאות... "שוטר כבל אסיר באזיקים ובשלשלאות לפני שהביא אותו לשימוע בבית המשפט. האסיר שאל אותו מדוע הוא כובל אותו באזיקים ובשלשלאות. השוטר אמר לו שככה הוא החליט, ושהוא עושה  מה שבא לו, ושאם יתחשק לו להפשיט אותו, הוא  יעשה את זה. הוא סיים בשאלה "מובן?" האסיר אמר לו שהוא מבין. הוא הוסיף שהוא שאל את זה בעדינות, לא הייתה לו שום כוונה רעה. הוא גם ניסה להתלוצץ בעניין. השוטר לא ענה. נקישות".

המחבר מאפשר הצצה לעולם שלמעשה הוא חלק מעולמנו, כפי שמעיד המחבר, הוא למעשה עולם בתוך עולמנו. מי נמצאים בבתי הכלא ? אנשים כמותנו, ובכל זאת קיימת רתיעה. הספר מנסה לקרב את הקורא לעולם זה.  כשמסיימים לקרוא את הספר, הוא ממשיך להדהד וללוות אותך.  

שש מאות החלונות

שש מאות החלונות

מאת

אוריה באר

הוצאת קונטנטו דה סמריק

****

247 עמ' – 69 ₪

גיבורת הסיפור "שש מאות החלונות", משחזרת פרק עגום ונוגע ללב בחייה. בהיותה ילדה יהודייה בתקופת השואה, הוסתרה במנזר שמרני ונוקשה. כשסירבה להמיר את דתה, נדרשה לעבוד בפרך בניקוי חלונות המנזר, עד לאפיסת כוחות.

לעת זיקנה מגיעה אנה, גיבורת "שביס עם כוכב אדום", לבית החולים שבו כיהנה בעבר כאחות הראשית, שם היא פוגשת את מחליפתה בתפקיד, שמגוללת את סיפור עברן וצובעת אותו בצבעים  שונים מאלה שזכרה. סיפורו של אהרון קמינסקי, סוחר ווילונות ממולח ששהה זמן רב מדי בבית הוריו של המספר בסיפור "האורח", מובא מפיה של האם וחושף רגשות חבויים של קנאה וצרות עין, אך גם של השלמה וסליחה.

"אוריה באר יודע לספר סיפור", ציין פעם הסופר נתן שחם. ואכן,  סיפורים אלה, ורבים אחרים בקובץ הסיפורים המובא כאן, הם סיפורים ריאליסטיים בעלי אפקט דרמטי ומפתיע – סיפורים מתוקים-מרירים, המגוללים את נופיה של מדינה בראשית ימיה ואת נופי הנפשות שנקבצו אליה. את תלאותיהן ומלחמותיהן  הגדולות והקטנות, עלילותיהם משקפות – כל אחת בדרכה, כל דמות מנקודת מבטה – התמודדות עם זיכרון שאיננו מרפה.

אוריה באר סופר ומחזאי יליד תל אביב, עורך דין זה שנים רבות ומחלק את זמנו בין תל אביב לאילת. זהו ספרו הרביעי, לאחר "המורה גרופמן" (תמוז, 1989), "עין הזכוכית של מיור פאבל (ספרית פועלים, 1998), שזכה בפרס קרן אולשוונג לספרות מטעם האפוטרופוס הכללי, ו"מול ההורים הסגולים" (עקד, 2007). מחזות פאי עטו הוצגו בתאטרון הסמטה ובתאטרון הספרייה ותסכיתיו שודרו בקול ישראל.

 ▪  ▪  ▪

סיפורים קצרים הם ספרים שאהובים עלי מאד, ויש לא מעט ספרים מרתקים. הסיפורים הקצרים ניחנים בדיוק רב והתמציתיות בהם מוסיפה להם ערך מוסף.

בדומה לשירה, כאשר השיר קצר, עליו להיות מדויק מאד ובזה כוחו.

בספר זה, מספר סיפורים מרתקים, שאינם מתארכים יתר על המידה, ובנוסף על היותם תמציתיים הם מעבירים זיכרונות, הבזקי זיכרון היסטוריים, כאבים חבויים סבל והתמודדויות קשות ועוד.

בסיפור "שש מאות החלונות" על שמו קרוי הספר, נפתחים חלונות ועוד חלונות המאפשרים לקורא להציץ לתקופה משמעותית בחיי הגיבורה, תקופת השואה. החלונות שנפתחים בזה אחר זה, מאפשרים לקורא לעקוב אחר "תחנות" בחיי הגיבורה, לחוות יחד איתה את הזיכרונות את הסבל והכאב, גם ממרחק של זמן.

בסיפורים אחרים אפשר למצוא סיפור בתוך סיפור, נקודות של אור וצל, ועוד הבזקים מאורח החיים היהודי. לאוהבי הסוּגה, ספר מומלץ !!!!

הקרב על מגדל הזכוכית

להחזיר את הסדר על כנו

"הקרב על מגדל הזכוכית"

ספר רביעי בסדרת הפנטזיה לנוער "אוקסה פולוק"

מאת סנדרין וולף ואן פלישוטה

"הקרב על מגדל הזכוכית" מאת סנדרין וולף ואן פלישוטה, הוא הספר הרביעי בסדרת הפנטזיה הממכרת לנוער 'אוקסה פולוק'.

אוקסה היא נערה צרפתייה המגלה שיש לה כוחות מיוחדים ושהיא יורשת העצר של ממלכת אדפיה עולם בלתי נראה החבוי אי שם על פני כדור הארץ ונשלט בידי עריץ אכזר ובוגדני.

לאחר שאוקסה וחבורת האנילימילים מצליחים להיכנס אל תוך ממלכת אדפיה המסתורית, הם נאלצים להתמודד פנים מול פנים עם אורטון מק'גרואו וחבורת הבוגדנים שלו, הנחושים לשמר את אחיזת הברזל שלהם בממלכה.

אוקסה אמנם מצליחה לתקן את הלב של שני העולמות ולהחזיר את הסדר על כנו, אך הקרב האמיתי על השליטה במגדל הזכוכית ובאדפיה כולה רק עומד להתחיל.

אזהרה: מדובר בסדרת פנטזיה ממכרת. ברגע שמכירים את אוקסה, את סבתה יוצאת הדופן דרגומירה ואת שאר בני משפחת פולוק המדהימה והיצורים הססגוניים שלהם, אי אפשר לעזוב אותם או את עולמם.

" הקרב על מגדל הזכוכית – אוקסה פולוק 4" מאת סנדרין וולף ואן פלישוטה, מצרפתית: ליאורה לוי מלינסקי, הוצאת "דני ספרים", 423 עמ'. מחיר לצרכן 98 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים ובחנות המקוונת של ההוצאה: www.siman-kria.co.il          

תרדֶמֶת בייג'ינג

הוצאת "אחוזת בית" שמחה לבשר על צאת הרומן השערורייתי

תרדֶמֶת בייג'ינג

מאת

מא ג'יאן

מאנגלית:

ענת מוניץ

(672 עמ', 84 ש"ח)

בחדר אפל וטחוב, על מיטת ברזל ישנה וחורקת שמתחתיה שורצים עכברים, שוכב גבר סיני כבן ארבעים. הוא שקוע בתרדֶמֶת בבית אמו כבר כמעט עשרים שנה. הוא לא מסוגל לדבר, לזוז ולתקשר עם סביבתו, אך הוא שומע כל צליל ומריח כל ריח. תודעתו הכלואה עדיין חיה וסוערת, מלאה בזיכרונות אהבה ובמראות מִחיים שנקטעו באחת. חבריו הישנים המשיכו בחייהם, על בית אמו מאיימים דחפורי הריסה, והאֵם הקשישה הולכת ומאבדת את שפיותה. כל שנותר לו הוא לספר את סיפור חייו.

זהו דאי ויי, הגיבור והמספר של הרומן האפי "תרדֶמֶת בייג'ינג" מאת מא ג'יאן. בארבעה ביוני 1989, בשיאו של מרד הסטודנטים בכיכר טיינאנמן, נורה דאי ויי בראשו ונפצע באורח אנוש, כששימש אחד מראשי המאבק. בשוכבו על המיטה בבית אמו, הוא שב אל ימי ילדותו, אל אהבותיו הראשונות, אל ימיו כסטודנט ואל אותם שבועות של מרד נועז שהסתיים בטבח המוני. מבעד לקרעי הזיכרונות צצים קולותיהם של האם הטרופה, של שכניה לבניין ושל המבקרים הבודדים שבאים לדרוש בשלומו של דאי ויי.

דרך קולו של המספר אנו מתוודעים לא רק לחייו הפרטיים, אלא גם לאירועי המרד בכיכר טיינאנמן, למאבקי הכוחות הפנימיים בין הסטודנטים ולאכזריות הבלתי נתפסת של המשטר הסיני כלפי אזרחיו לאורך המאה העשרים. "תרדֶמֶת בייג'ינג" הוא אפוא רומן מסעיר שמשמש גם כתב אישום קשה נגד הזוועות של הדיקטטורה הסינית ונגד כל המשטרים האפלים שמדכאים בדרכים מתוחכמות התקוממויות עממיות, תוך זריעת פחד וסכסוך בקרב אזרחים. זהו רומן על זיכרונות של נעורים אבודים ועל חיים בבייג'ינג המודרנית, שמשלב ריאליזם צרוף וליריות יפהפייה.

מא ג'יאן נחשב כיום בעיני רבים לגדול הסופרים הסינים הגולים מארצם. ספריו, האסורים להפצה בסין, זוכים לביקורות משבחות בעולם בשל מבטם הביקורתי ושפתם הפיוטית. "תרדמֶת בייג'ינג" הוא ספרו השני שרואה אור בהוצאת אחוזת בית, לאחר "הסופר שגילגל אטריות" (2008).

מא ג'יאן: הערות ביוגרפיות

מא ג'יאן הוא אחד הסופרים הסינים החשובים ביותר כיום. ספריו זוכים להצלחה, לפרסים, לביקורות נלהבות ולתרגומים ברחבי העולם, אך בסין מולדתו כל כתביו מוחרמים.

הוא נולד בשמונה-עשרה באוגוסט 1953 בעיר צ'ינגדאו שבמזרח סין. בצעירותו עבד בבייג'ינג כצלם עיתונות בשירות התעמולה של המשטר. בשעות הפנאי הוא צייר, האזין למוזיקה אסורה להשמעה והתרועע עם חברים שחלמו כמוהו על עתיד טוב וחופשי יותר. כשהיה כבן שלושים, הוא נעצר ונחקר על ידי שירותי הביטחון, בעקבות הלשנה. כשחזר לביתו וגילה שנערך בו חיפוש דקדקני, הוא החליט לעזוב את בייג'ינג ולצאת למסע ברחבי סין. במשך שלוש שנים (1986-1983) הוא נדד ועבד בעבודות מזדמנות, ובסופן חזר לבייג'ינג ונעצר שוב. את קורותיו מאותן שלוש שנים של מסעות העלה על הכתב רק אחרי כעשרים שנה, כשהתגורר בלונדון, בספר "אבק אדום" (עם עובד, 2005). הספר זכה לשבחים ולפרסים, בהם פרס תומס קוק לשנת 2002, והוא פורסם בסין תחת שם עט.

ספרו הראשון של מא ג'יאן, "Stick Out Your Tongue", יצא לאור בסין ב-1987. זהו קובץ סיפורים שעלילותיהם מתרחשות בטיבט, והוא נכתב בעקבות ביקוריו של ג'יאן בטיבט. עד מהרה נאסר הספר להפצה בשל תכניו הביקורתיים. ג'יאן נמלט מסין להונג קונג, ובשנת 1989, שנתיים לאחר שעזב את בייג'ינג, חזר אליה כדי לתמוך במחאת הסטודנטים בכיכר טיינאנמן. ארבעה ימים לאחר הטבח של ארבעה ביוני, שב להונג קונג. "תרדמת בייג'ינג", שראה אור בשנת 2008, מבוסס בין היתר על חוויותיו מאותם ימים.

כיום מא ג'יאן מתגורר בלונדון עם רעייתו, פלורה דרו, ועם בנם היחיד. "תרדֶמֶת בייג'ינג" הוא ספרו השני שרואה אור בעברית בהוצאת אחוזת בית. בשנת 2008 ראה אור הרומן "הסופר שגילגל אטריות" (גם הוא בתרגומה של ענת מוניץ), וזכה לשבחי הביקורת.

התרשמותי: ספר זה מספק לקורא פיסת היסטוריה. היום ההתרחשויות נראות רחוקות, אבל בשנת 1989 מרד הסטודנטים הגדול בסין גבה מחיר גבוה. המרד תפס כותרות, בזמנו לא נחשפו כל הפרטים מאימת הצנזורה. מצבו של גיבור הספר מאפשר לו להעלות את זכרונותיו באופן גלוי וללא מורא.

אהבתי את הרעיון של המחבר, כמו אומר הוא באמצעות הנרטיב, לא להשאיר את ההיסטוריה בידי המשטר שאחראים למותם של המפגינים, התיעוד בספר, באמצעות הגיבור הוא חשוב למען הדורות הבאים ולמען האחרים, גם מחוץ לסין. בעיניי כוחו של הספר הוא בתיעוד ההיסטורי לצד הסיפור האישי.

יומני זהרה - הזמנה נשית לאנתרופולוגיה

יומני זהרה

הזמנה נשית לאנתרופולוגיה

מאת: טובה גמליאל

הוצאת פרדס

* * * * * * *

(309 עמודים, 79 ₪)

יומני זוהרה: הזמנה נשית לאנתרופולוגיה, הוא רומן אנתרופולוגי – ז'אנר ספרותי-אקדמי, מקורי וחדשני, המייצג ניסיון להשתחרר מהקאנון של כתיבה אקדמית. בדרך זו הוא מגשר בין האנתרופולוגיה לקהל הרחב והופך לספר שיעניין כל אדם חושב.

"אני סבור שד"ר גמליאל היא אחת האנתרופולוגיות הישראליות החשובות והמעניינות. היא ניחנה בדמיון סוציולוגי פורה ובחשיבה מקורית מעמיקה".                                     פרופ' עמנואל מרקס, אונ. תל אביב

סיפור המסגרת

זהו סיפור אודות זהרה, אנתרופולוגית ישראלית בעלת שם ממוצא מרוקני, בשנות השמונים של המאה הקודמת, שהלכה לעולמה והותירה אחריה יומנים המתעדים את קורות חייה האישיים והמקצועיים.

יומנים אלה המונחים בארכיון תל-אביבי (שתמונת הרחוב שלו מופיעה על כריכת הספר), נגאלים על ידי ורדה, דוקטורנטית צעירה ומבריקה לאנתרופולוגיה, ממוצא אשכנזי.

ורדה, הדמות המספרת, נשלחת להתחקות אחרי חייה, דמותה ושיטת החשיבה של זהרה, על-ידי דניאל - מו"ל בהוצאת ספרים פרטית. דניאל היה תלמידה של זהרה ומאוהב בה במשך כל שנות לימודיו המאוחרות, אהבה שהלכה והתעצמה לאחר מותה. האהבה–משיכה הדדית בינו ובין זהרה, לא דוברה ולא מומשה מעולם.

ורדה חושפת את סיפורה של זהרה, משנות השלושים של חייה (כולל אפיזודות ילדות) ועד מותה בגיל חמישים פלוס. היא מוצאת דמות צבעונית ומרתקת: זהרה הייתה בין הראשונים שכתבה שיר ערס-פואטי עוד לפני שהשירה הערס-פואטית עלתה לכותרות; היא יצרה פרובוקציות בשיעורים והיממה את הסטודנטים שלה בספקות שהטילה בידע שלהם; במפגשיה הרומנטיים עם בני המין השני, היא "ממליכה ומנשלת מן המלכות. ליבה נתפס לבוגדנות כל פעם שהכירה בקיומה הגברי של חוכמה גבוהה יותר"; היא משחקת בשפה העברית ומגלה, למשל, שאם אין לך חשד שאינך יודע – לא תוכל לחדש, אלימות איננה אלא מהלך אל המוות – אלי-מוות וגם אילמות במובן מסוים, זקנה מנקזת אליה זיכרונות ומכאובים, ועוד.

הספר הוא סיפור מסעה התל-אביבי של ורדה אל הארכיון וממנו. היא משוחחת עם עצמה ועם הקורא, מספרת על עבודת הארכיון, על הדמויות הצבעוניות הקבועות והחולפות הנמצאות בו ועל היומנים וצורתם, ומשפיעה מסיפוריה על דמות עצמה ועל האנתרופו-אישה, הלא היא זהרה.

במפגשיה התדירים עם דניאל מתפתח ביניהם רומן, יותר מדומיין במוחה הקודח של ורדה מאשר התרחשות מציאותית. דומה כי דניאל מבלבל בין זהרה לוורדה, בעוד ורדה מזדהה עם זהרה ומפתחת רגשות כלפיה.

עלילות האהבה במשולש דניאל-זהרה-ורדה הם סיפור המסגרת בתוכו מתנהלים שיחותיה של ורדה על האנתרופולוגיה עם דמויות שונות, ובעיקר עם דניאל ועם עצמה. באופן זה מתלבנות סוגיות באנתרופולוגיה העכשווית ומוצעות פרספקטיבות רעננות על מסע המחקר האנתרופולוגי, תוך כדי שילובם של הערות שוליים מבהירות והפניות לספרות אקדמית ואחרת.

בספר שישה פרקים. כותרת כל פרק היא מילה אחת, שמחד מציינת שלב במסע המחקר האנתרופולוגי ומאידך צופנת את הפילוסופיה של המחברת, באשר למה היא אנתרופולוגיה, איך היא צריכה להיעשות ומדוע יש בה צורך.

כל פרק-שם מוטען בפרשנות מסועפת הקושרת את האנתרופולוגיה עם חיי היומיום, וכותרת כל פרק (חוץ מהפרק הראשון) היא מילה המקבלת משמעויות רבות ברבדים שונים.

מה משמעות האנתרופולוגיה בעיני זהרה ובעיני המחברת?

האנתרופולוגיה היא דרך ואורח-חיים. היא הרבה מעבר לדרכו של החוקר בשדה המחקר. היא נוגעת לכל היבטי החיים, גם האישיים ביותר. האנתרופולוגיה מאפשרת השבחה ותיקון של החיים האישיים והחברתיים של כל אחד מאתנו.

האנתרופולוגיה של זהרה-טובה גמליאל היא אנתרופולוגיה נשית, פוסטמודרנית, שכל כולה בדק בית שמטרתו להרחיב את המודעות העצמית והאמפתיה כלפי הזולת.

צפונות האנתרופולוגיה של זהרה, (כפי שוורדה חושפת אותן במהלך התחקותה אחרי היומנים), אלו צפונות האנתרופולוגיה של טובה גמליאל. האנתרופולוגיה היא הבד שעליו הן מציירות את חייהן והשקפת עולמן. הפילוסופיה של ד"ר גמליאל על מהי האנתרופולוגיה החדשה והחיונית הנוצרת היום, מבוססת על נקודת מבטה וניסיונה בן עשר השנים בקורס "סוגיות בחקר התרבות", אותו היא מלמדת באוניברסיטת בר-אילן.

מהי עמדתו הבסיסית של האנתרופולוג?

תחושה קיומית של אי-שייכות תמידית. האנתרופולוגים הם אנשי שוליים, זרים בתרבותם, מתבוננים על החיים תמיד מבחוץ. ההגירה היא תנאי הכרחי למחקר אנתרופולוגי. כדי להגיע לגילוי משמעותי בתחום המחקר האנתרופולוגי, על האנתרופולוג "להגר" תחילה מכל מה שמוכר וידוע לו, "להגר" מהרעיונות שהנחילו לו, להשיל מעליו ידע מוקדם ולרוקן את התודעה, רק כך יש לו סיכוי לגלות משהו חדש.

מהי אנתרופולוגיה נשית?

הסיפור של זהרה עוסק בין היתר במסכת תלאותיה של אינטלקטואלית-אישה ממוצא מזרחי, באקדמיה הישראלית בשנות ה-70 וה-80. מסכת זו חושפת צורות של גזענות ושוביניזם בוטים וסמויים. זהרה הנחושה בדעתה לטפס גבוה בסולם הקריירה, מנצחת את ההגמוניה הגברית באקדמיה, לא בדרך של להשיב מלחמה, לא בדרך של מחאה או תחושת קורבנות, אלא בחתירה בלתי נלאית להגשמת הייעוד שלה. בניגוד לתפיסת העולם הגברית הבנויה מקונפליקטים ומתחים חברתיים, תפיסת העולם של האנתרופולוגיה הנשית היא הומניסטית , דוגלת באחווה, סולידריות, אמפתיה, חמלה והתכתבות עם הנפש והפסיכולוגיה.

 

מה אומר הספר על אהבה?

האהבות של ורדה וזהרה בחייהן האישיים לא יכולות לאהבה הגדולה יותר – אהבת האנתרופולוגיה. הן מותירות את האהבות הארציות מאחור ומזקקות את האהבה מעבר לחיות המגע. לכן יחסי דניאל-זהרה-ורדה, נשארים בגדר של כמיהה ופלירט. שתיהן לא מתפתות לו, כי האנתרופולוגיה עבורן היא ייעוד רוחני, היא התגשמות הנשי. ורדה וזהרה מגשימות את נשיותן שלא על דרך אהבת גבר או אמהות, אלא דרך נקודת המבט שלהן על העולם.

"טובה גמליאל נוהגת לחקור נושאים שרק מעטים יכולים להם. ספריה הקודמים בתחום האנתרופולוגיה הקיומית דנים בצורה חדשנית במשמעות החיים על סף הקץ ובשירת האבל. בספר זה ד"ר גמליאל דנה בשאלה לא פחות קשה ומורכבת: מי צריך את האנתרופולוגיה החברתית היום? היא עושה זאת באמצעות סיפור מעשה על ורדה, אנתרופולוגית צעירה, שנטלה על עצמה לחקור את חייה ועבודתה של זהרה, אנתרופולוגית שנפטרה לפני שנים אחדות. ד"ר גמליאל משבצת לתוך "השיחות" שוורדה מנהלת עם האנשים שהיא פוגשת בעת המחקר ועם יומניה של נשואת המחקר את הגיגיה על האנתרופולוגיה החדשה והחיונית הנוצרת היום. הספר מזכיר את הדיאלוגים של אפלטון, בכך שהוא מכריח את הקורא להתבונן בשאלות מזוויות ראייה מגוונות ומוביל אותה בדרך כלל למסקנות בלתי־צפויות."

(עמנואל מרקס, פרופסור אמריטוס לאנתרופולוגיה, אוניברסיטת תל־אביב, חתן פרס ישראל)

"ספר זה הוא מסע אנתרופולוגי צבעוני ומרתק, בין שדות, זמנים ודמויות, בין מציאות ודמיון, בדרך אל הגשמת משאלה. סוגה מקורית ומיוחדת המזמנת הנאה מהקריאה ורכישת ידע בכפיפה אחת."

(ניצה אייל)

ד"ר טובה גמליאל היא אנתרופולוגית, מרצה בחוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר־אילן. תחום התמחותה המרכזי הוא אנתרופולוגיה קיומית ואנתרופולוגיה פסיכולוגית.

מחקריה עוסקים בהיבטים הקיומיים של התרבות, בביצועים תרבותיים, בסוגיית הזהות בזקנה, ובעת האחרונה, בזיקה שבין תיאטרון ותרבות. תחומי התמחות מדעיים נוספים: אנתרופולוגיה של רגשות, יחסים בין-דוריים ואינטרנט ותרבויות קינה וטקסי מוות. 

שלושת ספריה שראו אור הם:

זקנה עם זיק בעיניים (2000) – מבוסס על עבודת תזה בדיור המוגן הראשון בישראל.

סוף הסיפור: משמעות, זהות, זקנה (2005) – מבוסס על עבודת הדוקטורט שלה.

אסתטיקה של הצער: תרבות הקינה של נשות תימן בישראל  (2010). – מבוסס על מחקר הפוסט-דוקטורט שנושאו היה קינת נשים מהיבטים פסיכולוגיים, חברתיים ופילוסופיים. ב-2014 יצא הספר באנגלית בהוצאה אקדמית, אמריקנית.

תואר ראשון בפסיכולוגיה וייעוץ חינוכי עשתה באוניברסיטת תל אביב, ועסקה מספר שנים בייעוץ חינוכי בבתי ספר בחדרה ובתל אביב. סיימה תואר שני ודוקטורט בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, גם כן.

הייתה סטודנטית-אורחת באוניברסיטת פלורידה בארה"ב, ופוסט-דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה והאוניברסיטה העברית.

ילידת אליכין, שליד חדרה. כיום מתגוררת בתל אביב.

התרשמותי: זו הביקורת הכי קלה שאפשר לכתוב על ספר היות והספר הוא אחד מהיותר טובים שקראתי לאחרונה. ספר עשיר במידע ומאפשר לקורא הצצה (אולי יותר מהצצה) לעולם האנתרופולוגי.  הכתיבה טובה, אינה מכבידה ואין זה מובן מאליו כשמדובר בכתיבה שחלקה אקדמית. במקרה של הספר הזה, מיותר להכביר במלים כיוון שנכתבו עליו כמה ביקורות מושקעות. נותר לי רק להמליץ עליו.

הבהובים מהתנ"ך

הבהובים מהתנ"ך

אור חדש לפסוקים אהובים מהתנ"ך

מאת: מרדכי רימור

הוצאת ספרי מקור

* * * * * * 

(238 עמודים, 62 ₪)

"הבהובים מהתנ"ך" כולל כמאתיים אלתורים על פסוקים ידועים מהתנ"ך. אלה הם סיפורים קצרצרים המחזירים לחיים דמויות, מעשים, מקומות ורקע תנ"כיים, בתקופות ובמקומות שונים, אי-שם בין השנים 1500 לפניה"ס, תקופת הולדתו של העם היהודי, עד לתקופת בית שני.

האם שאלת את עצמך אי–פעם מה הרקע היום–יומי של פסוקי התנ"ך? מהו האירוע שיכול היה להצית ולעורר פסוק תנ"כי מסוים? מה המחשבה שבעקבותיה נכתב פסוק? איזו משמעות יומיומית מסתתרת מאחורי פסוק מסוים? מי הם האנשים, המקומות,  ההתנהגויות והמחשבות שמאחורי או בבסיס אירועים תנ"כיים המתוארים בפסוקים מסוימים?

כל אלה מיוצגים בסיפורים קצרצרים המאירים בהבזקים חטופים מאורעות, אנשים, התנהגויות ופעילויות.

בתחושת קדושה ודמיון פורה מכניס המחבר רוח חדשה ועכשווית בפסוקים ידועים הלקוחים מספר הספרים, נותן משמעות חדשה לאירועים תנ"כיים ידועים, וחיים חדשים לדמויות תנ"כיות. הוא חותר לעמקי האמונה, האהבה וההערצה לאל ולבני האדם באשר הם, ומניח שאירועים תנ"כיים מסמלים את השורשים העמוקים של האמונה היהודית בפרט ושל התרבות המערבית בכלל.

סיפורים–אלתורים קצרצרים אלה מאירים באור חדש וייחודי את הפסוקים האהובים כל כך על חובבי התנ"ך.

הספר תורגם ויצא לאור גם בשפה האנגלית.

"הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן, שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל."  (תהילים קכא: ד)

"היה זה הרבה לפני חצות. עומד על החומה המזרחית הגבוהה, יכול היה הוא לראות כמעט את כל העיר, אך הוא לא הביט בה. נושם בכבדות הוא הביט לכיוון ההרים הרחוקים והחיוורים, מוארים באור הלבן  של הירח. הוא ידע שהוא רחוק מעמדת השומר. הוא חש בחילה. מתנודד מעט הוא חשב שהוא מתעלף. מפוחד חיפשו עיניו הגדולות את ההרים.

אז שמע צעדיו השקטים של השומר. נושם יותר בקלות, הוא נשען לאחור על האבנים הגדולות והחליק עצמו מטה באיטיות עד שישב על עקביו. השמיים היו שחורים וללא כוכבים. פסיעות השומר התקרבו. שריריו התרפו והוא נשם עתה עמוקות. משעין ראשו לאחור הוא עצם למחצה את עיניו.

אור הכסף של הירח האיר את האבנים הצהובות והגדולות. ניתן היה לראות בהן בבירור כל סדק זעיר וצילו."  (עמ' 123)

ד"ר מרדכי (מוטי) רימור, מרצה בכיר לפסיכולוגיה ולפילוסופיה בבית הספר למדעי ההתנהגות של המסלול האקדמי של המכללה למנהל, פרסם מאמרים וספרים בתחום המקצועי והספרותי. 

אפושון צחצוחון - ספר ילדים

ספר ילדים חדש:

אפושון צחצוחון מאת ליאור קומרובסקי

"עכברון ממצמץ בעיניו ומרחרח. לפתע נבהל וכמעט בורח. מפנה הצידה את חוטמו הרגיש כי ריח מוזר שכזה הוא מרגיש..." למה נבהל העכברון? מדוע הוא כמעט בורח? ומי זה אפושון צחצוחון?"

"אפושון צחצוחון" מאת ליאור קומרובסקי, בהוצאת הספרים "אוריון" הוא סיפור עם מוסר השכל המתמקד בחייו של ילד בגיל הגן. הילד חווה התמודדויות רגשיות-חברתיות לא קלות, ואנו מתוודעים אליו במצבים שונים שמערבים מציאות ודמיון - סיטואציות שהן 'הדיבור הפנימי של הילד': בבוקר בדרך אל הגן, במהלך השהות בגן ובערב בבית כאשר אביו מנחם, מכוון ומחזק אותו. למרות אירועי היום הקודם קם הילד בכל בוקר עם תחושה אופטימית. הרעיון המרכזי של הספר נסוב סביב הקשרים החברתיים, היכולת להתמודד חברתית, חשיבות הפתיחות והשיתוף בין הילד ואביו - האבא נוכח, מסייע ומכוון. את הבעיה מציג המחבר באמצעות היגיינת הפה וצחצוח השיניים והפתרון נמצא כאשר "אפושון מוצא את צחצוחון", ובאמצעות צחצוח השיניים פותר את המצוקות החברתיות.

את הספר מלווים איוריהם הססגוניים של סלבה אילייב ואלכסנדרה מיטלוב.

ליאור קומרובסקי (45) נשוי ואב ל- 4, תושב בת חפר (עמק חפר), עוסק בתחום ההייטק, מאמן אישי לנוער ולמבוגרים, וסטודנט לפסיכולוגיה.

"אפושון צחצוחון" הוא ספרו הראשון של ליאור קומרובסקי. הוא מספר כי כתב גם סיפור קצר והומוריסטי שהוגש לתחרות הסיפור הקצר בעמק חפר. "בימים אלה אני עמל להוסיף לו פרקים נוספים ולהפכו לקובץ סיפורים השזורים זה בזה. בכל פעם שאני בפרץ יצירתי, דבר שקורה לי בדרך כלל בזמן הליכה, אני מוצא את עצמי רץ אל שולחן העבודה וכותב טקסטים חדשים לשירים ולסיפורים".

המחבר מספר כי "את ההשראה לכתיבת הספר שאבתי דווקא באחד הערבים בבית כאשר בתי אורטל, שהייתה אז בת שש, ואני ישבנו לבדנו מסביב לשולחן פינת האוכל והחלטנו לשחק במשחק השלמת משפטים בדרך אסוציאטיבית. במהלך המשחק נוכחתי שנוצר אט אט סיפור של ממש. לקחתי במהירות דף ועט ורשמתי את כל המשפטים שעלו בזיכרוני ומהם הפכתי את הטקסט הגולמי ליצירה ספרותית".

ליאור מספר כי "חלק מהסיטואציות החברתיות אותן חווה הילד גיבור הספר קשורות להתרחשויות במציאות שלי. בתקופת הגן ובית הספר חוויתי לא מעט התמודדויות חברתיות/ רגשיות לא פשוטות בניסיון למצוא את מקומי במסגרת החברתית. זו הייתה מלחמה פנימית יום יומית. אני חושב שהסיפור שאני מספר הוא סוג של ניסיון לדחוף את ההורים וסביבתו של הילד לזהות סימני מצוקה חברתית אצלו, אם הוא משתף בתסכולים כמו בסיפור וגם אם אינו משתף כמו שקורה לעיתים קרובות במציאות. יש חשיבות רבה לצחצוח שיניים והיגיינת הפה ויש חשיבות לא פחותה לביסוס הדימוי העצמי החיובי של הילד, לחיזוק מעמדו החברתי ולהרגשת היכולת שלו להתמודד עם סביבתו".

ליאור מספר כי האבא הוא הדמות ההורית המרכזית בסיפור "כדי לשמר את החוויה המיוחדת שעברנו בתי ואני בשלבים הראשונים של בניית הספר, וכן כדי להדגיש את חשיבות הקשר בין אב לילדיו. כן, גם לאבות יש תפקיד בגידול הילדים והם יכולים לעשות את ההבדל".

ליאור קומרובסקי מסכם כי הוא "עובד בתקופה האחרונה על פרקים נוספים לספר לו אני קורא 'גרישה בתולדות הזמן', ספר או קובץ סיפורים השזורים זה בזה – בהם דמויות טרגיות-קומיות בשלל מצבים הזויים מהחיים בברה"מ ועד ימינו אנו. יש לי חיבור מיוחד לספר זה".

"אפושון צחצוחון" מאת ליאור קומרובסקי. איורים: סלבה אילייב ואלכסנדרה מיטלוב. הוצאת הספרים "אוריון", עמודים לא ממוספרים. מנוקד. מחיר לצרכן 45 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב סחרוב 19, קניון ערי החוף, ראשון לציון ובחנות המקוונת של ההוצאה www.orion-books.co.il

           

הבהובים מהברית החדשה

הבהובים מהברית החדשה

אור חדש לפסוקים אהובים מהברית החדשה

מאת: מרדכי רימור

הוצאת ספרי מקור

* * * * * * 

(369 עמודים, 62 ₪)

"הבהובים מהברית החדשה" ספר מרגש הכולל כשלוש מאות וחמישים אלתורים על פסוקים מהברית החדשה - סיפורים קצרצרים המעלים לחיים דמויות, מעשים, מקומות ורקע תקופתיים. הקורא חש את התקופה על פרטיה ואורחותיה, כאירועים שקורים כאן ועתה. הספר הוא ייחודי בצורתו ובתכניו.

מי הם האנשים, מה הם מקומות, מה הן ההתנהגויות והמחשבות שבבסיס אירועים  המתוארים בברית החדשה? היכן היו, מה עשו, מה חשו ומה חשבו אותן דמויות מעניינות והרות גורל לתרבות המערב?

כל אלה מיוצגים בהבהובי סיפורים קצרצרים המאירים בהבזקים חטופים — מרביתם ויזואליים — מאורעות, אנשים, התנהגויות, פעילויות, מגורים, מקומות התרחשות, או סיבות ותוצאות אפשריות של אותם אירועים.

ביכולת סיפורית מעודנת ובדמיון פורה, מפיח המחבר רוח חיים חדשה ועכשווית בפסוקים ידועים ופחות ידועים, הלקוחים מהברית החדשה, נושף חיים באירועים ידועים, המקבלים כך משמעות חדשה, מעלה לחיים דמויות ידועות ועלומות על פרטיהן היומיומיים – מעשים ומחשבות כאחד. 

הספר כתוב מתוך רחשי כבוד והערכה לתכנים הדתיים, ומהנחה שאירועים בברית החדשה מסמלים את השורשים העמוקים של התרבות המערבית.

הספר תורגם ויצא לאור גם בשפה האנגלית.

מתוך הספר: "שמעו שני תלמידיו את דברו, והלכו אחר ישוע..." (יוחנן א: לז)

השמיים היו חיוורים והאוויר היה חמים. הגבעות הנמוכות באופק היו חומות וירוקות. הוא פסע בשקט לאורך השביל הפונה בקשת ימינה. הם פסעו אחריו.

תלתליו נחו על כתפיו וגבו היה ישר. גלימתו נעה באיטיות סביב סנדליו עם פסיעותיו. הוא צעד במרכז השביל. שרווליו הגיעו לכפות ידיו והוא לא חגר חגורה.

לפתע פנה ושאל, "מה אתם מחפשים?"

ד"ר מרדכי (מוטי) רימור, מרצה בכיר לפסיכולוגיה ולפילוסופיה בבית הספר למדעי ההתנהגות של המסלול האקדמי של המכללה למנהל, פרסם מאמרים וספרים בתחום המקצועי והספרותי.

דפדף - הספר שלא ידע לקרוא

ספר ילדים חדש:

"דפדף - הספר שלא ידע לקרוא" מאת קטי רויטמן

מי אנחנו באמת

בספרייה קטנה נולד ספר חמוד עם כריכה צהובה. אבל.. הספר לא ידע לקרוא. לא את שמו ולא את הסיפור שבתוכו. האלף בית היה בשבילו תעלומה – איך ימצא את מקומו במדפים? ספר הילדים "דפדף - הספר שלא ידע לקרוא" מאת קטי רויטמן בהוצאת הספרים "גוונים", מעביר מסר שלעתים, אנו חייבים לצאת למסע, הדורש אומץ לב, ולהיעזר באנשים אחרים, כדי לגלות מי אנחנו באמת. המחברת מעלה בהומור שאלות חשובות בנושאי זהות ומקום בחברה. המסע לגילוי עצמנו עלול להיות ארוך ואף מסוכן, אך חשיפת מטרתנו בחיים חשובה ומשמחת.

הספר הצהוב מחליט לעזוב את הספרייה ולגלות מיהו ומה שמו. בנחישות ובאומץ לב הוא, הקטן, יוצא אל העולם הגדול. בדרכו הוא פוגש גזר ששולח אותו אל רופא העיניים וגם זוג - מכונת כביסה ובורג שנראים לו נחמדים, אך לאחר שהוא מבקש את עזרתם הם קוראים לו "מטורלל"... בקבוק יין שיכור שנקרה בדרכו אינו מצליח לפתור לו את התעלומה, ולאחר מכן הוא כמעט נטרף ע"י תולעת ספרים רעבה. לבסוף, פוגש הספר הצהוב את תום ה'ענק', שהוא ילד צעיר שרק עכשיו למד לקרוא, והוא מגלה לספר את שמו. לספר הצהוב והחמוד קוראים 'דפדף'. הסיפור מספר את סיפורו של דפדף מרגע שנולד ועד הרגע שהגיע לידיו של תום. דפדף מאושר לגלות את שמו ומבקש מתום לקרוא לו את הסיפור על עצמו כדי לדעת מי הוא. בזכות אומץ ליבו של דפדף הוא השיג את מטרת המסע שלו והצליח לגלות את שמו ואת זהותו.

האיורים של קלאודיו סמבל מצליחים להעביר לקורא את שעובר על דפדף - את תחושותיו לאורך מסעו החשוב.

קטי רויטמן (57) אם ל- 2 ילדים, תושבת תל אביב, נולדה וגדלה בבלגיה. היא בימאית ומנהלת תיאטרון "פיג'מה". עלתה לארץ בשנת 1974. לאחר סיום לימודים בסטודיו למשחק של ניסן נתיב שיחקה בתיאטרון "הבימה" בהצגות "החולה המדומה" בבימוי קלוד רג'י ו"המטבח" בבימוי עומרי ניצן. שיחקה בסרטי הקולנוע: "כוכב השחר" בבימויו של עקיבא ברקין ובתפקיד ראשי בסרט "מעגלים של שישי שבת" בבימויה של עידית שחורי, בסרט המלחמה "The big red one" בבימויו של סמואל פולר ובכיכובו של לי מארווין, בתפקיד ראשי, בסרט "הנעל הקטנה" בבימויו של מייקל גרינספן שהיה הסרט הראשון בהפקתה של הטלוויזיה החינוכית ואשר שודר בשחור לבן. לפני 8 שנים חזרה לארץ, למקצוע התיאטרון שתמיד אהבה. היא שיחקה בהצגת יחיד בשם "שד הצהריים" בבימויו של יובל זמיר בתיאטרון הסמטה ביפו. לאחר מכן החלה לביים וההצגה הראשונה שביימה הייתה הצגת הילדים ''טלוניוס ולולה'' שהציגה בתיאטרון הסמטה ובכל הארץ. מאז, ביימה כמה מופעים למבוגרים.

"דפדף הספר שלא ידע לקרוא" מאת קטי רויטמן, איורים ססגוניים: קלאודיו סמבל. מיועד לגילאי 8-5, הוצאת הספרים "גוונים", עמודים לא ממוספרים, מנוקד. מחיר לצרכן 55 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב בר כוכבא 29 תל אביב ובאתר ההוצאה http://www.gvanim-books.com